מחבר: uncoatedwtf

מעצבות ללא גבולות – ראיון עם אורית דולב

מעצבות ללא גבולות – ראיון עם אורית דולב

יום אחד, המעצבת אורית דולב שבזמנו עוד היתה סטודנטית, ארזה מזוודה לעמק הסיליקון, בניסיון לפרוץ את מסגרות העיצוב בארץ. היציאה אל הלא נודע, זימנה לה הזדמנויות יקרות מפז לעבודה עם חברות בינלאומיות. אורית דולב, מקור השראה שלא מפסיק לחפש חדשנות בעיצוב מספרת לנו הכל. 

היי, ספרי קצת, מי את?

אני מגדירה את עצמי היום “מעצבת טכנולוגיה”. הטכנולוגיה שזורה היום ברמות הכי אינטימיות ומהותיות בהוויה האנושית ובחיים שלנו, מטרת העל שלי היא לצקת משמעות חיובית בחיבור הזה ולהפוך את החוויה שלנו עם טכנולוגיה לאנושית יותר.

צמחתי מתוך העולם של עיצוב תעשייתי ובשנים האחרונות אני מעצבת חוויות שיושבות על התפר בין העולם הפיזי לדיגיטלי, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כמו: מציאות רבודה, ׳האינטרנט של הדברים׳, הדפסה בתלת-ממד, מחשוב לביש ועוד.

היום אני מובילה את תחום ה Product ועיצוב החוויות ב Magic Leap ישראל ומובילה את הפעילות הגלובלית של עיצוב חוויות בתחומי ה Health & Fitness. החברה האמריקאית מפתחת משקפי Mixed Reality המאפשרים לראות ולתקשר עם תוכן דיגיטלי תלת מימדי המוצג על גבי העולם הפיזי סביבנו. הטכנולוגיה, המכונה גם Spatial Computing (מחשוב מרחבי), עתידה לשנות לנו את החיים שלנו במגוון רחב של תחומים – חינוך, עבודה, בילויים, ספורט ורפואה.

את מגיעה מעולם העיצוב תעשייתי, למי שלא מכיר. איך לדעתך לתחום הזה יש השפעה על החיים שלנו?

כל חלל שאליו אנחנו נכנסים, כל חפץ שאנחנו מרימים, כל אפליקציה שאנחנו פותחים – מישהו חשב על החוויה שנעבור ועל הערך שנקבל ממנה. בעולם שהולך ונעשה יותר ויותר דיגיטלי, עיצוב חוויות שמביאות ערך ומעוררות רגש אצל אנשים, הוא אתגר קשה. לכן, כשמעצבים חפץ חדש חשוב לחשוב לא רק על האובייקט הפיזי, אלא על החוויה כולה.

אחד המוצרים הכי מוכרים שיצא לי לעבוד עליהם הוא ה UE Roll, רמקול נייד ועמיד במיוחד, שמאפשר לך לגלוש, לרכב על אופני הרים ולעשות איתו סנובורד מבלי שיקרה לו כלום. הרמקול, עם בחירת החומרים החדשנית שלו, הממשק האייקוני וסאונד 360, התחיל פרדיגמה חדשה בשוק הרמקולים הניידים ואף זכה במספר פרסים בינלאומיים. גם היום, 7 שנים לאחר השקתו, UE היא אחת מהמובילות בקטגוריה ומוצריה נמכרים בשלל חנויות ברחבי העולם.

 

UE Roll

בעיצוב יש צד תרבותי-הומני לצד אלמנטים פונקציונליים־שימושיים. ההשראה לרמקול הגיעה מכלי נגינה, הנוכחות העל-זמנית שלהם, היכולת לחבר בין אנשים והחיבור הרגשי שלנו איתם שרק הולך ומתחזק עם הזמן. לא עוד גאדג׳ט שמחליפים כל שנה, אלא כלי מוזיקלי שרק משתבח עם הזמן. הרגע הכי משמעותי בעבודה שלי זה לראות אנשים משתמשים במוצרים שעיצבתי ונהנים מהם. 

עד היום, כשאנשים מגלים שאני עומדת מאחורי העיצוב של סדרת הרמקול של UE אני מתרגשת לגלות איך הרמקול השפיע להם על החיים – אחד הסיפורים היותר מרגשים היה כשמטפס הרים העלה לאינסטגרם תמונה שלו תלוי בגובה מאות מטרים, לצד ציוד מינימלי שהוא בחר בקפידה ובין היתר גם בחר למסע ב UE Roll.

יש שמועות שאת עושה קסמים ב- Magic Leap  מה זה? למי זה טוב? וכמובן מה החלק שלך בכל הסיפור המרתק הזה? 

ב Magic Leap אנחנו מפתחים משקפי Mixed Reality המאפשרים לראות ולתקשר עם תוכן דיגיטלי תלת מימדי המוצג על גבי העולם הפיזי סביבנו. טכנולוגיות מהסוג הזה מאפשרות לנו ליצור חוויות אשר יוצאות מגבולות המסך, והעולם האמיתי הוא זה שהופך להיות הקנבס שלנו. מקלדת ועכבר מוחלפים במצלמות חכמות וממשק קולי – שמאפשרים לנו לתקשר עם טכנולוגיה באופן הכי אנושי וטבעי לנו, הדרך שבה אנחנו מדברים אחד עם השני, באמצעות דיבור, מבט עיניים ותנועות גוף.


יחד עם הצוות שלי, העוסק בתחומי ה Health & Fitness, אנחנו חוקרים ומפתחים פרדיגמות חדשות של אינטראקציה שמטרתן שיפור תהליכים רפואיים, אבחון מוקדם של מחלות, הנגשת שירותי רפואה, מתן טיפול אפקטיבי ומותאם אישית.


אנחנו במסע אל תוך העידן מיחשוב הבא וזו תקופה מרגשת לקחת חלק, להשפיע ולעצב את אבני היסוד של החוויות והאינטראקציה של אנשים עם טכנולוגיה פורצת דרך שכזו, ובוודאי כאשר מדובר בעתיד של עולם הרפואה. המטרה שלנו היא להשתמש בטכנולוגיה כאמצעי שפותר בעיות, מביא ערך, ומשפר איכות חיים.

Magic Leap

היום העולם מתחלק לכמה סוגי מעצבים – הבולטים מהם, דוגלים בעיצוב על טהרת הטכנולוגיה ויש כאלה המנסים להחיות את המלאכות הידניות ולשלבם בעיצוב עכשוי, איפה הטכנולוגיה תופסת אותך? 

מאז ומתמיד התעניינתי בחיבור בין עיצוב לטכנולוגיה ובאופן שבו חיבור מוצלח ביניהם משנה את הדרך שבה אנחנו חיים. נולדתי למשפחה של מהנדסים ומאז שאני זוכרת את עצמי אני יוצרת, חוקרת, מעצבת ובונה, כל פעם בעזרת טכנולוגיה חדשה – בילדות טכנולוגיות מסורתיות (כמו תפירה ונגרות) ובהמשך טכנולוגיות מתקדמות יותר כמו הדפסה בתלת מימד, מחשוב לביש, האינטרנט של הדברים (IoT), חוויות AR/VR (מציאות רבודה ומדומה). בצבא שירתתי ביחידת 8200, שם נחשפתי לאתגרי הטכנולוגיה ובשנקר למדתי תואר ראשון בעיצוב תעשייתי. עם הזמן הבנתי את הפוטנציאל שיש לטכנולוגיה לפתור בעיות, להביא ערך, ולשפר איכות חיים. מאז ועד היום, המחשבה הזו מלווה אותי.

במהלך השנים האחרונות קיימת צמיחה גדולה במיוחד של חברות גדולות וסטארטאפים שיושבות על התפר בין העולם הפיזי לדיגיטלי ואני מאמינה שהצמיחה רק תמשיך. חלק גדול מהעולם חושב על מעצבים כמי שמתעסקים בצד החיצוני ובדברים שטחיים אבל זה רחוק מאוד מלהיות נכון. אנחנו קרובים הרבה יותר להגדרת המוצר מאשר לביצוע החזותי שלו.

מעצבים שסקרנים להשתלב בעולמות האלו יצטרכו לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהתנסות במגוון רחב של תחומים המרכיבים חוויה מרחבית כמו עולמות התלת מימד, חוויות מבוססות חלל, עיצוב אינטראקציה, סאונד ועוד. בנוסף, יהיה עליהם ללמוד את ׳שפת הטכנולוגיה׳, לצלול לעומק שכבות התוכנה והחומרה השונים, על מנת להבין טוב יותר את מרחב ההזדמנויות ואת ההשפעה שלהם על העיצוב ועל מה שבסופו של דבר אנשים חווים. לטכנולוגיה יש חיכוך הולך וגדל עם אנשים, צריך לרכך אותה, להפוך אותה לאינטואיטיבית יותר. חוויה מוצלחת היא כזו שמצליחה לייצר ערך ובנוסף גם מעלה חיוך, חיוך הוא האישור הגדול. זה הלב של מה שאני עושה.

האם לדעתך, שרשרת החיול העיצובי –
(ציור בגן -> אקדמיה -> השתלבות בסטודיו -> יציאה לעצמאות )

זה משהו שחייב לעבור כל מעצב או מעצבת כדי להצליח? או שיש אלטרנטיבות? 

באופן כללי אני לא מאמינה במסלולים מוגדרים מראש. להפך, היום כדי לבלוט דווקא יש יתרון לאלו שבוחרים לעשות דברים קצת אחרת. אני מאמינה שלאקדמיה יש מקום חשוב בגיבוש הזהות העיצובית, בסופו של דבר מדובר ב-4 שנים בהן הסטודנטים מקבלים סט של כלים, מחדדים את החושים שלהם, מתנסים בפרויקטים ולומדים מתוך עשייה. כישרון יכול לקדם מעצבים עד לגבול מסוים, עבודה קשה והתמדה הם אלו שבאמת גורמים לפריצת דרך.

NOMAD – פרויקט הגמר של אורית דולב, מכללת שנקר

תוכלי לספר לנו על חווית הרילוקיישן שלך? איך היא השפיעה על היצירתיות שלך? ואילו תובנות הפקת מהחוייה?

בזמן הלימודים שלי בשנקר, בין שנה ג׳ לשנה ד׳, החלטתי שאני מעוניינת לעשות התמחות קיץ בסטודיו עיצוב בחו״ל. שלחתי את תיק העבודות שלי לעשרות סטודיואים ברחבי העולם, רובם הגיבו בשלילה, חלקם לא הגיבו עד היום. מכולם, היה סטודיו אחד שרציתי במיוחד, סטודיו Nonobject הממוקם בלב הסיליקון וואלי ונחשב לפורץ דרך בתחום. לאחר תהליך מתיש, שכלל ראיונות ותרגילי בית, בסופו של דבר לא התקבלתי. בעצת חבר טוב, החלטתי שאני לוקחת צ׳אנס, כתבתי להם בחזרה והצעתי שנעשה תקופת ניסיון קצרה ללא תשלום, משום שהעיקר מבחינתי הוא ההזדמנות ללמוד מתוך העשייה המשותפת איתם. בנוסף, ציינתי שאני מגיעה בכל מקרה לקליפורניה בשבועות הקרובים (דבר שממש, אבל ממש, לא היה בתכנון!) ואשמח להיפגש ולהכיר פנים מול פנים. 

עד היום לא ברור לי איפה מצאתי את האומץ לארוז מזוודה ולטוס אל ׳הלא נודע׳ בצד השני של העולם, אל עמק הסיליקון בקליפורניה, המקום בו עיצוב וטכנולוגיה נפגשים – אבל הצעד הנועז הזה, הוא שהוביל אותי למקפצה הכי גדולה בקריירה שלי. מה שהתחיל בהתמחות קיץ בסטודיו לעיצוב, התפתח בסופו של דבר לעבודה במשרה מלאה וניהול פרויקטי עיצוב עם לקוחות בינלאומיים כמו BMV, Nespresso, Ultimate Ears, Logitech ועוד. 

 

בהמשך אמרו לי: “כששמענו שאת כל כך להוטה להצטרף אלינו, החלטנו – זו מישהי שאנחנו חייבים לפגוש”. זה לימד אותי על מוטיבציה ונחישות, יציאה מאזור הנוחות ולקיחת סיכונים.

נכנסת לרשימת פורבס-30.
מה לדעתך התכונות שגרמו לך להיכנס לרשימה?

׳השקעה אינסופית׳, ׳היכולת לעבוד כחלק מצוות׳ ו׳אהבה אמיתית למה שאני עושה׳ – הן ככל הנראה התכונות שקידמו אותי הכי הרבה בחיי המקצועיים. בנוסף, אני גם מתאמצת מאוד כדי לא לתת לפחד לשתק אותי. בהתחלה זה היה מאוד קשה אבל אחרי כמה כישלונות, מבינים שזה לא סוף העולם ומשם פשוט ממשיכים.

הרגע החשוב ביצירה זה לראות אנשים משתמשים במוצרים שעיצבנו ונהנים מהם, עם זאת, ההצטרפות לרשימת 30 הצעירים פורצי הדרך של פורבס, היה בפירוש רגע מהותי עבורי.

צילום: ניר סלקמן, פורבס ישראל

אם ננסה לאזן את היחס בין מעצב ליזם, כמה אחוזי יזמות מעצב צריך כדי להגדיל את סיכויו להצליח. האם תוכלי לתת ככה טיפים וכלים למעצבים צעירים שרוצים לקפוץ למים?

מעצב טוב, בדומה ליזם, לומד כל יום משהו חדש. לכן, אני מעודדת מעצבים תמיד לצאת מאזור הנוחות, לא להתבייש לשאול שאלות, להסתכל על העולם דרך עיניים של ילד ותמיד להטיל ספק במובן מאליו.

בתקופת הלימודים, אני ממליצה לסטודנטים לקחת קורסי בחירה ממחלקות אחרות, להשתתף בהקאתונים ולקחת חלק בפרויקטים חברתיים שמעניינים אותם. גם לאחר הלימודים יש המון הזדמנויות לצמיחה, החל מהשתתפות במיטאפים וסדנאות מקצועיות ועד לפרוייקטי צד אישיים ויוזמות בתוך מקום העבודה.


הזדמנויות לא נופלות מהשמים, צריך לדאוג לייצר אותם. חשוב להיות Out there, כי בסופו של עניין – דבר מוביל לדבר. לכו תדעו את מי תפגשו, מה תלמדו, ואיך כל זה יוביל אתכם להזדמנות הבאה בקריירה שלכם. צאו מאזור הנוחות, קחו סיכונים, לכו תדעו, החיים מלאים בהפתעות. כמו שד״ר סוס אמר: ״אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים״.

המסלול בין נביטת הרעיון דרך פיתוחו ועד המוצר המוגמר, לא קל בכלל  – תוכלי להסביר קצת על התהליך? איך מפתחים רעיון? איך מגייסים תמיכה? והכי חשוב, איך מפקחים על כל הפרויקטים בו זמנית?

רעיונות הם דבר מאוד שברירי, ולכן במיוחד בתחילת הדרך חשוב לעטוף אותם בהרבה סקרנות ואופטימיות. אני מאמינה שהרעיונות הטובים באמת הם לא רעיון של אדם אחד, אלא של קבוצת אנשים שלרוב מגיעים מתחומים שונים ונקודות מבט אחרות. מעצב טוב חייב להיות גם יזם, כזה שיודע לחקור, לגבש רעיון בעל ערך ולרתום סביב הרעיון אנשים.

החוזקה האמיתית של מעצבים מתעוררת כשהם מצליחים לגבש רעיון שמייצר הרמוניה בין טכנולוגיה, עיצוב וביזנס, ויחד ליצור מוצר שמציע חוויה משמעותית איכותית ובסופו של דבר גם רווחית. לכן, אני מרבה לשתף במחשבות שלי את חברי הצוות השונים, לשאול לדעתם, לזהות את האתגרים הטכנולוגים והפוטנציאל העסקי, ויחד להבין את מרחב ההזדמנות. 

אני נוהגת לשאול שאלות ולהתייעץ המון, עם חברים, קולגות, משפחה, ולפעמים גם קשרים רחוקים יותר שעברו תהליך דומה למה שאני מנסה לבנות.

 

בפרויקט חדש, הצעד הראשון הוא לרוב הצעד הכי קשה, ולכן אני נוהגת לפרק משימה גדולה להמון משימות קטנות שפתאום נראות ממש קלות לתפעול ויצירה. ככל שעושים את זה יותר ויותר, כך מתחזק לו ׳שריר העשייה׳, ממש כמו בספורט, ואז משימות הופכות פתאום להיות קלות ומהירות יותר.

לפני שאני נכנסת לפגישה, אני מדמיינת איך הייתי רוצה שהפגישה תסתיים, לאילו תוצרים הייתי רוצה שנגיע ומה יהיו הצעדים להמשך. אני דואגת להבהיר תמיד מה חלוקת המשימות, אילו משימות אני לוקחת על עצמי ומה יהיו לוחות הזמנים.

מעל לכל, אני מאוד מאמינה בעבודת צוות, בחברות ובפירגון. כשעובדים ביחד, לא רק שתוצרים איכותיים ומדוייקים יותר, גם מבחינת הדרך, אין ספק שהרבה יותר כיף לעשות דברים ביחד מאשר לבד.

 את מנהלת את הקבוצה  Ladies, Wine & Design Tel Aviv  –
מה גרם לך להקים את הקבוצה, ומה מטרות העל שלה?  

לאורך השנים מצאתי את עצמי שוב ושוב האישה היחידה בחדר במסגרות רבות. הדבר בלט במיוחד בזמן תקופת העבודה שלי בסטודיו, שם עבדתי על פיתוח ועיצוב מוצרים שנמצאים בבתים של מיליונים ברחבי העולם, והנה אני, האישה היחידה – נציגת הקול הנשי בתהליך. זה הרי אבסורד, נשים מהוות כמחצית מהאוכלוסיה, אז איך זה יכול להיות שרוב המוצרים סביבנו עוצבו על ידי מעצבים גברים, על-פי מה שגברים צריכים ולא על-פי מה שנשים צריכות.

העולם צריך עוד מעצבות. חייהן של נשים מלאים בחוסר נוחות, אי נעימות ומצבים מסכני חיים – כי העולם שבו הן חיות עוצב למידותיו של גבר ממוצע ולפי צרכיו. ככה זה כשנשים אינן נלקחות בחשבון בניסויים רפואיים, במבחני ריסוק של מכוניות, בעיצוב גאדג’טים ובתכנון המרחב הציבורי ושוק העבודה.

 

לפני שנתיים הקמתי את קהילת Ladies, Wine & Design Tel Aviv מתוך רצון עז לעשות משהו בנוגע לפערים שקיימים היום בתעשיית העיצוב בין נשים לגברים. אחוז הנשים בתפקידי מפתח בעולם העיצוב הוא קטן מאוד, זאת בניגוד לנוכחות הנשית הגדולה שקיימת בזמן הלימודים. פעילות הקהילה כוללת מעגלי מנטורינג, סדנאות בנושא מתן כלים לצמיחה בקריירה, הגברת נוכחות נשית על במות שונות ויצירת סביבה נשית תומכת ומאפשרת. כיום, אחרי שנתיים של עשייה, הקהילה מונה אלפי מעצבות מתחומי העיצוב השונים ופועלת למען שוויון מגדרי בתחום.

בעולם מקביל, שאת יכולה פשוט לשנות או לשפר את האקדמיה לעיצוב בארץ, אילו שינויים היית מכניסה? קורסים מיוחדים? הכנה לחיים האמיתים? 

האקוסיסטם בעולם ובמיוחד בישראל הוא מאוד טכנולוגי, קיימות הרבה הזדמנויות תעסוקה אטרקטיביות בתחום. כיום קיים פער בין התכנים שנלמדים באקדמיות לעיצוב לבין הצורך שקיים בתעשייה, ולכן הייתי מוסיפה יותר תכנים שעוסקים בטכנולוגיה.

סטודנטים שמסיימים לימודים ומעוניינים להשתלב בעולמות ההיי טק, יהיה עליהם להשלים את הפער בעצמם, וזו משימה שהיא לא תמיד פשוטה. ניתן לעדכן את תכני האקדמיה ולגשר על הפער במספר דרכים, החל מקורסים משותפים עם התעשייה ועד לתכנית התמחויות קיץ של סטודנטים לעיצוב בחברות טכנולוגיה מובילות.

יש פה ממתקים רציניים

untold

מה עושים החודש? דצמבר 2019

לא יאומן, 2019 אוטוטו מסתיימת. זה הזמן להרהר קצת על השנה שחלפה לה ולהבין מה הספקנו, איך גדלנו, מה למדנו ואילו פרוייקטים אנחנו עדיין חולמים לפתח ולעצב בעתיד. אז קדימה, תתחילו את רשימת ה-״ניו יירס רזולושנז״ שלכם, ועל הדרך בקרו בכמה מהאירועים המומלצים אצלנו, שיתנו לכם השראה והכוונה לקראת 2020. ושיהיה חנוכריסמס שמח!

קרא עוד »
untold

האסון בונציה והביאנלה

אחרי המבול: השיטפון בונציה הוא תמרור אזהרה גדול יותר מהתערוכות בביאנלה. הוא מדגיש את נקודות התורפה של הביאנלה הנוכחית, שעל אף היותה חזקה, רלוונטית מאד ומקורית, נותרת מצבה אילמת לשינוי שהאנושות היתה צריכה, ונראה שלא תשיג בעזרת תערוכות כאלה.

קרא עוד »
מעט מדי. פסטיבל ZERO.ONE. צילום: דור קדמי
untold

פסטיבל ZERO.ONE יכל להתרומם באוויר, אבל זה לא קרה

לפסטיבל ZERO.ONE היו את כל התנאים והצוות שאיפשרו לו לעוף באוויר, לקחת סיכונים, ולהביא לירושלים את הבשורה שמתרחשת בעולם כבר שני עשורים. בהיעדר כמות מספקת של עבודות בחלל העצום של מוזיאון מגדל דוד ויותר מדי קירות עירומים, זה עדיין לא התרומם לגבהים שקיוויתי.

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , , , , , , ,

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני

The Visual Podcast

אנגלמאיר מטיל ספק

14/09/2019

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

צילום: אביתר עמר
זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
Rrose Sélavy (Marcel Duchamp), 1921 photograph by Man Ray, art direction by Marcel Duchamp
Rrose Sélavy (Marcel Duchamp), 1921 photograph by Man Ray, art direction by Marcel Duchamp

יש פה ממתקים רציניים

untold

האסון בונציה והביאנלה

אחרי המבול: השיטפון בונציה הוא תמרור אזהרה גדול יותר מהתערוכות בביאנלה. הוא מדגיש את נקודות התורפה של הביאנלה הנוכחית, שעל אף היותה חזקה, רלוונטית מאד ומקורית, נותרת מצבה אילמת לשינוי שהאנושות היתה צריכה, ונראה שלא תשיג בעזרת תערוכות כאלה.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? דצמבר 2019

לא יאומן, 2019 אוטוטו מסתיימת. זה הזמן להרהר קצת על השנה שחלפה לה ולהבין מה הספקנו, איך גדלנו, מה למדנו ואילו פרוייקטים אנחנו עדיין חולמים לפתח ולעצב בעתיד. אז קדימה, תתחילו את רשימת ה-״ניו יירס רזולושנז״ שלכם, ועל הדרך בקרו בכמה מהאירועים המומלצים אצלנו, שיתנו לכם השראה והכוונה לקראת 2020. ושיהיה חנוכריסמס שמח!

קרא עוד »
Filed under: The Visual PodcastTagged with: , ,

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

Beastly - OH no type

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם שישה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן. כתבה מתעדכנת.

OH no Type

המעצב ג׳יימס אדמונדסון (James Edmondson) התחיל את דרכו ב־2014, אחרי שסיים את לימודיו ב-Royal Academy of Art in the Hague, שיחרר שלושה פונטים ראשונים כפרילאנסר, מבלי לעבוד קודם בסטודיו לעיצוב פונטים. עם הזמן הבין שיש פונטים מסחריים יותר, ופונטים אומנותיים יותר, וצריך תמהיל ביניהם כדי להצליח. הפונטים שלו נפלאים לכותרות, סרטים, פוסטרים, ורובם קצת פחות מתאימים לטקסט רץ.

Blackletra

סטודיו פונטים שהוקם על־ידי מעצב הפונטים הברזילאי דניאל סבינו, שכרגע ממוקם בסאו־פאולו. החל מ־2012 הוא מעצב פונטים. יש לו מעט פונטים יחסית אך הם משובחים למדי לכותרות, והדבר המהנה ביותר ברישיון שלו הוא האפשרות להשתמש בהם גם לפרינט וגם להטמיע באתר (עד מספר צפיות מסוים). קניתי את Gandur New המסוקס והגותי כדי למתג את הפורטפוליו שלי ואני מבסוט!

Sharp Type

הסטודיו הנפלא הזה הוקם על־ידי Lucas Sharp ו-Chantra Malee וממוקם בניו־יורק סיטי. יחד איתם יש עוד שני מעצבים, והפונטים שלהם נעים מהקצה האקספרימנטלי עד פונטים לתאגידים כמו סמסונג, דרופבוקס, BBC, וירג׳ין ועוד. מוצלחים במיוחד למוצרים דיגיטליים וטקסטים רצים. טעים להכיר.

Typotheque

הסטודיו הוקם על־ידי Johanna Biľak ,Peter Biľak, ו- Nikola Djurek בהאג שבהולנד. הליבה שלהם היא עיצוב פונטים, ובין החלוצים בעיצוב פונטי רשת (webfonts) ב־2009. עוסקים גם בהוצאה לאור ובעיצוב פרינט, ולצד הפונטים המדויקים שלהם, משחררים מרצ׳נדייז חתיכים לרכישה במחיר סביר ביותר. שלל ספסימנים של הפונטים שלהם בכמה יורואים בודדים, והוצאות לאור שקשורות לעולם הטיפוגרפי בהם הם עוסקים.

בנוסף, הסטודיו משתף פעולה עם טיפוגרפים מכל מיני מדינות ושפות, ותוכלו למצוא שם לדוגמא את ׳פדרה׳ ו־׳גרטה׳ בשיתוף פעולה עם מיכל סהר, ׳פינג׳, ׳זיקו׳, ׳אוקטובר׳ ו־׳נובמבר׳ עם דניאל גרומר, ׳פרמיג׳נו׳ עם ינק יונטף ועוד ועוד.

Future Fonts

Future Fonts הוא מרקטפלייס של פונטים עצמאיים ואקספרימנטלים, שהוקם על־ידי Lizy Gershenzon ו־Travis Kochel מהסטודיו לעיצוב Scribble Tone, ו-James Edmondson מ־OH no Type Co שצוין בתחילת הכתבה, במטרה להגדיל את החשיפה לכל מעצבי הפונטים השונים, המוזרים והמיוחדים באנגלית. מדובר במספר דו־ספרתי של מעצבים שהתאגדו יחדיו, ללא קשר קונספטואלי מובהק ביניהם. בהחלט שווה בדיקה.

Klim Type Foundry

סטודיו ניו־זילנדי שהוקם ב-2005 ע״י המעצב הטיפוגרפי Kris Sowersby. הפונטים שלו משלבים ידע היסטורי עם ביצוע עכשווי וקפדני. יחד עם כריס עובדת איתו המעצבת המוכשרת Noe Blanco, שגם אחראית על החלקים הטכנים בעיצוב הפונטים. יש להם פונטים חתיכים במיוחד, שאפילו הלקוחות שלכם יסכימו לאשר.

יש פה ממתקים רציניים

untold

True Twins מפסלים את השמש של המסך הלבן

צמד היוצרים True Twins הם אלמוג סלע ואיתמר תורן, מעצבים בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל משנת 2017. השניים יוצרי וידאו עצמאים ועובדים בטכניקות שונות. מסרטי דוקו על משוררים במסגרת פרויקט ׳העברים׳ ועד קליפים מוזיקלים בסצנת האינדי הישראלית. התכנסנו לפטפט על הקליפ החדש ללהקת ׳המסך הלבן׳ – ״שמש״.

קרא עוד »
untold

מעצבות ללא גבולות – ראיון עם אורית דולב

יום אחד, המעצבת אורית דולב שבזמנו עוד היתה סטודנטית, ארזה מזוודה לעמק הסיליקון, בניסיון לפרוץ את מסגרות העיצוב בארץ. היציאה אל הלא נודע, זימנה לה הזדמנויות יקרות מפז לעבודה עם חברות בינלאומיות. אורית דולב, מקור השראה שלא מפסיק לחפש חדשנות בעיצוב מספרת לנו הכל.

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצר, עיצובTagged with: , ,

Movement in Capture – שירה שודרון

Movement in Capture – שירה שודרון

פרויקט הגמר Movement in Capture של שירה שודרון, מעצבת, דיג׳יי, ויוצרת רב־תחומית, עוסק בהשפעת זיהום האוקיינוסים על היצורים החיים בהם. הפרויקט מנסה להציג במיצב אנימטיבי את חווית היצורים הימיים באוקיינוס המזוהם, כפי שדמיינה אותה יחד עם אמירה אישית וביקורתית. איך הם נעים בסביבה שכבר איננה טבעית, בה הם חסרי אונים ומוגבלים.

“בעזרת טכנולוגית Motion Capture אשר מקליטה תנועה, הקלטתי רקדנים שדרך תנועתם ניסו להזדהות עם היצוריים הימיים והלבשתי את תנועתם על דימויים תלת מימדיים שיצרתי. ביחד עם השאלה של מה תנועה אנושית על צורות לא אנושיות יכולה לעורר בנו“.

איך התגבש הקונספט?

״בפרויקט הזה חיברתי תחומים בהם אני עוסקת כל חיי, מחול, עיצוב ואמנות. הפרויקט מורכב מ-3 סרטי וידאו המדמים מציאות ומביאים אמירה אישית עם חזיון/חזון דיסטופי לעתיד. הסרטים הם תוצר של תהליך בו כל שלב מתבסס על קודמו, מרעיון ומרצון לבטא מסר, לתנועה מוקלטת באמצעות חליפת לכידת תנועה Motion Capture ועד לעיבוד הגרפי.

ניסיתי בעבודה הזו לקחת את לכידת התנועה שלב אחד קדימה, משימוש בה לצורך תרגום ותיעוד של תנועה פיזית לייצוג דיגיטלי, לתנועה הטעונה בתחושות, בחוויות ובמסר כדי לבדוק מה התנועה יכולה לעורר.

ביקשתי מהרקדנים (אביב יוסף, אורית סוכרי ויובל גילת) לנסות לדמיין ולהזדהות עם הדימויים/היצורים הימיים החיים באוקיינוסים, ולהרגיש איך הם זזים בסביבות האלה. התנועה היא חופשית ואינטואיטיבית ללא כוריאוגרפיה. את תנועות הריקוד הקלטתי וחיברתי לדמויות ויצורים שעיצבתי בתלת־מימד, את אלה הכנסתי לסביבה המדמה אוקיינוס תלת־מימדי.

העבודה מסתמכת על שני סמינריונים שכתבתי במהלך התואר העוסקים בתנועה וריקוד בחיבור עם מדיומים נוספים. חלק מהמסקנות של הסמנריונים אפשרות לראות באתר של הפרויקט.

חוץ מהאנימציות עבדתי ביחד עם מעצב לטרינג מוכשר ביותר מיוון בשם Jola –  שעיצב את הגרסה הסופית של הלוגו, ועם אמן סאונד מקניה בשם KMRU – שעשה את הסאונד לעבודה. העבודה הוגשה כאינסטליישן בחלל שלם במטרה ליצור תחושה של אקווריום״.

תגבירו את הווליום ושימו על מסך מלא

מה היו מקורות ההשראה?

המקורות ההשראה הראשוניים היו מה שמתרחש במעמקי האוקיינוסים במקומות הכי נמוכים על פני כדור הארץ (תהום מריאנה – ט.ס.ו), אפשר לראות למשל בהרצאת טד של David Gallo. חשבונות אינסטגרם של צלמים ודייגים כמו – seacam1970, waterbod, rfedortsov_official_account

לקחתי קצת השראה אסתטית מהסטודיו הדני – WANG &
SÖDERSTRÖM

WATER MATTERS. design by: WANG & SÖDERSTRÖM
WATER MATTERS. design by: WANG & SÖDERSTRÖM

מבחינה אווירתית לקחתי השראה מהאמן והצייר הפולני Zdzisław Beksiński שהשפיע עליי מאוד בתיכון ובנוסף, זה גרם לי לחזור לאיורים ישנים שלי.

מבחינת השימוש בחליפה של Motion Capture, אחד האמנים הבולטים הוא Andrew Thomas Huang שעשה עבודות מורכבות לביורק ולתום יורק.

Andrew Thomas Huang

בנוסף, גם הסטודויאים Analog ו-Universal Everything. לבסוף שאבתי השראה מרפרנסים שעסקו במה שקורה באוקיינוסים מבחינת נראות הזיהום, איך פלסטיק נראה וזז מבחינת תאורה, טקסטורה וההתנהגות שלו בסביבה של מים.

סקיצה מתוך Movement in Capture. שירה שודרון

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״לפרויקט לקח הרבה זמן להתהוות כי החודשים הראשונים שלו היו בעצם בדיקות טכנולוגיות שעשיתי לחליפת Motion Capture עם מנועים של Real-time כמו Unity ו Notch. היה נסיונות של עבודה עם Kinect וקוד וגם שילוב של AR. רק אחרי שבדקתי את כל האפשרויות, הבנתי מה אני יכולה ורוצה לעשות, שזה היה שלושה סרטי אנימציה.
אז נוצר מצב שהתוצר הסופי התחיל להתהוות באמת רק בחודשיים האחרונים לפני ההגשה.

בסופו של דבר עבדתי עם תוכנת Cinema4D שם פיתחתי את הדימויים, את החומריות ואת הסביבה שלהן, העבודה עברה רינדור במנוע מאוד חזק שנקרא Octane שהפיל לי את המחשב כל יום. אבל ידעתי לאן אני רוצה להגיע עם הפרויקט, אז היו ימים ארוכים מאוד של עבודה בבית עם קצת שינה בין לבין״.

Movement in Capture. שירה שודרון
Movement in Capture. שירה שודרון

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״אני מחשיבה את הפרויקט הזה בתור פרויקט מורכב שנשען על הרבה תחנות שעברתי בדרך במהלך החיים שלי. עם העובדה שרוב החיים שלי רקדתי ואז בעצם בתיכון יותר פיתחתי את המקום של האמנות הפלסטית כשהייתי במגמה גדולה של עיצוב ואמנות, דרך הלימודים בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, ששם הבדיקה של העברת המסר בצורה ישירה זה חלק חשוב בתהליך.

בבצלאל ניתנה לי ההזדמנות במהלך השנים לבדוק איך הופכים קונספט מורכב, מצמצמים אותו ומדייקים אותו ככה שהרעיון יעבור בצורה מהירה ובהירה. הייתי שמחה להמשיך לבדוק איך אפשר לחבר קונספטים מורכבים הנשענים על מחקר והפיכתם לכדי רעיון קוהרנטי ותוצר מוגמר״.

Movement in Capture. שירה שודרון

מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?

״למזלי הרב היו לי שני מנחים שהבינו מאוד טוב את הראש שלי ואת הפרויקט עצמו. המנחה הרשמי היה אורי סוכרי שקודם כל נתן לי את התחושה שהוא סומך עליי ולכן היה לי את המרחב הגדול והאינסופי של התנסויות ובדיקות. הוא הנחה בשלבים שהייתי צריכה להתאסף ולעבוד על התאמת Movement in Capture לפורמט של פרויקט גמר בבצלאל. המנחה הנוסף היה היוצר והכוריאוגרף, אהד פישוף שאיתו היו לי מספר מפגשים מאוד מעניינים (!) שעסקו בנושא של תנועה, תנועה ככלי ובשימוש שלו בכל מיני מדיומים. מה שלבסוף עזר לי להתמקד בתוך עולם מאוד רחב. 

עוד שני אנשים שהייתי רוצה לציין שהיו חשובים לתהליך, הם יעל כדורי שאצלה עשיתי שני קורסים בנושאים של סאונד ותפיסה של סאונד, קורסים שהיו חשובים בכתיבה של הסמינריונים עליהם נשענתי בפרויקט הזה, והכוריאוגרף אבשלום פולק שעזר לי להבין איך השימוש בטכנולוגיה של Motion Capture נתפס בעולם המחול המודרני הישראלי״.

סקיצה מתוך Movement in Capture. שירה שודרון

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״אני ממשיכה עם הפרויקט Movement in Capture, אז מוזמנים לעקוב אחריו באינסטגרם״. 

איפה אפשר למצוא את שירה?

Movement in Capture – שירה שודרון

תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

עוד פרויקטים ממש מרתקים

untold

האסון בונציה והביאנלה

אחרי המבול: השיטפון בונציה הוא תמרור אזהרה גדול יותר מהתערוכות בביאנלה. הוא מדגיש את נקודות התורפה של הביאנלה הנוכחית, שעל אף היותה חזקה, רלוונטית מאד ומקורית, נותרת מצבה אילמת לשינוי שהאנושות היתה צריכה, ונראה שלא תשיג בעזרת תערוכות כאלה.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? דצמבר 2019

לא יאומן, 2019 אוטוטו מסתיימת. זה הזמן להרהר קצת על השנה שחלפה לה ולהבין מה הספקנו, איך גדלנו, מה למדנו ואילו פרוייקטים אנחנו עדיין חולמים לפתח ולעצב בעתיד. אז קדימה, תתחילו את רשימת ה-״ניו יירס רזולושנז״ שלכם, ועל הדרך בקרו בכמה מהאירועים המומלצים אצלנו, שיתנו לכם השראה והכוונה לקראת 2020. ושיהיה חנוכריסמס שמח!

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , , ,

דוקו.טקסט 2019 – תרבות, זהות וזיכרון

דוקוטקסט

דוקו.טקסט 2019 – תרבות, זהות וזיכרון

הספריה הלאומית בירושלים, תארח בשנה החמישית ברציפות את פסטיבל דוקו.טקסט, פסטיבל סרטים דוקומנטריים עכשויים מהארץ ומהעולם, אשר מתמקד בנושאי התרבות, זהות וזיכרון. מה לנו ולזה?
סרט ארגנטינאי בשם ״דפוס חוזר״ העוסק בדעיכת בתי הדפוס של פעם.

דוקוטקסט

זה ממש לא סוד, שבתי הדפוס של פעם, שמדפיסים עדיין בשיטת הבלט, נעלמים מן העולם וכיום מוצרי דפוס בשיטה זו הם ממתקי אספנות. מנגד, בשנים האחרונות, קבוצות של מעצבים, המביעים געגוע לדפוס וממש מחיים אותו, וראינו את זה בפסטיבל Graphic days האחרון שביקרנו בו. שם, חגגו מאיירים, דפסים ואמנים בטכניקות דפוס ישנות – דפוס בלט, משי ואפילו ריזו. 

הסרט, שנוצר על ידי פאבלו פיבטה וניקולאס רודריגז פוקס, מספר על קבוצות צעירים ארגנטינאים שהחליטו ללמוד את שיטת הדפוס מאחרון הדפסים הפועלים בארגנטינה. הסרט יוקרן ביום א׳ ה18.8 בספריה הלאומית בירושלים. 

עוד באותו היום וממש בסיום הסרט יתקיים בספריה הלאומות סיור בשם ״שיגעון הדפוס״ בו יוצגו ספרים מראשית ימי הדפוס ועד פריטי דפוס מהעשור הראשון לקום מדינת ישראל. 

יש פה ממתקים רציניים

untold

רוצו לתערוכת הבוגרים בשנקר

חוויות אימרסיביות, איורים שיוצאים מדו־מימד לתלת־מימד, דיסוטופיה עתידנית, פרויקטים מלאי חמלה וביקורת, טשטוש בין עיצוב גרפי לתעשייתי וטקסטיל, ומיצבי ענק מהממים. התערוכה השנה של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר היא בין המרשימות שנראו פה בשנים האחרונות. סיקור מזורז, המלצותינו והרבה תמונות.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? דצמבר 2019

לא יאומן, 2019 אוטוטו מסתיימת. זה הזמן להרהר קצת על השנה שחלפה לה ולהבין מה הספקנו, איך גדלנו, מה למדנו ואילו פרוייקטים אנחנו עדיין חולמים לפתח ולעצב בעתיד. אז קדימה, תתחילו את רשימת ה-״ניו יירס רזולושנז״ שלכם, ועל הדרך בקרו בכמה מהאירועים המומלצים אצלנו, שיתנו לכם השראה והכוונה לקראת 2020. ושיהיה חנוכריסמס שמח!

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצר, מדעTagged with: , , , , , , , , , ,