מחבר: יובל אלבג

“מי את?” – שרון דוידסון

“מי את?” – שרון דוידסון

׳מי את?׳ הוא פרויקט הגמר של המעצבת שרון דוידסון. שרון היא אמא במקביל להיותה סטודנטית בשנקר, והג׳נג׳לינג הבלתי־האפשרי בין הלימודים האינטנסיביים במחלקה לבין ההורות וזוגיות, גרם לה להיעלם קלות לארבע שנים, מה שהוביל לפרויקט הגמר שכולל את רגשות האשם ההוריים. שרון לקחה צעצועי ילדים קיימים ושיבשבה את הפונקציונאליות שלהם – נחום תקום שנופל, מגנט שלא מרים את הדג, כלי אוכל ריקים כי בקושי אוכלים בבית, ועוד ועוד. מצחיק, שובה לב ומהמם.

״מי את?״ - שרון דוידסון. צילום: טל סולומון ורדי

איך התגבש הקונספט?

״פרויקט הגמר היווה עבורי סגירת מעגל, ידעתי שאני חייבת לעשות משהו שמסכם את החוויה הכי חזקה שליוותה אותי כל ה-4 שנים – את המלחמה האין סופית בין הורות לקריירה, והאם הרצון להגשים את עצמי אומר שאני אמא לא טובה?

תחילה מיפיתי את כל הרגשות אשם מהרגע שנולד עד היום, היו לא מעט, כ־150 במספר. מתוכם סיננתי את הויזואלים והחזקים ביותר אליהם רציתי להתייחס ולתת פרשנות חזותית. מכיון שרגש אשמה הוא תחושה פנימית שלי, המלווה בתחושת חרטה שלא עשיתי מספיק, שלא נכחתי מספיק וכל מה שרע הוא באשמתי, ״אמא פגומה״. החיבור לעולם הילדים דרך צעצועים והפעולה של לפגום בהם הרגיש כמו החיבור הכי נכון כדי להביע את תחושותי. בגלל שהנושא הוא אישי, היה לי חשוב גם לעצב פונט שמזכיר את עולם הילדים, מתחקה אחר הפונט פרנק־ריהל, אך לא חמוד וסריפי כמוהו״.

״מי את?״ - שרון דוידסון. צילום: טל סולומון ורדי

מה היו מקורות ההשראה?

״מקורות ההשראה שלי היו בעיקר לקוחים מעולם הצעצועים, רציתי ״אייקונים״ של צעצועים, המוכרים לרוב האנשים, צעצועי עץ שלא מורכבים בצורתם. בהשראתם יצרתי צעצועים משלי, המבטאים בצורה סימלית את תחושותי״. 

סקיצה מהתהליך - צילום ועיצוב: שרון דוידסון

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״היו שני שלבים לחוצים, שני פיקים, הראשון אחרי ההגשת אמצע, שאמרו לי שעשיתי יותר מידי פעולות על החפץ, כי היו גם איורים בהתחלה. אבל אז זה מאוד מיקד אותי, וגרם לפרויקט להיות הרבה יותר מדוייק בעיני. אז הביקורת הייתה מאוד בונה בסופו של דבר.

הפיק השני היה בשלב ההפקה של הפרויקט, הייתי צריכה לרוץ בין בעלי מקצועות שונים שיבצעו את הצעצועים לפי הסירטוטים והתכנונים שלי, זה היה מורט עצבים ושום דבר לא צלח בפעם הראשונה ואף בשניה, ואפילו השולחן עליו כל הצעצועים מונחים, נשבר בעת ההובלה. ההקלה הייתה לאחר הסיימתי לתכנן ולחשוב על כל ה-12 צעצועים, וביום פתיחת התערוכה כשהבנתי שזה נגמר״.

״מי את?״ - שרון דוידסון. צילום: טל סולומון ורדי

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״פרויקט הגמר הוא ללא ספק הפרויקט הכי מאתגר שעשיתי בשנקר. אני גם לא באה מהתחום של התלת. הסלוטים שלי הם בכלל אפליקציות ווב ופרינט. לקחתי איתי מהפרויקט בעיקר את זה  שעבודה קשה משתלמת! ושמרגע שקיבלתי החלטה על הנושא, לא לשנות אותו! להשלים איתו, וככה יש יותר זמן לעבוד עליו ולהדק אותו. אני כבר אחרי תואר ראשון, אני פיזיותרפיסטית לשעבר, בוגרת אוניברסיטת תל אביב. אבל תוך כדי העבודה בתחום הבנתי שכשאין תשוקה זה משתלט עליך, ואתה הופך לבן אדם ממורמר. בזכות בעלי והמשפחה המדהימה של שנינו עשיתי שינוי דרמטי, עזבתי הכל והלכתי אחרי התשוקה שלי שהיא לימודי עיצוב, אז עכשיו בחיים שאחרי, הבנתי שצריך להיות אמיצים בחיים, וממש חשוב להרגיש את ההגשמה העצמית הזאת, ולרצות לקום בבוקר וללכת לעבודה שאתה אוהב, וכשאתה אוהב תחום מסויים את יכולה לקבל את הטוב וגם את הרע שבו״.

מי הנחו את הפרויקט, ועד כמה ההנחייה השפיעה עליו?

״המנחות שלי היו מיכל פאוזנר ודנה שמיר המדהימות. הן היו שילוב מנצח, לא נתנו לנו אף פעם להיכנס לשאננות, היו חלק ניכר מהפרויקט, היו זמינות לכל שאלה, לא ויתרו לי אף פעם, לא הסכימו להתפשר על כלום, בשום שלב. גרמו לי לעבוד קשה. אין ספק שהרבה מההצלחה בזכותן. הן מודל להערצה וחיקוי מבחינתי. כל הזמן אמרתי איזה מזל יש לי שקיבלתי אותן. התאמנו בול אחת לשניה״.

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״תוכניות לחיים שאחרי, כבר יש כמובן, אני כבר עובדת מסמסטר ב׳ של שנה ד׳, בסטודיו בריו של המרצה שלי תומר, סטודיו של UI/UX. הצלחתי למצוא עבודה שאני אוהבת, בתחום שאני אוהבת, ויכולה סוף סוף להגיד בקול רם שלפיזיותרפיה אני לא חוזרת בחיים!״ 

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״טיפ לגמרי אישי, להבין שמכל ביקורת לא טובה לומדים! ושאם לא הולך בהגשה מסוימת להבין עם עצמך למה זה קרה, ושחשוב לקבל החלטה על נושא ולרוץ איתו ולא להחליף כל שניה. כי נושא טוב לא אומר שהביצוע יהיה טוב ולהיפך. בתור אחת שהרבה פעמים החליפה נושאים, ואז ההגשה הייתה חצי כוח כי לא היה לי מספיק זמן בעקבות זה. לשנה ד׳ למדתי לקבל החלטה מהר ולרוץ איתה, כי מה שמשנה זה מה שאתה עושה עם זה!״

איפה אפשר למצוא את שרון?

״מי את?״ – שרון דוידסון

תערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר
ידע עם 8, רמת גן
11-18.07.2019

יש פה ממתקים רציניים

untold

האוצרות הקריסה את התערוכה בבצלאל

בחירות אוצרותיות בתערוכת הבוגרים של בצלאל גרמו לעבודות הסטודנטים להיות חנוקות, בלי לתת להן מקום אמיתי להתבטאות. דחוסות, משולבות לא במדויק וללא סינון קפדני, גרמו לקריסת התערוכה כגוף אחד שלם ומעניין.

קרא עוד »
untold

אני רוצה את זה רומנטי – שקד בשן

״אני רוצה את זה רומנטי״ של שקד בשן הוא פרויקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, העוסק במיניות נשית, בגוף ובושה. במהלך העבודה על הפרויקט, ראיינה שקד 20 נשים בנושאים אלו, וערכה את הממצאים לכדי ספר, מאויר היטב יש לציין, החושף את הדבר שכולם מתביישים לדבר עליו.

קרא עוד »
untold

Press Any Button – מיכל נשרי

Press Any Button של מיכל נשרי הוא קומיקס נוקב ומלא לב על קשרים לא בריאים, ופרויקט הגמר שלה בשנקר. הקומיקס מסופר כמשחק מחשב, שבו אם אתה לא לומד מטעויות ואיך להתגבר על אתגרים, אתה חוזר לנקודת ההתחלה (או הנקודה האחרונה ששמרת). על מקורות השראה מעולמות שונים, ועד המחקר על קומיקס ללא מילים וההתגברות על הדיסלקציה.

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , ,

איך לא שמעת על מטרקטשה נסו?

מיניאטורה של העיר בגדד

איך לא שמעת על מטרקטשה נסו?

איש האשכולות של האימפריה העות׳מאנית יצר (גם) מפות מאויירות של איסטנבול והסביבה. כמה דקות על מטרקטשה נסו.

הוא כונה לא פעם ״ליאונרדו דה וינצ׳י של המזרח״, ולא בכדי – הוא היה יליד המאה ה־16, רק במקום איטליה העשירה – בוסניה העות’מאנית, ומתהדר ברשימת תארים ארוכה: מתמטיקאי, היסטוריון, גיאוגרף, קרטוגרף, טופוגרף, מוסקטיר, איש צבא, סייף, צייר, קליגרף ומהנדס. שמו המלא הוא Nasûh b. Karagöz al-Bosnawî, אבל אתם יכולים להשתמש בכינוי מטרקטשה נסו (Matrakçi Nasuh), על שם המשחק שהמציא – מטרק. מתוך כל המגוון הזה, אנחנו נתמקד היום בהיספק אחד של האישיות הגדולה הזאת – כצייר מיניאטורות בחצרו של הסולטן סולימן המפואר.

בניגוד למקביליהם בני הרנסאנס האירופי, שהתמקדו בתיאור ריאליסטי ככל האפשר של בני האדם ונצמדו לנושאים דתיים ומיתולוגיים, ציירי המיניאטורות העות׳מאנים הגיעו מתפיסת עולם אחרת לגמרי: היה עליהם לייצר תמונות העוסקות בהתרחשויות היום-יום בארמון הסולטן, שעקבו באדיקות אחר הטקסט של כתב היד בו הן נכללו. למעשה, בזמנו לא היו אלה יצירות אמנות ייחודיות אלא איורים אקטואליים. הצורך ביצירת מיניאטורות חדשות לעיתים קרובות הכתיב עבודה מהירה, שלא אפשרה ירידה לפרטים, וביחד עם התכתיבים של החברה העות’מאנית הדתית (איסלאם-סופיסטי) והשפעות משכני האימפריה כמו סין ופרס, נוצר מעין קאנון, סגנון אחיד – השטחה של הפרספקטיבה, צבעים חזקים, קווים מסוגננים והתמקדות בעיקר ובנרטיב. למעשה ציירי המיניאטורות עשו עבודה כל כך טובה בתיעוד המתרחש בחצרות האימפריה העות’מאנית שכיום רבים מהם נחשבים מסמכים היסטוריים לכל דבר.

מטרקטשה נסו נחשב למייסד של ז’אנר חדש, שלא התייחס לנרטיב של כתב היד באופן ישיר, אלא התמקד בתיאור דקדקני של ערים, ומכונה ״מיניאטורה טופוגרפית״. אומרים שבעבודתו המתארת את איסטנבול יש מספיק פרטים ודיוק כך שניתן לנווט בה אפילו היום, רק בהתבסס על אותה מפה מהמאה ה-16. אבל, יופין של המיניאטורות הטופוגרפיות של נסו הוא לא ביכולתן למסור מידע מדוייק, שיכול לשמש לניווט בשטח, אלא באופן בו הן ממחישות את החוויה של המקום בצורה מורכבת, רבת פרטים ומשכנעת. יש בהן עולם ומלואו, שניתן לצלול אליו במבט אחד. הוא מאסטר של קומפוזיציות, היררכיה וקונטרסט, ומוביל את העין במיומנות, מלהטט בצבעים החיים והרווים וריבוי הטקסטורות האופייניים למיניאטורות העות׳מאניות, כל זאת תוך הקפדה על ״חוקי הפורמט״ של המיניאטורה העות׳מאנית.  

 

נסו היה היסטוריון,שתרגם וכתב מסמכים היסטוריים בעצמו, ואפילו המציא סגנון קליגרפי ייעודי לפקידי הממשלה (דיוואני –Jeli Divani) ונראה שכבר אז ידע את הערך החשוב של המיניאטורה כמסמך תיעודי. הוא נמנע מתיאור של בני אדם, מה שמקל עלינו, הצופים, להכניס את עצמנו לתמונה באופן מלא, או להתייחס אליה באופן מופשט. הוא לא מתאר את המי ומי בחצר הסולטן אלא קרבות גדולים וארכיטקטורה, ודווקא ההתעסקות בדברים הגדולים מאפשר לו לרדת לפרטים הקטנים בהם התפרסם. הנרטיב שנסו מציג מופשט ולכן גם רחב וגלובאלי יותר, שמאפשר גם לנו, מעל 500 שנה אחר כך, להתחבר אליהן.

יופין הוא לא ביכולתן למסור מידע מדוייק, אלא באופן בו הן ממחישות את החוויה של המקום בצורה מורכבת, רבת פרטים ומשכנעת. יש בהן עולם ומלואו, שניתן לצלול אליו במבט אחד.

קליגרפיב בסגנון ה"דיוואני" שהומצא ע"י נסו עבור פקידים
קליגרפיה בסגנון ה"דיוואני" שהומצא ע"י נסו עבור פקידים

יש פה ממתקים רציניים

הילוך מקרי - ליאת סגל
untold

ליאת סגל יוצרת עם הטכנולוגיה

דיוק, סדר, מתמטיקה, אלגוריתמיקה, מונחים שלא נתקלים בהם לרוב בעולם האמנות. כל אלו נכנסים לתוך העולם שיוצרת האמנית ליאת סגל. התכנסנו כדי לדבר על התערוכה האחרונה, השראות, תהליכי עבודה ומה היא זוממת הלאה. ראיון קצת אחר. קחו את הזמן להתמסר.

קרא עוד »
untold

Printer’s marks דגל מדפיס

מי שילך היום לפתוח ספר ימצא כריכה מעוטרת עם גרפיקה דימוי וטיפוגרפיה יפים יותר או יפים פחות. לאחר מכן בעמוד הראשון יהיה כתוב איפה הספר הודפס מי עיצב או עימד ואולי עוד סדרת מספרים.
משהו שהמינימליזם המודרני הביא איתו לעולם הספרים – יובש!!! פעם הכל היה אחרת, לבית הדפוס שהיה גם המוציא לאור היה סימן יחודי והוא דגל המדפיס. בפוסט זה אעסוק בסימני מדפיסים של ספרים עיבריים.

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנות, אספרסו קצר, היסטוריהTagged with: , , ,