קטגוריה: untold

אנומה אליש – נדב הלוי

אנומש אליש - נדב הלוי

אנומה אליש – נדב הלוי

לכל תרבות יש סיפורים ואגדות שעוברות במסורת על סיפור בריאת העולם. שבעת ימי הבריאה, אלים הבוקעים מביצים או אלים המגלפים את יציריהם באבנים. את המאייר נדב הלוי, עניין מאוד סיפור בריאת העולם על פי המיתולגיה הבבלית ויצר ספר אקורדיון שכולו הודפס ידנית בדפוס משי כפרויקט הגמר שלו בבצלאל.

קליגרפיה ידנית למהדרין. נדב הלוי
קליגרפיה ידנית למהדרין. נדב הלוי

הקדמה 

לפני שניגשים לצפות בפרויקט כזה, מחוייבים לקרוא ולהכיר קצת את מיתוס הבריאה בתרבות הבבלית, חסכנו לכם את העבודה: 

“במרכז העלילה העיקרית עומד המאבק בין תיאמת, הים הקדמון, אם כל חי, ובין מרדוך. תיאמת שואפת לשמר את העולם במצב של תוהו ובוהו ומייצגת את הכוחות הסטטיים והשמרניים בעולמנו; 

מרדוך והאלים הצעירים הם נציגי הכוחות המהפכניים והדינמיים. למרבה הפרדוקס, מרדוך, אשר יצא לקרב בתיאמת בשמם של כוחות דינמיים, מכניס ארגון וסדר בעולם התוהו ובוהו;

הוא מכונן את סדר העולם החדש על גופתה של תיאמת המובסת. כך אפוא מציע המיתוס מודל לוגי, שבאמצעותו מיישב האדם את הסתירות בהווייתו:

משעולה לשלטון הכוח הצעיר, המהפכני, הוא מכונן משטרו על חורבות המשטר הישן, והתהליך חוזר חלילה”.

אנומש אליש - נדב הלוי

הפרויקט שלי הוא ספר קונצטרינה מאוייר אשר הופק בדפוס משי ומספר את מיתוס הבריאה הבבלי. הוא מציג פרשנות ויזואלית חדשה לפנתאון האלים השומרי ומלווה בתרגום האיכותי של ש. שפרה ויעקב קליין, מתוך הספר ׳בימים הרחוקים ההם׳ של הוצאת עם עובד”.

איך התגבש הקונספט?

״בשונה מהרגיל, הפרויקט התחיל מהטכניקה ולא מהנושא. בשנה האחרונה התנסיתי לא מעט בשיטות דפוס מסורתיות ודפוס הרשת תפס אותי, פשוט לא יכולתי להפסיק.  ידעתי שעלי לבחור נושא שכמו הטכניקה, יהיה בעל חשיבות היסטורית ותרבותית. מאחר ואני חובב מיתולוגיה, בחרתי בסיפור הבריאה הבבלי.

המיתולוגיה המסופוטמית לא זכתה לפרשנויות מודרניות רבות והיא לא מוכרת מאוד בתרבות היהודית, על אף הזיקה וההקבלות הרבות שלה לתנ”ך. זו הייתה הזדמנות נהדרת להפנות את תשומת הלב לטקסט המדהים הזה ולתת לו את הכבוד המגיע לו״.

מה היו מקורות ההשראה?

״התבוננתי הרבה בספרי האומן של הוצאת סדנת ההדפס ירושלים, וספרים מיוחדים של הוצאת Nobrow תוך מחשבה על התבליטים המסופוטמיים ולוחות החרס עליהם נכתב הסיפור ביתדות. חשבתי על הספר כציר זמן ארוך, כמו קיר במקדש שהציורים עליו עברו כבר את חצי הדרך להשטחה הירוגליפית.

רציתי ספר עם קצת מהמשקל המונוליטי של האמנות המסופוטמית וקצת מהצבעוניות והקומיקס של תרבות הפופ העכשווית. אפשר לומר שיש בעבודה מאבק בין אלים מיתולוגיים וסגנונות עיצוב. הטקסט כולו נכתב ידנית בהשראת ספרי תנ”ך עתיקים וגופן פרנק ריהל״.

פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי
פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״הלחץ ליווה אותי לאורך כל הדרך! בהדפסת רשת לא כל כך יודעים מה ייצא, זה עניין של ניסוי וטעייה. אני יכול להעיד על רגעי ההקלה הקסומים שבהם הרמתי את הסקוויג’י ומסגרת הרשת וראיתי שההדפס הצליח ואין צורך לנקות ולהתחיל מההתחלה. לפעמים היו לי דמעות של התרגשות.

אבל ההקלה הגדולה ביותר הגיע כאשר לחצתי את הידית של מכבש הדפוס, חתמתי את כותרת הספר על הכריכה והעבודה הושלמה״.

פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי
פריטים למכירה מתוך הפרויקט של נדב הלוי
אנומש אליש - נדב הלוי
נדב הלוי - אנומה אליש

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״לוחות זמנים, תיעדוף ולדעת מתי להפסיק״.

גלופת הטבעה. נדב הלוי
גלופת הטבעה. נדב הלוי

מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?

״להב הלוי. לא יכולתי לבקש מנחה יותר טוב. הוא ידע בדיוק מתי לתת לי את החופש לעבוד ועל מה להתעקש. הוא עזר לי להתמקד על העימוד, הפורמט והטיפוגרפיה שהיא הסיוט הכי גדול של המאיירים. יש לו גם הרבה אנקדוטות מעולם העיצוב שהעלו בי חיוך ונתנו לי כוח להמשיך לעבוד״.

איור הגלופות לספר. צילום ואיור: נדב הלוי
איור הגלופות לספר. צילום ואיור: נדב הלוי

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״עבודה מתגמלת ופנאי לאמנות והתפתחות אישית. תמיד הייתי אדם של מסגרות ואני לא באמת רוצה להשתחרר מהן, אני רק מקווה שיהיה לי מספיק זמן לשרת את עצמי ואנשים שחשובים לי״. 

איזה טיפ תיתן לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״שימו דגש על התהליך בעבודה, בעיקר על המעבר בין דיגיטלי לפיזי ולהפך. זה קל לחכות לרגע האחרון כדי לקבל החלטות משמעותיות של הפקה, אבל בסופו של דבר זה קצת מבאס לעבוד על עיצוב רק כדי להדפיס אותו מהר ולגלות שהוא נראה יותר טוב על מסך. תבדקו את כל האופציות. לפעמים זה מעצבן, אבל זה שווה את זה״.

אנומש אליש - נדב הלוי
נדב הלוי - אנומה אליש

איפה אפשר למצוא את נדב?

איורים מודפסים מתוך הספר מוצעים למכירה, שווה לפנות לנדב במייל:
nadav.halevi3@gmail.com

נדב הלוי – אנומה אליש

תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

עוד פרויקטים ממש מרתקים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , ,

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

׳אישה בונה ארץ׳ של תמר קנובל היא עבודת וידאו וסאונד בעקבות התוודעותה לדמותה של עדה פישמן מימון – קרובת משפחה שלא הכירה, ופרויקט הגמר שלה בבצלאל.
עדה הייתה לוחמת למען זכויות נשים בתקופת קום המדינה, אישה דתייה, ממייסדות תנועת ׳הפועלות׳ וחברת הכנסת הראשונה מטעם מפא״י. בצוואתה ביקשה שלא ינציחו את שמה במפעלים ציבוריים, כך שדמותה נותרה עלומה ונשכחת. אוסף התמונות הפרטי שנמצא עם עזבונה היווה בסיס לשיחזורים המוצגים בוידאו כפרשנות ויזואלית לדבריה הבאים לידי ביטוי דרך הפסקול שמשלב קריינות, מזמור, וסאונד.

(הפעילו סאונד, הוא חשוב)

איך התגבש הקונספט?

״לקראת העבודה על הפרויקט ידעתי שאני רוצה לעסוק בנושא שהוא גם אישי וגם ציבורי. לדמותה של עדה מימון נחשפתי דרך ביוגרפיה מקיפה על חייה שיצאה לפני כמה חודשים (׳עדה פישמן מימון – מהפכנית׳ מאת פרופסור בת שבע מרגלית שטרן). מהקריאה בספר הרגשתי שגם במרחק הזמן והדורות, דבריה של עדה עדיין רלוונטים. היא בהחלט היתה אישה מהפכנית, והקדישה את כל חייה למען הגשמת מטרותיה – קידום מעמד הנשים בתקופת קום המדינה. יחד עם זאת, פרץ ועלה הנרטיב אודותיה ושהיה מנת חלקן של נשים בנות דורה. הנרטיב אודות הקושי להיות אישה פורצות דרך במרחב פעולה מוגבל להכעיס כי מבחינה מקצועית, הנשים יכלו להיות מורות בלבד ומאבקן הוגבל לכך שישוו את המאמץ שלהן בעבודה החקלאות לזה של הגברים. בלי אמונה עזה בערכי הציונות קשה להזדהות עם החלום על עבודה חקלאית.

המטרה שלי הייתה לשים דגש על הסטוריטלינג ולא על הביוגרפיה עצמה, אלא על הדרך בה אני מספרת. לא ניסיתי להיות נאמנה למציאות, רציתי להעביר את המציאות דרך פילטר אחר גם מבחינת הוידאו והסמלים וגם מבחינת הפסקול והקריינות, פילטר שיבליט את האופי המקצבי, המחאתי, שמזכיר דרשה בבית הכנסת בחלקים מסוימים (עדה היתה אישה דתייה רווקה שהחרדים החרימו) ושירה בשדה תוך כדי עבודה תחת השמש הקופחת״.

עדה פישמן מימון משמאל (קרדיט צילום: ביתמונה)

מה היו מקורות ההשראה?

״העבודה מניפסטו במוזיאון ישראל, אמנית הקול לורי אנדרסון, וקליפים של סולאנג׳״.

בפרויקט את עוסקת גם בעיצוב אופנה וגם בעיצוב מושן, מוזמנת לספר על הסימביוזה ביניהם

״חוץ מקריאה של כל כתביה של עדה מימון (ספרים, חוברות, מכתבים) וזיקוקם לקטע קול שמלווה את העבודה ב-voice over, ביקרתי ב-׳עיינות׳ – משק הפועלות הגדול שעדה הקימה להכשרה חקלאית לנשים והיום הוא כפר נוער. שם נשמר חדרה הפרטי כאתר זיכרון בו נחשפתי לאוסף התמונות האישי שלה המתעד את תנועת הפועלות ונשים עובדות את האדמה (את האוסף המלא ניתן לראות בארכיון ביתמונה, אוסף עדה מימון)״.

(הפעילו סאונד, הוא חשוב)

״החלטתי לעשות שיחזורים בוידאו דומם של תמונות מתוך האוסף שיש בהן אנרגיה חזקה ואווירה שבטית. ניסיתי להביא את העולם הזה אל זמננו – עולם חזותי ספק קיים ספק מומצא, אשר ביחד עם הפסקול התגבש אל תוך מניפסט אישי־פוליטי. רציתי שלשבט הנשי הזה תהיה תלבושת מיוחדת, סוג של בגדי חלוצות אבל עם טוויסט ולעטר אותם באיורים ובסמלים בעבודת ידי. פניתי ליעל שנברגר המעצבת מאחורי בית האופנה ׳אתא׳ מתוך רצון לשתף פעולה, היא מאוד התלהבה מהנושא של העבודה והסכימה לתרום לי תלבושות שבחרנו ביחד לטובת הפרויקט. ציירתי את הדימויים ישירות על הבגד, הפעולה לא הייתה שרירותית וחשבתי רבות על המפגש בין סוג הדימוי וכיצד הוא מונח על הבגד באופן שיגיד משהו ויצור משמעות חדשה״.

איורים ידניים של תמר קנובל על בגדי ׳אתא׳ (צילום: תמר קנובל)
איורים ידניים של תמר קנובל על בגדי ׳אתא׳ (צילום: תמר קנובל)

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״הלחץ מתחלק אצלי ללפני ואחרי הצילומים. מדובר בנושא גדול עם הרבה רבדים וחלקי פאזל שונים, אפשר לקחת את הסיפור של עדה מימון לכל מיני מקומות. לא יכולתי לגעת בכל מה שרציתי ולספר הכל. לקח לי זמן להבין מה בדיוק אני הולכת לעשות, במה אני מתמקדת וכיצד מציגה את זה. יש תהליכים שלוקחים יותר זמן וחוסר הוודאות לגבי איך הדברים יראו בסוף גרם לי לפעמים לחוסר שקט.

לאחר הצילומים – שהם מבחינתי רגע השיא של הפרויקט, היתה לי הקלה מטורפת. הייתי מאד גאה בעצמי שהרמתי את ההפקה הזאת, כל כך הרבה אנשים נרתמו לשתף איתי פעולה, זה היה מאוד מרגש עבורי. עבדתי עם צוות של נשים־חברות וצלמת אדירה, מאי אלימלך, שאנחנו מכירות עוד מהתיכון. עשינו חזרות בדירה שלי כמה ימים לפני והתאמתי לכל אחת את הבגד שתלבש. האווירה בצילומים עצמם היתה מיוחדת ומעצימה, כל מה שדמיינתי בראש קיבל צורה והרגשתי על גג העולם״.

מתוך ההגשה
מתוך ההגשה

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״להיות אדפטיבית וללמד את עצמי דברים חדשים תוך כדי התנסות. אין לי פורמט קבוע בו אני עובדת, יצירה מתחילה אצלי מנושא שאני רוצה לעסוק בו ואליו אני מתאימה את הפורמט. זה יכול להיות משחק מחשב, מיתוג, פרינט, איור או וידאו־ארט. ההבנה הזאת התחדדה אצלי במיוחד במהלך הפרויקט הזה בו מצאתי את עצמי עושה דברים שלאו דווקא יצא לי להתנסות בהם בצורה מעמיקה במהלך התואר. וגם לא לחשוש לשתף פעולה עם אנשים מתחומים שונים זה דבר שתמיד מעשיר את הפרויקט ומלמד המון. אני בהחלט לוקחת את זה איתי הלאה״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

מי הנחה את הפרויקט, ועד כמה ההנחיה השפיעה עליו?

״קובי לוי היה המנחה שלי, הוא לימד אותי כבר בקורס קודם אז הכרתי את שיטת ההנחיה שלו. הוא נתן לי המון חופש ללכת בכיוונים שמעניינים אותי, גם כשהדברים היו בגדר רעיון ולא היה עדיין משהו קונקרטי להסתכל עליו תמיד היה לו משהו חכם לומר שהמשיך ללוות אותי לאחר הפגישה ולאורך התהליך.

בנוסף, יחסית בתחילת הסמסטר נפגשתי עם האמנית מיכל היימן שלימדה אותי צילום בשנה א׳. הפגישה איתה היתה נקודת ציון חשובה בדרך, היא עזרה לי להיסגר על הפורמט ועודדה אותי להמשיך בכיוון״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״כרגע הכל פתוח, מאוד רוצה לשתף פעולה עם אנשים, יוצרים מתחומים שונים ולהיות תמיד בתנועה וסביב יצירה. סיימתי את הלימודים עם טעם של עוד ואני שואפת להמשיך לתואר שני בחו״ל בשנים הקרובות״.

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״לא להיבהל ולהיכנס להיסטריה, תעשו משהו שאתם אוהבים, שיש לכם תשוקה אליו – תעזו!
כולם אומרים את זה, וזה באמת נכון – מדובר בסך הכל בעוד פרוייקט, עוד לבנה בארמון שאנחנו בונים״.

אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)
אישה בונה ארץ - תמר קנובל (צילום: מאי אלימלך)

איפה אפשר למצוא את תמר?

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

תערוכת הבוגרים של בצלאל
קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

יש פה ממתקים רציניים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , ,

עיר בר – שקד גינות

עיר בר – שקד גינות

במדינת ישראל קיים קו תפר עדין ולא תמיד מוגדר בין טבע לעיר. במקומות מסוים הטבע גובר על האורבניות ובמקומות מסוימים יחסי הכוחות הם שונים לגמרי, לצערנו. בפרויקט הגמר שלה, בחרה שקד להציג את החפיפה בצורת ספר מאויר.

עיר בר – שקד גינות

ספרי על הפרויקט בכמה מילים 

עיר־בר הוא ספר מאויר למבוגרים, שעוסק בנקודות המפגש בין עירוניות ארצישראלית ובין טבע מקומי, דרך ארבעה סיפורים. כל אחד מהסיפורים מתמקד בעיר אחרת ובמין אחר של בעל חיים מקומי: שפני סלע בערד, תנים בתל אביב, צבאים בירושלים, וצבועה מפוספסת אחת ממודיעין. כל סיפור מבטא פן אחר של עירוניות, של טבע ושל השטח החופף בין השניים – שמכורח התגברות תהליכי העיור וצמצום המרחבים הפתוחים רק ילך ויגדל.

המפגש עם חיות בר בסביבה עירונית יכול להצית תחושות של פחד, פליאה, התרגשות וחרדה, ולעורר מחשבות על המקום שאנחנו תופסים בעולם. השתמשתי באיור ככלי לשחזור התחושות והמחשבות הללו באופן חוויתי, על הנייר, בין היד, העין והרגש של מי שיקרא בספר.

איך התגבש הקונספט לפרויקט?

בתחילת השנה שובצנו לסדנאות במסגרת שבוע העיצוב הצרפתי בבצלאל; אחרי שלוש שנים  וקצת בהן שוכנעתי שאני לא מאיירת מצאתי את עצמי בסדנת איור בהנחיית פאני מיכאליס, יוצרת וקומיקסאית מהממת. באחד הימים לקראת סוף הסדנא, שהיינו צריכים לצאת ממנה עם קומיקס בן 8 פריימים לפחות, הגעתי עם סקיצה, וואקום, מחשב ורצון עז לסיים את זה וללכת הביתה. פאני ראתה את הוואקום, עיקמה קצת את הפרצוף והציעה להשתמש בעיפרון ויד במקום. העצה שלה הייתה פרייסלס – נהנתי מהשחרור, הלכלוך והחופש של העיפרון, נזכרתי שאני אוהבת לצייר ושזה לא חייב להיות סבל. התוצאה הסופית של הקומיקס עוררה הרבה אהדה והזדהות, מנעד רגשי שקשה להגיע אליו בעיצוב. זה פתח איזו צ’אקרה ורצון עז להמשיך.

כמה חודשים אחר כך, במהלך חופשת הסמסטר נתקלתי בכתבה על רותי הצבועה ממודיעין, ואז בעוד אחת, ובעוד אחת. מצאתי מלא סיפורים מהסוג של (האינטרנט הוא מקום נפלא לחקור בו), וזה נשמע כמו נושא מספיק גדול לפרויקט אבל מספיק מוזר, קטן ונישתי כדי שלא יהיה משעמם או בנאלי מדי, ובעיקר התיישב עם המוטיבציה שנשארה מהשבוע עם מיכאליס – לחקור את הכלי הזה שנקרא איור ידני כמעורר אמפתיה ורגש.

עיר בר – שקד גינות

מה היו מקורות ההשראה?

את הסיפורים כתבתי וערכתי בהשראת מקרים מהארץ וממקומות אחרים, קטעי עיתונות, מאמרים וחוויות שנאספו ועובדו במטרה לייצר פתח לפרשנות, למחשבה ולדמיון. הרפרנסים החזותיים נעו בין ציורי הגריד של אגנס מרטין, צילומי טבע עירוני מתחרות ה-Wildlife Photographer of the Year ומישראל (בעיקר עירית דרוב ועמיר בלבן), דרך ארץ יצורי הפרא וHere של ריצ’רד מקגוויר, שרטוטים אדריכליים של כרמי ושל ספדיה, הרישומים היפהפיים של קרן תגר ז”ל, דומיניק גובלה, אנקה פוכטנברגר – וזו רק תחילת הרשימה. היה לי חשוב לשמור על ראש פתוח, לדבר עם חברות, מרצות וזרות מוחלטות על הפרויקט, לרשום כל שם, סיפור או רפרנס שעלה בשיחות האלה, לבדוק – ולא להפסיק לחקור.

עיר בר – שקד גינות

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

האמת שלכל אורך הפרויקט הצלחתי לשמור על מפלס אחיד וסביר של לחץ. אני מייחסת את ההצלחה הזאת לשני גורמים – לוח זמנים/גאנט שממש ישבתי למלא לפני כל שבוע עבודה ועזר לדעת בדיוק כמה עומס מצפה; וגם לעובדה שמהחודש השני לעבודה ועד שהספר היה מודפס וכרוך התנתקתי מרשתות חברתיות. התנתקות מוחלטת, כולל להחליף סיסמא, לנעול ולזרוק את המפתח לים. הצעד הדרסטי הזה עזר לשמור על פוקוס ולא להתפזר, וגם מנע הרבה מהחרדה שנוצרת מלראות סטודנטיות (וסטודנטים) אחרות עושים *יותר* – יותר גדול, יותר יפה, יותר מהר. כשאת נמצאת בסטוריז כל היום נורא קשה לא להשוות, אבל האמת היא שתהליכי העבודה של כל אחד ואחת מאיתנו כל כך שונים שההשוואות הללו הן (ברוב המקרים) חסרות ערך.

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

את ההבנה שהעולם ענק ויש בו מרחב עצום ללמוד, לשאול שאלות, להתפתח ולמצוא את עצמנו ואת הנקודות שבהן אנחנו יכולות להשפיע – כמעצבות, מאיירות או בכל תחום קריאייטיבי אחר – על המקום שבו אנחנו חיות.

איור: שקד גינות

מי הנחו את הפרויקט, ועד כמה ההנחייה השפיעה עליו?

ההנחייה הרשמית הייתה של מעין לויצקי, שהיא גם מעצבת מוכשרת וגם אדם מקסים – החיבור והאינטראקציה איתה היו ממש טובים מההתחלה ועודדו אותי להמשיך בתהליך באופן עקבי ורגוע. חוץ מזה קיבלתי המון פידבק מקצועי ממרב סלומון; תמיד היה לי פיק ברכיים לפני הפגישות איתה כי ידעתי שהיא לא מרחמת בביקורת, ותמיד יצאתי מהפגישות האלה עם תחושה שיש עוד מלא עבודה (גם שנייה לפני הירידה לדפוס), אבל גם בידיעה שהיא סומכת עליי ושאצליח למנף את הפרויקט הזה ולהוציא ממנו ומעצמי את המיטב.

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

נראה לי שעדיין לא מיציתי את העולם האקדמי, אז סיכוי סביר שאמשיך לתואר שני, מקווה שאיפשהו בחו”ל. בכל מקרה, השנה אני לוקחת הפסקה להתרעננות ומנוחה, ואז נראה לאן הרוחות יקחו אותי 🙂

עיר־בר. איור: שקד גינות

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

לשמור על ראש פתוח, ללכת לכל מקום עם מחברת קטנה ועט, להיות בטוחה בעצמך וביכולות שפיתחת לאורך התואר, לקחת הכל בפרופורציה – ולהנות!

איפה אפשר למצוא את שקד?

יש פה ממתקים רציניים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , , , , ,

The Witch & The Wolf – הגר ברקת

The Witch & The Wolf – הגר ברקת

פרויקט הגמר בשנקר של הגר ברקת – The Witch & The Wolf – הוא מיצב איורי תלת מימדי שחושף את הפחדים הגלומים בעולם הפנטזיה ואגדות הילדים. הפרויקט מהווה שער כניסה לעולם דמיוני שבו הכל מוצג לרווחה בדו ובתלת־מימד.

סקיצה מתוך הפרויקט. איור: הגר ברקת
סקיצה מתוך הפרויקט. איור: הגר ברקת

איך התגבש הקונספט?

״בתור ילדה פחדתי מאד מהלילה ומשעת חצות בפרט וכשחיפשתי את המקור לפחד הבנתי שזה מתקשר לסיפור של סינדרלה. כשהתחלתי לחקור את הנושא, גיליתי שמתחת להמון אגדות אהובות שאנחנו מכירים כיום מסתתר בעצם גם הרבה מידע אפל ומפחיד״.

מה היו מקורות ההשראה?

״שאבתי השראה משני זרמים מנוגדים בתולדות האמנות: הגותיקה, שמתאפיינת מצורות מאורכות וצרות והארט נובו שרווי בפיתולים ופרחים. הניגודיות ביניהן אפשרה לי לייצר שפה חדשה שמשקפת את המתח בין האגדות המתוקות והנחמדות שתמיד מסתיימות בסוף מושלם לבין המקום האפל והמפחיד יותר״.

The Witch & The Wolf - הגר ברקת. צילום: טל סולומון ורדי

איזה שלב היה לחוץ במיוחד, ובאיזה שלב נהייתה הקלה?

״השלב הלחוץ היה בהחלט שלב ההפקה של הכל. שבועיים לפני פתיחת התערוכה עוד לא הייתי בטוחה שאספיק הכל. התמודדתי בפרויקט עם המון דברים חדשים שלא עשיתי לפני כן, וזה היה אתגר וסיכון בפני עצמו!
ההקלה עוד לא הגיעה כי הפאנל (הגשת הפרויקט – ט.ס.ו) עוד לפני״.

מה לקחת איתך מהתהליך הארוך של הפרויקט לחיים שאחרי?

״אני חושבת שלמדתי לאתגר את עצמי ולהיכנס למחוזות שאני לא מכירה, כמו התלת־מימד. המעבר מדו־מימד לתלת איפשר לי להתנסות ולמתוח את הגבולות ונתן לי בעצם עוד מצע שלם לאייר ולעבוד עליו ובתוכו. למדתי לא לחשוש להתנסות ולחקור דברים חדשים, גם אם לעיתים זה פחות מצליח, התהליך עצמו מאוד לימד והוסיף לרפרטואר שלי״.

מי הנחו את הפרויקט, ועד כמה ההנחייה השפיעה עליו?

״המנחים שלי היו בתיה קולטון ונדב שלו. ההנחיה עבורי הייתה מאוד משמעותית ומלמדת. קיבלתי המון משני העולמות, מעולמה העשיר ודמיונה האדיר של בתיה, וגם ידע טכני ומעשי ענק של הקמת חללים ותערוכות מנדב והוא מאד פתח לי את הראש. היה חיבור מאוד טוב מההתחלה והם זרמו איתי על הכל. לימדו אותי להתבונן על העבודה מזוויות שונות ולפתור את האתגרים״.

האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?

״קודם כל טיפה לנוח, ובמקביל לבדוק אפשרויות והצעות שונות להשתלבות בתחום. אני גם חושבת על להמשיך ללימודי תואר שני בעתיד הלא רחוק!״

איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?

״הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת הוא לחשוב בגדול! לא לפחד לשבור את מוסכמות התחום, אפילו בקטן, לחשוב מחוץ לקופסא ולאתגר את עצמכם. מניסיוני, זה מוביל לדברים חדשים ומעניינים״.

איפה אפשר למצוא את הגר?

The Witch & The Wolf – הגר ברקת

תערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר
ידע עם 8, רמת גן
11-18.07.2019

יש פה ממתקים רציניים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצובTagged with: , ,

האוצרות הקריסה את התערוכה בבצלאל

האוצרות הקריסה את התערוכה בבצלאל

בחירות אוצרותיות בתערוכת הבוגרים של בצלאל גרמו לעבודות הסטודנטים להיות חנוקות, בלי לתת להן מקום אמיתי להתבטאות. דחוסות, משולבות לא במדויק וללא סינון קפדני, גרמו לקריסת התערוכה כגוף אחד שלם ומעניין.

השני לפתוח את שעריו לקהל הרחב כדי להציג את תוצרי בוגריו הוא בצלאל, המוסד הותיק בישראל ללימודי עיצוב ואמנות. כמדי שנה, התערוכה מתפרסת על קומה שלמה, כשהכניסה מתבצעת באמצע. אפשר לבחור אם להתחיל מימין או משמאל. בשנה שעברה, האוצרות המופלאה של איל זקין עזרה בהולכה של הקהל. במרכז – שולחן עגול גדול מלא בפרינטים איכותיים, חלקם פרויקטי גמר וחלקם לא, ובהמשך פרויקטי מיתוג, אינטראקטיב, מושן, וידאו ועוד. הבעיה החוזרת היא הבחירה של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל להציג פרויקטים שאינם פרויקטי גמר, אלא מהשנתיים האחרונות לתואר. הבחירה הקטנה הזו יוצרת עומס ויזואלי מעיק שלא מאפשר להתרשם באמת מתהליכי העיצוב. תפסת מרובה לא תפסת.

מבחינת המחלקה, סביר שיגידו שפרויקט הגמר איננו הדבר היחיד שהסטודנטים והסטודנטיות יוצרים במהלך התואר, ומן הראוי להציג עוד פרויקט או שניים פר סטודנט/ית. אבל, פרויקט הגמר אמור להיות השיא של היכולות והטכניקות שצברו הסטודנטים במהלך התואר, אז למה לא לחגוג אותה?

השנה אצרו את התערוכה הדר פורת, בוגרת המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל משנת 2016, ותמר אלון, בוגרת המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל משנת 2014, שהחליטו לשים את כל הקלפים על עבודות אינטראקטיב. החלל מחולק באופן גס לארבעה חללים שמתפרסים בתוך מסדרון ארוך. שני החללים המרכזיים מוקדשים למשחקים שיצרו הסטודנטים במהלך התואר, בין אם כקורס או התמחות בהובלתו של המעצב והמרצה דני ביקון. במידה ותבואו עם ילדים לתערוכת הבוגרים – הם יהנו מאוד, ואכן הקהל הצעיר נדבק למשחקים השונים שמפוזרים בחלל. היו פרויקטים שהתפרסו על מסכים ענקיים, והיו פרויקטים שהסתפקו במחשבים ואייפדים. 

בגזרת הפרינט היה בלאגן. בין אם הפרויקטים עצמם – שלא היו אחידים ברמתם, ובין אם בדחיסות שלהם בחלל. אחת המעלות של אוצרות טובה היא יכולת לתת מקום לעבודות להיות זכירות. לא משנה אם התחברתי או לא לעבודה מסוימת, אני יכול לעצום עיניים ולזכור אותה בחלל. פה לצערי זה לא המקרה, ומסקרן לדעת מה היו השיקולים מאחורי הקלעים.

עבודות הפרינט (ספרים ופוסטרים) שמוקמו בסוף המסדרון הימני היו טובות מאוד, ואם תגללו עוד קצת למטה תקבלו פירוט שלהן. לעומת זאת, עבודות הפרינט שמוקמו בין שני חללי האינטארקטיב־מושן סבלו משולחנות קטנים מדי ופיזור לא נכון בחלל. מרבית הפרויקטים זלגו זה אל זה, ובהיעדר הבדלים מהותיים בסגנונות האיוריים והעיצוביים, נוצר כאוס. לא כאוס חיובי, אלא עומס ויזואלי מעיק, כזה שלא מאפשר לתת כבוד לעבודות המוצגות. נראה שלא הייתה ממש התערבות של סטודנטים בדבר. בפן הטיפוגרפי, שווה לגוון מלבד פונטים של הגילדה (שהם מצוינים), מה שיצר חוסר גיוון מעניין מספיק בין הספרים.

בשנקר ראינו את המאיירים יוצאים מהדו אל התלת־מימד, ובבצלאל מרבית המאיירים והמאיירות העדיפו להישאר בתחומי הדו־מימד – לרוב במדיום הספר. האמיצים יותר הלכו על משחקים של ממש, ומקווה שהם יראו אור בתעשיית האינדי הבינלאומית. יהיה מעניין לראות את המחזור בשנה הבאה בעקבות שתי התערוכות הללו והדיאלוג הלא כתוב ביניהן.

בחלל האינטראקטיב־מושן בצד השמאלי של המסדרון התחולל הכאוס הגדול ביותר. סרטונים שהוקרנו בזה אחר זה עם רמקולים עובדים בעוצמה, יחד עם סרטים נוספים בחלל שהסאונד שלהם זלג והדהד. לו רק היו זוג אוזניות לכל סרט וכפתור איפוס פשוט לתחילת הסרט – היה ניתן להתייחס לעבודות המושקעות הללו בסבלנות המגיעה להן. אבל, זה לא היה המצב ונאלצתי לדלג. זו הגדולה של אוצרות טובה, לאפשר להתרשם באופן מאוזן מכל החלל ולהתמקד ספציפית בכל עבודה, בין אם אתם מתחברים או לא.

אם יש דבר שהצטיינו בו מאוד במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל זו החנות. יש הרבה פרויקטים יפים ומוצלחים שבא לך חתיכה מהם הביתה, לתלות על הקיר או לצרף לספריה, ולצערי בעיית האוצרות חלה גם עליה. בכל שנה חזרתי עם שלל, והשנה לא היו אובייקטים שדיגדגו את בלוטות הטעם. לחיי שנה הבאה עם אוצרות טובה ותערוכה מדויקת יותר, אמן.

אנומה אליש – נדב הלוי

מדובר באחת מהפקות הדפוס המאוירות היפות והמעניינות של השנים האחרונות. שווה לנסוע לתערוכה רק בשביל לחזות בפלא הזה במציאות. קונסרטינה בדפוס משי של המאייר נדב הלוי, העוסקת בסיפור הבריאה מהמיתולוגיה המסופוטמית בנוגע לעימותים בין דורות, שמרנות מול קידמה וכאוס מול סדר. 

עיר־בר – שקד גינות

עיר־בר של שקד גינות הוא ספר מאויר למבוגרים, שעוסק בנקודות המפגש בין עירוניות ארצישראלית ובין טבע מקומי, דרך ארבעה סיפורים. כל אחד מהסיפורים מתמקד בעיר אחרת ובמין אחר של בעל חיים מקומי: שפני סלע בערד, תנים בתל אביב, צבאים בירושלים, וצבועה מפוספסת אחת ממודיעין. כל סיפור מבטא פן אחר של עירוניות, של טבע ושל השטח החופף בין השניים – שמכורח התגברות תהליכי העיור וצמצום המרחבים הפתוחים רק ילך ויגדל. ספר שונה ובולט בנוף של בצלאל, ועם אמירה חזקה.

אני רוצה את זה רומנטי – שקד בשן

׳אני רוצה את זה רומנטי׳ של שקד בשן עוסק במיניות נשית, בגוף ובושה. במהלך העבודה על הפרויקט, ראיינה שקד 20 נשים בנושאים אלו, וערכה את הממצאים לכדי ספר, מאויר היטב יש לציין, החושף את הדבר שכולם מתביישים לדבר עליו. יאללה להדסטארט!

Movement In Capture – שירה שודרון

3 וידאוים המדמיינים וממחישים עם אמירה אישית את החיים של יצורים ימיים, הסובלים מזיהום האוקיינוסים אשר גורם להגבלת תנועתם. הוידאוים בטכניקה תלת־מימדית ונוצרו באמצעות הקלטת התנועה של גופם של רקדנים בחליפת Motion Capture. הפרויקט מבוסס על שתי עבודות סמינר ששירה כתבה ומחקר נוסף בתחום התנועה. קצת חבל שבתערוכה נתנו לה מקרן גרוע להציג את היופי הזה.

אישה בונה ארץ – תמר קנובל

סרט וידאו בעקבות התוודעות לדמותה של עדה פישמן מימון – קרובת משפחה של תמר שלא הכירה. לוחמת למען זכויות נשים בתקופת קום המדינה, דתייה וחברת הכנסהת הראשונה מטעם מפא״י.
בצוואתה ביקשה שלא ינציחו את שמה במפעלים ציבוריים וכך נותרה נשכחת. אוסף התמונות הפרטי שלה נמצא עם עזבונה והיווה בסיס לשיחזורים של תמר, יחד עם הפרשנות הויזואלית שלה. בסרטון משולבים בגדים של אתא שתמר איירה עליהם (תרמו לה באדיבות תלבושות לפרויקט), לצד פריימים מהממים שביימה.

המחלקה לתקשורת חזותית – תערוכת הבוגרים של בצלאל

קמפוס הר הצופים, ירושלים
18.07.2019-2.8.2019

יש פה ממתקים רציניים

זאב אנגלמאיר כשושקה. צילום: דין אהרוני
The Visual Podcast

02 – אנגלמאיר מטיל ספק

המאייר זאב אנגלמאיר בקע מ״צדפה״ כשושקה לפני שלוש שנים בתערוכת היחיד, ׳הארץ המובתחת׳ בבית העיר, ומאז חייו השתנו. 

שיחה אינטימית עם טל סולומון ורדי על המוטיבציה להמשיך עם שושקה, על הפרדוקס של גבר כאישה עירומה ועל מאבק שלא נפסק.

קרא עוד »
Beastly - OH no type
untold

איפה הפונטים הכי יפים באנגלית?

יש המון פונטים יפים באנגלית, אך מי מהם הם המיוחדים, המסקרנים, המטורפים, המוזרים? אספנו לכם כמה סטודיואים מגניבים במיוחד כדי להכניס קצת תבלינים אקזוטיים לפרויקט הבא שלכםן.

קרא עוד »
untold

מה עושים החודש? ספטמבר 2019

ספטמבר הזה יהיה לא פשוט: לא מספיק שחוזרים לשגרה אחרי סוף חופשת הקיץ (ועדיין חם פה כמו בסהרה), פתאום באמצע החודש יש לנו עוד הפעם בחירות. אנחנו שוב מוצפים בתעמולה, בהתלבטויות, ובהתמודדות עם המציאות המורכבת של המדינה שלנו. אם אתם מחפשים אי של שקט בכל הבלאגן- תגללו מטה ותקראו על התערוכות היפות והאירועים המעניינים שמצאנו לכם. מזל שבקרוב יש לנו שוב פעם חגים!

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , ,