הם לא מחכים לאראלה
- חיים שושן
- 09/07/2019
- דעות, עיצוב
תמיכת מפעל הפיס בקידום היצירה בארץ לאחרונה עלה לכותרות, לאחר ביטול פרס לפסטיבל דוקאביב ולסרט שזכה בו לאחרונה, אשר מספר את סיפורה של עו״ד לאה צמל. הצעד השנוי במחלוקת הציף מחדש לא רק את היחסים בין בין אמנות לנאמנות. כמו כן, עלתה קריאה בקרב יוצרים וסופרים למשוך את השתתפותם בקבלת מימון מגורם זה. זוג היוצרים, עפרה אייל ובועז לביא העובדים בימים אלו על רומן מאויר ויתרו גם הם על המימון כמחאה.
עפרה אייל, אמנית מוערכת ומאיירת, ובועז לביא, כותב , מחזאי , תסריטאי ובמאי, חברו לשיתוף פעולה שבסופו היה אמור להיווצר רומן מאויר, המגולל את סיפורה של משפחה היהודית על ספינת מלחמה יפנית בימי מלחמת העולם השניה. שיתוף הפעולה האומנותי של עפרה ובועז החל לפני כשנתיים כאשר עפרה הצטרפה לאייר את הטור הסיפורים של בועז באתר "המקום הכי חם בגיהינום". סירובם לקבלת המענק, היה בראש ובראשונה מצו מצפונם וכאות מחאה על הצנזורה הפוליטית הבוטה של דירקטוריון מפעל הפיס בזירה האומנותית.
לכבוד חברי דירקטוריון מפעל הפיס,
שלום רב,
בשנה שעברה בחרה מועצת הפיס לתרבות ואמנות לתמוך, לשמחתנו, ברומן מאויר שלנו בשם ״עצמי את עיניך״, שנמצא עדיין בעבודה. מלכתחילה הגשנו את בקשתנו למועצה מתוך אמון בתקינות נהליה. עם זאת, תהליך ביטול תמיכת מפעל הפיס בפרס שזכה בו הסרט הדוקומנטרי ״לאה צמל – עורכת דין״ בפסטיבל דוקאביב, מעיד כי החלטות המועצה הפכו כעת למרמס ברגלי כוחות פוליטיים משולחי רסן. מנגנון תקין של קבלת החלטות לגבי תמיכה באמנות מצד גוף ציבורי חייב לעמוד בפני לחצים מסוג זה, ולא להיכנע להם.
נציין את המובן מאליו: כל שקל של תמיכה ציבורית באמנות הוא קריטי עבורנו. הוא קריטי גם עבור אמניות וסופרים אחרים, כתבי עת, פסטיבלים, ובכלל עבור שגשוגם של חיי תרבות בארץ; אך בתנאים החדשים שנוצרו, אנחנו חוששים כי תמיכה או פרס מצד מפעל הפיס ישמשו בקרוב גם כאישור לעמידה במבחן נאמנות. לכן, כביטוי של התנגדות להתנהלותכם בעניין פסטיבל דוקאביב ולהלך הרוח המסוכן שהיא משקפת, ומתוך הזדהות עם מי שמימון מפעל הפיס נמנע מהם מטעמים פוליטיים גרידא, אנחנו מוותרים בזאת על מלוא תמיכת מפעל הפיס בספרנו.
על החתום:
בועז לביא, כותב
עפרה אייל, מאיירת
התגובות של המעגלים החברתיים שלהם נעו בין הבנה ותמיכה לחוסר הבנה מצד אמנים, החושבים שאין צורך בלנשוך את היד המאכילה אותך או בפתגם הידוע ״כאשר נותנים לך תיקח״. בעוד שבעולם הספרות יש רגישות מאוד גבוהה להגבלות על מה ניתן לכתוב או להגיד, נראה שבעולם האיור והעיצוב יש להם עוד דרך ארוכה בכדי להגיע לרגישות זו.
אפשר להגיד שעפרה היא אחת היחידות מעולם האיור והעיצוב בארץ, שויתרו על התמיכה בעוד שעשרות סופרים וסופרות, ביצעו פעולות כאלה ואחרות בשבועות האחרונים. הפעולה שעשתה הציפה לא רק את חוסר הנוחות שלה מהעניין אלא גם בכלל את הביקורת על תעשיית החלומות השבורים ממנה מפעל הפיס ״מרוויח״ את לחמו.
במדינה שכל מקרה תקצוב ותמיכה בתרבות הוא נמוך מאוד, החלטה כזאת יכולה להיות גזר דין מוות. אך הם לא מודאגים, בעקבות פרסום מכתב הויתור שפרסמו, קיבלו פניות מאנשים פרטיים לתמיכה בהוצאת הפרויקט לאור, מה שהוביל אותם לחשוב על הצעד לצאת בקמפיין מימון המונים למטרת גיוס הכספים הנחוצים, אך כרגע הם יותר עסוקים בלסיים את הפרויקט השאפתני.
עפרה אייל היא ציירת ומאיירת, מרצה ומורה.בעלת תואר שני באמנות בבצלאל. מציגה בתערוכות במוזיאונים ותערוכות. מאיירת בין השאר במגזין "עיניים" ו-"אדם צעיר" וכן את הספרים "פלמינגו" ו-"שנה אחת בכפר", עטיפות וסיפורים קצרים.
בועז לביא הוא כותב, במאי ותסריטאי. חיבר בין השאר את הרומן הגראפי The Divine (עם אסף ותומר חנוכה), שהיה רב מכר של הניו יורק טיימס וזכה בפרס המנגה הבינלאומי, ואת המחזה "נפילים" (עם יונתן לוי) שהוצג בפסטיבל ישראל ובקאמרי.
יש פה ממתקים רציניים
פטריק או'קיף מעצב את ממדי העכביש בסרטי ספיידרמן
פטריק או'קיף, המעצב האמנותי של ״ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש״ הוא כנראה כוכב הרוק הכי גדול של עולם האנימציה כרגע.
מאיה רטמנסקי מעצבת פרסומות וקליפים, וחולמת לעצב לביונסה
מאיה רטמנסקי היא ארט דיירקטורית מהעסוקות והמוכשרות בארץ. בימים אלו היא מעצבת פרסומות למותגים גדולים וקליפים למוזיקאים כמו נטע ברזילי, שחר טבוך, נגה ארז, ג׳יין בורדו ועוד ועוד.
