קטגוריה: בדרך לעבודה

להצלחה יש שני אבות

להצלחה יש שני אבות

אומרים בארץ שאין קיץ בלי מלחמות, כנ״ל למחאות. הקיץ האחרון היה רווי במחאות מכל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית. אחת מהן הייתה המחאה בעקבות חוק הפונדקאות, שבתקופה שהייתה על סדר היום התרוצץ ברשת דימוי טיפוגרפי של המעצב אבירם בן-שושן, המביע את התקווה האישית שלו להקים משפחה עם בן זוגו.

אבירם בן שושן

ספר לנו קצת על עצמך, לימודים, עבודה, תחביבים. 

״נעים מאוד, אבירם בן שושן, בן 32. במקור מאשדוד, היום תל אביב. מעצב גרפי תזזיתי, חי מיתוג וטיפוגרפיה, נמשך לארגונים גדולים. כשאני לא מעצב, משתדל לאזן בין הכמיהה לג׳אנק, אוכל, בישול וקרוספיט. הרזומה שלי כולל חברות כמו Mccann שם עבדתי כארט דירקטור, סטודיו Blend-it ו-Wix, ובימים אלה מנהל מחלקת קריאייטיב ב- Firma. בקרוב יוצא לדרך עצמאית״.

עברת חתיכת דרך מסיום הלימודים, משרדי פרסום, עיצוב השפה לתאגיד השידור ואפילו לאחרונה הזמינו אותך למרכז הבינתחומי, איך היה להרצות על העולם הויזואלי של העיתונות בפני אנשי האקדמיה?

״זה מדהים שגם אחרי ארבע שנים הפרויקט נשאר סופר רלוונטי. ראיתי סקרנות מטורפת מצד הסטודנטים בחוג לתקשורת, ובמפתיע יותר – מהסטודנטים במסלול הבינלאומי. שיחה עם חבר מרצה הובילה לנבירה בחומרים שיצא לי לשכוח. כמו לרכב על אופניים, ופתחתי את המעבדה המשוגעת שיצרתי בשנה ד’ בלימודים. פרוייקט שהצלחתו נשארה תלוייה בנאמנות לוויזואליה ולא לתוכן. זה הוכיח את עצמו בדיונים המעניינים עם הסטודנטים״.   

מי שמכיר אותך יודע טוב מאוד את האהבה הגדולה שלך לטיפוגרפיה, יכול לספר לנו מאיפה זה מגיע?

“הלוואי והייתה לי תשובה סקסית, אבל עד השיעור הראשון בשנה א׳, לא ידעתי שזה קיים. התאהבתי ברגע, וככל שהזמן עובר זה מתחזק וקשה להסבר במקביל. יש משהו ממגנט באותיות, בחיבור ביניהן ובכח שהן יוצרות. בתוך עולם הטיפוגרפיה – תחומים רבים. אני אוהב פונטים, אבל בעיקר מתחבר לקופי ומסר. הסביבה שלנו היומיומית, היא הר הגעש הכי פעיל שיש, רק צריך לזהות ולעבוד עם זה”.

חוק הפונדקאות שעבר לאחרונה גרם למחאה גדולה, וכחלק ממנה הסלוגן הטיפוגרפי שיצרת זכה לתהודה מאוד גדולה ברשתות החברתית, מאיפה הרעיון התחיל? ומה אורך החיים של דימוי מחאתי ברשת, לדעתך?

צילומים : מתן שופן, שחר לוי

“זה התחיל שנה שעברה, לילה לפני ההפגנה במוצ”ש. הרגשתי בעיקר חנוק. ישבתי במיטה וכתבתי לפחות חמישה פוסטים. כותב, מקריא לבן הזוג שלי ומוחק. מרגיש שאין לי את המילים להביע את הטמטום של מציאות עקומה. פתחתי את המחשב, הורדתי פונט מגוגל כתבתי אבא ואמא והתחלתי לשחק. חמש דקות והיה לי דימוי. העליתי ובבוקר זה כבר היה ויראלי. השיא היה כשהגעתי להפגנה וראיתי המון עותקים מודפסים. התרגשתי מההיקף יותר מהצורך בהכרה שזה שלי. זה רגע מכונן אצלי כמעצב שילווה אותי כל החיים. שנה אחרי ושום דבר לא השתנה, רק הכעס של הקהילה גדל. שנה אחרי, זה אותו הדימוי, במבחן התוצאה – הרלוונטיות נשארה. פידים מלאים בשיתופים ובהבנה שהמציאות חייבת להשתנות”.

האם חשבת שביטוי המחאה הזה יהיה רלוונטי עדיין מהשנה הקודמת? האם יש סיבה למה דווקא העיתונות העיצובית בארץ לא יחסה לזה חשיבות כמו שאר ציבור המפגינים?

״יש תחושה שהפעם זה גדול ואמיתי. הייתי בהלם כשמצאתי את עצמי באמצע איילון עם אלפי אנשים. מרגיש חלק מהמון מפרגן ותומך, זה כבר לא רק שלי. זה עניין של זמן עד שניישר את הקו עם מדינות ליברליות וצריך להמשיך לפעול למען זה. השיחות שקיבלתי אחרי היו ההישג הגדול ביותר מבחינתי. שאלו אותי איך באים ילדים לעולם, כולל ההשלכות, כסף והחלקים היותר טעונים. לגבי העיתונות, אני חושב שהאימפקט הוא החשוב, ולא מי שלא הרים״.  

האם אתה חושב שגם למחאה חייב שיהיה איזשהו קו מיתוגי עיצובי, כמו שהיה למחאה החברתית ב-2011? מהו כוחו של העיצוב הגרפי במחאה?

״שאלתי את עצמי תוך כדי ההפגנה, אבל עדיין אין לי תשובה. אני רק יודע שמותגים היום הופכים להיות טמפלט של רעיון יותר מהגדרה של צבע ופונט. בפועל, הכיכר הייתה מלאה בקריאטיביות. חוץ מפורמט מרובע, כל אחד לקח את זה למקום אחר. לא הייתי רוצה שמישהו יכתיב מה הסלוגן הנכון, יש הרבה דברים למחות עליהם וכל אחד מביע את זה בדרך שלו״.

יש עוד פרויקטים עם אמירה חברתית שהיית רוצה לעשות אם הייתה לך את האפשרות? מה המטרה הבאה שלך?

״פנוי להצעות ושיתופי פעולה. אני מאמין גדול שזה צריך לבוא מהבטן. לפעמים הצורך בהגדרת מעצבים כפוליטיים/חברתיים, מסרסת את הספונטניות ההכרחית ליצירה. זה קצת כמו שהפגנה הופכת להיות ממוסדת וחזרתית: הווליום יורד והאפקט קטן״.  

אריזה גרפית לתאגיד השידור כאן

לאחרונה הגשת לבגרות בעיצוב את מגמת עיצוב גרפי בתיכון ׳רעות׳ בחיפה, והתוצאות היו מעניינות מאוד. תוכל לשתף בפרספקטיבה של הדור הצעיר? ובתור איש חינוך לעיצוב, האם יש לך מילות עידוד או עצות לחבר׳ה צעירים?

״מיד לאחר סיום התואר, התחלתי ללמד בתיכון טיפוגרפיה, מיתוג ופרויקט גמר. לימדתי שלוש שנים. הממשק עם התלמידים גרם לי תחילה להבין שתיכון זה לא אקדמיה. התלמידים לא עושים לילה לבן ופרוייקט לא יכול להתחיל עם בריף של מילה. זה אתגר אותי לפתוח מחדש את מערכי השיעור, להפוך אותם לסדנאות ולחבר את זה לדור המסכים. זירוקס הפך למצלמת טלפון ועריכת וידאו נעשתה בגיף. אם ידע זה כוח, הבנתי בשלוש השנים האלה שעיצוב זה הכח הכי חזק שיש. הם היו צמאים לשמוע, אז כל שיעור פתחתי במצגת. חשפתי אותם לעולם שלם של מותגים, אסטרטגיה וסקיצות משולחן העבודה שלי. הם היו הראשונים לראות מאיפה כל מיתוג תאגיד השידור התחיל. ואני בתמורה, הבנתי שזה לא הפרעות קשב וריכוז, אלא יכולת מטורפת לעשות הרבה דברים במקביל. מערכת החינוך כנראה עדיין לא בנויה לזה״.

עבודות תלמידים תיכון רעות חיפה

מה דעתך על סצנת העיצוב בארץ? איזה שינוי היית רוצה לראות בשנים הקרובות?

״לטוב ולרע עוד מתגבשת, רחוקה מלהיות מאובחנת כעיצוב ישראלי. אני לא חושב שיש מספיק בכדי להכתיב סצינה אחת, ולא נכון יהיה לשים קווים מנחים. יש משהו בביצה המקומית ששואף להיראות גלובלי, ניו-יורקרי, מיושר עם הסצינה הכי עדכנית. משהו ברצון הזה, בקלות הגלובליזציה, מטשטש אותנו כישראלים. יש תבלינים שיש רק פה וצריך להתעמת עם זה כדי להוציא ׳עיצוב ישראלי׳. החום, העצבים, הסריפים, עברית, פוליטיקה, צבא, הגודל והאנשים. יש פה בתי ספר ומעצבים מעולים, אבל צריך למצוא את התבלין המקומי״.

כמובן, איך לא, מה הם מקורות ההשראה לך? מוזיקה, אמנים, מעצבים ואיך זה משתלב בעשייה שלך?

״בתחילת עבודה על פרוייקט, אני מדמיין שכבה לי החיבור לאינטרנט ונמחקה לי תיקיית השמורים. וכש׳חוזר׳ החיבור אני אוהב להסתכל על תמונות גולמיות ולא על תוצרים סופיים. אני אוהב ללכת הכי רחוק בפרקטיקה ואז חוזר אחורה כדי להבין. לפעמים זה לא טוב, אבל זה גורם לי ׳לטעות מהר׳ ולא להשלות את עצמי; וכשאני מרגיש שנוצרו לי יותר מדי חוקים, אני משנה כיוון כדי לשנות ולא לנסות להבין. בפרקטיקה, לפחות פעם ביום אני משוטט ב-Brand New, המכה של המיתוג. האתר שמארגן פעם בשנה כנס נחשק הוא מכרה זהב של סטודיואים, תוכן וטוקבקים של מעצבים. מבחינת מוסיקה, מתחיל בפופ ביוטיוב ומשם נותן לאלגוריתם להוביל״.

38027331_10215475612897722_4973833159700381696_n

אבירם בן שושן, בן 32. תל אביב.
מעצב גרפי תזזיתי, חי מיתוג וטיפוגרפיה, יוצא לדרך חדשה ועצמאית אז תעשו גוגל לשם הזה בזמן הקרוב..

ניים דרופינג:
Wix
Blend it 
Firma 
ויצו חיפה 
Brand New

 

צילום תמונת שער: יעל ברזילאי

יש פה ממתקים רציניים

איור: שרון שפיץ
אספרסו קצר

שרון שפיץ נמצאת בפרטים הקטנים

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות ומאיירים. הפעם, שרון שפיץ, מדברת על איור, רישום והחיים.

קרא עוד »
להכניס למצב טיסה

HAIFA – WALLS FESTIVAL

קירות צבעוניים זה לא דבר נפוץ בחיפה, במיוחד לאחר הקמת קומנדו הגרפיטי של העירייה, אז כשפסטיבל הקירות מגיע לעיר, יש הרגשה של בריזה צבעונית שנושבת

קרא עוד »
Filed under: בדרך לעבודהTagged with: , ,

׳ציפור הרפש׳ שוברות את הקיר הרביעי

ידיים שמאליות, יערה קאס. גיליון 1

׳ציפור הרפש׳ שוברות את הקיר הרביעי

מאי 2017, שלוש מאיירות משחררות לאוויר הסייברספייס את ׳ציפור הרפש׳, וובקומיקס חינמי, עצמאי וחתרני. אסופה של מאיירות ומאיירים תחת נושא אחד – ׳העתיד׳. לרגל יציאתו של הגיליון החדש – ׳קלישאות׳, שוחחנו איתן בצ׳אט על האתר ועתיד הקומיקס.

נתחיל בזה שתציגו את עצמכן:

עדי: ״אני עדי קלאג (קלגסברון), מעצבת ומאיירת, יוצרת הקומיקס ׳דברים שקרו באמת׳ שקיים מאז 2010״.
יערה: ״אני יערה קאס, מעצבת ומעט מאיירת. יש לי קומיקס די חדש בשם ׳ידיים שמאליות׳״.
עדי: ״אורטל אברהם גם היא מעצבת ומאיירת, יוצרת הקומיקס ׳החיים המסריחים שלי׳ והקימה איתנו את ׳ציפור הרפש׳. התחברנו כיוצרות וחברות דרך פסטיבלי הקומיקס וסצנת הוובקומיקס הישראלי״.

מה זה בעצם קומיקס רשת, ובמה הוא שונה מקומיקס רגיל?

עדי: ״וובקומיקס הוא קומיקס שמתפרסם קודם כל ברשת. בבלוגים וסושיאל מדיה. אין בהכרח הוצאה, כך שהתוכן מאוד חופשי״.
יערה: ״קומיקס רשת פועל בטריטוריה אחרת מקומיקס רגיל, טריטוריה שבה יש תגובות מידיות, אפשריות שיתוף״.

שיח = פוגו עם טוקבקיסטים?

עדי: ״כן, או שאנשים למשל ממשיכים את הבדיחה בצורת תגובות״.
יערה: ״או יוצרים פראפרזה על הקומיקס, או יוצרים שיח פנימי עם חברים אחרים באמצעות הקומיקס״.

יכולות לספר על תגובות קיצוניות שחוויתן, כל אחת בנפרד?

יערה: ״האמת שבגלל שהקומיקס שלי עוד טרי הדבר הקיצוני ביותר שחוויתי היה בחור שטען שקומיקס שלי הוא NSFW (לא בטוח לצפייה בעבודה) ואני חייבת אזהרה לפני״.

עדי: ״בדרך כלל התגובות בעמוד הפייסבוק של ״דברים שקרו באמת״ ממשיכות את השיחה או הבדיחה, אבל קרה שאנשים נעלבו והגיבו בהתאם. למשל היה לי קומיקס על הטרדות נשים ברחוב, והיתה תגובה של מישהו שהבין את התוכן כגזעני דווקא בהקשר העדתי. נוצר שם שיח שלם בין עוקבים אחרים ובהשתתפותי. תמיד מעניין לראות איך אנשים אחרים קוראים את התוכן שלך, לפעמים זה לגמרי לא צפוי. אפשר ללמוד מזה הרבה מעניין. זה באמת חתיכת דבר שאין כמעט בקומיקס מסורתי״.

ידיים שמאליות, יערה קאס. גיליון 1
ידיים שמאליות, יערה קאס. גיליון 1 - ציפור הרפש

מאיפה התחיל הרעיון ל-׳ציפור הרפש׳, ואיך צץ השם?

עדי: ״ובכן! מתישהו לפני כשנה אורטל הציעה את הרעיון שנקים מגזין אינטרנטי ונזמין עוד יוצרים. רצינו ליצור מקום שיכול לחבר בין קומיקסאים ומאיירים שבו יוכלו להכיר אחד את השני וגם שהקהלים שלהם יוכלו להכיר יוצרים חדשים, ובתכל׳ס כיוצרות קומיקס אנחנו עצמאיות לחלוטין, אין לנו דדליינים או הוצאות שמכתיבות לנו את התוכן. לפעמים חסר איזה בריף שייתן משהו להתכוונן וליצור סביבו, איזשהו אתגר שנותן מוטיבציה ליצור.
חשבנו שיהיה מעניין להזמין עוד יוצרים ולראות את התגובה של כל אחד לנושא מזווית אחרת. מבחינת השם, יערה את זוכרת אולי? 🙂 נראה לי שעשינו כזה בריינסטורמינג וזרקנו מלא בדיחות ו-׳ציפור הרפש׳ היתה כזה בול, כי רצינו לשדר משהו שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות ושיהיה פאן״.

יערה: ״השם נולד מסיעור מוחות שבמהלכו עדי אמרה, ׳אני ממש אשמח שיהיה משהו שקשור לרפש׳״.

עדי: ״(צוחקת) נכון! איך אני אוהבת רפש״.

יערה: ״ואז זרקתי לחלוטין בצחוק ׳ציפור הרפש׳, והייתה להפתעתי הסכמה בין כולנו 🙂״.

דברים שקרו באמת
ציפור הרפש
ציפור הרפש. צילום מסך
ציפור הנפש - מיכל סנונית
ציפור הנפש - מיכל סנונית

זה מצחיק, כי טווח הגילאים של היוצרות/ים הוא הדור שגדל על הספר ׳ציפור הנפש׳ של מיכל סנונית. מניח שזה טייק אוף מעולה. אם אפשר לנתח את זה בקצרה, נשמע שזו מעין התפכחות מהאשליה שספגנו כילדים בספר ההוא.

יערה: ״אני מניחה שזה היה באופן לא מודע, אבל כן יש משהו בספר הזה שתמיד הטריד את מנוחתי. אבל זה לחלוטין טייק אוף.״

עדי: ״כן, בהחלט. וובקומיקס זו אחלה פלטפורמה לצחוק על כל מני סוגים של קלאסיקות ומוסכמות תרבותיות ׳נקיות׳״.

איך מתגבש נושא לגיליון חדש? כל כמה זמן יוצא גיליון?

יערה: ״הנושאים לגיליון התגבשו במהלך פגישות העבודה שלנו על המגזין. ברגע שהוחלט על יציאת גליון חדש.״

עדי: ״כן, אנחנו מחפשות נושאים שיהיו פתוחים ומופשטים, כדי שיוצרים יוכלו לקחת את זה לאן שמתחבר להם. אין ממש דד ליין ליציאה של גליון, כי חלק מהקטע הוא שזה יהיה גמיש ובלי דדליינים ולכיף אבל מכוונות לגליון שנתי פחות או יותר״.

הגיליון הקודם יצא לפני שנה?!

יערה: ״במאי של 2017, והגליון הנוכחי יצא במאי השנה״.

וואלק. משום מה חשבתי שעברו רק כמה חודשים ביניהם.

עדי: ״זה כי הזמן טס כשקוראים וובקומיקס באינטרנטים. רגע אחד מאי 2017, רגע אחרי 2018 ואתה מכוסה בפירורים של פרמז׳ן,״

יערה: ״ותפוצ׳יפס״

עדי: ״אזהרת טריגרררררר פרודקט פלייסמנט!״

יערה: ״סליחה, תכתוב צ׳יפס. זה בכלל נושא שמאחד בינינו״.

יש פה רוב נשי מובהק, והוייב הכללי של המגזין הוא פמיניסטי מאוד. האם יש שאיפה בעתיד להוסיף מאיירים גברים נוספים בגיליון הבא, או להשאיר את זה כך?

עדי: ״באופן טבעי המאיירים שהגיבו ראשונים היו חברים, ועל דגש חברות. לא היתה לנו אג׳נדה פמיניסטית מאוחדת או משהו. זה נושא שחלק מהיוצרות החליטו להתייחס אליו עצמאית וקיבלנו אותו בברכה״.

יערה: ״אנחנו מקבלות את חברינו הקומיקסאים בברכה״.

עדי: ״(צוחקת) תמיד. אבל כנראה שזה פשוט משקף קצת את רוח התקופה. נושא בוער!״

יערה: ״וחשוב ואני שמחה שיש התייחסות אליו (באופן אישי)״.

עדי: ״כנראה יש רוב נשי במגזין כי הוקם על ידי יוצרות נשים ומשום שהוא עצמאי וכאמור שואף להיות פתוח. אבל יש שם כל מני נושאים ובנושא השני חושבת שבערך חצי מהיוצרים בגיליון השני הם גברים״.

אם אני מחבר את סך הקהל שיש לכל מאייר/ת במגזין, יש פה קהל לא קטן. יש שאיפה להוציא גם גיליון מודפס אחרי שיצטברו חומרים?

עדי: ״בהחלט, אנחנו מקוות להמשיך את העשיה, להתרחב לגליונות נוספים, לאירועים ולהוצאה בדפוס״.

יערה: ״היו מחשבות להוציא גליון מודפס והיינו גם במגעים להקמת תערוכה ואולי אחד מהשניים או שניהם יקרו בעתיד״.

עדי: ״ובגדול אין למגזין מטרה מסחרית. אם יצא גליון זה יהיה בשביל לחגוג את העשיה ובשיתוף עם היוצרים״.

יערה: ״בכלל מה שהניע אותנו הוא רצון ליצור ולשתף פעולה עם יוצרות ויוצרים.
מסגרת שתאפשר ותעודד יצירה ושיתוף פעולה״.

יש עתיד לקומיקס רשת בתשלום? או שלרוב המוניטין שצוברים ברשת מתורגם בסוף לפרינט שהוא בר קנייה?

עדי: ״יש כל מני דרכים שבהן יוצרי וובקומיקס מתרגמים את היצירה לרווח. יש כאלה שמוציאים ספרים, לפעמים מהדורות מורחבות שכוללות תוכן שלא קיים ברשת, וסחורה כמו טישרטים למשל. אני חושבת שלפעמים הקומיקס יכול להגיע למקומות לא צפויים מתגלים ככה לפעמים טאלנטים שממשיכים ליצור תכנים בפלטפורמות אחרות. כמו סדרות אינטרנט או אפילו במדיית המיינסטרים״.

יכולות לציין דוגמאות שאהבתן?

עדי: ״בטח, אני למשל חושבת שניב מג׳ר קורע. הוא פועל בכל מני פלטפורמות – קומיקס, סטנדאפ וסדרות רשת שהתחילו בקטן עם רועי כפרי והגיעו סופר רחוק לפרסומות וסדרות טלויזיה״.

יערה: ״ירמי שיק בלום היה גם יוצר קומיקס בנוסף לתכנים אחרים״.

עדי: ״עוד דוגמא טובה למשל, Lisa Hanawalt, מיוצרי הסדרה, BoJack Horseman, שהתחיל כקומיקסים והפך לסדרת אנימציה סופר מצליחה״.

יערה: ״בדיוק באתי לציין אותה! היא נהדרת ויוצרת כרגע סדרה חדשה שמבוססת על קומיקס אחר שלה״.

Lisa Hanawalt speaking about BoJack Horseman at XOXO Festival in Portland, 2015 Lisa Hanawalt

עדי: ״בקיצור אלה דוגמאות טובה לכך שדברים טובים מתחילים לפעמים כשיש ליוצרים מקום לשתף ולהחליף רעיונות באופן חופשי״.

יערה: ״כשאין מגבלות תוכניות או מסחריות״.

לגמרי. פרויקטי צד הם קרקע מדהימה.

עדי: ״בהחלט. מניחה שפחות או יותר ניסינו להקים פלטפורמה שיתחשק לנו להשתתף בה בעצמנו ושהיינו רוצות שתהיה קיימת״.

יש דיבורים על הגיליון השלישי, או שעוד לא? אם כן, יש לכן פנייה נרגשת לקוראות.ים? והאם יש תכנון לגירסא אנגלית?

יערה: ״התחלנו לדבר על הגליון הבא ואני מקווה שבקרוב זה יתגבש לכדי מעשה״.

עדי: ״כן, נפרסם הזמנה במגזין ובעמוד הפייסבוק. לגבי אנגלית – לא כ״כ חשבנו על זה! היוצרים כולם מקומיים והתוכן מיועד לקהל הישראלי. יש גם סטריפים ללא טקסטים האמת, שהם די אוניברסליים מניחה״.

נשמע שהרפרנס התרבותי קריטי להבנה של חלק מהקומיקסים. משהו לסיום? קידום עצמי חסר פשרות? המלצות איזוטריות על סרטים משונים?

עדי: ״בגדול שאנחנו מאוד שמחות להכיר יוצרים חדשים וכל מי שמעוניין מוזמן ליצור קשר או לעקוב אחרי המגזין״.

יערה: ״לקרוא את להבין קומיקס של סקוט מקלאוד, ולעקוב אחרי וובקומיקס ישראלי כי יש אסופה נהדרת של יוצרות ויוצרים״.

שולמית פרבר, למה את חייבת להרוס - גיליון 2
שולמית פרבר, למה את חייבת להרוס - גיליון 2
החיים המסריחים שלי - אורטל אברהם / גיליון 2
החיים המסריחים שלי - אורטל אברהם / גיליון 2

הגיליון הראשון בנושא העתיד מציג עבודות מאת:
טימור דברה, אריאל פולינג׳ר, רחלי צאירי, חמישים גוונים של אפור בלב, מרינה מייקלר, אור ליבנה, צביקה מיגאל, אורי גולדברג, במקום להתאשפז, פז דנינו, אריאל פולינגר, אורטל אברהם, יערה קאס, שולמית פרבר ועדי קלאג

הגיליון שני בנושא קלישאות מציג עבודות מאת:
חגי גילר, אורטל אברהם, יערה קאס, שולמית פרבר, עדי קלגסברון, נועה כץ, מתן בלומנבלט, אורי גולדנברג, מריאנה רסקין, יהלי זיו, צביקה מיגאל ותפארת סיגלה

יש פה ממתקים רציניים

Mixtapes

Mixtape – ANAT GUTBERG

חדשה דנדשה, יצאה מדלתות בצלאל, ענת גוטברג מעצבת מוכשרת עם משיכה חזקה לדימויים שזזים ומוזיקה. ענת, בחרה לנו מוזיקה רגועה ללילות ארוכים ומהנים ולרכיבות אופניים

קרא עוד »
ידיים שמאליות, יערה קאס. גיליון 1
בדרך לעבודה

׳ציפור הרפש׳ שוברות את הקיר הרביעי

מאי 2017, שלוש מאיירות משחררות לאוויר הסייברספייס את ׳ציפור הרפש׳, וובקומיקס חינמי, עצמאי וחתרני. אסופה של מאיירות ומאיירים תחת נושא אחד – ׳העתיד׳. לרגל יציאתו של הגיליון החדש – ׳קלישאות׳, שוחחנו איתן בצ׳אט על האתר ועתיד הקומיקס.

קרא עוד »
Filed under: בדרך לעבודהTagged with: , ,

רושם ראשוני

אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני, זה אחד הדברים היותר חשובים שלמדתי בבית הספר לעיצוב, לא משנה כמה הפרויקט היה עמוק, מעניין וחשוב, מה שמשפיע על הצופה זו הנראות שמשפיעה על ההתייחסות. משם, הדרך לביקורת טובה הופכת לקלה מתמיד. בעולם האינסטנט שבחוץ, שבכל יום מתווספות קרוב ל50,000 תמונות רק באינסטגרם, חייבים לבלוט, להיות מעניינים ומיוחדים, כדי למשוך לקוחות, פרויקטים ותנועה והכי חשוב – מזומנים.

אתם בטח שואלים איך עושים את זה, מעבר האפשרות להעלות את קבצי הלוגו, איור או כפולה מהממת, חשוב גם לראות את היישומים של מה שעיצבת בעולם האמיתי. וזה, כמובן נעשה על ידי צילום איכותי ומושקע וחס וחלילה לא מוקאפ. הקלישאה תמיד אומרת שתמונה אחת שווה אלף מילים, אבל עדיף אלף שקלים, כי עם מילים לא הולכים לסופר. אז בין אם אתם מעצבים, מאיירים או דפסים הכתבה הבאה תתן לכם 6 טיפים איך לצלם את האובייקטים שלכם בצורה מעניינת, שתתפוס את העין ותכניס לכם עבודה.

1

בלי סטיות פרספקטיבה

אם מצלמים ספר או כל מוצר אחר מלמעלה – חשוב לדאוג שהזוית תהיה באמת במבט על. סטיות קלות גורמות להקצרה ועיוות של המוצר המצולם. אם יש ידע בסיסי בפוטושופ, יישור ומתיחה של התמונה בעזרת קווי גריד ו skew יעשו את העבודה.

זוית קטנה שנותנת המון

זוית נוספת שמחמיאה למוצרי נייר, היא זוית של 45 מעלות, כשהמוצר מונח בזוית אלכסונית. זו תמונה שמתמקדת גם בשטח העליון של המוצר אבל גם נותנת דגש על העובי, התפירה והחיבורים.

2

3

לא חייבים ציוד מקצועי

אם מצלמים בטלפון הנייד, כדאי תמיד לצלם קצת יותר מרחוק ואז לחתוך את התמונה. רוב המצלמות בניידים מדמות עדשה רחבה יחסית מה שמעוות את התמונה כשמצלמים מוצר. או לחילופין לעבור למצב מאקרו (אם קיים) – צילום מקרוב.

אור חלון זה אור חלום

מומלץ לצלם ליד חלון באור יום, אפשר עם וילון חצי שקוף שמרכך את השמש הקשה בקיץ ואפשר גם לא לפחד מצללים כבדים וכהים. צללים מוסיפים אופי וממקמים את המוצר בסביבה אמיתית וחיה. 

4

5

תעיפו את הלבן מהרקע

ממש אין צורך ברקע לבן. רקע לבן צרוב משדר אווירה תעשייתית של פס יצור. בריסטול אפור או עם צבע שמחמיא למוצר יעשו את העבודה.

הלבן־לבן – שמור לצילומים שמוגשים  לעיתונים ומגזינים או לאתרי מכירה עם פרמטרים קבועים ומחייבים.

מרוב דובים לא רואים את היער

פרופס וסטיילינג זה כיף, אבל לפעמים יכולים לקחת את תשומת הלב מהמוצר עצמו. כדאי לחשוב היטב איזה סיפור רוצים להעביר והאם הפרופס משרתים את הסיפור או מאפילים עליו. בכל מקרה, כדאי לבחור אביזרים משלימים בצבעים שעובדים טוב עם המוצר, לא ממותגים או מזוהים מידי ומחומרים שמדברים באותה שפה.

6

איה וינד, צלמת מוכשרת ומוערכת, עובדת עם מיטב היוצרים בארץ. עבודה משותפת איתה יוצרת בעבודתם אסתטיקה היחודית לה.

יש פה ממתקים רציניים

בדרך לעבודה

רושם ראשוני

6 טיפים של הצלמת איה וינד איך לצלם את האובייקטים שלכם בצורה מעניינת, שתתפוס את העין ותכניס לכם עבודה.

unseen

איתמר חפץ מצייר אותיות

איתמר חפץ נחשף במקרה לתחום הטיפוגרפיה הידנית. הוא למד קולנוע בארצות הברית ונרשם לסדנת הדפס ששינתה את חייו, מאז הוא לא מפסיק לצייר אותיות בכל מדיום אפשרי.

להכניס למצב טיסה

תחת לחץ

ריחות של דיו טרי, רחשי סכיני החיתוך המפלסות דרכן בעץ, אורות בוהקים הצורבים את התמונה בכימיקלים רגישים לאור וחריקות מכבשי המתכת, הן התוספות הצבעוניות שמוסיפים

Filed under: בדרך לעבודהTagged with: ,