בוגרי שנקר 2022: גם אוצרות טובה לא הייתה מצילה את הבהלה במסדרונות

תערוכת בוגרי שנקר במחלקה לתקשורת חזותית מדיפה ניחוחות של בהלה, עם פרויקטים בהיקפים קטנים, המעלה שאלות על היחסים בין המנחים לבין הסטודנטים והסטודנטיות לאורך התהליך.
גם אם היו מתבצעות החלטות אוצרותיות מעניינות עם הפרויקטים הקיימים, ספק אם התערוכה הייתה זכירה ומוצלחת יותר. למרות זאת, ישנם מספר פרויקטים מרהיבים ששווים ביקור.

כבר עשור שאני פוקד את תערוכות הבוגרים מדי שנה ומצלם, עוד הרבה לפני קיומו של המגזין, ומצטער לבשר שזו התערוכה המנומנמת ביותר שראיתי בשנקר. אני מתבאס בעיקר בשביל הסטודנטים והסטודנטיות, שמרביתם, לפחות על פי התוצרים הסופיים, ככל הנראה סבלו מהתהליך. פרויקט גמר יכול להיות חוויה מכוננת או טראומטית, וקצת חבל לא לסיים בטעם טוב את החוויה האקדמית האינטנסיבית של לימודי תקשורת חזותית. מצאתי שיש קשר ישיר בין אופי התהליך לתוצרים הסופיים של הפרויקט.

רוב גדול של פרויקטי הגמר בהיקף קטן מאוד שיכלו להיסגר בקורס סמסטריאלי (במקביל לקורסים נוספים). הרבה התחלות מעניינות, קונספטים שעל הנייר (האוצרותי, בפינה של כל פרויקט), נשמעים נפלא. אבל אז, במפגש המציאותי – מתרסקים על הקיר.

משיחות מסדרון עם סטודנטיות שהיו בזמן שנכחתי בתערוכה, עלו טענות על החלפת מיקומים של העבודות מצד המחלקה ברגע האחרון (הסטודנטים מבקשים כמות מסוימת של מטרים בהתאם לתכנון התצוגה, ובפועל לפעמים צריכים יותר או פחות). בנוסף, עלו טענות אוף דה רקורד על היעדר הנחייה בשלבים הסופיים של הפרויקט והתצוגה עצמה.

במחלקה לתקש״ח בשנקר, בניגוד למחלקות אחרות בארץ, מה שרואים על הקיר – זה מה שיוצג לסגל האקדמי במעמד הבחינה. כשהסתובבתי בקומות 6, 7 וגלריה לורבר, היו פרויקטים בודדים שהצלחתי להיזכר בהם בסיום כל אחת מהן (עליהן יורחב למטה בהמשך הכתבה).

הרגשתי החמצה, שגם אם הייתה אוצרות טובה ומעניינת בתערוכת הבוגרים, זה לא באמת היה מציל אותה. כאמור, במחלקה לא לוקחים אחריות על האוצרות. הגורמים האלמונים שבחרו את המיקומים לכל פרויקט מלבד המטר הרץ שביקש כל סטודנט – לא היה להם יותר מדי עם מה לעבוד. היעדר הפידבק מצד האקדמיה מורגש בכל אחד מהחללים ברחבי המחלקה.

הרגשתי החמצה, שגם אם הייתה אוצרות טובה ומעניינת בתערוכת הבוגרים, זה לא באמת היה מציל אותה.

הפרויקטים עוסקים בנושאים: חרדה, דיכאון, תרבות, מחקרים שונים, עבר משפחתי, מיתוג. הסטודנטיות והסטודנטים לאיור זרחו באופן משמעותי בתערוכה עם טכניקות שונות – איורים בתלת מימד, ספר פופאפ, מארז איורים מודפס בריזוגרף, צלחות. בכל אחד מהפרויקטים יש אווירה של מחקר וסקרנות מבורכת, וגם מבחינת סגנון איורי – אין שתי מאיירות עם סגנון דומה, כל אחת מהן מובחנת וייחודית.

תערוכת הבוגרים שנקר 2022. צילום: טל סולומון ורדי
תערוכת הבוגרים שנקר 2022. צילום: טל סולומון ורדי

פרויקטים קטנים עם פוטנציאל גדול

כאמור, הבעיה החוזרת של הפרויקטים היא ההיקף הקטן שלהם. כל פעם זה כמעט נוגע, אבל לא מצליח להעביר חוויה שלמה עד הסוף. אני מקווה בשביל הסטודנטים שכולם עברו בהצלחה ולא יהיו נכשלים (בלי שום טיפה של ציניות, פרויקט גמר נוסף זה סיוט). 

רוצה ברשותכן להתעכב על שלושה פרויקטים שקל לי לדמיין אותם בסקייל גדול יותר, עם קצת יותר זמן ומשאבים: מאיה אברמובסקי יצרה חווית VR בשם ׳החיבוק׳, שחוקרת אם אפשר לחוות אינטימיות בפלטפורמה הזו. אברמובסקי סרקה חיבוקים אמיתיים והצופה משוטט ביניהם, עם יכולת להתקרב בצורה כמעט מטרידה אל האנשים המחובקים בחלל. השתהיתי שם דקות ארוכות, ויצאתי סקרן לדעת לאן הפרויקט הזה יכול להתקדם במידה והיה מקבל יותר זמן (מתאר לעצמי שהעניינים הטכניים היו אתגר).

בנוסף, סרטון הפרסומת של המעצבת שיר גדות, שיצרה את Trippy, חברה המשווקת חופשות בטכנולוגיית VR למגוון יעדים בעולם ובכך מקצרת את הדרך ואת הצורך בזמן ואמצעים ל״הגעה״ אל היעד, בתוספת פיצ׳רים ומיכשור לעיגון החוויה החושית. בפועל היה סרטון מושקע, אבל לא החוויה עצמה. לו רק הפרויקט היה מוגזם יותר (בחלל התערוכה) ומציג ממש חופשה ב-VR עם כל הפייק של הרשתות החברתיות, זה היה מקפיץ את זה בכמה רמות למעלה. אבל הפוטנציאל – לגמרי קיים.

המאייר והמעצב איתמר מגיד יצר את ׳Shiva׳, משחק קווסט בו איתמר עצמו מככב ויוצא למסע בזכרונות האבודים של סבא משה ז״ל. בשבעה של סבו מגלה איתמר בחדר השינה מעבר מסתורי אל תוך עברו. המשחק נוצר ע"י חיבור פיסות היסטוריה שאסף המעצב אודות סבו. זו דרך הנצחה מרתקת, ולצערי בתערוכה היו רק שלושה מסכים (גם פה אני משער שהיו אתגרים טכניים). אבל, הקונספט של הנצחה דרך משחק – יש פה סטארטאפ, לא פחות מזה.

עיצוב: מאיה אברמובסקי
עיצוב: מאיה אברמובסקי
איתמר מגיד. תערוכת הבוגרים שנקר 2022.
איתמר מגיד. תערוכת הבוגרים שנקר 2022. צילום: טל סולומון ורדי

סטודנטים שדיברתי איתם בתערוכה דיברו על המחקר שנעשה מאחורי הפרויקט שלהם וחשיבותו, אבל בפועל על הקירות התוצרים לא היו ברורים מספיק, המחקר לא תיקשר בצורה מיטבית, והחלק העיצובי מצומצם. לא במקרה של ספיר ארזי, שחקרה בפרויקט הגמר ׳אות, מכחול, שלט׳ ציורי שלטים בארה״ב וישראל מבוססי טיפוגרפיה, ויצרה מדריך שלם ומרהיב שמסביר איך להתחקות אחר הטכניקות השונות. גם שימושי וגם מרהיב ויזואלית. עוד על זה – בהמשך הכתבה.

ספיר ארזי. תערוכת הבוגרים שנקר 2022. צילום: טל סולומון ורדי
ספיר ארזי. תערוכת הבוגרים שנקר 2022. צילום: טל סולומון ורדי

פרויקט הגמר היחיד שהעביר אותי חוויה רגשית מלאה הוא הספר ׳בישלתי בשבילך.׳ של המעצבת נטע פרדקין. מדובר בספר שעוסק כולו ביחסים שבין בישול לקשרים אינטימיים, עם ראיונות ומתכונים של מספר זוגות. אין שם טקסט אחד מיותר, והצילומים מכניסים אותנו אל תוך המטבח. כן ירבו פרויקטי פרינט בסגנון, עם הרבה פרטים מדויקים המתחברים יחד, ולב גדול שמוגש על השולחן (תרתי משמע) – יוצא תוצר עיצובי כזה מופלא. שווה לציין גם את התצוגה שפרדקין יצרה עבור התערוכה עם פינת אוכל שמאפשרת קריאה רציפה וצלילה פנימה.

נטע פרדקין. תערוכת הבוגרים שנקר 2022.
נטע פרדקין. תערוכת הבוגרים שנקר 2022. צילום: טל סולומון ורדי

צפיתי במרב הסרטונים (מוקרנים בחדר יעודי) בלינקים שקיבלתי בדיעבד, ולצערי אף אחד מהם לא תפס אותי במיוחד ברמת הסיפור. ויזואלית זה כבר עניין של טעם אישי. לעומת זאת, הסרטון של המעצבת והאנימטורית הדר קולמן הצליח גם במישור התסריט וגם במישור העיצוב והביצוע בתערוכה, עם סרטון אינטראקטיבי ׳הורות?׳, המציג את סיפורן של 6 נשים והבחירות שעשו בחיים בנוגע להורות. בחירות והשלכותיהן – כל אחת מנקודת מבטה. הסרטון מציב סימן שאלה מול מציאות זו ושואל האם קיימת בכלל בחירה נכונה או לא נכונה?
החלק המעניין בסרטון הוא שלושת הכפתורים, המעוצבים כבדיקת היריון עם תוצאה חיובית ושלילית, ומאפשרים לנווט בתוך הסרטון עם כפתור הפעלה כדי להתחיל אותו מההתחלה. מעולה, מצחיק ומעלה תהיות.

ובכן, נעבור לפרויקטים שאהבתי במיוחד ובעיניי הם מעניינים ביותר בתערוכה הנוכחית (הטרמינולוגיה של מצטיינים עושה לי לא נעים, סליחה מראש מכל הקולגות שלנו):

ספיר ארזי – אות, מכחול, שלט

הפרויקט מציע דרך לשמר ולפתח שיטה של מלאכת-יד מסורתית בטיפוגרפיה לועזית, באמצעות יישום בשפה העברית.

לפני המצאת הדפוס, השלטים במרחב האורבני צוירו על ידי ציירי שלטים, אשר עברו הסמכה תעסוקתית ומיומנים ביכולות דיוק בציור בעזרת מכחול וצבע בשילוב הבנה עמוקה של טיפוגרפיה. המקצוע נלמד בעבר בארה״ב במכללות טכנולוגיות למסחר, וכך התבססו הטכניקה, הסגנון וטיפוסי האות הנפוצים לציור השלטים האמריקאי.

ארזי עיצבה גופנים בעברית המקבילים לגופנים הנפוצים בלועזית, כאשר יצירתם הייתה מושפעת מצורת העבודה עם מברשות ייחודיות. לבסוף שילבה את הרקע והניסיון שלה בפיתוח הדרכה כדי לייצר מערך הדרכה לצייר השלטים המתחיל, המכיל חוברת ופוסטרים לתרגול.

נפלא, שימושי, מרהיב!

נטע פרדקין – בישלתי בשבילך.

בישול ואכילה משותפת הם ביטוי עמוק של מערכות יחסים בין בני אדם.
הזוגות הם אנשים שיש בניהם קשר אינטימי קרוב וחולקים תשוקה ואהבה לאכול. בספר הפניתי מבט לקשרים ולרגעים הנרקמים במהלך הכנת האוכל והארוחה עצמה. תוך כדי שמהדהדת המחשבה שבעולם שבו יש לנו את האופציה לא לבשל, למה כן.

מרגש, מבוצע מדויק, אין טקסטים מיותרים. שווה לשבת ולצלול.

עדי ליבנה – Compás

Compás של עדי ליבנה מציג חוויה המחברת שתי תשוקות – פלמנקו ותקשורת חזותית. הוא מאפשר לחוות את עולמה של רקדנית הפלמנקו על ידי שילוב של מקצבים שונים לכדי יצירה אחת. השילובים השונים של המקצבים והביטויים החזותיים שלהם, יוצרים מנעד של מינונים ועוצמות שבשליטת הצופה כמו רקדנית הפלמנקו שאינה רק רוקדת, אלא גם מנגנת ומייצרת מקצבים עם הגוף שלה.

פרויקט שהוא תענוג אמיתי (וגם קיבל חדר משלו) עם עשרה כפתורים שמפרקים את ריקוד הפלמנקו לגורמים. עשוי מעולה.

מיה אוולין ברודי – האבוקדו האחרון

מחווה ויזואלית המאגדת בתוכה מחשבות וזכרונות, עיצוב מחדש לאובייקטים המזוהים עם הקיבוץ בעזרת שפה חזותית צבעונית, אלמנטים גרפיים, מחשבות והגיגים מקוריים. בתור קיבוצניקית שיצאה לעולם הגדול, המעצבת חווה את הקיבוץ מבפנים ומבחוץ.

הפרויקט מציג את המורכבות של המקום על שלל מאפייניו דרך הטיפוסים הייחודיים, האופי והסלנג הקיבוצי, על ידי קריצה ביקורתית לצד האהבה הרבה למקום בו גדלה המעצבת החושפת את מנעד הרגשות שלה לקיבוץ.

אחד הפרויקטים הבודדים שכוללים הומור וביקורת, ציניות וחמלה. מבוצע מדהים ברמת העיצוב והגימור של האובייקטים השונים.

מיטב נדלר – It's About Time

ספר מאוייר העוקב אחר מחקריו של David Rooney, שעוסק במערכת היחסים שנוצרה בין האדם לשעון ובהשפעתו הישירה עלינו כפרט וכחברה. הספר חוקר את הקשר בין התפתחות החברה והציוויליזציה לבין השימוש בשעון מאז שעון השמש ועד שכלוליו הטכנולוגיים כיום. הטכניקה האיורית שמלווה את הטקסט והעיצוב הכולל של הספר משקפים את רוחו הדקדקנית של השעון.

ספר מאויר שהוא חוויה שלמה, עם הקרנה ושעון עצום שמכניסים לאווירה. שווה מאוד לראות בתערוכה.

אלכסנדרה סמידוצקי – אדונית הר הנחושת

המעצבת אלכסנדרה סמידוצקי, ילידת ברית המועצות, נחשפה לאגדות ופולקלור ככלי חינוכי מגיל מאד צעיר. האגדות משמשות עבורה כמעטפת קסומה ומסתורית שמכילה בתוכה מגוון חוקים וערכים חשובים.

האגדה "אדונית הר הנחושת" מאת הסופר הרוסי פבל בז'וב, מספרת על כוח עליון מסתורי, העוזר בדרכו לאנשים שטעו בחייהם ובדרכם. זהו סיפור אחד מתוך רבים שהושפעה מהם ולימדו אותה על מה חשוב באמת, מה גורם לה לשאול שאלות מסובכות בילדותה וגם בחייה הבוגרים. ואלו שאלות? תגלו כאשר תקראו את הסיפור.

ספר פופאפ זו משימת התאבדות, בטח כפרויקט גמר, וסאשה (אלכסנדרה) עפה על זה ב־200 קמ״ש. מעבר לביצוע המעולה, גם הכפולות נטולות אובייקטים מתרוממים מאוירות מדהים.

עינת שרון – לחץ באזניים

פרויקט הגמר של עינת מראה מיצב אינטראקטיבי המשרטט עתיד אפשרי לים המלח, דרך מסע בין אתרים באזור המציג מציאות מדומיינת המקיימת מאזן עדין בין מוות מהדהד לתיירות משגשגת.

המיצב מאפשר רפלקציה ביקורתית על סוגיות חברתיות אקולוגיות ביחס למצב ים המלח וישראל בכלל.

מעבר למיתוג המוצלח, יש פה חוויה אינטראקטיבית מוצלחת וחדשה לגמרי בין המחשב בפרונט למסכים מאחורה. כיף ומאתגר את העין!

נועה אלפסי – LOOP

סדרת איורים תלת־מימדיים העוסקת בתופעת ההטרדות המיניות ברחוב. בניגוד להטרדות פיזיות שהן ישירות – בהטרדות ברחוב הגבולות מטושטשים והן נעשות לרוב בצורה עקיפה ולכאורה תמימה. העבודה עושה שימוש בצפיפות ושכפולים על מנת להעביר תחושה של פחד, הטרדה וחוסר אונים ובדימויים התומכים ברעיון של המטריד מול הקורבן.

גילוי נאות: אלפסי הייתה תלמידה שלי בהכנה לבצלאל ושנקר (התקבלה לשניהם).
יחד עם זאת, לראות את הסגנון המתהווה שלה בארבע שנים האחרונות עם השפעות יפות של ברוקן פינגרז ודומיהם, זה תענוג אמיתי. פרויקט שמתכתב עם מה שקורה באמנות רחוב שנכנסת בעשור האחרון לגלריות בעולם, ומסר חברתי מהדהד.

טום גינזבורג – המהִירה, התחתית של ת״א

איך הייתה נראית תל-אביב אילו הייתה בה רכבת תחתית?
פרויקט רכבת תחתית דמיונית שהחלה לפעול בתל אביב של שנות ה-50, מלווה את התפתחות העיר.
לצד אירועים היסטוריים והשינויים החברתיים והתרבותיים שחוותה העיר מוצגת ההתפתחות החזותית של המותג מאז ועד היום.

פרויקט שהוא כולו כיף ונוסטלגיה. כולי תקווה שיכנס בצורה כלשהי לרכבת הקלה המתהווה ויחשף לקהל רחב יותר.

שרי חזן – משתה עונתי

קולקציית כלים וטקסטיל לשולחן האוכל בהשראת גידולי הארץ העונתיים. העיצוב מתבסס על האמונה כי מטבח מקומי ומגוון מבוסס על אכילה עונתית של ירקות, פירות, דגנים ואגוזים מקומיים הגדלים על אדמת הארץ. השולחן הערוך בכלי האוכל מסמל את המרחב הטבעי של גידולי האיזור בו אנו חיים.

״משתה עונתי״ הוא שמן של ארבע מערכות כלי אוכל וטקסטיל. כל מערכת מעוצבת בהשראת יבולי הארץ על פי ארבעת עונות השנה.

בצדק קיבל את הספוט המרכזי בקומה 7. פרויקט רחב היקף, שופע ניואנסים, תשוקה וביצוע מהמם.

המחלקה לתקשורת חזותית
תערוכת הבוגרים של שנקר 2022

ידע עם 8, רמת גן
סיום: 18.7.22

ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!

המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←

שליחת פלייליסט מהמם במיוחד