fbpx

הדפסי משי בתנועה – רחל גוטגרץ

יש יצירות שהופכות לך את הבטן. כך קרה עם ׳מכתב אהבה לבחור שהמצאתי׳ של רחל גוטגרץ, סרטון אנימציה קלאסית של 6 דקות שאחז בי. אחרי שצפיתי בו ושוב ושוב, הבנתי שאני חייב לבדוק איך הקסם הזה נוצר, ומה קורה שם בתהליך היצירה של רחל גוטגרץ?

jellyfish - Rachel Gutgarts
מדוזה מתוך ׳מכתב אהבה לבחור שהמצאתי׳ - רחל גוטגרץ

הצצתי באתר שלך, היו שם כמה דברים מאד מעניינים. בעיקר הקשר בין העולם היפני לעולם הרוסי. אני חושב ששתי האסתטיקות בסרטון של פרויקט הגמר, יש שם איזה קלאש מעניין בין התרבויות. תסבירי.

״זה ממש מגניב. גדלתי בבית רוסי לחלוטין, מאד כאילו.. שני ההורים שלי, סבתות שלי, סבים שלי, כולם עלו מרוסיה בשנת 89׳. וגדלתי בפסגת זאב, שזו סביבה שהיתה בזמנו מאד מאד רוסית, כאילו מאד בתוך העלייה הזאת מרוסיה. תרבותית, זה היה מאד ניכר מהבית, ולהורים שלי יש גם טעם אסתטי שאני מאד מכבדת ומעריכה. הם היו מראים לי הרבה דברים שהיו קשורים באמת לעולם האסתטיקה הסובייטי הזה שאח”כ כשגדלתי הוא הפך להיות ממש נקודת הבסיס של השראה וחיפוש השראה. זה באמת כל מיני כרזות, איורים, אנימציה. כולם גדלו בכל מיני סדרות של טלוויזיה ישראלית וזה, ואני כאילו עד היום לא מבינה על מה מדברים״.

ואנימציות רוסיות?

״כן, כי כאילו זה מה שראיתי בבית, כל מיני דברים כזה בתרבות הישראלית של אותם השנים. אין לי מושג כאילו. עכשיו בלימודים בבצלאל באמת עבדתי בסושייה, והייתי שלוש שנים סושי־שף בסושייה, שהסושייה זה מין.. זה לא הרשת, זה סניף קטן שממש מנוהל כזה על ידי אנשים ממש אחלה וכל העובדים שם הם אמנים או מתעסקים באומנות. היחס לעבודה ולסושי הוא מאד אומנותי. ההתעסקות בזה היא מאד אומנותית, ואיך לומדים דברים ביפן. מה השיטות״.

היית ביפן?

״הייתי ביפן עכשיו. היעד הראשון שלי אחרי שסיימתי בצלאל היה יפן והייתי שם חודשיים״.

מה גילית שם במסע ליפן?

״גיליתי הרבה דברים. גיליתי פשוט את המקורות האינטלקטואליים, תרבותיים, חברתיים של כל האסתטיקה שאני כל כך אוהבת. כאילו של כל הוואבי סאבי והמינימליזם וההתעסקות החומרית הזאת במרקמים. הבנתי את הבסיס של זה, כאילו מאיפה זה נובע ו.. אני אוהבת להבין פסיכולוגיה של אסתטיקה, זה מאד מעניין אותי״.

את חושבת שהמסע הזה ישפיע על היצירה שלך?

״על העתידית בהחלט״.

מעניין לראות את הפריזמה של עכשיו, אחרי שנסעת ליפן וראית את הדבר האמיתי.

״אני גם נורא סקרנית. האמת היא שגם אחרי יפן הייתי בויטנאם, הייתי בלאוס, הייתי בהודו שזה כאילו,״ 

השפעות אחרות לגמרי.

״כן, וזה גם השפעות אסתטיות מאד מאד אחרות אבל גם מאד מעניינות. בהודו פתאום נדלקתי על הצבעוניות הזאת. הייתי פשוט כזה… וואו, התחרפנתי מזה, שהכל כל־כך צבעוני ומטריף. אז אני לא יודעת, אני גם נורא סקרנית לראות איך זה.. איך אראה את זה עכשיו, לאן זה ילך״.

רחל גוטגרץ (צילום: טל סולומון ורדי)
רחל גוטגרץ (צילום: טל סולומון ורדי)

ראיתי את האבולוציה של הטכניקה שאת משתמשת בה. נראה לי שיהיה מעניין לשמוע על ההשפעות ואיפה נחשפת אליה? טכניקה ואנימציה, ספרי איך זה התחיל.

״יש שיעור אנימציה (ה.ע – בצלאל), עד שנה ג’ כולם לומדים אותו הדבר, ובשנה ג’ מתחלקים לשלושה מסלולים. יש את המסלול האקספרמנטלי, מסלול דו־מימד (מסלול קלאסי) ומסלול תלת־מימד. אז אני הלכתי לאקספרמנטלי, ובאקספרמנטלי יש לנו קורס עם רוני אורן שהוא גם הראש של המסלול הזה. זה בעצם מן שיעור, כולם באים בבוקר, יושבים, וזו מן מעבדה כזאת שכל אחד מביא כל מיני טסטים, דברים הזויים שהוא מצא, דברים הכי כאילו לא קשורים, ומדברים עליהם ככיתה, פותחים אותם, מתעסקים בהם. הוא מאד מאד דחף את כולם ללכת לחקור. לחפש אנימציה, לעוף על עצמנו. זה היה ממש נקודת מפנה מבחינתי בלימודים ואני ממש מודה לו על זה עד היום. כי באמת ברגע שהיה לי קצת ספייס ללכת לחפש, אז ישר הלכתי לדבר שהכי אהבתי עוד לפני, שזה הדפס. והיתה לי חברה שהכניסה אותי לסדנת הדפס בבצלאל, ושם היה אסיסטנט בשם אבי קריצמן, שהוא בן אדם מדהים.

הוא ממש ברוב טובו נתן לי כזה את הספייס להיות שם ונורא עזר, לימד, תמך, כל מיני דברים מדהימים. אז שמה באמת התחילו הניסיונות הראשונים. והייתי מביאה אותם לכיתה של רוני, והוא מאד שמח. גם כיוון לשם שלהמשיך, אז לאט לאט זה התפתח כזה, לאט ובזהירות עם תמיכה מכל האנשים הטובים, זה הצליח להתפתח לניסיון הראשון שלי — Walk, שהתקיים בכיתה של רוני, ממש בתוך הטסטים. ואז הניסיון השני כבר היה סרט גם לכיתה של רוני אבל כאילו סרט יותר מתקדם. שזה הרשת. שזה היה מבוסס על מוסיקה״.

לאט ובזהירות עם תמיכה מכל האנשים הטובים, זה הצליח להתפתח לניסיון הראשון שלי — Walk, שהתקיים בכיתה של רוני, ממש בתוך הטסטים.

איך הגעת למוסיקה של שון ב-׳רשת׳?

״שון היה הבוס שלי מהסושיה. מוזיקאי נורא מוכשר, הוא גם אנימטור אז יש לו הבנה מאד טובה גם של סאונד ואנימציה ואיפה זה מתחבר אז הוא גם מאד אהב. הוא הכיר את התהליך, וחבר מאד מאד טוב, עד היום, תמיד היה חבר ממש טוב. ביקשתי ממנו שיעשה לי מוסיקה מקורית, גם בקטע של משחק (משימה), של ׳יש לך יומיים, תעשה משהו ביומיים, מה שיוצא אני מרוצה, לא מתווכחת איתך עכשיו׳. אז זה מה שיצא״.

די הורס מה שיצא. כשמסתכלים על זה זה נראה מסובך בטירוף, ברמת הטרנספורמציה של זה, מהמחשב אני מניח, שם היתה הסקיצה, לבין התוצר הסופי. נראה לי שיהיה מעניין לאנשים שלא מבינים באנימציה להסביר איך זה קורה.

״כן, אני אסביר בכיף, אולי גם בכתב זה קצת יעזור. אז בעצם, מה שאני עושה זה אני מייצרת אנימציה כמו שהיא. בפלש, באדובי, כל תוכנת אנימציה תהיה טובה לזה. אני לא עושה שום דבר מבחינת האיכויות של האנימציה לפני. ממש (צורות) סולידים נקיים, צבע הכי מכוער, כאילו הכי משיכות מכחול מכוערות. והאמת היא שזה גם חשוב שהן יהיו מכוערות קצת כי.. זה חשוב שהן יהיו מאד שטוחות. אם זה אדום אז שיהיה אדום, בלי מרקמים, בלי שקיפויות. 

אז קודם כל אני מייצרת את האנימציה ואחרי שהאנימציה היא מוכנה מבחינת הקומפוזיציה, מבחינת התזמונים, מבחינת הכל, אני בעצם מייצאת אותה כ-image sequence. שאת האימג’ סיקוונס הזה, אני לוקחת אותו ואני מכניסה אותו לתוך גריד שאני ייצרתי בפוטושופ ובאילוסטרייטור של 20 או 30 פריימים לדף A3. עכשיו, אני שמה את הפריימים בתוך הגריד בסדר מסוים שאני קובעת עם עצמי ואז אני מפרידה את הגריד הזה לשני צבעים. את שני הצבעים האלה אני מדפיסה על שני שקפים של A3 נפרדים. 

מפה מתחיל תהליך ההדפסה בעצם. כי פה, אני לוקחת את השקפים האלה, חושפת אותם ומייצרת גלופות ברשתות, ואת הרשתות האלה אני צובעת. מהרגע שיש רשתות מופרדות של שני צבעים, אני מעבירה עליהם צבע ויש לי הדפס מוכן שאותו אני סורקת למחשב וחותכת במחשב דיגיטלית חזרה לפריימים רצים, שאותם אני יכולה אחרי זה להכניס לכל תוכנת עריכה לצורך העניין והם אימג’ סיקוונס לכל דבר שרץ כמו שהוא. אז זה תהליך ארוך אבל האמת שיש בו משהו מאד סטרייט פורווד. אין בו מניפולציה״.

רחל גוטגרץ
רגע לפני החיתוך הדיגיטלי לפריימים. יוצרת: רחל גוטגרץ

״האמת היא שאני חושבת שזה כל היופי של הטכניקה הזה, זה משהו שמחשב או שום דבר לא יכול לייצר מלבד בן אדם שעובד. שזה באמת איזה שהן טעויות קטנות כאלה, ואני אמרתי את זה כמה פעמים בהקשר של הסרט הזה, שבאמת הוא מורכב מהטעויות הקטנות האלה. זה הלב שלו. אני חושבת שגם אצל בני אדם, האהבה שלי לאנשים היא מורכבת מהאהבה שלי לטעויות הקטנות שלהם. לכל הפגמים הקטנים והמיוחדים שהופכים אותם לבדיוק מי שהם. זה מה שאני אוהבת באנשים, זה מה שאני אוהבת בעצמי, זה מה שאני חושבת שצריך לאהוב באופן כללי. כשהכל כזה טייט אז זה קצת… לא יודעת, אני לא מרגישה בנוח עם זה. אז זה באמת משהו שגם פילוסופית אני מאד.. היה חשוב לי, אבל לא ידעתי את זה לפני, אתה צודק. זה כאילו היה.. זאת אומרת הבנתי שזה יכול לקרות, אבל ברגע שראיתי את זה אמרתי, ׳אה, זה זה׳. זה מה שרציתי. ואז באמת גם בתוך התהליך הזה, גם בגלל כמות ההדפסים, גם בגלל שאין לי ניסיון בהדפס, זאת אומרת הלמידה היתה על הפרויקט. הטעויות היו… היו הרבה טעויות. כל פעם הייתי צריכה להבין כמה מידתית אני יכולה לקבל את זה או לא לקבל את זה״.

איזה טעויות, למשל?

״כל מיני טעויות. הדפס זה תחום שאתה כל היום עושה בו טעויות״.

הוא מורכב מהטעויות הקטנות האלה. זה הלב שלו. אני חושבת שגם אצל בני אדם, האהבה שלי לאנשים מורכבת מהאהבה שלי לטעויות הקטנות שלהם.

בואי נצלול לתוך סרט הגמר. הטקסטים, נראה לי שהם הליבה של הסרט, הם מה שמחזיק את הבסיס ואחרי זה כל היתר הולך ונבנה עליהם. ראיתי בקרדיטים שיש 3 כותבות. איך הן התגבשו?

״זהו, יש שם סיפור, זה חלק משיטת העבודה על הסרט, מאד מתקשר לזה. באמת הרבה זמן לא ידעתי מה קורה איתם, כבר הייתי בתוך התהליך של הסרט, ידעתי את התמה, ידעתי את במה אני מתעסקת, אבל לא היה לי טקסט. ואז איזה יום אחד, אחרי שהמצאתי את הכותרת של הסרט, כאילו שהיא באה לי גם באמצע התהליך, אז ביקשתי מכמה חברות שאני יודעת שיש להן זיקה לכתיבה, שיכתבו מכתב אהבה לבחור אידיאלי. בחור שהם המציאו. כל אחת במצבה שלה. זה לא שהן כולן באותו המצב אבל הן כאילו לקחו את זה כזה לפן שלה, ועשו את זה בזמנן החופשי ולאט לאט שלחו לי מכתבים כאלה. והמכתבים באמת היו נורא מרגשים. אני לא ידעתי מה אעשה איתם לפני שקראתי אבל באמת שראיתי אותם ידעתי שזה החומר. הן נתנו הרבה מאד כאילו… השתפכות וכזה קיטש טוב, קיטש בריא בהומור ואהבה והכל, אבל כן קצת להשתפך, כן קצת להביע רגש. אז באמת לקחתי את הטקסטים שהן כתבו וערכתי אותם לאיזה שהוא מן משהו כזה שהוא יותר מתאים לפורמט של הסרט. כי כל הטקסטים היו מדהימים, אבל זה היה קצת יותר מדי מלל מבחינתי״.

הפכת אותם לטקסט אחד.

״נכון. כן. לקחתי משפטים שממש הרגשתי שהם, ׳אה, זה המשפט!׳ וחיברתי אותם. גם היה יותר ולאט לאט ירד, זה מאד הצטמצם. זה כל הזמן הצטמצם והצטמצם. ערכתי בעזרת המנחים שלי וחברים. תמיד יש איזה מן שיח כללי כזה עם עוד הרבה אנשים״.

אז יש טקסט אחד, ואחרי זה יש קריינות.
״הקריינות? בהתחלה נראה לי שזה היה הקול שלי, ואז לקחתי את תומר דמסקי שהיתה איתי בסטודיו, כי עשיתי את כל ההדפסים בסטודיו שטראוס שזה סטודיו עצמאי קטן במאה שערים. זה מקום מאד מעניין עם מוסיקה, אנשים. פגשתי שם אומנים מאד מוכשרים שביניהם גם את תומר דמסקי, שהיא מוזיקאית שהקול שלה הוא הקול שבעצם מקריין את הטקסט הזה בסרט״.
מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ
פריים מתוך ׳מכתב אהבה לבחור שהמצאתי׳ - רחל גוטגרץ

בדרך כלל למאיירים יש איזושהי בעיה עם טיפוגרפיה בסרטים, ואצלך הטיפוגרפיה יושבת טייט. גם בטייטל סיקוונס וגם בכתוביות, שכמעצב לא זיהיתי את הפונט.

“אני חושבת שיש פה איזה משהו מעניין כי באמת נראה לי שכשלא לומדים טיפוגרפיה ולא לומדים את זה אז באים נקי. אני באה לזה בראש מאד של כזה ׳אני אשתגע, בכיף׳. אני מאד אוהבת לעשות את זה גם מתוך המקום הזה שאני לא באמת יודעת, לא מתיימרת לדעת אבל מאד נהנית לשחק עם טקסטים. לגבי הכתוביות, באמת היה לי ויז’ן באיזה שהוא שלב לקראת הסוף של הסרט, היה לי ויז’ן מאד ברור שאני רוצה שאנשים שרואים את הסרט הזה הם לא בהכרח יבינו שהם רואים סרט חדש. שזה יהיה להם משהו אנכרוניסטי כזה, שהם קצת יאבדו תפיסת זמן עם הדבר הזה. אז היה לי מאד מאד חשוב כאילו לתת להם סממנים כאלה והכתוביות ממש היה לי ויז’ן ברור בראש שזה מה שהייתי רוצה לעשות. ולגבי הטיפוגרפיה, אז באמת אני נורא אוהבת לעשות את זה, נורא נהנית מזה אבל אני לא.. אני לא מקצועית. אני באמת כזה מוצאת משהו פה, מוצאת משהו שם, הפונט של הכתוביות, אני אפילו לא זוכרת״.

מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ
פריים מתוך ׳מכתב אהבה לבחור שהמצאתי׳ - רחל גוטגרץ

והמוסיקה של הסרט שיצר אביב שטרן, איך הוא הלחין?

״אה, זה היה גם עניין כי אביב הוא חבר מאד מאד קרוב שלי, הוא גם היה שותף שלי לדירה. לא בתקופה שעבדנו ביחד אבל היינו כאילו הרבה שנים שותפים, אנחנו חברים טובים וקרובים. הוא מוזיקאי מדהים, הוא מתעסק בעיקר בנויז אקספרימנטלי, הרבה בהקלטות שטח. בדיוק בתקופה שהתחלתי לעבוד על הסרט הוא חזר מטיול ארוך מאד בחו”ל ובא עם אלבום מדהים שהוא יצר מהקלטות שטח בטיול הזה, משהו באמת, אחד האלבומים היותר יפים. גם הכרתי את העבודות שלו מלפני ומאד אהבתי אבל אחרי האלבום הזה אמרתי ׳די, זה בדיוק מה שאני רוצה, זה הבן אדם׳.

שמעתי אלבום קיים שהוא מוכן, אז אמרתי לו, ׳אביב, אני רוצה לעבוד איתך על זה, אני לא יודעת כמה אני יכולה לשלם לך אבל נה נה נה׳. הוא היה כזה, ׳לא יודע, כן יודע׳, בסוף שיכנעתי אותו שבעיניי זה גם ממש קטע מצוין, כשבן אדם אומר לך כאילו שהוא לא כזה… אתה צריך לעשות איתו איזה משחק״.

הדפסי משי - רחל גוטגרץ (צילום: טל סולומון ורדי)
הדפסי משי - רחל גוטגרץ (צילום: טל סולומון ורדי)

הסרט זוכה להצלחה די גדולה, רשימת פרסים, המון מועמדויות. איך את מתמודדת עם זה אחרי שנה שאת בתוך בונקר של עשיית הסרט?

״מתגעגעת קצת לבונקר, האמת (צוחקת). לא נעים לי להגיד, אני הכי אסירת תודה בעולם, גם עכשיו באמת אני אסירת תודה, יצא לי להיות בפסטיבלים, יצא לי לפגוש המון אמנים, המון יוצרים, המון אנשים מהתחום, חגגתי את התחום שלי. נורא נהניתי מהשנה הזאת ובאמת להיות בתוך העולם הזה באופן פעיל ולא רק צופה מהצד ולא רק לשבת להסתכל. אבל עכשיו הייתי מאד שמחה לחזור ליצור וזה בעיה קצת, כי הליצור באמת דורש קצת להיות בבונקר״.

למה?

״שאלה טובה. הלוואי שהייתי יכולה לענות. כמובן שגם היצירה מאד מאד קשורה ללהיות בחוץ, להיות בעולם, להיות בזה אבל אני מניחה שבאנימציה הצורך הזה בריכוז, אתה חייב פשוט להתרכז. אני מוצאת את עצמי כאילו נכנסת לגל של ממש להיות פרודוקטיבית, רק אחרי כמה ימים שאני עובדת. וזה קשה״.

׳מכתב אהבה לבחור שהמצאתי׳ הביא איתו הזדמנויות, שיתופי פעולה, הצעות?

״יש, יש כמה. גם מבחינת העבודה זה נתן לי קצת בסיס, אנשים מכירים את הסגנון והם באמת פונים אלי לעבודות שהם נותנים לי, משחררים לעשות את מה שאני אוהבת, מה שמעניין אותי, זה כבר… וואו. אני אסירת תודה על זה. גם שיתופי פעולה, ממשיכה לעבוד עם אותם האנשים שעבדתי איתם לפני זה. הסרט נלקח ע”י חברת הפצה גרמנית, אז עכשיו הם ימשיכו להפיץ אותו קצת בעולם, שזה מגניב. אני עובדת על פרויקטים חדשים ומקווה שהסרט יתן להם סיוע במימון שלהם״.

נשמע מדהים.

״כן, ואני מקווה שיהיה לי משהו להראות לך בקרוב״.

תודה ענקית לרות שטרן שתימללה את הראיון.

יש פה ממתקים רציניים

Mixtapes

Mixtape – DAR GOLAN‏

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות

קרא עוד »
להכניס למצב טיסה

תחת לחץ

ריחות של דיו טרי, רחשי סכיני החיתוך המפלסות דרכן בעץ, אורות בוהקים הצורבים את התמונה בכימיקלים רגישים לאור וחריקות מכבשי המתכת, הן התוספות הצבעוניות שמוסיפים

קרא עוד »