כבר התרגלנו לעשות אנימציה לבובות, ואנחנו רגילות להתמודדות עם הבעיות הרגילות של הבובות, והעובדה הזו, בשילוב עם העובדה שהשוטים שהנפשנו היו קצת יותר פשוטים – גרם להכל לזרום יותר. לדוגמה, בתחילת הדרך היה לנו קשה להבין איך גורמים לבובות לאחוז בדברים. הידיים שלהן קטנות, ולמרות שבחלקן יש מגנטים, הם לא בהכרח חזקים מספיק כדי להחזיק את כל הדברים שהן צריכות להחזיק (או כן חזקים, אבל הם זזים קצת מדי מפריים לפריים ויוצרים ריצוד בעין). הפתרון שלנו לבעיה הוא: דבק חם! תחילה חששנו על הידיים של הבובות, שמא יישברו או שאולי הבד שלהן יהרס, אך גילינו שחידוש הידיים שלהן לא לוקח המון זמן ושהקיבוע שווה את זה. כמו כן, הדבק, מהיותו שקוף, לא תמיד בולט בפריים, וזה מאפשר לנו לחדש אותן כל כמה זמן ולא ממש בסוף כל שוט.

חבר משנה ב' עזר לנו להבין איך עובדים נכון עם הגרין סקרין, ולימד אותנו לא מעט דברים שלא ידענו, מה שאיפשר לנו לגשת למלאכת ההרכבה. חני עשתה המון טסטים לגבי הקימפוז ללוק הסופי של הסרט, והגענו לתוצאות ממש יפות ומרגשות! ואפילו יש כבר כמה שוטים שההרכבה בהם היא סופית. ואם כבר ב־לוק סופי נגענו, החלטנו על הצבעים של כל חלקי הפנים של הילדים. מה שגם מאוד משמח, כי זה אומר שאנחנו מתקרבות יותר ויותר למשהו עם נראות אחידה ומפונשת. בנוסף, רוב טבלת השוטים שלנו כבר בצבע ירוק, שזה מאוד מאוד נחמד (נשארו רק עוד 14 שוטים).

טוב לדעת שיש על מי לסמוך, ועל מי להישען. גם עם החלוקה ועם הוילון באמצע החדר – אנחנו עדיין ביחד. בנפרד, אבל ביחד, ומתי שצריך, אפשר לבקש עזרה, דעה, או גם סתם חיבוק.