קטגוריה: untold

על ריזוגרף ומשי בפולין – Oficyna Peryferie

Michał Chojecki

על ריזוגרף ומשי בפולין – Oficyna Peryferie

לפני מספר חודשים הייתי בביקור קצר בורשה. החלטתי בכל נסיעה לחו״ל לפגוש מעצב מקומי. עקבתי באינסטגרם אחרי הפעילות של מיכאל חויצקי, הבעלים של סטודיו Oficyna Peryferie בורשה, פולין, ואהבתי את הדברים שהם עושים. השיחה הייתה מרתקת, והיו דברים מעניינים מאוד שהוא דיבר עליהם אוף דה רקורד. בסוף החלטנו על ראיון מסודר במייל. דיברנו על הדרך המרתקת של הסטודיו, על התשוקות שלו, על הקשר שלו לישראל, ועל מצב העיצוב בעיר המזרח־אירופאית. והיי! הבאנו לכם ממתקים מהסטודיו.

Oficyna Peryferie - logo
Oficyna Peryferie

מה הניסיון שלך בעולם העיצוב? איפה למדת?

״למדתי במחלקה לאמנויות גרפיות באקדמיה לאמנות בורשה. היום אני עובד שם כעוזר מרצה.

מעולם לא הגדרתי את עצמי כ״מעצב״, למרות שאני משתמש בטכניקות וכלים של מעצבים. אני עובד כאמן שמוקף במעצבים ואני חושב שזה מה שבנה והפך אותי למי שאני היום. אני מנסה להבין את תהליך התקשורת שבין יוצר וקהל בעולם הויזואלי, ואת ההשפעה של תהליך זה על עולם העיצוב. העיסוק העיקרי שלי הוא עיצוב ספרי אמן, פנזינים והדפסים מקוריים״.

ספר לנו על סצנת העיצוב והקראפט של ורשה

״אני אוהב את ורשה! היא מרכזת את כל האנרגיה היצירתית של מרכז ומזרח אירופה, ולא יודעת שובע. יש בה פוטנציאל אדיר ויש המון מקום ליוזמות ורעיונות חדשים. בהשוואה לברלין, שרחוקה מפה רק כמה שעות, אנחנו אולי פחות מפותחים, יש פה פחות גלריות, פחות סטודיואים מפוארים, פחות מעצבים ואמנים, אבל יש לנו רעב לאמנות ועיצוב טובים. בעשור האחרון העיר השתנתה במהירות, סצנת העיצוב והקראפט התפתחה מאוד ואני מזמין את כולכם לביקור״.

Michał Chojecki
Michał Chojecki

 אתה זוכר את הפעם הראשונה שראית מדפסת ריזוגרף? איפה ומתי?

״אני לא זוכר את הפעם הראשונה שראיתי, אבל אני זוכר בבירור את הפעם הראשונה שהיתה לי הזדמנות לעבוד עם אחת כזו. לפני כמה שנים התחלתי להעביר סדנאות הכנת ספרים באקדמיה המלכותית לאמנויות של האג בהולנד. אני די מומחה בהדפס משי ואוהב את הטכניקה הזו, אבל חיפשתי דרך חדשה להדפיס פנזינים וספרים עם סטודנטים. הריזו התאים לי בדיוק מושלם למה שחיפשתי, ולאחר ההתנסות הראשונה עלה בי הרצון לרכוש מדפסת לסטודיו שלי״.

אתה יכול לספר לנו על הסטודיו שלך? מה משמעות השם?

״לסטודיו שלי קוראים “Oficyna Peryferie”, סטודיו להדפסים ובית הוצאה לאור עצמאי. משמעות המילה “Peryferie” היא מחוץ למרכז (פריפריה), וגם מילה שמתארת משהו לא מפותח טכנולוגית. מבחינה פוליטית היא מתקשרת למדינות עולם שלישי. אני מקבל המון השראה מהפריפריה, מטכניקות הדפסה ישנות ולואו-טק, אסתטיקה של עיצוב וינטג׳ ותרבות ה- DIY.

פתחתי את הסטודיו בשנת 2014. בתחילה כדי להוציא את הספרים וההדפסים הפרטיים שלי. מהר מאוד זה התפתח למשהו גדול יותר, והיום אנחנו (הצוות שלי ואני) מתמחים בשני תחומים: הראשון, הפקה והוצאה לאור של ספרי אמן, פנזינים והדפסים מקוריים. השני והחשוב לא פחות – חינוך והעברת סדנאות״.

 

איזה סדנאות יש בסטודיו?

״התחלנו בסדנאות של כריכות ספרים והדפס משי. כיום התפתחנו למגוון סדנאות של עיצוב ספרים, פנזינים והדפסים. יש לנו גם סדנאות קראפט כמו למשל הכנת ניירות מרבל (Marbled Paper).

הסטודיו מאוד קטן אז כשיש סדנאות אנחנו שוכרים חלל מיוחד, כל פעם במקום אחר ומטיילים הרבה ברחבי פולין. עשינו סדנאות כמעט בכל עיר בפולין, היו בערך 200 סדנאות בארבע שנים האחרונות״.

 
Oficyna Peryferie - Jak Zrobić Książkę - Michał Chojecki
סדנת מרבלינג
Oficyna Peryferie - Space Odyssey - Marta Tomiak - zapałki kolekcjonerskie
Oficyna Peryferie - Space Odyssey - Marta Tomiak - zapałki kolekcjonerskie
Oficyna Peryferie — Posteriso4
Oficyna Peryferie — Posteriso4

ראיתי (וקניתי!) כמה מהמוצרים שלך. אתה יכול לספר על קופסאות הגפרורים?

״איסוף קופסאות גפרורים זאת האהבה שלי. התאהבתי בזה כשהייתי בהודו וראיתי לראשונה קופסאות גפרורים זולות ופשוטות, עם תוויות באיכות נמוכה. מיד חשבתי שהחפץ הקטנטן הזה הוא הצורה המושלמת בשבילי לחקירה של עיצוב וינטג׳, ושילוב שלו עם טכניקת ההדפסה שאני מתעסק איתה. מצאתי מפעל בהודו, ממנו קניתי כמה אלפי קופסאות חלקות, ללא תווית, עליהם עשיתי הדפסים קטנים במהדורה מוגבלת״.

איפה אתה מקבל השראה כשאתה עובד על פרויקטים אישיים? מה ההעדפות שלך והאם אתה משתף פעולה עם עוד יוצרים/אמנים?

״פרויקטי האמנות שלי קשורים קשר הדוק עם חיי האישיים והחוויות שעברתי. ההשראה הכי טובה שלי היא הדפסים באיכות נמוכה ופרטים מתוך הדפסים. בנוסף, עיצוב וינטג׳ ואמנות לא מקצועית. בפרויקטים אישיים אני תמיד מנסה ליצור ולהפיק לבדי, אבל משתף פעולה עם אחרים בתור מוציא לאור וכותב. הוצאתי מדריך הכנה וכריכת ספרים, ואני עובד כרגע על ספר נוסף בנושא הכנת פנזינים״.

יש לך המלצה על חנויות ספרים מיוחדות באירופה?

״אני תמיד ממליץ על ביקור בירידי ספרים. ברוב הערים האירופאיות הגדולות יש אירועים כאלה. בירידים יש ריכוז גבוה של מוציאים לאור שמסתובבים בכל אירופה ומוכרים עבודות שלהם. אני אוהב את שיטת ההפצה הישירה הזו. ספרי אמן יוצאים לרוב במהדורות קטנות ולא מגיעים לתפוצה רחבה, לכן זוהי הדרך הכי טובה למצוא אוצרות. לגבי חנויות ספרים, המקום המדהים ביותר שביקרתי בו הוא Boekie Woekie באמסטרדם. נדהמתי מההיצע, המגוון והאיכות של הפנזינים, האמנות וספרי האמן״.

Oficyna Peryferie - zine No Negotiations - Michał Chojecki

אתה יכול לספר לנו על הסדנה שהעברת בבצלאל? מתי אתה מתכנן לחזור לישראל?

״ביקרתי בבצלאל עם הסטודנטים שלי ב-2017 כחלק מפרויקט בינלאומי גדול, אהבתי מאוד את המקום. בהחלט יש תכניות להמשך שיתוף פעולה דרך האקדמיה בה אני מלמד בורשה, אבל השנה לקחתי שנת שבתון אז מקווה לחזור בשנה הבאה!״

Oficyna Peryferie - inside

יש פה ממתקים רציניים

בדרך לעבודה

רושם ראשוני

6 טיפים של הצלמת איה וינד איך לצלם את האובייקטים שלכם בצורה מעניינת, שתתפוס את העין ותכניס לכם עבודה.

קרא עוד »
untold

Torino Graphic Days VOL3

מתחם תעשייה ישן התחפש לאחד ממתחמי העיצוב הגרפי והאיור הגדולים של איטליה. שלושה ימים של הוללות ויזואלית, הרצאות וסדנאות ממיטב היוצרים בעולם. היינו שם לסקר את האירוע.

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – Barr Zutra

לכבוד מדור המיקסטייפ הראשון שלנו, בחרנו בבר זוטרא – מאיירת ויוצרת תל אביבית, להרכיב לנו פלייליסט שיתן לכם מוטיבציה מטורפת במקרה ואתם מתעצלים ליצור. ממש

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסהTagged with: , , ,

איך לא שמעת על ארנסט הקל?

איך לא שמעת על ארנסט הקל?

רופא שהפך לביולוג בעל תשוקה אדירה לאמנות, שהראה לעולם את מה שרואים מבעד למיקרוסקופ. חמש דקות עם ארנסט הקל.

ראיתם כבר את ההדפס הזה, או לפחות אחד דומה לו – הדפסים מרובי פרטים של סקולנטים או חרקים, מסודרים בקומפוזיציה סימטרית על נייר צהבהב, לרוב גם בצירוף השמות הלטיניים בפונט קורסיבי. יכול להיות שמצאתם אותו בחנות הדפסים מדהימה בגיחה האחרונה לאירופה, או שזה סתם הדפס זול מאיקאה, אבל את ההשראה העיקרית לכל מקשטי הקירות האלה ניתן למצוא אצל אדם אחד – ארנסט הקל.

הקל, לפחות לפי הכשרתו, היה בכלל רופא, שעשה הסבה לביולוגיה לאחר שקרא את “מוצא המינים” של דרווין, קולגה ובן זמנו. הקל לא היה המדען הקר והאובייקטיבי שאנחנו מכירים, אלא אדם מלא רגש, מדען שמעריץ את הטבע אותו הוא חוקר, ועושה את עבודתו בתשוקה גדולה, אולי קצת גדולה מדי.

להקל הייתה משנה סדורה – תיאוריה שלמה על פיה מאותו תא פשוט מתפתחים כל היצורים, מורכבים ככל שיהיו. הוא ייחס חשיבות רבה לנראות החיצונית של כל דבר, וטען שהצורה היא הקובעת את תכונותיו של היצור. אמנם משנתו של הקל לא עמדה במבחן הזמן (ולאחר מותו חלקים ממנה אפילו נוצלו להצדקת תיאוריית הגזע הנאצית), אבל האיורים שלו בהחלט עונים להגדרה.

Ernst Haeckel (ויקיפדיה)
Ernst Haeckel (ויקיפדיה)

עבודתו הפופולארית ביותר היא אלבום ההדפסים art forms in nature) Kunstformen der Natur). כאשר הספר יצא לאור לראשונה עוד לא הייתה אפשרות זמינה לצילום דרך מיקרוסקופ, ולכן כאשר האדם הממוצע חזה באחד ממאה ההדפסים הכרוכים בספר החדש, אי שם ב־1904, הוא ראה דימוי חדש, שהוא לא מכיר – דימוי השקול לקורא בן זמננו להדמיות של נאס”א.

ואכן, זה סוד קסמם של ההדפסים ה”מדעיים” של הקל: הם לא אינדקסיאליים גרידא – הם חורגים מעבר לפונקציה שלהם, והולכים כל כך רחוק ממנה שהם כבר לא דומים לה. אלו יצורים חייזריים, סימטריים, מעוצבים ויפים להפליא. הם מצויירים בפוזות דינמיות, ונראים יותר כמו צורות בקליידוסקופ מאשר הייצורים החיים המוכרים לנו מהיבשה, מצויידים במחושים, בלוטות וקימורים.

כמו בעבודתו המדעית־פילוסופית, גם כאן מכופף הקל את הצורות הנתונות בשם האידיאולוגיה והאסתטיקה. בקווים מדוקדקים וברמת פירוט מרהיבה הוא בורא לנו פנטזיה מדעית, מחזה מהפנט. זה כבר לא משנה האם היצורים האלה באמת קיימים או האם הם באמת נראים כך – השאלה היא האם הוא משכנע אותנו ביופיו ובאחידותו האלוהית של הטבע.

אלו יצורים חייזריים, סימטריים, מעוצבים ויפים להפליא.

Radiolaria skeletons at 100x - Marc Perkins (Flickr)
Radiolaria skeletons at 100x - Marc Perkins (Flickr)

יש פה ממתקים רציניים

untold

סחוניה – אמיר ורשף משוטטים

אמיר פרסיה ורשף טסלר רון משוטטים בפריפריה – קריית מלאכי, חדרה, ירוחם. האחד מאייר ומעצב, השני כותב. יחד הם מייצרים את ׳סחוניה׳ – פנזין שוטטות. מה שהתחיל כתרגיל בקורס פנזינים בבצלאל הפך להיות מסע אנתרופולוגי מלא חמלה.

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – DAR GOLAN‏

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצרTagged with: , ,

ארז גביש מעצב שירה בתנועה

ארז גביש מעצב שירה בתנועה

יום אחד פנה יאיר קדר, יוצר סדרת הסרטים ׳העברים׳, שסוקרת את המשוררים והמשוררות הגדולים בשפה העברית, אל ארז גביש, מעצב גרפי ואנימטור בכיר, ובין היתר – ראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. יחד עם מעצבים ומעצבות נוספים, החל להיווצר לו יקום חדש, מקביל, שלא דומה לכל מה שאי־פעם דמיינתם בנוגע לשירה העברית.

עיצוב: ארז גביש

איך התחיל החיבור הראשוני עם יאיר קדר, יוצר סדרת הסרטים?

״יאיר פנה אלי. לא הכרנו קודם. מצאתי איש מחויב לתרבות עברית ולפרויקט הנפלא הזה, שאי אפשר להצדיק אותו בשום דרך חוץ מאשר תשוקה לתרבות, ולאפשרות להכיר לקהל הרחב את סיפורם ויצירתם של כותבים עבריים. אהבתי את הבחירות שהוא עשה, ונלחם למימושן, כמו ההחלטה לספר את סיפורה של ז׳קלין כהנוב, שכתבה בעיקר מסות, כמבשרת הלבנטיניות הישראלית, ומעט מאוד ספרות. זו דמות יוצאת דופן בסדרה שרוב גיבוריה משוררים ומשוררות. ר׳ שלם שבזי ששירתו נתפסת בציבור כפולקלור, שירה דתית, כמעט לא יוצאת מחוץ לגבולות העדה התימנית, והנה סיפורו וכתיבתו חושפים עומקים מטלטלים. אברהם סוצקבר, שכתב ביידיש. דוד פוגל, על כתיבתו הטעונה והעברית שלו שכאילו התפתחה על אי בודד, משום שהוא כתב עברית מודרנית בסביבה שלא דיברה את השפה. הסרטים האלו מפנים זרקור אל ענקי רוח רדומים, ומעירה אותם, דרך יצירתם, לתקופה חדשה של נוכחות והשפעה. אני התרגשתי מיד מהפרויקט. הצוות גם הוא יוצא דופן – בכל מפגש עם הבמאים ועם כל איש ואישה בצוותי ההפקה למדתי משהו״.

איך שמרת על קשר ויזואלי בין כל הסרטים, אף על פי שעל כל אחד מהם עבד מעצב אחר? מה היו הקווים המנחים מבחינה עיצובית?

״גם בעונה הראשונה שניהל אמנותית ירון שין (Jewboy) הסרטים בסדרה שונים זה מזה ומופקים כסרטים עצמאיים. בעונה הזו היה זה מורגש במיוחד, משום שיאיר הפקיד את כל הסרטים בידי במאים שונים. ניסיתי לשרת כל סרט בפני עצמו – התוכן הוא שהוביל אותי במלאכת העיצוב. המכנה המשותף נוצר מעצם האתגר של כתיבת טקסט על מסך, שמתחייב מהנושא, ומתוך כך שבכל סרט התמודדנו אחרת עם האתגר הזה. מבחינתי זו היתה מעבדה, מרחב פתוח לניסיונות בקריאת טקסט בקולנוע.

את הסרטים ״דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר״ ו״מורי, חידת שבזי״ עיצבתי והנפשתי בעצמי, מתוך גישות מנוגדות. ב״דבש שחור״ העיצוב מינימליסטי, בפרנק־ריהל. הטקסטים משתהים על המסך. רציתי לעטר את השירה כמה שפחות, ולכן הטיפוגרפיה סטאטית מלבד שלושה קטעים אוטוביוגרפיים, מתוך יומנו של סוצקבר, שבהם יצרתי אנימציה טיפוגרפית על רקע וידאו. הכל בשחור או לבן. הכי מעט שאפשר. אורי ברבש, שקשה לבקש במאי חכם יותר לעבוד איתו, הקניט אותי לא פעם על המאבק שלי לשמור על מינימליזם, אך לשמחתי אימץ את הגישה. הסרט לא זכה לתמיכת גורם משדר ולכן מוקרן רק בקולנוע ולא זמין לצפייה ביוטיוב. הוא כבר זכה בפרסים רבים והוא סרט חובה בעיני. הסרט הזה, שמומן בחלקו בקמפיין מימון המונים שיזמו היוצרים, לימד אותי המון על מאבק ועל אמת אמנותית״.

עיצוב: ארז גביש

״מנגד, ב״מורי, חידת שבזי״ שביימה באומץ ישראלה שאער מעודד, הסיפור הוביל אותי ליישם מתודות של פאנק, שיכפולי זירוקס ופנזינים באנימציה טיפוגרפית, ולפתח כתב ידני, ׳לטרינג׳, בהשראת כתיבה תימנית עברית מהמאה ה-17, גם של שבזי עצמו. הדפוס לא הגיע לתימן עד לאותו הזמן, ולכן כתביו הופצו על ידי מעתיקים שהעתיקו את שיריו בכתיבה ידנית. הספרים המקוריים, ה״דיוואנים״, יפהפיים; עברית תימנית מנוקדת בניקוד בבלי, מעל האותיות. ערבית בכתב עברי. צורת האותיות מעט שונה – שבזי כותב אלף בצורת x, ״ישרxל״. ה׳דגל׳ של האות ל׳ נוטה קדימה. האות ז׳ נכתבת בקו אחד… זה מרתק. ראיתי את עצמי כמעט כמעתיק מודרני והעתקתי את כל הטקסטים שמופיעים בסרט בכתב דיגיטלי, בקו בעובי אחיד (בניגוד לקו הקולמוס המקורי) בתוכנה גרפית, תוך התחקות אחרי תנועת הכתיבה התימנית. הקו הדיגיטלי איפשר לי לצייר, להרטיט, לפרק ולעוות את האותיות באנימציה, לעמת כל הזמן מסורות כתיבה קדומות עם עיצוב עכשווי בתנועה, ולשלב הכל יחד בשכבות של וידאו מעובד כזירוקס.

בסרטים האחרים הנחתי את העקרונות הצורניים והמטפוריים ואחר כך העברתי את השרביט למעצבים אחרים. ב״שישה פרקי אבות״ שביים עמיחי חסון, ה״שבירות״ בחייו של המשורר אבות ישורון יוצגו על ידי קטעי וידאו פואטיים של בניינים מתפרקים בתל אביב. את הטקסטים כתבנו, יחד עם המעצבים איתמר תורן ואלמוג סלע מסטודיו ׳התאומים׳, ב׳הדסה קו׳ של מיכל סהר – גופן שמקורותיו ב׳הדסה׳ המהפכני של פרידלנדר, והוא כולו ישראליות חדשה, ממש כמו ישורון עצמו.

ב״איבד פוגל את פוגל״ שביימה איילת עופרים, המעצבת נועה הבר השתמשה בגופן ״טינוס״ שעיצב סטיב מתיסון לגוגל. זה פונט עקום, זר ומוזר – הוא עברית נכרית, כמו העברית המודרנית המוקדמת ועם זאת העכשווית כל־כך של דוד פוגל, שלא זכה לראות איך נשמעת העברית שלו לצד העברית של המאה העשרים ואחת. את העיצוב הובילו שרטוטי חדרים, תכניות בניין, קו הדיו של ציפורן הכתיבה וכתב היד הצפוף, האובססיבי, של פוגל – הטקסטורה של העולם הפנימי האפל של יצירתו.

יוצא דופן הסרט ״לבדיתי, האגדה על מרים ילן שטקליס״ שבו אמנם ליוויתי את תהליך העיצוב של הטקסט השירי שמופיע על עטיפות של סוכריות (שעיצב בכישרון רב אלי מגזינר) אבל הסרט זר לסדרה – הנראות שלו מובלת על ידי עולם המיניאטורות המשונה שיצר הבמאי ראובן ברודצקי, ולכן הוא הרבה יותר אילוסטרטיבי מהסרטים האחרים. לטקסט של שטקליס יש מעט מאוד נוכחות ויזואלית בסרט״.

״מורי, חידת שבזי״. עיצוב: ארז גביש
״מורי, חידת שבזי״. עיצוב: ארז גביש
״איבד פוגל את פוגל״. עיצוב: נועה הבר

זו פעם ראשונה שמתייחסים מבחינה טיפוגרפית לשירה העברית לא בקלישאות של פרנק ריהל, תוכל לפרט על ההתאמה של כל אחד מהפונטים למשוררים?

״אני לא רואה את השימוש בפרנק־ריהל כקלישאה. זה אולי הגופן ה״שקוף״ היחיד בעברית ולכן מעמדו הקאנוני. המעמד הזה, והשימוש הרחב שנגזר ממנו, הוביל לכך שפרנק־ריהל מנוקד הוא המראה האיקוני של ׳שירה׳. אם הייתי מעצב ספר שירים הייתי כנראה עדיין משתמש בפרנק־ריהל – הרי המשימה של המעצב בספר שירה הוא לאפשר קריאה נטולת פאראטקסט ככל האפשר. התוכן ואין בלתו. בקולנוע הקריאה שונה; לרוב, השיר מקוריין, והקריינות קוצבת את זמן הקריאה. הצופה בסרט מודע בעל כורחו לזמן שעובר, לתקתוק השעון. שלא כמו בספר, מאחורי כל קורא בקולנוע עומד עורך עם מספריים ביד ומאיים לחתוך את השוט ולעבור לשוט הבא. אנחנו מחויבים לסמן לקוראים כמה זמן נותר להם לקרוא, לרוב על ידי הנחייה בקריינות או בכתיבה הדרגתית של הטקסט. זו קריאה הרבה פחות אינטימית, שלא מאפשרת התעמקות, חזרה, מקצב פרטי, ולכן היא מבקשת סיוע פואטי מהעיצוב הגרפי – בטיפוגרפיה, בקומפוזיציה ובאנימציה, ומתוך כך נדרשת גם קריאה של צורת הטקסט – וכאן באים לידי ביטוי הגופנים השונים בהם השתמשנו״.

ישורון, 6 פרקי אבות. עיצוב: ארז גביש

מה היו ההשראות העיקריות של הסדרה? היו רפרנסים מחו״ל?

״חס וחלילה. אני לא מכיר במונח ״רפרנס״ במשמעותו המקובלת בארץ, שהיא ״הנה עבודת עיצוב שנראית כמו מה שהייתי רוצה לעשות״. רפרנס לא יכול להיות תוצר של מעצבים אחרים, משום שכל עבודת עיצוב היא חד פעמית ועצמאית מתוקף התוכן שהוביל אותה. אני לא מתייחס לרפרנס אלא למחקר צורני – אילו מקורות, אילו תחומי ידע, מה מתוך התוכן יכול לספק לי מצע שאני יכול להצמיח ממנו צורות מקוריות. אני ממעט לצפות בעיצוב ומנסה להעשיר את ׳בנק הדימויים׳ שלי מתחומים רחבים של מדע, תרבות ואמנות, ולעיתים אני מנכס מנגנון אמנותי, מתודולוגיה, שפה צורנית או מטאפורה מתחומי הידע האלו לטובת פיתוח שפה צורנית. במקרה שלפנינו, ההשראה העיקרית לעיצוב הסדרה היא השירים, היצירות וסיפור חייהם של גיבורי הסרטים עצמם״.

ספר על מקרה אחד דרמטי באחד התהליכים, ועל תובנה אחת גדולה שהבנת בדרך?

״אני לא יכול לציין אירוע אחד דרמטי, אלא את תהליך ההתגבשות של פרויקט מורכב כמו עיצוב ׳העברים׳. היו מעצבים שהתחילו בסרט אחד ועברו לאחר, היו סקיצות ונסיונות שנפלו בדרך, הסרטים עצמם השתנו לאורך הזמן. התובנה ׳הגדולה׳, אם אפשר לקרוא לה כך, היא שהמעצב צריך להגיב לניואנסים הסיפוריים שמתגבשים בשלב מאוחר יחסית בעריכה. הניסיונות המוקדמים לא הבשילו משום שאי אפשר לדבר על עיצוב. מילים לא יכולות לתווך את הרושם שנוצר מצפייה בתקשורת חזותית או קולנוע. לפחות לא מספיק כדי לפתח שפה עיצובית. רק אחרי שהיצירה הקולנועית מגובשת דיה, אפשר לקרוא אותה נכון ולעצב בהתאם. ועוד תובנה שהבנתי – גם אחרי שנים של עיצוב בתנועה, עדיין הכי כיף לעצב פוסטר״.

לאיזה משורר/ת התחברת במיוחד?

אני מאוד אוהב שירה, וקשה לי למצוא שירים שאני אוהב. הסדרה הכירה לי לעומק כמה משוררים אדירים. למדתי להעריך את הכתיבה של ר׳ שלם שבזי. גיליתי את סוצקבר כמשורר ענק, מרגש. חבל לי שאיני יכול לקרוא אותו בשפת המקור, ביידיש, ואני לרוב נמנע משירה מתורגמת, אבל הרעיונות הפואטיים שלו מצליחים לחצות את גבולות השפה. יותר מכולם שמחתי לגלות את אבות ישורון. הוא מטלטל, השירים שלו נקראים כמו תפילה, כמו לחש. הוא ממציא מילים, משקלים, תחביר. הוא לש את השפה כמו בצק ומגיש אותה אפויה למחצה. זה בלתי נתפס מה שהוא עושה לעברית.

״דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר״. עיצוב: ארז גביש
״דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר״. עיצוב: ארז גביש

איזה סרטים מתוכננים הלאה?

״ממש בימים אלו יוצא להקרנות הסרט ״לבנטינית״ על ז׳קלין כהנוב, שמוכרת בחוגי האקדמיה יותר מאשר בציבור הרחב. רפי בלולו ביים ונועה הבר עיצבה. גם הסרט הזה לא זכה בתמיכת גורמי שידור ולכן לא יוקרן בטלוויזיה אלא רק בהקרנות בבתי קולנוע ופסטיבלים.

כרגע מתוכננים כמה מפגשים מעניינים כדי לפתוח לשיח רחב מי יהיו גיבורי הסרטים הבאים בסדרה. אני מאמין שגם בהמשך יהיה יצוג לזרם המרכזי ולשוליים, למקובלים ולמודרים, למוכרים ולמי שלא זכו להכרה. אני סומך על יאיר קדר בעניין הזה, ושמח שהיה לי חלק קטן במיזם החשוב הזה״.

שאלה לסיום – איך היה לעבוד עם סטודנטים לשעבר מהמחלקה לתקש״ח בבצלאל? תוכל לתאר איך נראה הדיאלוג והתהליך?

״יש לי הזדמנות יוצאת דופן לעבוד עם כשרונות טריים מהמחלקה – בעיקר, אבל לא רק, סטודנטים שלמדו בקורסים שלי ואני מכיר היטב את העשייה הסטודנטיאלית שלהם. לאורך כל הקריירה המקצועית שלי, עד לראשות המחלקה בבצלאל, העסקתי צוותי עיצוב גדולים, ובעיקר בוגרים שלנו. היום אין לי סטודיו, אני עובד בפורמט של ׳המשרד החדש׳ – על מחשב נייד, לבד, בחופש מוחלט ובסיפוק יצירתי עצום. היום כשאני מתגעגע לעבודה בצוות, אני פונה לבוגרים, ואני יכול להניע, לתרום מהנסיון, להדריך, ללוות את הקריירה שלהם בתחילתה. סדרת סרטי ׳העברים׳ דורשת פיתוח חזותי מקורי ומעמיק, והיו גם סרטים שבהם הבנו שצריך לשבור כיוון עיצובי לאחר שלב הפיתוח הראשוני, וקרה שמעצבים עברו לעבוד על סרט אחר בסדרה או פרשו לפרויקטים עצמאיים, אבל גם התהליכים העיצוביים שלא התממשו בסדרה היו מרתקים״.

לבנטינית - ז׳קלין כהנוב. עיצוב: נועה הבר

אלי מגזינר, מעצב בסרט על מרים ילן שטקליס, מספר מנקודת מבטו:

״כשניסינו לנסח את השפה הגרפית לסרט רצינו לשמור על התחושה הנוסטלגית ועל החומריות והמיניאטוריות שיצר ראובן. הגענו די מהר למסקנה שגרפיקה שמנותקת מחומר לא תתאים כאן, וצריך להכניס את העולם הגרפי אל העולם החומרי הקיים כבר של הסרט.

בעקבות המגבלות שהצבנו (התמקדנו בייצוג נוסטלגי, ילדותי, מיניאטורי וחומרי) ראובן נזכר בעטיפות ממתקים ישנות ובכמה הן אייקוניות בתרבות הרוסית. פעם ילדים היו ״מגהצים״ ואוספים את העטיפות (fantik) במגירה, כמו קלפים או בולים. העיצוב הסופי של הסוכריות הוא בעצם שילוב של שתי שפות מאוד נאיביות – מצד אחד שפה גרפית סובייטית של עטיפות ממתקים מברית המועצות, ומצד שני איור ישראלי וגרפיקה ישראלית של שנות ה־50 וה־60, שמסמלים את העולם הויזואלי של אלו שגדלו עם השירים של מרים ילן שטקליס״.

חלק מהרפרנסים שנאספו לקראת עיצוב הסרט.

איתמר תורן ואלמוג סלע שותפים לסטודיו של וידאו ומושן בשם True Twins. בוגרי בצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, עיצבו את הסרט ׳ישורון, 6 פרקי אבות׳, בבימויו של עמיחי חסון בסדרת העברים של יאיר קידר:

השפה הויזואלית של הפתיח שיצרנו נולדה מתוך שיחות משותפות עם יוצרי הסרט על יצירותיו של אבות ישורון. ניסינו לאפיין את קווי דמותו ואת השירה שלו. הוא לקח את העברית פירק אותה ועשה לה החייאה, יצר והלחים מושגים חדשים ודיבר על הקרע בחברה הישראלית.

ישורון התגורר בתל אביב, היה לו מסלול הליכה קבוע בין ביתו לקפה כסית שם היה יושב. ניסינו להביא את מסלול הליכתו ואת נקודת מבטו על העיר- צילמנו בניינים תל אביבים באיזורים בהם היה מסתובב והתחלנו לנסות ולפרק אותם בעריכה – כמו שעשה בשירתו.

העבודה על הפתיח היתה כמעט מחקרית באופיה, שוב ושוב צילמנו מבנים שבמסלול ישורון, חזרנו לחדר העריכה הבנו מתי הקסם עובד ומתי פחות, וחזרנו ללוקיישן בחיפוש אחר זוויות מוצלחות יותר תנועות חלקות ואת השוטים המנצחים. התהליך כולו התנהל בניהולו האומנותי של ארז גביש. שנינו למדנו אצל ארז בבצלאל במספר קורסים והמעבר בין ללמוד אצלו ללעבוד יחד היה טבעי, מפרה וגם יצר עבורנו נחיתה רכה לעולם המקצועי. מקורס טייטל סיקוונס – לאשכרה לעשות פתיח לסרט.

את השפה שיצרנו בפתיח הרחבנו למספר דימויים נוספים במהלך הסרט – למשל שיטוט בארכיון גנזים, ראשי הפרקים וגם עבדנו על אנימציות הטקסט לכל השירים בסרט.

יש פה ממתקים רציניים

Mixtapes

Mixtape – YONIL

כולם מכירים כבר את הטעם הויזואלי של Yonil ואת המרצ׳נדייז שהוא מוכר, אבל רגע, אתם מכירים את הטעם המוזיקלי שלו? אם עוד לא, היום יש לכם

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסהTagged with: , , ,

אוספים אמנות – יותר קל מלאמץ חתול

אוספים אמנות – יותר קל מלאמץ חתול

תמר מושקוביץ׳
אוריאל ון-דר-לוגט
Kate Frizalis

לא מזמן פרסמנו כתבה עם רשימת אתרים לרכישת מתנות לחברים לקראת החגים. חשבתי לעצמי, ואמרתי  פאק איט, עדיף לטפח את הקשר שלנו עם עצמנו וליצור אוסף נהדר של איורים והדפסים, שימלאו לנו כל חלל בבית או בסטודיו באסקפיזם טהור.

במילים אחרות, איך ליצור ולאצור לעצמכם אוסף יצירות איור ועיצוב סופר מעניינות, שיקשטו את הסטודיו שלכם, חדר השינה הסלון או את מיטת החתול שלכם אם תרצו.

ישבתי עם שני רינג, מעצבת פנים המשלבת ישן עם חדש, גבוה עם נמוך ובעיקר שימוש נועז בצבע להדגשת והחייאת החלל, וניסינו להרכיב כמה עקרונות מנחים לבחירה והכנסת יצירות למרחב המחיה או העבודה שלנו.

הידעתם? 
בגיל 21 תגיעו לירח, אבל לפני כן אפשר לקנות גם וידאו-ארט כיצירת אומנות.

מוזיקה : נויה עדר 
בימוי : נעמה נח
אנימציה: נעמה צרפתי 
איור : הדס פרידלנר חיון

למה בכלל צריך להשקיע?

אחד הדברים החשובים שרכישת יצירות יכולה לתת לאמן מעבר לקצת דמי כיס, הוא העידוד להמשך היצירה ותמיכת בקהילת היוצרים המקומיים. ואתם? מה אתם מרווחים מזה? שני מסבירה, ״אמנות המקיפה אותנו מאפשרת לנו להביא לידי ביטוי צדדים שונים מתוכנו באופן ויזואלי תמידי, כפי שהשמעת מוסיקה עושה לפרקים – מכניסה אותנו לאווירה, מגדירה סגנון ומחזקת את העיצוב של החלל.

יצירות אמנות מאפשרות לתחום אזורים בחלל פתוח – בין אם זה באמצעות מקבץ של תמונות אשר תימה או סקאלת צבעים קושרת ביניהן, או בין אם מדובר במעט יצירות גדולות הממלאות את הקיר באופן מעשיר.

יצירות אמנות עבורי זהו מושג רחב מאוד, ולא מתייחס בהכרח אל אמנות הנמכרת בגלריות.

פועלים כיום שלל מאיירים ומאיירות מקומיים, אמני רחוב שמכניסים את האמנות שלהם אל חללי עבודה ישירות על הקירות, וגם פוסטרים של הופעות ומסיבות מהווים מבחינתי אמנות לכל דבר.

עבורי כמה שיותר אישי, יותר טוב. בבית שלנו בחרנו לשלב תמונות שקיבלנו במתנה מחברים, יחד עם גלויות מחנויות קטנות מטיולים בחו”ל, מסכה שנקנתה בתערוכה של דיויד בואי, תמונת מקרמה ישנה שקיבלתי במתנה מלקוחות, צלחות מאויירות ישנות ועוד.

לסטודיו ליוגה ופילאטיס שעיצבתי רכשתי איור של מעצבת (הדס פרידלנדר חיון), הגדלתי אותו למקסימום שהרזולוציה אפשרה והפכתי אותו לטפט. כך האמנות נמתחת מקצה לקצה ומעצימה את חווית ההלבשה של הקירות.״

דנה פרץ
טליה כהנר
לה קולטור - צילום: אריאל אפרון
צילום : בן קאופמן FABRIC MARKET - PRETTIMESS

איפה לחפש ?

למזלנו היום הרבה יותר קל למצוא יוצרים המוכרים את יצירותיהם בצורה עצמאית, ללא מתווכים הגוזרים קופון על היוצר שמתבטא במחיר הסופי. אז דבר ראשון שאפשר לעשות מבלי לזוז מהכסא, זה פשוט לשאול בקבוצה הסודית שלנו 
ולהיות מוכנים לקבל המון קישורים ליוצרים מוכשרים, או פשוט להקליק על התמונות של היוצרים שאצרנו לכם ולגשת לאתר שלהם.

דבר נוסף וחשוב הם אירועי מכירה או קבוצות מכירה של אמנים ויוצרים שמתקיימות מסודרת עם פרסומים מספיק זמן מראש כדי להתארגן על תקציב, כדוגמת  T-market,  לה קולטור, וצבע טרי.

כמו כן, כדאי לנצל את הפייסבוק על מנת לעקוב אחרי יוצרים ולהיחשף למכירות בהם הם משתתפים, לדוגמא אירועי המכירה של prettimess, תערוכות מכירה בקן הקוקיה ובכולי-עלמא ומכירות פופ-אפ ספונטניות לחלוטין.

עיצוב : שני רינג צילום: אדריאן דודה

סטס קורולוב -תחריט
שני רינג - איור של הדס פרידלנדר חיון כטפט
דקל חברוני

כמה להשקיע?

כסף הוא תמיד נושא שקשה לדבר עליו, ולכל אחד יש את היכולות שלו, אבל באופן כללי, אם המטרה הסופית היא לייצר אוסף מרשים ומגוון הייתי דואג להפריש קצת מרשרשים על מנת לרכוש בצורה מושכלת יותרת ולא אימפולסיבית. כדי לעשות סדר יש כמה גורמים שיכולים להשפיע על המחיר של היצירה כגון: מוניטין של היוצר, יצירת מקור (רישום או ציור ללא עותקים נוספים),  טכניקת העבודה – הדפס משי, תחריט, דפוס בלט, וכמובן איכות החומרים עליהם מודפסות העבודות.

 

נפתח מאמר מוסגר על עניין ההדפסים – הדפסים שהודפסו בעבודת יד, מושקע בהם זמן רב של כל תהליך הכנת הרשת, המטריצה או לוח העץ, כל הדפס בסדרה נחשב מקורי, וכמות הצבעים בהדפס משפיע על המחיר. במידה ואתם קונים הדפס כזה כדאי תמיד לברר עם האמן על איזה נייר הודפסה העבודה, נייר באיכות ירודה עם הזמן נוטה להיהרס להצהיב ולפגוע בעבודה.

הדפסים דיגיטלים שהודפסו במדפסות הזרקת דיו יכולים להיות יקרים מאוד לפעמים, בגלל הטכנלוגיה בהם הם מודפסים ובסוג הדיו שלרוב הוא דיו עשיר יותר וארכיוני. מלאכת ההבאה לדפוס בשיטה זו באה לידי ביטוי בצבעוניות.

שחר כץ
סטס קורולוב
שחר בכור

מה לקנות?

זה ממש תלוי בטעם שלכם זה יכול לנוע בן אושר ושמחה למלנכוליה אמיתית, בין חתולים פרוותית לשלדים מה שבא לכם, אבל שני מסכמת את זה יפה מאוד,

״הבחירה באמנות צריכה להיות בראש ובראשונה בחירה רגשית, אינטואטיבית. כזו שתעביר עוצמה של שקט או רעש, כבדות או הומור – הכל הולך. העיקר שנעשה חיבור רגשי.

לעיתים עיצוב חלל מכתיב סכמת צבעים, כמו בדירה שעיצבתי, בה כל הפאטרנים (טפטים, אריחים) היו מונוכרומטיים והקירות צבעונים באופן קיצוני (מג’נטה, צהוב חזק, טורקיז). האמנות שנבחרה – כולה איורים של מאיירים ישראלים נבחרו בשחור לבן, בשביל להעצים את הבחירה העיצובית.

פרופורציות של גודל היצירה אל מול גודל הקיר חשובים כדי לייצר העמדה נכונה על גבי הקיר. תמונה קטנה מדי על קיר מאחורי הספה בסלון תעוות את הקומפוזיציה של הקיר כולו.״

קליגרפיה -עומרי גולדזק צילום -ערן אבן
אורן אקריש-ביטון

איפה מאחסנים את הכל?

קיר מפוצץ בתמונות יכול להיות נחמד אבל יכול להיות גם מחניק ומאיים, אני טיפוס שלא ממש אוהב לחשוף את כל הקלפים בבת אחת. לכן, לא כל עבודה שרכשתם חייבים ישר לתלות. ניתן להוריד חלק מהעבודות ולאחסן אותם בתיקיה או במגירות, כמובן באיזור שהוא לא לח מדי או קרוב למקור חום, ולשחק עם היצירות הנמצאות בחלל. 

מה גם שזו שיטה טובה לדרג את ההוצאה במידה ואתם מרגישים צורך למסגר את העבודות – הרבה פעמים ניתן ״למחזר״ מסגרות, ולחסוך במסגור כל עבודה מחדש. אל תתפתו להשאיר עבודות על נייר חשופות, ללא מסגרת וזכוכית, נייר הוא חומר מאוד עדין ומושפע מאוד מאור שמש, לחות, ואבק.

אז צאו לרכוש חברים חדשים ואמנות חדשה לבית שלכם וללב שלכם

יש פה ממתקים רציניים

untold

מזוודה, דרכון וצבעים

היום כמעט כל אמן, יוצר מעצב ומאייר שמכבדים את עצמו, מציעים סדנאות, בהן הם חושפים את סודות המקצוע שלהם.
אז אחת לשנה, כדאי לכם מאוד לארוז את הדברים שלכם
ולצאת ליעד מסוים בעולם בעקבות סדנה שמעניינת אתכם.
זה יתרום לכם הרבה יותר ממה שאתם חושבים.

קרא עוד »
גל צרפתי
Mixtapes

Mixtape – Gal Tsarfati

הישר מחופה הדרומי של אנגליה, אנחנו מביאים לכם פלייליסט מלא בג׳אז, סול והפתעות בסוף. גל צרפתי על עמדת התקליטים – מאייר ואבא לחתול בשם דזמונד.

קרא עוד »
Filed under: untold, בדרך לעבודה, סטודנטים ובוגריםTagged with: , , , , , , , , ,

איך לא להיכשל בפרויקט הגמר

Spokenotes - Tal Solomon Vardy

איך לא להיכשל בפרויקט הגמר

עשיתי פעמיים את פרויקט הגמר בשנקר. בראשון נכשלתי, בשני הצטיינתי. כמה טיפים חשובים שיאפשרו לך לעבור את פרויקט הגמר בלי להיכנס להתקף חרדה, ואפילו להנות מהדרך. בסופו של דבר, זה כולה עוד פרויקט, ואפשר לקחת ממנו הרבה דברים טובים.

הגשתם את פרויקט הגמר, הצגתם בתערוכת הבוגרים ונכשלתם? תנחומיי! כי זה בדיוק מה שקרה לי. אין ספק שהמקרה הזה הכניס כמה סטודנטים של שנה ג׳ להתקפי חרדה, והגיע הזמן להרגיע אותם. גבירותיי ורבותיי, המדריך. להלן 5 טיפים כיצד להימנע מכישלון בפרויקט הגמר שלכם:

זה לא זמן טוב ללמוד דברים חדשים

הרעיון הראשון שלי היה VJ אינטראקטיבי עם הקהל. טסתי עד לברלין הקרירה בתחילת סמסטר ב׳ ושם הבנתי שאין סיכוי שאצליח להרים את האופרציה הזו ב־3-4 חודשים, במיוחד שהידע שלי בתחום ה-Motion הוא לא מעמיק מספיק (עדיין). זה כלל ללמוד תוכנות חדשות שאני לא מכיר בטווח זמן מאוד מצומצם (כי העיקר הוא הקונספט והעיצוב). סתם שרפתי זמן יקר על רעיון טוב אבל לא בר ביצוע. בסוף חזרתי לאזור הנוחות שלי – אינטראקטיב. עיצבתי אפליקציה, Hool.Ninja, ובניתי לה דמו עובד באופן מלא ב-Principle. אבל פאק, עדיין נכשלתי. הטיעונים בהגשה הקשוחה שעברתי היו שאין כמעט עיצוב (=מסה של מסכים), ולכאורה, בגלל שההיקף קטן – הוא לא מספיק בשביל לעבור.

בפרויקט הגמר השני – Spokenotes – החלטתי לחזור לפרינט. כבר בתחילת הסמסטר הבהרתי לעצמי שעם דברים מודפסים אי אפשר להתווכח. ספר ששוקל 700 גרם – הוא קיים, אפשר לדפדף בו, אפשר לראות את ההיקף. כשיש לך רק מסכים, לך תסביר את כל העבודה מאחורי הקלעים.

חיבור טוב עם המנחים

לא משנה כמה ניסיון יש לכם, כמה עבדתם בפרילאנס בשנים שהייתם סטודנטים, אתם בסופו של דבר באקדמיה ויש לה חוקים אחרים מהעולם האמיתי. בשנקר למשל יש קבוצות הנחיה, וכל קבוצה מקבלת 2 מנחים. חשוב מאוד שיהיה חיבור טוב עם המנחים שלכם, עדיף עם כאלו שלמדתם איתם בעבר ואתם מכירים את דרך העבודה שלהם. זה קריטי, בעיקר כי זה יכול לתרום לכם המון.

בפרויקט הגמר הראשון לא היה לי חיבור טוב. בהתחלה היה בסדר, ומהגשת האמצע דברים הלכו והחמירו. יש דבר כזה שאין כימיה, זה לא אומר שאתם סטודנטים בעייתיים, וחשוב לשים לב לזה כבר בהתחלה. במקרה הצורך – להחליף קבוצת הנחיה.

בפרויקט הגמר השני המנחים תרמו לי המון, ברמה השבועית, ובלי האינפוטים שלהם הפרויקט לא היה מגיע לעומקים שהוא הגיע אליהם. היה לי כיף לכל אורך התהליך, ולקחתי ממנו דברים לפרויקטים אחרים שעבדתי עליהם אחרי.

יש לכם חיים שלמים לעצב אינטראקטיב

ולכן, כדאי שפרויקט הגמר שלכם ינוע באזורים של וידאו/מוצר פיזי/פרינט (פוסטרים, ספרים, פנזינים וכו׳). יש לכם את המשך החיים לעסוק באינטראקטיב (אפליקציות, אתרים, VR). תנו לעצמכם לעצב משהו קצת אחר. אם נתרכז רגע בתערוכת הבוגרים, הרבה יותר קל להעריך ספר עבה, מוצר פיזי כלשהו או וידאו מושקע, מאשר ממשק משתמש. במסך כמעט ולא ניתן להבין את נפח וכמות העבודה שנדרשה כדי להגיע לתוצר הסופי. בנוסף, למרבית האנשים אין ממש כוח לעבודות אינטראקטיב בתערוכת הבוגרים (זה לא צריך להיות שיקול עיקרי, אבל סתם מבאס).

חבל על הזמן — קחו תוכן מוכן

אחד הדברים שאני מתעקש לגביהם בעבודה שלי הוא תוכן איכותי ומעניין. משתדל לא להיכנס לפרויקטים שהתוכן בהם לא מעניין, כי זה מתסכל אותי. אף על פי כן, אין שום סיבה שתבזבזו את הזמן שלכם על יצירת תוכן, כי הציון שניתן לכם לא כולל שיפוט בנושא. מבחינת האקדמיה מה שמשנה זה העיצוב ורק על פיו אתם נמדדים. ברוב עקשנותי, יצרתי טבלה משוגעת באקסל עם 120 מקומות מדהימים לברלין, ברצלונה וניו-יורק. בזבוז זמן? בטירוף. עדיף לקחת טקסט קיים ולעשות לו קופיפייסט.

בפרויקט הגמר השני, כל הטקסטים האקדמים בתחילת הספר – העתקתי וערכתי ממקורות קיימים. ידעתי שבמילא אף אחד לא קורא אותם, ועדיף שהם יכתבו על־ידי אנשים מנוסים ממני בתחומים שסקרתי (וכמובן – שמתי קרדיט מלא בסוף הספר).

ספרו את הרעיון שלכם לכל מי שמוכן להקשיב

אחד הדברים שנהניתי לעשות בסמסטר הוא פיץ׳ על הרעיון של פרויקט הגמר לאנשים שאינם מתחום העיצוב. לא תאמינו כמה האינפוטים שלהם יעזרו לכם בתהליך. ככל שתספרו על הרעיון לכמה שיותר אנשים – זה יאפשר לכם לזקק אותו לדבר קוהרנטי וברור, וגם – יוריד את הסטרס המשוגע לקראת ההגשה עצמה כי דיברתם עליו כבר עשרות פעמים כבר.

לסיכום, נסו לא לסבך את עצמכם בהפקות שאינן ברות ביצוע בזמן סביר של חודשיים (זה מה שנשאר נטו לביצוע, ויש שיטענו שאפילו פחות). מאחל לכם המון בהצלחה, אני זמין לשאלות והתייעצויות בפייסבוק ובמייל.

יש פה ממתקים רציניים

untold

איתמר חפץ מצייר אותיות

איתמר חפץ נחשף במקרה לתחום הטיפוגרפיה הידנית. הוא למד קולנוע בארצות הברית ונרשם לסדנת הדפס ששינתה את חייו, מאז הוא לא מפסיק לצייר אותיות בכל מדיום אפשרי.

קרא עוד »
איור: שרון שפיץ
אספרסו קצר

שרון שפיץ נמצאת בפרטים הקטנים

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות ומאיירים. הפעם, שרון שפיץ, מדברת על איור, רישום והחיים.

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצרTagged with: , ,