קטגוריה: אספרסו קצר

איך לא שמעת על מטרקטשה נסו?

מיניאטורה של העיר בגדד

איך לא שמעת על מטרקטשה נסו?

איש האשכולות של האימפריה העות׳מאנית יצר (גם) מפות מאויירות של איסטנבול והסביבה. כמה דקות על מטרקטשה נסו.

הוא כונה לא פעם ״ליאונרדו דה וינצ׳י של המזרח״, ולא בכדי – הוא היה יליד המאה ה־16, רק במקום איטליה העשירה – בוסניה העות’מאנית, ומתהדר ברשימת תארים ארוכה: מתמטיקאי, היסטוריון, גיאוגרף, קרטוגרף, טופוגרף, מוסקטיר, איש צבא, סייף, צייר, קליגרף ומהנדס. שמו המלא הוא Nasûh b. Karagöz al-Bosnawî, אבל אתם יכולים להשתמש בכינוי מטרקטשה נסו (Matrakçi Nasuh), על שם המשחק שהמציא – מטרק. מתוך כל המגוון הזה, אנחנו נתמקד היום בהיספק אחד של האישיות הגדולה הזאת – כצייר מיניאטורות בחצרו של הסולטן סולימן המפואר.

בניגוד למקביליהם בני הרנסאנס האירופי, שהתמקדו בתיאור ריאליסטי ככל האפשר של בני האדם ונצמדו לנושאים דתיים ומיתולוגיים, ציירי המיניאטורות העות׳מאנים הגיעו מתפיסת עולם אחרת לגמרי: היה עליהם לייצר תמונות העוסקות בהתרחשויות היום-יום בארמון הסולטן, שעקבו באדיקות אחר הטקסט של כתב היד בו הן נכללו. למעשה, בזמנו לא היו אלה יצירות אמנות ייחודיות אלא איורים אקטואליים. הצורך ביצירת מיניאטורות חדשות לעיתים קרובות הכתיב עבודה מהירה, שלא אפשרה ירידה לפרטים, וביחד עם התכתיבים של החברה העות’מאנית הדתית (איסלאם-סופיסטי) והשפעות משכני האימפריה כמו סין ופרס, נוצר מעין קאנון, סגנון אחיד – השטחה של הפרספקטיבה, צבעים חזקים, קווים מסוגננים והתמקדות בעיקר ובנרטיב. למעשה ציירי המיניאטורות עשו עבודה כל כך טובה בתיעוד המתרחש בחצרות האימפריה העות’מאנית שכיום רבים מהם נחשבים מסמכים היסטוריים לכל דבר.

מטרקטשה נסו נחשב למייסד של ז’אנר חדש, שלא התייחס לנרטיב של כתב היד באופן ישיר, אלא התמקד בתיאור דקדקני של ערים, ומכונה ״מיניאטורה טופוגרפית״. אומרים שבעבודתו המתארת את איסטנבול יש מספיק פרטים ודיוק כך שניתן לנווט בה אפילו היום, רק בהתבסס על אותה מפה מהמאה ה-16. אבל, יופין של המיניאטורות הטופוגרפיות של נסו הוא לא ביכולתן למסור מידע מדוייק, שיכול לשמש לניווט בשטח, אלא באופן בו הן ממחישות את החוויה של המקום בצורה מורכבת, רבת פרטים ומשכנעת. יש בהן עולם ומלואו, שניתן לצלול אליו במבט אחד. הוא מאסטר של קומפוזיציות, היררכיה וקונטרסט, ומוביל את העין במיומנות, מלהטט בצבעים החיים והרווים וריבוי הטקסטורות האופייניים למיניאטורות העות׳מאניות, כל זאת תוך הקפדה על ״חוקי הפורמט״ של המיניאטורה העות׳מאנית.  

 

נסו היה היסטוריון,שתרגם וכתב מסמכים היסטוריים בעצמו, ואפילו המציא סגנון קליגרפי ייעודי לפקידי הממשלה (דיוואני –Jeli Divani) ונראה שכבר אז ידע את הערך החשוב של המיניאטורה כמסמך תיעודי. הוא נמנע מתיאור של בני אדם, מה שמקל עלינו, הצופים, להכניס את עצמנו לתמונה באופן מלא, או להתייחס אליה באופן מופשט. הוא לא מתאר את המי ומי בחצר הסולטן אלא קרבות גדולים וארכיטקטורה, ודווקא ההתעסקות בדברים הגדולים מאפשר לו לרדת לפרטים הקטנים בהם התפרסם. הנרטיב שנסו מציג מופשט ולכן גם רחב וגלובאלי יותר, שמאפשר גם לנו, מעל 500 שנה אחר כך, להתחבר אליהן.

יופין הוא לא ביכולתן למסור מידע מדוייק, אלא באופן בו הן ממחישות את החוויה של המקום בצורה מורכבת, רבת פרטים ומשכנעת. יש בהן עולם ומלואו, שניתן לצלול אליו במבט אחד.

קליגרפיב בסגנון ה"דיוואני" שהומצא ע"י נסו עבור פקידים
קליגרפיה בסגנון ה"דיוואני" שהומצא ע"י נסו עבור פקידים

יש פה ממתקים רציניים

untold

ויצו מחביאים את העבודות המעניינות

תערוכת הבוגרים עברה השנה מהחלל של ויצו אל גלרית ׳פירמידה׳, וגרמה לדחיסת מרבית מהעבודות במסדרונות חנוקים. הפרויקטים הלא מעניינים במיוחד הוצגו בחלל המרכזי. חלק מהם הוצגו בחדר מדרגות של הגלריה, והמעניינים שבהם הוסתרו בקומה נידחת של המבנה. מה קרה לויצו?

קרא עוד »
untold

לאונרדו דה וינצ׳י? משחק ילדים!

עריכה
חגיגות 500 שנה למותו של לאונרדו דה-וינצ׳י לא פוסחות גם עלינו.
לאחר ביקורו של אייקה שמידט עם סבב הרצאות על מחקרו המקיף של ליאונרדו דה וינצי. הגיע תורם של הילדים להתפעל ולהסתקרן גם הם מגאונותו של דה-וינצ׳י.

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – ANAT GUTBERG

חדשה דנדשה, יצאה מדלתות בצלאל, ענת גוטברג מעצבת מוכשרת עם משיכה חזקה לדימויים שזזים ומוזיקה. ענת, בחרה לנו מוזיקה רגועה ללילות ארוכים ומהנים ולרכיבות אופניים

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנות, אספרסו קצר, היסטוריהTagged with: , , ,

איך לא שמעת על ארנסט הקל?

איך לא שמעת על ארנסט הקל?

רופא שהפך לביולוג בעל תשוקה אדירה לאמנות, שהראה לעולם את מה שרואים מבעד למיקרוסקופ. חמש דקות עם ארנסט הקל.

ראיתם כבר את ההדפס הזה, או לפחות אחד דומה לו – הדפסים מרובי פרטים של סקולנטים או חרקים, מסודרים בקומפוזיציה סימטרית על נייר צהבהב, לרוב גם בצירוף השמות הלטיניים בפונט קורסיבי. יכול להיות שמצאתם אותו בחנות הדפסים מדהימה בגיחה האחרונה לאירופה, או שזה סתם הדפס זול מאיקאה, אבל את ההשראה העיקרית לכל מקשטי הקירות האלה ניתן למצוא אצל אדם אחד – ארנסט הקל.

הקל, לפחות לפי הכשרתו, היה בכלל רופא, שעשה הסבה לביולוגיה לאחר שקרא את “מוצא המינים” של דרווין, קולגה ובן זמנו. הקל לא היה המדען הקר והאובייקטיבי שאנחנו מכירים, אלא אדם מלא רגש, מדען שמעריץ את הטבע אותו הוא חוקר, ועושה את עבודתו בתשוקה גדולה, אולי קצת גדולה מדי.

להקל הייתה משנה סדורה – תיאוריה שלמה על פיה מאותו תא פשוט מתפתחים כל היצורים, מורכבים ככל שיהיו. הוא ייחס חשיבות רבה לנראות החיצונית של כל דבר, וטען שהצורה היא הקובעת את תכונותיו של היצור. אמנם משנתו של הקל לא עמדה במבחן הזמן (ולאחר מותו חלקים ממנה אפילו נוצלו להצדקת תיאוריית הגזע הנאצית), אבל האיורים שלו בהחלט עונים להגדרה.

Ernst Haeckel (ויקיפדיה)
Ernst Haeckel (ויקיפדיה)

עבודתו הפופולארית ביותר היא אלבום ההדפסים art forms in nature) Kunstformen der Natur). כאשר הספר יצא לאור לראשונה עוד לא הייתה אפשרות זמינה לצילום דרך מיקרוסקופ, ולכן כאשר האדם הממוצע חזה באחד ממאה ההדפסים הכרוכים בספר החדש, אי שם ב־1904, הוא ראה דימוי חדש, שהוא לא מכיר – דימוי השקול לקורא בן זמננו להדמיות של נאס”א.

ואכן, זה סוד קסמם של ההדפסים ה”מדעיים” של הקל: הם לא אינדקסיאליים גרידא – הם חורגים מעבר לפונקציה שלהם, והולכים כל כך רחוק ממנה שהם כבר לא דומים לה. אלו יצורים חייזריים, סימטריים, מעוצבים ויפים להפליא. הם מצויירים בפוזות דינמיות, ונראים יותר כמו צורות בקליידוסקופ מאשר הייצורים החיים המוכרים לנו מהיבשה, מצויידים במחושים, בלוטות וקימורים.

כמו בעבודתו המדעית־פילוסופית, גם כאן מכופף הקל את הצורות הנתונות בשם האידיאולוגיה והאסתטיקה. בקווים מדוקדקים וברמת פירוט מרהיבה הוא בורא לנו פנטזיה מדעית, מחזה מהפנט. זה כבר לא משנה האם היצורים האלה באמת קיימים או האם הם באמת נראים כך – השאלה היא האם הוא משכנע אותנו ביופיו ובאחידותו האלוהית של הטבע.

אלו יצורים חייזריים, סימטריים, מעוצבים ויפים להפליא.

Radiolaria skeletons at 100x - Marc Perkins (Flickr)
Radiolaria skeletons at 100x - Marc Perkins (Flickr)

יש פה ממתקים רציניים

למה את חייבת להרוס. צילום: בן פלחוב
untold

סוכריות עטופות בערפל

שולמית פרבר מתכנתת ביום ומאיירת בלילה. את הקלאש בין שני העולמות היא מזקקת לקטעי קומיקס קצרים, מצחיקים ונוקבים שעולים לפייסבוק ולאינסטגרם תחת השם ׳למה את חייבת להרוס׳. לאחר 4 שנים במחוזות הוירטואלים, הוזמנה להציג בכולי עלמא את תערוכתה הראשונה. ראיון על כל מה שמסביב ומתחת להייפ המוצדק.

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – Barr Zutra

לכבוד מדור המיקסטייפ הראשון שלנו, בחרנו בבר זוטרא – מאיירת ויוצרת תל אביבית, להרכיב לנו פלייליסט שיתן לכם מוטיבציה מטורפת במקרה ואתם מתעצלים ליצור. ממש

קרא עוד »
untold

שירה ענבר גילתה את התנועה

אחרי שסיימה את בצלאל, המעצבת שירה ענבר חיפשה להמשיך ללמוד בארה״ב. כך מצאה את עצמה בתואר שני באוניברסיטת ייל היוקרתית, ושם גילתה מהי מתודולוגיה ויזואלית, הרבה לפני שמתחילים לעצב. כאן, לראשונה בעברית, היא מספרת על המסע שלה מעולמות הפרינט לעולמות המושן, והעבודה ב-MTV, סקוורספייס ופנטגרם.

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנות, אספרסו קצר, היסטוריהTagged with: , ,

איך לא להיכשל בפרויקט הגמר

Spokenotes - Tal Solomon Vardy

איך לא להיכשל בפרויקט הגמר

עשיתי פעמיים את פרויקט הגמר בשנקר. בראשון נכשלתי, בשני הצטיינתי. כמה טיפים חשובים שיאפשרו לך לעבור את פרויקט הגמר בלי להיכנס להתקף חרדה, ואפילו להנות מהדרך. בסופו של דבר, זה כולה עוד פרויקט, ואפשר לקחת ממנו הרבה דברים טובים.

הגשתם את פרויקט הגמר, הצגתם בתערוכת הבוגרים ונכשלתם? תנחומיי! כי זה בדיוק מה שקרה לי. אין ספק שהמקרה הזה הכניס כמה סטודנטים של שנה ג׳ להתקפי חרדה, והגיע הזמן להרגיע אותם. גבירותיי ורבותיי, המדריך. להלן 5 טיפים כיצד להימנע מכישלון בפרויקט הגמר שלכם:

זה לא זמן טוב ללמוד דברים חדשים

הרעיון הראשון שלי היה VJ אינטראקטיבי עם הקהל. טסתי עד לברלין הקרירה בתחילת סמסטר ב׳ ושם הבנתי שאין סיכוי שאצליח להרים את האופרציה הזו ב־3-4 חודשים, במיוחד שהידע שלי בתחום ה-Motion הוא לא מעמיק מספיק (עדיין). זה כלל ללמוד תוכנות חדשות שאני לא מכיר בטווח זמן מאוד מצומצם (כי העיקר הוא הקונספט והעיצוב). סתם שרפתי זמן יקר על רעיון טוב אבל לא בר ביצוע. בסוף חזרתי לאזור הנוחות שלי – אינטראקטיב. עיצבתי אפליקציה, Hool.Ninja, ובניתי לה דמו עובד באופן מלא ב-Principle. אבל פאק, עדיין נכשלתי. הטיעונים בהגשה הקשוחה שעברתי היו שאין כמעט עיצוב (=מסה של מסכים), ולכאורה, בגלל שההיקף קטן – הוא לא מספיק בשביל לעבור.

בפרויקט הגמר השני – Spokenotes – החלטתי לחזור לפרינט. כבר בתחילת הסמסטר הבהרתי לעצמי שעם דברים מודפסים אי אפשר להתווכח. ספר ששוקל 700 גרם – הוא קיים, אפשר לדפדף בו, אפשר לראות את ההיקף. כשיש לך רק מסכים, לך תסביר את כל העבודה מאחורי הקלעים.

חיבור טוב עם המנחים

לא משנה כמה ניסיון יש לכם, כמה עבדתם בפרילאנס בשנים שהייתם סטודנטים, אתם בסופו של דבר באקדמיה ויש לה חוקים אחרים מהעולם האמיתי. בשנקר למשל יש קבוצות הנחיה, וכל קבוצה מקבלת 2 מנחים. חשוב מאוד שיהיה חיבור טוב עם המנחים שלכם, עדיף עם כאלו שלמדתם איתם בעבר ואתם מכירים את דרך העבודה שלהם. זה קריטי, בעיקר כי זה יכול לתרום לכם המון.

בפרויקט הגמר הראשון לא היה לי חיבור טוב. בהתחלה היה בסדר, ומהגשת האמצע דברים הלכו והחמירו. יש דבר כזה שאין כימיה, זה לא אומר שאתם סטודנטים בעייתיים, וחשוב לשים לב לזה כבר בהתחלה. במקרה הצורך – להחליף קבוצת הנחיה.

בפרויקט הגמר השני המנחים תרמו לי המון, ברמה השבועית, ובלי האינפוטים שלהם הפרויקט לא היה מגיע לעומקים שהוא הגיע אליהם. היה לי כיף לכל אורך התהליך, ולקחתי ממנו דברים לפרויקטים אחרים שעבדתי עליהם אחרי.

יש לכם חיים שלמים לעצב אינטראקטיב

ולכן, כדאי שפרויקט הגמר שלכם ינוע באזורים של וידאו/מוצר פיזי/פרינט (פוסטרים, ספרים, פנזינים וכו׳). יש לכם את המשך החיים לעסוק באינטראקטיב (אפליקציות, אתרים, VR). תנו לעצמכם לעצב משהו קצת אחר. אם נתרכז רגע בתערוכת הבוגרים, הרבה יותר קל להעריך ספר עבה, מוצר פיזי כלשהו או וידאו מושקע, מאשר ממשק משתמש. במסך כמעט ולא ניתן להבין את נפח וכמות העבודה שנדרשה כדי להגיע לתוצר הסופי. בנוסף, למרבית האנשים אין ממש כוח לעבודות אינטראקטיב בתערוכת הבוגרים (זה לא צריך להיות שיקול עיקרי, אבל סתם מבאס).

חבל על הזמן — קחו תוכן מוכן

אחד הדברים שאני מתעקש לגביהם בעבודה שלי הוא תוכן איכותי ומעניין. משתדל לא להיכנס לפרויקטים שהתוכן בהם לא מעניין, כי זה מתסכל אותי. אף על פי כן, אין שום סיבה שתבזבזו את הזמן שלכם על יצירת תוכן, כי הציון שניתן לכם לא כולל שיפוט בנושא. מבחינת האקדמיה מה שמשנה זה העיצוב ורק על פיו אתם נמדדים. ברוב עקשנותי, יצרתי טבלה משוגעת באקסל עם 120 מקומות מדהימים לברלין, ברצלונה וניו-יורק. בזבוז זמן? בטירוף. עדיף לקחת טקסט קיים ולעשות לו קופיפייסט.

בפרויקט הגמר השני, כל הטקסטים האקדמים בתחילת הספר – העתקתי וערכתי ממקורות קיימים. ידעתי שבמילא אף אחד לא קורא אותם, ועדיף שהם יכתבו על־ידי אנשים מנוסים ממני בתחומים שסקרתי (וכמובן – שמתי קרדיט מלא בסוף הספר).

ספרו את הרעיון שלכם לכל מי שמוכן להקשיב

אחד הדברים שנהניתי לעשות בסמסטר הוא פיץ׳ על הרעיון של פרויקט הגמר לאנשים שאינם מתחום העיצוב. לא תאמינו כמה האינפוטים שלהם יעזרו לכם בתהליך. ככל שתספרו על הרעיון לכמה שיותר אנשים – זה יאפשר לכם לזקק אותו לדבר קוהרנטי וברור, וגם – יוריד את הסטרס המשוגע לקראת ההגשה עצמה כי דיברתם עליו כבר עשרות פעמים כבר.

לסיכום, נסו לא לסבך את עצמכם בהפקות שאינן ברות ביצוע בזמן סביר של חודשיים (זה מה שנשאר נטו לביצוע, ויש שיטענו שאפילו פחות). מאחל לכם המון בהצלחה, אני זמין לשאלות והתייעצויות בפייסבוק ובמייל.

יש פה ממתקים רציניים

untold

2019 Brooklyn Art Book Fair

בסוף השבוע האחרון התקיים בברוקלין יריד הפרינט היפה והמרשים – Brooklyn Art Book Fair 2019. כמה צילומים מהמאורע הנפלא

קרא עוד »
דקל חברוני
Mixtapes

Mixtape – Dekel Hevroni

השבוע אנחנו חוגגים פלייליסט מגוון מאוד, עם יוצר שכל מהות היצירה שלו היא מוזיקה, מוזיקה ועוד קצת מוזיקה. מי שעדיין לא מכיר את דקל חברוני,

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצר, עיצובTagged with: , ,

איך לא שמעת על הארי קלארק?

Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review

איך לא שמעת על הארי קלארק?

פינה חדשה במגזין של המעצבת יובל אלבג – ׳איך לא שמעת על׳ – בו תספר על יוצרים שמשום מה לא שמעת עליהם. מתחילים עם המאייר והאמן הארי קלארק האפלולי והמרתק.

הארי קלארק (Harry Clarke) בילה את נעוריו בסדנא של אביו, מקשט כנסיות מדבלין, אירלנד, כשהוא מוקף זכוכית צבעונית, סצנות מהתנ״ך ומהברית החדשה ואמנות קלטית. ואכן, קלארק מוכר בעיקר כמי שחלונותיו מעטרים כנסיות ברחבי אירלנד ואירופה – אך הספרים המאוירים שלו הם המקום בו הוא באמת פורץ דרך, חופשי מדרישות של לקוחות או הגבלות דתיות.

טכניקת הויטראז’ משתקפת באיורים של קלארק – הצבעים הזוהרים של הזכוכית אולי לא שם, אבל הקומפוזיציות הדרמטיות, החלוקה למשטחים בקווים עבים והזוויות החדות עדיין. הדמויות שלו מאורכות, עם עיניים גדולות ומלאות הבעה, ובהתאם לרוח התקופה בתחילת המאה ה־20, האיורים שלו עמוסים בקווים מסתלסלים ודוגמאות קישוטיות.

Harry Clarke
Harry Clarke
Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review
The Widow’s Son (1923). credit: The Public Domain Review

בגלל אותה קישוטיות, ניתן לשייך את קלארק לזרם הארט־נובו, למרות שרוב עבודתו האיורית נעשתה בשנות ה־20, כשהסגנון כבר נחשב למיושן. החלק המרתק הוא המקומות בהם האילוסטרציות שלו חורגות מהקונבנציות של הז’אנר – במיוחד לעיניים מודרניות, שלמדו לזהות את האיורים בסגנון האר-נובו בעיקר עם דימויים פרסומיים של נשים גבעוליות מעוטרות בשיער גולש ובדים מתנופפים. קלארק, לעומת זאת, מעדיף לעסוק במקברי, באפל ואפילו בגרוטסקי – ספרי האיורים שלו מלווים טקסטים פנטסטיים ואפלים כמו מעשיות של אדגר אלן פו ואגדות הנס כריסטיאן אנדרסן.

מפורסמת במיוחד הפרשנות שלו לפואמה הטרגית “פאוסט” (Faust), של המשורר הגרמני גתה. העיסוק בעל-טבעי ואפילו בשטני הוא ניגוד מוחלט לעבודתו עם הכנסייה, ומאפשר לקלארק ליצור דברים שלא נראו קודם לכן. האיורים בספר מלאים דימויים פסיכדליים ואפילו אלימים: פרצופים מאיימים עטויי גלימות, גופות משופדות על פגיון ארוך ויצירי כלאיים מבועתים, והכל עטוף במשטחים תיאטרליים של דיו שחור, קומפוזיציות וירטואוזיות וקישוטים קטנטנים של יד אמן עדינה.

העיסוק בעל-טבעי ואפילו בשטני הוא ניגוד מוחלט לעבודתו עם הכנסייה, ומאפשר לקלארק ליצור דברים שלא נראו קודם לכן.

Faust by Goethe
Faust in glasses, Faust by Goethe
Faust in glasses, Faust by Goethe (1925)
Faust in glasses, Faust by Goethe
אני חושבת שכאן טמון הקסם של האיורים של קלארק – בקונטרסט החד בין הדימוי האסתטי עד כדי בחילה והנושא הגרוטסקי עד כאב. האופן בו הוא עושה שימוש ביפה, בפופולארי ואפילו בארוטי כדי לתאר את המכוער, המנודה או הרשע מרתק את המתבונן ומתאים באופן מושלם לטקסטים הנפלאים שהוא מלווה. אומנם הסגנון שלו לא פורץ דרך, אבל השימוש הציני בשפה האיורית הפופולארית בזמנו כדי לתאר את מה שנמצא בשוליים או אפילו מוגדר כטאבו מקדים את עמיתיו בשנים רבות.

יש פה ממתקים רציניים

קופסא - עתליה אופק (צילום: טל סולומון ורדי)
untold

קופסא – עתליה אופק

׳הקופסא׳ הוא פרויקט הגמר של המעצבת והמאיירת עתליה אופק, סדרת ערכות יצירה לילדים שמטרתן היא פיתוח יצירתיות אצל ילדים בגילאי 7-10. כל חודש הילד או הילדה המנויים מקבלים הביתה ערכה בנושא שונה – חלל, סיפור, זמן, צבע ועולם. כאשר המטרה המרכזית היא לאפשר לילד ולילדה מרחב יצירתי ללא שיפוט ועם כמה שיותר מקום לפרשנות וביטוי אישי.

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – YONIL

כולם מכירים כבר את הטעם הויזואלי של Yonil ואת המרצ׳נדייז שהוא מוכר, אבל רגע, אתם מכירים את הטעם המוזיקלי שלו? אם עוד לא, היום יש לכם

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנות, אספרסו קצר, מדע, עיצובTagged with: , ,

מה עושים החודש? ינואר 2019

מה עושים החודש? ינואר 2019

הדבר האחרון שבא לנו לעשות בינואר זה להישאר בבית. חודש נטול חגים, חוץ מהסילבסטר, שאם תחגגו אותו כמו שצריך, כנראה שלא תזכרו ממנו כלום. אז בשביל לא להשתעמם, ריכזנו לכם כמה אירועים מעניינים ששוה לקפוץ לבקר בהם.

איך נראה זעם?
מירי דביר 

תערוכת טיפוגרפיה ידנית, של המעצבת מירי דביר, זוכת פרס אאא לקידום ועידוד היצירה לשנת 2018. דביר, מציגה פרשנות חזותית לתחושות ומחשבות שעולות בתהליך ההתמודדות עם מוות פתאומי.

מתי: פתיחה ב-1.1.2019 
איפה: מאז״ה 9, תל אביב 

DON’T be A DICK 
AYALI 

בא לה על וייבים טובים וכיפים בעולם הזה שלנו. בא לה על חיוכים, חיבוקים, נתינה ועל אנרגיות טובות. עדי אילי מפיצה בתערוכת היחיד החדשה שלה, את הסטייט אוף מיינד הקטנצ׳יק הזה שיכול לשנות את החיים. מזהירים מראש, עומדות להיות הרבה עבודות יפות, אז תכינו את המרשרשים.

מתי: פתיחה 7.1.2019
איפה: KULI-ALMA

הווה מתמשך
תערוכת יחיד להגר ציגלר

גלריה קו 16 חוגגת 20 שנה להקמתה והגר הוזמנה לשקוע לתוך חומרי העבר הקרוב והלא מאוד רחוק של הגלריה. בשונה מהחומרים האנונימיים שאיתם היא עובדת בשנים האחרונות, קיבלה הזדמנות מרתקת לעבוד עם תיעוד תערוכות עבר של מורות, קולגות, אוצרות ואמנים ואמניות מוכשרים ומרתקים ובאמצעותם ליצור עבודה חדשה.

מתי: 27.12.2018
איפה: גלריה קו 16, תל אביב

נוער בסיכון – הופעת בכורה

 

SwanER ו- Yonatan Jony Dahan  שולפים מחטים ומתקלטים על וינילים מהארכיון האישי שלהם, במזקקה בירושלים. קיבלנו טעימה קטנה מהארכיון וזה בהחלט הולך להיות שישי נהדר. 

מתי : 28.12.2018, בערב  
איפה: המזקקה, ירושלים

Stickerz 3 

הם חוזרים ליום אחד בלבד. הסטיקר הוא פורמט שמרכז בתוכו כל כך הרבה השקעה, עשייה, פירגון, גיוון, צורות, צבעים, טכניקות אושר ואהבה. מה יהיה שם? הקרנות מיוחדות, ציורי קירות חדשים, אווירה מיוחדת, וכמובן – המון סטיקרים.

מי יהיה שם: ZIVINK, UNTAY, YONIL וחברים נוספים.
מתי: 19.1.2019
איפה: סורהמרה, הצקלג 21 (בחניון), תל אביב 

שיבוש – גלריה ויטרינה

בקומת הגלריה של המכון הטכנולוגי בחולון נפתחה אתמול תערוכה של מיטב המעצבים והמעצבים, שבאה לחקור ולתת ביטוי למושג השיבוש בעולם היצירה, האמנות והעיצוב. 

אוצרת: מיכל קסטיאל
מתי: 27.12.2018 – הפתיחה
איפה: המכון הטכנולוגי חולון 

יש פה ממתקים רציניים

untold

גלנדון ואיזבלה

הם לא מפחדים ללכלך את הידיים עם תכנים שנויים במחלוקת. אין להם קווים אדומים והכל הולך. גלנדון ואיזבלה, מעמודי התווך של סצינת הפאנזינים והקומיקס בארץ ובעולם, חברים בקבוצת A4 האגדית של דודו גבע. לקחנו אותם לראיון קצר על יצירה עצמאית ואלטרנטיבית, ועל ההתמודדות עם תחום הדיגיטל שצובר תאוצה בעשור האחרון.

קרא עוד »
להכניס למצב טיסה

HAIFA – WALLS FESTIVAL

קירות צבעוניים זה לא דבר נפוץ בחיפה, במיוחד לאחר הקמת קומנדו הגרפיטי של העירייה, אז כשפסטיבל הקירות מגיע לעיר, יש הרגשה של בריזה צבעונית שנושבת

קרא עוד »
untold

לאונרדו דה וינצ׳י? משחק ילדים!

עריכה
חגיגות 500 שנה למותו של לאונרדו דה-וינצ׳י לא פוסחות גם עלינו.
לאחר ביקורו של אייקה שמידט עם סבב הרצאות על מחקרו המקיף של ליאונרדו דה וינצי. הגיע תורם של הילדים להתפעל ולהסתקרן גם הם מגאונותו של דה-וינצ׳י.

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצרTagged with: , ,