מחבר: uncoatedwtf

קופסא – עתליה אופק

קופסא - עתליה אופק (צילום: טל סולומון ורדי)

קופסא – עתליה אופק

׳הקופסא׳ הוא פרויקט הגמר של המעצבת והמאיירת עתליה אופק, סדרת ערכות יצירה לילדים שמטרתן היא פיתוח יצירתיות אצל ילדים בגילאי 7-10. כל חודש הילד או הילדה המנויים מקבלים הביתה ערכה בנושא שונה – חלל, סיפור, זמן, צבע ועולם. כאשר המטרה המרכזית היא לאפשר לילד ולילדה מרחב יצירתי ללא שיפוט ועם כמה שיותר מקום לפרשנות וביטוי אישי.

איך התגבש הקונספט?

״במשך ארבע השנים האחרונות, במקביל ללימודים בשנקר, יש לי חוג אמנות ועיצוב לילדים בגילאי היסודי. תמיד נמשכתי לחינוך ולעבודה עם ילדים דרך כלים אמנותיים, חומריים ופיתוח חשיבה אסתטית. אני מאמינה שעיצוב יכול וצריך להיות הערך החינוכי עצמו ולא רק כלי שמשרת חינוך. מתחילת הלימודים בשנקר ידעתי שהחיבור הזה יתקיים בתרגילים שאעשה במהלך השנים ובוודאי בפרויקט הגמר.

הערך שהנחה אותי מתחילת התהליך על הפרויקט, הוא לחגוג את החופש היצירתי הילדי. אני הבנתי במהלך השנים עם התלמידים שלי, שה״לא נודע״ והסקרנות העמוקה שלהם בגילאים האלה, יחד עם העולם והתפיסה שכל אחד ואחת מהן מביא – הם בסיס מופלא לפתח את היצירתיות. יצאתי לדרך מניסיון לפתח משחק קופסא, והאתגר המשמעותי היה איך יוצרים סט חוקים מובנה למשחק ובמקביל משמרים חופש בחירה ופרשנות אישית.

זה אתגר גם ברובד התיאורטי וגם ברובד העיצובי – כמה אני כמעצבת ומאיירת מכניסה את עצמי ואת היד שלי, וכמה אני משאירה את החומריות ניטרלית כנקודת מוצא ליצירה. משם הקונספט השתנה והתפתח, תוך בדיקת רעיונות בשיעורים עם התלמידים, נפסלו, אושרו ונוצרו רעיונות, עד לכדי הקופסאות שאני מציגה עכשיו. חייבת לציין שיש עוד 46 קופסאות מפורטות ומוכנות תיאורטית, עם עוד זמן ותקציב הייתי רוצה לייצר את כולן!״

עתליה אופק
סקיצות מהתהליך. צילום ועיצוב: עתליה אופק

מה היו מקורות ההשראה?

״אני תמיד אוספת בשקיקה חוברות וספרים של יצירה. יש ספר אחד שמאוד השפיע עליי בתחום החינוך ליצירתיות שרכשתי לפני תחילת הלימודים, הספר של מריאן דוצ׳רס (Marion Deuchars), ״Let’s make some great art״ יצא ב־2011. היא מאיירת וסופרת בריטית, שספריה בעיניי הם האיזון המדויק בין הכוונה לחופש. היא מעוררת השראה ומעניקה לילד נקודת מוצא לפרשנות, במקביל לרכישת ידע כללי ומקצועי. מקור השראה מרכזי ונוסף היא חברת הצעצועים והמשחקים – Italiantoy. אני עוקבת אחרי העיצובים והצעצועים שלהם בשקיקה! הגישה העיצובית והרעיונית שלהם מאוד נוגעת בי. הם מאמינים בהתנסות דינמית וחופשית עם סוגי חומרים. והגישה המרכזית שלהם היא לתת לילד כלים ועיצובים ברמה גבוהה, אינטלגנטית ולא מתיילדת. לחשוף ילדים לתפיסות אסתטיות מתוחכמות מגיל קטן לטעמי מבטא באופן מדוייק את הערכים החינוכיים שאני מתחברת אליהם. כמובן שגם מגזינים לילדים כמו ״אדם צעיר״ ו״עיניים״ מאוד משמעותיים בעייני כמקורות השראה לתפיסות חינוכיות שמחברות תוכן לילדים עם עיצוב ואיור״.

סקיצות של ׳קופסא׳ - עתליה אופק. צילום: עתליה אופק

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״הפיתוח הרעיוני שהשתנה לאורך התהליך דווקא היה החלק המהנה, כי הוא אפשר לי לחקור והיתה תחושה שכל שלב הוביל לבא אחריו. הלחץ היה בחיפוש אחר החומר והפתרונות הטכניים לייצר מוצר שנראה ברמת גימור גבוהה, אבל גם שיהיה פרקטי ונכון לרעיון. בהתחלה הקופסאות היו מעץ, מה שהרגיש לא מדוייק לתוכן. הקרטון נמצא כמדוייק- גם עיצובית אפשר לי לתכנן פריסות באופן יותר גמיש וחופשי, וגם התאים מאוד לרצון שלי שיהיה לילד חופש מלא ליצור מהקופסא עצמה. ברגע שמצאתי את החומר הכל השתחרר והרעיונות התחילו לצמוח ולפרוח.

קופסא - עתליה אופק. צילום: טל סולומון ורדי

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״אין ספק שהתהליך של הפגמ״ר סיכם לי באופן מדהים את ארבע השנים האחרונות. אני יודעת בזכות העבודה על הפרויקט הזה שאני מכוונת לחיבור העולמות האלו של חינוך ועיצוב באופן מעשי דרך הכלים הרבים שקיבלתי ופיתחתי בשנקר. מרגישה שהסגנון האיורי שלי עבר לשלב נוסף של בשלות. יודעת ומאמינה שתמיד יש עוד מה ללמוד וסגנון זז ומשתנה, אבל בהחלט יוצאת לדרך בביטחון ובשמחה עם היכולות הנוכחיות״.

לפרויקט שלך יש פוטנציאל מסחרי מובהק, האם יש תכנון לממש אותו?

״הלוואי! עכשיו כשנגמר המירוץ המשוגע הזה לסיים את הפרויקט, יש זמן לעצור, לחשוב ולתכנן בבהירות. אני בודקת את האופציות וצריכה להבין ולחשב את הפרטים הטכניים ומה כרוך בהפקה מסחרית של הקופסאות. אני מרגישה הרבה ביטחון לצאת לדרך בעיקר כשהרעיונות והערכות הקיימות עברו בהצלחה גדולה את שלב ההתנסות החיה עם קהל היעד. כך או כך, בודאות אפתח ואעצב עוד מיני ערכות ומשחקים לילדים, לשם אני מרגישה שייכת.״

סקיצות מהתהליך. צילום ועיצוב: עתליה אופק

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״ממשיכה עכשיו לתואר שני בחינוך. מתוך שאיפה להיכנס בצורה אמיתית לשיח החינוך, להכיר לעומק את ההיסטוריה והפילוסופיה של התחום כדי להרחיב את הכלים לפיתוח התכנים העיצוביים שאני רוצה לייצר לילדים. במקביל אני מתכוונת להמשיך לאייר ולעצב ולהתמקצע בתחום ולהתקדם טכנית תמיד.״

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״עצה שהיא גם איחול. המקום הכי נכון לדעתי הוא לפעול מהתשוקות הכי כנות. לא לחפש את מה שצריך או מה שטרנדי, לפעול מתוך נושא שמעורר רגש ותשוקה אצלכם. תחליטו כמה שיותר מוקדם מה אתם עושים כדי שיהיה מספיק טווח זמן לדברים להשתנות ולהתגבש – תמיד תמיד תמיד זה משתנה! ולא לשכוח – זה רק פרויקט גמר.״

איפה אפשר למצוא את עתליה?

הקופסא – עתליה אופק

תערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר
ידע עם 8, רמת גן
11-18.07.2019

יש פה ממתקים רציניים

למה את חייבת להרוס. צילום: בן פלחוב
untold

סוכריות עטופות בערפל

שולמית פרבר מתכנתת ביום ומאיירת בלילה. את הקלאש בין שני העולמות היא מזקקת לקטעי קומיקס קצרים, מצחיקים ונוקבים שעולים לפייסבוק ולאינסטגרם תחת השם ׳למה את חייבת להרוס׳. לאחר 4 שנים במחוזות הוירטואלים, הוזמנה להציג בכולי עלמא את תערוכתה הראשונה. ראיון על כל מה שמסביב ומתחת להייפ המוצדק.

קרא עוד »
מיכל פוקס
untold

על מה שכרוך בספר

החלל הקטן בגלריה אלפרד, מואר רק באור שמש מהחלונות הנמוכים, מתמלא לאיטו באנשים. הם תופסים מקום ליד השולחנות הארוכים, שולפים מהתיק רשימה ארוכה של ציוד: ניירות, משקולות, סרגלים, נרות… כל אלו התכנסו כאן לשם סדנאת כריכה ללא דבק עם האמנית מיכל פוקס.

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , ,

רוצו לתערוכת הבוגרים בשנקר

רוצו לתערוכת הבוגרים בשנקר

חוויות אימרסיביות, איורים שיוצאים מדו־מימד לתלת־מימד, דיסוטופיה עתידנית, פרויקטים מלאי חמלה וביקורת, טשטוש בין עיצוב גרפי לתעשייתי וטקסטיל, ומיצבי ענק מהממים. התערוכה השנה של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר היא בין המרשימות שנראו פה בשנים האחרונות. סיקור מזורז, המלצותינו והרבה תמונות.

הגענו לחודש יולי, החודש הכי עמוס ויזואלית בשנה. 4 תערוכות בוגרים מרכזיות ובתי ספר נוספים שהולכים ומצטרפים אל השפע הגדול. מאות בוגרים ובוגרות סך הכל. בקו הפתיחה נמצאת מכללת שנקר, שפותחת שעריה ראשונה. ההגשות, באופן מוזר להפליא, נמשכות גם אחרי סיום הצגת התערוכה (ישנן הגשות שמתקיימות ב-27.7), כך שאל תאמינו לפרסומים בתקשורת. יש זמן נוסף לראות את העבודות בתקשורת חזותית גם אחרי שהקרנבל הרשמי נגמר (שישי הקרוב).

פעם בכמה שנים קמה תערוכה בלתי נשכחת עם מחזור חזק. זה קרה בשנקר שנה אחרי שנה ב-2012 וב-2013, שהנפיקה סוללת בוגרים ובוגרות מוצלחת במיוחד, והנה – עכשיו שוב.

נראה שהבוגרים של השנה מאסו בפורמטים הקיימים מתערוכות קודמות, והחליטו לשבור כמה קונבנציות. כמעט 60% מהעבודות הן אינטראקטיב, ככל הנראה כחלק מהתוכנית החדשה של המחלקה לתואר שלם שעוסק בתחום בראשות המעצב והמרצה בן בנחורין. למי מכם שאוהבים ספרים מאוירים ופרינט, הנוכחות השנה דלה יחסית, ומרבית המאיירים יצאו מהדו־מימד אל התלת. זה משמח במיוחד.

גם בגזרת האינטראקטיב חל שינוי, ובמקום לייצר שוב פעם אתרים ואפליקציות, החליטו מרבית הבוגרים ללכת לגוון האישי יותר, ולנוע מחוויות אימרסיביות שכוללות מיצבי וידאו מרשימים המביאים לידי ביטוי רגשות ותחושות, ועד ממשקים אישיים שעוסקים בחוויות פרטיות ומשפחתיות.

בניגוד לרצון הטבעי של המחלקה שלא יהיו פרויקטים עם פוטנציאל מסחרי, לעומת המחלקה בבצלאל, ששם נוצרה מסורת של פרויקטי גמר שהופכים לקמפיין הדסטארט תוך חודשים ספורים, יש השנה מספר פרויקטים שמוכנים ובשלים לצאת לשוק, אם רק ירצו בכך.

יש הרבה עיסוק באני ובחוויה הפרטית, אך כזו המאפשרת להזדהות איתה. לפעמים, כחייזרים מבחוץ שבאים לצפות כמה דקות בכל פרויקט, קשה להזדהות איתה, והבוגרים הטריים השכילו לייצר חוויות מיידיות עם הרבה חמלה. השחרור הזה מהציניות המאפיינת מעצבים מאפשרת לתערוכה להיות זכירה, מרתקת ומלאה בחוויות שונות בנפחים שונים.

ראיונות עם רוב הסטודנטיות והסטודנטים שאנחנו ממליצים עליהם פה מתחת יתפרסמו בזמן הקרוב, ואנחנו מפצירים בכם לקרוא את ההתעמקות בהם. פרויקט גמר הוא תהליך ארוך עם הרבה כאב, פריצות דרך וסקרנות, וקשה להבין כמה ההשקעה ניכרת בו, אלא אם קוראים את מאחורי הקלעים (קריצה קריצה).

קופסא – עתליה אופק

׳קופסא׳ הוא פרויקט הגמר של המעצבת והמאיירת עתליה אופק, סדרת ערכות יצירה לילדים שמטרתן היא פיתוח יצירתיות אצל ילדים בגילאי 7-10. כל חודש הילד או הילדה המנויים מקבלים הביתה ערכה בנושא שונה – חלל, סיפור, זמן, צבע וחלל. כאשר המטרה המרכזית היא לאפשר לילד ולילדה מרחב יצירתי ללא שיפוט ועם כמה שיותר מקום לפרשנות וביטוי אישי.

Press Any Button – מיכל נשרי

קומיקס קסום ומדמם של המאיירת מיכל נשרי, המתאר קשרים לא בריאים במערוכת יחסים של הדמות הראשית. הדמות אינה מושלמת, ועוברת חוויות לא קלות ובאותה מידה עושה החלטות לא נכונות. היא חוזרת על טעויותיה עד שלבסוף היא לומדת מהן. ההשראה לפרויקט הייתה ממשחקי מחשב בהם על הגיבור ללמוד מטעויותיו כדי להתקדם במשחק, וממחקר מעמיק על קומיקס בלי מילים. ראוי לציין שהקומיקס מתאר בצורה גרפית סצנות מיניות, ולכן לא מומלץ לעלעל בו עם ילדים.

״מי את?״ – שרון דוידסון

מרחוק תגידו לעצמכם כשתראו את העבודה של שרון דוידסון – ״אה, נחמד! צעצועי ילדים״ – ואז תתקרבו. קרוב יותר. עוד קצת. מצוין.

שרון היא אמא במקביל להיותה סטודנטית בשנקר, והג׳נג׳לינג הבלתי־האפשרי בין הלימודים האינטנסיביים במחלקה לבין ההורות וזוגיות, גרם לה להיעלם קלות לארבע שנים, מה שהוביל לפרויקט הגמר שכולל את רגשות האשם ההוריים. שרון לקחה צעצועי ילדים קיימים ושיבשבה את הפונקציונאליות שלהם – נחום תקום שנופל, מגנט שלא מרים את הדג, כלי אוכל ריקים כי בקושי אוכלים בבית, ועוד ועוד. מצחיק, שובה לב ומהמם!

Pentimento – לי אלון

פנטימנטו הוא כלי יצירה אנלוגי בעזרתו יכול המשתמש להתחקות אחר תהליך היצירה מתחילתו ועד סופו. העבודה בעזרת הכלים המשגעים ש־לי אלון יצרה מראה תהליך על־ידי חשיפת השכבות, שלכאורה נתפסות כטעויות, ובעצם הן חלק משמעותי ובלתי נפרד מתהליך היצירה. מגוון הכלים שיצר משולבים עם מנועים, רדי מייד של כלים אחרים שעברו הסבה ועוד הכלאות מטורללות ומהפנטות. מטריף, ובא לנו כבר להשתמש בזה.

The Witch & The Wolf – הגר ברקת

מיצב איורי תלת־מימדי מהמם לילדים, החושף ומנגיש את הפחדים הגלומים בעולם אגדות הילדים. שווה להסתכל מקרוב. לנו זה הזכיר חלונות ראווה מושקעים בחנויות ספרים בעולם, ומקווים שהגר תגיע לשם.

נפלאתה – עומר מזרחי

המאייר עומר מזרחי החליט לייצר חוויה של ממש מסיפור דוד ויהונתן משתי נקודות מבט – הפרשנות המסורתית המוכרת, המתרחשת על הדגם המאויר ומפרשת את הסיפור כחברות אמיצה בלבד. רואים את הטאבלטים בתמונה? ברגע שתסרקו את המודל תגלו רובד נוסף, בו נחשפת פרשנות חתרנית שמציגה את סיפור האהבה ההומוסקסואלי היחיד בתנ״ך. פרויקט מיוחד, שגם מטיל ספק וביקורת, וגם משתמש בכמה חושים במקביל באופן אורגני. שאפו.

פיבונאצ׳י – שיר נידם

מדובר באחד מפרויקטי הטיפוגרפיה היחידים בתערוכה, ולמעשה – הפונט היחיד שנוצר במסגרת פרויקט גמר השנה. מדובר בגופן פרמטרי עברי בעל צורניות המבוססת על ההיגיון המתמטי של סידרת פיבונאצ׳י ויחס הזהב. האותיות מהן מורכב הפונט בעלות אסתטיקה מודולרית ופרופורציות הרמוניות המאפשרות לייצר יחידות שונות ומשונות.

פונט פרמטרי הוא העתיד של עולם הטיפוגרפיה, ועבודת התחקיר, העומק והסקרנות הטבועה בו של שיר – מרתקת.

המחלקה לתקשורת חזותית – תערוכת הבוגרים של שנקר

ידע עם 8, רמת גן
11-18.07.2019

יש פה ממתקים רציניים

למה את חייבת להרוס. צילום: בן פלחוב
untold

סוכריות עטופות בערפל

שולמית פרבר מתכנתת ביום ומאיירת בלילה. את הקלאש בין שני העולמות היא מזקקת לקטעי קומיקס קצרים, מצחיקים ונוקבים שעולים לפייסבוק ולאינסטגרם תחת השם ׳למה את חייבת להרוס׳. לאחר 4 שנים במחוזות הוירטואלים, הוזמנה להציג בכולי עלמא את תערוכתה הראשונה. ראיון על כל מה שמסביב ומתחת להייפ המוצדק.

קרא עוד »
מיכל פוקס
untold

על מה שכרוך בספר

החלל הקטן בגלריה אלפרד, מואר רק באור שמש מהחלונות הנמוכים, מתמלא לאיטו באנשים. הם תופסים מקום ליד השולחנות הארוכים, שולפים מהתיק רשימה ארוכה של ציוד: ניירות, משקולות, סרגלים, נרות… כל אלו התכנסו כאן לשם סדנאת כריכה ללא דבק עם האמנית מיכל פוקס.

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , ,

הם לא מחכים לאראלה

הם לא מחכים לאראלה

תמיכת מפעל הפיס בקידום היצירה בארץ לאחרונה עלה לכותרות, לאחר ביטול פרס לפסטיבל דוקאביב ולסרט שזכה בו לאחרונה, אשר מספר את סיפורה של עו״ד לאה צמל. הצעד השנוי במחלוקת הציף מחדש לא רק את היחסים בין בין אמנות לנאמנות. כמו כן, עלתה קריאה בקרב יוצרים וסופרים למשוך את השתתפותם בקבלת מימון מגורם זה. זוג היוצרים, עפרה אייל ובועז לביא העובדים בימים אלו על רומן מאויר ויתרו גם הם על המימון כמחאה. 

עפרה אייל איור מתוך: ״עיצמי את עינייך״

עפרה אייל, אמנית מוערכת ומאיירת, ובועז לביא, כותב , מחזאי , תסריטאי ובמאי, חברו לשיתוף פעולה שבסופו היה אמור להיווצר רומן מאויר, המגולל את סיפורה של משפחה היהודית על ספינת מלחמה יפנית בימי מלחמת העולם השניה. שיתוף הפעולה האומנותי של עפרה ובועז החל לפני כשנתיים כאשר עפרה הצטרפה לאייר את הטור הסיפורים  של בועז באתר “המקום הכי חם בגיהינום”. סירובם לקבלת המענק, היה בראש ובראשונה מצו מצפונם וכאות מחאה על הצנזורה הפוליטית הבוטה של דירקטוריון מפעל הפיס בזירה האומנותית.

לכבוד חברי דירקטוריון מפעל הפיס,

שלום רב,

בשנה שעברה בחרה מועצת הפיס לתרבות ואמנות לתמוך, לשמחתנו, ברומן מאויר שלנו בשם ״עצמי את עיניך״, שנמצא עדיין בעבודה. מלכתחילה הגשנו את בקשתנו למועצה מתוך אמון בתקינות נהליה. עם זאת, תהליך ביטול תמיכת מפעל הפיס בפרס שזכה בו הסרט הדוקומנטרי ״לאה צמל – עורכת דין״ בפסטיבל דוקאביב, מעיד כי החלטות המועצה הפכו כעת למרמס ברגלי כוחות פוליטיים משולחי רסן. מנגנון תקין של קבלת החלטות לגבי תמיכה באמנות מצד גוף ציבורי חייב לעמוד בפני לחצים מסוג זה, ולא להיכנע להם.

נציין את המובן מאליו: כל שקל של תמיכה ציבורית באמנות הוא קריטי עבורנו. הוא קריטי גם עבור אמניות וסופרים אחרים, כתבי עת, פסטיבלים, ובכלל עבור שגשוגם של חיי תרבות בארץ; אך בתנאים החדשים שנוצרו, אנחנו חוששים כי תמיכה או פרס מצד מפעל הפיס ישמשו בקרוב גם כאישור לעמידה במבחן נאמנות. לכן, כביטוי של התנגדות להתנהלותכם בעניין פסטיבל דוקאביב ולהלך הרוח המסוכן שהיא משקפת, ומתוך הזדהות עם מי שמימון מפעל הפיס נמנע מהם מטעמים פוליטיים גרידא, אנחנו מוותרים בזאת על מלוא תמיכת מפעל הפיס בספרנו.

על החתום:

בועז לביא, כותב
עפרה אייל, מאיירת

The divine, תומר ואסף חנוכה. כתב : בועז לביא

התגובות של המעגלים החברתיים שלהם נעו בין הבנה ותמיכה לחוסר הבנה מצד אמנים, החושבים שאין צורך בלנשוך את היד המאכילה אותך או בפתגם הידוע ״כאשר נותנים לך תיקח״. בעוד שבעולם הספרות יש רגישות מאוד גבוהה להגבלות על מה ניתן לכתוב או להגיד, נראה שבעולם האיור והעיצוב יש להם עוד דרך ארוכה בכדי להגיע לרגישות זו. 

אפשר להגיד שעפרה היא אחת היחידות מעולם האיור והעיצוב בארץ, שויתרו על התמיכה בעוד שעשרות סופרים וסופרות, ביצעו פעולות כאלה ואחרות בשבועות האחרונים. הפעולה שעשתה הציפה לא רק את חוסר הנוחות שלה מהעניין אלא גם בכלל את הביקורת על תעשיית החלומות השבורים ממנה מפעל הפיס ״מרוויח״ את לחמו. 

במדינה שכל מקרה תקצוב ותמיכה בתרבות הוא נמוך מאוד, החלטה כזאת יכולה להיות גזר דין מוות. אך הם לא מודאגים, בעקבות פרסום מכתב הויתור שפרסמו, קיבלו פניות מאנשים פרטיים לתמיכה בהוצאת הפרויקט לאור, מה שהוביל אותם לחשוב על הצעד לצאת בקמפיין מימון המונים למטרת גיוס הכספים הנחוצים, אך כרגע הם יותר עסוקים בלסיים את הפרויקט השאפתני. 

 

עפרה אייל איור מתוך: ״עיצמי את עינייך״

עפרה אייל היא ציירת ומאיירת, מרצה ומורה.בעלת תואר שני באמנות בבצלאל. מציגה בתערוכות במוזיאונים ותערוכות. מאיירת בין השאר במגזין “עיניים” ו-“אדם צעיר” וכן את הספרים “פלמינגו” ו-“שנה אחת בכפר”, עטיפות וסיפורים קצרים.

 

בועז לביא הוא כותב, במאי ותסריטאי. חיבר בין השאר את הרומן הגראפי The Divine (עם אסף ותומר חנוכה), שהיה רב מכר של הניו יורק טיימס וזכה בפרס המנגה הבינלאומי, ואת המחזה “נפילים” (עם יונתן לוי) שהוצג בפסטיבל ישראל ובקאמרי.

יש פה ממתקים רציניים

untold

ויצו מחביאים את העבודות המעניינות

תערוכת הבוגרים עברה השנה מהחלל של ויצו אל גלרית ׳פירמידה׳, וגרמה לדחיסת מרבית מהעבודות במסדרונות חנוקים. הפרויקטים הלא מעניינים במיוחד הוצגו בחלל המרכזי. חלק מהם הוצגו בחדר מדרגות של הגלריה, והמעניינים שבהם הוסתרו בקומה נידחת של המבנה. מה קרה לויצו?

קרא עוד »
untold

האוצרות הקריסה את התערוכה בבצלאל

בחירות אוצרותיות בתערוכת הבוגרים של בצלאל גרמו לעבודות הסטודנטים להיות חנוקות, בלי לתת להן מקום אמיתי להתבטאות. דחוסות, משולבות לא במדויק וללא סינון קפדני, גרמו לקריסת התערוכה כגוף אחד שלם ומעניין.

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: ,

לאונרדו דה וינצ׳י? משחק ילדים!

לאונרדו דה וינצ׳י? משחק ילדים!

חגיגות 500 שנה למותו של לאונרדו דה-וינצ׳י לא פוסחות גם עלינו. לאחר ביקורו של אייקה שמידט, מנהל מוזיאון האופיצי שבפירנצה, עם סבב הרצאות על מחקרו המקיף של ליאונרדו דה וינצי. הגיע תורם של הילדים להתפעל ולהסתקרן גם הם מגאונותו של דה-וינצ׳י. 

אך אל דאגה זה ממש לא רק לילדים, מוזיאון המדע ע”ש בלומפילד שבירושלים, דאג לאצור תערוכה מרשימה ביותר בשם ״השאלות של לאונרדו״ אשר מציגה את מחקריו של לאונרדו דה-וינצ׳י בצורה מרתקת.

בשיתוף פעולה עם המרכז לתרבות איטליה בארץ ובעלי מלאכה שונים, נוצרה ונאצרה תערוכה שבמרכזה עומדת  סקרנותו חובקת העולם של לאונרדו, הנחשב בעיני רבים ל ‘אדם הסקרן בעולם’. בתערוכה, המוקדשת למייסד והמנהל הראשון של מוזיאון המדע ע”ש בלומפילד, פרופ’ פיטר הילמן שהיה מדען ואיש רנסנס רחב אופקים, מוצגים למעלה מ-40 מיצגים שונים. רבים מהם אינטראקטיביים ומזמינים את המבקרים להתנסות בהם ולהיות ב’נעליו’ של לאונרדו. התערוכה משלבת בין רישומיו של ליאונרדו לבין דגמים שנבנו במיוחד לתערוכה על פי רישומיו. 

תודות ל Musei reali שבטורינו, איטליה, ניתן להציץ ולבחון את כתב היד של לאונרדו בנושא תעופת הציפורים, (codice sul volo degli uccelli), אמנם בעותק דיגיטלי, אך האמינו לי זה שווה את זה. לעוד כתב יד שכבר הזכרנו במגזין הקליקו כאן.
 

בין מכונות התאטרון הייחודיות שנבנו בהשראה של שרטוטיו של לאונרדו:  מכונה מתופפת על תוף בורג אוויר ; ציפורים על כבל ; עגלה ממונעת אוטונומית, שלפי ההיסטוריה והאגדה של העיר פירנצה, הוצגו ההעגלה ויונה המעופפת על ידי כבל בחגיגות חג הפסחא כחלק מטקס שנחגג על ידי כל תושבי העיר.

באזור “אנלוגיות בטבע” משולבים מוצגים גדולים וייחודיים ונושאים שחקר לאונרדו דה-וינצ’י בנושא מערבולות, לב האדם, תעופת אדם, ציפורים וכו׳. 

אחד המיצגים המרכזיים בתערוכה הוא דאון ענק שבנה האמן איתמר מנדס פלור. האומנים, איתמר מנדס-פלור ונפתלי רדזינר עמלו על בניית רפליקה של הדאון הייחודי במשך שבועות והשתמשו בכלים ידניים בלבד ובאותם החומרים בהם השתמשו בתקופתו של דה וינצ’י:  עץ צפצפה מיוחד, חוטי פשתן, יריעות פשתן שנאטמו בשלאק – חומר לכה המופרש מחרק בשם לאקה ובו נעשה שימוש בתקופת הרנסנס.

אם אתם מגיעים עם קטנטנים, אחיינים או כל מי שמגיע לגובה מותניים, מקיים המוזיאון הדגמות וסדנאות המיועדים לילדים סקרנים במיוחד וכדאי יהיה להתעדכן באתר המוזיאון בכל הפרטים, כולל דרכי הגעה, שעות פתיחה, ולוח המופעים והסדנאות.

צילום: טל ברלב
אמיר נר גאון, צילום:מוני שפיר
צילום: אבי חיון

מוזמנים להציץ ברשימת האירועים מה עושים החודש? יולי 2019 המומלצים של נעה ניצני
מ-The Design Kids Tel Aviv.

יש פה ממתקים רציניים

Mixtapes

Mixtape – YONIL

כולם מכירים כבר את הטעם הויזואלי של Yonil ואת המרצ׳נדייז שהוא מוכר, אבל רגע, אתם מכירים את הטעם המוזיקלי שלו? אם עוד לא, היום יש לכם

קרא עוד »
unseen-חשיפה למעצבים

unseen – Oleg Fedorkov

מעצב גרפי בוגר שנקר, מתמחה במושן ולטרינג. הוקסם מהיכולות להוסיף לסיפור מימד ויזואלי נוסף על ידי אלמנטים ויזואלים בתנועה

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצר, מדעTagged with: , , , , , ,

פסטיבל אאוטליין 2019

פסטיבל אאוטליין 2019

פסטיבל אאוטליין 2019 מתקיים בפעם השלישית בעיר ירושלים, וחוגג את האיור והמילה הכתובה. עשרות משתתפים מהארץ ומהעולם לוקחים חלק בחגיגה של השפה הכתובה והחזותית: מאיירים, אנימטורים, משוררים ומספרי סיפורים. במהלך הפסטיבל מוצגות 13 תערוכות שונות ויתקיימו מגוון אירועים בגלריות, במוזיאונים, בחללי תצוגה, במוסדות תרבות ואמנות וברחובות העיר. הפסטיבל השנה בסימן אירועים שקרו לפני אי־אלו שנים, ומוצג עד ה-11.7, כך ששווה להזדרז ולהתגבר על ה-FOMO.

מדברים על גשם בחמישי – עמית טריינין ומיכל בוננו
גלריה ביתא, ירושלים

דיאלוג מעניין בין המאייר עמית טריינין למאיירת מיכל בוננו שהחל אי־שם לפני 20 שנה, כשעמית התלבט מה ללמוד בבצלאל והתרשם מאוד מפרויקט הגמר של מיכל. בחלל של גלריה ביתא, שמהווה בין היתר סדנא ללימוד אומנויות העץ, השתמשו המאיירים בשאריות מבית המלאכה ואיירו עליהם, בעקבות שאלון שמילאו כל אחד מהם. האיורים היו אינטרפטציה לתשובות שנכתבו בשאלון. הקונספט הזה, שהוא לכאורה פשוט, נתן לאיורים נפח, עומק ואפשרות לטייל בתוך הראש היצירתי של שניהם. מומלץ בחום.

LUSTR – מגוון מאיירים צ׳כים
גלריה מרי, ירושלים

LUSTR הוא פסטיבל לאיור עכשווי מקורי, המשמש גג לתערוכת האיור הגדולה ביותר בפראג, צ’כיה. בתערוכה הוצגה רמה גבוהה במיוחד של איור, ללא קשר מיוחד בין העבודות מלבד ארץ המוצא שלהן. קצת חבל שלא נתנו קרדיטים מסודרים לכל אחד מהמאיירים, ובכלל, קישור לאינסטגרם כדי להמשיך לעקוב ולהסתקרן.

קווי דימיון – מגוון אנימטורים
גלריה עזריאלי

אוסף של סרטוני אנימציה וסרטוני המייקינג־אוף שלהם (מאחורי הקלעים), כשהתמה המרכזית היא המפגש בין צילום, אנימציה ואיור דרך עבודותיהן של יוצרות עכשוויות, מקומיות ובינלאומיות. מרבית הסרטים זמינים לצפייה אונליין (ולא נוצרו במיוחד לתערוכה). כדי להוציא אתכם מהספה הנוחה בבית, הגדילו לעשות האוצרות, טל שוורץ וחן חייפץ, ולצרף גם תהליכים מאחורי הקלעים – סקיצות, בדיקות, ניסיונות.
העניין האוצרותי היחיד שהיה מיותר ומתחרה בעבודות האנימציה על המסכים (האיכותיים, יש לציין) הוא עניין עבודות הדו־מימד, שבמרביתן לא היו קשורות לעבודות האנימציה, אלא התכתבו עם התמה של התערוכה.

טרמינל – מגוון מאיירים
הפונדק

תערוכה קטנה ומתוקה עם 50 איורים שמתכתבים עם השירים של מאיר אריאל. סה״כ 41 מאיירים. לצערנו, האיורים לא היו אחידים ברמתם, והיה כדאי לעשות סינון קצת יותר מוקפד. אם אתם באזור – תנו קפיצה, אם לא – לא נורא.

1887 – קולקטיב מנהרת הזמן
בית הנסן

נתחיל בסופרלטיב – מדובר באחת מקבוצות המאיירים הכי טובות בארץ. מי שעוקב אחריהם בפייסבוק ובאינסטגרם בשנה האחרונה, יודע שמדובר בליגה הבינלאומית, ובצדק, חלקם באמת מפוזרים ברחבי העולם.
הקונספט הוא פשוט – לוקחים שנה מהעבר, מחפשים אירועים שקרו בה, כל אחד ואחת מהמאיירים נדלקים על אירוע ספציפי, ויוצאים לדרך. הפורמט הוא ריבוע ומגוון העולמות המופלאים שהם מייצרים – ממתקים לעיניים. שווה במיוחד.

שיר מתעורר – עידן ברזילי
בית הנסן

רגע לפני שיוצא לזמרת דניאלה ספקטור קליפ חדש, המאייר והאנימטור עידן ברזילי יצר לה קליפ משגע, עדין ויפיוף. בחדר קטן ונטול מזגן מוצג הקליפ עצמו בהצגת טרום־בכורה, ולצידם – הסקיצות. למה דווקא בקופסאות עץ? כדי לייצר אינטימיות עם הסקיצות. הבעיה האוצרותית מתעוררת כשנכנס קהל רחב לתוך החלל הקטן – האינטימיות מתבטלת ומקשה על צפיה בסקיצות. שווה לתפוס את התערוכה בשעות לא עמוסות.

פסטיבל אאוטליין 2019

ברחבי העיר בירושלים, לפרטים נוספים הציצו נא בלינק:

outlinejerusalem.com

יש פה ממתקים רציניים

למה את חייבת להרוס. צילום: בן פלחוב
untold

סוכריות עטופות בערפל

שולמית פרבר מתכנתת ביום ומאיירת בלילה. את הקלאש בין שני העולמות היא מזקקת לקטעי קומיקס קצרים, מצחיקים ונוקבים שעולים לפייסבוק ולאינסטגרם תחת השם ׳למה את חייבת להרוס׳. לאחר 4 שנים במחוזות הוירטואלים, הוזמנה להציג בכולי עלמא את תערוכתה הראשונה. ראיון על כל מה שמסביב ומתחת להייפ המוצדק.

קרא עוד »
מיכל פוקס
untold

על מה שכרוך בספר

החלל הקטן בגלריה אלפרד, מואר רק באור שמש מהחלונות הנמוכים, מתמלא לאיטו באנשים. הם תופסים מקום ליד השולחנות הארוכים, שולפים מהתיק רשימה ארוכה של ציוד: ניירות, משקולות, סרגלים, נרות… כל אלו התכנסו כאן לשם סדנאת כריכה ללא דבק עם האמנית מיכל פוקס.

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , ,