קטגוריה: אספרסו קצר

בפסח הזה לא כורכים מרורים, אלא ספרים

בפסח הזה לא כורכים מרורים, אלא ספרים

כל מי שחובב ניירות ומחברות וממש מתחשק לו להכין כאלה אבל לא יודע מאיפה להתחיל, פסח 2019 יהיה מקום טוב להתחיל בו.
גלריה אלפרד מארחת את מיכל פוקס, אמנית ספרים מגרמניה, אשר במשך יומיים תלמד את רזי הכריכה הידנית.

לא אחת יוצא לי לשמוע תיאורים על סדנאות במיוחד כשמדובר על סדנאות קראפט. אבל, כשזה מגיע לתחום הכריכה תמיד יש המון מילים היכולות לתאר את הסדנא אבל את התחושה שאתה יוצא מסדנא עם מחברות שכרכת בעצמך, באמת קשה לתאר. גלריה אלפרד בתל אביב מארחת את מיכל פוקס שבמשך יומיים תעביר סדנת כריכה ותלמד איך להכין מחברות בעבודת יד עם סטוק מהמם של ניירות שהיא סוחבת איתה מגרמניה. 

כשאומרים את המילה כריכה ידנית, עולות המון אסוציאצות של משהו ארכאי וסיזיפי שמצריך מכשור כבד ובית-מלאכה. זה קונספט שמיכל תנפץ בסדנא הזאת. מכיוון שבסדנא, מיכל תלמד טכניקות כריכה ללא שימוש בדבק, מה שמקל על פעולת הלמידה ומנמיך את רמת הסרבול. נכון, יש שלבים מסוימים כמו חיתוך,קיפול ותפירה, וזה ממש לא פשוט כמו כריכת ספירלה או סתם הדבקת קרטונים, אבל תאמינו לי, זה באמת משהו שכל אחד יכול לעשות. 

 

אחת מטכניקות הכריכה שמיכל תלמד בסדנא

מיכל מספרת לי קצת על המסלול שהיא עברה: ״אני מסיימת את הדיפלומה שלי באוניברסיטה לאומנות בגרמניה ב Halle. ההתמחות שלי בכריכת ספרים היא טכנית, אבל רק בחלקה. במשך הלימודים למדנו מספר טכניקות שונות, כריכה רכה, קשה, קופסאות, תיקיות״. המסלול שמיכל עוברת מתמקד יותר בפאן האמנותי של הכריכה, והתוצאה הסופית של תהליך היצירה הוא אובייקט, עם הפוטנציאל להיות מוצג בירידים המיועדים לספרי אמן, אבל גם בגלריות או במוזיאונים. 

בשנים האחרונות היא מתמקדת ביצירת מיצבים של טקסט במרחב ועל ידי מניפולציות ודרכי פרזנטציה מענייניות, מציגה נושאים הקשורים בזהות היהודית על כל המשמעויות הפוליטיות וחברתיות הטמונות בה. 

חלק מעבודותיה היחודיות של מיכל 

הסדנא תערך בחוה”מ פסח, בתאריכים
22-23/4 בין השעות 10:00-17:00 ניתן להירשם ליום אחד  או לשני הימים, כל הפרטים בקישורים 

לאוטודידקטים מביניכם המעוניינים ללמוד כריכה לבד, אני ממליץ לכם על הספרים הבאים :

יש פה ממתקים רציניים

בדרך לעבודה

רושם ראשוני

6 טיפים של הצלמת איה וינד איך לצלם את האובייקטים שלכם בצורה מעניינת, שתתפוס את העין ותכניס לכם עבודה.

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצרTagged with: , , , , , ,

איך לא שמעת על מטרקטשה נסו?

מיניאטורה של העיר בגדד

איך לא שמעת על מטרקטשה נסו?

איש האשכולות של האימפריה העות׳מאנית יצר (גם) מפות מאויירות של איסטנבול והסביבה. כמה דקות על מטרקטשה נסו.

הוא כונה לא פעם ״ליאונרדו דה וינצ׳י של המזרח״, ולא בכדי – הוא היה יליד המאה ה־16, רק במקום איטליה העשירה – בוסניה העות’מאנית, ומתהדר ברשימת תארים ארוכה: מתמטיקאי, היסטוריון, גיאוגרף, קרטוגרף, טופוגרף, מוסקטיר, איש צבא, סייף, צייר, קליגרף ומהנדס. שמו המלא הוא Nasûh b. Karagöz al-Bosnawî, אבל אתם יכולים להשתמש בכינוי מטרקטשה נסו (Matrakçi Nasuh), על שם המשחק שהמציא – מטרק. מתוך כל המגוון הזה, אנחנו נתמקד היום בהיספק אחד של האישיות הגדולה הזאת – כצייר מיניאטורות בחצרו של הסולטן סולימן המפואר.

בניגוד למקביליהם בני הרנסאנס האירופי, שהתמקדו בתיאור ריאליסטי ככל האפשר של בני האדם ונצמדו לנושאים דתיים ומיתולוגיים, ציירי המיניאטורות העות׳מאנים הגיעו מתפיסת עולם אחרת לגמרי: היה עליהם לייצר תמונות העוסקות בהתרחשויות היום-יום בארמון הסולטן, שעקבו באדיקות אחר הטקסט של כתב היד בו הן נכללו. למעשה, בזמנו לא היו אלה יצירות אמנות ייחודיות אלא איורים אקטואליים. הצורך ביצירת מיניאטורות חדשות לעיתים קרובות הכתיב עבודה מהירה, שלא אפשרה ירידה לפרטים, וביחד עם התכתיבים של החברה העות’מאנית הדתית (איסלאם-סופיסטי) והשפעות משכני האימפריה כמו סין ופרס, נוצר מעין קאנון, סגנון אחיד – השטחה של הפרספקטיבה, צבעים חזקים, קווים מסוגננים והתמקדות בעיקר ובנרטיב. למעשה ציירי המיניאטורות עשו עבודה כל כך טובה בתיעוד המתרחש בחצרות האימפריה העות’מאנית שכיום רבים מהם נחשבים מסמכים היסטוריים לכל דבר.

מטרקטשה נסו נחשב למייסד של ז’אנר חדש, שלא התייחס לנרטיב של כתב היד באופן ישיר, אלא התמקד בתיאור דקדקני של ערים, ומכונה ״מיניאטורה טופוגרפית״. אומרים שבעבודתו המתארת את איסטנבול יש מספיק פרטים ודיוק כך שניתן לנווט בה אפילו היום, רק בהתבסס על אותה מפה מהמאה ה-16. אבל, יופין של המיניאטורות הטופוגרפיות של נסו הוא לא ביכולתן למסור מידע מדוייק, שיכול לשמש לניווט בשטח, אלא באופן בו הן ממחישות את החוויה של המקום בצורה מורכבת, רבת פרטים ומשכנעת. יש בהן עולם ומלואו, שניתן לצלול אליו במבט אחד. הוא מאסטר של קומפוזיציות, היררכיה וקונטרסט, ומוביל את העין במיומנות, מלהטט בצבעים החיים והרווים וריבוי הטקסטורות האופייניים למיניאטורות העות׳מאניות, כל זאת תוך הקפדה על ״חוקי הפורמט״ של המיניאטורה העות׳מאנית.  

 

נסו היה היסטוריון,שתרגם וכתב מסמכים היסטוריים בעצמו, ואפילו המציא סגנון קליגרפי ייעודי לפקידי הממשלה (דיוואני –Jeli Divani) ונראה שכבר אז ידע את הערך החשוב של המיניאטורה כמסמך תיעודי. הוא נמנע מתיאור של בני אדם, מה שמקל עלינו, הצופים, להכניס את עצמנו לתמונה באופן מלא, או להתייחס אליה באופן מופשט. הוא לא מתאר את המי ומי בחצר הסולטן אלא קרבות גדולים וארכיטקטורה, ודווקא ההתעסקות בדברים הגדולים מאפשר לו לרדת לפרטים הקטנים בהם התפרסם. הנרטיב שנסו מציג מופשט ולכן גם רחב וגלובאלי יותר, שמאפשר גם לנו, מעל 500 שנה אחר כך, להתחבר אליהן.

יופין הוא לא ביכולתן למסור מידע מדוייק, אלא באופן בו הן ממחישות את החוויה של המקום בצורה מורכבת, רבת פרטים ומשכנעת. יש בהן עולם ומלואו, שניתן לצלול אליו במבט אחד.

קליגרפיב בסגנון ה"דיוואני" שהומצא ע"י נסו עבור פקידים
קליגרפיה בסגנון ה"דיוואני" שהומצא ע"י נסו עבור פקידים

יש פה ממתקים רציניים

untold

להצלחה יש שני אבות

אומרים בארץ שאין קיץ בלי מלחמות, כנ״ל למחאות. הקיץ האחרון היה רווי במחאות מכל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית. אחת מהן הייתה המחאה בעקבות חוק הפונדקאות,

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – YONIL

כולם מכירים כבר את הטעם הויזואלי של Yonil ואת המרצ׳נדייז שהוא מוכר, אבל רגע, אתם מכירים את הטעם המוזיקלי שלו? אם עוד לא, היום יש לכם

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצרTagged with: , , ,

איך לא שמעת על ארנסט הקל?

איך לא שמעת על ארנסט הקל?

רופא שהפך לביולוג בעל תשוקה אדירה לאמנות, שהראה לעולם את מה שרואים מבעד למיקרוסקופ. חמש דקות עם ארנסט הקל.

ראיתם כבר את ההדפס הזה, או לפחות אחד דומה לו – הדפסים מרובי פרטים של סקולנטים או חרקים, מסודרים בקומפוזיציה סימטרית על נייר צהבהב, לרוב גם בצירוף השמות הלטיניים בפונט קורסיבי. יכול להיות שמצאתם אותו בחנות הדפסים מדהימה בגיחה האחרונה לאירופה, או שזה סתם הדפס זול מאיקאה, אבל את ההשראה העיקרית לכל מקשטי הקירות האלה ניתן למצוא אצל אדם אחד – ארנסט הקל.

הקל, לפחות לפי הכשרתו, היה בכלל רופא, שעשה הסבה לביולוגיה לאחר שקרא את “מוצא המינים” של דרווין, קולגה ובן זמנו. הקל לא היה המדען הקר והאובייקטיבי שאנחנו מכירים, אלא אדם מלא רגש, מדען שמעריץ את הטבע אותו הוא חוקר, ועושה את עבודתו בתשוקה גדולה, אולי קצת גדולה מדי.

להקל הייתה משנה סדורה – תיאוריה שלמה על פיה מאותו תא פשוט מתפתחים כל היצורים, מורכבים ככל שיהיו. הוא ייחס חשיבות רבה לנראות החיצונית של כל דבר, וטען שהצורה היא הקובעת את תכונותיו של היצור. אמנם משנתו של הקל לא עמדה במבחן הזמן (ולאחר מותו חלקים ממנה אפילו נוצלו להצדקת תיאוריית הגזע הנאצית), אבל האיורים שלו בהחלט עונים להגדרה.

Ernst Haeckel (ויקיפדיה)
Ernst Haeckel (ויקיפדיה)

עבודתו הפופולארית ביותר היא אלבום ההדפסים art forms in nature) Kunstformen der Natur). כאשר הספר יצא לאור לראשונה עוד לא הייתה אפשרות זמינה לצילום דרך מיקרוסקופ, ולכן כאשר האדם הממוצע חזה באחד ממאה ההדפסים הכרוכים בספר החדש, אי שם ב־1904, הוא ראה דימוי חדש, שהוא לא מכיר – דימוי השקול לקורא בן זמננו להדמיות של נאס”א.

ואכן, זה סוד קסמם של ההדפסים ה”מדעיים” של הקל: הם לא אינדקסיאליים גרידא – הם חורגים מעבר לפונקציה שלהם, והולכים כל כך רחוק ממנה שהם כבר לא דומים לה. אלו יצורים חייזריים, סימטריים, מעוצבים ויפים להפליא. הם מצויירים בפוזות דינמיות, ונראים יותר כמו צורות בקליידוסקופ מאשר הייצורים החיים המוכרים לנו מהיבשה, מצויידים במחושים, בלוטות וקימורים.

כמו בעבודתו המדעית־פילוסופית, גם כאן מכופף הקל את הצורות הנתונות בשם האידיאולוגיה והאסתטיקה. בקווים מדוקדקים וברמת פירוט מרהיבה הוא בורא לנו פנטזיה מדעית, מחזה מהפנט. זה כבר לא משנה האם היצורים האלה באמת קיימים או האם הם באמת נראים כך – השאלה היא האם הוא משכנע אותנו ביופיו ובאחידותו האלוהית של הטבע.

אלו יצורים חייזריים, סימטריים, מעוצבים ויפים להפליא.

Radiolaria skeletons at 100x - Marc Perkins (Flickr)
Radiolaria skeletons at 100x - Marc Perkins (Flickr)

יש פה ממתקים רציניים

untold

Torino Graphic Days VOL3

מתחם תעשייה ישן התחפש לאחד ממתחמי העיצוב הגרפי והאיור הגדולים של איטליה. שלושה ימים של הוללות ויזואלית, הרצאות וסדנאות ממיטב היוצרים בעולם. היינו שם לסקר את האירוע.

קרא עוד »
איור: שרון שפיץ
אספרסו קצר

שרון שפיץ נמצאת בפרטים הקטנים

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות ומאיירים. הפעם, שרון שפיץ, מדברת על איור, רישום והחיים.

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצרTagged with: , ,

איך לא להיכשל בפרויקט הגמר

Spokenotes - Tal Solomon Vardy

איך לא להיכשל בפרויקט הגמר

עשיתי פעמיים את פרויקט הגמר בשנקר. בראשון נכשלתי, בשני הצטיינתי. כמה טיפים חשובים שיאפשרו לך לעבור את פרויקט הגמר בלי להיכנס להתקף חרדה, ואפילו להנות מהדרך. בסופו של דבר, זה כולה עוד פרויקט, ואפשר לקחת ממנו הרבה דברים טובים.

הגשתם את פרויקט הגמר, הצגתם בתערוכת הבוגרים ונכשלתם? תנחומיי! כי זה בדיוק מה שקרה לי. אין ספק שהמקרה הזה הכניס כמה סטודנטים של שנה ג׳ להתקפי חרדה, והגיע הזמן להרגיע אותם. גבירותיי ורבותיי, המדריך. להלן 5 טיפים כיצד להימנע מכישלון בפרויקט הגמר שלכם:

זה לא זמן טוב ללמוד דברים חדשים

הרעיון הראשון שלי היה VJ אינטראקטיבי עם הקהל. טסתי עד לברלין הקרירה בתחילת סמסטר ב׳ ושם הבנתי שאין סיכוי שאצליח להרים את האופרציה הזו ב־3-4 חודשים, במיוחד שהידע שלי בתחום ה-Motion הוא לא מעמיק מספיק (עדיין). זה כלל ללמוד תוכנות חדשות שאני לא מכיר בטווח זמן מאוד מצומצם (כי העיקר הוא הקונספט והעיצוב). סתם שרפתי זמן יקר על רעיון טוב אבל לא בר ביצוע. בסוף חזרתי לאזור הנוחות שלי – אינטראקטיב. עיצבתי אפליקציה, Hool.Ninja, ובניתי לה דמו עובד באופן מלא ב-Principle. אבל פאק, עדיין נכשלתי. הטיעונים בהגשה הקשוחה שעברתי היו שאין כמעט עיצוב (=מסה של מסכים), ולכאורה, בגלל שההיקף קטן – הוא לא מספיק בשביל לעבור.

בפרויקט הגמר השני – Spokenotes – החלטתי לחזור לפרינט. כבר בתחילת הסמסטר הבהרתי לעצמי שעם דברים מודפסים אי אפשר להתווכח. ספר ששוקל 700 גרם – הוא קיים, אפשר לדפדף בו, אפשר לראות את ההיקף. כשיש לך רק מסכים, לך תסביר את כל העבודה מאחורי הקלעים.

חיבור טוב עם המנחים

לא משנה כמה ניסיון יש לכם, כמה עבדתם בפרילאנס בשנים שהייתם סטודנטים, אתם בסופו של דבר באקדמיה ויש לה חוקים אחרים מהעולם האמיתי. בשנקר למשל יש קבוצות הנחיה, וכל קבוצה מקבלת 2 מנחים. חשוב מאוד שיהיה חיבור טוב עם המנחים שלכם, עדיף עם כאלו שלמדתם איתם בעבר ואתם מכירים את דרך העבודה שלהם. זה קריטי, בעיקר כי זה יכול לתרום לכם המון.

בפרויקט הגמר הראשון לא היה לי חיבור טוב. בהתחלה היה בסדר, ומהגשת האמצע דברים הלכו והחמירו. יש דבר כזה שאין כימיה, זה לא אומר שאתם סטודנטים בעייתיים, וחשוב לשים לב לזה כבר בהתחלה. במקרה הצורך – להחליף קבוצת הנחיה.

בפרויקט הגמר השני המנחים תרמו לי המון, ברמה השבועית, ובלי האינפוטים שלהם הפרויקט לא היה מגיע לעומקים שהוא הגיע אליהם. היה לי כיף לכל אורך התהליך, ולקחתי ממנו דברים לפרויקטים אחרים שעבדתי עליהם אחרי.

יש לכם חיים שלמים לעצב אינטראקטיב

ולכן, כדאי שפרויקט הגמר שלכם ינוע באזורים של וידאו/מוצר פיזי/פרינט (פוסטרים, ספרים, פנזינים וכו׳). יש לכם את המשך החיים לעסוק באינטראקטיב (אפליקציות, אתרים, VR). תנו לעצמכם לעצב משהו קצת אחר. אם נתרכז רגע בתערוכת הבוגרים, הרבה יותר קל להעריך ספר עבה, מוצר פיזי כלשהו או וידאו מושקע, מאשר ממשק משתמש. במסך כמעט ולא ניתן להבין את נפח וכמות העבודה שנדרשה כדי להגיע לתוצר הסופי. בנוסף, למרבית האנשים אין ממש כוח לעבודות אינטראקטיב בתערוכת הבוגרים (זה לא צריך להיות שיקול עיקרי, אבל סתם מבאס).

חבל על הזמן — קחו תוכן מוכן

אחד הדברים שאני מתעקש לגביהם בעבודה שלי הוא תוכן איכותי ומעניין. משתדל לא להיכנס לפרויקטים שהתוכן בהם לא מעניין, כי זה מתסכל אותי. אף על פי כן, אין שום סיבה שתבזבזו את הזמן שלכם על יצירת תוכן, כי הציון שניתן לכם לא כולל שיפוט בנושא. מבחינת האקדמיה מה שמשנה זה העיצוב ורק על פיו אתם נמדדים. ברוב עקשנותי, יצרתי טבלה משוגעת באקסל עם 120 מקומות מדהימים לברלין, ברצלונה וניו-יורק. בזבוז זמן? בטירוף. עדיף לקחת טקסט קיים ולעשות לו קופיפייסט.

בפרויקט הגמר השני, כל הטקסטים האקדמים בתחילת הספר – העתקתי וערכתי ממקורות קיימים. ידעתי שבמילא אף אחד לא קורא אותם, ועדיף שהם יכתבו על־ידי אנשים מנוסים ממני בתחומים שסקרתי (וכמובן – שמתי קרדיט מלא בסוף הספר).

ספרו את הרעיון שלכם לכל מי שמוכן להקשיב

אחד הדברים שנהניתי לעשות בסמסטר הוא פיץ׳ על הרעיון של פרויקט הגמר לאנשים שאינם מתחום העיצוב. לא תאמינו כמה האינפוטים שלהם יעזרו לכם בתהליך. ככל שתספרו על הרעיון לכמה שיותר אנשים – זה יאפשר לכם לזקק אותו לדבר קוהרנטי וברור, וגם – יוריד את הסטרס המשוגע לקראת ההגשה עצמה כי דיברתם עליו כבר עשרות פעמים כבר.

לסיכום, נסו לא לסבך את עצמכם בהפקות שאינן ברות ביצוע בזמן סביר של חודשיים (זה מה שנשאר נטו לביצוע, ויש שיטענו שאפילו פחות). מאחל לכם המון בהצלחה, אני זמין לשאלות והתייעצויות בפייסבוק ובמייל.

יש פה ממתקים רציניים

Mixtapes

Mixtape – ANAT GUTBERG

חדשה דנדשה, יצאה מדלתות בצלאל, ענת גוטברג מעצבת מוכשרת עם משיכה חזקה לדימויים שזזים ומוזיקה. ענת, בחרה לנו מוזיקה רגועה ללילות ארוכים ומהנים ולרכיבות אופניים

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצרTagged with: , ,

איך לא שמעת על הארי קלארק?

Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review

איך לא שמעת על הארי קלארק?

פינה חדשה במגזין של המעצבת יובל אלבג – ׳איך לא שמעת על׳ – בו תספר על יוצרים שמשום מה לא שמעת עליהם. מתחילים עם המאייר והאמן הארי קלארק האפלולי והמרתק.

הארי קלארק (Harry Clarke) בילה את נעוריו בסדנא של אביו, מקשט כנסיות מדבלין, אירלנד, כשהוא מוקף זכוכית צבעונית, סצנות מהתנ״ך ומהברית החדשה ואמנות קלטית. ואכן, קלארק מוכר בעיקר כמי שחלונותיו מעטרים כנסיות ברחבי אירלנד ואירופה – אך הספרים המאוירים שלו הם המקום בו הוא באמת פורץ דרך, חופשי מדרישות של לקוחות או הגבלות דתיות.

טכניקת הויטראז’ משתקפת באיורים של קלארק – הצבעים הזוהרים של הזכוכית אולי לא שם, אבל הקומפוזיציות הדרמטיות, החלוקה למשטחים בקווים עבים והזוויות החדות עדיין. הדמויות שלו מאורכות, עם עיניים גדולות ומלאות הבעה, ובהתאם לרוח התקופה בתחילת המאה ה־20, האיורים שלו עמוסים בקווים מסתלסלים ודוגמאות קישוטיות.

Harry Clarke
Harry Clarke
Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review
The Widow’s Son (1923). credit: The Public Domain Review

בגלל אותה קישוטיות, ניתן לשייך את קלארק לזרם הארט־נובו, למרות שרוב עבודתו האיורית נעשתה בשנות ה־20, כשהסגנון כבר נחשב למיושן. החלק המרתק הוא המקומות בהם האילוסטרציות שלו חורגות מהקונבנציות של הז’אנר – במיוחד לעיניים מודרניות, שלמדו לזהות את האיורים בסגנון האר-נובו בעיקר עם דימויים פרסומיים של נשים גבעוליות מעוטרות בשיער גולש ובדים מתנופפים. קלארק, לעומת זאת, מעדיף לעסוק במקברי, באפל ואפילו בגרוטסקי – ספרי האיורים שלו מלווים טקסטים פנטסטיים ואפלים כמו מעשיות של אדגר אלן פו ואגדות הנס כריסטיאן אנדרסן.

מפורסמת במיוחד הפרשנות שלו לפואמה הטרגית “פאוסט” (Faust), של המשורר הגרמני גתה. העיסוק בעל-טבעי ואפילו בשטני הוא ניגוד מוחלט לעבודתו עם הכנסייה, ומאפשר לקלארק ליצור דברים שלא נראו קודם לכן. האיורים בספר מלאים דימויים פסיכדליים ואפילו אלימים: פרצופים מאיימים עטויי גלימות, גופות משופדות על פגיון ארוך ויצירי כלאיים מבועתים, והכל עטוף במשטחים תיאטרליים של דיו שחור, קומפוזיציות וירטואוזיות וקישוטים קטנטנים של יד אמן עדינה.

העיסוק בעל-טבעי ואפילו בשטני הוא ניגוד מוחלט לעבודתו עם הכנסייה, ומאפשר לקלארק ליצור דברים שלא נראו קודם לכן.

Faust by Goethe
Faust in glasses, Faust by Goethe
Faust in glasses, Faust by Goethe (1925)
Faust in glasses, Faust by Goethe
אני חושבת שכאן טמון הקסם של האיורים של קלארק – בקונטרסט החד בין הדימוי האסתטי עד כדי בחילה והנושא הגרוטסקי עד כאב. האופן בו הוא עושה שימוש ביפה, בפופולארי ואפילו בארוטי כדי לתאר את המכוער, המנודה או הרשע מרתק את המתבונן ומתאים באופן מושלם לטקסטים הנפלאים שהוא מלווה. אומנם הסגנון שלו לא פורץ דרך, אבל השימוש הציני בשפה האיורית הפופולארית בזמנו כדי לתאר את מה שנמצא בשוליים או אפילו מוגדר כטאבו מקדים את עמיתיו בשנים רבות.

יש פה ממתקים רציניים

untold

תחת לחץ

ריחות של דיו טרי, רחשי סכיני החיתוך המפלסות דרכן בעץ, אורות בוהקים הצורבים את התמונה בכימיקלים רגישים לאור וחריקות מכבשי המתכת, הן התוספות הצבעוניות שמוסיפים

קרא עוד »
untold

Studio Knob

אלתור, מחזור, השמשה מחדש של חפצים, מסורת של קראפט מעורבת עם קידמה. אלו הן חלק קטן מהמילים שמתרוצצות בראש של יותם ועדי מסטודיו Knob, כאשר הם מייצרים פריטים מיוחדים לעיצוב.

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצרTagged with: , ,