מחבר: uncoatedwtf

Mixtape – Gal Tsarfati

גל צרפתי

Mixtape – Gal Tsarfati

הישר מחופה הדרומי של אנגליה, אנחנו מביאים לכם פלייליסט מלא בג׳אז, סול והפתעות בסוף. גל צרפתי על עמדת התקליטים – מאייר ואבא לחתול בשם דזמונד. אז קחו טריפ של השראה עלינו.

אז מי אתה?

״במקור, מקיבוץ עין חרוד מאוחד בצפון (עושה רוורס עם עגלה ממש טוב ויודע לרתך). נשוי לאליסון, אב לדזמונד החתול ועכשיו גר לחופה הדרומי של אנגליה. מצייר כבר ממזמן. אוהב מוזיקה ישנה, סכיני מטבח יפניות/צרפתיות, אופנועים עתיקים, כלי עבודה ישנים ובכלל, להעסיק את הידיים”.

גל צרפתי

מה בחרת לנו? 

“רשימה אקראית. באותה מידה אלו יכלו להיות עשרה שירים אחרים. או מאה אחרים. אני אוסף מוזיקה כמו אבנים קטנות ויפות – בכל שיר ישנו דנ”א שברגע שנוגן, עשוי לזרוק אותי לרגעים או לרגשות מסויימים בהם אפשר לבקר תמיד, כמו כמוסות זמן על־זמניות. לפעמים אני שומע ג’אז (הרבה ביבופ והארד בופ – כשאני במצב של עשייה), לפעמים זה יהיה אתנו ג’אז (קובני\אתיופי) ולרוב המון סול ישן עם הרבה קרוס אוברס (כשהמוזיקה לא נופלת תחת סגנון אחד מובהק וזולגת לז’אנרים אחרים). הרבה נוסטלגיה מאובקת!”

מבחינתך, לאיזה סטייט אופ מיינד השירים האלה טובים?

״מוזיקה מעניקה לי הרבה ׳מיץ השראה׳, בכל תחום בו אני נוגע. אני לא בטוח שכשאני עובד “השראה” הסיבה שברקע תתנגן מוזיקה, משום שעבורי היא צרכנית תשומת לב. לכן אשמע יותר מוזיקה אינסטרומנטלית (בד”כ זמן מצויין עבורי לחקור אלבומי ג’אז חדשים) שתשמש יותר כ-׳פילר׳ או כרעש לבן שיבודד מרעשים חיצוניים (מי אמר מיזופוניה ולא קיבל?)״.

״לפעמים אני רוצה “סתם” לאהוב מוזיקה. ללא משמעות או מטען. איכשהו באייטיז (אולי כי בתקופה הזו גדלתי) אני מוצא שירים כמו השניים האחרונים שאני ממש אוהב״.

גל צרפתי נמצא כאן:

יש פה ממתקים רציניים

untold

מזוודה, דרכון וצבעים

היום כמעט כל אמן, יוצר מעצב ומאייר שמכבדים את עצמו, מציעים סדנאות, בהן הם חושפים את סודות המקצוע שלהם.
אז אחת לשנה, כדאי לכם מאוד לארוז את הדברים שלכם
ולצאת ליעד מסוים בעולם בעקבות סדנה שמעניינת אתכם.
זה יתרום לכם הרבה יותר ממה שאתם חושבים.

קרא עוד »
אמנות

רושם ראשוני

6 טיפים של הצלמת איה וינד איך לצלם את האובייקטים שלכם בצורה מעניינת, שתתפוס את העין ותכניס לכם עבודה.

קרא עוד »
Filed under: MixtapesTagged with: , ,

Mixtape – Dekel Hevroni

דקל חברוני

Mixtape – Dekel Hevroni

השבוע אנחנו חוגגים פלייליסט מגוון מאוד, עם יוצר שכל מהות היצירה שלו היא מוזיקה, מוזיקה ועוד קצת מוזיקה. מי שעדיין לא מכיר את דקל חברוני, יש לו הזדמנות לא רק להכיר אמן דפוס משי, אלא גם את השירים שנותנים לו חופש ליצור.

הכירו את דקל חברוני – מאייר ומעצב כרזות. מרצה לאיור ומנהל את הסדנא להדפס רשת במכון הטכנולוגי בחולון וגם אבא טרי. אוהב מאוד מוזיקה ורואה בה כוח חזק מאוד בחייו – כנראה בגלל זה רוב הלקוחות שלו מגיעים מעולם המוזיקה.

דקל, מה בחרת לנו? 

״יש פה כמה שירים – חלקם חברים ותיקים וטובים וחלקם הצטרפו למעגל יחסית לא מזמן. כולם מצליחים להזיז אותי באיזושהי צורה, חלקם בליטוף, אחרים בבעיטה, אבל הם תמיד עובדים. לחלק מהאמנים אף היתה לי הזכות לעצב פוסטר (ולחלקם אולי בעתיד)״.

 

מבחינתך, לאיזה סטייט אופ מיינד השירים האלה טובים? 

״השירים האלה פגשו אותי כבר בכל מיני מקומות, וזה כיף לראות איך ההשפעה משתנה ומשנה חוויה. בנסיעה על אופנים, ברכבת עם סקצ׳בוק, בשיטוט רגלי, מול המחשב או מעל דף עם מכחול ודיו – זה תמיד מדגדג במקומות הנכונים ומחזק אותי״.

הטראק שנבחר אחרון הוא הטראק שדקל שומע מתחת לשמיכה, אבל עדיין אנחנו אוהבים אותו. מקווים שנהניתם מהמיקס-טייפ שדקל חיבר בשבילכם. נתראה שבוע הבא!

דקל חברוני נמצא כאן:

יש פה ממתקים רציניים

untold

ויצו מחביאים את העבודות המעניינות

תערוכת הבוגרים עברה השנה מהחלל של ויצו אל גלרית ׳פירמידה׳, וגרמה לדחיסת מרבית מהעבודות במסדרונות חנוקים. הפרויקטים הלא מעניינים במיוחד הוצגו בחלל המרכזי. חלק מהם הוצגו בחדר מדרגות של הגלריה, והמעניינים שבהם הוסתרו בקומה נידחת של המבנה. מה קרה לויצו?

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – Talie Gleitzer‏

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות

קרא עוד »
untold

הם לא מחכים לאראלה

תמיכת מפעל הפיס בקידום היצירה בארץ לאחרונה עלה לכותרות, לאחר ביטול פרס ליוצרי הסרט הדוקומנטרי אשר מספר את סיפורה של עו״ד לאה צמל

קרא עוד »
Filed under: MixtapesTagged with: , ,

פקק תנועה

ivan-kovac-562539-unsplash

פקק תנועה

גלית גאון מדברת על סצנת העיצוב המקומית בכתבה למדור עיצוב, ואנחנו מרגישים בפקק מחשבתי אחד גדול. הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.

תקופות החגים מייצרות המון כתבות יח״צ, ממש כמו זו שהתפרסמה בוואלה במדור העיצוב. באותה הכתבה, אירה רוז׳בסקי ראיינה את גלית גאון, מי שבעברה הייתה אוצרת מוזיאון העיצוב בחולון ויוזמת תכנית לימודי האוצרות בשנקר.

כרגיל, הראיון נפתח בשרטוט המצב הקיים בעולם העיצוב ורזולוציות ואיחולים לשנה הבאה. עיקרי הראיון היו, חוסר עיצוב ישראלי, היחס הבעייתי בן מעצב לבין המזמין והאדרת הלקוח (״אבל ברצינות – לפרוץ? מעצבים? בואי נדבר על מי יהיו הלקוחות שיפרצו”). כמו כן, הייתה תקווה מצד המרואיינת להגדלת תקציבי התרבות לעיצוב, כי ככה אפשר להנות מחופש יצירתי (כאן uncoated ב-0 תקציב). 

אנחנו רוצים לדבר פה על כמה נושאים שמבחינתנו הם בעייתיים בכתבה ובתפיסת העולם הזאת, שמאפיינת לא מעט מההגמוניה העיצובית בישראל.

דבר ראשון, הדיון האובססיבי ב-״עיצוב ישראלי״ שהמראיינת מבקשת להיכנס אליו. למי אכפת איך מגדירים את זה? עניין ההגדרות הישראליות נהיה מעייף וטרחני. דווקא חוסר התרבות הויזואלית שיש כאן בארץ מייצר דברים מעניינים ותמהיל בין תרבויות ודעות – מזרח ומערב, מחאה, צבעוניות, ניקיון, נועזות, רוגע. כל עוד זה מעניין ויזואלי ולא ממחזר פרויקטים של אחרים זה בסדר גמור, גם אם זה מוגש עם פלאפל וטחינה. 

דבר נוסף, אחד המשפטים שתפסו אותנו היה: ״חופש יצירתי לא אומר ‘בוא נשתגע’, או ‘אני עושה מה שבא לי’. ממש לא. חופש יצירתי מבטא שיח בין מזמינים ומזמינות ובין מעצבים ומעצבות, שבו מתקיים דיון ערכי-מכבד ואחראי״.
הדבר היחיד שאנחנו נוטים להסכים איתו זה עניין הערכי והמכבד, אבל לא תמיד זה רלוונטי. הרבה סנסציות בעולם העיצוב העולמי והארצי התחילו מ-אני עושה כי אני רוצה ויכול. או, למשל, מעצבים שלא נכנעו לתכתיבי הלקוחות ואפילו ״לימדו״ אותם לחשיבה קריאיטיבית ואסתטיקה מסוימת. אסתטיקה שבהכרח לא היו מגיעים אליה אילולא המעצב לא היה מטיל ספק במוסכמות הקיימות. עולם העיצוב לא צריך עוד יס-מנים, צריכים אנשים יצירתיים שלא מפחדים מהצל של עצמם ולא משמשים כליצן החצר, בשביל זה קיים עמוד הפייסבוק ״תעשה פרחים ברקע״. אפשר ורצוי לתת קצת יותר קרדיט למעצבים שתמיד מנסים לחפש דרכים מקוריות לייצג את הלקוחות, ואם המעצב יפרוץ אותם זה ישפיע בצורה חיובית על הלקוח.

עוד נכתב שם, ״עיצוב לא נועד לקשט את החיים, אלא לעצב את המציאות בצורה טובה יותר״, מה זה אומר בכלל? איזו מציאות לעצב?
את החינוך לקבלת האחר, תמיכה ברעיונות חברתיים או בהצבת מראה לחברה על תחלואיה או אולי בכלל אסקפיזם טהור, והפיכת את ג’ונגל הבטון הברוטליסטי שאנחנו חיים בו לקצת צבעוני יותר.

״המגמות? עבודת צוות – תם עידן כוכבי העיצוב״, ואיתו תם עידן של גיבוב מילים גבוהות מאינציקלופדיה כדי לתאר תמורות ותעצומות נפש בעולם העיצוב. הבעיה מתחילה כשהסנדלרית הולכת יחפה. בשנה האחרונה, גלית גאון היא חלק מפרויקטי הגמר של שנקר, ולא זכור לנו ששמענו על פרויקט גמר אחד משותף של שני סטודנטים/ות ממחלקות שונות במכללה. גאון נמצאת במכללת שנקר כבר 3 שנים, זמן קריטי שבו אפשר לממש הבטחות ולא רק להתראיין בלי הוכחות בשדה שבו היא פועלת.
ישנם מעצבים שנחשבים היום לגדולים כי תמיד יהיו כוכבים, אנשים תמיד חיפשו מושאי השראה, והרבה יותר קל להזדהות עם אדם אחד מאשר עם סטודיו. כמו שבקולינריה יש שפים כוכבים, כמו שבעולם האמנות יש אמנים כוכבים, תמיד יהיו כוכבים בשדות השונים. מתפקידם של המעצבים להטיל ספק. להטיל ספק במגמות, בטרנדים, במצבים. שם נמצא הכוח האמיתי להיות נבדל מהשאר.

העיצוב הוא כאן ועכשיו במילים של ההווה, בשפה לא מתנשאת ובעולם דימויים לא מתחנף, בירידה אמיתית ממגדלי השן. לא רק האסתטיים, אלא גם האנושיים. ביום שמעצבים יהיו עסוקים בלעבוד במקום לדבר על מה שהם עושים כל היום, לנו יהיה עולם יפה יותר. 

ניים דרופינג: 

הכתבה 
גלית גאון 

יש פה ממתקים רציניים

untold

סחוניה – אמיר ורשף משוטטים

אמיר פרסיה ורשף טסלר רון משוטטים בפריפריה – קריית מלאכי, חדרה, ירוחם. האחד מאייר ומעצב, השני כותב. יחד הם מייצרים את ׳סחוניה׳ – פנזין שוטטות. מה שהתחיל כתרגיל בקורס פנזינים בבצלאל הפך להיות מסע אנתרופולוגי מלא חמלה.

קרא עוד »
להכניס למצב טיסה

HAIFA – WALLS FESTIVAL

קירות צבעוניים זה לא דבר נפוץ בחיפה, במיוחד לאחר הקמת קומנדו הגרפיטי של העירייה, אז כשפסטיבל הקירות מגיע לעיר, יש הרגשה של בריזה צבעונית שנושבת

קרא עוד »
Filed under: אספרסו קצר, עיצובTagged with: ,

Mixtape – Barr Zutra

Mixtape – Barr Zutra

לכבוד מדור המיקסטייפ הראשון שלנו, בחרנו בבר זוטרא – מאיירת ויוצרת תל אביבית, להרכיב לנו פלייליסט שיתן לכם מוטיבציה מטורפת במקרה ואתם מתעצלים ליצור. ממש פה למטה!

נולדה בארה״ב, גדלה באוסטרליה, והיגרה עם הוריה לישראל בגיל עשר. השיטוטים במהלך חייה וחוסר השורשיות שטמועה בה משפיעים על היצירה שלה. בר מעידה על עצמה שהיא לא ממש אוהבת הגדרות:

 ״אני לא אוהבת להגדיר באופן מובהק האם אני מתעסקת באיור/עיצוב/אמנות, אלא אני אוהבת לנוע ביניהם ולעשות מיקס בעבודות שלי. אני מסתקרנת מציור פיגורטיבי וסימבולי כמו שאני מתרגשת מטיפוגרפיה במרחב הציבורי. תמות שאני מרבה לגעת בהן בעבודותיי – זרות, זהות, קיטש, בדיה, ניכור, בית, פופ קאלצ׳ר, נוסטלגיה״. 

חלק קטן מההשפעות שלה – ukiyo-e, קליפ ארטים מפעם, נאן גולדין, שלטים של חנויות, סימפסונס, ניקולודיאון, ברברה קרוגר, מזכרות מעיירות נופש, דיויד הוקני ,אוסף המדבקות שלה, בסקיאט ותפריטי אוכל מהודרים. 

בזמנה הפנוי מעדיפה לצפות בסרטי בנות קאלטיים ולקרוא ספרים כאשר שניים מהסופרים היקרים לליבה הם- דיוויד פוסטר וואלאס וג׳יי קיי רולינג. עכשיו תקשיבו טוב, יש לה הרגלי אכילה משעשעים – לאכול שוקולד לצד סולט & ויניגר צ׳יפס, ואם תביאו לה צנצנת של וג׳מייט היא תהיה החברה הכי טובה שלכם. 

אז בר, מה בחרת לנו? 

“זו סלקציה מצומצמת של כמה מהטראקים האהובים עליי בז׳אנר האהוב עליי (היפ הופ וראפ, דא).  
לא משנה מה אעשה כשאשמע אותם אני אוטומטית אתחיל to bang my head. כשאני מציירת זה מכניס אותי למוד טוב של יצירה”.

מבחינתך, לאיזה סטייט אופ מיינד השירים האלה טובים? 

“שעת לילה, קרוזינג, חלונות רכב פתוחים, ווליום חזק, ונוסעת עם רן בן זוגי, עדיפות למקום רחוק מפה כמו Route 1 בקליפורניה”.

נספר לכם בסוד, שהטראק שנבחר אחרון הוא הטראק שבר שומעת בסתר, ועד רגע זה אף אחד לא ידע עליו, אז היא כנראה תצטרך לחפש טראק מביך אחר. ואתם שם, יש לכם טעם מוזיקלי שדורש תשומת לב? נשמח לשמוע עליו

איפה עוד תוכלו למצוא את בר? כאן וכאן:

יש פה ממתקים רציניים

untold

תחת לחץ

ריחות של דיו טרי, רחשי סכיני החיתוך המפלסות דרכן בעץ, אורות בוהקים הצורבים את התמונה בכימיקלים רגישים לאור וחריקות מכבשי המתכת, הן התוספות הצבעוניות שמוסיפים

קרא עוד »
untold

סחוניה – אמיר ורשף משוטטים

אמיר פרסיה ורשף טסלר רון משוטטים בפריפריה – קריית מלאכי, חדרה, ירוחם. האחד מאייר ומעצב, השני כותב. יחד הם מייצרים את ׳סחוניה׳ – פנזין שוטטות. מה שהתחיל כתרגיל בקורס פנזינים בבצלאל הפך להיות מסע אנתרופולוגי מלא חמלה.

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – DAR GOLAN‏

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות

קרא עוד »
Filed under: MixtapesTagged with: ,

להצלחה יש שני אבות

להצלחה יש שני אבות

אומרים בארץ שאין קיץ בלי מלחמות, כנ״ל למחאות. הקיץ האחרון היה רווי במחאות מכל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית. אחת מהן הייתה המחאה בעקבות חוק הפונדקאות, שבתקופה שהייתה על סדר היום התרוצץ ברשת דימוי טיפוגרפי של המעצב אבירם בן-שושן, המביע את התקווה האישית שלו להקים משפחה עם בן זוגו.

אבירם בן שושן

ספר לנו קצת על עצמך, לימודים, עבודה, תחביבים. 

״נעים מאוד, אבירם בן שושן, בן 32. במקור מאשדוד, היום תל אביב. מעצב גרפי תזזיתי, חי מיתוג וטיפוגרפיה, נמשך לארגונים גדולים. כשאני לא מעצב, משתדל לאזן בין הכמיהה לג׳אנק, אוכל, בישול וקרוספיט. הרזומה שלי כולל חברות כמו Mccann שם עבדתי כארט דירקטור, סטודיו Blend-it ו-Wix, ובימים אלה מנהל מחלקת קריאייטיב ב- Firma. בקרוב יוצא לדרך עצמאית״.

עברת חתיכת דרך מסיום הלימודים, משרדי פרסום, עיצוב השפה לתאגיד השידור ואפילו לאחרונה הזמינו אותך למרכז הבינתחומי, איך היה להרצות על העולם הויזואלי של העיתונות בפני אנשי האקדמיה?

״זה מדהים שגם אחרי ארבע שנים הפרויקט נשאר סופר רלוונטי. ראיתי סקרנות מטורפת מצד הסטודנטים בחוג לתקשורת, ובמפתיע יותר – מהסטודנטים במסלול הבינלאומי. שיחה עם חבר מרצה הובילה לנבירה בחומרים שיצא לי לשכוח. כמו לרכב על אופניים, ופתחתי את המעבדה המשוגעת שיצרתי בשנה ד’ בלימודים. פרוייקט שהצלחתו נשארה תלוייה בנאמנות לוויזואליה ולא לתוכן. זה הוכיח את עצמו בדיונים המעניינים עם הסטודנטים״.   

מי שמכיר אותך יודע טוב מאוד את האהבה הגדולה שלך לטיפוגרפיה, יכול לספר לנו מאיפה זה מגיע?

“הלוואי והייתה לי תשובה סקסית, אבל עד השיעור הראשון בשנה א׳, לא ידעתי שזה קיים. התאהבתי ברגע, וככל שהזמן עובר זה מתחזק וקשה להסבר במקביל. יש משהו ממגנט באותיות, בחיבור ביניהן ובכח שהן יוצרות. בתוך עולם הטיפוגרפיה – תחומים רבים. אני אוהב פונטים, אבל בעיקר מתחבר לקופי ומסר. הסביבה שלנו היומיומית, היא הר הגעש הכי פעיל שיש, רק צריך לזהות ולעבוד עם זה”.

חוק הפונדקאות שעבר לאחרונה גרם למחאה גדולה, וכחלק ממנה הסלוגן הטיפוגרפי שיצרת זכה לתהודה מאוד גדולה ברשתות החברתית, מאיפה הרעיון התחיל? ומה אורך החיים של דימוי מחאתי ברשת, לדעתך?

צילומים : מתן שופן, שחר לוי

“זה התחיל שנה שעברה, לילה לפני ההפגנה במוצ”ש. הרגשתי בעיקר חנוק. ישבתי במיטה וכתבתי לפחות חמישה פוסטים. כותב, מקריא לבן הזוג שלי ומוחק. מרגיש שאין לי את המילים להביע את הטמטום של מציאות עקומה. פתחתי את המחשב, הורדתי פונט מגוגל כתבתי אבא ואמא והתחלתי לשחק. חמש דקות והיה לי דימוי. העליתי ובבוקר זה כבר היה ויראלי. השיא היה כשהגעתי להפגנה וראיתי המון עותקים מודפסים. התרגשתי מההיקף יותר מהצורך בהכרה שזה שלי. זה רגע מכונן אצלי כמעצב שילווה אותי כל החיים. שנה אחרי ושום דבר לא השתנה, רק הכעס של הקהילה גדל. שנה אחרי, זה אותו הדימוי, במבחן התוצאה – הרלוונטיות נשארה. פידים מלאים בשיתופים ובהבנה שהמציאות חייבת להשתנות”.

האם חשבת שביטוי המחאה הזה יהיה רלוונטי עדיין מהשנה הקודמת? האם יש סיבה למה דווקא העיתונות העיצובית בארץ לא יחסה לזה חשיבות כמו שאר ציבור המפגינים?

״יש תחושה שהפעם זה גדול ואמיתי. הייתי בהלם כשמצאתי את עצמי באמצע איילון עם אלפי אנשים. מרגיש חלק מהמון מפרגן ותומך, זה כבר לא רק שלי. זה עניין של זמן עד שניישר את הקו עם מדינות ליברליות וצריך להמשיך לפעול למען זה. השיחות שקיבלתי אחרי היו ההישג הגדול ביותר מבחינתי. שאלו אותי איך באים ילדים לעולם, כולל ההשלכות, כסף והחלקים היותר טעונים. לגבי העיתונות, אני חושב שהאימפקט הוא החשוב, ולא מי שלא הרים״.  

האם אתה חושב שגם למחאה חייב שיהיה איזשהו קו מיתוגי עיצובי, כמו שהיה למחאה החברתית ב-2011? מהו כוחו של העיצוב הגרפי במחאה?

״שאלתי את עצמי תוך כדי ההפגנה, אבל עדיין אין לי תשובה. אני רק יודע שמותגים היום הופכים להיות טמפלט של רעיון יותר מהגדרה של צבע ופונט. בפועל, הכיכר הייתה מלאה בקריאטיביות. חוץ מפורמט מרובע, כל אחד לקח את זה למקום אחר. לא הייתי רוצה שמישהו יכתיב מה הסלוגן הנכון, יש הרבה דברים למחות עליהם וכל אחד מביע את זה בדרך שלו״.

יש עוד פרויקטים עם אמירה חברתית שהיית רוצה לעשות אם הייתה לך את האפשרות? מה המטרה הבאה שלך?

״פנוי להצעות ושיתופי פעולה. אני מאמין גדול שזה צריך לבוא מהבטן. לפעמים הצורך בהגדרת מעצבים כפוליטיים/חברתיים, מסרסת את הספונטניות ההכרחית ליצירה. זה קצת כמו שהפגנה הופכת להיות ממוסדת וחזרתית: הווליום יורד והאפקט קטן״.  

אריזה גרפית לתאגיד השידור כאן

לאחרונה הגשת לבגרות בעיצוב את מגמת עיצוב גרפי בתיכון ׳רעות׳ בחיפה, והתוצאות היו מעניינות מאוד. תוכל לשתף בפרספקטיבה של הדור הצעיר? ובתור איש חינוך לעיצוב, האם יש לך מילות עידוד או עצות לחבר׳ה צעירים?

״מיד לאחר סיום התואר, התחלתי ללמד בתיכון טיפוגרפיה, מיתוג ופרויקט גמר. לימדתי שלוש שנים. הממשק עם התלמידים גרם לי תחילה להבין שתיכון זה לא אקדמיה. התלמידים לא עושים לילה לבן ופרוייקט לא יכול להתחיל עם בריף של מילה. זה אתגר אותי לפתוח מחדש את מערכי השיעור, להפוך אותם לסדנאות ולחבר את זה לדור המסכים. זירוקס הפך למצלמת טלפון ועריכת וידאו נעשתה בגיף. אם ידע זה כוח, הבנתי בשלוש השנים האלה שעיצוב זה הכח הכי חזק שיש. הם היו צמאים לשמוע, אז כל שיעור פתחתי במצגת. חשפתי אותם לעולם שלם של מותגים, אסטרטגיה וסקיצות משולחן העבודה שלי. הם היו הראשונים לראות מאיפה כל מיתוג תאגיד השידור התחיל. ואני בתמורה, הבנתי שזה לא הפרעות קשב וריכוז, אלא יכולת מטורפת לעשות הרבה דברים במקביל. מערכת החינוך כנראה עדיין לא בנויה לזה״.

עבודות תלמידים תיכון רעות חיפה

מה דעתך על סצנת העיצוב בארץ? איזה שינוי היית רוצה לראות בשנים הקרובות?

״לטוב ולרע עוד מתגבשת, רחוקה מלהיות מאובחנת כעיצוב ישראלי. אני לא חושב שיש מספיק בכדי להכתיב סצינה אחת, ולא נכון יהיה לשים קווים מנחים. יש משהו בביצה המקומית ששואף להיראות גלובלי, ניו-יורקרי, מיושר עם הסצינה הכי עדכנית. משהו ברצון הזה, בקלות הגלובליזציה, מטשטש אותנו כישראלים. יש תבלינים שיש רק פה וצריך להתעמת עם זה כדי להוציא ׳עיצוב ישראלי׳. החום, העצבים, הסריפים, עברית, פוליטיקה, צבא, הגודל והאנשים. יש פה בתי ספר ומעצבים מעולים, אבל צריך למצוא את התבלין המקומי״.

כמובן, איך לא, מה הם מקורות ההשראה לך? מוזיקה, אמנים, מעצבים ואיך זה משתלב בעשייה שלך?

״בתחילת עבודה על פרוייקט, אני מדמיין שכבה לי החיבור לאינטרנט ונמחקה לי תיקיית השמורים. וכש׳חוזר׳ החיבור אני אוהב להסתכל על תמונות גולמיות ולא על תוצרים סופיים. אני אוהב ללכת הכי רחוק בפרקטיקה ואז חוזר אחורה כדי להבין. לפעמים זה לא טוב, אבל זה גורם לי ׳לטעות מהר׳ ולא להשלות את עצמי; וכשאני מרגיש שנוצרו לי יותר מדי חוקים, אני משנה כיוון כדי לשנות ולא לנסות להבין. בפרקטיקה, לפחות פעם ביום אני משוטט ב-Brand New, המכה של המיתוג. האתר שמארגן פעם בשנה כנס נחשק הוא מכרה זהב של סטודיואים, תוכן וטוקבקים של מעצבים. מבחינת מוסיקה, מתחיל בפופ ביוטיוב ומשם נותן לאלגוריתם להוביל״.

38027331_10215475612897722_4973833159700381696_n

אבירם בן שושן, בן 32. תל אביב.
מעצב גרפי תזזיתי, חי מיתוג וטיפוגרפיה, יוצא לדרך חדשה ועצמאית אז תעשו גוגל לשם הזה בזמן הקרוב..

ניים דרופינג:
Wix
Blend it 
Firma 
ויצו חיפה 
Brand New

 

צילום תמונת שער: יעל ברזילאי

יש פה ממתקים רציניים

למה את חייבת להרוס. צילום: בן פלחוב
untold

סוכריות עטופות בערפל

שולמית פרבר מתכנתת ביום ומאיירת בלילה. את הקלאש בין שני העולמות היא מזקקת לקטעי קומיקס קצרים, מצחיקים ונוקבים שעולים לפייסבוק ולאינסטגרם תחת השם ׳למה את חייבת להרוס׳. לאחר 4 שנים במחוזות הוירטואלים, הוזמנה להציג בכולי עלמא את תערוכתה הראשונה. ראיון על כל מה שמסביב ומתחת להייפ המוצדק.

קרא עוד »
untold

אל תדליקו לו נר – להב הלוי

תאמינו ללהב הלוי כשהוא אומר לכם שהוא מצליח להישאר אופטימי. אחד המעצבים הבודדים שעוסקים במחאה, חוזה ונלחם בתופעות מדאיגות בחברה הישראלית, והוא כאן כדי להישאר ולהבעיר את השדה. לכתבה הבאה כדאי להכין ספל תה מהביל ומוזיקה מרגיעה, כי אין לדעת איך תצאו ממנה.

קרא עוד »
untold

2019 Brooklyn Art Book Fair

בסוף השבוע האחרון התקיים בברוקלין יריד הפרינט היפה והמרשים – Brooklyn Art Book Fair 2019. כמה צילומים מהמאורע הנפלא

קרא עוד »
Filed under: untold, בדרך לעבודה, עיצובTagged with: , ,