fbpx

הם חוזרו בידי המגזינים החשובים ביותר בעולם, הוזמנו על ידי מותגי ענק כמו Kenzo ו-OKCupid, ואף זכו להעתקה בוטה (ולא מוסכמת מראש!) בקליפ האיקוני לשיר “Bad Guy” של הזמרת בילי אייליש: אם אתם לא עוקבים עדיין אחר הפעילות של מגזין הצילום האיטלקי Toiletpaper, השילוב של איטליה, אימה ונייר טואלט בכותרות בימים אלה, חייב לגרום לכם להתחיל.

בצבעוניות עזה ורוויה וגישה חצופה, מופרעת ונטולת עכבות, שמשחקת בלהט עם דימויים מהתרבות הפופולרית ומפרסומות, מייצרים האמן מאוריציו קטלן והצלם פיירפאולו פרארי עולם מסוכר, מתוק ודוחה כאחד, המשכלל את חומרי הגלם של מה שניבט בפנינו ביומיום, ומציע לראות את המוכר לעייפה באופן כה זר, שהוא גורם לתאי המוח לצרוח ולהתנגש אחד בשני.

Toiletpaper Magazine הוקם בשנת 2010, בצמוד לתערוכת רטרוספקטיבה עמוסה שנערכה למאוריציו קטלן, אחד האמנים המצליחים ביותר בעולם, במוזיאון הגוגנהיים בניו־יורק. מאז יוצא המגזין לאור אחת לחצי שנה. “נייר טואלט” הוא עיתון ללא טקסט, ובאופן די אירוני – גם ללא פרסומות, אשר מתמקד בכל פעם בנושא־גג אחר. קטלן, כאמור, מוכר היטב לחובבי האמנות, אך מקפיד לעלות אחת לכמה זמן גם לכותרות הכלליות בעודו מותח את הגבולות עם יצירות אמנות שערורייתיות, בעלות אסתטיקה מופתית המשלבת בין אמת ובדיה. 

רק השנה, תלש העולם את שערות ראשו כשקטלן הציב כיצירת אמנות בננה שהודבקה לקיר בנייר דבק, וזו הוצעה למכירה במחיר אסטרונומי. לצד הבננה עומדות ברזומה של קטלן בדיחות נוספות שפחות הצחיקו חלק מהקהל – כמו פסלו המפורסם “השעה התשיעית” המתאר את האפיפיור יוחנן פאולוס השני שוכב על הרצפה לאחר שפוגע בו מטאור, או הפסל “Him”, בו דמותו של היטלר מוצגת כנער בתלבושת בית־ספר הרוכן על ברכיו בתפילה.

TPissue
Toiletpaper Magazine
TPissue

קטלן ביצע פרישה קטנה, ולא מאד מחייבת יש לציין, מעולם האמנות, בשנת ההקמה של המגזין. בשל הפרישה, או “פרישה”, אם תרצו לדייק, נערכה אותה רטרוספקטיבה אימתנית בגוגנהיים. בעקבותיה החליט לפנות קטלן גם לזוויות מעט אחרות של תחום האמנות, כמו אוצרות; או לבצע החלטה אחרת, שהסתברה כאחת המוצלחות בקריירה (המוצלחת בלאו-הכי) שלו: חבירה לצלם האופנה והעיצוב המצליח, יליד מילאנו, פיירפאולו פרארי, שעבד כצלם עבור מותגי-על כמו נייקי, BMW, סוני, הייניקן ו-MTV. 

יחד הם חיברו את השפה הויזואלית הפרסומית המהודקת והמרהיבה של פרארי, לקונספטואליות המופרעת ולחוסר המעצורים של קטלן, שילבו כוחות ביכולת לזקק דימויים ללא רבב, ויצרו שפה משלהם, שלא מפסיקה כבר עשור לעורר התלהבות והשראה באמנים ובצרכנים ברחבי העולם.

בצוות הליבה של המגזין מהשנה הראשונה להקמתו, חברה גם הארט־דירקטורית מיקול טלסו, ששמה יצא למרחוק בתור חובבת קמפיינים עם תמונות לא־שגרתיות. באופן הרמוני למדי שקושר כמו דבק את כל העסק, טלסו היא במקצועה צלמת, אמנית ומעצבת, וגם אשת פרסום ומיתוג, שעבדה עם לקוחות שונים מרחבי העולם, ביניהם קוקה קולה ודיזל.

לצורך הפקת הצילומים, שנראים לא אחת כמו פרסומות שנטלו סמים, את כל הסמים – המגזין נוהג לעבוד עם מומחים משלל תחומי עיסוק מופרכים – החל מאספני עתיקות, וכלה במאלפים שעובדים עם בעלי חיים כמו נחשים, צבים ואוגרים

את העבודה על התצלומים המהונדסים למשעי נוהגים קטלן ופרארי להתחיל בשרבוטים או בהעלאה והצפה משותפת של רעיונות. עם תום התכנונים, מצולם גיליון אחד, בפרק זמן שנע בין חמישה לעשרה ימים בסך הכל. במהלך הימים הטרופים הללו, מנצח הצוות על סט צילומים מורכב שכולל אביזרים מופרכים מן היסוד כמו ערימות בקנה מידה מסחרי של ספגטי בולונז, ועל צוות שמכונה בפיהם “משפחה איטלקית ברובה, שאנחנו ההורים שלה”. 

לצורך הפקת הצילומים, שנראים לא אחת כמו פרסומות שנטלו סמים, את כל הסמים – המגזין נוהג לעבוד עם מומחים משלל תחומי עיסוק מופרכים – החל מאספני עתיקות, וכלה במאלפים שעובדים עם בעלי חיים כמו נחשים, צבים ואוגרים; זאת כמובן לצד המשתתפים הנורמליים והמתקבלים יותר על הדעת על סט צילום, כמו מאפרי־על ואמני תאורה מדופלמים. 

התוצאה מרהיבה, מפתה ודוחה בו־זמנית, קורעת מצחוק ועמוקה, מערערת ומתוקה, מחרמנת ומדאיגה – אחווה מסחררת של ניגודים. המגזין מדבר בשפה פרסומית: רוצה להיות רצוי, מתפתה לצורך לפתות. האלמנט הזה רק מחדד את השפה הייחודית ש-Toiletpaper דובר, אשר מיישבת באופן הרמוני ומשובש כאחד את הפערים שבין העיצוב לבין האמנות: ה”רצון” של האובייקט העיצובי להיות נצרך ופופולרי, לצד רעיוניות פתלתלה וחיפוש משמעויות המאפיינים את האמנות העכשווית.

 

TP1 cover
Toiletpaper for NYT magazine

TP, כמו שהם מכנים את עצמם בקיצור, לא מפחדים להיתפס כפרובוקטיביים, ולפיכך הם מנתצים בחדווה את הנורמות של האמנות העכשווית בכך שהם מדברים פרסום וצרכנות, ואת אלה של עולם הפרסום והצרכנות, בהכניסם אלמנטים חושבים, ואולי אף מאיימים ומעוררי דחיה, לצד הפתיינות המסיבית של עולם הפרסום. 

השילוב הזה עודד אותם לכל אורך הדרך לשתף פעולה עם שלל מותגים, ולהמיר את עיצוביהם לכל אובייקט שהוא. כמו שנכתב בטקסט רשמי מטעם המגזין: “כיום, Toiletpaper הוא פרויקט שבא לידי ביטוי בצורות שונות (לא רק במגזין צילום כפי שהיה בעת הקמתו, ד”מ), ומתפתח ללא הרף. אנו אוהבים לחשוב על הפרויקט כעל מותג שאפשר ליישם על מגוון רחב של אובייקטים ומצבים. אנחנו שואפים לייצר קריטריון אסתטי, שיכול להיות מתורגם למשל לכדי מסיבה, בת-זוג או אובייקט מעוצב”. 

כך, בנוסף למגזינים המודפסים, מוצעים בחנות האינטרנטית של המותג ובחנויות פיזיות ואינטרנטיות נוספות מוצרים רבים שמגלמים את הסגנון הוויזואלי של המותג באמצעות הדפסים ועיצובים מקוריים, במחירים שמתחילים בטווח ידידותי למראה קטנה, תיק או קלמר מודפסים, ומאמירים גם למאות ולאלפי יורו לפריטים שונים לעיצוב הבית. ואם תהיתם כיצד יראה בית שכל-כולו עיצובים של TP, אתם מוזמנים לתת הצצה במשרדי המגזין במילאנו, שמספק מנה גדושה עד קטלנית מהסגנון העיצובי המקורי, הייחודי והנועז של הצוות.

TP12 cover

והם רציניים גם בנוגע לבת-הזוג: אחד הקמפיינים המסחריים הבולטים עליהם עבד צוות המגזין בשנים האחרונות נוצר עבור אפליקציית השידוכים הפופולרית אוקיי קיופיד בשנת 2018. קיופיד מינו את TP לצלם עבורם קמפיין מבדר למדי, שהרעיון מאחוריו נתמך במשחקי מילים ובפרסומיות סטריאוטיפית ומפתיעה כאחד – “שידוך” מושלם. הקמפיין הציג אלטרנטיבות לראשי התיבות DTF (שמשמעותן Down to Fuck), עם מילים ומשפטים שונים שמתחילים ב-F ומחליפים את המילה המקורית במונח האינטרנטי, ושילב בין גישה נטולת אפולוגטיות שעמדה מאחורי הקמפיין בנוגע לסיבות שמובילות אנשים להיכרויות באינטרנט, לבין הגישה הידועה לשמצה של המגזין.

 

OKCUPID adv campaign
TP17 issue for VICE AMERICA 2019

"בננה היא חשובה. היא מזכירה בצורתה דברים אחרים, וכך היא מעוררת הרגשה לא נינוחה ולא מחמיאה, של לעמוד מול משהו אחד, כשהמשמעות שלו היא בכלל של משהו אחר. וזו, בעצם, האסטרטגיה מאחורי כל תצלום של Toiletpaper"

כסיומת, הרשו לי לחתום בציטוט של הצמד לראיון שנערך איתם בגיליון הצילום של מגזין VICE (איתו שיתפו פעולה מספר פעמים), קצת לפני סנסצית הבננה המודבקת לקיר: “בננה היא חשובה. היא מזכירה בצורתה דברים אחרים, וכך היא מעוררת הרגשה לא נינוחה ולא מחמיאה, של לעמוד מול משהו אחד, כשהמשמעות שלו היא בכלל של משהו אחר. וזו, בעצם, האסטרטגיה מאחורי כל תצלום של Toiletpaper“. חישבו על זה בפעם הבאה שאתם אוכלים בננה, או עושים כל פעולה יומיומית אחרת. היא יכולה להפוך לכל פנטזיה פרועה שתרצו, אם רק תתבוננו על המציאות בעין מקורית, נועזת ובלתי מתנצלת. בתיאבון.

עוד כתבות מעניינות

Ali and Nina
untold

הסרטונים הכי וואו #4

דוקו קצר על מעבדת סרטי הפילם האחרונה בסקנדינביה, תהליך העבודה של ויליאם קנטרידג׳ בסטודיו, פרויקט הגמר האנימטיבי והחלומי של עמיר גלברד, ספוקן וורד משולב באנימציה והטיפוגרפיה המופלאה של מכונות הארקייד.

קרא עוד »
שמרית בן יעקב - POP-PAGAN. צילום: סטודיו 89
untold

שמרית בן יעקב מעצבת בגדים עם כמויות סוואג

מעצבת הטקסטיל שמרית בן יעקב בוגרת שנקר, יצרה לפני שנתיים את אחד מפרויקטי הגמר המסקרנים, המרהיבים ומלאי סוואג – POP-PAGAN. בימים אלו מציגה בתערוכה ״מסיבת תחפושות״ בבניין אדמונד דה רוטשילד שסגורה בעקבות ענייני הקורונה. בדיוק עכשיו זה זמן משובח להיחשף לתהליך המרתק.

קרא עוד »