fbpx

חני גודמן וינקלר וטלי גנשפט מייצרות פילים בחלל בסטופ מושן

חני גודמן וינקלר וטלי גנשפט, סטודנטיות שנה ד׳ בבצלאל, סיימו לפני מספר חודשים לעבוד על סרט הגמר שלהן במסלול לאנימציה במחלקה לאמנויות המסך – ׳יש פילים בחלל׳. החל ממרץ 2020 ועד סיום הסרט בספטמבר האחרון, הן כתבו יומן שמתעד את התהליך המרתק. בואו נצלול למסע האנימטיבי שלהן.

חלומות בחוטים / מרץ 2020

התהליך המעשי של הפרויקט, בו אנחנו נושמות וחיות אותו התחיל רק בסמסטר א’, אבל כבר לפני כן היו לנו כל מיני החלטות ודברים שידענו על הסרט עוד לפני שרקם עור וגידים. לדוגמה, כבר משנה א’ ידענו שנעשה את הפרויקט יחד, ומאוגוסט של שנה שעברה ידענו שאנחנו רוצות לעשות סרט על ילדים, על דרמה קטנה, על התפר שבין מציאות לדמיון וללא עירוב של מבוגרים. לשתינו יש עבר של עבודה עם ילדים, בכל מיני גילאים, החל מהשירות הצבאי והלאומי, ועד היום. מעניין לראות כמה במהלך הלימודים יש איזו ציפיה להמציא את עצמך כל פעם מחדש, ודווקא בשנה האחרונה, ובמבט רטרואקטיבי על העבודות שיצרנו במהלך שלוש השנים האחרונות – כלכך ברור מה יהיה הנושא המרכזי שנעסוק בו. לתחילת הסמסטר הגענו עם החלטה מוצקה שאנחנו רוצות לעסוק בחבורה של ילדים, אבל מפאת קוצר זמן ומשאבים לא יותר מ־3. (למי שלא מכיר, סטופ מושן מצריך המון פרה פרודקשן, ויצירה של עוד שלד שצריך להיות אנימטיבי, עוד זוג בגדים בגודל 6 ס”מ וגם אנימציה של עוד דמות היא ממש עניין, ולוקחת הרבה זמן). מטרתו העיקרית של סמסטר א’ הייתה להגיע לתסריט גמור ולאנימטיק (סטוריבורד [שוטים כמה שיותר סופיים לפי סדר] מתוזמן על טיימליין). בפועל, הגענו לתסריט גמור, ולאנימטיק מקרטע, אבל יש לנו עם מה לעבוד.  הייתה לנו מנחה מהממת שהרגישה כמו האמא של הפרויקט (היו לנו לא מעט מנחים: הראש של התמחות סטופ מושן, מנחה הפקה, מנחה עיקרית, ושני מרצים ספציפיים לבניית סטים ובניית בובות. למען הנוחות אתייחס בעיקר לאוסי ולד בכתיבה על הסמסטר הזה). היא ידעה להנחות אותנו לכיוון הנכון לנו, והחזירה אותנו למסלול בכל פעם שראתה שאנחנו סוטות ממנו.
חני גודמן וינקלר וטלי גנשפט
חני גודמן וינקלר וטלי גנשפט
קונספט ארט. יש פילים בחלל
קונספט ארט. יש פילים בחלל

במקביל, עבדנו על הצד הויזואלי. אספנו רפרנסים לויזואליה שאנחנו מחוברות אליה, וניסינו להישאר נאמנות לעצמנו ולא להתחקות על משהו קיים. התחלנו את העבודה הויזואלית בידיעה הכללית הזו: טלי = בובות, חני = תפאורה. טלי עבדה על עיצובי הדמויות, כאשר התחילה מהפנים ורק אז עברה לגוף. התהליך היה די פשוט ואינטואטיבי, לאט לאט התאהבנו בדמויות והן שבו את לבנו ואת לבבות רוב המתבוננים בהן. כמו כן נעשו כמה ציורי קונספט כדי להקל על העברת הרעיון שלנו למנחים השונים.

לגבי התפאורות, יש לנו שני סטים עיקריים: המדרגות, וסט נוסף, אבסטרקטי יותר. בשביל חדר המדרגות יצאנו למסע מפרך בין שיכונים בקטמונים, וחיפשנו אחר חדר המדרגות שלנו. מצאנו אותו! צילמנו, לקחנו מידות כדי שנוכל להקטין אותו ולבנות סט ביחס של 1:6. אפילו כתבנו את הכתובת המדויקת שלו, אבל רק אחר שאיבדנו אותו לחלוטין והיינו צריכות לעבור את כל המסע בשלמותו פעם נוספת. מסקנה? לכתוב הכל! תמיד! 

חני עשתה המון חישובים מתמטיים והכינה שרטוטים שינחו אותנו מאוחר יותר בבניה. ולגבי הסט האבסטרקטי – פתרנו אותו בעיקר על ידי קונספט ארט, מידול בתלת מימד וניסיון העמדה פיקטיבי מצעיפים. כלומר, לא פתרנו אותו עדיין.

בניית גרם המדרגות. מתוך ׳יש פילים בחלל׳

ב”חופשת” הסמסטר התחלנו בבנייה עצמה – חני התחילה לעבוד על הסטים, מה שהתגלה כהרבה יותר קשה משתארנו לעצמנו. התחלנו מהסט של המדרגות, שאמור להיות חזק ויציב מספיק כדי לקדוח בו, אך גם לא כבד מידי ובעל יכולת לעמוד מבלי ליפול. לונג סטורי שורט: חיתוך לייזר בעץ, הדבקה, קדיחה, שפיכטול, שיוף, צביעה: המדרגות הם גוש אחד והקירות מודולריים. ויש מעקה! חיתוך לייזר בברזל וריתוך. אם עוד לא הבנתם את זה עד כה – יצא לנו לחקור, להתנסות, להיכשל ולהצליח בהמון דברים חדשים במהלך בניית הסט.

טלי התחילה לעבוד על הבובות: שלדי אלומיניום, ציפוי ספוג, וציפוי בד ללוק הסופי, פיסול ראשים ופינישים של בד, ידיים וכו. זה לקח… זמן. למזלנו הרב, אמא של טלי החליטה שהיא תופרת לנו את כל הבגדים (אומייגאד, תודה אמא!), ולכן יש לנו את הבובות עם הבגדים הכי יפים בעולם. הייתה לנו עוזרת מהממת משנה ב’ שעזרה בכל מה שמצריך יותר מזוג אחד של ידיים, כדי שכל פעם אחת מאיתנו תקבל עזרה והסרט ימשיך להתקדם בכל המישורים.

בניית הדמויות. מתוך ׳יש פילים בחלל׳
בניית הדמויות. מתוך ׳יש פילים בחלל׳

אל סמסטר ב׳ הגענו ממש מוכנות, הייתה לנו התקדמות מטורפת, אנימטיק עם סאונד של הילדים לסצנה הראשונה, כמה פינישים לבובות (הדבקה של פאות, וכמה תפרים אחרונים בבגדים) וכמה פינישים לאביזר המרכזי בסצנה הראשונה. היינו מוכנות להתחיל לצלם ב15/16 למרץ, אבל אז התחיל עניין הקורונה ובצלאל נסגר. למזלנו הבנו את זה לפני ההודעה על סגירת האקדמיה, ולקחנו כמה שיותר דברים כדי שנוכל להמשיך לקדם את הסרט גם בבית והמשכנו לעבוד בבית. אך בחשש.

למרות שלקחנו ציוד צילום ותאורה מבצלאל, אני חושבת שכרגע אנחנו בעיקר אבודות. יש סגר, אין סגר, מה קורה, מותר לצאת מהבית, להקים סטודיו בבית, איפה, איך להגיע לשם, להיפגש אחת עם השניה, עם המשפחה, מה קורה פה… בעיקר כל אחת מנסה להתקדם במה שהיא יכולה, אבל בשלב הזה הכל מרגיש מעט לא קריטי, בהתחשב בזה שהתכנית המקורית שלנו הייתה כבר להתחיל אנימציה. אנחנו מנסות לחזק את המורל של עצמנו, לעשות דברים שעושים לנו טוב, ובקרוב, לאחר שנתאפס על המצב החדש – גם להבין איך אנחנו מתקדמות מכאן הלאה ולא עוצרות את המומנטום שנכנסנו אליו.

קונספט ארט. יש פילים בחלל
קונספט ארט. יש פילים בחלל
בניית הדמויות. מתוך ׳יש פילים בחלל׳
בניית הדמויות. מתוך ׳יש פילים בחלל׳

קיפאון זמני / אפריל 2020

כפי שכנראה הבנתם מהתיעוד הקודם, אנחנו קצת בהקפאה, וקשה לנו לזוז. כרגע טלי עדיין בבית של ההורים, מה שאומר שאנחנו לא יכולות להיפגש, ושהציוד שלנו מפוזר: חלק אצל טלי, חלק אצל חני, חלק אצל הוריה של חני, ואת ציוד הצילום שלקחנו מבצלאל הבאנו למישהי משנה ג’ (מפאת ועוד לא השתמשנו בו).

קשה לעבוד בנפרד, וקשה לעבוד מרחוק. לקחו לנו בערך שבועיים עד שהצלחנו להביא את עצמנו לדבר עם המרצים (מה גם שהתחלפו או נוספו לנו לא מעט מנחים) ועד שהבנו מה בדיוק עלינו לעשות כדי להתקדם.

את רוב המפגשים שלנו עשינו דרך זום (בינינו, לא שלנו עם המנחים [כלומר, גם עם המנחים, אבל לא על זה דיברתי עכשיו. זרמו איתי]), ובכל הפעמים בהם קבענו לעבוד – הדלקנו את הזום, וכל אחת שיתפה מסך לסירוגין. חוויה מבאסת מצד אחד, אבל מצד שני עדיפה על כלום, ואנחנו ללא ספק עובדות כך טוב יותר מאשר בנפרד לחלוטין.

אני חושבת שמלבד לעבוד על האנימטיק החודש, השתדלנו כמה שיותר להישאר בשפיות ולעשות את מה שעושה לנו טוב. ובימים אלו, זה לא בהכרח הפרויקט. זה ציור, זו אנימציה לכיף, זו התנדבות, זו יציאה מהבית, זה בישול, זה ריקוד, וזה כל דבר שעוזר לנו להרגיש טוב יותר. ביחד או בנפרד.

מקוות להיפגש בקרוב ולהצליח לקדם את הפן הויזואלי בסרט, ושגם אצלכם הבעיות העיקריות הם חוסר ודאות, וחלילה לא שום דבר גרוע יותר.

הנפשה תחת מגפה / מאי 2020

חזרנו לבצלאל! אז החודש, סופסוף נפגשנו, אחרי בערך חודשיים של תקשורת מרחוק. הדבר הראשון שעשינו היה להשלים פערים ולחזור להיות חברות מקרוב. משם כבר יכולנו לעבוד יחד ולעשות את הדברים שהצריכו יותר מזוג אחד של ידיים, לסגור פערים באנימטיק ואפילו לנכוח בהנחיות מאותו החלל.

מדהים איך אפשר לתקתק בשלושה ימים רשימת מטלות שישבה לנו חודשיים על הכתפיים. עשינו הנחיה עם אחד המנחים שלנו לגבי האנימטיק של הסצנה הראשונה, וזו כנראה הייתה ההנחיה הכי מהירה שהייתה לנו מעולם. בגדול הוא אמר לנו שנתחיל לצלם. ובכך, נכנסנו לסופ”ש נרגש לקראת הגעתנו לבצלאל ביום ראשון.

סידרנו את החדר מהר מהמצופה והעמדנו את השוט הראשון שתכננו לצלם. (כשאני אומרת להעמיד שוט, הכוונה היא לסדר קומפוזיציה נכונה במצלמה, להעמיד את הדמות בפוזה שבה היא מתחילה את השוט, ולכוון תאורה) היינו מאוד נרגשות, יש היאמרו יתר על המידה, ואמרנו לעצמו ‘מה פתאום, לא צריך הנחיה לגבי התאורה, זה נראה מעולה!’. אבל עשינו הנחיה בכל זאת, וכל יום שני תיקנו את התאורה שהעמדנו ביום ראשון. מה שטוב שעשינו, כי זו התאורה שמכווינה את הטון של הסצנה, ועל פיה אנחנו מעמידות את התאורה גם לשאר השוטים בסצנה. 

חני מזיזה את הדמות. אין פילים בחלל

כמה דברים לגבי סטופ מושן לגבי התכנית שלנו לצילומים ולמה היא התבררה כלא מוצלחת: התכנית הייתה שנתחיל לצלם מהשוטים הקלים, ואחרי שנצבור ביטחון נעבור לשוטים הקשים. מעבר לזה, בסמסטר א’ אמרנו לעצמנו, ‘אוי לא, יש לנו סרט עם 3 ילדים שמשחקים ומדברים ממש הרבה! איך נוכל להקל על עצמו?’ ואז, כמו זוג בנות שלא עשו סטופ מושן בחייהן, אמרנו לעצמנו: ‘קלוזאפים!’ (במקום להראות המון מההתרחשות, נתמקד בחלק בפריים בו הדמות שלנו צופה ואת שאר ההתרחשות נכניס בסאונד) ובהתאמה, גם רוב השוטים שהקצבנו לעצמנו לתחילת הצילומים הם קלוזאפים.

קלוזאפ של ידיים בסטופ זה ממש קשה. כל תנועה, ולו הקלה ביותר ניכרת במצלמה, צריך להזיז את הבובה בננומטרים ולדאוג שהכיוונים יישארו תמיד זהים. אז לאחר שצילמנו 4 קלוזאפים (שמכולם אנחנו מרוצות, פשוט תהליך הצילום שלהם מתיש), החלטנו שנעבור לשוטים פתוחים יותר, כדי שנוכל קצת לנוח. כמובן שנתקלנו בבעיות נוספות, כמו קשיים של קיבוע הדמות למקומה, מציאת פתרונות למגע בין הדמות לבין דברים על הסט

טלי מזיזה את הידיים. אין פילים בחלל
טלי מזיזה את הידיים. אין פילים בחלל

עשינו טסט קימפוז, שהוא כלכך יפה וכלכך מכוער בו זמנית (תמונה להמחשה), של האופן בו נעבוד בסצנות הבאות (קימפוז, הכוונה יצירת קומפוזיציה מחומרים שצולמו בנפרד וחוברו לקומפוזיציה אחת. מעין קולאז’ וירטואלי).

הדבר האחרון שיש לנו לומר, הוא כמה קהילתיות היא דבר חשוב. זה דבר שהרגשנו גם במהלך חופשת הסמסטר כאשר שתי בנות משנה ב’ עזרו לנו עם הסט ועם הבובות, כמה זה עוזר, כיף ונעים כשיש אדם שמוכן ורוצה לעזור, ועוד עושה את זה בכזו קלילות ובכלכך הרבה אהבה. ועכשיו, ממש בשבוע וחצי האחרונים, פנו אלינו עוד שני חבר’ה משנה ב’ ושאלו אם אנחנו צריכות עזרה. 

באמת שקשה לי לתאר כמה נחת זה מביא, כמה זה כיף, וכמה זה גורם לתחושה של ביחד, ושאנחנו לא לבד.

טסט קימפוז. אין פילים בחלל
טסט קימפוז. אין פילים בחלל

השפעותיה של מגפה / יוני 2020

במהלך החודש כמעט ולא היו לנו הנחיות, אבל אלו שהיו, היו בטון מאוד עצוב שנהפך אט אט לטון עצוב שמקבל את המצב. בעקבות הקורונה נהיו לנו המון עיכובים בהפקה ולמרות הדחייה של ההגשה אנחנו לא עומדות בקצב. הבנו שלא נציג בתערוכת הגמר השנה, וזה היה תהליך רגשי שהיינו צריכות לעבור ולקבל. זה לא קל, כי שתינו חולמות על התערוכה הזו עוד מלפני תחילת הלימודים.

בחודש האחרון אנחנו נמצאות בהמון אי ודאות. אנחנו אמנם עובדות, ועובדות טוב, אבל בעקבות המון דברים מסביב, המוטבציה שלנו ירדה משמעותית. בשיחות חוזרות ונשנות שלנו בינינו לבין עצמנו, אנו מנסות להבין איך להיכנס חזרה ל”עבודה ברבאק”. ולאט לאט אנחנו גם מצליחות.

ראש המסלול מאד דחפה אותנו לייעל את העבודה בזמן שיש לנו ואפילו מצאה לנו כמה פתרונות יצירתיים –  עזרה ממישהו משנה ג’ שיצלם לנו חלק מהאנימציה ויקבל על כך ציון בקורס שלו, הקמת עמדת צילום נוספת בחדר על מנת שנוכל לצלם במקביל (יקרה בעתיד) ועוד.

הנחיה נוספת שהייתה מאוד משמעותית עבורנו היא הנחיית תאורה. המרצה עזר לנו להבין איך להסתכל על התאורה בהסתכלות פשוטה יותר, להאיר באופן לא ישיר ולהוריד באופן משמעותי את כמות התאורות שאנחנו משתמשות בהם בכל שוט. עיקר מה שלמדנו הוא שגם אם לא התחברתם לקורס מסוים משנים קודמות, אם אתם יודעים שהמרצה טוב בתחומו, שווה לכם לבקש עצה! במקרה הכי גרוע, בזבזתם שעה, במקרה הטוב יותר, חסכתם לעצמכם המון זמן וכאב ראש.

 

אנחנו כבר בשלב הפרודקשן, כך שרוב מה שאנחנו עושות במהלך היום הוא צילומים. החלטנו שיכול להיות נחמד לספר לך איך התהליך עובד: יש לנו אנימטיק שלפיו אנחנו יודעות כמה שוטים יש לנו בסצנה, מה אורך השוט, איזה קירות מופיעים בו, איזה דמויות, איזה קטע סאונד ומה דרגת הקושי של השוט. כרגע אנחנו מצלמות את הסצנה הראשונה (נשארו 2 שוטים לסופה!).

בכל אופן, אנחנו עובדות עם הטבלה שלנו, כאשר התחלנו מהשוטים הקלים, עברנו לקשים, ועכשיו חזרנו לבינוניים. אז דבר ראשון שיש לנו לומר הוא: שוטים שבהם צריך להנפיש רק דמות אחת הם כל כך פשוטים! היה לנו רצף שוטים שבהם היו 2-3 דמויות במקביל, וכמעט כל שוט לקח לנו יומיים ומעלה לצילום, ועכשיו כשחזרנו להנפשה של דמות אחת בלבד, הקצב שלנו עלה פלאים. פתאום הכל שחור פחות.

קיבלנו מימון מאחת הקרנות הציבוריות, זה משמח! (סטודנטים יכולים להגיש בקשה למימון לכל מיני קרנות קולנוע – לפעמים מקבלים מימון ולפעמים לא) חתמנו על כל המסמכים, ואפילו קיבלנו כבר את הפעימה הראשונה!

בקיצור, אנחנו כאן, עד שיגידו לנו שאסור לנו להיות כאן יותר. אנחנו רוצות לסיים את הסרט באופן הכי טוב שאנחנו יכולות. אנחנו אוהבות אותו, מאמינות בו, וחושבות שאנחנו עושות משהו יפה ואסתטי ומקוות שהוא גם נוגע ללב. אם טל יהיה בעניין, נמשיך לעדכן גם בחודשים הקרובים, או שאולי נעדכן כשנסיים, אבל אנחנו מבטיחות שבסוף יהיה פה סרט מרשים ביותר.

עבודה עם רפרנס. יש פילים בחלל
עבודה עם רפרנס. יש פילים בחלל

הצילומים תופסים תאוצה / יולי 2020

נתחיל בכמה פרטים טכניים: גם החודש לא היו לנו הנחיות, היו עדכוני מייל, אך גם מהם היו מעט. 

השנה אין בכלל תערוכת בוגרים בבצלאל (ואני מניחה שגם בשאר מוסדות הלימוד האמנותיים, הקורונה לא פוסחת). מה שכן – מצ’פרים אותנו בהמון דרכים אחרות (שלא אפרט לגביהן כרגע, כי לא ממש ברור מה סופי ומה לא סופי עדיין). ובגלל שאין תערוכת בוגרים, ראש המחלקה נתנה לכל המחלקה דחיה של שבועיים, וההגשה כרגע היא ב12.08. אנחנו לא נספיק לסיים את הצילומים עד אז.

פשוט כיף לעבוד בצוות. מעבר לזה שהמיקבול בכלל אפשרי ושאנחנו יכולות תמיד להתקדם בכמה חזיתות, גם יש כתף, יש עם מי לדבר, ויש מקום לאפשר זו לזו לנוח. מותר להרגיש לא טוב, מותר להיות עייפות, מותר לנו להיות ביום רע. ולא שזה אסור כאשר עובדים לבד, אבל התחושה היא שיש אפשרות, שזה לגיטימי, כי יש מי שייתן לי גב במידה והיום נשברתי.

החדשות הטובות הן שההתקדמות שלנו החודש הייתה ממש מרשימה ומפתיעה לטובה! אם אתם זוכרים, בחודש הקודם היו לנו כמה שיחות עם ראש המחלקה לגבי פיצול החדר לשתי עמדות צילום, ובכך אפשרות לצילום במקביל.

כבר התרגלנו לעשות אנימציה לבובות, ואנחנו רגילות להתמודדות עם הבעיות הרגילות של הבובות, והעובדה הזו, בשילוב עם העובדה שהשוטים שהנפשנו היו קצת יותר פשוטים – גרם להכל לזרום יותר. לדוגמה, בתחילת הדרך היה לנו קשה להבין איך גורמים לבובות לאחוז בדברים. הידיים שלהן קטנות, ולמרות שבחלקן יש מגנטים, הם לא בהכרח חזקים מספיק כדי להחזיק את כל הדברים שהן צריכות להחזיק (או כן חזקים, אבל הם זזים קצת מדי מפריים לפריים ויוצרים ריצוד בעין). הפתרון שלנו לבעיה הוא: דבק חם! תחילה חששנו על הידיים של הבובות, שמא יישברו או שאולי הבד שלהן יהרס, אך גילינו שחידוש הידיים שלהן לא לוקח המון זמן ושהקיבוע שווה את זה. כמו כן, הדבק, מהיותו שקוף, לא תמיד בולט בפריים, וזה מאפשר לנו לחדש אותן כל כמה זמן ולא ממש בסוף כל שוט.

 

חבר משנה ב’ עזר לנו להבין איך עובדים נכון עם הגרין סקרין, ולימד אותנו לא מעט דברים שלא ידענו, מה שאיפשר לנו לגשת למלאכת ההרכבה. חני עשתה המון טסטים לגבי הקימפוז ללוק הסופי של הסרט, והגענו לתוצאות ממש יפות ומרגשות! ואפילו יש כבר כמה שוטים שההרכבה בהם היא סופית. ואם כבר ב־לוק סופי נגענו, החלטנו על הצבעים של כל חלקי הפנים של הילדים. מה שגם מאוד משמח, כי זה אומר שאנחנו מתקרבות יותר ויותר למשהו עם נראות אחידה ומפונשת. בנוסף, רוב טבלת השוטים שלנו כבר בצבע ירוק, שזה מאוד מאוד נחמד (נשארו רק עוד 14 שוטים).

טוב לדעת שיש על מי לסמוך, ועל מי להישען. גם עם החלוקה ועם הוילון באמצע החדר – אנחנו עדיין ביחד. בנפרד, אבל ביחד, ומתי שצריך, אפשר לבקש עזרה, דעה, או גם סתם חיבוק.

מתקרבות להגשה / אוגוסט 2020

החודש התחיל באופן די לחוץ. חיכינו לתשובה לגבי האם נקבל הארכה ואם כן, לכמה זמן. הראש שלנו לא היה בכלל במוד להגשה או לביקורות. אז באופן טבעי כמובן קיבלנו תשובה יומיים לפני ההגשה שקיבלנו דחיה לאמצע ספטמבר (מה שהשתנה מאוחר יותר לאמצע אוקטובר) ושיחד עם זאת עלינו להגיש ולנכוח בהגשות.

הימים שלפני ההגשה והביקורות היו מאוד קשים. שתינו עייפות, שתינו לחוצות, שתינו נמצאות אחת עם השניה במשך רוב שעות הערות שלנו, וזה יצר סיר לחץ (שיש לציין שהתמודדנו מולו בגבורה, אבל הוא עדיין היה קיים). 

הביקורות היו מאוד ענייניות, שזה דבר שחששנו מפניו מאוד. התוצר שהגשנו היה רחוק מלהיות גמור, הוא כלל כ2 דקות אנימציה לא מטופלת על גרין סקרין, חלקי אנימטיק, וסאונד רלוונטי רק ל1:40 דקות הראשונות של הסרט. ראש המחלקה הציגה את הפרויקט כפרויקט לא גמור, שקיבל הארכה, ושיש להתייחס אליו ככזה. הביקורות היו ממש במקום, המרצים שיבחו את מה שעובד ונתנו הערות על מה עוד ניתן לשפר.

יצאנו מהביקורות וכתבנו את כל ההערות שנאמרו לנו וחשבנו מה אפשר לעשות איתן. החלטנו לסיים את הסרט באופן שונה מהמתוכנן (וכך, אגב, באופן רשמי שני הפריימים העיקריים שהסתמכנו עליהם מהקונספט ארט, יצאו מהסרט הסופי), והחלטנו לשנות את הנראות הכללית של עולם המעיל. 

דבר שנאמר לנו כמה וכמה פעמים בביקורות, ולמרות שנשמע היה שזו הערה מהותית והחלטנו שלא להקשיב לה, היא שהקולות של הילדים לא משכנעים מספיק. החלטנו שגם מבחינה כלכלית ומבחינה הפקתית, לא נתחיל לחפש שחקנים חדשים ולהוציא עוד 2,000 ש”ח על אולפן הקלטות, בייחוד כאשר *אנחנו* מאוד אוהבות את השחקנים.

הילדים עושים כיף בשוט האחרון. יש פילים בחלל
הילדים עושים כיף בשוט האחרון. יש פילים בחלל

מאז התקדמנו די יפה: חני עובדת על הקימפוז של פנים המעיל, מה שיוצא ממש יפה ומרגש, ושתינו שמחות שהעירו לנו על הנראות של פנים המעיל בביקורות. דרך אגב, כבר מלפני כן הנראות הזו הפריעה לנו, אך לא היה לנו פנאי לחשוב האם שווה או איך שווה לעשות זאת מחדש. לכן, על אף הבאסה המאוד גדולה של לעשות דבר פעמיים, אנחנו מאוד בעדו. 

פירסמנו פוסט בקבוצת הפייסבוק של אמנויות המסך לעזרה עם האנימציה הקלאסית שיש לעשות, וקיבלנו הרעפה של אהבה והירתמות לעזרה!  וכרגע אנחנו מצלמות את השוט האחרון בסרט! נסיים לצלם אותו בימים הקרובים. הרבה יותר קל לעבוד כשיש דדליין שאנחנו רואות שאנחנו יכולות לעמוד בו.

יש סרט / ספטמבר 2020

סיימנו! יש סרט! ואנחנו אפילו אוהבות אותו!

סיימנו עם הצילומים, פינינו את החדר, מה שהיה נראה כמו מעבר דירה, חילקנו את הציוד, ועשינו חלוקת משמרות על הילדים. לקח הרבה פחות זמן ממה שחשבנו שייקח. המשכנו לעשות קומפוזיטינג ועריכה, שגם באופן מפתיע לקח לנו פחות זמן מה שתכננו. כלומר, היו חלקים שחשבנו שייקחו שבוע ולקחו יום, והיו חלקים שחשבנו שייקחו שעה ולקחו שלושה ימים. אבל בסוף, עמדנו בזמנים שהצבנו לעצמנו, ואנחנו גאות בזה.

לראות את הסרט עכשיו זה כיף ולא כיף. קשה להבין אם היצירה עובדת באמת לפני שהיא זכתה למספיק דעת קהל, ופשוט עוד לא יצא לנו לשמוע מספיק. מהמעט שיצא לנו לשמוע, אנחנו מאמינות שיצא מוצלח. 

במהלך העבודה למדנו המון דברים חדשים, את רובם כנראה הבנו איך לעשות נכון בשוט האחרון, ולא חלילה לפני כן. 

אני חושבת שהיה לנו המון מזל. היה לנו מזל עם כמות החברים שעזרו לנו וצללו איתנו לתוך התהליך, היה לנו מזל עם התמיכה האינסופית שקיבלנו מבצלאל, וגם היה לנו מזל בבחירה אחת של השניה, שאיכשהו מצאנו זו את זו עוד אי אז בשנה א’.

נסיים בכמה המלצות:
תנסו למצוא פרטנרים טובים – אנשים שאתם גם נהנים אתם וגם טוב לכם לעבוד אתם, אם לא מצאתם פרטנר (וגם אם כן) – אל תתביישו לבקש עזרה מחברים.

תנסו לעבוד במה שבאמת מעניין אתכם, כי משלב מסוים המוטיבציה היחידה להמשיך לעבוד תהיה שרק יהיה לכם תוצר גמור (וזה בסדר שהשלב הזה מגיע).

תעשו כיף לפעמים, שלא קשור לפגמ”ר. צאו לשתות משהו, שבו לשיחות נפש עד 5 בבוקר. הפרויקט לא יכול להיות הדבר היחיד שממלא את החיים שלכם, כי אז כשלא טוב בפרויקט, אין שום דבר שמאזן אותו. עם זאת, תנו לעצמכם גם להתמסר לפרויקט. הגיוני שבשלב הזה הוא יהיה הדבר העיקרי בחיים שלכם, רק שלא יהיה היחיד.

תעשו טסטים, תתנסו ותטעו. במקרה הכי גרוע עשיתם טסט שלא קידם אתכם, במקרה הכי טוב, פיצחתם משהו מהותי שעוזר לכם גם עכשיו, ואולי גם בעתיד.

אל תפחדו מדברים חדשים, תתפרעו. תעשו אותם עקום ומוזר ותבינו מתישהו איך לעשות את זה נכון, אבל למדתם משהו חדש ותרגישו שגדלתם.

אל תתייאשו. תישארו בחיים, זה שווה את זה.

 

בקיצור, שמחנו לשתף אתכם בתהליך. עברנו לא מעט וניסינו לשקף את הטוב והרע זה לצד זה.

חני גודמן וינקלר וטלי גנשפט
בוגרות טריות!

הסרט צפוי לצאת תוך שנה-שנתיים, בימים אלו עושה סיבוב פסטיבלים בעולם

יש פילים בחלל


חני גודמן וינקלר

טלי גנשפט


עיצוב סאונד, פוליז ומוזיקה מקורית

כרמין ביטרמן 


מוסיקה מקורית 

כרמין ביטרמן 


דיבוב

דניאל אלון רז שלום   

נגה שחר יצחק    

אורן רוי רוזן    


עיצוב גרפי   Graphic Design

יובל אלבג    Yuval Elbag


עוזרי אנימציה

אלון שרעבי 

בר וקנין

רייצ’ל זילברברג

עומרי לשניק


אנימציה קלאסית   

יובל בוזגלו  

אדר דוד  

עודד השג 

קמע זמורה   

אופק חיים   

מרים כגן   

ירון פנואלי 

תמר שרביט 


פוסט פרודקשן   

רנן אדר  

חני גודמן     

טלי גנשפט    

רייצ’ל זילברברג   

נמרוד חביליו   


הנחיה   

רוני אורן   

אסף אשרי   

תמי ברנשטיין   

טל גדון   

נטע הקר   

אוסי ולד 

נעם משולם   

מורן סומר   

לירן קורן

שליחת פלייליסט מהמם במיוחד