קטגוריה: בדרך לעבודה

שבוע העיצוב בירושלים 2019 – האמנם?

צילום : גילי גולן

שבוע העיצוב בירושלים 2019 – האמנם?

שבוע העיצוב בירושלים הסתיים ממש עכשיו ולפי הפירסומים ברשתות נראה שהיה אירוע גדול ומשמעותי. יש לאירוע את כל האלמנטים הפוטנציאלים: רשימת מעצבים ויוצרים מכובדת, ספונסרים בין-לאומיים, ומגוון רחב של אינטרפטציות לתמה המרכזית של האירוע – מזרח.
אך לגילי גולן היה חסר משהו קטן. בפוסט שפרסמה לאחר בביקור בבית הנסן – לצד פרגון לצוות היוצרים היו כמה דגשים שלדעתנו ממש כדאי להקשיב להם אז החלטנו לפרסם את הפוסט במלואו, יאללה מתחילים.

מאז שנפתח שבוע העיצוב לראשונה בירושלים לא הצלחתי להגיע אליו. זה תמיד מקביל להמון דברים אחרים שקורים בסוף שנה, אבל רציתי, הסתקרנתי.

הפעם החלטתי שאני עושה מאמץ, הפרסום וה״הרמה״ שעשו לאירוע הזה היו יוצאי דופן מבחינת פרסום ותקציב וזה חלחל לתודעה שכדאי לבדוק אותו.

במהלך השנים שלא הגעתי לשבוע העיצוב בירושלים, הספקתי גם לראות כמה ״שבועות עיצוב״ בעולם. אז אולי הגעתי עם ציפייה גבוה מידי. מצד שני אני יודעת ודוגלת בכך שיש לנו בארץ עיצוב משובח ויוצא דופן ומעצבים מוכשרים בטירוף. החוויה הכוללת של הביקור השאירה אותי עם סימן שאלה.

אמיר צובל ואיתי בלומנטל

בעיניים מערביות, המזרח תמיד ייצג את האחר, כמסתורין או כאיום, ולא פעם כשניהם. אך מה שאנו נוטים לייחס כמזרח, קרוב, תיכון או רחוק, למעשה לא בהכרח קיים. למעשה המזרח הוא הרבה דברים. הוא הכיוון בו כדור הארץ מסתובב והיכן שזורחת השמש. הוא הכיוון בו הרוח נושבת בערים רבות בעולם. הוא כיוון אבסולוטי במצפן. הוא קו הגבול הדק בתפר בין תרבויות. הוא פילוסופיות, אידיאולוגיות והרגלים תרבותיים אלטרנטיביים. הוא לעיתים בפשטות מה שממזרח לנקודה בה אנו עומדים, ולעתים הוא מה שמ״מזרח״ לנקודת המבט שלנו.

מתוך מניפסט שבוע העיצוב  2019 

שבוע העיצוב - מה חסר שם?

הקונספט?  מעולה.
השם? מזרח ומערב- מדויק.
המיקום?  ירושלים – מרענן ותואם את תוכן העיסוק.
הבניין? מדהים, בעיקר בשעות אחר הצהריים בתאורה מלטפת.
הנוף? הורס.
התוכן? מעניין ומעמיק.
תמונות וכתבות? מפרגן מאוד.
ועיצוב?

כמה אנחנו באמת דנים בהבדל בין אומנות לעיצוב? כמה אנחנו מלמדים את זה ומתעמקים בהבדל ובחפיפה בניהם? מה שמוצג בבית הנסן ברובו הינו לדעתי אומנות וריבוי מייצגים. למעט החנות של ״אסופה״ שהייתה מוצבת שם ומכרה עיצוב.
האם כל מה שביקורתי, מעורר מחשבה ומצריך פיצוח הוא בהכרח אומנות וכל מה ששימושי, אסתטי, נחשק ובעל תג מחיר הוא עיצוב? האם אומנות על מנת למשוך את צומת ליבינו צריכה לגרות אותנו ויזואלית או חושית ולהיות אסטתית?
האם עיצוב הוא רק רעיון או מחייב גם דיוק בהגשה?

גבי קריכלי, צילום: Andrew Malakhovskyy
שבוע העיצוב ירושלים צילום: דור קדמי
צילום: דור קדמי

היו כמה דברים יוצאי דופן ובהחלט ברמה של גבוהה של קונספט, ביצוע ואסתטיקה אך עדיין בהוויה אומנותית. ״החוט המקשר״ והחדר הטורקי -רוחות איסטנבול, הם שעניינו אותי שניהם ברמה גבוהה של הגשה המושכת התבוננות ועומק. רוב העבודות האחרות היו עם מסרים מעניינים יחסית אך ללא עיצוב מספיק גבוה וללא ביצוע מספיק איכותי בכדי באמת לעצור אותי להתעניין.
גרם המדרגות שנבנה מסביב לבניין וכוסה בוורוד היה בהחלט יציאה מעולה כתוספת וקונטרה לבניין. התערוכה של גבי קריכלי עובדת יפה על התחושה המרחבית וחוש השמיעה בלבד, שונה לדעתי מכל מה שגבי הציג עד כה.
התערוכה של גבי מוצגת בבית הנסן במשך תקופה בלי קשר ישיר לשבוע העיצוב.

שבוע העיצוב ירושלים צילום: דור קדמי
צילום: דור קדמי
רוני שביט - island - שבוע העיצוב
רוני שוורץ - island
yael harnik שבוע העיצוב
UNFOLDING - Yael Harnik צילום : רוני שוורץ

בטוחה שרבים לא יסכימו איתי, שאולי אני לגמרי לא-politically correct  אבל זו דעתי והרגשתי חוסר תיאום ב build-up שנעשה לאירוע לבין התוצאה:
ביחס לשם ״שבוע העיצוב״, לאירועים מקבילים בעולם.

ביחס לאיכות החזותית, ביחס למה שאני יודעת שיש לנו לתת, ובאיכות הביצוע והשחיקה של המייצגים בימי התערוכה. ובכל זאת נהניתי לתפוס קומפוזיציות בעין המצלמה של הטלפון. זה תמיד מעצים עבורי את החוויה.

ואולי תמונת הקאבר כאן מסכמת הכל.

גילי חשבה שהרבה לא יסכימו אותה, אבל התגובות לא איחרו לבוא. דמויות מפתח בעולם העיצוב, מהמעגלים החברתיים של גילי תרמו לפיתוח הדיון. המעצב דורון אשכנזי הגיב שרוב העבודות דיברו אמנות ולא עיצוב, אך ציין לטובה שהפעם שילמו למעצבים שהשתתפו. ענבל פוגל ונוי אלון, שתיהן מעצבות תכשיטים עם ניסיון בעיצוב אמנותי אל מול עיצוב מסחרי, העלו לדיון עד כמה עיצוב יכול להיות אקספרימנטלי מבלי לפגוע בפונקציונאליות והאם בכלל זה משהו שחייב לאפיין עבודות עיצוב. 

גילי סיכמה את הפוסט במעין תגובה סוגרת דיון ומדברת על דברים בסיסיים החוזרים על עצמם בכל תקופת הגשות: ״רעיון טוב בלי ביצוע שמגדיר אותו לדעתי לא עומד בסטנדרט של מה שנקרא עיצוב. רעיונות היו בשפע ומאוד מעניינים. אבל החיבור בין הרעיון לביצוע ולתוצאה הסופית היה ברובו לא מהוקצע ולא נחשק כמו שעיצוב לדעתי צריך להיות״.

 

צילום : מארק סגל

גילי גולן

מעצבת בוגרת בצלאל ואוניברסיטת Tample שבפנסילבניה, מרצה ותיקה בשנקר ובמרכז הטכנלוגי בחולון, יזמית בתחום העיצוב ופעילה ציבורית לקידום העיצוב בארץ. מתמחה בניהול עיצוב ושיווק בתעשיה – עם ניסיון של 25 שנה בשיווק ומכירה של מוצרי מעצבים ישראלים בכל העולם.
פיתחה את שיטת ״מודל תפיסת הערך״ – העוזרת לאנשים יצירתיים להגיע להצלחה כלכלית בתחום עיסוקם על ידי העלאת  תפיסת הערך של המעצב, אותה היא מלמדת בקורסים, סדנאות ויעוץ אישי.

יש פה ממתקים רציניים

untold

לאונרדו דה וינצ׳י? משחק ילדים!

עריכה
חגיגות 500 שנה למותו של לאונרדו דה-וינצ׳י לא פוסחות גם עלינו.
לאחר ביקורו של אייקה שמידט עם סבב הרצאות על מחקרו המקיף של ליאונרדו דה וינצי. הגיע תורם של הילדים להתפעל ולהסתקרן גם הם מגאונותו של דה-וינצ׳י.

קרא עוד »
גל צרפתי
Mixtapes

Mixtape – Gal Tsarfati

הישר מחופה הדרומי של אנגליה, אנחנו מביאים לכם פלייליסט מלא בג׳אז, סול והפתעות בסוף. גל צרפתי על עמדת התקליטים – מאייר ואבא לחתול בשם דזמונד.

קרא עוד »
untold

גלנדון ואיזבלה

הם לא מפחדים ללכלך את הידיים עם תכנים שנויים במחלוקת. אין להם קווים אדומים והכל הולך. גלנדון ואיזבלה, מעמודי התווך של סצינת הפאנזינים והקומיקס בארץ ובעולם, חברים בקבוצת A4 האגדית של דודו גבע. לקחנו אותם לראיון קצר על יצירה עצמאית ואלטרנטיבית, ועל ההתמודדות עם תחום הדיגיטל שצובר תאוצה בעשור האחרון.

קרא עוד »
Filed under: untold, בדרך לעבודה, להכניס למצב טיסה, סטודנטים ובוגרים, עיצובTagged with: , , , , , ,

קודקס סרפיניוס – 21st Century Schizoid Man

קודקס סרפיניוס – 21st Century Schizoid Man

אם חשבתם שכתבי יד הם פריטים היסטורים שנעשו אך ורק לפני המצאת הדפוס, כנראה שעדיין לא שמעתם על ״קודקס-סרפיניוס״. מה זה בכלל קודקס? קודקס היא מילה שמקורה בלטינית ומשמעותה קובץ של קונטרסים הנכרכו יחדיו, ד״א בעברית הקודקס נקרא מצחף. 

ספר זה נכתב ואויר על ידי לואיג׳י סרפיני, שהיה אדריכל ומעצב תעשייתי איטלקי בשנות ה-70. סרפיני השקיע שלוש שנים על מנת לסיים את הספר ולאחר מכן עוד כמה שנים עד שמישהו הסכים להוציא אותו לאור.

כתב סתרים זה מזכיר קליגרפיה ערבית אך נכתב משמאל לימין כמו כל שפה מערבית, עד היום לא הצליחו למצוא משמעות או לפצח את כתב החידה. לאחרונה נטען שסרפיני, באחת מהרצאותיו הסביר שאין משמעות לכתב, והוא אינו מכיל שום מידע. הסיבה היחידה שהמציא את השפה, הייתה כדי שהקורא ירגיש את התחושה שיש לילדים בזמן שמקריאים להם סיפור, הם אינם מבינים את השפה אבל רואים שהמבוגרים מצליחים להבין את משמעות האותיות ולייצר מהם צלילים בעלי משמעות.

הספר דומה בעריכתו ובאיורים המופיעים בו כתבי יד עתיקים כמו כתב יד וויניץ המכילים איורים של צמחים, בעלי חיים ואנשים בתוספת של כיתוב שלרוב מכיל תיאור מדעי של צמחים, מתכונים לתרופות והוראות לחיים בריאים יותר. לאחרונה, נטען על ידי חוקר מסוים שהצליח לפצח את הצופן של כתב יד וויניץ, אך טענה זו הופרכה לאחר מספר שעות. המשותף לשני הקודקסים זה התהודה שהם קיבלנו עם הזמן.והשוני ביניהם הוא שאת השני היה ניתן לשכפל ולהפיץ בצורה קלה יותר. לאחר שלושים שנה של עליה חדה בביקוש לקודקס, הוצאת ריזולי ניו-יורק הוציאה לאור מחדש את הספר וכך ענתה על הביקוש הרב שנוצר. 

כתב יד וויניץ- facsimile finder- 

הספר מכיל דימוים שונים ומשונים שחלקם נעשו מפורסמים במוזרות שלהם, כגון איור של זוג המקיימים יחסי מין תוך כדי טרנספורמציה לתנין ירקרק. כמו כן הספר ערוך ומאויר בצורה אחידה וזורמת, עשירה בפרטים שכן, סרפיני היה פרפקציונטס.

סרפיני, ניסה בספר להסביר איך עובדת הפלנטה הדמיונית שבדה מליבו ולכן חילק את הספר לשני כרכים. הראשון, מכיל תיאור של עולם החי והצומח, והשני את דרך החיים האנושית בעולם הקדחתני, לבוש, תחביבים ופעילויות חברתיות. אך כדי באמת להבין את השימוש וההגיון של אותם איורים יש צורך להפעיל דמיון רב. 

כריכת הקודקס המזכירה בטיפוגרפיה שלה כתבי יד מעוטרים בתקופות אחרות, מעידה אולי רק במעט על המורכבות הויזואלית המתבטאת בתוכנו של הספר.

עד היום לא לא ניתנה תשובה מדויקת או הגיונית למה נועד כתב היד הזה, והאם ישנה ביקורת מסוימת על החברה בה אנו חיים, אבל כנראה שאחד הציטוטים של סרפיני המתמצת את העשיה שלו הוא ״”אתה רואה מה שאתה רוצה לראות. אתה אולי חושב שזה מדבר אליך, אבל זה רק הדמיון שלך. “

לעיון וקריאה של הקודקס מוזמנים להיכנס לקישור הבא .

יש פה ממתקים רציניים

untold

OFFF TLV – חגיגה של השראה, אך עדיין לא מושלמת

פסטיבל OFFF נחשב לאחד מהמובילים בעולם ומתקיים כבר כעשרים שנה בברצלונה. הפסטיבל קורא לכל מי שרוצה ללמוד, להשתתף ולקבל השראה – להצטרף למסע של הרצאות, סדנאות ודיונים. בשנים האחרונות, הפסטיבל החל ליצור שלוחות בערים מרכזיות נוספות בעולם. הפסטיבל בגרסתו התל־אביבית הוא היחיד חוץ מברצלונה שהצליח להתקיים כבר מספר פעמים. הפסטיבל מושך אליו קהל לא רק מהארץ וממקם את קהילת המעצבים הישראלית על המפה העולמית.

קרא עוד »
גינה להשכיר - בלה פוטשבוצקי
untold

הספר ׳גינה להשכיר׳ יציל לכם את הצמחים

בלה פוטשבוצקי, מאיירת ומעצבת גרפית, הצילה צמחים לחברים, והפכה את התחביב לספר – ׳גינה להשכיר׳ – מדריך מקיף בצורת ספר מאויר וקליל במסגרת פרויקט הגמר בשנקר לפני שנתיים. במקום ללכת על קמפיין מימון המונים קלאסי כפי שעושות מאיירות רבות, הגיעה פניה מהוצאת מודן להוציא את הספר לאור בהפצה רחבה. ראיון אורגני על ההבדלים בין הספרים והתהליך שעברה עם הפרויקט.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? אוקטובר 2019

איזה אוקטובר כייפי! המון חגים והרבה זמן פנוי! אם לא טסתם לחו״ל, יש הרבה אירועים מקומיים ותערוכות כייפיות ללכת אליהן במהלך החופש- הנה מה שהכי הלהיב אותנו…

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצר, בדרך לעבודה, היסטוריה, מדע, עיצובTagged with: , , , , , , ,

גלנדון ואיזבלה

גלנדון ואיזבלה

הם לא מפחדים ללכלך את הידיים עם תכנים שנויים במחלוקת. אין להם קווים אדומים והכל הולך. גלנדון ואיזבלה, יוצרי פנזין  וקומיקס אלטרנטיבי בארץ וחברים בקבוצת A4 האגדית של דודו גבע שנפטר לפני יותר מעשור. לקחנו אותם לראיון קצר על יצירה עצמאית ואלטרנטיבית, ועל ההתמודדות עם תחום הדיגיטל שצובר תאוצה בעשור האחרון. 

1

מי אתם? ספרו בקצרה על עצמכם ועל הפעילות שלכם, מאיפה אתם יוצרים וכו׳.

גלנדון ואיזבלה, עובדים יחד בסטודיו שלנו בפרדס חנה ויוצרים קליפים למוזיקאים מקומיים, אוסטרליים, אמריקאיים ואפילו טורקיים. חוצמזה צמחנו בעולם הפנזינים והקומיקס, הוצאנו קומיקס אלטרנטיבי עצמאי ועבדנו עם הרבה עיתונים וערוצים שכבר לא קיימים. אולי בגללנו.

קומיקס שפורסם לאחרונה
אירוע שהוקדש כולו לפאנזינים שהתרחש בינואר האחרון

לאלו שלא מכירים את התחום, תוכלו להסביר מה זה פנזין ומה היעוד שלו?

פנזין זה עיתון עצמאי שמוציאים לבד ובאמצעים פשוטים, לא למטרות רווח, בלי צנזורה ובלי כללי אתיקה עיתונאית. מטרתו לאפשר לך להביע דעה אישית ולהפיץ את עצמך בלי להיות תלוי באחרים

2

3

איך הגעתם לתחום יצירת הפנזינים? ומה החשיבות שלהם בחיים שלכם?

בימים שעוד לא הכירו אותנו חיפשנו דרך להפיץ את הציורים והרעיונות שלנו לאנשים מעניינים. עשינו את זה דרך פנזיני נייר לתיבות דואר ופנזיני רשת ששלחנו במייל. אנחנו רואים בזה אחלה נקודת התחלה ליוצרים, כי אפשר להראות מי אתה בלי פילטרים ולא להתנחמד לאף אחד. עד היום אנחנו מעדיפים להוציא את החומרים שלנו עצמאית, בלי הוצאות או מנהלים.

the butt book

יש לכם רעיון ספציפי או השקפת עולם שחשוב לכם לקדם דרך הפאנזינים?

יצרים משולחים, מיניות, חופש ביטוי ומחאה, ושאם יש משהו שאסור לצחוק עליו אז גם אין סיבה להתייחס אליו בכלל

4

5

תוכלו לספר על תהליך יצירת הפאנזין? טכניקות שאתם אוהבים להשתמש ולמה?

הפנזין עבורנו זו ההזדמנות לצייר באופן ידני ולהתנתק מהמחשב. אז אנחנו מציירים בעפרונות טושים ואקריליק על נייר פשוט. את ההוצאה לאור עושים באמצעים פשוטים וזולים – מכונת צילום, ואם דרושה כמות גדולה אז בדפוס בתחנה המרכזית.

העולם הולך ונהיה גלובאלי להפליא, איך אתם מפיצים את הפנזינים שלכם? ואיך זה שונה ביחס לעבר?

ההפצה גם פעם וגם היום היא בדוכנים ודרך הדואר וגם בארועים שיוזמים אנחנו ואחרים. תקשורת אנושית, כסף תמורת חוברת והרבה דיבורים. זו הדרך הישנה והכיפית. בעידן המדיה החברתית אנחנו גם מקדמים דרך הפייסבוק והאינסטגרם, ואף גייסנו בהדסטרט ועד היום אנשים רוטנים שטרם קיבלו את החוברות ☺

6

7

מעבר לפנזינים, אתם יוצרי קומיקס נהדרים, והייתם חלק מחבורת A4 האגדתית, תוכלו לספר קצת על התקופה הזאת? על העבודה עם דודו גבע?

תודה! הקמנו את איי 4 יחד עם דודו, וזה התבסס על הפורמט שאנו הבאנו (איי 4 מקופל) ועל תפיסת הפלרוליזם של דודו, שכל אחד יכול להשתתף. רק היום מבעד לשנים אנחנו מבינים עד כמה הערך הזה חשוב ומגינים עליו בשיניים שהולכות ונעלמות. הארוע הראשון לפני 15 שנה היה מיתולוגי, והשני לפני שנתיים היה מדהים לא פחות. אם כבר שאלתם, אז עכשיו מתארגן הארוע השלישי. הנושא הוא מחאה ודדליין.

ניירות גלגול עם הקדשה אישית

אפשר להגיד היום שיש סצינת פנזינים בארץ? ומה מאפיין את הפנזינים שנוצרים בארץ?

תמיד היתה פה סצינת פנזינים, לפחות מאז האייטיז, אך מאז שנולדה חבורת איי 4 הסצינה הפכה לנוכחת בהרבה. אין טעם לנסות לאפיין אותה, כי מטבעה היא משתלחת ועצמאית. עם זאת אפשר להגיד שרוב יוצרי הפנזינים הם טיפוסים משעשעים ורטנוניים.

8

9

יצרתם כמה סדרות אנימציה בעלות תכנים לא הכי נעימים לעין (ביק ושיק, כלום), איך בעצם מפיקים סדרת אנימציה כזאת? האם יש מן המשותף בין יצירת סדרה, קומיקס ופנזין? איך זה בא לידי ביטוי? איך מגייסים תקציב, אם בכלל, כדי לעבוד על סדרת אנימציה בעברית?

העין היא איבר סובייקטיבי, וכנראה שבערוצים ששידרו אותנו זה דווקא בא להם טוב בעין. יש במשותף עם קומיקס במובן שזה מגיע מאותם מקורות ומאותה תפיסה סיפורית, וכמו בפנזין המחשבה היא להגיע עם התכנים הביזאריים שלך לקהל רחב. לא גייסנו מראש אף פעם תקציבים לסדרות, היות שאת הפיילוטים אפשר להפיק בבית. אנחנו עושים את הכל באנימציה שלנו – מהתסריט דרך הדמויות ועד ההנפשה והעריכה. כשמנסים לדחוף סדרה כזו צריך לקחת בחשבון שיהיו שלל אי הצלחות בדרך, ואת זה למדנו לספוג עם הזמן. כשמנהלי הערוץ בחרו לעבוד איתנו אז כמובן שקבלנו תקציב שאיפשר להתפנות להפקת עונה, לשלם לשחקנים ולעריכת סאונד.

על מה אתם עובדים בימים אלו? ואיך אתם משלבים את זה עם חיי משפחה והורות?

בחמש השנים האחרונות אנו עובדים בעיקר על קליפים, ועל טרילוגיית הקומיקס שלנו – הערוגה.

את הקליפים אפשר לראות ביוטיוב שלנו, ואת הספר הראשון של הערוגה אפשר למצוא בקומיקזה, בקרוב ספר 2.

10

11

מוזמנים להמליץ על פנזינים מודפסים ואונליין ששווה להציץ בהם.

הכי כיף לכתוב #zine באינסטגרם והפסטיבל פנזינים מתחיל לבד

גלנדון ואיזבלה נמצאים כאן 

יש פה ממתקים רציניים

ivan-kovac-562539-unsplash
אספרסו קצר

פקק תנועה

גלית גאון מדברת על סצנת העיצוב המקומי בכתבה למדור עיצוב, ואנחנו מרגישים בפקק מחשבתי אחד גדול. בואו נחשב מסלול מחדש.

קרא עוד »
untold

הצצה ראשונה ל-Poster House בניו־יורק

בעוד שבוע בדיוק יפתח בניו־יורק לראשונה מוזיאון הפוסטרים שחוגג את הפורמט המופלא – Poster House. מדובר במוזיאון הראשון בארה״ב שחוגג את הפורמט המופלא. רגע לפני שהוא יפתח לקהל הרחב, קיבלנו הצצה ראשונה בפתיחת העיתונאים וכמה טעימות מהעתיד.

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – Barr Zutra

לכבוד מדור המיקסטייפ הראשון שלנו, בחרנו בבר זוטרא – מאיירת ויוצרת תל אביבית, להרכיב לנו פלייליסט שיתן לכם מוטיבציה מטורפת במקרה ואתם מתעצלים ליצור. ממש

קרא עוד »
Filed under: untold, בדרך לעבודה, עיצובTagged with: , , , ,

אוספים אמנות – יותר קל מלאמץ חתול

אוספים אמנות – יותר קל מלאמץ חתול

תמר מושקוביץ׳
אוריאל ון-דר-לוגט
Kate Frizalis

לא מזמן פרסמנו כתבה עם רשימת אתרים לרכישת מתנות לחברים לקראת החגים. חשבתי לעצמי, ואמרתי  פאק איט, עדיף לטפח את הקשר שלנו עם עצמנו וליצור אוסף נהדר של איורים והדפסים, שימלאו לנו כל חלל בבית או בסטודיו באסקפיזם טהור.

במילים אחרות, איך ליצור ולאצור לעצמכם אוסף יצירות איור ועיצוב סופר מעניינות, שיקשטו את הסטודיו שלכם, חדר השינה הסלון או את מיטת החתול שלכם אם תרצו.

ישבתי עם שני רינג, מעצבת פנים המשלבת ישן עם חדש, גבוה עם נמוך ובעיקר שימוש נועז בצבע להדגשת והחייאת החלל, וניסינו להרכיב כמה עקרונות מנחים לבחירה והכנסת יצירות למרחב המחיה או העבודה שלנו.

הידעתם? 
בגיל 21 תגיעו לירח, אבל לפני כן אפשר לקנות גם וידאו-ארט כיצירת אומנות.

מוזיקה : נויה עדר 
בימוי : נעמה נח
אנימציה: נעמה צרפתי 
איור : הדס פרידלנר חיון

למה בכלל צריך להשקיע?

אחד הדברים החשובים שרכישת יצירות יכולה לתת לאמן מעבר לקצת דמי כיס, הוא העידוד להמשך היצירה ותמיכת בקהילת היוצרים המקומיים. ואתם? מה אתם מרווחים מזה? שני מסבירה, ״אמנות המקיפה אותנו מאפשרת לנו להביא לידי ביטוי צדדים שונים מתוכנו באופן ויזואלי תמידי, כפי שהשמעת מוסיקה עושה לפרקים – מכניסה אותנו לאווירה, מגדירה סגנון ומחזקת את העיצוב של החלל.

יצירות אמנות מאפשרות לתחום אזורים בחלל פתוח – בין אם זה באמצעות מקבץ של תמונות אשר תימה או סקאלת צבעים קושרת ביניהן, או בין אם מדובר במעט יצירות גדולות הממלאות את הקיר באופן מעשיר.

יצירות אמנות עבורי זהו מושג רחב מאוד, ולא מתייחס בהכרח אל אמנות הנמכרת בגלריות.

פועלים כיום שלל מאיירים ומאיירות מקומיים, אמני רחוב שמכניסים את האמנות שלהם אל חללי עבודה ישירות על הקירות, וגם פוסטרים של הופעות ומסיבות מהווים מבחינתי אמנות לכל דבר.

עבורי כמה שיותר אישי, יותר טוב. בבית שלנו בחרנו לשלב תמונות שקיבלנו במתנה מחברים, יחד עם גלויות מחנויות קטנות מטיולים בחו”ל, מסכה שנקנתה בתערוכה של דיויד בואי, תמונת מקרמה ישנה שקיבלתי במתנה מלקוחות, צלחות מאויירות ישנות ועוד.

לסטודיו ליוגה ופילאטיס שעיצבתי רכשתי איור של מעצבת (הדס פרידלנדר חיון), הגדלתי אותו למקסימום שהרזולוציה אפשרה והפכתי אותו לטפט. כך האמנות נמתחת מקצה לקצה ומעצימה את חווית ההלבשה של הקירות.״

דנה פרץ
טליה כהנר
לה קולטור - צילום: אריאל אפרון
צילום : בן קאופמן FABRIC MARKET - PRETTIMESS

איפה לחפש ?

למזלנו היום הרבה יותר קל למצוא יוצרים המוכרים את יצירותיהם בצורה עצמאית, ללא מתווכים הגוזרים קופון על היוצר שמתבטא במחיר הסופי. אז דבר ראשון שאפשר לעשות מבלי לזוז מהכסא, זה פשוט לשאול בקבוצה הסודית שלנו 
ולהיות מוכנים לקבל המון קישורים ליוצרים מוכשרים, או פשוט להקליק על התמונות של היוצרים שאצרנו לכם ולגשת לאתר שלהם.

דבר נוסף וחשוב הם אירועי מכירה או קבוצות מכירה של אמנים ויוצרים שמתקיימות מסודרת עם פרסומים מספיק זמן מראש כדי להתארגן על תקציב, כדוגמת  T-market,  לה קולטור, וצבע טרי.

כמו כן, כדאי לנצל את הפייסבוק על מנת לעקוב אחרי יוצרים ולהיחשף למכירות בהם הם משתתפים, לדוגמא אירועי המכירה של prettimess, תערוכות מכירה בקן הקוקיה ובכולי-עלמא ומכירות פופ-אפ ספונטניות לחלוטין.

סטס קורולוב -תחריט
שני רינג - איור של הדס פרידלנדר חיון כטפט
דקל חברוני

כמה להשקיע?

כסף הוא תמיד נושא שקשה לדבר עליו, ולכל אחד יש את היכולות שלו, אבל באופן כללי, אם המטרה הסופית היא לייצר אוסף מרשים ומגוון הייתי דואג להפריש קצת מרשרשים על מנת לרכוש בצורה מושכלת יותרת ולא אימפולסיבית. כדי לעשות סדר יש כמה גורמים שיכולים להשפיע על המחיר של היצירה כגון: מוניטין של היוצר, יצירת מקור (רישום או ציור ללא עותקים נוספים),  טכניקת העבודה – הדפס משי, תחריט, דפוס בלט, וכמובן איכות החומרים עליהם מודפסות העבודות.

 

נפתח מאמר מוסגר על עניין ההדפסים – הדפסים שהודפסו בעבודת יד, מושקע בהם זמן רב של כל תהליך הכנת הרשת, המטריצה או לוח העץ, כל הדפס בסדרה נחשב מקורי, וכמות הצבעים בהדפס משפיע על המחיר. במידה ואתם קונים הדפס כזה כדאי תמיד לברר עם האמן על איזה נייר הודפסה העבודה, נייר באיכות ירודה עם הזמן נוטה להיהרס להצהיב ולפגוע בעבודה.

הדפסים דיגיטלים שהודפסו במדפסות הזרקת דיו יכולים להיות יקרים מאוד לפעמים, בגלל הטכנלוגיה בהם הם מודפסים ובסוג הדיו שלרוב הוא דיו עשיר יותר וארכיוני. מלאכת ההבאה לדפוס בשיטה זו באה לידי ביטוי בצבעוניות.

שחר כץ
סטס קורולוב
שחר בכור

מה לקנות?

זה ממש תלוי בטעם שלכם זה יכול לנוע בן אושר ושמחה למלנכוליה אמיתית, בין חתולים פרוותית לשלדים מה שבא לכם, אבל שני מסכמת את זה יפה מאוד,

״הבחירה באמנות צריכה להיות בראש ובראשונה בחירה רגשית, אינטואטיבית. כזו שתעביר עוצמה של שקט או רעש, כבדות או הומור – הכל הולך. העיקר שנעשה חיבור רגשי.

לעיתים עיצוב חלל מכתיב סכמת צבעים, כמו בדירה שעיצבתי, בה כל הפאטרנים (טפטים, אריחים) היו מונוכרומטיים והקירות צבעונים באופן קיצוני (מג’נטה, צהוב חזק, טורקיז). האמנות שנבחרה – כולה איורים של מאיירים ישראלים נבחרו בשחור לבן, בשביל להעצים את הבחירה העיצובית.

פרופורציות של גודל היצירה אל מול גודל הקיר חשובים כדי לייצר העמדה נכונה על גבי הקיר. תמונה קטנה מדי על קיר מאחורי הספה בסלון תעוות את הקומפוזיציה של הקיר כולו.״

קליגרפיה -עומרי גולדזק צילום -ערן אבן
אורן אקריש-ביטון

איפה מאחסנים את הכל?

קיר מפוצץ בתמונות יכול להיות נחמד אבל יכול להיות גם מחניק ומאיים, אני טיפוס שלא ממש אוהב לחשוף את כל הקלפים בבת אחת. לכן, לא כל עבודה שרכשתם חייבים ישר לתלות. ניתן להוריד חלק מהעבודות ולאחסן אותם בתיקיה או במגירות, כמובן באיזור שהוא לא לח מדי או קרוב למקור חום, ולשחק עם היצירות הנמצאות בחלל. 

מה גם שזו שיטה טובה לדרג את ההוצאה במידה ואתם מרגישים צורך למסגר את העבודות – הרבה פעמים ניתן ״למחזר״ מסגרות, ולחסוך במסגור כל עבודה מחדש. אל תתפתו להשאיר עבודות על נייר חשופות, ללא מסגרת וזכוכית, נייר הוא חומר מאוד עדין ומושפע מאוד מאור שמש, לחות, ואבק.

אז צאו לרכוש חברים חדשים ואמנות חדשה לבית שלכם וללב שלכם

יש פה ממתקים רציניים

untold

The Witch & The Wolf – הגר ברקת

פרויקט הגמר של הגר ברקת – The Witch & The Wolf – הוא מיצב איורי תלת מימדי שחושף את הפחדים הגלומים בעולם הפנטזיה ואגדות הילדים. הפרויקט מהווה שער כניסה לעולם דמיוני שבו הכל מוצג לרווחה בדו ובתלת מימד.

קרא עוד »
untold

אני רוצה את זה רומנטי – שקד בשן

״אני רוצה את זה רומנטי״ של שקד בשן הוא פרויקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, העוסק במיניות נשית, בגוף ובושה. במהלך העבודה על הפרויקט, ראיינה שקד 20 נשים בנושאים אלו, וערכה את הממצאים לכדי ספר, מאויר היטב יש לציין, החושף את הדבר שכולם מתביישים לדבר עליו.

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנות, בדרך לעבודה, סטודנטים ובוגרים, עיצובTagged with: , , , , , , , , ,

להצלחה יש שני אבות

להצלחה יש שני אבות

אומרים בארץ שאין קיץ בלי מלחמות, כנ״ל למחאות. הקיץ האחרון היה רווי במחאות מכל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית. אחת מהן הייתה המחאה בעקבות חוק הפונדקאות, שבתקופה שהייתה על סדר היום התרוצץ ברשת דימוי טיפוגרפי של המעצב אבירם בן-שושן, המביע את התקווה האישית שלו להקים משפחה עם בן זוגו.

אבירם בן שושן

ספר לנו קצת על עצמך, לימודים, עבודה, תחביבים. 

״נעים מאוד, אבירם בן שושן, בן 32. במקור מאשדוד, היום תל אביב. מעצב גרפי תזזיתי, חי מיתוג וטיפוגרפיה, נמשך לארגונים גדולים. כשאני לא מעצב, משתדל לאזן בין הכמיהה לג׳אנק, אוכל, בישול וקרוספיט. הרזומה שלי כולל חברות כמו Mccann שם עבדתי כארט דירקטור, סטודיו Blend-it ו-Wix, ובימים אלה מנהל מחלקת קריאייטיב ב- Firma. בקרוב יוצא לדרך עצמאית״.

עברת חתיכת דרך מסיום הלימודים, משרדי פרסום, עיצוב השפה לתאגיד השידור ואפילו לאחרונה הזמינו אותך למרכז הבינתחומי, איך היה להרצות על העולם הויזואלי של העיתונות בפני אנשי האקדמיה?

״זה מדהים שגם אחרי ארבע שנים הפרויקט נשאר סופר רלוונטי. ראיתי סקרנות מטורפת מצד הסטודנטים בחוג לתקשורת, ובמפתיע יותר – מהסטודנטים במסלול הבינלאומי. שיחה עם חבר מרצה הובילה לנבירה בחומרים שיצא לי לשכוח. כמו לרכב על אופניים, ופתחתי את המעבדה המשוגעת שיצרתי בשנה ד’ בלימודים. פרוייקט שהצלחתו נשארה תלוייה בנאמנות לוויזואליה ולא לתוכן. זה הוכיח את עצמו בדיונים המעניינים עם הסטודנטים״.   

מי שמכיר אותך יודע טוב מאוד את האהבה הגדולה שלך לטיפוגרפיה, יכול לספר לנו מאיפה זה מגיע?

“הלוואי והייתה לי תשובה סקסית, אבל עד השיעור הראשון בשנה א׳, לא ידעתי שזה קיים. התאהבתי ברגע, וככל שהזמן עובר זה מתחזק וקשה להסבר במקביל. יש משהו ממגנט באותיות, בחיבור ביניהן ובכח שהן יוצרות. בתוך עולם הטיפוגרפיה – תחומים רבים. אני אוהב פונטים, אבל בעיקר מתחבר לקופי ומסר. הסביבה שלנו היומיומית, היא הר הגעש הכי פעיל שיש, רק צריך לזהות ולעבוד עם זה”.

חוק הפונדקאות שעבר לאחרונה גרם למחאה גדולה, וכחלק ממנה הסלוגן הטיפוגרפי שיצרת זכה לתהודה מאוד גדולה ברשתות החברתית, מאיפה הרעיון התחיל? ומה אורך החיים של דימוי מחאתי ברשת, לדעתך?

צילומים : מתן שופן, שחר לוי

“זה התחיל שנה שעברה, לילה לפני ההפגנה במוצ”ש. הרגשתי בעיקר חנוק. ישבתי במיטה וכתבתי לפחות חמישה פוסטים. כותב, מקריא לבן הזוג שלי ומוחק. מרגיש שאין לי את המילים להביע את הטמטום של מציאות עקומה. פתחתי את המחשב, הורדתי פונט מגוגל כתבתי אבא ואמא והתחלתי לשחק. חמש דקות והיה לי דימוי. העליתי ובבוקר זה כבר היה ויראלי. השיא היה כשהגעתי להפגנה וראיתי המון עותקים מודפסים. התרגשתי מההיקף יותר מהצורך בהכרה שזה שלי. זה רגע מכונן אצלי כמעצב שילווה אותי כל החיים. שנה אחרי ושום דבר לא השתנה, רק הכעס של הקהילה גדל. שנה אחרי, זה אותו הדימוי, במבחן התוצאה – הרלוונטיות נשארה. פידים מלאים בשיתופים ובהבנה שהמציאות חייבת להשתנות”.

האם חשבת שביטוי המחאה הזה יהיה רלוונטי עדיין מהשנה הקודמת? האם יש סיבה למה דווקא העיתונות העיצובית בארץ לא יחסה לזה חשיבות כמו שאר ציבור המפגינים?

״יש תחושה שהפעם זה גדול ואמיתי. הייתי בהלם כשמצאתי את עצמי באמצע איילון עם אלפי אנשים. מרגיש חלק מהמון מפרגן ותומך, זה כבר לא רק שלי. זה עניין של זמן עד שניישר את הקו עם מדינות ליברליות וצריך להמשיך לפעול למען זה. השיחות שקיבלתי אחרי היו ההישג הגדול ביותר מבחינתי. שאלו אותי איך באים ילדים לעולם, כולל ההשלכות, כסף והחלקים היותר טעונים. לגבי העיתונות, אני חושב שהאימפקט הוא החשוב, ולא מי שלא הרים״.  

האם אתה חושב שגם למחאה חייב שיהיה איזשהו קו מיתוגי עיצובי, כמו שהיה למחאה החברתית ב-2011? מהו כוחו של העיצוב הגרפי במחאה?

״שאלתי את עצמי תוך כדי ההפגנה, אבל עדיין אין לי תשובה. אני רק יודע שמותגים היום הופכים להיות טמפלט של רעיון יותר מהגדרה של צבע ופונט. בפועל, הכיכר הייתה מלאה בקריאטיביות. חוץ מפורמט מרובע, כל אחד לקח את זה למקום אחר. לא הייתי רוצה שמישהו יכתיב מה הסלוגן הנכון, יש הרבה דברים למחות עליהם וכל אחד מביע את זה בדרך שלו״.

יש עוד פרויקטים עם אמירה חברתית שהיית רוצה לעשות אם הייתה לך את האפשרות? מה המטרה הבאה שלך?

״פנוי להצעות ושיתופי פעולה. אני מאמין גדול שזה צריך לבוא מהבטן. לפעמים הצורך בהגדרת מעצבים כפוליטיים/חברתיים, מסרסת את הספונטניות ההכרחית ליצירה. זה קצת כמו שהפגנה הופכת להיות ממוסדת וחזרתית: הווליום יורד והאפקט קטן״.  

אריזה גרפית לתאגיד השידור כאן

לאחרונה הגשת לבגרות בעיצוב את מגמת עיצוב גרפי בתיכון ׳רעות׳ בחיפה, והתוצאות היו מעניינות מאוד. תוכל לשתף בפרספקטיבה של הדור הצעיר? ובתור איש חינוך לעיצוב, האם יש לך מילות עידוד או עצות לחבר׳ה צעירים?

״מיד לאחר סיום התואר, התחלתי ללמד בתיכון טיפוגרפיה, מיתוג ופרויקט גמר. לימדתי שלוש שנים. הממשק עם התלמידים גרם לי תחילה להבין שתיכון זה לא אקדמיה. התלמידים לא עושים לילה לבן ופרוייקט לא יכול להתחיל עם בריף של מילה. זה אתגר אותי לפתוח מחדש את מערכי השיעור, להפוך אותם לסדנאות ולחבר את זה לדור המסכים. זירוקס הפך למצלמת טלפון ועריכת וידאו נעשתה בגיף. אם ידע זה כוח, הבנתי בשלוש השנים האלה שעיצוב זה הכח הכי חזק שיש. הם היו צמאים לשמוע, אז כל שיעור פתחתי במצגת. חשפתי אותם לעולם שלם של מותגים, אסטרטגיה וסקיצות משולחן העבודה שלי. הם היו הראשונים לראות מאיפה כל מיתוג תאגיד השידור התחיל. ואני בתמורה, הבנתי שזה לא הפרעות קשב וריכוז, אלא יכולת מטורפת לעשות הרבה דברים במקביל. מערכת החינוך כנראה עדיין לא בנויה לזה״.

עבודות תלמידים תיכון רעות חיפה

מה דעתך על סצנת העיצוב בארץ? איזה שינוי היית רוצה לראות בשנים הקרובות?

״לטוב ולרע עוד מתגבשת, רחוקה מלהיות מאובחנת כעיצוב ישראלי. אני לא חושב שיש מספיק בכדי להכתיב סצינה אחת, ולא נכון יהיה לשים קווים מנחים. יש משהו בביצה המקומית ששואף להיראות גלובלי, ניו-יורקרי, מיושר עם הסצינה הכי עדכנית. משהו ברצון הזה, בקלות הגלובליזציה, מטשטש אותנו כישראלים. יש תבלינים שיש רק פה וצריך להתעמת עם זה כדי להוציא ׳עיצוב ישראלי׳. החום, העצבים, הסריפים, עברית, פוליטיקה, צבא, הגודל והאנשים. יש פה בתי ספר ומעצבים מעולים, אבל צריך למצוא את התבלין המקומי״.

כמובן, איך לא, מה הם מקורות ההשראה לך? מוזיקה, אמנים, מעצבים ואיך זה משתלב בעשייה שלך?

״בתחילת עבודה על פרוייקט, אני מדמיין שכבה לי החיבור לאינטרנט ונמחקה לי תיקיית השמורים. וכש׳חוזר׳ החיבור אני אוהב להסתכל על תמונות גולמיות ולא על תוצרים סופיים. אני אוהב ללכת הכי רחוק בפרקטיקה ואז חוזר אחורה כדי להבין. לפעמים זה לא טוב, אבל זה גורם לי ׳לטעות מהר׳ ולא להשלות את עצמי; וכשאני מרגיש שנוצרו לי יותר מדי חוקים, אני משנה כיוון כדי לשנות ולא לנסות להבין. בפרקטיקה, לפחות פעם ביום אני משוטט ב-Brand New, המכה של המיתוג. האתר שמארגן פעם בשנה כנס נחשק הוא מכרה זהב של סטודיואים, תוכן וטוקבקים של מעצבים. מבחינת מוסיקה, מתחיל בפופ ביוטיוב ומשם נותן לאלגוריתם להוביל״.

38027331_10215475612897722_4973833159700381696_n

אבירם בן שושן, בן 32. תל אביב.
מעצב גרפי תזזיתי, חי מיתוג וטיפוגרפיה, יוצא לדרך חדשה ועצמאית אז תעשו גוגל לשם הזה בזמן הקרוב..

ניים דרופינג:
Wix
Blend it 
Firma 
ויצו חיפה 
Brand New

 

צילום תמונת שער: יעל ברזילאי

יש פה ממתקים רציניים

untold

היום בו קינוחים יוצגו במוזיאון

אלון שבו הוא שף־קונדיטור, אמן ומעצב קינוחים. מי שהתחיל אי־שם לפני שנים ספורות, הגיע למעמד מכובד בקונדיטוריה הישראלית לא מעט בזכות האסתטיקה המובחנת שלו. מהעבודה הקשה במטבח ועד ימי צילום מורכבים, הכל מתועד בחשבון האינסטגרם של שבו. שווה לקרוא את הכתבה עם אוכל בפה, עדיף מתוק, ולהיזהר לא לרייר על המסך.

קרא עוד »
אספרסו קצר

איפה אפי?

זכיתי להכיר את אפי קישון ככורך ספרים. היא נכנסה לסטודיו עם שיער צבוע וים של קעקועים ורעיון קצת משוגע — סדרה של חמישה ספרים בגודל

קרא עוד »
Filed under: untold, בדרך לעבודה, עיצובTagged with: , ,