תגית: רינדור

לירון אשכנזי מפסלת עולמות

לירון אשכנזי

לירון אשכנזי מפסלת עולמות

רגע אחרי הצבא, לירון אשכנזי הכינה תיק עבודות מושקע, שלחה ל-School of Visual Art בניו־יורק והתקבלה. כאן במגזין ולראשונה בעברית, המסע המטאורי שלה מהלימודים, התובנות בדרך, העבודה בסטודיו של סגמייסטר & וולש ועד החומרים המרתקים שהיא מפרקת ומרכיבה בהווה.

לירון אשכנזי - Liron Ashkenazi
לירון אשכנזי
לירון אשכנזי
לירון אשכנזי

נצא מנקודת הנחה שהקוראים של המגזין לא מכירים אותך כלל (כי אין אף מידע עלייך בעברית). ספרי על עצמך בכמה מילים.

״אז שמי לירון, נולדתי בארץ באזור המרכז וגדלתי בשרון בישוב נעים ופסטורלי. הילדות שלי הייתה סופר רגילה ונעימה בשנות ה־90 וה־2000. התחלתי להתעסק בעולם הויזואלי בגיל 14 מסיבה לא ברורה. פשוט גיליתי שאפשר לערוך תמונות ולייצר גרפיקה בכל מיני תוכנות (כגון, Paint Shop Pro דאז, פוטושופ, ואילוסטרייטור). היה לי בלוג די מגוון בישראבלוג שבו הייתי מפרסמת שירים, כתבים ויצירות. לעולם העיצוב התגלגלתי דרך שירותי בצבא ביחידת ההסרטה בתור מעצבת גרפית ואחרי זה עסקתי בעיצוב למסך (Motion Graphics בלעז – ט.ס.ו). מיד אחרי זה החלטתי שאני נוסעת ללמוד בניו־יורק עיצוב ב-School of Visual Arts״.

עוד!

״בלימודים שמתי לעצמי מטרה די ברורה, להיות הכי טובה. זה בעצם הפעם הראשונה שהחלטתי כזה דבר בחיי. בכל תקופת בית הספר בארץ הייתה לי הפרעת קשב וריכוז לא מאובחנת, ורוב הזמן ממש התקשתי. מצאתי את עצמי בעיקר מציירת וכותבת שטויות לעצמי ופחות מקשיבה בכיתה. איכשהו את רוב התיכון נדמה לי שביליתי על הדשא, תפסתי את עצמי בידיים בכיתה י״ב והשלמתי את הבגרות. ההורים ממש ממש עזרו לי בזה, תמכו ודחפו, ולא נתנו לי לוותר. (זה כל כך חשוב שהמשפחה תומכת בך להמשיך במקצוע הזה, לא לקחתי את זה כמובן מאליו, אני אכיר להם תודה על זה כל חיי.

בכל אופן, לנסוע לניו־יורק ולשלם סכום כסף לא מבוטל על לימודי עיצוב דחפו אותי לעשות החלטה ולעמוד בה. כמובן שההורים עזרו, גם נפשית וגם כלכלית, אז גם היה בזה משהו של לא לאכזב אותם. וכך היה, קרעתי את התחת והצלחתי מאוד, גם בציונים (שזה הרבה פחות חשוב) אבל גם בלהרשים את המורים, שזו בעצם הייתה המטרה. הם האנשים הכי מוצלחים פה בתעשייה בניו־יורק.

את הקשר הכי חשוב שלי מבית הספר יצרתי עם ג׳סיקה וולש, שהייתה לא רק דמות להערצה מבחינה מקצועית, אלא גם בתור מנטורית שלי מבחינה אישית, משם נדמה לי שהסיפור לקח תפנית מעניינת כשהיא הציעה לי להתמחות אצלה תוך כדי הלימודים בשנה הרביעית, ואני בתמורה אמרתי לה שאעשה זאת אם היא היה המנחה שלי לתזה (פרויקט גמר – ט.ס.ו) שיכללו פגישות שבועיות ופרויקט אישי. הפרויקט הזה, לצערי מעולם לא יצא לפועל כפי שתיכננתי, ועסק כולו ב Creative Block״.

למה הוא לא יצא לפועל?

“נוצרה בעיה, ברגע שהתחלתי לעבוד במשרה כמעט מלאה אצל ג׳סיקה וולש תוך כדי הלימודים ולנסות למצוא זמן לעשייה קריאייטיבית מהצד זה פשוט לא עבד. המחסום נשאר ולא עבר, לא משנה מה עשיתי. היא הבינה ותמכה בי והמשכנו בעצם את הדיונים לשיחות שבועיות ויצירה, אבל בסוף לא הרגשתי שהפרוייקט היה עגול וחזק מספיק. הודעתי לה שאני מפסיקה.

באיזשהו מקום אני מרגישה שפרוייקט הגמר שלי היה לעבוד בסטודיו שנה שלמה, למדתי כל כך הרבה, ועבדתי איתה כל כך מקרוב שלמתי להכיר אותה כל כך מקרוב שזה היה מספיק, וזה שחרר את המחסום הקריאייטיבי. ברגע שעזבתי את הסטודיו,  אני ובעלי החלטנו לפתוח משהו קטן משלנו, ואז הרגשתי הכי קריאייטיבית שהייתי בחיי״.

צריך הרבה אומץ כדי לגשת למבחנים ל-SVA, יכולה לספר על תהליך הקבלה, מהרגע שהחלטת ללמוד שם?
“התהליך היה פשוט יותר ממה שחושבים למען האמת. הכל אונליין, הכל דיי ברור, ולא היו ממש מבחנים, פשוט הייתי צריכה להגיש פורטפוליו (אונליין) של 5 או 6 פרוייקטים נבחרים. מבחן ה-TOFEL היה מאוד קל, משום שכתבתי המון שנים לא הייתה לי בעיה לכתוב את החיבור ולספר על עצמי. את התהליך עשיתי לפני יותר מ־6 שנים ולכן יכול להיות שמשהו השתנה מאז. אני חושבת שיש בזה משהו שצריך אומץ, אבל זה לא בגלל שזה קשה, אלא בגלל שזה לא מוכר וזה דורש לקחת החלטה גורלית, אבל האמת היא שזו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי (אולי בעצם אחרי להתחיל עם בעלי כיום ב-myspace בגיל 16)”.
מה למדת במהלך התואר שנשאר איתך עד היום? מה היה לך פחות מעניין?
״באופן מוזר אחד הקורסים שנשארו איתי היה מבוא למדעים, מתמטיקה ואסטרונומיה, משהו שלא היה לי שום ידע מיוחד עליו לפני ואיכשהו המורה ב-12 שיעורים הצליחה לרתק את כולנו וללמד אותנו על העולם דברים שאף פעם לא התחברו אצלי לפני וממש לא עניינו אותי. אני חושבת שבעבודה שלי היום, חקר של חומרים וטקסטורות טבעיות וגולמיות, משחקים של אור וטקטיליות, יש המון משם, וזה משהו שמעסיק אותי רבות עד היום. נהייתי עסוקה מאוד בהיסטוריה שלנו כיצורים. ובהיסטוריה של העולם כחומר. האמת שהיה איזה שיעור של ההיסטוריה של אנימציה שמאוד התרגשתי לגביו והמורה היה נורא משעמם. הוא העביר אותו בצורה נוראית. אני מעריצה שרופה של סרטי דיסני לדורותיהם ומייאזאקי, ואיכשהו חשבתי שהכל יתחבר לי ואלמד המון על התהליך שהסרטים האלה עברו משנות ה-20 אבל זה לא קרה. באסה״.

תכף נחזור לעניין החומרים. מה השיעור הכי חשוב שלמדת מג׳סיקה וולש ומהעבודה בסטודיו שלהם?

״למדתי שאין גבול לקריאייטיביות כשאתה נמצא ליד אנשים כאלה, שהם כל פעם מפתיעים אותך מחדש בדרך המחשבה שלהם. עוד למדתי שאף אחד לא מקבל שום דבר בחינם, ועם כמה שהם מפורסמים, הם קורעים את התחת כל יום בעבודה, Jessica is the harderst working person I’ve ever met!
הם הגיעו לאן שהם הגיעו בעבודה קשה וזה מדהים לראות אותם קוצרים את הפירות״.

מה הבנת שם על התנהלות מול לקוח ועל תהליך עבודה בעיצוב?
״אני חושבת שכל מקום הוא ממש שונה. משמע, שמה שלמדתי שם, לאו דווקא הדרך הכי נכונה להתנהל מול לקוח, זו הדרך הנכונה בשבילם, אבל היום כשאני מתנהלת מול הלקוחות שלי אני עושה את זה אחרת, אני פשוט לא חושבת שיש דרך אחת להתנהל מול לקוח, הם גם מגיעים ממקום שיש להם המון ״סיי״, כי מגיעים אליהם בגלל שהם כל כך ידועים בתחומם, לכן לכל מעצב אחר לאו דווקא יש יכול להתנהל מול לקוחות כפי שהם מתהלים, מגבוה מאוד. אף אחד לא יכול להיות בדיוק הם, זה למה הם כל כך מרתקים. ולגבי תהליך העבודה, גם למדתי שלכל לקוח יהיה תהליך עבודה מעט שונה – אין ממש אפעם דרך אחת. הם מאוד מאוד ממוקדים בקונספטים, ותמיד מתחילים את העבודה משם, ולא מהויז׳ואל, אני חושבת שזה מדהים ולקחתי המון מזה לתהליך שלי״.
Ladies, Wine & Design; Design Director: Liron Ashkenazi, at Sagmeister & Walsh
The Artery (design: Liron Ashkenazi)
The Artery (עיצוב: לירון אשכנזי)

ספרי קצת על The Artery שאת עובדת בו בימים אלו. מה גרם לך לצאת לעצמאות אחרי שנים כשכירה? איך מגייסים צוות טוב, ומה הכי מפחיד בדבר הזה?

״אז זהו, שלא הייתי ממש שכירה שנים. הייתי שכירה פחות משנה אחרי הצבא לפני הלימודים ומהר מאוד עברתי לפרילאנס (מושן גרפיקס) זה איפשר לי לחסוך הרבה כסף למימון הלימודים. ובעצם אחרי זה תוך כדי הלימודים הייתי מגיעה לארץ ועובדת כפרילאנסרית כל חופש כדי לממן את השנה הבאה, הקצב היה מטורף וזה לא היה קל. הסטודיו הקטן שאני ובעלי החלטנו לפתוח אחרי הלימודים הוא לא The Artery אלא Times Two Studio שזה היה בעצם מיני־סטודיו לווב (אתרים אקספרמנטלים ושונים) והוא בעצם ״נסגר״ ברגע שהארטרי שכרו אותנו לפתוח סטודיו לעיצוב בתוכם. אז כיום אנחנו מנהלים את הסטודיו אבל הוא תחת חברה קריאייטיבית גדולה יותר שעוסקת לא רק בעיצוב אלא גם ב-VFX ו-Production ו-Experiental Work – אנחנו בעצם עובדים ביחד כל המחלקות על המון סוגים של פרויקטים – והסטודיו אחראי על כל העיצוב בכל התחומים וגם לוקח פרויקטים משלו בתחום המושן גרפיקס והמיתוג. הרבה אנשים מתבלבלים וחושבים שהארטרי זה הסטודיו שאז אני וגל פתחנו, אבל החברה והרעיון לשלב אותנו לתוך הארטרי היא בעצם פרי יצירתו של ויקו שהרבני.

גיוס הצוות זו עבודה שאתה באמת לומד על הדרך, וזה תהליך מדהים! לאט לאט אנחנו אוספים לנו את הטאלנטים שאנחנו מרגישים שהופכים אותנו לשלמים יותר. אנחנו אף פעם לא באמת מחפשים אנשים שהם בדיוק כמונו, שחושבים כמונו או שיוצרים כמונו. הרעיון הוא להביא מגוון ולראות מה קורה, מה יקרה. בינתיים זה עובד מדהים. אני אוהבת ללמוד מהאנשים שלי ואני אוהבת לראות שהם לומדים ממני, יש המון פירגון וחברות ואני נהנית לבלות איתם גם זמן מחוץ לסטודיו, שזה תמיד כיף.

בגלל שהסטודיו גדל תחת המטריה של The Artery הצעד הזה לא היה כל כך מפחיד. כשאני וגל רק התחלנו לקחת פרויקטים של ווב ל-Times Two (הסטודיו העצמאי – ט.ס.ו) היינו ממש ממש בחיתולים. אני השניה סיימתי את התואר בעיצוב והוא השניה סיים את התואר בפילוסופיה ומדעי המחשב. את הפורטפוליו שלנו היינו צריכים לבנות מחדש ביחד ולאורך כמה שבועות ממש לא ידענו איך בכלל נקבל את הפרויקט הראשון, וזה בהחלט היה מפחיד!

ואז, החלטנו לעשות פרויקטים שבא לנו ולראות לאן זה יתגלגל – הצענו לחברה טובה לבנות לה אתר ומשם זה היה היסטוריה, שני אתרים בחוץ וכבר הגענו לארטרי כדי לדבר על אתר חדש בשבילם ונשארנו. בנינו להם את האתר מתוך החברה במקום מבחוץ, ויצאנו למסע של להרים סטודיו לעיצוב מחברה שהייתה כבר ידועה בתחומה בתור בית פוסט פרודקשן. היה חשש שהעיצוב יהיה משני לטכניקה ולקראפט של ה-VFX – אבל התמיכה בנו מהמקום ומ-ויקו הייתה באמת שאין כמותה”.

The Artery (design: Liron Ashkenazi)
The Artery (עיצוב: לירון אשכנזי)

אני רוצה שנחזור רגע לעניין החומרים. ראיתי הרבה רינדורים מרתקים באינסטגרם ובאתר, ותהיתי אם יוצא לך להתנסות בחומרים פיזיים לפני שאת מתחילה למדל בתלת־מימד? או שאת ישר ניגשת למחשב?

“אני בטוחה שאם היה לי יותר חלל להתעסק בו עם חומרים זה היה קורה! אבל לצערי דירות בניו־יורק זה מקום בלי הרבה חלל ולכן את רוב המחשב אני עושה בהתבוננות בספרים ורפרנסים אונליין ואת העבודה הפיזית על המחשב. זה תמיד מתחיל מאיזה רעיון או קונספט מאוד רחב. לדוגמא, ״מגע״ או ״שחור״ ואז אני מפרקת את זה בראש לגורמים ומרכיבה מחדש בקומפוזיציה שהיא לא רק מנסה (!) להראות טוב ויזואלית, אלא שיש בה גם איזה uncanniness.
אני זוכרת שגל, בעלי, סיפר לי על המילה הזאת במהלך הלימודים והיא עדיין מרתקת אותי – מזה באמת uncanny. שזה בעצם יותר הרגשה ממשהו פיזי אמיתי, אבל המטרה שלי בעבודה שלי זה לגעת בזה איכשהו, שיהיה שם איזה רגש.כשיוצא לי סתם לרנדר משהו שנראה נחמד בזמן שאני עושה איזה סטאדי על חומרים אני מתבאסת אם אין בזה איזה עומק (והרבה פעמים יוצא שאין, אם אני ממהרת, או באמת רק צריכה לייצר איזה חומר ספציפי) אז זה לא אותו דבר בשבילי. אני חושבת שלייצר יופי זה לא קשה אבל לייצר קונטנט יפה זה כן, ואני שואפת לשם. מקווה שאתקדם עם זה יותר מהר ממה שאני מרגישה שאני מתקדמת עכשיו”.

איזה חומר גילית לאחרונה ונהנית ליצור איתו?

״זה פחות חומר אחד ויותר הרעיון של שילוב חומרים בצורה מוזרה. זכוכית עם אבן לדוגמא. יש שם איזה ניגוד מעניין. גם חומר שהוא אטום מאוד עם חומר שהוא שקוף (חלקית או במלואו), וגם חומר עדין עם חומר גס כמו אבן (שחורה במקרה הזה)״.

יש לך זמן לפרויקטי צד שלא תלויים בלקוח?

״אין לי באמת זמן לפרוייקטים צדדים כרגע. הסטודיו באמת לוקח את כל הזמן שלי ואיכשהו בזמני הפנוי אני מעדיפה לקרוא ולהיות בבית ובטבע כמה שיותר, לנוח ולתת לראש לנוח, זה סופר חשוב לאיך שאני חושבת, כשאני מרגישה ״שרופה״ אני לא טובה כמו שאני יכולה להיות, אז למדתי לשמור על עצמי ולתת לעצמי ולראש שלי לנוח בלי להעמיס לחץ מיותר.
כשצריך לעשות איזה משהו חשוב מהצד, כמו האנימציית רזומה הקטנה שעשיתי שנה שעברה לכנס של  SVA אז הייתי צריכה למצוא זמן בסופ״ש כדי לכתוב את זה לעצב ואז לאנמץ. זה היה כמה סופ״שים ברצף ואחרי זה הרגשתי עייפה, אבל זה היה שווה את זה, אז אני מקווה שאוכל ליצור יותר מהצד בעתיד״.

לירון אשכנזי - Liron Ashkenazi
לירון אשכנזי

מה נותן לך השראה? מוזיקה, תרבות, מקומות.

״אני מאוד מאוד אוהבת מוזיקה ומאוד אוהבת סרטים ואומנות, אבל בפועל מה שהכי נותן לי השראה זה העולם הפיזי, אנשים, רעיונות, לדבר, להסתכל ממש ממש מקרוב על משהו, להסתכל ממש ממש מרחוק, לשנות פרספקטיבה, להפוך, להתבונן ארוכות והכי חשוב להקשיב.

כפי שאמרתי Hayao Miyazaki הוא דמות סופר חשובה בחיי, מוזיקה קלאסית ומוזיקה אלקטרונית מלווה אותי כל יום, ופודקאסטים של היסטוריה ועסקים זה ה-דבר:
History on fire, Business wars, The Podcast history of our world, Work life

מבחינת אומנות, האומנים הסוריאליסטים הם אלו שאני מסתכלת עליהם לרוב, ולא רק כקונספטים. הטכניקה של מגריט ודאלי מאוד מעניינת בעיני. מבחינת הצבעים, המינימליסטיות והחוסר במינימליסטיות עושה לי נעים. אחד הדברים שהכי התבוננתי בהם כשרק התחלתי עם התלת־מימד זה James Turrell, ואני חושבת שלמדתי הכי הרבה ממנו על אור ותאורה, אז אני חבה לו הרבה״.

מבחינת פרויקטים, מה החלום?

״החלום הוא להמשיך לעשות עבודה מגוונת, שלעולם לא אצטרך לעשות את אותו דבר שוב ושוב ושוב, שלא אפול לאיזה נישה והסטודיו ייפול איתי ונעשה רק עבודה בסגנון אחד. החלום הוא לעשות הכל מהכל כל הזמן, זה מה שעושה אותי מאושרת.

בפועל הייתי רוצה לעשות יותר פרינט, אני באמת לא חושבת שהפרינט מת או ימות או צריך למות, אני חושבת שיש לו קהל ואני מאוד מאוד אוהבת לראות את העבודות שלי ושלנו מודפסות, אין יותר כיף מדף חם ונטול עץ (uncoated) שיוצא ממדפסת״.

נשמע מעולה. טיפ לסיום?
“תטרפו את העולם ואל תפחדו לבקש בדיוק מה שאתם רוצים. מי שלא מבקש – בדרך כלל לא מקבל”.
לירון אשכנזי
עיצוב: לירון אשכנזי

יש פה ממתקים רציניים

unseen

איתמר חפץ מצייר אותיות

איתמר חפץ נחשף במקרה לתחום הטיפוגרפיה הידנית. הוא למד קולנוע בארצות הברית ונרשם לסדנת הדפס ששינתה את חייו, מאז הוא לא מפסיק לצייר אותיות בכל מדיום אפשרי.

קרא עוד »
להכניס למצב טיסה

HAIFA – WALLS FESTIVAL

קירות צבעוניים זה לא דבר נפוץ בחיפה, במיוחד לאחר הקמת קומנדו הגרפיטי של העירייה, אז כשפסטיבל הקירות מגיע לעיר, יש הרגשה של בריזה צבעונית שנושבת

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – ANAT GUTBERG

חדשה דנדשה, יצאה מדלתות בצלאל, ענת גוטברג מעצבת מוכשרת עם משיכה חזקה לדימויים שזזים ומוזיקה. ענת, בחרה לנו מוזיקה רגועה ללילות ארוכים ומהנים ולרכיבות אופניים

קרא עוד »
Filed under: unseen, להכניס למצב טיסהTagged with: , , , , ,