קטגוריה: להכניס למצב טיסה

סטיבן הלר חושף חומרים חדשים על המעצב Paul Rand

Steven Heller - by Tal Solomon Vardy

סטיבן הלר חושף חומרים חדשים על המעצב Paul Rand

בבוקר ניו־יורקי גשום למחצה במשרדי ה-School of Visual Arts נפגשתי עם סטיבן הלר (Steven Heller), חוקר העיצוב שפועל היום. מעצב, ארט־דיירקטור, מרצה, סופר, והאיש ששיחרר כמעט 200 ספרי עיצוב. אם תציצו בספריית ספרי העיצוב שלכם, כנראה תמצאו את השם שלו.

המשרד של הלר עמוס בפרטי עיצוב – ליתוגרפיה ענקית ומהממת של המעצבת והאמנית פולה שר, בובות, ספרים ומגזינים. מזל שהמדפים חזקים. התכנסנו כדי לדבר על ספרים שעתידים לצאת, ועל מהלך העבודה על ספר. 

Steven Heller - by Tal Solomon Vardy
סטיבן הלר. צילום: טל סולומון ורדי

איך אתה בוחר את ההוצאה לאור לספר שלך?

איך אני בוחר את ההוצאה לאור? ובכן, מי שרוצה יכול לקבל. אתה יודע, הוצאות לאור נוטות לא להיבחר, אתה נוטה ללכת עם מי שמסכים לעשות את מה שאני מציע. אז יש מספר הוצאות שאני עובד איתם על בסיס קבוע, ואני עובד איתן שנים. אני יודע שחלקן יקבלו ספרים מסויימים שלי, וחלקן לא. להוציא לאור זה גם קצת להתחנן. אתה הולך, מוצא מישהו סימפטי ונלהב. אם הוא מוכן להשקיע – מעולה, אם לא, אתה מציע להם רעיון אחר או פשוט מפסיק להציע.

אתה צריך לתת פיץ׳ מכירה?

ובכן, תמיד יש לי הצעה מוכנה.

במייל?

לפעמים במייל, לפעמים נפגש איתם לצהריים. אם הם גרים במדינה אחרת אשלח להם מייל. לפעמים זאת הצעה מאוד פשוטה – זה מה שאני רוצה לעשות, הנה קווי המתאר. לפעמים זו הצעה מפורטת יותר עם איזשהו דמו ואני מראה איך זה הולך להיות.

איך אתה בוחר את המעצב הגרפי לעבודות שלך?

לפעמים אני עובד כפי שעבדתי עם Mirko Ilic, כלומר אני בא עם רעיון וחושב שהוא האדם הראוי לעשות זאת, או שאני בא עם רעיון ולא רק שהמעצב ראוי כמעצב, הוא גם מוצא חומרים כי הוא גם חוקר טוב. כשאני עובד עם Seymour Chwast, אנחנו עושים משהו שנקרא ״מהדורת פושפין״. זה בעצם סשן של סיעור מוחות כדי להבין ביחד איזה ספר אנחנו רוצים לעשות יחד. בפעמים אחרות יש לי ספרים שאני אעבוד עליהם עם סטודנט שלי מהעבר, אבל זה מאוד תלוי בספר ועם מי אני רוצה לעבוד בזמן הנתון. רבים מהאנשים שאני משתף איתם פעולה הם מעצבים, או מעצבים – חוקרים.

מעניין. מה האסקפיזם שלך?

אני פשוט חושב. לעיתים מחשבה עולה מקריאת מאמר או ספר. לעיתים מחשבה פשוט צצה לי בראש. לפעמים אני פשוט מכריח את עצמי להביט סביב ויעלה לי רעיון. הרעיונות יכולים לשאת פרי ולפעמים הם נקטעים באיבם. לפעמים הוצאה לאור תפנה אלי ותגיד – ״אנחנו רוצים שתעשה משהו״.

אתה יודע, זה קורה הרבה עם הקדמות שאני כותב לספרים. מישהו ייגש אלי ויספר שיש לו ספר ויבקש שאכתוב את ההקדמה. אז אני עושה מחקר על נושא הספר וכותב עליו. זה לא פרויקט שלי אבל אני נהפך לחלק ממנו, נהיה מעורב.

ליתוגרפיה של פולה שר במשרדו של סטיבן הלר. צילום: טל סולומון ורדי
ליתוגרפיה של פולה שר במשרדו של סטיבן הלר. צילום: טל סולומון ורדי

באילו ספרי עיצוב היית שמח להיות מעורב? אני מתכוון, איזה דברים גורמים לך לקנא?

יש הרבה ספרי עיצוב נפלאים בעולם שהייתי שמח לעבוד עליהם, או שאני מרגיש שהייתי יכול לעבוד עליהם. יש אחד ש- Laurence King הוציא השנה, על ההיסטוריה של הכתב, שאני חושב שהוא יפהפה. אני חושב ש- Paul McNeil הוא אחד משני המחברים, כתבתי עליו ביקורת אבל לא מצליח להיזכר בשמות המחברים. רוב הנושאים שעסקתי בהם ב-180 ספרים, אני שמח שיצא לי לעסוק בהם. לפעמים אני חש שיכולתי לעשות עבודה טובה יותר, אבל קנאה היא לא רגש שיש לי בראש.

איזה טרנד בעיצוב אתה צופה שיהפוך לפופולרי בשנים הקרובות ולמה?

שואלים אותי הרבה את השאלה הזו, והתשובה שיש לי היא – אילו ידעתי, הייתי עושה את זה. העובדה היא שעולם העיצוב הגרפי משתנה בהקשר של השימוש שלו. למשל, אסטרטגיית עיצוב היא חלק מעיצוב גרפי, עיצוב שירות (Service Design) הוא חלק מעיצוב גרפי. אני לא רואה טרנדים ממשיים שקורים מבחינת סגנון או אסתטיקה. יש שינויים סגנוניים, חלקם נעשים על ידי אינדיווידואלים וחלקם יותר המוניים, אבל אני לא יודע מה הולך להיות בחמש השנים הבאות. אילו ידעתי, הייתי משקיע בבורסה ולא בעיצוב.

משרדו של סטיבן הלר. צילום: טל סולומון ורדי
צילום: טל סולומון ורדי

אתה מרגיש שמעצבים מפחדים לשלב מחאה בעבודותיהם?

חלקם כן, ורבים לא. עיצוב גרפי הוא תקשורת. אם יש משהו למחות נגדו, אני בטוח שיימצא המעצב עם האש בבטנו שיעצב אימג׳ חזק שישרת את המטרה. אני לא חושב שמעצב חייב לנקוט עמדה פוליטית, זה רק חלק מצורת העבודה או צורת החיים של מישהו.

מעניין. האם היה ספר שחלמת להוציא אבל התהליך נכשל?

היה ספר על גזענות סטריאוטיפית וקריקטורות. זה משהו שרציתי לעשות ופשוט לא הצלחתי להביא לידי סיום. אני חושב שזה יכול היה להיות ספר חשוב. אמנם פרסמתי מספר מאמרים בנושא אך לא הבאתי אותם לכדי ספר גמור, ואני גם לא חושב שאעשה זאת. אני מתחרט על כך.

Paul Rand - Inspiration and Process in Design
Paul Rand - Inspiration and Process in Design

איזה ספרים אתה מתכנן להוציא בקרוב?

יש ספר שיוצא בסתיו הקרוב, של רישומים של Paul Rand. יש ספר נוסף שנקרא ״צלב הקרס וסמלים אחרים של שנאה״ (“The Swastika and Other Symbols of Hate“). ספר נוסף – “The Logo Idea Book” ועוד ספר שעליו עבדתי עם הוצאת Taschen שנקרא “Illustrators“. 

בנוסף לאלה, אני עובד על שני ספרים ל- Abrams, הראשון – דיאגרמות של ניו יורק, עליו אני עובד עם Anthony Antoine, והשני – “Type Speak“, עליו אני עובד עם Gail Anderson.

הו וואו. לגבי Paul Rand, אתה יכול לספר לי על התהליך?

ובכן, לאחר מותו הוא השאיר מאחור המון חומרים. אשתו נפטרה לפני שנה והבית בו הם גרו עמד למכירה והיה צריך לפנות אותו. רבים מחפציו ועבודותיו עמדו למכירה פומבית בשיקגו, וביניהם היו ערימות של רישומים שאיש לא חשב שיצליחו להימכר. מדובר בשרבוטים, הערות וסימונים רנדומליים. יחד עם עורך מ- Princeton Architectural Press, ובשיתוף פעולה עם Moleskine, בחרנו 50 או 60 מהרישומים האלה. בנוסף לכך, בחפצים שלו היה גם כתב יד שלא פורסם מעולם, ועוד כמה חומרים כתובים. את כל אלה צירפנו יחד לספר השראה אחד. Moleskine מוציאים סדרת ספרים על מעצבים, אדריכלים וההשראה שלהם, והספר הזה התאים להם לסדרה הזו.

אז כתבתי הקדמה, ובנוסף מצאנו ראיון ישן עם Paul Rand, אותו ערכנו מחדש ופרסמנו גם אותו. זה לא היה תהליך מורכב מדי, היתה עבודה עם העורך, בחירת האימג׳ים, וההוצאה לאור עשתה את העיצוב.

אתה יודע מי קנה את החומרים?

הרבה אנשים קנו חלק מהחומרים, זה בטח ברשת. חלק גדול מהחומרים קנה Letterform Archive מקליפורניה, אבל גם אספנים קטנים. סוג של ממנטו מורי.

The Logo Design - Idea Book

בנוגע לספר, ״The Swastika and Other Symbols of Hate”, מה אתה יכול לגלות לי עליו?

ובכן, עשיתי שתי גרסאות לספר שנקרא ״צלב קרס כמעבר לגאולה?״ (“Swastika symbol beyond redemption?”) הרעיון מאחוריו הוא שצלב הקרס היה בסביבה במשך זמן ארוך מאוד, והשתמשו בו תרבויות רבות – דרום מזרח, דרום מערב, אירופה, אפריקה ואפילו המזרח התיכון. ועולה השאלה האם הסמל, ששייך לכל כך הרבה אנשים ומסמל גם דברים טובים כמו מזל ופריון, צריך להישאר בן ערובה בידי 12 השנים של השלטון הנאצי? השאלה שלי היתה כנה ואמיתית, האם הוא צריך להישאר מקושר לנאצים? והתשובה שלי היתה, הוא צריך להישאר סמל של פשיעה. אמנם זה סמל בן אלפי שנים והיינו רוצים שבעתיד הוא יתנתק מהשליליות שעוטפת אותו, אבל אז אנחנו רואים אירועים באמריקה כמו שרלוטסוויל, ואני חש שצלב הקרס הוא עדיין סמל של שנאה.

אז הספר החדש הוא חלק מספר ישן, ההיסטוריה של צלב הקרס ואיך הוא אומץ על ידי הנאצים. איך עשו בו שימוש ארגונים רבים הקשורים לעליונות הגזע הלבן. הספר עוסק בכוח העצום שיש לסמלים, ואיך למעשה רעיון הגאולה נשלל מאיתנו עקב העובדה שצלב הקרס עדיין מסמל שנאה.

אחרי שמסתיים הראיון ומכשיר ההקלטה כבר בתיק, צילמתי את סטיבן הלר לכתבה וביקשתי ממנו לתת טיפ לסטודנטים לעיצוב שלומדים עכשיו. הוא ענה, ״לקרוא והרבה. כל הזמן להתעניין ולהתבונן, בכל דבר״.

הוא יהודי, ואף על פי כן – לא בקיא בסצנת העיצוב הישראלית מלבד דוד טרטקובר ודן רייזינגר. ב-2007 אובחן כחולה פרקינסון. האם קצב פרסום הספרים שלו השתנה מאז? שאלה מצוינת, שהתביישתי לשאול. יש אנשים שאתה כל־כך מעריך אותם, שאתה מפחד לדפוק את ההצצה הקטנה שהם נתנו לך לתהליך היצירה שלהם. 

 

סטיבן הלר. צילום: טל סולומון ורדי
סטיבן הלר. צילום: טל סולומון ורדי

יש פה ממתקים רציניים

untold

OFFF TLV – חגיגה של השראה, אך עדיין לא מושלמת

פסטיבל OFFF נחשב לאחד מהמובילים בעולם ומתקיים כבר כעשרים שנה בברצלונה. הפסטיבל קורא לכל מי שרוצה ללמוד, להשתתף ולקבל השראה – להצטרף למסע של הרצאות, סדנאות ודיונים. בשנים האחרונות, הפסטיבל החל ליצור שלוחות בערים מרכזיות נוספות בעולם. הפסטיבל בגרסתו התל־אביבית הוא היחיד חוץ מברצלונה שהצליח להתקיים כבר מספר פעמים. הפסטיבל מושך אליו קהל לא רק מהארץ וממקם את קהילת המעצבים הישראלית על המפה העולמית.

קרא עוד »
גינה להשכיר - בלה פוטשבוצקי
untold

הספר ׳גינה להשכיר׳ יציל לכם את הצמחים

בלה פוטשבוצקי, מאיירת ומעצבת גרפית, הצילה צמחים לחברים, והפכה את התחביב לספר – ׳גינה להשכיר׳ – מדריך מקיף בצורת ספר מאויר וקליל במסגרת פרויקט הגמר בשנקר לפני שנתיים. במקום ללכת על קמפיין מימון המונים קלאסי כפי שעושות מאיירות רבות, הגיעה פניה מהוצאת מודן להוציא את הספר לאור בהפצה רחבה. ראיון אורגני על ההבדלים בין הספרים והתהליך שעברה עם הפרויקט.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? אוקטובר 2019

איזה אוקטובר כייפי! המון חגים והרבה זמן פנוי! אם לא טסתם לחו״ל, יש הרבה אירועים מקומיים ותערוכות כייפיות ללכת אליהן במהלך החופש- הנה מה שהכי הלהיב אותנו…

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , ,

נוק אאוט צבעוני עם שירה נוק

נוק אאוט צבעוני עם שירה נוק

שירה נוק, מתהדרת בהמון כובעים וזוג כפפות, היא מעצבת, מאיירת, מרצה במכון הטכנולוגי חולון ואפילו אלופת הארץ לאיגרוף, אז היזהרו. לאחרונה סיימה פרויקט עצום מימדים במשרדי PUB+ ושרדה לספר לנו על התהליך, עבודת הצוות הנשית שהרימה את הפרויקט ואת הדברים שלמדה על עצמה תוך כדי.

פרויקט איור הקירות של המשרדים החדשים של +PUB היה בוודאות הפרויקט הכי מאתגר בקריירה שלי. פרויקט שהגיע אלי לגמרי במקרה מתיוגי חברים בפייסבוק. עבדתי באק טו באק עם צוות נשים חזקות, מעצבת הפנים שני רינג המופלאה שעיצבה בכישרון את כל הקומת המשרדים ובפיקודה של שירי הרשקוביץ מנהלת השיווק של +PUB. התפקדתי לאייר 5 טפטים מאויירים ענקיים, 2 מנורות ניאון ובמסגרת זמן של פחות מחודש וחצי. במקביל לימדתי בשני מוסדות אקדמיים במשרה כמעט מלאה ובדיוק חזרתי מאליפות ישראל באיגרוף (כן, אני אלופת ישראל).

טריבונה / טפט ויניל רוחב 6.30 מ׳ על גובה 1.70מ׳ 

זה האיור הראשון בסדרה, הוא הכתיב את הקונספט העיצובי לשאר האיורים והוא גם האיור שאני הכי אוהבת. בדרך כלל שאני ניגשת לאיור ראשון בפרויקט מול לקוח חדש אני אוהבת להרשים ואני תמיד נותנת 200% יותר ממה שתכננתי. זה נותן יריית פתיחה גבוהה עם טעם לעוד, ובתור יוצרת תחרותית זה נותן לי רף גבוה לעמוד בו בשאר הפרויקט, למעשה התחרתי בעצמי כמו בפייטקלאב. שירי ושני התרגשו מכל סקיצה, הן רצו ״עוד! ועוד״ הרעב שלהן נתן בוסט אנרגיה. 

כך היה גם באיור הזה, התחלתי עם סקיצה פשוטה יותר שמתאימה ללו״ז הלחוץ אבל הלקוחה והקריאייטיב רצו שאתפרע יותר, משהו שלא הייתי רגילה לעשות אחרי שנים של איורים לתעשייה ששם היה ברור מנסיוני מה מקובל ומוכר. לאט לאט הצלחתי לפרום שורות של מחסומים עד שהגעתי לסקיצה דינאמית המיוחלת.

 

לפני שהתחלתי את האיור מצאתי ברחוב ספר ישן של מאטיס, אמן שמעולם לא הבנתי את עבודותיו. פתחתי את הספר ובכיתי מהתרגשות, כי ראיתי כמה עבודות מגזרות הנייר שלו רלוונטיות ומשפיעות על הטרנדים של האיור הדיגיטלי כיום. 

 התנועה, הקומפוזיציה והצבע של העבודות המאוחרות של מאטיס מסכמות בצורה אינטליגנטית כל כך את עבודות השמן הרבות שצייר. מאוד אהבתי את התנועה והבשרניות של המודליסטיות בעבודותיו, אבל עבודה אחת תפסה את תשומת ליבי, Pink Nude, שמן על בד, 1935. אהבתי את התנוחה המשונה של הדמות, ראשה הקטן והדרך שבה קו שובר כתם בפשטות. לקחתי השראה מהתנוחה של הדוגמנית הורודה של מאטיס בבניית דמות המתאבק שיושב בפינה הימנית, נתתי לו למעשה טייק שובב ונשי.

 

כשבניתי את הקומפוזיציה חקרתי את הגרניקה של פיקאסו, אמן שאני מעריצה בטירוף מגיל 12. ניסיתי להבין איך פיקאסו יצר עבודה שמצד אחד עמוסה ויזואלית אבל מצד שני נראית מסודרת לעין. נקודות המיקוד בעבודה ברורות למרות הכאוס. ההבנה הזאת עזרה לי להשתלטת בצורה אפקטיבית יותר על הפורמט המוארך ולחבר בין הדמויות באמצעות תנועה.

Shira

אחרי אליפות ישראל באיגרוף החלטתי שהגיע הזמן לאחד בין שני העולמות שאני מזגזגת ביניהם בשנים האחרונות, אומנויות לחימה ואיור. גדלתי בבית דתי על הקו הירוק ולא ידעתי עד גיל 13 שבנות יכולות להיות לוחמות גם  (זה היה לפני באפי), חשבתי שנגזר עלינו להיות בלרינות, מורות, מתעמלות קרקע או רבניות. מי חשבה בכלל שהיא יכלה ללמוד קונג פו, להיות סקייטרית, נינג׳ה או מתאגרפת. 

רק בגיל 25 היה לי את האומץ להגשים את החלום והלוואי והייתי מתחילה עוד אז שהייתי בת 13. הרגשתי שהפרויקט הזה שכולו מנוהל על ידי נשים, בחברה ששמה את הקול הנשי במרכז, זאת ההזדמנות המושלמת לצעוק בגדול, בתקווה להשפיע על עוד בנות אמיצות.

השלמתי עם זה לפני שנים שדברים טובים אף פעם לא באים בזמן נוח… השנה הבנתי שהם פשוט קוראים בזמן הנכון למרות שבאותו הרגע זה לא מרגיש ככה. לפני הפרויקט הזה הסתובבתי מתוסכלת כמה חודשים, הגעתי לפרק שיוצר מגיע אליו בשלב מסויים. אחרי לא מעט עבודות מסחריות, הרגשתי שאני עוסקת ב״לקשט״ ולא ביצירה של תוכן ויזואלי בעל משמעות עם אמירה, אחת הסיבות שהתחלתי ללמד ב HIT. לכן חיבקתי את הפרויקט בכל הכוח וצללנו ביחד עמוק לתוך מערבולת. רק קריאייטיב משוגעת כמוני הייתה הולכת על זה, האינטואיציה ידעה שזה הולך להיות בין הפרויקטים המשמעותיים שעשיתי עד כה, וכן היה. ובנוסף לראשונה בקריירה המקצועית שלי הצלחתי להכניס חלקים מהעולם המופרע שלי ואפילו סוף סוף עשיתי את המחווה לפיקסו שתמיד חלמתי לעשות.

יש פה ממתקים רציניים

untold

OFFF TLV – חגיגה של השראה, אך עדיין לא מושלמת

פסטיבל OFFF נחשב לאחד מהמובילים בעולם ומתקיים כבר כעשרים שנה בברצלונה. הפסטיבל קורא לכל מי שרוצה ללמוד, להשתתף ולקבל השראה – להצטרף למסע של הרצאות, סדנאות ודיונים. בשנים האחרונות, הפסטיבל החל ליצור שלוחות בערים מרכזיות נוספות בעולם. הפסטיבל בגרסתו התל־אביבית הוא היחיד חוץ מברצלונה שהצליח להתקיים כבר מספר פעמים. הפסטיבל מושך אליו קהל לא רק מהארץ וממקם את קהילת המעצבים הישראלית על המפה העולמית.

קרא עוד »
גינה להשכיר - בלה פוטשבוצקי
untold

הספר ׳גינה להשכיר׳ יציל לכם את הצמחים

בלה פוטשבוצקי, מאיירת ומעצבת גרפית, הצילה צמחים לחברים, והפכה את התחביב לספר – ׳גינה להשכיר׳ – מדריך מקיף בצורת ספר מאויר וקליל במסגרת פרויקט הגמר בשנקר לפני שנתיים. במקום ללכת על קמפיין מימון המונים קלאסי כפי שעושות מאיירות רבות, הגיעה פניה מהוצאת מודן להוציא את הספר לאור בהפצה רחבה. ראיון אורגני על ההבדלים בין הספרים והתהליך שעברה עם הפרויקט.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? אוקטובר 2019

איזה אוקטובר כייפי! המון חגים והרבה זמן פנוי! אם לא טסתם לחו״ל, יש הרבה אירועים מקומיים ותערוכות כייפיות ללכת אליהן במהלך החופש- הנה מה שהכי הלהיב אותנו…

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסהTagged with: , , , , , ,

מעצבות ללא גבולות – ראיון עם אורית דולב

מעצבות ללא גבולות – ראיון עם אורית דולב

יום אחד, המעצבת אורית דולב שבזמנו עוד היתה סטודנטית, ארזה מזוודה לעמק הסיליקון, בניסיון לפרוץ את מסגרות העיצוב בארץ. היציאה אל הלא נודע, זימנה לה הזדמנויות יקרות מפז לעבודה עם חברות בינלאומיות. אורית דולב, מקור השראה שלא מפסיק לחפש חדשנות בעיצוב מספרת לנו הכל. 

היי, ספרי קצת, מי את?

אני מגדירה את עצמי היום “מעצבת טכנולוגיה”. הטכנולוגיה שזורה היום ברמות הכי אינטימיות ומהותיות בהוויה האנושית ובחיים שלנו, מטרת העל שלי היא לצקת משמעות חיובית בחיבור הזה ולהפוך את החוויה שלנו עם טכנולוגיה לאנושית יותר.

צמחתי מתוך העולם של עיצוב תעשייתי ובשנים האחרונות אני מעצבת חוויות שיושבות על התפר בין העולם הפיזי לדיגיטלי, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כמו: מציאות רבודה, ׳האינטרנט של הדברים׳, הדפסה בתלת-ממד, מחשוב לביש ועוד.

היום אני מובילה את תחום ה Product ועיצוב החוויות ב Magic Leap ישראל ומובילה את הפעילות הגלובלית של עיצוב חוויות בתחומי ה Health & Fitness. החברה האמריקאית מפתחת משקפי Mixed Reality המאפשרים לראות ולתקשר עם תוכן דיגיטלי תלת מימדי המוצג על גבי העולם הפיזי סביבנו. הטכנולוגיה, המכונה גם Spatial Computing (מחשוב מרחבי), עתידה לשנות לנו את החיים שלנו במגוון רחב של תחומים – חינוך, עבודה, בילויים, ספורט ורפואה.

את מגיעה מעולם העיצוב תעשייתי, למי שלא מכיר. איך לדעתך לתחום הזה יש השפעה על החיים שלנו?

כל חלל שאליו אנחנו נכנסים, כל חפץ שאנחנו מרימים, כל אפליקציה שאנחנו פותחים – מישהו חשב על החוויה שנעבור ועל הערך שנקבל ממנה. בעולם שהולך ונעשה יותר ויותר דיגיטלי, עיצוב חוויות שמביאות ערך ומעוררות רגש אצל אנשים, הוא אתגר קשה. לכן, כשמעצבים חפץ חדש חשוב לחשוב לא רק על האובייקט הפיזי, אלא על החוויה כולה.

אחד המוצרים הכי מוכרים שיצא לי לעבוד עליהם הוא ה UE Roll, רמקול נייד ועמיד במיוחד, שמאפשר לך לגלוש, לרכב על אופני הרים ולעשות איתו סנובורד מבלי שיקרה לו כלום. הרמקול, עם בחירת החומרים החדשנית שלו, הממשק האייקוני וסאונד 360, התחיל פרדיגמה חדשה בשוק הרמקולים הניידים ואף זכה במספר פרסים בינלאומיים. גם היום, 7 שנים לאחר השקתו, UE היא אחת מהמובילות בקטגוריה ומוצריה נמכרים בשלל חנויות ברחבי העולם.

 

UE Roll

בעיצוב יש צד תרבותי-הומני לצד אלמנטים פונקציונליים־שימושיים. ההשראה לרמקול הגיעה מכלי נגינה, הנוכחות העל-זמנית שלהם, היכולת לחבר בין אנשים והחיבור הרגשי שלנו איתם שרק הולך ומתחזק עם הזמן. לא עוד גאדג׳ט שמחליפים כל שנה, אלא כלי מוזיקלי שרק משתבח עם הזמן. הרגע הכי משמעותי בעבודה שלי זה לראות אנשים משתמשים במוצרים שעיצבתי ונהנים מהם. 

עד היום, כשאנשים מגלים שאני עומדת מאחורי העיצוב של סדרת הרמקול של UE אני מתרגשת לגלות איך הרמקול השפיע להם על החיים – אחד הסיפורים היותר מרגשים היה כשמטפס הרים העלה לאינסטגרם תמונה שלו תלוי בגובה מאות מטרים, לצד ציוד מינימלי שהוא בחר בקפידה ובין היתר גם בחר למסע ב UE Roll.

יש שמועות שאת עושה קסמים ב- Magic Leap  מה זה? למי זה טוב? וכמובן מה החלק שלך בכל הסיפור המרתק הזה? 

ב Magic Leap אנחנו מפתחים משקפי Mixed Reality המאפשרים לראות ולתקשר עם תוכן דיגיטלי תלת מימדי המוצג על גבי העולם הפיזי סביבנו. טכנולוגיות מהסוג הזה מאפשרות לנו ליצור חוויות אשר יוצאות מגבולות המסך, והעולם האמיתי הוא זה שהופך להיות הקנבס שלנו. מקלדת ועכבר מוחלפים במצלמות חכמות וממשק קולי – שמאפשרים לנו לתקשר עם טכנולוגיה באופן הכי אנושי וטבעי לנו, הדרך שבה אנחנו מדברים אחד עם השני, באמצעות דיבור, מבט עיניים ותנועות גוף.


יחד עם הצוות שלי, העוסק בתחומי ה Health & Fitness, אנחנו חוקרים ומפתחים פרדיגמות חדשות של אינטראקציה שמטרתן שיפור תהליכים רפואיים, אבחון מוקדם של מחלות, הנגשת שירותי רפואה, מתן טיפול אפקטיבי ומותאם אישית.


אנחנו במסע אל תוך העידן מיחשוב הבא וזו תקופה מרגשת לקחת חלק, להשפיע ולעצב את אבני היסוד של החוויות והאינטראקציה של אנשים עם טכנולוגיה פורצת דרך שכזו, ובוודאי כאשר מדובר בעתיד של עולם הרפואה. המטרה שלנו היא להשתמש בטכנולוגיה כאמצעי שפותר בעיות, מביא ערך, ומשפר איכות חיים.

Magic Leap

היום העולם מתחלק לכמה סוגי מעצבים – הבולטים מהם, דוגלים בעיצוב על טהרת הטכנולוגיה ויש כאלה המנסים להחיות את המלאכות הידניות ולשלבם בעיצוב עכשוי, איפה הטכנולוגיה תופסת אותך? 

מאז ומתמיד התעניינתי בחיבור בין עיצוב לטכנולוגיה ובאופן שבו חיבור מוצלח ביניהם משנה את הדרך שבה אנחנו חיים. נולדתי למשפחה של מהנדסים ומאז שאני זוכרת את עצמי אני יוצרת, חוקרת, מעצבת ובונה, כל פעם בעזרת טכנולוגיה חדשה – בילדות טכנולוגיות מסורתיות (כמו תפירה ונגרות) ובהמשך טכנולוגיות מתקדמות יותר כמו הדפסה בתלת מימד, מחשוב לביש, האינטרנט של הדברים (IoT), חוויות AR/VR (מציאות רבודה ומדומה). בצבא שירתתי ביחידת 8200, שם נחשפתי לאתגרי הטכנולוגיה ובשנקר למדתי תואר ראשון בעיצוב תעשייתי. עם הזמן הבנתי את הפוטנציאל שיש לטכנולוגיה לפתור בעיות, להביא ערך, ולשפר איכות חיים. מאז ועד היום, המחשבה הזו מלווה אותי.

במהלך השנים האחרונות קיימת צמיחה גדולה במיוחד של חברות גדולות וסטארטאפים שיושבות על התפר בין העולם הפיזי לדיגיטלי ואני מאמינה שהצמיחה רק תמשיך. חלק גדול מהעולם חושב על מעצבים כמי שמתעסקים בצד החיצוני ובדברים שטחיים אבל זה רחוק מאוד מלהיות נכון. אנחנו קרובים הרבה יותר להגדרת המוצר מאשר לביצוע החזותי שלו.

מעצבים שסקרנים להשתלב בעולמות האלו יצטרכו לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהתנסות במגוון רחב של תחומים המרכיבים חוויה מרחבית כמו עולמות התלת מימד, חוויות מבוססות חלל, עיצוב אינטראקציה, סאונד ועוד. בנוסף, יהיה עליהם ללמוד את ׳שפת הטכנולוגיה׳, לצלול לעומק שכבות התוכנה והחומרה השונים, על מנת להבין טוב יותר את מרחב ההזדמנויות ואת ההשפעה שלהם על העיצוב ועל מה שבסופו של דבר אנשים חווים. לטכנולוגיה יש חיכוך הולך וגדל עם אנשים, צריך לרכך אותה, להפוך אותה לאינטואיטיבית יותר. חוויה מוצלחת היא כזו שמצליחה לייצר ערך ובנוסף גם מעלה חיוך, חיוך הוא האישור הגדול. זה הלב של מה שאני עושה.

האם לדעתך, שרשרת החיול העיצובי –
(ציור בגן -> אקדמיה -> השתלבות בסטודיו -> יציאה לעצמאות )

זה משהו שחייב לעבור כל מעצב או מעצבת כדי להצליח? או שיש אלטרנטיבות? 

באופן כללי אני לא מאמינה במסלולים מוגדרים מראש. להפך, היום כדי לבלוט דווקא יש יתרון לאלו שבוחרים לעשות דברים קצת אחרת. אני מאמינה שלאקדמיה יש מקום חשוב בגיבוש הזהות העיצובית, בסופו של דבר מדובר ב-4 שנים בהן הסטודנטים מקבלים סט של כלים, מחדדים את החושים שלהם, מתנסים בפרויקטים ולומדים מתוך עשייה. כישרון יכול לקדם מעצבים עד לגבול מסוים, עבודה קשה והתמדה הם אלו שבאמת גורמים לפריצת דרך.

NOMAD – פרויקט הגמר של אורית דולב, מכללת שנקר

תוכלי לספר לנו על חווית הרילוקיישן שלך? איך היא השפיעה על היצירתיות שלך? ואילו תובנות הפקת מהחוייה?

בזמן הלימודים שלי בשנקר, בין שנה ג׳ לשנה ד׳, החלטתי שאני מעוניינת לעשות התמחות קיץ בסטודיו עיצוב בחו״ל. שלחתי את תיק העבודות שלי לעשרות סטודיואים ברחבי העולם, רובם הגיבו בשלילה, חלקם לא הגיבו עד היום. מכולם, היה סטודיו אחד שרציתי במיוחד, סטודיו Nonobject הממוקם בלב הסיליקון וואלי ונחשב לפורץ דרך בתחום. לאחר תהליך מתיש, שכלל ראיונות ותרגילי בית, בסופו של דבר לא התקבלתי. בעצת חבר טוב, החלטתי שאני לוקחת צ׳אנס, כתבתי להם בחזרה והצעתי שנעשה תקופת ניסיון קצרה ללא תשלום, משום שהעיקר מבחינתי הוא ההזדמנות ללמוד מתוך העשייה המשותפת איתם. בנוסף, ציינתי שאני מגיעה בכל מקרה לקליפורניה בשבועות הקרובים (דבר שממש, אבל ממש, לא היה בתכנון!) ואשמח להיפגש ולהכיר פנים מול פנים. 

עד היום לא ברור לי איפה מצאתי את האומץ לארוז מזוודה ולטוס אל ׳הלא נודע׳ בצד השני של העולם, אל עמק הסיליקון בקליפורניה, המקום בו עיצוב וטכנולוגיה נפגשים – אבל הצעד הנועז הזה, הוא שהוביל אותי למקפצה הכי גדולה בקריירה שלי. מה שהתחיל בהתמחות קיץ בסטודיו לעיצוב, התפתח בסופו של דבר לעבודה במשרה מלאה וניהול פרויקטי עיצוב עם לקוחות בינלאומיים כמו BMV, Nespresso, Ultimate Ears, Logitech ועוד. 

 

בהמשך אמרו לי: “כששמענו שאת כל כך להוטה להצטרף אלינו, החלטנו – זו מישהי שאנחנו חייבים לפגוש”. זה לימד אותי על מוטיבציה ונחישות, יציאה מאזור הנוחות ולקיחת סיכונים.

נכנסת לרשימת פורבס-30.
מה לדעתך התכונות שגרמו לך להיכנס לרשימה?

׳השקעה אינסופית׳, ׳היכולת לעבוד כחלק מצוות׳ ו׳אהבה אמיתית למה שאני עושה׳ – הן ככל הנראה התכונות שקידמו אותי הכי הרבה בחיי המקצועיים. בנוסף, אני גם מתאמצת מאוד כדי לא לתת לפחד לשתק אותי. בהתחלה זה היה מאוד קשה אבל אחרי כמה כישלונות, מבינים שזה לא סוף העולם ומשם פשוט ממשיכים.

הרגע החשוב ביצירה זה לראות אנשים משתמשים במוצרים שעיצבנו ונהנים מהם, עם זאת, ההצטרפות לרשימת 30 הצעירים פורצי הדרך של פורבס, היה בפירוש רגע מהותי עבורי.

צילום: ניר סלקמן, פורבס ישראל

אם ננסה לאזן את היחס בין מעצב ליזם, כמה אחוזי יזמות מעצב צריך כדי להגדיל את סיכויו להצליח. האם תוכלי לתת ככה טיפים וכלים למעצבים צעירים שרוצים לקפוץ למים?

מעצב טוב, בדומה ליזם, לומד כל יום משהו חדש. לכן, אני מעודדת מעצבים תמיד לצאת מאזור הנוחות, לא להתבייש לשאול שאלות, להסתכל על העולם דרך עיניים של ילד ותמיד להטיל ספק במובן מאליו.

בתקופת הלימודים, אני ממליצה לסטודנטים לקחת קורסי בחירה ממחלקות אחרות, להשתתף בהקאתונים ולקחת חלק בפרויקטים חברתיים שמעניינים אותם. גם לאחר הלימודים יש המון הזדמנויות לצמיחה, החל מהשתתפות במיטאפים וסדנאות מקצועיות ועד לפרוייקטי צד אישיים ויוזמות בתוך מקום העבודה.


הזדמנויות לא נופלות מהשמים, צריך לדאוג לייצר אותם. חשוב להיות Out there, כי בסופו של עניין – דבר מוביל לדבר. לכו תדעו את מי תפגשו, מה תלמדו, ואיך כל זה יוביל אתכם להזדמנות הבאה בקריירה שלכם. צאו מאזור הנוחות, קחו סיכונים, לכו תדעו, החיים מלאים בהפתעות. כמו שד״ר סוס אמר: ״אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים״.

המסלול בין נביטת הרעיון דרך פיתוחו ועד המוצר המוגמר, לא קל בכלל  – תוכלי להסביר קצת על התהליך? איך מפתחים רעיון? איך מגייסים תמיכה? והכי חשוב, איך מפקחים על כל הפרויקטים בו זמנית?

רעיונות הם דבר מאוד שברירי, ולכן במיוחד בתחילת הדרך חשוב לעטוף אותם בהרבה סקרנות ואופטימיות. אני מאמינה שהרעיונות הטובים באמת הם לא רעיון של אדם אחד, אלא של קבוצת אנשים שלרוב מגיעים מתחומים שונים ונקודות מבט אחרות. מעצב טוב חייב להיות גם יזם, כזה שיודע לחקור, לגבש רעיון בעל ערך ולרתום סביב הרעיון אנשים.

החוזקה האמיתית של מעצבים מתעוררת כשהם מצליחים לגבש רעיון שמייצר הרמוניה בין טכנולוגיה, עיצוב וביזנס, ויחד ליצור מוצר שמציע חוויה משמעותית איכותית ובסופו של דבר גם רווחית. לכן, אני מרבה לשתף במחשבות שלי את חברי הצוות השונים, לשאול לדעתם, לזהות את האתגרים הטכנולוגים והפוטנציאל העסקי, ויחד להבין את מרחב ההזדמנות. 

אני נוהגת לשאול שאלות ולהתייעץ המון, עם חברים, קולגות, משפחה, ולפעמים גם קשרים רחוקים יותר שעברו תהליך דומה למה שאני מנסה לבנות.

 

בפרויקט חדש, הצעד הראשון הוא לרוב הצעד הכי קשה, ולכן אני נוהגת לפרק משימה גדולה להמון משימות קטנות שפתאום נראות ממש קלות לתפעול ויצירה. ככל שעושים את זה יותר ויותר, כך מתחזק לו ׳שריר העשייה׳, ממש כמו בספורט, ואז משימות הופכות פתאום להיות קלות ומהירות יותר.

לפני שאני נכנסת לפגישה, אני מדמיינת איך הייתי רוצה שהפגישה תסתיים, לאילו תוצרים הייתי רוצה שנגיע ומה יהיו הצעדים להמשך. אני דואגת להבהיר תמיד מה חלוקת המשימות, אילו משימות אני לוקחת על עצמי ומה יהיו לוחות הזמנים.

מעל לכל, אני מאוד מאמינה בעבודת צוות, בחברות ובפירגון. כשעובדים ביחד, לא רק שתוצרים איכותיים ומדוייקים יותר, גם מבחינת הדרך, אין ספק שהרבה יותר כיף לעשות דברים ביחד מאשר לבד.

 את מנהלת את הקבוצה  Ladies, Wine & Design Tel Aviv  –
מה גרם לך להקים את הקבוצה, ומה מטרות העל שלה?  

לאורך השנים מצאתי את עצמי שוב ושוב האישה היחידה בחדר במסגרות רבות. הדבר בלט במיוחד בזמן תקופת העבודה שלי בסטודיו, שם עבדתי על פיתוח ועיצוב מוצרים שנמצאים בבתים של מיליונים ברחבי העולם, והנה אני, האישה היחידה – נציגת הקול הנשי בתהליך. זה הרי אבסורד, נשים מהוות כמחצית מהאוכלוסיה, אז איך זה יכול להיות שרוב המוצרים סביבנו עוצבו על ידי מעצבים גברים, על-פי מה שגברים צריכים ולא על-פי מה שנשים צריכות.

העולם צריך עוד מעצבות. חייהן של נשים מלאים בחוסר נוחות, אי נעימות ומצבים מסכני חיים – כי העולם שבו הן חיות עוצב למידותיו של גבר ממוצע ולפי צרכיו. ככה זה כשנשים אינן נלקחות בחשבון בניסויים רפואיים, במבחני ריסוק של מכוניות, בעיצוב גאדג’טים ובתכנון המרחב הציבורי ושוק העבודה.

 

לפני שנתיים הקמתי את קהילת Ladies, Wine & Design Tel Aviv מתוך רצון עז לעשות משהו בנוגע לפערים שקיימים היום בתעשיית העיצוב בין נשים לגברים. אחוז הנשים בתפקידי מפתח בעולם העיצוב הוא קטן מאוד, זאת בניגוד לנוכחות הנשית הגדולה שקיימת בזמן הלימודים. פעילות הקהילה כוללת מעגלי מנטורינג, סדנאות בנושא מתן כלים לצמיחה בקריירה, הגברת נוכחות נשית על במות שונות ויצירת סביבה נשית תומכת ומאפשרת. כיום, אחרי שנתיים של עשייה, הקהילה מונה אלפי מעצבות מתחומי העיצוב השונים ופועלת למען שוויון מגדרי בתחום.

בעולם מקביל, שאת יכולה פשוט לשנות או לשפר את האקדמיה לעיצוב בארץ, אילו שינויים היית מכניסה? קורסים מיוחדים? הכנה לחיים האמיתים? 

האקוסיסטם בעולם ובמיוחד בישראל הוא מאוד טכנולוגי, קיימות הרבה הזדמנויות תעסוקה אטרקטיביות בתחום. כיום קיים פער בין התכנים שנלמדים באקדמיות לעיצוב לבין הצורך שקיים בתעשייה, ולכן הייתי מוסיפה יותר תכנים שעוסקים בטכנולוגיה.

סטודנטים שמסיימים לימודים ומעוניינים להשתלב בעולמות ההיי טק, יהיה עליהם להשלים את הפער בעצמם, וזו משימה שהיא לא תמיד פשוטה. ניתן לעדכן את תכני האקדמיה ולגשר על הפער במספר דרכים, החל מקורסים משותפים עם התעשייה ועד לתכנית התמחויות קיץ של סטודנטים לעיצוב בחברות טכנולוגיה מובילות.

יש פה ממתקים רציניים

untold

OFFF TLV – חגיגה של השראה, אך עדיין לא מושלמת

פסטיבל OFFF נחשב לאחד מהמובילים בעולם ומתקיים כבר כעשרים שנה בברצלונה. הפסטיבל קורא לכל מי שרוצה ללמוד, להשתתף ולקבל השראה – להצטרף למסע של הרצאות, סדנאות ודיונים. בשנים האחרונות, הפסטיבל החל ליצור שלוחות בערים מרכזיות נוספות בעולם. הפסטיבל בגרסתו התל־אביבית הוא היחיד חוץ מברצלונה שהצליח להתקיים כבר מספר פעמים. הפסטיבל מושך אליו קהל לא רק מהארץ וממקם את קהילת המעצבים הישראלית על המפה העולמית.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? אוקטובר 2019

איזה אוקטובר כייפי! המון חגים והרבה זמן פנוי! אם לא טסתם לחו״ל, יש הרבה אירועים מקומיים ותערוכות כייפיות ללכת אליהן במהלך החופש- הנה מה שהכי הלהיב אותנו…

קרא עוד »
Steven Heller - by Tal Solomon Vardy
untold

סטיבן הלר חושף חומרים חדשים על המעצב Paul Rand

בבוקר ניו־יורקי גשום למחצה במשרדי ה-School of Visual Arts נפגשתי עם סטיבן הלר (Steven Heller), חוקר העיצוב שפועל היום. מעצב, ארט־דיירקטור, מרצה, סופר, והאיש ששיחרר כמעט 200 ספרי עיצוב. אם תציצו בספריית ספרי העיצוב שלכם, כנראה תמצאו את השם שלו.

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , , , , , , ,

True Twins מפסלים את השמש של המסך הלבן

True Twins מפסלים את השמש של המסך הלבן

צמד היוצרים True Twins הם אלמוג סלע ואיתמר תורן, מעצבים בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל משנת 2017. השניים יוצרי וידאו עצמאים ועובדים בטכניקות שונות. מסרטי דוקו על משוררים במסגרת פרויקט ׳העברים׳ ועד קליפים מוזיקלים בסצנת האינדי הישראלית. התכנסנו לפטפט על הקליפ החדש ללהקת ׳המסך הלבן׳ – ״שמש״.

צילום: אריאל בנדט

״החיבור בינינו נוצר במהלך הלימודים, עשינו הרבה תרגילים יחד ובזמן הזה התקרבנו בטעם הויזואלי, האסתטי והמוזיקלי. ראינו שהעבודות שיצרנו יחד הוציאו מעצמנו יותר וההמשך הטבעי היה לעשות את אותו הדבר גם אחרי הלימודים.

היום אנחנו שוכרים חלל בשכונת לוינסקי האהובה ועובדים משם. הדרייב תמיד היה יצירת עולמות משלנו, אנחנו מחפשים את הקסם ואת מה שעושה נעים בלב ובעיניים. לאחרונה עבדנו על מספר פרויקטים קראפטים שהוציאו אותנו מהמחשב כמו הסטופ־מושן שיצרנו ליערות מנשה, בו עיצבנו עולם מיניאטורות בסטודיו שלנו, והקליפ החדש למסך הלבן ״שמש״ עליו באנו לדבר״.

״המסך הלבן הם הלהקה הכי וואו שאנחנו מכירים בארץ, עם טקסטים שבועטים בזרם המרכזי ופרפורמנס יוצא דופן. נפגשנו לראשונה מאחורי המצלמה בפסטיבל שתיעדנו ופשוט היתה בינינו כימיה שעבדה. העולם שלהם הוא חומר יצירה פורה לדימויים ויזואלים יחד עם מוזיקה עשויה היטב. הלחנים והשירה קאנונים, נעימים, מרקידים, מחרמנים, בקיצור מה שמוזיקה נועדה לעשות.

הקשר שלנו עם המסך הלבן הוא גם מקצועי וגם חברי. בין בילוי לילה בתל אביב לעבודה משותפת וטוטאלית. אנחנו עובדים איתם על האלבום הקרוב (״סקס סמים ופלסטין״ – ט.ס.ו) באופן רוחבי. הקליפ ״שמש״ הוא החמישי במספר שיצרנו למסך, ושניים נוספים בדרך״.

צילום: אריאל בנדט

איך התחלתם לעבוד על הקליפ?

״הלהקה הגיעה אלינו לסטודיו עם אלבום חדש שנאזין לו. ישבנו והעלנו רעיונות לכל מיני שירים מהאלבום. הרעיון הראשון היה קשור לשיר ״שמש״ שבלט לנו בשמיעה ראשונה. הוא שיר מאוד עדין באופן שלא ייצג אותם עד כה. יש דיסוננס משעשע בין המוזיקה הנעימה־ילדותית לבין השורה ׳הדולפינים בכנרת כל היום רק מזדיינים׳. 

הרעיון שעלה לנו היה לעשות הצגת ילדים, בסגנון ההצגות שמעלים בסיום תיכון. כתוצאה מכך שזה קליפ ללהקת המסך הלבן, שיש להם רפיוטיישן של הילדים הרעים, שעשע אותנו לעשות משהו תמים עם קריצה. הקליפ משאיר רמזים בולטים לאהבה חופשית בין שחקני ההצגה. בעצם כולם עושים אהבה על הבמה בלי הבדלי חיה, גזע ומין. בסוף הקליפ נולד לאחד הדולפינים הזכרים תינוק דולפין שמזכיר מאוד את גבריאל מהלהקה (וכן היה רגע שחשבנו לבקש חסות על הקליפ מחברת קונדומים גדולה).

השראות שליוו אותנו בתהליך היו don’t hug me im scred, הסדרה הנפלאה KIDDING של מישל גונדרי, מישל גונדרי באופן כללי, סצנת ההצגה מתוך סרטו של ווס אנדרסון ממלכת אור הירחבנוסף, היו גם ההתנסויות האישיות שלנו בתור ילדים בהצגות סוף השנה של בית הספר. גבריאל מהלהקה למשל סיפר לנו שהוא שיחק בהצגת בית ספר שלו בתור ילד קופידון וזוכר את ההתנסות כרעה. זה ממש השפיע על התסריט, ישר ידענו שהוא חייב לחזור לשחק קופידון גם בהצגה שלנו.

מי כתב את התסריט? האם הוא אולתר?

״את התסריט אנחנו כתבנו. תהליך התסריט הוא תמיד מורכב ומתחיל בתחושה אינטואיטיבית. הדימוי הראשון שעלה לנו לראש היה של גילברט מהלהקה עם מסגרת מצוירת של שמש סביב ראשו בהבעה חמוצה. ואז התחלנו לחשוב על איזה עוד דמויות אנחנו רוצים בהצגה ומה מניע את העלילה. מקשיבים לשיר עשרות פעמים, מדמיינים מה יראו על המסך בכל רגע. אחרי שיש את העולם, הדמויות ומהלך העלילה מתוסרט יש קצת מקום לאילתורים. במיוחד בעריכה שם תמיד מתרחשים קסמים״.

למה בחרתם את הכיוון הידני ולא אפקטים של מחשב?

״מתוך המחשבה שאנחנו עושים הצגת ילדים שנעשית על ידי ילדים, הלכנו על סגנון גימור קראפטי וידני. אפקטים במחשב זה קול ונראה טוב, אבל ליצור ולצלם דברים אמיתיים מרגש הרבה יותר. אנחנו רואים גם שהתגובות מהקהל לדברים קראפטים נוגעות הרבה יותר במקום האישי. גם מי שלא מבין באפקטים יודע להעריך את העבודה הידנית ומרגיש איך יצרנו את הקסם. את הארט והתלבושות לקליפ ״שמש״ עיצבה והכינה מאי סלע שהיא גם אחותה של אלמוג.

מאי מגיעה מעולם התיאטרון, היא עושה תפאורות ותלבושות להצגות ככה שהחיבור לקליפ הזה היה הכי מתבקש. היא השתלבה בתהליך פרום סקרץ׳, יצרנו סקיצות ידניות ודמיינו יחד את העולם של ״שמש״. אחר כך במחשב עשינו נסיונות גרפים של צורות עם צבעים שונים. היא חתכה, שייפה וצבעה במקביל לפיסול תלבושות מספוג, כל התהליך הידני הזה קרה בערך בשבוע עבודה אינטנסיבי. יום הצילום היה מאוד מספק, לראות את התפאורה, השחקנים והתלבושות קמים לתחיה בדיוק איך שדמיינו אותם״.

״רצינו לייצר כותרת לקליפ שתדבר בשפה של ההצגה. התכנון המקורי היה שבצילומים נצלם את הכותרת עם חוטים שיורידו ויעלו אותה לפני המסך הכחול בתחילת הקליפ. זה אחד הדברים היחידים שויתרנו עליהם לקראת יום הצילום כי הבנו שלא נספיק לייצר אותה.

לאחר שהקליפ היה מוכן התפנינו לתהליך האריזה הגרפית, אנחנו מאוד מאמינים באריזה נכונה בשביל להקפיץ כל תוכן וידאו. את הכותרת יצרנו במחשב, בהשראת גזרי נייר בלטרינג ידני. 

שאר הטקסט שמופיע הוא בפונט ״פעמון״ של אאא. שמרנו על העקמומיות של הרעיון הראשוני ושיחקנו עם המילים הבודדות בגבהים וזויות. וכמובן הצהוב – שמש״.

 

יש פה ממתקים רציניים

אספרסו קצר

איפה אפי?

זכיתי להכיר את אפי קישון ככורך ספרים. היא נכנסה לסטודיו עם שיער צבוע וים של קעקועים ורעיון קצת משוגע — סדרה של חמישה ספרים בגודל

קרא עוד »
untold

אני רוצה את זה רומנטי – שקד בשן

״אני רוצה את זה רומנטי״ של שקד בשן הוא פרויקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, העוסק במיניות נשית, בגוף ובושה. במהלך העבודה על הפרויקט, ראיינה שקד 20 נשים בנושאים אלו, וערכה את הממצאים לכדי ספר, מאויר היטב יש לציין, החושף את הדבר שכולם מתביישים לדבר עליו.

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסהTagged with: , ,

ויצו מחביאים את העבודות המעניינות

ויצו מחביאים את העבודות המעניינות

תערוכת הבוגרים עברה השנה מהחלל של ויצו אל גלרית ׳פירמידה׳, וגרמה לדחיסת מרבית מהעבודות במסדרונות חנוקים. הפרויקטים הלא מעניינים במיוחד הוצגו בחלל המרכזי. חלק מהם הוצגו בחדר מדרגות של הגלריה, והמעניינים שבהם הוסתרו בקומה נידחת של המבנה. מה קרה לויצו?

הביקור במרכז האקדמי ויצו מתחיל ברגל שמאל, כשמתברר בשיחה עם השומר בכניסה למקום השומם שהתערוכה בכלל ב-׳פירמידה׳, גלריה לאמנות עכשווית במרחק 2 קילומטר צפונית למקום. הגלריה נפתחה מחדש ב־2018 בניצוחו של המנהל שמעון אלון. יאללה, נוסעים.

בכניסה לתערוכת הבוגרים ב-׳פירמידה׳, שמציפה את החלל כולו, נמצאת עמדת הדפסת תלת־מימד נטולת קונטקסט (כיתוב קטן שיסביר סביב מה התכנסנו?), מדפיסה בקדחתנות אובייקטים אקראיים, מה שמתברר במחקר אינטרנטי בדיעבד שמדובר בפרויקט של רן ראובן בן נשר, בוגר המחלקה לצילום. כלומר, זה פרויקט בצילום, ובלי קריאה מוקדמת על הפרויקט (דרך חומרים של היח״צ) – לא באמת ניתן להבין עליו דבר.

מצד שמאל מסתתר לו פרויקט הגמר המבריק ׳סינרגיה׳ של הבוגר הטרי בר גליק, ובחלל המרכזי – אסופת פרויקטים בינוניים למדי, יחד עם הבלחות של מחלקות אחרות מויצו – צילום, ארכיטקטורה ועיצוב אופנה (וידאו במסך קטן של תצוגת האופנה בחדר מדרגות, לא יותר מזה). את הקומה הראשונה תופסת המחלקה לארכיטקטורה, ויתר הקומות (עד קומה רביעית) תופסת לרוב המחלקה לתקשורת חזותית. בגלל שהגלריה קטנה מלהכיל את כמות העבודות שהאוצרים בחרו להכניס, נוצר בלאגן של ממש, ומביקור בעבודות של המחלקה לתקש״ח, תגלו את עצמכם פתאום במחלקה לצילום. לא כי רציתם, אלא כי עשו לכם בחירות לא מדויקות.

לא צריך להיות מנוסה בתחום העיצוב הגרפי כדי להבין שיש בעיות בפרויקטים בחלל המרכזי, והן גדולות מאוד. אותו חלל גדול ב-׳פירמידה׳ הוא המקום היחיד שבו יש לפרויקטי הגמר יכולת להתפרס על קיר של 4-5 מטר רוחב. יתר הפרויקטים נדחסים להם ביתר החללים ומתחננים לאוויר, ברמה שהחליטו לשים חלק מהפרויקטים בחדר מדרגות. אני לא יודע איפה הסטודנטים היו בזמן ההקמות, אבל הייתי נעלב מאוד אם היו שמים פרויקט שהזעתי עליו במיקום שכזה. אמנם מדובר בפרויקטים שעוסקים בקורס ׳טיפוגרפיה ניסיונית׳, אבל עדיין – המקום שלהם יכל היה להיות מכובד יותר עבור הסטודנטים שהשקיעו, או לבחור שלא להכניס אותם כדי לשחרר את העומס שנוצר.

החלל המרכזי בתערוכת הבוגרים בויצו. צילום: טל סולומון ורדי

בחלל המרכזי תמצאו את הפונט היחיד במחלקה – ׳החיאת הכתב העברי׳ של נטע סינר – תשעה גופנים בביצוע מרושל שהודפסו על פוסטרים ענקיים, ואף מרצה במחלקה לא הטיל בהם ספק, כנראה. הפרויקט עוסק ב-״החיאת העברית הויזואלית במקביל לדיאלוג שנוצר עם העורך הראשי של ׳דאר היום׳, איתמר בן־אב״י […]. בפרויקט תשעה גופנים שעיצבתי לפי אותיות בודדות מהעיתון״. אתחיל מהסוף – לעצב פונט ברמת גימור טובה לוקח בין שנה לשנתיים, במקרה הטוב. פרויקטי הגמר שכן לוקחים את הסיכון בעיצוב פונט, מעצבים פונט במשקל אחד עד שלושה. פה מדובר בתשעה (!) משקלים שונים בארבעה חודשים. חוסר אחידות סגנונית בין מבני האותיות, בעיות קריאות בטקסטים רצים, היעדר קשר בין המשקלים ועוד – מעלים את השאלה מדוע האוצרים, פרופ׳ טרי שרויאר וירון שין, החליטו לבחור דווקא בפרויקט הזה בחלל המרכזי?

פרויקט נוסף שמעלה תהיות על מיקומו המרכזי בתערוכה הוא ׳פצע שחור׳ של שחף אושרי, שעוסק ב-״פרשנות ויזואלית חדשה לשירה המחאתית של המשוררת עדי קיסר״. תוך שימוש בשלל הקלישאות כשניגשים לעיצוב ׳מזרחי׳. לא ברור מהעבודה המוצבת מה הטייק הנוסף שלה על השירה המופלאה של עדי קיסר? להעניק רובד אחר, להטיל ספק, לזעזע, להזדהות עם המאבק המזרחי? בעוד במילים של קיסר יש כוח, בעבודה עצמה הקהל נשאר אדיש יחסית.

יתר עבודות הפרינט גם מעלות תהיות על מיקומן – ׳הדגל׳ של אדווה צלאח, The House של יובל שרף ועבודת האיור ׳זמן מרחב׳ של עדי בן־יוסף לא ברמות גימור מספקות לפרויקט גמר. אז למה דווקא הפרויקטים הללו בחלל המרכזי? לפי הקרדיטים שכתובים ליד כל פרויקט, מסתמן שיש קשר לאוצרת התערוכה, פרופ׳ טרי שרויאר, שחתומה על ההנחייה של מרבית מהם.

היחידה שמצליחה להגיע ללב בחלל העצום והמבוזבז הזה היא איימי קליק עם עבודת האיור שלה – ׳לאצ׳ה׳. לפני כ-30 שנה סבתה כתבה ספר המתעד את קורות חייה. מהילדות בפולין, חוויותיה בשואה ועד העליה לארץ. באוקטובר 2018 נפטרה. קליק מצאה את בארון אוסף גדול של ממחטות בד עליהם איירה ורקמה קטעים נבחרים מתוך ספרה של סבתה. פרויקט מצוין ומרגש, תראו בעצמכם.

לאצ׳ה - איימי קליק. צילום: טל סולומון ורדי

 

הביקור ממשיך ליתר המבוך שמציע המבנה של ׳פירמידה׳ – פרויקטי האינטראקטיב דחוסים בחלל חשוך ומעיק במסדרון שלא היה מבייש סצנה מ-Stranger Things. אי אפשר באמת להתרשם מהם. חלק מהפרויקטים סובלים מתסמונת הסרטון – כלומר, שהם נשארים רק בגדר סרטון ואין בהם שום אלמנט שאפשר לחוש אותם בצורה אינטראקטיבית. אלו שכן עובדים סובלים מבעיות טכניות רבות, ובהיעדר נציג מטעם המחלקה שיפטרל ויסדר אותם אחת לשעה, בנס היה אפשר להרגיש ולהתרשם מחלק מהם.

 

בגזרת הפרינט אין בשורות גדולות השנה. ערימה של ספרים נדחסה על שולחן אחד לא גדול מספיק, בלי לתת קרדיטים ראויים לסטודנטים שעמלו עליהם. אלו פרויקטי גמר? פרויקטים שנעשו בקורס? כל מה שביקשתי (בלב) הוא פתק קטן שמסביר את הקונטקסט, לא יותר. מהלך אוצרותי שכזה הוא זלזול בסטודנטים, לא פחות מזה.

אז איפה הפרויקטים הטובים? מסתתרים להם. בקומה הרביעית קיים חדר קטן ומסתורי עם פרויקטי איור מעניינים במיוחד. בנס הגעתי אליו, ואני מפציר בכם למצוא אותו, למרות שההסתברות שתצליחו היא קטנה מאוד. הפרויקט המעניין והמרגש ביותר באותו חלל הוא Deadline של אריאל עיני. זו הפעם הראשונה שדמעתי מול פרויקט גמר.
הפרויקט עוסק בבחירה של סבתה לעשות המתת חסד לעצמה בקנדה עקב מחלת הסרטן. אריאל השתמשה ברפרנס של הסרט האחרון שסבתה השאירה למשפחה, ויצרה סרט אנימציה חזק במיוחד. האיורים מופיעים על הקיר בצבעי כחול. מדובר בפרויקט מוצלח שלא רק מתרפק על נוסטלגיה, אלא שואל שאלות קשות על מוות והתמודדות.

תחום ה-AR הולך וגדל בתערוכות הבוגרים השנה, וגם במרכז האקדמי ויצו ישנם מספר פרויקטים שהיה ניתן להרגיש אותם עובדים. מי שמובילה בצניעות את מהלך האינטראקטיב המשוכלל והפורה היא בת דזבלי (batt-girl), מרצה במחלקה ואמנית מרתקת.

ישנם שני פרויקטים מוצלחים שנוגעים ספציפית בתחום המציאות הרבודה. הראשון הוא ׳סינרגיה׳ של בר גליק, שלקח את השיר Sounds of Silence של סיימון וגרפונקל ופירק אותו לסצנות. בר הדפיס בתלת־מימד אובייקטיבים מתוך הסצנות שעיצב, ובעזרת תוכנה ואייפדים מפוזרים, ניתן לאחוז בהם ולראות את הסצנה השלמה קמה לחיים. אל תשכחו לשים אוזניות.
הפרויקט השני הוא של אופל קודוביצקי – ׳שגרת חירום׳, שדורש להוריד אפליקציה (Artivive) כדי לצפות בו. המהלך הזה קצת מעיק והיה ניתן להציג שם מכשיר אנדרואיד פשוט כדי להרגיש את החוויה, אחרת אפשר לטעות ולחשוב שמדובר רק בקיר מאויר. הפרויקט עוסק בילדות שלה בעוטף עזה, ומעביר את השגרה תחת האיום המתמיד, החיים בין סבב לסבב והשמירה על השפיות. האיורים קמים לחיים כשמכוונים עליהם את המצלמה והם מוצלחים למדי.

האם שווה לנסוע עד חיפה? אם זה בדרך – שווה לקפוץ. אם לא – לא נורא.

המרכז האקדמי ויצו – המחלקה לתקשורת חזותית

המרכז לאמנות עכשווית – פירמידה
רח’ ואדי סאליב 30, חיפה
23.07.2019-3.8.2019

יש פה ממתקים רציניים

untold

OFFF TLV – חגיגה של השראה, אך עדיין לא מושלמת

פסטיבל OFFF נחשב לאחד מהמובילים בעולם ומתקיים כבר כעשרים שנה בברצלונה. הפסטיבל קורא לכל מי שרוצה ללמוד, להשתתף ולקבל השראה – להצטרף למסע של הרצאות, סדנאות ודיונים. בשנים האחרונות, הפסטיבל החל ליצור שלוחות בערים מרכזיות נוספות בעולם. הפסטיבל בגרסתו התל־אביבית הוא היחיד חוץ מברצלונה שהצליח להתקיים כבר מספר פעמים. הפסטיבל מושך אליו קהל לא רק מהארץ וממקם את קהילת המעצבים הישראלית על המפה העולמית.

קרא עוד »
גינה להשכיר - בלה פוטשבוצקי
untold

הספר ׳גינה להשכיר׳ יציל לכם את הצמחים

בלה פוטשבוצקי, מאיירת ומעצבת גרפית, הצילה צמחים לחברים, והפכה את התחביב לספר – ׳גינה להשכיר׳ – מדריך מקיף בצורת ספר מאויר וקליל במסגרת פרויקט הגמר בשנקר לפני שנתיים. במקום ללכת על קמפיין מימון המונים קלאסי כפי שעושות מאיירות רבות, הגיעה פניה מהוצאת מודן להוציא את הספר לאור בהפצה רחבה. ראיון אורגני על ההבדלים בין הספרים והתהליך שעברה עם הפרויקט.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? אוקטובר 2019

איזה אוקטובר כייפי! המון חגים והרבה זמן פנוי! אם לא טסתם לחו״ל, יש הרבה אירועים מקומיים ותערוכות כייפיות ללכת אליהן במהלך החופש- הנה מה שהכי הלהיב אותנו…

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , ,