אריק וייס מקלאז׳ את ההיסטוריה שלנו בסדרות דוקו
- טל סולומון ורדי
- 23/03/2021
עם סגנון עיצובי בולט בסדרות הדוקו האחרונות של ׳כאן 11׳ — ׳האזרח גואטה׳ ו־׳שרון׳ — קשה שלא להבחין בטייטל סיקוונס (״פתיחים״) של מעצב המושן אריק וייס. חיתוכים, הדבקות, מעברי תנועה ייחודיים וחומרי גלם שונים מהרגיל. טייטל סיקוונס שרואים בעיקר בסדרות בינלאומיות, וההשראות בהתאם. אריק וייס מפרק לגורמים את הקולאז׳ים וחושף את תהליכי העיצוב שהסדרות עברו, וגם אחת שלא קרתה בסוף.
המעצב אריק וייס, 42, בעל תואר שני בעיצוב ב־Pratt Institute בניו־יורק בין השנים 2003-2004, ובוגר התכנית ללימודי המשך באמנות במדרשה ב־2019.
חווית הלימודים בניו־יורק השאירה בו חותם בתהליכי העבודה, “מבחינת העיצוב – הירידה לפרטים, ההבנה שהצלחה קרובה מאוד לכישלון. מבחינות אחרות – קר מדי ומזויף מדי. בניו־יורק עשיתי עבודות פרילנס ולמדתי לתואר שני. זה היה רק כמה שנים אחרי אסון התאומים וניו־יורק היתה במיתון מטורף. גרתי בברוקלין – איפה שתחנות הסאבווי כבר לא כ״כ נקיות”.
בניו־יורק כשעבדת כפרילנסר – עסקת במושן או בתחומים אחרים?
״בתחומים אחרים דווקא, הייתי סטודנט עני, אכלתי Alphabet Soup וגרתי ליד חסידי סאטמר. פרויקטים שהם יותר על הצד המיתוגי: לוגואים, מיתוגים, למרות שבאתי לשם אחרי כמה שנים שעבדתי כמעצב מושן בJCS. בשנתיים בניו יורק רציתי להתעסק בעיצוב יותר ״טהור״, ומה שלמדתי היה עיצוב 101: טיפוגרפיה, עיצוב לוגואים, פרינט וכו׳.
אהבתי את הגישה הסופר רצינית שלהם, בלי שמץ של חפיף ישראלי. בארץ ההרגשה תמיד היא שאין זמן, צריך לפגוע ולהבין הכל מיד. חלק מהתהליך מדבר על כמה שחשוב לעשות טעויות. כלומר ה־״כן״ מגיע אחרי המון ״לא״, ואז נוצרת יצירה מקורית ולא מועתקת.הפתרון שלי לעניין הוא לימוד עצמי תמידי. כך שמגיע פרויקט זה כבר מתקשר לי משהו שחשבתי עליו מקודם – וזה חוסך לי את תהליך החיפוש (החלק החשוב בעיני בתהליך)״.
כשחזר לארץ עסק במושן ושילב יצירת אמנות לצד העיסוק המסחרי, ״באמנות התהליכים הרבה יותר ארוכים ואין אפשרות של העתקה. מאוד קשה לקצוב בזמן. האמנות והעיצוב מחלחלים אצלי אחד לשני ומבחינת למצוא את הקול האישי שלי – זה רק עזר לי״.
באיזה שלב נדלקת על טכניקת הקולאז׳?
״די בהתחלה. מאייר ורושם לא משהו. תסכל אותי המצב שבו אני רואה משהו בדמיון אבל לא מצליח לאייר/לצייר/לרשום אותו כמו שאני רוצה. איכות הקו שלי לא טובה במיוחד. הקולאז׳ התחבר לי מהר. בהתחלה זה היה עניין מאוד אינטואיטיבי וככל שהעמקתי בו זה נהיה מושכל יותר ומשוכלל יותר״.
עבודה על טייטל סיקוונסים תמיד מתחילה משיחה עם הבמאי. אני מנסה להבין לעומק את הנושא, את הפרספקטיבה של הבמאי לנושא
איך נראית עבודה על טייטל סיקוונס? האם אתה מתחיל מחומרי הגלם, צפייה בסדרה, או בכלל שיחה עם במאי?
״בשנים האחרונות, העברתי את השיפט לאריזות סדרות וסרטי דוקו. מעניינים אותי תכנים שעוסקים בנושאים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים. תכנים ששואפים לייצר עמדה ביקורתית, במיוחד ביחס לדימויים ומיתוסים מוכרים.
מבחינת תהליכי העבודה: העבודה על טייטל סיקוונסים תמיד מתחילה משיחה עם הבמאי. אני מנסה להבין לעומק את הנושא, את הפרספקטיבה של הבמאי לנושא – כלומר את העמדה שלו. תופס את העניין כפירוש שלי לנושא, עוד שכבה של הבנה. הרצון הוא שדרך הפתיח (טייטל סיקוונס – ט.ס.ו), הנושא והפרסקטיבה של הבמאי יובנו. לאחר מכן מתחיל שלב עיצוב הסטייל פריימס ואז אנימציה – דו או תלת מימד, או שילוב ביניהם.
כמובן שצופה בכל חומרי הגלם שניתנים לי ובסדרה עצמה. זה תהליך של פיצוח והבנת ה-DNA של הסדרה/סרט. מהרגע (המשמח תמיד) של הפיצוח — העבודה תמיד צוברת תאוצה”.
יכול לספר על הסדרה שעוסקת באריק שרון? וספציפית העניין הקולאז׳י – מאיפה מגיעים חומרי הגלם?
״אחרי שיחה עם לוי זיני הבמאי, הובהר לי שהסדרה עוסקת בגורמים שהביאו את אריק שרון, עם כל המטען ההיסטורי שלו לבצע את ההתנתקות. מבחינתי מה שקרה לשרון היה סוג של שינוי טקטוני, אישיות כמו שרון – ע״מ שתשנה את זווית הראייה צריך שיקרה משהו מאוד קיצוני – שינויים טקטונים – שינויים שלוקחים שנים ולאחר מכן יש התפרצות. ברוב הפריימים של שרון – יש התפרקויות של אלמנטים – הכל מתוואי שטח דרך שלטים ועד בתים, אז דימיתי הכל לתהליכים גיאולוגים. בפריימים יש רמזים ושיבושים בתמונות חייו על מה שעומד לקרות – משהו מאוד חזק ומוחלט שלאט לאט משתנה ומתפורר.
מבחינת חומרי הארכיון – יש אינסוף מקורות – מאתרי אימג’בנק ועד ארכיונים ממשלתיים. העניין בקולאז׳ הוא למסור מידע שלא נמצא בדימוי בודד אלא בהיבריד שנוצר מהחיבורים. ספציפית שרון תיקשר לי לנושא העיקרי שאני מתעסק בו באמנות בשנתיים האחרונות: השאלה כיצד נוצר מיתוס, ע״י שימוש בקולאז כלומר פירוק או חיבור נוצרים הלחמים של דימויים ששואפים לחשוף את השקר מאחורי הדימוי המוכר״.
מה היה התהליך העיצובי ב-׳האזרח גואטה׳?
״׳האזרח גואטה׳ זו סדרת תחקירים עם גוון חברתי. חשבתי על העניין של תרבות הגרילה — איך זה יכול להתבטא במשפך של תכנית תחקירים. חיבורי הדימויים שם הם על גבול הסוריאליזם – סקייליין של עיר הפוכה עם שטר של דולר למשל. רציתי לספר את הסיפור כסוג של סרט מתח מופשט ומעוצב, ועם זאת עדיין קצת מעורפל – לא לתת את התשובות מיד. לפתיח כזה יש חיי מדף ארוכים יותר – גם בפעם השלישית אפשר לגלות דברים חדשים. בפתיח של גואטה יש תחושה של נרדפות, גורם בעל כח לעומת מישהו חסר אונים. לחיצות ידיים מסתוריות, סילואטות, פנים מוסתרות״.
מעניין מאוד. ומה היה התהליך ב-׳טאבו׳?
״׳טאבו׳ היה פיץ׳ לאריזת סדרת דוקו. זה לא התקבל ותכלס הייתי באמצע המחקר שלי אבל יצאו פריימים שאני אוהב”.
לסיום, מקור השראה בולט במיוחד בשנה האחרונה בעבודה שלך?
״זו כנראה בת הזוג שלי – לי אורפז – צלמת ואמנית וידאו גאונה ממש!״
יוצרי מושן שאתה אוהב ומפרים לך את הדימיון?
״אריאל קוסטה, הידוע בשם הבמה blinkmybrain״.
״Mike McQuade מעצב שעובד לפרינט ואדיטוריאל יותר, אבל מדויק וחד ממש״.
סטודיו Elastic מצליחים להתעלות בכל פרויקט מחדש – visual storytelling שלהם הוא ברמה הכי גבוהה בעיניי”.
