יעל טל עיצבה חווית מדיטציה חדשה ומרהיבה
יעל טל עיצבה את Immersive ZEN, חווית מדיטציה חדשה, המותאמת לאנשים החיים בעולם המערבי המהיר ומוצפים בגירויים. במהלך החוויה המשתמש מוזמן להאט ולנשום בריטואל מדיטטיבי דיגיטלי מבוסס זן בודהיזם יפני.
תנו פליי ונתחיל:
איך התגבש הקונספט?
הבעיה שבה התעסקתי הייתה – לחץ, אנחנו חיים בתרבות מערבית דינאמית ורובנו חווים סטרס באופן קבוע. הפתרון שעבד עבורי להפחתת הלחץ הוא מדיטציה, ורציתי להנגיש אותה בצורה שתעבוד גם עבור חובבי מדיטציה וגם עבור אנשים שמעולם לא ניסו. הבנתי שכדי לחבר אנשים מערביים למדיטציה אני צריכה לשלב טכנולוגיה, וכך הקונספט התעבה להיות שילוב של זן בודהיזם וטכנולוגיה – כך החל מירוץ נגד הזמן על מנת לייצר מערכת עובדת שתאפשר לאנשים לחוות את המדיטציה ולא רק להתבונן בה.
מה היו מקורות ההשראה?
המקור העיקרי היה הזן בודהיזם וההשפעה שלו על תחומים שונים בתקופה שבה התפתח ביפן:
גינון זן – הנזירים מגרפים את גן החצץ באותו הפאטרן במשך עונה שלמה ומחליפים פאטרן בין עונה לעונה.
שירה יפנית (הייקו) – טקסטים קצרצרים המורכבים ממילים שהן סמל – מציגות בצורה נקייה סיטואציה בלי הבעת דיעה או פירושים.
אמנות יפנית זנית (של ציירים כמו הוקוסאי והירושיגה) – ציורי טבע מדהימים ביופיים לטעמי.
האלמנטים שמופיעים בחוויה עצמה הם השירים, והתגובה הויזואלית שיצרתי להם משימוש באמנות היפנית לאחר עיבוד דיגיטלי. המשתמש מגלה אותם כאשר הוא מפעיל את החוויה.
מי הנחו את הפרויקט?
עודד עזר הנחה אותי ברגישות ודיוק מופלא. להנחייה חלק מאוד חשוב בהצלחה של התהליך.
הפרויקט שינה את פניו לאורך הסמסטר בעזרתו של עודד, הוא ראה לאן אני מכוונת והאמין בדרך שלי, לא ויתר לי על שום פרט, נתן לי המון כלים ולימד אותי המון לאורך כל התהליך. אני שמחה מאוד שבחרתי בו, העבודה מולו היתה מרגשת ומשמעותית עבורי.
איזה שלב היה לחוץ במיוחד ובאיזה נהייתה הקלה?
לאורך כל התהליך היה מן לימבו שבין לחץ להקלה – אולי ככה זה כשעושים פרוייקט גמר שעוסק במדיטציה, נלחצים ונרגעים שוב ושוב. החלק שהעלה בי הכי הרבה חשש הוא ההימור שלקחתי על הצד הטכנולוגי.
במסגרת הזמן של סמסטר היה מאוד מורכב לפתח קונספט ושפה חזותית וגם לדאוג שהאינטראקציה תעבוד טוב. במילה "אימרסיבי" שמופיעה בשם שבחרתי לפרויקט יש הבטחה גדולה – והלחץ הגדול ביותר מבחינתי היה לעמוד בהבטחה – לייצר משהו אימרסיבי ששואב את המשתמש פנימה לתוך החוויה וגורם לו להתנתק ממה שקורה מחוץ לה.
ההקלה הגיעה כשעשיתי טסטים עם כל החיישנים, הכל התחבר – האינטראקציה עם הסאונד יחד עם הויזואליזציה. האימרסיביות מתרחשת כאשר כל האלמנטים מתפקדים יחד ומגיבים למשתמש בצורה חלקה.
מה את לוקחת איתך מהפרויקט לחיים שאחרי?
אחת ההבנות הכי גדולות היא שאנשים הם כל הסיפור. מהחברים והמשפחה שתמכו, אנשי המקצוע שהתייעצתי איתם, אנשי המנהלה של HIT, המנחה האישי וכמובן המבקרים בתערוכה שהתרגשו להשתתף בחוויה וריגשו אותי עד דמעות. בלי כל האנשים האלו, הפרויקט לא היה אותו הדבר. צריך לדעת איך לבקש עזרה, עם מי להתייעץ וכמובן תמיד להגיד תודה.
דבר נוסף שאקח איתי הוא את תחושת המסוגלות, אפשר להשיג כל מטרה אם מתכננים נכון ומתמסרים לתהליך.
איזה טיפ תתני לסטודנטים שעולים לשנה ד׳?
בחרו נושא שקרוב ללבכם, שאתם מוכנים לחקור אותו מבפנים החוצה שוב ושוב ולמצוא בו השראה כל פעם מחדש.
האם יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?
כמובן! כרגע אני מחפשת את המשך דרכי המקצועית במקומות שבהם טכנולוגיה ועיצוב נפגשים יחד, סימנתי מטרה בעתיד הרחוק ואני אשמח ללכת בכל דרך שתיקח אותי אליה. בינתיים, אני לא מפסיקה לעבוד על הפרויקטים האישיים שלי – בעיקר לאימון ולכיף.
יעל טל — Immersive ZEN
תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון
המחלקה לתקשורת חזותית
