קטגוריה: מדע

לאונרדו דה וינצ׳י? משחק ילדים!

לאונרדו דה וינצ׳י? משחק ילדים!

חגיגות 500 שנה למותו של לאונרדו דה-וינצ׳י לא פוסחות גם עלינו. לאחר ביקורו של אייקה שמידט, מנהל מוזיאון האופיצי שבפירנצה, עם סבב הרצאות על מחקרו המקיף של ליאונרדו דה וינצי. הגיע תורם של הילדים להתפעל ולהסתקרן גם הם מגאונותו של דה-וינצ׳י. 

אך אל דאגה זה ממש לא רק לילדים, מוזיאון המדע ע”ש בלומפילד שבירושלים, דאג לאצור תערוכה מרשימה ביותר בשם ״השאלות של לאונרדו״ אשר מציגה את מחקריו של לאונרדו דה-וינצ׳י בצורה מרתקת.

בשיתוף פעולה עם המרכז לתרבות איטליה בארץ ובעלי מלאכה שונים, נוצרה ונאצרה תערוכה שבמרכזה עומדת  סקרנותו חובקת העולם של לאונרדו, הנחשב בעיני רבים ל ‘אדם הסקרן בעולם’. בתערוכה, המוקדשת למייסד והמנהל הראשון של מוזיאון המדע ע”ש בלומפילד, פרופ’ פיטר הילמן שהיה מדען ואיש רנסנס רחב אופקים, מוצגים למעלה מ-40 מיצגים שונים. רבים מהם אינטראקטיביים ומזמינים את המבקרים להתנסות בהם ולהיות ב’נעליו’ של לאונרדו. התערוכה משלבת בין רישומיו של ליאונרדו לבין דגמים שנבנו במיוחד לתערוכה על פי רישומיו. 

תודות ל Musei reali שבטורינו, איטליה, ניתן להציץ ולבחון את כתב היד של לאונרדו בנושא תעופת הציפורים, (codice sul volo degli uccelli), אמנם בעותק דיגיטלי, אך האמינו לי זה שווה את זה. לעוד כתב יד שכבר הזכרנו במגזין הקליקו כאן.
 

בין מכונות התאטרון הייחודיות שנבנו בהשראה של שרטוטיו של לאונרדו:  מכונה מתופפת על תוף בורג אוויר ; ציפורים על כבל ; עגלה ממונעת אוטונומית, שלפי ההיסטוריה והאגדה של העיר פירנצה, הוצגו ההעגלה ויונה המעופפת על ידי כבל בחגיגות חג הפסחא כחלק מטקס שנחגג על ידי כל תושבי העיר.

באזור “אנלוגיות בטבע” משולבים מוצגים גדולים וייחודיים ונושאים שחקר לאונרדו דה-וינצ’י בנושא מערבולות, לב האדם, תעופת אדם, ציפורים וכו׳. 

אחד המיצגים המרכזיים בתערוכה הוא דאון ענק שבנה האמן איתמר מנדס פלור. האומנים, איתמר מנדס-פלור ונפתלי רדזינר עמלו על בניית רפליקה של הדאון הייחודי במשך שבועות והשתמשו בכלים ידניים בלבד ובאותם החומרים בהם השתמשו בתקופתו של דה וינצ’י:  עץ צפצפה מיוחד, חוטי פשתן, יריעות פשתן שנאטמו בשלאק – חומר לכה המופרש מחרק בשם לאקה ובו נעשה שימוש בתקופת הרנסנס.

אם אתם מגיעים עם קטנטנים, אחיינים או כל מי שמגיע לגובה מותניים, מקיים המוזיאון הדגמות וסדנאות המיועדים לילדים סקרנים במיוחד וכדאי יהיה להתעדכן באתר המוזיאון בכל הפרטים, כולל דרכי הגעה, שעות פתיחה, ולוח המופעים והסדנאות.

צילום: טל ברלב
אמיר נר גאון, צילום:מוני שפיר
צילום: אבי חיון

מוזמנים להציץ ברשימת האירועים מה עושים החודש? יולי 2019 המומלצים של נעה ניצני
מ-The Design Kids Tel Aviv.

יש פה ממתקים רציניים

Mixtapes

Mixtape – ANAT GUTBERG

חדשה דנדשה, יצאה מדלתות בצלאל, ענת גוטברג מעצבת מוכשרת עם משיכה חזקה לדימויים שזזים ומוזיקה. ענת, בחרה לנו מוזיקה רגועה ללילות ארוכים ומהנים ולרכיבות אופניים

קרא עוד »
אספרסו קצר

איפה אפי?

זכיתי להכיר את אפי קישון ככורך ספרים. היא נכנסה לסטודיו עם שיער צבוע וים של קעקועים ורעיון קצת משוגע — סדרה של חמישה ספרים בגודל

קרא עוד »
untold

סחוניה – אמיר ורשף משוטטים

אמיר פרסיה ורשף טסלר רון משוטטים בפריפריה – קריית מלאכי, חדרה, ירוחם. האחד מאייר ומעצב, השני כותב. יחד הם מייצרים את ׳סחוניה׳ – פנזין שוטטות. מה שהתחיל כתרגיל בקורס פנזינים בבצלאל הפך להיות מסע אנתרופולוגי מלא חמלה.

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצר, מדעTagged with: , , , , , ,

קודקס סרפיניוס – 21st Century Schizoid Man

קודקס סרפיניוס – 21st Century Schizoid Man

אם חשבתם שכתבי יד הם פריטים היסטורים שנעשו אך ורק לפני המצאת הדפוס, כנראה שעדיין לא שמעתם על ״קודקס-סרפיניוס״. מה זה בכלל קודקס? קודקס היא מילה שמקורה בלטינית ומשמעותה קובץ של קונטרסים הנכרכו יחדיו, ד״א בעברית הקודקס נקרא מצחף. 

ספר זה נכתב ואויר על ידי לואיג׳י סרפיני, שהיה אדריכל ומעצב תעשייתי איטלקי בשנות ה-70. סרפיני השקיע שלוש שנים על מנת לסיים את הספר ולאחר מכן עוד כמה שנים עד שמישהו הסכים להוציא אותו לאור.

כתב סתרים זה מזכיר קליגרפיה ערבית אך נכתב משמאל לימין כמו כל שפה מערבית, עד היום לא הצליחו למצוא משמעות או לפצח את כתב החידה. לאחרונה נטען שסרפיני, באחת מהרצאותיו הסביר שאין משמעות לכתב, והוא אינו מכיל שום מידע. הסיבה היחידה שהמציא את השפה, הייתה כדי שהקורא ירגיש את התחושה שיש לילדים בזמן שמקריאים להם סיפור, הם אינם מבינים את השפה אבל רואים שהמבוגרים מצליחים להבין את משמעות האותיות ולייצר מהם צלילים בעלי משמעות.

הספר דומה בעריכתו ובאיורים המופיעים בו כתבי יד עתיקים כמו כתב יד וויניץ המכילים איורים של צמחים, בעלי חיים ואנשים בתוספת של כיתוב שלרוב מכיל תיאור מדעי של צמחים, מתכונים לתרופות והוראות לחיים בריאים יותר. לאחרונה, נטען על ידי חוקר מסוים שהצליח לפצח את הצופן של כתב יד וויניץ, אך טענה זו הופרכה לאחר מספר שעות. המשותף לשני הקודקסים זה התהודה שהם קיבלנו עם הזמן.והשוני ביניהם הוא שאת השני היה ניתן לשכפל ולהפיץ בצורה קלה יותר. לאחר שלושים שנה של עליה חדה בביקוש לקודקס, הוצאת ריזולי ניו-יורק הוציאה לאור מחדש את הספר וכך ענתה על הביקוש הרב שנוצר. 

כתב יד וויניץ- facsimile finder- 

הספר מכיל דימוים שונים ומשונים שחלקם נעשו מפורסמים במוזרות שלהם, כגון איור של זוג המקיימים יחסי מין תוך כדי טרנספורמציה לתנין ירקרק. כמו כן הספר ערוך ומאויר בצורה אחידה וזורמת, עשירה בפרטים שכן, סרפיני היה פרפקציונטס.

סרפיני, ניסה בספר להסביר איך עובדת הפלנטה הדמיונית שבדה מליבו ולכן חילק את הספר לשני כרכים. הראשון, מכיל תיאור של עולם החי והצומח, והשני את דרך החיים האנושית בעולם הקדחתני, לבוש, תחביבים ופעילויות חברתיות. אך כדי באמת להבין את השימוש וההגיון של אותם איורים יש צורך להפעיל דמיון רב. 

כריכת הקודקס המזכירה בטיפוגרפיה שלה כתבי יד מעוטרים בתקופות אחרות, מעידה אולי רק במעט על המורכבות הויזואלית המתבטאת בתוכנו של הספר.

עד היום לא לא ניתנה תשובה מדויקת או הגיונית למה נועד כתב היד הזה, והאם ישנה ביקורת מסוימת על החברה בה אנו חיים, אבל כנראה שאחד הציטוטים של סרפיני המתמצת את העשיה שלו הוא ״”אתה רואה מה שאתה רוצה לראות. אתה אולי חושב שזה מדבר אליך, אבל זה רק הדמיון שלך. “

לעיון וקריאה של הקודקס מוזמנים להיכנס לקישור הבא .

יש פה ממתקים רציניים

untold

האוצרות הקריסה את התערוכה בבצלאל

בחירות אוצרותיות בתערוכת הבוגרים של בצלאל גרמו לעבודות הסטודנטים להיות חנוקות, בלי לתת להן מקום אמיתי להתבטאות. דחוסות, משולבות לא במדויק וללא סינון קפדני, גרמו לקריסת התערוכה כגוף אחד שלם ומעניין.

קרא עוד »
untold

אני רוצה את זה רומנטי – שקד בשן

״אני רוצה את זה רומנטי״ של שקד בשן הוא פרויקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, העוסק במיניות נשית, בגוף ובושה. במהלך העבודה על הפרויקט, ראיינה שקד 20 נשים בנושאים אלו, וערכה את הממצאים לכדי ספר, מאויר היטב יש לציין, החושף את הדבר שכולם מתביישים לדבר עליו.

קרא עוד »
untold

Press Any Button – מיכל נשרי

Press Any Button של מיכל נשרי הוא קומיקס נוקב ומלא לב על קשרים לא בריאים, ופרויקט הגמר שלה בשנקר. הקומיקס מסופר כמשחק מחשב, שבו אם אתה לא לומד מטעויות ואיך להתגבר על אתגרים, אתה חוזר לנקודת ההתחלה (או הנקודה האחרונה ששמרת). על מקורות השראה מעולמות שונים, ועד המחקר על קומיקס ללא מילים וההתגברות על הדיסלקציה.

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצר, בדרך לעבודה, היסטוריה, מדע, עיצובTagged with: , , , , , , ,

ליאת סגל יוצרת עם הטכנולוגיה

הילוך מקרי - ליאת סגל

ליאת סגל יוצרת עם הטכנולוגיה

דיוק, סדר, מתמטיקה, אלגוריתמיקה, מונחים שלא נתקלים בהם לרוב בעולם האמנות. כל אלו נכנסים לתוך העולם שיוצרת האמנית ליאת סגל. התכנסנו כדי לדבר על התערוכה האחרונה, השראות, תהליכי עבודה ומה היא זוממת הלאה. ראיון קצת אחר. קחו את הזמן להתמסר.

אנחנו נפגשים במשכן האמנים בהרצליה, ימים ספורים לפני תום התערוכה האחרונה שלה – ״הילוך מקרי״. העבודות של ליאת סגל מוסברות עד הבורג האחרון, ואת כל הטכנולוגיה והחישובים היא עושה בעצמה. היא נעזרת באסיסטנטים ואסיסטנטיות כדי להקים יחד את המיצבים, שבסופם הם עוברים למחסנים של חברים כדי לשמור עליהם. לרוב מדובר בעבודות חד־פעמיות שלא ניתן לשחזר באופן מדויק. העבודה מתאימה את עצמה לחלל בו היא נמצאת, וכך גם נעשים החישובים המתמטיים וההצבות בהתאם.

העבודה מחולקת לשלושה חלקים — גורם, אפקט וגל. הגורם הוא גליל מתכתי גדול, במה מוגבהת כמזבח ובראשה מתוחה יריעת לָטֵקְס שחורה. על היריעה נח מטבע. מנגנון פנימי שואב ומשחרר את יריעת הלטקס מדי כמה שניות, ובכך מניע אותה להטיל את המטבע ללא הרף, עץ או פלי שוב ושוב, לנצח. זו מכונה פְלִיפִּיסטית. היא מחזיקה שתי תוצאות אפשריות בלבד.

הילוך מקרי - ליאת סגל
הגורם. הילוך מקרי - ליאת סגל

האפקט נגרם כתוצאה מהבחירה של המטבע, ונמצא בקצה השני של החלל. קונוס שמרכיבות 1,165 רצועות פוליאוריטן שחורות שפורצות ממנו, נמתחות ומתנקזות לעבר נקודה במרכז החלל: טבעת מתכת מבהיקה, נזם צף במרכז החלל, נקודת מגוז הוֹפְכִית המתווה מעין רישום תלת–ממדי עדין ומדויק.

תוצאות הטלות המטבע מתורגמות לערכים המוזנים למנוע המושך את החגורות בכיוונים שונים. הטבעת נעה במידה מינורית בלבד תחת השפעת החגורות והמשקולת. הקונוס נע לאט מצד לצד, רצועותיו נמתחות ונרפות חליפות

הילוך מקרי - ליאת סגל
האפקט. הילוך מקרי - ליאת סגל

הגל, הרכיב השלישי במכונה, הוא במה מתכתית עגולה. הוא מורכב מתנועת הקונוס בחלל שנקלטת בעדשת מצלמה נוספת, ומיקומה של הטבעת מפעיל את התנועה השלישית. פני השטח של הבמה שחורים ומבהיקים. מאות כוסות מים שקופות, בגדלים שונים ובצורות שונות, מוצבות עליה. הן הפוכות, נושקות למשטח הבמה, כל אחת מלאה במים כדי מחציתה. בכל יחידה כזו כמה מגנטים קטנטנים שרוטטים בפנים. מסוג הדברים שצריך לראות במציאות ולא להסתפק בתמונה. אבל, התערוכה כבר נגמרה. 

הילוך מקרי - ליאת סגל
הגל. הילוך מקרי - ליאת סגל

שורת ביוגרפיה כדי להבין במי מדובר: עד 2009 ליאת סגל עבדה כחוקרת במעבדת החדשנות של מיקרוסופט, אחרי שסיימה תואר שני במדעי המחשב וביולוגיה. באותו הזמן, חבר שלימד בבצלאל הציע לה להעביר איתו קורס בגישות בבינה מלאכותית לעיצוב ואמנות, ומשם – היסטוריה. בראיון לא נתמקד במה היה, נכתב על זה מספיק בעברית, אלא בהווה ובעתיד. מומלץ בחום לצפות בהרצאות הנפלאות שלה ביוטיוב.

כאמור, הראיון התקיים ימים ספורים לפני סגירת התערוכה ״הילוך מקרי״ שהתקיימה במשכן לאמנים בהרצליה. בימים אלו מוצגת תערוכה חדשה של ליאת סגל – ״פלט״ – בגלריה שרלוט בתל־אביב.

ליאת סגל. צילום: Viviane Wild
ליאת סגל. צילום: Viviane Wild

בעצם לעומת עבודות אחרות, כל המנגנון פה מוסתר.

״בתערוכה הזאת כל המנגנונים מוסתרים, וזה קצת חלק מהסיפור קצת. או לא קצת, זה קשור מאד לסיפור. במיוחד כש… אני אראה לך את העבודה של הכוסות שהוצגה כבר בעבר עם מנגנון חשוף, ופה הבחירה היתה לגמרי להסתיר ולייצר איזשהו מין קסם אבל לא במובן של הפתעה, אלא במובן של חוסר ההבנה של המנגנון. זה מה שמוביל אותי גם להקרנה בקיר, בכל פעם שיש הטלה של מטבע יש עדכון של ההקרנה, של התוצאות. עץ או פלי. פלי זה אחד, עץ זה אפס, וכל פעם הוא מתעדכן ככה. אבל הקיר, התוצאות שלו מופנות לכיוון הזה של החלל, הן לא מופנות אל המכונה, כי בשום שלב אתה לא רואה גם את הדבר עצמו, את אלמנט הטבע כביכול הזה, וגם את איך שאנחנו תופסים אותו או איזה ניתוח אנחנו עושים, המודל שיש לנו עליו״.

הילוך מקרי - ליאת סגל

ספרי על תחילת דרכה של התערוכה הנוכחית.

״רן (קסמי-אילן, אוצר התערוכה – ט.ס.ו) פנה אלי סביב אוגוסט 2018. ידענו שזה הולך להיות בינואר. לפני זה עוד היתה לי תערוכה קבוצתית עם עבודה חדשה שעוד עבדתי עליה עדיין, ככה שקונספטואלית זה התחיל באוגוסט אבל בפועל התחלתי פיזית את העבודה רק באוקטובר, ואז הכל היה בטורבו, ממש. אז גם מבחינה של להבין את המהלך, ואז פתאום, וזה באמת קרה מאד מהר אבל גם זה הרגיש לי מאד נכון. הכל התחבר כזה, שכמה דברים מהעבר או רעיונות שעוד לא מומשו אף פעם, התחברו לדברים חדשים שצמחו מתוך המחשבה הזאת. 

אבל הכל התחיל מהמכונה שמטילה מטבעות, שזה משהו שהיה לי בראש כבר שנתיים-שלוש או משהו כזה. באמת שבסופו של דבר זה התממש וזה לא תמיד ככה, ממש כמו שדמיינתי את זה לפני שנתיים שלוש. בדיוק ככה ראיתי את זה.

באתי עם כמה רעיונות שהיו לי מראש, שהתחילו מהטלת מטבע, כשבמקור המחשבה היתה על סרנדיפיות, על תגלית ממוזלת. אבל גם, זה התחיל מאותו מקום. אבל מהר מאד ידעתי שאני רוצה להתעסק באותם כוחות שמזיזים אותנו, משפיעים עלינו. ואז השאלה מה יהיה, היתה מה יהיה הביטוי בשאר התערוכה. 

וגם, מהר מאד דמיינתי בקווים גסים בהתחלה את כל המהלך, והעבודה עם רן קסמי אילן הייתה של איך להפוך את זה לסיפור. זאת אומרת כל הנקודות האלה והחוטים שלאט לאט התחילו להירקם, ובאמת לתת לזה עומק, לעשות את הבחירות. אגב, הוא ספציפית, וזה משהו שלא קורה הרבה בעבודה עם אוצר, הוא גם, בנוסף לזה שהוא איש תוכן וקודם כל אוצר, הוא גם טכנית מאד חזק, והיו לו הרבה רעיונות טובים מבחינת הבניה וההפקה״. 

צילום מתוך הסטודיו של ליאת סגל

מדהים. אז את בעצם מקבלת שרטוט של המקום, לצורך העניין מדידות ואז מתחיל המשחק של לבנות מודלים קטנים.

״אז ממש זה מתחיל ממה שאתה רואה פה (מצביעה על השרטוט). אתה רואה נגיד, שקיר החוצץ לא נמצא ממש מול הכניסה כמו שהיה בראשון אלא קצת הוא זז ימינה. זה נגיד דברים שבהקמה היו, והחבלים לא מתוחים במין וי, אלא אם אתה זוכר, מתוחים קודם כל על הקירות ואז נכנסים. זה היה מתוך הבנה של הכוחות שם יותר. כי הבנתי שאם אני מותחת את זה ככה, אז אני צריכה מבחינת הווקטורים של התנועה למשוך את כל האובייקט הזה נגד הכוח הרבה יותר (מהנהן ומנסה להיזכר בשיעורי פיזיקה בתיכון)״.

איזה חוק ניוטון זה? (מנסה את מזלי)

״כן, יש שם איזה משהו, זה נכון. מה שרציתי זה שהתנועה תהיה יותר לצדדים, לא רציתי למשוך אותו קדימה, זה גם לא היה חלק מהסיפור, אז שיניתי את הזוויות של החבלים. היו כמה דברים שעברו אבולוציה עם הזמן, אבל זה די נראה ככה מההתחלה, מהשלבים המוקדמים. וגם, דמיינתי בהתחלה יותר את הרצועות כמין קונוס נורא גיאומטרי, ואז הבנתי שאני רוצה שיהיה לו משהו חי יותר, אז הוא קיבל את הבטן הזאת. גם מבחינת כוחות, זאת אומרת, זה גם עזר לכוחות״.

מה נותן לך השראה בחודש האחרון, ומה מתוכנן בתערוכה הבאה?

“אוקי, זה מצחיק. אני ספציפית עכשיו מתחילה לעבוד על תערוכה הבאה שלי כבר, שהיא הולכת להיות פעם ראשונה תערוכה רק של ציורים של מכונות (״פלט״, מוצגת בימים אלו – ט.ס.ו). אני לא מציירת, אני בונה מכונות שמציירות, אבל זה הולך להיות איזה שהוא אוסף של כמה מכונות, חלקן שכבר הצגתי, ומכונה אחת חדשה. אבל התערוכה הזאת, הציורים יוצגו לא כ.. זאת אומרת בד”כ הציורים מוצגים כסוג של תוצר לוואי או חלק ממהלך שלם שהמכונה במרכז שלו. 

פה, חוץ מהמכונה החדשה, הציורים יוצגו בלי המכונות, כמו שהם. יעמדו בפני עצמם. מהדברים שאני מתעסקת איתם עכשיו, זה באמת מה מקורות המידע הבאים, או מה הולך להיות הקו המחבר נגיד בעבודות שם. אבל אני עוד לא יודעת, זה שלב נורא מוקדם, אתה יודע, זה עוד לא שם, אבל מקבלת השראה דווקא מדברים משפחתיים. 

כרגע אני מתחילה מזה, אני לא יודעת אם זה ילך לשם בסוף, אבל למשל לקחתי מאח שלי לקחתי מהעסק שלו דאטה, יש לו חברה לקנאביס רפואי. לקחתי מידע אמיתי של מכירות, של ניסויים קליניים שהם עושים, ואותו אני הולכת לתרגם, לפחות, שוב, זה בהתחלה, אני לא יודעת מה יהיה עם זה. 

ההורים שלי בדיוק עברו בית אחרי ארבעים שנה שהם גרו בבית שבו אני נולדתי, אז עזבו את הבית הזה ועברו לבית חדש. לקחתי תוכניות של הבית הישן. שום מושג לאן זה הולך, אבל זה דברים שאיכשהו כרגע נמצאים לפחות בתודעה שלי. אבל באופן כללי, אני חושבת שכל הזמן אנחנו אוספים מקורות השראה, אז נורא נורא קשה להצביע על משהו מאד מסוים. יש לי איזה מסמך כזה שכל פעם שעולה לי משהו, או שיש איזה משהו שמרגיש לי שיום אחד אני אתייחס אליו, אני מכניסה אותו לשם. אתה אף פעם לא יודע מתי משהו יתחבר למשהו. 

כמו שעכשיו המכונה של ההטלת מטבע באה מלפני שלוש שנים, ואגב גם הכוסות זה מלפני שנה כבר מימשתי את הטכניקה הזאת, אבל היא היתה לי בראש, למעשה הגשתי אותה כהצעה לאיזה תערוכה קבוצתית שהיתה אמורה להיות לפני שנתיים־שלוש, ובסופו של דבר התערוכה הקבוצתית לא קרתה, וזה התממש אחר-כך. לפעמים זה בא מתוך החומר, מתוך הטכניקה, לפעמים זה בא מתוך המידע, שזה גם חלק מהטכניקה. לפעמים, הרבה פעמים זה בא מתוך הדברים שנמצאים בעולם שלי. אבל נורא נורא קשה להגיד, לשים את האצבע בדיוק על מה מוביל למה״.

מתוך הסטודיו של ליאת סגל
הפרוייקט Plate Recorder נעשה ב2017 בשיתוף פעולה עם הקרמיקאי רועי מעין והוצג בביאנלה לקרמיקה בקלוז', בביאנלה לקרמיקה בלטויה ובשבוע העיצוב בירושלים

אנחנו חיים בתקופה שהיא מאד טכנולוגית, וההשפעות שיש לתקופה מהסוג הזה על אינדיבידואל ועל חברה. אז זה יכול להיות על אינטימיות, זה יכול להיות על תקשורת, הרבה מאד על תקשורת. על תפיסת האני, על זהות.

כשהייתי בהרצאה שלך, תהיתי אם יש איזשהו קו מחבר בין העבודות של השנים האחרונות, חוץ מהשימוש בטכנולוגיה. כלומר מבחינת האמירה שלך, שזה יכול להיות המון דברים.

״אני חושבת שבדיעבד אני יכולה להגיד את הדברים האלה, היום יותר מפעם. יש דברים שלגמרי מחברים את כל העבודות ויש דברים שבתקופות מסוימות מחברים חלק מהעבודות, ואם אני  צריכה להצביע על כמה בולטים כאלה, אז הכי בולט זה ההתעסקות עם שליטה ועם אובססיביות של שליטה, וזה נכון להרבה מאד עבודות.

הצד השני של זה, שהוא מאד קשור האמת לשליטה, שזה ההיפך המוחלט משליטה, זה הרנדומליות שגם נכנס. בתקופות אחורה התעסקתי הרבה מאד עם מהי יצירה, זאת אומרת מיהו היוצר, מהי היצירה, ואז לכאן גם, שני האלמנטים האחרים של שליטה לעומת האקראיות גם נכנסו, אבל הפוקוס היה יותר על המקום הזה. 

אני חושבת אבל שבאופן כללי אני עסוקה, גם, בלי להתייחס לטכנולוגיה כטכנולוגיה אבל על איך שאנחנו חיים בתקופה שהיא מאד טכנולוגית, וההשפעות שיש לתקופה מהסוג הזה על אינדיבידואל ועל חברה. אז זה יכול להיות על אינטימיות, זה יכול להיות על תקשורת, הרבה מאד על תקשורת. על תפיסת האני, על זהות. אבל אתה יודע, זה דברים שמעסיקים גם הרבה מאד אומנים אחרים, לא בקונטקסט הזה. מה שאני מנסה להגיד זה שההתעסקות היא יותר קשורה לאנושי מאשר לטכנולוגי מבחינתי. הכלי שלי הוא טכנולוגי.

פתאום חשבתי על עוד דברים. דיברת על העכשיו, אז שני דברים שלגמרי נותנים לי השראה אבל גם, אי אפשר להגיד מה הגורם ומה התוצאה לדבר הזה, זה שני דברים שאני בתקופה האחרונה עושה, אחד מהם זה עבודה על אובניים, קרמיקה שהתחלתי לעשות״.

בהמשך לצלחות?

״לא. אני לא רוצה להגיד בלי קשר כי כמובן יש קשר, לכל יש קשר, אבל פשוט התחלתי ללכת לחוג קרמיקה״.

מדהים.

״ממש מדהים, וזה מעמת אותך פתאום עם דברים שהם לא בסט היכולות הרגיל שלך והרבה זמן לא היה לי את זה. זה נחמד. והדבר השני שהוא גם מאד מתחבר לי לזה, זה התעסקות עם זן ועם מדיטציה, וגם שני הדברים האלה שהם מאד מחוברים לי, אז אין ספק שאני מתעסקת איתם בהרבה מובנים גם בעבודות. ועם התעסקות גם, עוד דבר שחוזר בעבודות זה התעסקות עם זמן, נוכחות, העלמות ושחיקה, אז זה גם עוד אלמנט של השראה״. 

מיצב הקול People You May Know, הוצג במוזיאון ישראל, 2015, כחלק מהתערוכה 'קיצור תולדות האנושות'
מיצב הקול People You May Know, הוצג במוזיאון ישראל, 2015, כחלק מהתערוכה 'קיצור תולדות האנושות'
התערוכה People You May Know הוצגה בבית הנסן בירושלים, 2014
התערוכה This Is Not A Typewriter הוצגה בגלריה Kanya בברלין, 2016
Attending Machine, Museum für Angewandte Kunst, Frankfurt, 2015
התערוכה This Is Not A Typewriter הוצגה בגלריה Kanya בברלין, 2016

אני תוהה, כשאת יוצרת בעצם עבודה, כמה אחוזים זה גחמות וכמה אחוזים זה החלטות מודעות. או שזה תמיד מתחיל בגחמה ועובר אחרי זה.. או שאת מבינה בדיעבד?

״יש המון הלוך חזורים בדברים האלה. בעבודות מהסוג שלי, מצד אחד אתה חייב לתכנן אותם. זה מהרמה של להזמין את הרכיבים, אתה יודע, מסין או מארה”ב. אז אתה צריך לדעת למה לצפות. מצד שני, אני מתעקשת לבנות את העבודות בעצמי ולא להעסיק מהנדסים אחרים לצורך העניין, בדיוק מהסיבה שלפעמים תוך כדי העבודה העבודה משתנה. כמו שוב במדיומים אחרים. אז הרבה פעמים, וזה נורא תלוי בעבודה הספציפית, הרבה פעמים עבודה ממש תשתנה. אני חושבת שהעבודה הכי קיצונית שזה היה לי בה, היתה מכונה שמפרידה אבנים לפי הצבעים שלהם״.

זוכר מההרצאה.

״זאת היתה עבודה מאד מאד מכנית במהות שלה, היו שם הרבה אלמנטים מכנים, יותר מאשר עבודה עם אלקטרוניקה או תוכנה כמו שבד”כ, ודמיינתי אותה במקור, זאת אומרת הסקיצות הראשונות שלה היו שונות לחלוטין מאיך שבסופו של דבר בניתי אותה, ובסופו של דבר היא נבנתה עם המון אלמנטים מאד פיסוליים. עדיין מאד טכניים בפיסוליות שלהם, אבל יש שם ממש זה נבנה כמעט כמו עבודה עם חומר באיזה שהוא מובן. 

בניתי איזה מין שלד שאליו הוספתי עוד רכיב ועוד רכיב, וזה נבנה מרחבית מתוך האילוצים של התנועה ושל מה שזה אמור לעשות, אבל מתוך הרבה מאד שיקולים אסתטיים, שזה משהו שאתה יודע, כאילו אי אפשר לכתוב בריף עליו. אבל עוד דבר זה שבד”כ הקבועי זמן של העבודה שלי הם מאד ארוכים גם. זאת אומרת זה לא שאני ניגשת לעבודה ולמחרת אני רואה אותה. הרבה פעמים אני רואה את העבודות רק כשהן מוצבות באמת בגלריה כמו פה, ויש לי המון ניסיונות להבין או לדמיין איך שזה יראה, אבל כן יש לי בד”כ איזה ויז’ן די חזק לגבי הסוף. אז איפה שהוא זה זז לשני הכיוונים האלה. זה גם וגם״.

התערוכה Vessel Streaming הוצגה בCentre Intermondes, La Rochelle, France, 2018

עם איזה יוצר או יוצרת היית רוצה לשתף פעולה?

״וואהו. אה.. מעניין. אני הרבה פעמים אני משתפת פעולה עם אומנים ויוצרים מתחומים אחרים לגמרי מהתחום שלי״.

נכון, אסף תלמודי, למשל.

״כן, לגמרי. ושחר בנימיני במחול, זאת אומרת אני רוצה להביא אנשים שבאמת יביאו עולם תוכן שהוא אחר לגמרי משלי. באתי להגיד זר, אבל זה לא זר, זה בסוף העולמות תוכן שלנו הם ממש לא זרים אבל אולי, אולי זה אפילו לא עולמות תוכן, זה הכלים, כלים אחרים לגמרי. 

כרגע אני עובדת על שיתוף פעולה עם אמנית, עם אנה מירקין שהיא ציירת ורושמת ועושה אינסטליישנים, זה גם, זה מן כיוון אחר ממה שהוא הכיוון שלי. ספציפית מי היה החלום הגדול שלי לעבוד איתו? קשה להגיד. אני חושבת שעם כל אומן שאני אוהבת את העבודות שלו. עם כל בן אדם שאני מעריכה״. 

ניים דרופינג, תודה

״אוף, נודניק (צוחקת). אה.. וואהו, רגע, אז תן לי רגע לחשוב על זה.
אני חושבת שאולי עם לורי אנדרסון, פשוט כי בא לי להיות בקירבתה, ממש. והיא אחד האנשים הכי מוכשרים בעולם. אז כן, הייתי ממש שמחה לעשות איתה איזה שיתוף פעולה, למרות שהיא הרבה יותר קרובה לעולם כלים שלי מהרבה אמנים אחרים שאני יכולה לחשוב עליהם.

הפרוייקט Plate Recorder נעשה ב2017 בשיתוף פעולה עם הקרמיקאי רועי מעין והוצג בביאנלה לקרמיקה בקלוז', בביאנלה לקרמיקה בלטויה ובשבוע העיצוב בירושלים
הפרוייקט Plate Recorder נעשה ב2017 בשיתוף פעולה עם הקרמיקאי רועי מעין והוצג בביאנלה לקרמיקה בקלוז', בביאנלה לקרמיקה בלטויה ובשבוע העיצוב בירושלים

מה התערוכות הבאות שמתוכננות?

״במאי, תערוכת ציורים של מכונות בגלריה חדשה, גלריה שלוט, היא חדשה בארץ. יש חלל תצוגה חדש של גלריה מפריז, שהיא גלריה מסחרית שמתעסקת עם ניו מדיה, עם אמנים של ניו מדיה. אז זה פעם ראשונה שתהיה לי גם תערוכת יחיד בגלריה מסחרית. אח”כ התערוכה הגדולה הבאה היא במוזיאון פתח תקווה. זה קורה, הפתיחה תהיה באוגוסט, נכון לעכשיו״.

לו”ז מטורף. מה החלום הכי מוגזם שלך מבחינת היצירה?

״מרוב שהוא מוגזם עוד לא חלמתי אותו כנראה, כי החלומות כל הזמן משתנים. אני חושבת שנורא קשה לי תמיד לענות על שאלה מהסוג הזה, או הדבר, הפרויקט הגדול ביותר שאני מדמיינת, כי הדברים כל הזמן evolving. המדיומים שלי הם יקרים בדרך כלל אז החלום הוא שיהיו לי את המשאבים לעבודות שהולכות ונהיות משמעותיות במרחב לפחות יותר. אתה יודע, להיות.. להציג תערוכת יחיד ב-MoMA כנראה. אבל זה לא המה, זה האיך בגדול. אז שוב, אין לי תשובה טובה לזה כרגע. להמשיך to evolve״.

איך נראה תהליך הפרידה מתערוכה? הרי לא מדובר בעבודות שקל לשמר, אלא במיצבים ענקיים.

״זה גם מאד משתנה, והרבה מהתערוכות אני יודעת שהן לא יחזרו ובטח לא יחזרו ככה. את העבודה, המיקרו קוסמוס הזה נוצר לחלל הזה, והרבה מהעבודות הן site specific והן לא יחזרו. זאת אומרת התערוכה שהיתה בלה רושל, נוצרה גם מבחינת הדטה, הדטה היה אפילו site specific ו time specific. התערוכה בבית הנסן לחלוטין נבנתה לפי מידות החלל. אני חושבת שאחת הדוגמאות הכי טובות לפרידה מעבודה היתה באמת בתערוכה בהנסן, שאני חושבת שהראיתי לך את הוידאו שהחלקים נופלים״.

Liat Segal - People You May Know, Beit Hansen,Jerusalem. 2014
התערוכה People You May Know הוצגה בבית הנסן בירושלים, 2014

״זו עבודה סופר סיזיפית, סופר חזרתית, שעבדתי עליה בסטודיו במשך כמה שבועות, ההקמה שלה הייתה, רק של העבודה הזאת איזה שבועיים, עם חמישה אנשים פחות או יותר שעבדו איתי, והקיפול שלה כביכול לוקח חמש דקות.

פשוט חיתוך שלה ולקפוץ על החומרים. ומצד אחד אז ההתעסקות מראש היא התעסקות עם זמן, ועם נוכחות מול האובייקט שאתה נמצא, והקיפול ואפילו הזריקה של השאריות או המחזור של השאריות זה חלק מהסיפור.

גם פה בתערוכה אנחנו רואים את הקורוזיה על המגנטים, זה משתנה. האבק שמצטבר, המים שלאט לאט נעלמים, ויש לזה חיים. השינוי בלטקס, ובכל העבודות יש להם את החיים שלהם, אבל תהליך הפרידה מתחיל מהרגע של ההצבה. מהיום שסיימתי להציב אני סופרת, יש count down שאני כבר מדמיינת לאן הדברים ילכו והרגע של הלחתוך את החוטים האלה, כאילו זה עצב נורא נורא גדול מצד אחד, ומצד שני זה החיים של זה.

עוד שאלה שתמיד עולה זה מה אני עושה עם העבודות האלה אח”כ, לאן הן הולכות. אז יש עבודות שבאמת מקבלות חיים חדשים, לפעמים הן נבנות מאפס עוד פעם, אבל מבחינתי זה אותו חדש. אני בונה את העבודה מאפס אבל היא מקבלת את החיים שלה עוד פעם. לפעמים אני צריכה לאחסן עבודות ואני נעזרת בכל המחסנים שנמצאים. כל מי שנותן לי עדיין, שמדבר איתי עדיין ונותן לי לשים אצלו דברים. הדברים שלי גם הם גדולים בד”כ. אבל אתה יודע, זה עצב וזה שמח וזה הרבה דברים ביחד״.

יש פה ממתקים רציניים

untold

האוצרות הקריסה את התערוכה בבצלאל

בחירות אוצרותיות בתערוכת הבוגרים של בצלאל גרמו לעבודות הסטודנטים להיות חנוקות, בלי לתת להן מקום אמיתי להתבטאות. דחוסות, משולבות לא במדויק וללא סינון קפדני, גרמו לקריסת התערוכה כגוף אחד שלם ומעניין.

קרא עוד »
untold

אני רוצה את זה רומנטי – שקד בשן

״אני רוצה את זה רומנטי״ של שקד בשן הוא פרויקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, העוסק במיניות נשית, בגוף ובושה. במהלך העבודה על הפרויקט, ראיינה שקד 20 נשים בנושאים אלו, וערכה את הממצאים לכדי ספר, מאויר היטב יש לציין, החושף את הדבר שכולם מתביישים לדבר עליו.

קרא עוד »
untold

Press Any Button – מיכל נשרי

Press Any Button של מיכל נשרי הוא קומיקס נוקב ומלא לב על קשרים לא בריאים, ופרויקט הגמר שלה בשנקר. הקומיקס מסופר כמשחק מחשב, שבו אם אתה לא לומד מטעויות ואיך להתגבר על אתגרים, אתה חוזר לנקודת ההתחלה (או הנקודה האחרונה ששמרת). על מקורות השראה מעולמות שונים, ועד המחקר על קומיקס ללא מילים וההתגברות על הדיסלקציה.

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנות, להכניס למצב טיסה, מדעTagged with: , , , ,

על ריזוגרף ומשי בפולין – Oficyna Peryferie

Michał Chojecki

על ריזוגרף ומשי בפולין – Oficyna Peryferie

לפני מספר חודשים הייתי בביקור קצר בורשה. החלטתי בכל נסיעה לחו״ל לפגוש מעצב מקומי. עקבתי באינסטגרם אחרי הפעילות של מיכאל חויצקי, הבעלים של סטודיו Oficyna Peryferie בורשה, פולין, ואהבתי את הדברים שהם עושים. השיחה הייתה מרתקת, והיו דברים מעניינים מאוד שהוא דיבר עליהם אוף דה רקורד. בסוף החלטנו על ראיון מסודר במייל. דיברנו על הדרך המרתקת של הסטודיו, על התשוקות שלו, על הקשר שלו לישראל, ועל מצב העיצוב בעיר המזרח־אירופאית. והיי! הבאנו לכם ממתקים מהסטודיו.

Oficyna Peryferie - logo
Oficyna Peryferie

מה הניסיון שלך בעולם העיצוב? איפה למדת?

״למדתי במחלקה לאמנויות גרפיות באקדמיה לאמנות בורשה. היום אני עובד שם כעוזר מרצה.

מעולם לא הגדרתי את עצמי כ״מעצב״, למרות שאני משתמש בטכניקות וכלים של מעצבים. אני עובד כאמן שמוקף במעצבים ואני חושב שזה מה שבנה והפך אותי למי שאני היום. אני מנסה להבין את תהליך התקשורת שבין יוצר וקהל בעולם הויזואלי, ואת ההשפעה של תהליך זה על עולם העיצוב. העיסוק העיקרי שלי הוא עיצוב ספרי אמן, פנזינים והדפסים מקוריים״.

ספר לנו על סצנת העיצוב והקראפט של ורשה

״אני אוהב את ורשה! היא מרכזת את כל האנרגיה היצירתית של מרכז ומזרח אירופה, ולא יודעת שובע. יש בה פוטנציאל אדיר ויש המון מקום ליוזמות ורעיונות חדשים. בהשוואה לברלין, שרחוקה מפה רק כמה שעות, אנחנו אולי פחות מפותחים, יש פה פחות גלריות, פחות סטודיואים מפוארים, פחות מעצבים ואמנים, אבל יש לנו רעב לאמנות ועיצוב טובים. בעשור האחרון העיר השתנתה במהירות, סצנת העיצוב והקראפט התפתחה מאוד ואני מזמין את כולכם לביקור״.

Michał Chojecki
Michał Chojecki

 אתה זוכר את הפעם הראשונה שראית מדפסת ריזוגרף? איפה ומתי?

״אני לא זוכר את הפעם הראשונה שראיתי, אבל אני זוכר בבירור את הפעם הראשונה שהיתה לי הזדמנות לעבוד עם אחת כזו. לפני כמה שנים התחלתי להעביר סדנאות הכנת ספרים באקדמיה המלכותית לאמנויות של האג בהולנד. אני די מומחה בהדפס משי ואוהב את הטכניקה הזו, אבל חיפשתי דרך חדשה להדפיס פנזינים וספרים עם סטודנטים. הריזו התאים לי בדיוק מושלם למה שחיפשתי, ולאחר ההתנסות הראשונה עלה בי הרצון לרכוש מדפסת לסטודיו שלי״.

אתה יכול לספר לנו על הסטודיו שלך? מה משמעות השם?

״לסטודיו שלי קוראים “Oficyna Peryferie”, סטודיו להדפסים ובית הוצאה לאור עצמאי. משמעות המילה “Peryferie” היא מחוץ למרכז (פריפריה), וגם מילה שמתארת משהו לא מפותח טכנולוגית. מבחינה פוליטית היא מתקשרת למדינות עולם שלישי. אני מקבל המון השראה מהפריפריה, מטכניקות הדפסה ישנות ולואו-טק, אסתטיקה של עיצוב וינטג׳ ותרבות ה- DIY.

פתחתי את הסטודיו בשנת 2014. בתחילה כדי להוציא את הספרים וההדפסים הפרטיים שלי. מהר מאוד זה התפתח למשהו גדול יותר, והיום אנחנו (הצוות שלי ואני) מתמחים בשני תחומים: הראשון, הפקה והוצאה לאור של ספרי אמן, פנזינים והדפסים מקוריים. השני והחשוב לא פחות – חינוך והעברת סדנאות״.

 

איזה סדנאות יש בסטודיו?

״התחלנו בסדנאות של כריכות ספרים והדפס משי. כיום התפתחנו למגוון סדנאות של עיצוב ספרים, פנזינים והדפסים. יש לנו גם סדנאות קראפט כמו למשל הכנת ניירות מרבל (Marbled Paper).

הסטודיו מאוד קטן אז כשיש סדנאות אנחנו שוכרים חלל מיוחד, כל פעם במקום אחר ומטיילים הרבה ברחבי פולין. עשינו סדנאות כמעט בכל עיר בפולין, היו בערך 200 סדנאות בארבע שנים האחרונות״.

 
Oficyna Peryferie - Jak Zrobić Książkę - Michał Chojecki
סדנת מרבלינג
Oficyna Peryferie - Space Odyssey - Marta Tomiak - zapałki kolekcjonerskie
Oficyna Peryferie - Space Odyssey - Marta Tomiak - zapałki kolekcjonerskie
Oficyna Peryferie — Posteriso4
Oficyna Peryferie — Posteriso4

ראיתי (וקניתי!) כמה מהמוצרים שלך. אתה יכול לספר על קופסאות הגפרורים?

״איסוף קופסאות גפרורים זאת האהבה שלי. התאהבתי בזה כשהייתי בהודו וראיתי לראשונה קופסאות גפרורים זולות ופשוטות, עם תוויות באיכות נמוכה. מיד חשבתי שהחפץ הקטנטן הזה הוא הצורה המושלמת בשבילי לחקירה של עיצוב וינטג׳, ושילוב שלו עם טכניקת ההדפסה שאני מתעסק איתה. מצאתי מפעל בהודו, ממנו קניתי כמה אלפי קופסאות חלקות, ללא תווית, עליהם עשיתי הדפסים קטנים במהדורה מוגבלת״.

איפה אתה מקבל השראה כשאתה עובד על פרויקטים אישיים? מה ההעדפות שלך והאם אתה משתף פעולה עם עוד יוצרים/אמנים?

״פרויקטי האמנות שלי קשורים קשר הדוק עם חיי האישיים והחוויות שעברתי. ההשראה הכי טובה שלי היא הדפסים באיכות נמוכה ופרטים מתוך הדפסים. בנוסף, עיצוב וינטג׳ ואמנות לא מקצועית. בפרויקטים אישיים אני תמיד מנסה ליצור ולהפיק לבדי, אבל משתף פעולה עם אחרים בתור מוציא לאור וכותב. הוצאתי מדריך הכנה וכריכת ספרים, ואני עובד כרגע על ספר נוסף בנושא הכנת פנזינים״.

יש לך המלצה על חנויות ספרים מיוחדות באירופה?

״אני תמיד ממליץ על ביקור בירידי ספרים. ברוב הערים האירופאיות הגדולות יש אירועים כאלה. בירידים יש ריכוז גבוה של מוציאים לאור שמסתובבים בכל אירופה ומוכרים עבודות שלהם. אני אוהב את שיטת ההפצה הישירה הזו. ספרי אמן יוצאים לרוב במהדורות קטנות ולא מגיעים לתפוצה רחבה, לכן זוהי הדרך הכי טובה למצוא אוצרות. לגבי חנויות ספרים, המקום המדהים ביותר שביקרתי בו הוא Boekie Woekie באמסטרדם. נדהמתי מההיצע, המגוון והאיכות של הפנזינים, האמנות וספרי האמן״.

Oficyna Peryferie - zine No Negotiations - Michał Chojecki

אתה יכול לספר לנו על הסדנה שהעברת בבצלאל? מתי אתה מתכנן לחזור לישראל?

״ביקרתי בבצלאל עם הסטודנטים שלי ב-2017 כחלק מפרויקט בינלאומי גדול, אהבתי מאוד את המקום. בהחלט יש תכניות להמשך שיתוף פעולה דרך האקדמיה בה אני מלמד בורשה, אבל השנה לקחתי שנת שבתון אז מקווה לחזור בשנה הבאה!״

Oficyna Peryferie - inside

יש פה ממתקים רציניים

Mixtapes

Mixtape – ANAT GUTBERG

חדשה דנדשה, יצאה מדלתות בצלאל, ענת גוטברג מעצבת מוכשרת עם משיכה חזקה לדימויים שזזים ומוזיקה. ענת, בחרה לנו מוזיקה רגועה ללילות ארוכים ומהנים ולרכיבות אופניים

קרא עוד »
unseen-חשיפה למעצבים

unseen – Oleg Fedorkov

מעצב גרפי בוגר שנקר, מתמחה במושן ולטרינג. הוקסם מהיכולות להוסיף לסיפור מימד ויזואלי נוסף על ידי אלמנטים ויזואלים בתנועה

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנות, להכניס למצב טיסה, מדע, עיצובTagged with: , , ,

איך לא שמעת על הארי קלארק?

Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review

איך לא שמעת על הארי קלארק?

פינה חדשה במגזין של המעצבת יובל אלבג – ׳איך לא שמעת על׳ – בו תספר על יוצרים שמשום מה לא שמעת עליהם. מתחילים עם המאייר והאמן הארי קלארק האפלולי והמרתק.

הארי קלארק (Harry Clarke) בילה את נעוריו בסדנא של אביו, מקשט כנסיות מדבלין, אירלנד, כשהוא מוקף זכוכית צבעונית, סצנות מהתנ״ך ומהברית החדשה ואמנות קלטית. ואכן, קלארק מוכר בעיקר כמי שחלונותיו מעטרים כנסיות ברחבי אירלנד ואירופה – אך הספרים המאוירים שלו הם המקום בו הוא באמת פורץ דרך, חופשי מדרישות של לקוחות או הגבלות דתיות.

טכניקת הויטראז’ משתקפת באיורים של קלארק – הצבעים הזוהרים של הזכוכית אולי לא שם, אבל הקומפוזיציות הדרמטיות, החלוקה למשטחים בקווים עבים והזוויות החדות עדיין. הדמויות שלו מאורכות, עם עיניים גדולות ומלאות הבעה, ובהתאם לרוח התקופה בתחילת המאה ה־20, האיורים שלו עמוסים בקווים מסתלסלים ודוגמאות קישוטיות.

Harry Clarke
Harry Clarke
Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review
The Widow’s Son (1923). credit: The Public Domain Review

בגלל אותה קישוטיות, ניתן לשייך את קלארק לזרם הארט־נובו, למרות שרוב עבודתו האיורית נעשתה בשנות ה־20, כשהסגנון כבר נחשב למיושן. החלק המרתק הוא המקומות בהם האילוסטרציות שלו חורגות מהקונבנציות של הז’אנר – במיוחד לעיניים מודרניות, שלמדו לזהות את האיורים בסגנון האר-נובו בעיקר עם דימויים פרסומיים של נשים גבעוליות מעוטרות בשיער גולש ובדים מתנופפים. קלארק, לעומת זאת, מעדיף לעסוק במקברי, באפל ואפילו בגרוטסקי – ספרי האיורים שלו מלווים טקסטים פנטסטיים ואפלים כמו מעשיות של אדגר אלן פו ואגדות הנס כריסטיאן אנדרסן.

מפורסמת במיוחד הפרשנות שלו לפואמה הטרגית “פאוסט” (Faust), של המשורר הגרמני גתה. העיסוק בעל-טבעי ואפילו בשטני הוא ניגוד מוחלט לעבודתו עם הכנסייה, ומאפשר לקלארק ליצור דברים שלא נראו קודם לכן. האיורים בספר מלאים דימויים פסיכדליים ואפילו אלימים: פרצופים מאיימים עטויי גלימות, גופות משופדות על פגיון ארוך ויצירי כלאיים מבועתים, והכל עטוף במשטחים תיאטרליים של דיו שחור, קומפוזיציות וירטואוזיות וקישוטים קטנטנים של יד אמן עדינה.

העיסוק בעל-טבעי ואפילו בשטני הוא ניגוד מוחלט לעבודתו עם הכנסייה, ומאפשר לקלארק ליצור דברים שלא נראו קודם לכן.

Faust by Goethe
Faust in glasses, Faust by Goethe
Faust in glasses, Faust by Goethe (1925)
Faust in glasses, Faust by Goethe
אני חושבת שכאן טמון הקסם של האיורים של קלארק – בקונטרסט החד בין הדימוי האסתטי עד כדי בחילה והנושא הגרוטסקי עד כאב. האופן בו הוא עושה שימוש ביפה, בפופולארי ואפילו בארוטי כדי לתאר את המכוער, המנודה או הרשע מרתק את המתבונן ומתאים באופן מושלם לטקסטים הנפלאים שהוא מלווה. אומנם הסגנון שלו לא פורץ דרך, אבל השימוש הציני בשפה האיורית הפופולארית בזמנו כדי לתאר את מה שנמצא בשוליים או אפילו מוגדר כטאבו מקדים את עמיתיו בשנים רבות.

יש פה ממתקים רציניים

untold

ארז גביש מעצב שירה בתנועה

יום אחד פנה יאיר קדר, יוצר סדרת הסרטים ׳העברים׳, שסוקרת את המשוררים והמשוררות הגדולים בשפה העברית, אל ארז גביש, מעצב גרפי ואנימטור בכיר, ובין היתר – ראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. יחד עם מעצבים ומעצבות נוספים, החל להיווצר לו יקום חדש, מקביל, שלא דומה לכל מה שאי־פעם דמיינתם בנוגע לשירה העברית.

קרא עוד »
Julia Barashkova‏ (Photography: Aya Wind)
untold

יוליה ברשקובה לא נחה

יוליה ברשקובה היא אדריכלית ביום ומולטיטסקרית של פרוייקטים אישיים בלילה. לצד עבודה במשרד לאדריכלות נוף ועיצוב עירוני, היא גם עוזרת מחקר במכון לחקר הטקסטיל בשנקר. בין לבין, היא משתתפת בשבוע האיור 2018.

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנות, אספרסו קצר, מדע, עיצובTagged with: , ,