קטגוריה: עיצוב

ויצו מחביאים את העבודות המעניינות

ויצו מחביאים את העבודות המעניינות

תערוכת הבוגרים עברה השנה מהחלל של ויצו אל גלרית ׳פירמידה׳, וגרמה לדחיסת מרבית מהעבודות במסדרונות חנוקים. הפרויקטים הלא מעניינים במיוחד הוצגו בחלל המרכזי. חלק מהם הוצגו בחדר מדרגות של הגלריה, והמעניינים שבהם הוסתרו בקומה נידחת של המבנה. מה קרה לויצו?

הביקור במרכז האקדמי ויצו מתחיל ברגל שמאל, כשמתברר בשיחה עם השומר בכניסה למקום השומם שהתערוכה בכלל ב-׳פירמידה׳, גלריה לאמנות עכשווית במרחק 2 קילומטר צפונית למקום. הגלריה נפתחה מחדש ב־2018 בניצוחו של המנהל שמעון אלון. יאללה, נוסעים.

בכניסה לתערוכת הבוגרים ב-׳פירמידה׳, שמציפה את החלל כולו, נמצאת עמדת הדפסת תלת־מימד נטולת קונטקסט (כיתוב קטן שיסביר סביב מה התכנסנו?), מדפיסה בקדחתנות אובייקטים אקראיים, מה שמתברר במחקר אינטרנטי בדיעבד שמדובר בפרויקט של רן ראובן בן נשר, בוגר המחלקה לצילום. כלומר, זה פרויקט בצילום, ובלי קריאה מוקדמת על הפרויקט (דרך חומרים של היח״צ) – לא באמת ניתן להבין עליו דבר.

מצד שמאל מסתתר לו פרויקט הגמר המבריק ׳סינרגיה׳ של הבוגר הטרי בר גליק, ובחלל המרכזי – אסופת פרויקטים בינוניים למדי, יחד עם הבלחות של מחלקות אחרות מויצו – צילום, ארכיטקטורה ועיצוב אופנה (וידאו במסך קטן של תצוגת האופנה בחדר מדרגות, לא יותר מזה). את הקומה הראשונה תופסת המחלקה לארכיטקטורה, ויתר הקומות (עד קומה רביעית) תופסת לרוב המחלקה לתקשורת חזותית. בגלל שהגלריה קטנה מלהכיל את כמות העבודות שהאוצרים בחרו להכניס, נוצר בלאגן של ממש, ומביקור בעבודות של המחלקה לתקש״ח, תגלו את עצמכם פתאום במחלקה לצילום. לא כי רציתם, אלא כי עשו לכם בחירות לא מדויקות.

לא צריך להיות מנוסה בתחום העיצוב הגרפי כדי להבין שיש בעיות בפרויקטים בחלל המרכזי, והן גדולות מאוד. אותו חלל גדול ב-׳פירמידה׳ הוא המקום היחיד שבו יש לפרויקטי הגמר יכולת להתפרס על קיר של 4-5 מטר רוחב. יתר הפרויקטים נדחסים להם ביתר החללים ומתחננים לאוויר, ברמה שהחליטו לשים חלק מהפרויקטים בחדר מדרגות. אני לא יודע איפה הסטודנטים היו בזמן ההקמות, אבל הייתי נעלב מאוד אם היו שמים פרויקט שהזעתי עליו במיקום שכזה. אמנם מדובר בפרויקטים שעוסקים בקורס ׳טיפוגרפיה ניסיונית׳, אבל עדיין – המקום שלהם יכל היה להיות מכובד יותר עבור הסטודנטים שהשקיעו, או לבחור שלא להכניס אותם כדי לשחרר את העומס שנוצר.

החלל המרכזי בתערוכת הבוגרים בויצו. צילום: טל סולומון ורדי

בחלל המרכזי תמצאו את הפונט היחיד במחלקה – ׳החיאת הכתב העברי׳ של נטע סינר – תשעה גופנים בביצוע מרושל שהודפסו על פוסטרים ענקיים, ואף מרצה במחלקה לא הטיל בהם ספק, כנראה. הפרויקט עוסק ב-״החיאת העברית הויזואלית במקביל לדיאלוג שנוצר עם העורך הראשי של ׳דאר היום׳, איתמר בן־אב״י […]. בפרויקט תשעה גופנים שעיצבתי לפי אותיות בודדות מהעיתון״. אתחיל מהסוף – לעצב פונט ברמת גימור טובה לוקח בין שנה לשנתיים, במקרה הטוב. פרויקטי הגמר שכן לוקחים את הסיכון בעיצוב פונט, מעצבים פונט במשקל אחד עד שלושה. פה מדובר בתשעה (!) משקלים שונים בארבעה חודשים. חוסר אחידות סגנונית בין מבני האותיות, בעיות קריאות בטקסטים רצים, היעדר קשר בין המשקלים ועוד – מעלים את השאלה מדוע האוצרים, פרופ׳ טרי שרויאר וירון שין, החליטו לבחור דווקא בפרויקט הזה בחלל המרכזי?

פרויקט נוסף שמעלה תהיות על מיקומו המרכזי בתערוכה הוא ׳פצע שחור׳ של שחף אושרי, שעוסק ב-״פרשנות ויזואלית חדשה לשירה המחאתית של המשוררת עדי קיסר״. תוך שימוש בשלל הקלישאות כשניגשים לעיצוב ׳מזרחי׳. לא ברור מהעבודה המוצבת מה הטייק הנוסף שלה על השירה המופלאה של עדי קיסר? להעניק רובד אחר, להטיל ספק, לזעזע, להזדהות עם המאבק המזרחי? בעוד במילים של קיסר יש כוח, בעבודה עצמה הקהל נשאר אדיש יחסית.

יתר עבודות הפרינט גם מעלות תהיות על מיקומן – ׳הדגל׳ של אדווה צלאח, The House של יובל שרף ועבודת האיור ׳זמן מרחב׳ של עדי בן־יוסף לא ברמות גימור מספקות לפרויקט גמר. אז למה דווקא הפרויקטים הללו בחלל המרכזי? לפי הקרדיטים שכתובים ליד כל פרויקט, מסתמן שיש קשר לאוצרת התערוכה, פרופ׳ טרי שרויאר, שחתומה על ההנחייה של מרבית מהם.

היחידה שמצליחה להגיע ללב בחלל העצום והמבוזבז הזה היא איימי קליק עם עבודת האיור שלה – ׳לאצ׳ה׳. לפני כ-30 שנה סבתה כתבה ספר המתעד את קורות חייה. מהילדות בפולין, חוויותיה בשואה ועד העליה לארץ. באוקטובר 2018 נפטרה. קליק מצאה את בארון אוסף גדול של ממחטות בד עליהם איירה ורקמה קטעים נבחרים מתוך ספרה של סבתה. פרויקט מצוין ומרגש, תראו בעצמכם.

לאצ׳ה - איימי קליק. צילום: טל סולומון ורדי

 

הביקור ממשיך ליתר המבוך שמציע המבנה של ׳פירמידה׳ – פרויקטי האינטראקטיב דחוסים בחלל חשוך ומעיק במסדרון שלא היה מבייש סצנה מ-Stranger Things. אי אפשר באמת להתרשם מהם. חלק מהפרויקטים סובלים מתסמונת הסרטון – כלומר, שהם נשארים רק בגדר סרטון ואין בהם שום אלמנט שאפשר לחוש אותם בצורה אינטראקטיבית. אלו שכן עובדים סובלים מבעיות טכניות רבות, ובהיעדר נציג מטעם המחלקה שיפטרל ויסדר אותם אחת לשעה, בנס היה אפשר להרגיש ולהתרשם מחלק מהם.

 

בגזרת הפרינט אין בשורות גדולות השנה. ערימה של ספרים נדחסה על שולחן אחד לא גדול מספיק, בלי לתת קרדיטים ראויים לסטודנטים שעמלו עליהם. אלו פרויקטי גמר? פרויקטים שנעשו בקורס? כל מה שביקשתי (בלב) הוא פתק קטן שמסביר את הקונטקסט, לא יותר. מהלך אוצרותי שכזה הוא זלזול בסטודנטים, לא פחות מזה.

אז איפה הפרויקטים הטובים? מסתתרים להם. בקומה הרביעית קיים חדר קטן ומסתורי עם פרויקטי איור מעניינים במיוחד. בנס הגעתי אליו, ואני מפציר בכם למצוא אותו, למרות שההסתברות שתצליחו היא קטנה מאוד. הפרויקט המעניין והמרגש ביותר באותו חלל הוא Deadline של אריאל עיני. זו הפעם הראשונה שדמעתי מול פרויקט גמר.
הפרויקט עוסק בבחירה של סבתה לעשות המתת חסד לעצמה בקנדה עקב מחלת הסרטן. אריאל השתמשה ברפרנס של הסרט האחרון שסבתה השאירה למשפחה, ויצרה סרט אנימציה חזק במיוחד. האיורים מופיעים על הקיר בצבעי כחול. מדובר בפרויקט מוצלח שלא רק מתרפק על נוסטלגיה, אלא שואל שאלות קשות על מוות והתמודדות.

תחום ה-AR הולך וגדל בתערוכות הבוגרים השנה, וגם במרכז האקדמי ויצו ישנם מספר פרויקטים שהיה ניתן להרגיש אותם עובדים. מי שמובילה בצניעות את מהלך האינטראקטיב המשוכלל והפורה היא בת דזבלי (batt-girl), מרצה במחלקה ואמנית מרתקת.

ישנם שני פרויקטים מוצלחים שנוגעים ספציפית בתחום המציאות הרבודה. הראשון הוא ׳סינרגיה׳ של בר גליק, שלקח את השיר Sounds of Silence של סיימון וגרפונקל ופירק אותו לסצנות. בר הדפיס בתלת־מימד אובייקטיבים מתוך הסצנות שעיצב, ובעזרת תוכנה ואייפדים מפוזרים, ניתן לאחוז בהם ולראות את הסצנה השלמה קמה לחיים. אל תשכחו לשים אוזניות.
הפרויקט השני הוא של אופל קודוביצקי – ׳שגרת חירום׳, שדורש להוריד אפליקציה (Artivive) כדי לצפות בו. המהלך הזה קצת מעיק והיה ניתן להציג שם מכשיר אנדרואיד פשוט כדי להרגיש את החוויה, אחרת אפשר לטעות ולחשוב שמדובר רק בקיר מאויר. הפרויקט עוסק בילדות שלה בעוטף עזה, ומעביר את השגרה תחת האיום המתמיד, החיים בין סבב לסבב והשמירה על השפיות. האיורים קמים לחיים כשמכוונים עליהם את המצלמה והם מוצלחים למדי.

האם שווה לנסוע עד חיפה? אם זה בדרך – שווה לקפוץ. אם לא – לא נורא.

המרכז האקדמי ויצו – המחלקה לתקשורת חזותית

המרכז לאמנות עכשווית – פירמידה
רח’ ואדי סאליב 30, חיפה
23.07.2019-3.8.2019

יש פה ממתקים רציניים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , ,

מעצבת הבמה של Björk על Cornucopia

Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed

מעצבת הבמה של Björk על Cornucopia

מעצבת הבמה קיירה סטפנסון יצרה עולם שלם, מורכב ומרתק שכולו השראה מטבע וטכנולוגיה, וההרמוניה בין השניים. קיירה לקחה חלק מצוות שלם שעיצב והרכיב את Cornucopia, המופע האחרון של Björk, בעקבות אלבומה החדש שיצא בשנה שעברה. היא סיפרה לנו על תהליך העבודה והדיאלוג עם המוזיקאית המוערכת.

הייתי שם, קרוב מאוד, אבל לא מספיק קרוב. סדרת ההופעות של ביורק הפכה לסולד־אאוט חודשים מראש, והגעתי למנהטן ימים ספורים לפני המופע האחרון בסיבוב ב-1 ביוני 2019. אחרי תור של יום שלם ליד הקופות של The Shed, חלל חדש בניו־יורק שנפתח באפריל האחרון ומטרתו היא לטשטש את הגבולות בין אמנות פלסטית לבין פרפורמנס, לא הצלחתי להשיג כרטיס, וגם לא להיכנס לצלם. כבר מהטיזרים היה אפשר להבין שמדובר במופע עצום ומהמם, וכך הגעתי למעצבת הבמה קיירה סטפנסון שהופיעה בקרדיטים.

קיירה התחילה לעבוד בתחום ב־2008, תחת המאסטרים Christopher Oram ו-Michael Grandage, וב־2010 עברה לעבוד אצל Es Devlin, אחת ממעצבות הבמה הנחשבות ביותר היום, שקטפה כל פרס אפשרי בתחום. אם טרם ראיתם עליה את הפרק בנטפליקס – כדאי מאוד. 

ב-2017 סטפנסון יצאה לדרך עצמאית והתחילה לעבוד עם מוזיקאים מוכרים מאוד – XX, Sampha, Lorde, The 1975 ועוד. ב-2018 נפגשה עם ביורק והשתיים התחילו לעבוד יחד על עיצוב הבמה. בין טקסטורות עצומות של פטריות לבין מיצבים שלוקחים השראה מהטבע, סטפנסון יצרה עולם מרתק, מסתורי ופועם על הבמה.

Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed
Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed
Chiara Stephenson
Chiara Stephenson
Chiara Stephenson

איך הגעת לעבוד בתחום עיצוב הבמה?

״עשיתי קורס שנתי ביסודות האמנות באוניברסיטת קינגסטון בלונדון והתמחיתי בתלת־מימד. לאחר מכן, חבר הציע שנבדוק קורס בעיצוב תיאטרון בליברפול ושנינו התאהבנו בעיר ובקורס. למדנו שם שלוש שנים ואחריהם באו עשר שנים של עבודה עבור מגוון מעצבים כדי ללמוד מהטובים ביותר״.

מהו החלק המורכב ביותר בעיצוב במה שהקהל אינו מודע אליו?

״אני מניחה שזו המהירות שבה עליך לעבוד כדי להקים מופע בתיאטרון. אתה צריך לבנות את הסט וליצור את התלבושות, ולאחר מכן לדאוג שאמני הבמה והאלמנטים ברקע יעבדו בשלמות יחדיו. זהו תהליך מדוקדק. כל מופע, בין אם תיאטרלי או מוזיקלי, זקוק לחזרות ולניהול בתשומת לב מרבית. נתעכב על כל פזמון או שינוי סצנה כדי לוודא שהמתח התיאטרלי נשמר באופן מושלם והמופע זורם כאילו באופן ספונטני״.

Chiara Stephenson
Chiara Stephenson

״העבודה נוצרה מתוך אהבתה של ביורק לטבע וטכנולוגיה והרצון לחיבור הרמוני בין השניים״

ספרי לי העבודה עם ביורק, מה היו מקורות ההשראה לסבב ההופעות המדובר שלה?

״העבודה שעשיתי עם ביורק ומנהלת הקריאייטיב Lucrecia Martel נוצרה מתוך אהבתה של ביורק לטבע וטכנולוגיה והרצון לחיבור הרמוני בין השניים. המופע היה חגיגה של הרעיון הזה, של עתיד בו אנחנו יכולים להתקיים בדרך הרמונית. מקורות ההשראה למופע הזה היו רבים אך טבע היה הדבר הראשון שהוביל אותנו… הנוף האפי העצום של הטבע אך גם הטבע במבט מקרוב. בהתמקדות במאקרו אתה נכנס למסע דרכו ניתן לנדוד. חוסר השלמות האורגני והקימורים שכה רחוקים מתחושה תעשייתית, רצינו ליצור את זה בקנה מידה גדול״.

יצרת הדמיה פיזית של העיצוב, או שהיא נעשתה במחשב?

״בהתחלה נוצר מודל מוחשי מנייר ודבק. המודל הזה שורטט ולאחר מכן בוצעו תיקונים ושיפורים באופן ממוחשב לבמות הצפות״.

Björk - Chiara Stephenson
Chiara Stephenson
Björk - Chiara Stephenson
Chiara Stephenson
Björk - Chiara Stephenson
Chiara Stephenson
Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed
Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed
Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed
Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed

התפקיד הזה דורש הרבה עבודה עם אנשי מקצוע שונים: מעצב תאורה, מפיק, מהנדסים ועוד. איך נראה הדיאלוג ושיתוף הפעולה איתם?

״המפתח הוא שיתוף פעולה ופתיחות היות ויש הרבה אנשים יצירתיים ומצויינים מדיסציפלינות שונות בצוות, יש חשיבות גדולה לתת לכולם “לנשום” (במובן היצירתי), ולנשום יחד. Tobias Gremmler יצר עבודת וידאו ארט דיגיטלית מדהימה אז חלק ניכר מתפקידי היה יצירת קנבס להצגת היצירות שלו ושל ביורק בדרך הטובה ביותר״.

מה למדת מהפרויקט ואילו מסקנות תקחי איתך לפרויקטים הבאים?

“למדתי איזו אמנית נדיבה ומשתפת היא ביורק. היא עושה מופעים מוזיקליים שעוסקים בסאונד ומוטיבים קוליים, אז האסתטיקה של המופע תמיד תהיה קשורה בשימוש ובפונקציה של המוזיקה, מה שיוצר מופע אותנטי מאוד. אני אקח איתי כל כך הרבה מהחוויה הזו. הכרת תודה על ההזדמנות לעבוד עם כמה מהאנשים היצירתיים הטובים של זמננו ותחושה של צמיחה יצירתית שאוכל בתקווה לתעל להרפתקה הבאה!”

תוכלי לספר על איזה פרויקט את עובדת כרגע?

“הפרויקט הבא שלי הוא מופע בלט בלייפציג, גרמניה, בבית האופרה, היפהפיה הנרדמת. הכוריאוגרף הוא Jeroen Verbruggen והתלבושות יעוצבו על ידי Charli le Mindu. זו הולכת להיות תאווה לעיניים. אני לא יכולה לחכות”.

Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed
Björk’s Cornucopia. Santiago Felipe, 2019. Courtesy One Little Indian/The Shed

יש פה ממתקים רציניים

untold

Studio Knob

אלתור, מחזור, השמשה מחדש של חפצים, מסורת של קראפט מעורבת עם קידמה. אלו הן חלק קטן מהמילים שמתרוצצות בראש של יותם ועדי מסטודיו Knob, כאשר הם מייצרים פריטים מיוחדים לעיצוב.

קרא עוד »
unseen-חשיפה למעצבים

unseen – Oleg Fedorkov

מעצב גרפי בוגר שנקר, מתמחה במושן ולטרינג. הוקסם מהיכולות להוסיף לסיפור מימד ויזואלי נוסף על ידי אלמנטים ויזואלים בתנועה

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , ,

אנומה אליש – נדב הלוי

אנומש אליש - נדב הלוי

אנומה אליש – נדב הלוי

לכל תרבות יש סיפורים ואגדות שעוברות במסורת על סיפור בריאת העולם. שבעת ימי הבריאה, אלים הבוקעים מביצים או אלים המגלפים את יציריהם באבנים. את המאייר נדב הלוי, עניין מאוד סיפור בריאת העולם על פי המיתולגיה הבבלית ויצר ספר אקורדיון שכולו הודפס ידנית בדפוס משי כפרויקט הגמר שלו בבצלאל.

קליגרפיה ידנית למהדרין. נדב הלוי
קליגרפיה ידנית למהדרין. נדב הלוי

הקדמה 

לפני שניגשים לצפות בפרויקט כזה, מחוייבים לקרוא ולהכיר קצת את מיתוס הבריאה בתרבות הבבלית, חסכנו לכם את העבודה: 

“במרכז העלילה העיקרית עומד המאבק בין תיאמת, הים הקדמון, אם כל חי, ובין מרדוך. תיאמת שואפת לשמר את העולם במצב של תוהו ובוהו ומייצגת את הכוחות הסטטיים והשמרניים בעולמנו; 

מרדוך והאלים הצעירים הם נציגי הכוחות המהפכניים והדינמיים. למרבה הפרדוקס, מרדוך, אשר יצא לקרב בתיאמת בשמם של כוחות דינמיים, מכניס ארגון וסדר בעולם התוהו ובוהו;

הוא מכונן את סדר העולם החדש על גופתה של תיאמת המובסת. כך אפוא מציע המיתוס מודל לוגי, שבאמצעותו מיישב האדם את הסתירות בהווייתו:

משעולה לשלטון הכוח הצעיר, המהפכני, הוא מכונן משטרו על חורבות המשטר הישן, והתהליך חוזר חלילה”.

אנומש אליש - נדב הלוי

הפרויקט שלי הוא ספר קונצטרינה מאוייר אשר הופק בדפוס משי ומספר את מיתוס הבריאה הבבלי. הוא מציג פרשנות ויזואלית חדשה לפנתאון האלים השומרי ומלווה בתרגום האיכותי של ש. שפרה ויעקב קליין, מתוך הספר ׳בימים הרחוקים ההם׳ של הוצאת עם עובד”.

איך התגבש הקונספט?

״בשונה מהרגיל, הפרויקט התחיל מהטכניקה ולא מהנושא. בשנה האחרונה התנסיתי לא מעט בשיטות דפוס מסורתיות ודפוס הרשת תפס אותי, פשוט לא יכולתי להפסיק.  ידעתי שעלי לבחור נושא שכמו הטכניקה, יהיה בעל חשיבות היסטורית ותרבותית. מאחר ואני חובב מיתולוגיה, בחרתי בסיפור הבריאה הבבלי.

המיתולוגיה המסופוטמית לא זכתה לפרשנויות מודרניות רבות והיא לא מוכרת מאוד בתרבות היהודית, על אף הזיקה וההקבלות הרבות שלה לתנ”ך. זו הייתה הזדמנות נהדרת להפנות את תשומת הלב לטקסט המדהים הזה ולתת לו את הכבוד המגיע לו״.

מה היו מקורות ההשראה?

״התבוננתי הרבה בספרי האומן של הוצאת סדנת ההדפס ירושלים, וספרים מיוחדים של הוצאת Nobrow תוך מחשבה על התבליטים המסופוטמיים ולוחות החרס עליהם נכתב הסיפור ביתדות. חשבתי על הספר כציר זמן ארוך, כמו קיר במקדש שהציורים עליו עברו כבר את חצי הדרך להשטחה הירוגליפית.

רציתי ספר עם קצת מהמשקל המונוליטי של האמנות המסופוטמית וקצת מהצבעוניות והקומיקס של תרבות הפופ העכשווית. אפשר לומר שיש בעבודה מאבק בין אלים מיתולוגיים וסגנונות עיצוב. הטקסט כולו נכתב ידנית בהשראת ספרי תנ”ך עתיקים וגופן פרנק ריהל״.

פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי
פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״הלחץ ליווה אותי לאורך כל הדרך! בהדפסת רשת לא כל כך יודעים מה ייצא, זה עניין של ניסוי וטעייה. אני יכול להעיד על רגעי ההקלה הקסומים שבהם הרמתי את הסקוויג’י ומסגרת הרשת וראיתי שההדפס הצליח ואין צורך לנקות ולהתחיל מההתחלה. לפעמים היו לי דמעות של התרגשות.

אבל ההקלה הגדולה ביותר הגיע כאשר לחצתי את הידית של מכבש הדפוס, חתמתי את כותרת הספר על הכריכה והעבודה הושלמה״.

פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי
פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי
אנומש אליש - נדב הלוי
נדב הלוי - אנומה אליש

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״לוחות זמנים, תיעדוף ולדעת מתי להפסיק״.

גלופת הטבעה. נדב הלוי
גלופת הטבעה. נדב הלוי

מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?

״להב הלוי. לא יכולתי לבקש מנחה יותר טוב. הוא ידע בדיוק מתי לתת לי את החופש לעבוד ועל מה להתעקש. הוא עזר לי להתמקד על העימוד, הפורמט והטיפוגרפיה שהיא הסיוט הכי גדול של המאיירים. יש לו גם הרבה אנקדוטות מעולם העיצוב שהעלו בי חיוך ונתנו לי כוח להמשיך לעבוד״.

איור הגלופות לספר. צילום ואיור: נדב הלוי
איור הגלופות לספר. צילום ואיור: נדב הלוי

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״עבודה מתגמלת ופנאי לאמנות והתפתחות אישית. תמיד הייתי אדם של מסגרות ואני לא באמת רוצה להשתחרר מהן, אני רק מקווה שיהיה לי מספיק זמן לשרת את עצמי ואנשים שחשובים לי״. 

איזה טיפ תיתן לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״שימו דגש על התהליך בעבודה, בעיקר על המעבר בין דיגיטלי לפיזי ולהפך. זה קל לחכות לרגע האחרון כדי לקבל החלטות משמעותיות של הפקה, אבל בסופו של דבר זה קצת מבאס לעבוד על עיצוב רק כדי להדפיס אותו מהר ולגלות שהוא נראה יותר טוב על מסך. תבדקו את כל האופציות. לפעמים זה מעצבן, אבל זה שווה את זה״.

אנומש אליש - נדב הלוי
נדב הלוי - אנומה אליש

איפה אפשר למצוא את נדב?

איורים מודפסים מתוך הספר מוצעים למכירה, שווה לפנות לנדב במייל:
nadav.halevi3@gmail.com

נדב הלוי – אנומה אליש

תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

עוד פרויקטים ממש מרתקים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , ,

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

׳אישה בונה ארץ׳ של תמר קנובל היא עבודת וידאו וסאונד בעקבות התוודעותה לדמותה של עדה פישמן מימון – קרובת משפחה שלא הכירה, ופרויקט הגמר שלה בבצלאל.
עדה הייתה לוחמת למען זכויות נשים בתקופת קום המדינה, אישה דתייה, ממייסדות תנועת ׳הפועלות׳ וחברת הכנסת הראשונה מטעם מפא״י. בצוואתה ביקשה שלא ינציחו את שמה במפעלים ציבוריים, כך שדמותה נותרה עלומה ונשכחת. אוסף התמונות הפרטי שנמצא עם עזבונה היווה בסיס לשיחזורים המוצגים בוידאו כפרשנות ויזואלית לדבריה הבאים לידי ביטוי דרך הפסקול שמשלב קריינות, מזמור, וסאונד.

(הפעילו סאונד, הוא חשוב)

איך התגבש הקונספט?

״לקראת העבודה על הפרויקט ידעתי שאני רוצה לעסוק בנושא שהוא גם אישי וגם ציבורי. לדמותה של עדה מימון נחשפתי דרך ביוגרפיה מקיפה על חייה שיצאה לפני כמה חודשים (׳עדה פישמן מימון – מהפכנית׳ מאת פרופסור בת שבע מרגלית שטרן). מהקריאה בספר הרגשתי שגם במרחק הזמן והדורות, דבריה של עדה עדיין רלוונטים. היא בהחלט היתה אישה מהפכנית, והקדישה את כל חייה למען הגשמת מטרותיה – קידום מעמד הנשים בתקופת קום המדינה. יחד עם זאת, פרץ ועלה הנרטיב אודותיה ושהיה מנת חלקן של נשים בנות דורה. הנרטיב אודות הקושי להיות אישה פורצות דרך במרחב פעולה מוגבל להכעיס כי מבחינה מקצועית, הנשים יכלו להיות מורות בלבד ומאבקן הוגבל לכך שישוו את המאמץ שלהן בעבודה החקלאות לזה של הגברים. בלי אמונה עזה בערכי הציונות קשה להזדהות עם החלום על עבודה חקלאית.

המטרה שלי הייתה לשים דגש על הסטוריטלינג ולא על הביוגרפיה עצמה, אלא על הדרך בה אני מספרת. לא ניסיתי להיות נאמנה למציאות, רציתי להעביר את המציאות דרך פילטר אחר גם מבחינת הוידאו והסמלים וגם מבחינת הפסקול והקריינות, פילטר שיבליט את האופי המקצבי, המחאתי, שמזכיר דרשה בבית הכנסת בחלקים מסוימים (עדה היתה אישה דתייה רווקה שהחרדים החרימו) ושירה בשדה תוך כדי עבודה תחת השמש הקופחת״.

עדה פישמן מימון משמאל (קרדיט צילום: ביתמונה)

מה היו מקורות ההשראה?

״העבודה מניפסטו במוזיאון ישראל, אמנית הקול לורי אנדרסון, וקליפים של סולאנג׳״.

בפרויקט את עוסקת גם בעיצוב אופנה וגם בעיצוב מושן, מוזמנת לספר על הסימביוזה ביניהם

״חוץ מקריאה של כל כתביה של עדה מימון (ספרים, חוברות, מכתבים) וזיקוקם לקטע קול שמלווה את העבודה ב-voice over, ביקרתי ב-׳עיינות׳ – משק הפועלות הגדול שעדה הקימה להכשרה חקלאית לנשים והיום הוא כפר נוער. שם נשמר חדרה הפרטי כאתר זיכרון בו נחשפתי לאוסף התמונות האישי שלה המתעד את תנועת הפועלות ונשים עובדות את האדמה (את האוסף המלא ניתן לראות בארכיון ביתמונה, אוסף עדה מימון)״.

(הפעילו סאונד, הוא חשוב)

״החלטתי לעשות שיחזורים בוידאו דומם של תמונות מתוך האוסף שיש בהן אנרגיה חזקה ואווירה שבטית. ניסיתי להביא את העולם הזה אל זמננו – עולם חזותי ספק קיים ספק מומצא, אשר ביחד עם הפסקול התגבש אל תוך מניפסט אישי־פוליטי. רציתי שלשבט הנשי הזה תהיה תלבושת מיוחדת, סוג של בגדי חלוצות אבל עם טוויסט ולעטר אותם באיורים ובסמלים בעבודת ידי. פניתי ליעל שנברגר המעצבת מאחורי בית האופנה ׳אתא׳ מתוך רצון לשתף פעולה, היא מאוד התלהבה מהנושא של העבודה והסכימה לתרום לי תלבושות שבחרנו ביחד לטובת הפרויקט. ציירתי את הדימויים ישירות על הבגד, הפעולה לא הייתה שרירותית וחשבתי רבות על המפגש בין סוג הדימוי וכיצד הוא מונח על הבגד באופן שיגיד משהו ויצור משמעות חדשה״.

איורים ידניים של תמר קנובל על בגדי ׳אתא׳ (צילום: תמר קנובל)
איורים ידניים של תמר קנובל על בגדי ׳אתא׳ (צילום: תמר קנובל)

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״הלחץ מתחלק אצלי ללפני ואחרי הצילומים. מדובר בנושא גדול עם הרבה רבדים וחלקי פאזל שונים, אפשר לקחת את הסיפור של עדה מימון לכל מיני מקומות. לא יכולתי לגעת בכל מה שרציתי ולספר הכל. לקח לי זמן להבין מה בדיוק אני הולכת לעשות, במה אני מתמקדת וכיצד מציגה את זה. יש תהליכים שלוקחים יותר זמן וחוסר הוודאות לגבי איך הדברים יראו בסוף גרם לי לפעמים לחוסר שקט.

לאחר הצילומים – שהם מבחינתי רגע השיא של הפרויקט, היתה לי הקלה מטורפת. הייתי מאד גאה בעצמי שהרמתי את ההפקה הזאת, כל כך הרבה אנשים נרתמו לשתף איתי פעולה, זה היה מאוד מרגש עבורי. עבדתי עם צוות של נשים־חברות וצלמת אדירה, מאי אלימלך, שאנחנו מכירות עוד מהתיכון. עשינו חזרות בדירה שלי כמה ימים לפני והתאמתי לכל אחת את הבגד שתלבש. האווירה בצילומים עצמם היתה מיוחדת ומעצימה, כל מה שדמיינתי בראש קיבל צורה והרגשתי על גג העולם״.

מתוך ההגשה
מתוך ההגשה

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״להיות אדפטיבית וללמד את עצמי דברים חדשים תוך כדי התנסות. אין לי פורמט קבוע בו אני עובדת, יצירה מתחילה אצלי מנושא שאני רוצה לעסוק בו ואליו אני מתאימה את הפורמט. זה יכול להיות משחק מחשב, מיתוג, פרינט, איור או וידאו־ארט. ההבנה הזאת התחדדה אצלי במיוחד במהלך הפרויקט הזה בו מצאתי את עצמי עושה דברים שלאו דווקא יצא לי להתנסות בהם בצורה מעמיקה במהלך התואר. וגם לא לחשוש לשתף פעולה עם אנשים מתחומים שונים זה דבר שתמיד מעשיר את הפרויקט ומלמד המון. אני בהחלט לוקחת את זה איתי הלאה״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?

״קובי לוי היה המנחה שלי, הוא לימד אותי כבר בקורס קודם אז הכרתי את שיטת ההנחיה שלו. הוא נתן לי המון חופש ללכת בכיוונים שמעניינים אותי, גם כשהדברים היו בגדר רעיון ולא היה עדיין משהו קונקרטי להסתכל עליו תמיד היה לו משהו חכם לומר שהמשיך ללוות אותי לאחר הפגישה ולאורך התהליך.

בנוסף, יחסית בתחילת הסמסטר נפגשתי עם האמנית מיכל היימן שלימדה אותי צילום בשנה א׳. הפגישה איתה היתה נקודת ציון חשובה בדרך, היא עזרה לי להיסגר על הפורמט ועודדה אותי להמשיך בכיוון״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״כרגע הכל פתוח, מאוד רוצה לשתף פעולה עם אנשים, יוצרים מתחומים שונים ולהיות תמיד בתנועה וסביב יצירה. סיימתי את הלימודים עם טעם של עוד ואני שואפת להמשיך לתואר שני בחו״ל בשנים הקרובות״.

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״לא להיבהל ולהיכנס להיסטריה, תעשו משהו שאתם אוהבים, שיש לכם תשוקה אליו – תעזו!
כולם אומרים את זה, וזה באמת נכון – מדובר בסך הכל בעוד פרוייקט, עוד לבנה בארמון שאנחנו בונים״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)
אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

איפה אפשר למצוא את תמר?

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

יש פה ממתקים רציניים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , ,

עיר בר – שקד גינות

עיר בר – שקד גינות

במדינת ישראל קיים קו תפר עדין ולא תמיד מוגדר בין טבע לעיר. במקומות מסוים הטבע גובר על האורבניות ובמקומות מסוימים יחסי הכוחות הם שונים לגמרי, לצערנו. בפרויקט הגמר שלה, בחרה שקד להציג את החפיפה בצורת ספר מאויר.

עיר בר – שקד גינות

ספרי על הפרויקט בכמה מילים 

עיר־בר הוא ספר מאויר למבוגרים, שעוסק בנקודות המפגש בין עירוניות ארצישראלית ובין טבע מקומי, דרך ארבעה סיפורים. כל אחד מהסיפורים מתמקד בעיר אחרת ובמין אחר של בעל חיים מקומי: שפני סלע בערד, תנים בתל אביב, צבאים בירושלים, וצבועה מפוספסת אחת ממודיעין. כל סיפור מבטא פן אחר של עירוניות, של טבע ושל השטח החופף בין השניים – שמכורח התגברות תהליכי העיור וצמצום המרחבים הפתוחים רק ילך ויגדל.

המפגש עם חיות בר בסביבה עירונית יכול להצית תחושות של פחד, פליאה, התרגשות וחרדה, ולעורר מחשבות על המקום שאנחנו תופסים בעולם. השתמשתי באיור ככלי לשחזור התחושות והמחשבות הללו באופן חוויתי, על הנייר, בין היד, העין והרגש של מי שיקרא בספר.

איך התגבש הקונספט לפרויקט?

בתחילת השנה שובצנו לסדנאות במסגרת שבוע העיצוב הצרפתי בבצלאל; אחרי שלוש שנים  וקצת בהן שוכנעתי שאני לא מאיירת מצאתי את עצמי בסדנת איור בהנחיית פאני מיכאליס, יוצרת וקומיקסאית מהממת. באחד הימים לקראת סוף הסדנא, שהיינו צריכים לצאת ממנה עם קומיקס בן 8 פריימים לפחות, הגעתי עם סקיצה, וואקום, מחשב ורצון עז לסיים את זה וללכת הביתה. פאני ראתה את הוואקום, עיקמה קצת את הפרצוף והציעה להשתמש בעיפרון ויד במקום. העצה שלה הייתה פרייסלס – נהנתי מהשחרור, הלכלוך והחופש של העיפרון, נזכרתי שאני אוהבת לצייר ושזה לא חייב להיות סבל. התוצאה הסופית של הקומיקס עוררה הרבה אהדה והזדהות, מנעד רגשי שקשה להגיע אליו בעיצוב. זה פתח איזו צ’אקרה ורצון עז להמשיך.

כמה חודשים אחר כך, במהלך חופשת הסמסטר נתקלתי בכתבה על רותי הצבועה ממודיעין, ואז בעוד אחת, ובעוד אחת. מצאתי מלא סיפורים מהסוג של (האינטרנט הוא מקום נפלא לחקור בו), וזה נשמע כמו נושא מספיק גדול לפרויקט אבל מספיק מוזר, קטן ונישתי כדי שלא יהיה משעמם או בנאלי מדי, ובעיקר התיישב עם המוטיבציה שנשארה מהשבוע עם מיכאליס – לחקור את הכלי הזה שנקרא איור ידני כמעורר אמפתיה ורגש.

עיר בר – שקד גינות

מה היו מקורות ההשראה?

את הסיפורים כתבתי וערכתי בהשראת מקרים מהארץ וממקומות אחרים, קטעי עיתונות, מאמרים וחוויות שנאספו ועובדו במטרה לייצר פתח לפרשנות, למחשבה ולדמיון. הרפרנסים החזותיים נעו בין ציורי הגריד של אגנס מרטין, צילומי טבע עירוני מתחרות ה-Wildlife Photographer of the Year ומישראל (בעיקר עירית דרוב ועמיר בלבן), דרך ארץ יצורי הפרא וHere של ריצ’רד מקגוויר, שרטוטים אדריכליים של כרמי ושל ספדיה, הרישומים היפהפיים של קרן תגר ז”ל, דומיניק גובלה, אנקה פוכטנברגר – וזו רק תחילת הרשימה. היה לי חשוב לשמור על ראש פתוח, לדבר עם חברות, מרצות וזרות מוחלטות על הפרויקט, לרשום כל שם, סיפור או רפרנס שעלה בשיחות האלה, לבדוק – ולא להפסיק לחקור.

עיר בר – שקד גינות

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

האמת שלכל אורך הפרויקט הצלחתי לשמור על מפלס אחיד וסביר של לחץ. אני מייחסת את ההצלחה הזאת לשני גורמים – לוח זמנים/גאנט שממש ישבתי למלא לפני כל שבוע עבודה ועזר לדעת בדיוק כמה עומס מצפה; וגם לעובדה שמהחודש השני לעבודה ועד שהספר היה מודפס וכרוך התנתקתי מרשתות חברתיות. התנתקות מוחלטת, כולל להחליף סיסמא, לנעול ולזרוק את המפתח לים. הצעד הדרסטי הזה עזר לשמור על פוקוס ולא להתפזר, וגם מנע הרבה מהחרדה שנוצרת מלראות סטודנטיות (וסטודנטים) אחרות עושים *יותר* – יותר גדול, יותר יפה, יותר מהר. כשאת נמצאת בסטוריז כל היום נורא קשה לא להשוות, אבל האמת היא שתהליכי העבודה של כל אחד ואחת מאיתנו כל כך שונים שההשוואות הללו הן (ברוב המקרים) חסרות ערך.

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

את ההבנה שהעולם ענק ויש בו מרחב עצום ללמוד, לשאול שאלות, להתפתח ולמצוא את עצמנו ואת הנקודות שבהן אנחנו יכולות להשפיע – כמעצבות, מאיירות או בכל תחום קריאייטיבי אחר – על המקום שבו אנחנו חיות.

איור: שקד גינות

מי הנחו את הפרויקט, ועד כמה ההנחייה השפיעה עליו?

ההנחייה הרשמית הייתה של מעין לויצקי, שהיא גם מעצבת מוכשרת וגם אדם מקסים – החיבור והאינטראקציה איתה היו ממש טובים מההתחלה ועודדו אותי להמשיך בתהליך באופן עקבי ורגוע. חוץ מזה קיבלתי המון פידבק מקצועי ממרב סלומון; תמיד היה לי פיק ברכיים לפני הפגישות איתה כי ידעתי שהיא לא מרחמת בביקורת, ותמיד יצאתי מהפגישות האלה עם תחושה שיש עוד מלא עבודה (גם שנייה לפני הירידה לדפוס), אבל גם בידיעה שהיא סומכת עליי ושאצליח למנף את הפרויקט הזה ולהוציא ממנו ומעצמי את המיטב.

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

נראה לי שעדיין לא מיציתי את העולם האקדמי, אז סיכוי סביר שאמשיך לתואר שני, מקווה שאיפשהו בחו”ל. בכל מקרה, השנה אני לוקחת הפסקה להתרעננות ומנוחה, ואז נראה לאן הרוחות יקחו אותי 🙂

עיר־בר. איור: שקד גינות

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

לשמור על ראש פתוח, ללכת לכל מקום עם מחברת קטנה ועט, להיות בטוחה בעצמך וביכולות שפיתחת לאורך התואר, לקחת הכל בפרופורציה – ולהנות!

איפה אפשר למצוא את שקד?

יש פה ממתקים רציניים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , , , , ,