פיקטופלזמה 2024: פסטיבל אנימציה ואיור דיסהרמוני

פסטיבל 'פיקטופלזמה' ה־20 בברלין ניסה להיות בועה נאיבית עם הרצאות, סדנאות, הקרנות סרטים ותערוכות, אך הניתוק הורגש ככל שהזמן עבר. האג׳נדה של המייסדים לא הייתה ברורה, ורק חלק קטן מההרצאות נכנס לעומק תהליכי העבודה. דורין שוורצמן וטל סולומון ורדי היו, חוו, ותהו על עתידו.

׳פיקטופלזמה׳ בברלין הוא מהפסטיבלים המפורסמים בעולם לאיור ואנימציה בדגש על עיצוב דמויות, ומושך אליו יוצרות ויוצרים מרחבי העולם כשהשנה התרחש בפעם ה-20. בשנים האחרונות המייסדים פיטר טאלר ולארס דניקה פתחו שלוחה נוספת של ׳פיקטופלזמה׳ בניו־יורק, המתמקדת יותר בהרצאות. בזה הברלינאי הסתובבנו בין סדנאות אמן עם יוצרים נחשבים, צפינו בהקרנות של סרטי אנימציה במקבצים שונים מרחבי העולם (כולל ישראל), ולעיתים נמרחנו על הדשא תוך כדי מינגלינג.

הפסטיבל התקיים ב-Silent Green בצפון ברלין, מקום שנראה כאילו יצא מהסדרה ׳המומינים׳, והתפרס על ארבעה ימים. לוח הזמנים היה בנוי מ-6 הרצאות קצרות בכל יום במקבצים של שניים צמודים שנמשכו כשעה וחצי, 25 דקות הרצאה עם זמן לשאלות הקהל. לאחר כל הרצאה התקיים ראיון על הבמה עם המנחה אנה הנקל-דונרסמארק, וביניהן שובצו סדנאות והקרנות. בערבים התקיימו מסיבות והופעות כדי לגבש את הקהילה המרכיבה את ׳פיקטופלזמה׳, שרבים מהקהל שנכח בה באים אליה שנה אחר שנה ברציפות.

20th Pictoplasma Festival. Diego Castro
20th Pictoplasma Festival. Diego Castro
אנה הנקל-דונרסמארק שאלה שאלות מרתקות. צילום: Diego Castro
אנה הנקל-דונרסמארק שאלה שאלות מרתקות. צילום: Diego Castro
20th Pictoplasma Festival. Diego Castro
20th Pictoplasma Festival. Diego Castro

הפסטיבל חגג השנה את המהדורה ה־20 שלו וציין באופן חגיגי במיוחד את המסע שעבר 'פיקטופלזמה' תחילה ממגזין אינטרנטי המוקדש לעיצוב דמויות, לפסטיבל שהוא היום, בו נכחו כמעט 700 איש, ובשנים האחרונות פתח גם מהדורה נוספת בניו-יורק. יחד עם זאת, אולי אחרי עשרים שנה שווה לבחון שוב את מטרת הפסטיבל. בעוד שהיו הרצאות שדיברו על עיצוב דמויות עבור סרטים או לקוחות מסחריים, הרבה מהדוברים והעבודות שהציגו הרגישו מעט תלושים בחלל. 

הפסטיבל ממקד את עצמו כפסטיבל לעיצוב דמויות, אבל שווה לעצור לשאול עבור מה הן מעוצבות? לרוב עיצוב נועד לשרת מטרה, להעביר רעיון או רגש. יכול להיות שזה נבע מבחירה לא אחידה של דוברים או מחוסר יכולת של אותם דוברים לרדת לשורש האמת הצירתית שלהם, אבל הרצאות רבות מבין הדוברים הרגישו תלושות ולא מספיק מנומקות, לא היו גרעינים רעיוניים יוצאי דופן אותם הם ביקשו לתקשר מעבר לאותם עיצובי דמויות.

מעט מרצים נכנסו לתהליכי העבודה

מרבית ההרצאות נבנו בצורה לא מעניינת מספיק וכללו מעבר מהיר על הפורטפוליו של כל אחד מהיוצרים והיוצרות. רובם סבלו מתסמונת ״סינדרלה״, שבו תיארו בהרצאתם שלב התחלתי בקריירה, ותוך כמה סליידים שיתפו שעבדו עם גופי שידור ענקיים כמו דיסני, נטפליקס, HBO ועוד. 

לא בשביל זה התכנסנו, אלא כדי לצלול לתהליכי עבודה מעניינים והבנה איך סגנון איורי או אנימטיבי נוצר לאורך זמן. זו הסוגיה המורכבת ביותר בקריירה של מאיירים ואנימטורים: האם להיצמד לסגנון אחד או להתאים את הכישורים לפי פרויקט? ׳פיקטופלזמה׳ לא הצליח לענות על הסוגיה הזו, אלא להאדיר את היוצר הרוקסטאר, בלי לפרט על עבודת צוות, דבר המרכיב כל סרט או סדרה המצויים בתהליך הפקה.

20th Pictoplasma Festival. Diego Castro
20th Pictoplasma Festival. Diego Castro

מבין הדוברים המוצלחים, אחד הבולטים בכנס היה המאייר והפסל פארן אניווט (PARN ANIWAT) ממוצא תאילנדי שגר היום עם אשתו בטקסס, ארה״ב. אניווט הוא הבעלים של Wood You Mind, מותג בובות עץ עצמאי, שפיתח סגנון איורי חמוד הכולל חציבה, גילוף, שיוף וצביעה. התחיל ב-2019 ולאחר שעבר לטקסס ב-2020 עם אשתו כשהקורונה והסגרים ברקע, העסק שלו תפס תאוצה ברשתות החברתיות כשהחליט להתמיד ולשתף תהליכי עבודה. 

אניווט עובד בצורה יסודית וקבועה, ויצר לעצמו לוח זמנים מהודק: הוא לא עובד יותר מ-6-7 שעות ביום, יש לו זמן קבוע לצייר בשביל הכיף בימי ראשון. בנוסף, לקראת סוף החודש עוסק בצביעה של כל הדמויות שיצר, ויש תאריכים קבועים למכירה שלהם (הידוע כ-״דרופ״ של מוצרים). אניווט מאמין ביחסים קבועים עם הלקוחות ויש לו אספנים שרוכשים ממנו דמויות עץ בלעדיות באופן שוטף. היה מרתק לראות את ההתמדה של פארן אניווט, שבנה לעצמו גאנט ושיטה המאפשרת לו להתפרנס מהאמנות שלו. אנחנו כאן במגזין עומדים לאמץ את זה.

PARN ANIWAT
PARN ANIWAT
photo: Zaira Biagini
photo: Zaira Biagini
GENIE ESPINOSA. photo Diego Castro
GENIE ESPINOSA. photo Diego Castro
GENIE ESPINOSA. photo Zaira Biagini
GENIE ESPINOSA. photo Zaira Biagini

ג׳ני אספינוסה (GENIE ESPINOSA) היא מאיירת מולטי־דיסציפלינרית מברצלונה עם סגנון איורי צבעוני, חריף הכולל פרופורציות קיצוניות. בהרצאתה הציגה מגוון רחב (מדי) של עבודות עם לקוחות, ודווקא החלקים המעניינים בעבודה עצמית על נובלות גרפיות, לצד פסלים מאיורים שהיא מציגה בתערוכות – לא קיבלו מספיק עומק. אספינוסה מקדמת את המאבק בסרטן השד ומגדירה את עצמה כמאיירת פמיניסטית. בנוסף, הציגה בתערוכה במרכז ברלין במסגרת ׳פיקטופלזמה׳.

פיטר דה רומן (PETER THE ROMAN) הוא אמן דיגיטלי מלונדון, עובד בעיקר עם מידולי תלת-ממד פיסוליים, ומתמודד עם אגרופוביה. למד תואר ראשון ושני באמנות בלונדון עם רקע בציור ופיסול. דה רומן עבד על פסלים עם שיער וציורים אבסטרקטיים שונים. אחרי שעזב את הסטודיו שלו החליט לעבור לאמנות דיגיטלית. בזכות הטכניקה והחופש הרגיש משוחרר יותר ביצירה, וכתוצאה מכך נוצר המותג של Peter The Roman.

אחד העקרונות החוזרים באמנות שלו היא החומריות הנוזלת, שמנונית, עם איזשהו היגיון פנימי. לעיתים משתלט על תמונות קיימות, ופעמים אחרות מייצר דימויים חזותיים העומדים בפני עצמם. בזמן האחרון מתעסק גם עם בינה מלאכותית, שבו הוא מתחיל עם עיבוד בפוטושופ ומכניס את החומריות בדיאלוג עם ׳סטייבל דפיושן׳, אחד הכלים הבולטים בתחום. שיתף את תהליך היצירה לדימוי המופיע בפוסטר של הפסטיבל (ראו למעלה), הבנוי מקולאז׳ בפוטושופ של מגוון עוגות ונרות שחוללו בבינה מלאכותית, לכבוד יום ההולדת ה-20.

Peter the Roman
Peter the Roman

פיליפ האנט נכנס אל משמעות עבודת הצוות

פיליפ האנט ואנה הנקל-דונרסמארק. צילום: דיאגו קסטרו
פיליפ האנט ואנה הנקל-דונרסמארק. צילום: דיאגו קסטרו

פיליפ האנט (PHILIP HUNT) הוקפץ ברגע האחרון לאחר ש-GRIP FACE לא יכל להגיע ולהרצות בפיקטופלזמה, והיה אחד המרצים בזה הראשון ב-2004. האנט גר בלונדון, מרצה באקדמיה ומוביל את STUDIO AKA, שהיה מועמד לאוסקר וזכה בפרסי אמי.

בהרצאה סיפר איך המאורע המחולל שהפך להיות אבא שינה את כיוון הסטודיו לסדרות אנימציה לילדים, כשהעבודה התחלקה בין הפקות מקור לבין הפקות של לקוחות. בהמשך הסטודיו עבר להפקות דוקו ודרמה, ביניהם Raised by Wolves של רידלי סקוט ו-Queen Charlotte של טום וריקה — שניהם של ׳נטפליקס׳. בנוסף, עברו להפקת המקור Here We Are ל-׳אפל טיוי׳, מבוססת ספר הילדים של אוליבר ג'פרס, במטרה להסביר לתינוק שרק נולד לו על כדור הארץ. האנט פירק את הדמויות בסדרה והסביר על תהליכי היצירה שלהן.

בחלק השלישי והאחרון של ההרצאה צלל אל תוך היצירה של סדרת הילדים Hey Duggee. האנט הציג סקיצות מהסקצ׳בוק של גרנט אורצ׳רד (Grant Orchard), מאיפיון החיות המתוקות וההאנשה שלהן – ועד התנועה של כל אחת. האנט והצוות הציגו את הסקיצות ל-BBC, שלא היה להם הרבה תקציב, אך הסכימו להשקיע כדי שהסדרה תתממש. 

פיליפ האנט סגר את המצגת בשואוריל, ובין היחידים בפיקטופלזמה שהציג עבודה של סטודיו שלם ולא רק את היוצר הבודד. אחד מהקהל שאל אותו על ההבדל בעבודת צוות לעומת עבודת היחיד, והאנט שיתף שמרבית הזמן יש מקום לאינדיבידואל, ומסתנכרנים בהרמוניה בכל מיני נקודות בפרויקט.

פיליפ האנט בין היחידים בפיקטופלזמה שהציג עבודה של סטודיו שלם ולא רק עבודתו של היוצר הבודד

האנט מציג סקיצות מהסקצ׳בוק של גרנט אורצ׳רד.
האנט מציג סקיצות מהסקצ׳בוק של גרנט אורצ׳רד.
Christopher Rutledge. photo Zaira Biagini
Christopher Rutledge. photo Zaira Biagini

כריסטופר ראטלדג׳ (CHRISTOPHER RUTLEDGE) מלוס אנג׳לס הוא אנימטור ואמן דיגיטלי, גיק של תוכנות תלת-ממד, מדריך עליהן באינטרנט, ואחד המרצים הטובים ביותר בפיקטופלזמה 2024. ראטלדג׳ התחיל את הרצאתו באופן כרונולוגי – איך התחיל ליצור כילד, שיתף בניסיונות ראשונים בפלאש ועבר לאט לאט לתלת-ממד. התחיל ללמוד אנימציה באקדמיה, והרצאה של האנימטור דיוויד אוריילי (David O'Reilly) בפיקטופלזמה 2008, יחד עם סרטו The External World, גרמו לו להבין שאנימצית תלת נוצרת בצוות, לא לבד. 

אחד המרצים באקדמיה חשף בפניו את תוכנת ׳הודיני׳ ששינתה את הקריירה שלו, בעקבות לימודיה עבד בחברות Vice ו-Microsoft, ובמקביל עבד קצת כפרילנסר. פרויקט הגמר שלו, The Loaf Zone, סרט אנימציה שמציג התפתחות בסיגנון הדמויות שלו, היה נקודת תפנית. ראטלדג׳ ניסה להתקבל לפסטיבלים ללא הצלחה, אך בצוות ה-Staff Pick של Vimeo אהבו אותו. אחת האוצרות ב-Vimeo חיברה אותו ל-Adult Swim, רצועת שידור מאוחרת ב-Cartoon Networks בה פגש אנימטורים נוספים והקריירה שלו תפסה תאוצה.

לא תמיד הדמויות של ראטלדג׳ ברורות, רובן עשויות מחומריות גמישה כמו גומי, ללא הסבר קונספטואלי. הסלייד החשוב ביותר בהרצאה, הכולל אסופת טיפים, הגיע בסיום ההרצאה:

Christopher Rutledge
Christopher Rutledge
20th Pictoplasma Festival. Diego Castro
20th Pictoplasma Festival. Diego Castro
20th Pictoplasma Festival. Diego Castro
20th Pictoplasma Festival. Diego Castro

סופי קוקו גייט (Sophie Koko Gate) היא אנימטורית אינדי מדרום לונדון, והייתה מהמרצות המעניינות במיוחד בפסטיבל. העבודות של סופי הן חגיגה של ביזאר סוריאליסטי וממוקדות בדיאלוגים בין דמויות ייחודיות והיחסים ביניהם. הסרטים הקצרים שלה, ביניהם Hotel Kalura הוקרנו בפסטיבלים מסביב לעולם, יצרה עבודות מסחריות ל-Nike ו-Airbnb, וכעת עובדת על פיתוח סדרה עם Adult Swim.

סופי יוצרת סרטים קצרים שמושפעים במיוחד מסביבת החברים שלה, ולכן הם הרבה פעמים מרגישים אינטימיים וספציפיים אך גם לא מתקשרים במיוחד, כמו הצצה לעולם שלם שנמצא אי-שם מעבר למה שלצופה יש גישה אליו. 

בהרצאתה פירקה את תהליכי העבודה והתמקדה במעבר מאנימציה קלאסית ידנית לאנימציית תלת-מימד ובעבודה פחות 'אנימטיבית'. כעת היא יוצרת בעזרת Blender ומשתמשת בפלאגינים שונים וטכניקות ׳לכידת תנועה׳ (Motion Capture) ולכידת הקלטה של פנים ותנועות גוף כדי להיות אנימטורית שאיננה מנפישה "ידנית״ את האנימציה. 

היה מעניין לראות את ההתפתחות שלה כאמנית, ותהליך החשיבה שאיפשר לה לעשות אופטימיזציה לעבודה. יחד עם זאת, היה ניכר שקוקו גייט עדיין נמצאת בתהליך של להבין את שיטת העבודה שלה בתלת שלא הייתה מפוענחת עד הסוף, ואולי היה מוטב להביא את ההרצאה הזאת בעוד כמה שנים כשתשתלט יותר על הטכניקה.

Joe Bennett. photo Diego Castro
Joe Bennet. photo Diego Castro

ג׳ו בנט חלק טיפים לא קונבנציונאלים לאנימטורים

ג'ו בנט (Joe Bennett), יוצר אנימציה אינדי נוסף שצמח להצלחה מסחרית עם סדרת המד"ב אנימציה שלו Scavangers Reign, נתן את ההרצאה הטובה ביותר בפסטיבל לטעמה של דורין.

בהרצאה ג'ו עבר על ההשראות שלו מילדותו, בה גדל בבקתה ביער לשני הורים ציירים, לחוויות הלימודים שלו ב-SVA בניו-יורק בה למד ציור עד שלפתע גילה את עולם האנימציה והחליט ללמד את עצמו לעבוד עם כלים דיגיטליים. ג'ו התנסה בעשייה של אינספור סרטים קצרצרים וניסיונות בהם הוא הושפע במיוחד מעבודה עם found sound, לקיחת קטעי סאונד קצרצרים ויצירת חיבור שלהם עם דימויים ויזואלים כדי ליצור דבר חדש. תחילה עם שיר של קלי קלרקסון שפורק לגורמים על רקע שיגור חללית לחלל, ולאחר מכן אלמנטים כמו הודעות קוליות שקיבל מחברים או אנשים אותם הקליט בתחנת אוטובוס ויצר להם אנימציה שמעמידה את הסאונד בקונטקסט חדש.

בעזרת שלל הנסיונות הללו בנט חידד את יכולות הבימוי, התזמון, הקומדיה והמשחק שלו לרמה עילאית, והוא מאופיין כעת באנימציה מינימליסטית שבעזרת מיקרו הבעות פנים ותנועות עין מדויקות מביעות עולם ומלואו.

Joe Bennett. photo Diego Castro
Joe Bennett. photo Diego Castro

עם הזמן יצר עוד ועוד עבודות מבוססות על קטעי סאונד ושיתף פעולה עם קומיקאים מובילים כמו ג'ו פרה (Joe Pera). בנט יצר סדרה של מעברונים עבור FX שהייתה הצלחה ויראלית וכן את הסרט הקצר Scavangers יחד עם Charles Huettner שהיווה את הבסיס לסדרה.

הסרט הקצר והסדרה מספרים שניהם את סיפורם של צוות נטוש בספינת חלל שהתרסקה על כוכב לכת משונה. הצוות מנסה לשרוד את הסביבה הייחודית והעוינת ולעשות את דרכו חזרה הביתה. בשניהם הסביבה הטבעית היא פנטסטית, יצירתית ומפעימה, והצוות נאלץ ללמוד לנווט בה ביעילות או להילכד בביולוגיה הפנימית הסבוכה של העולם.

במקום ליצור לוח השראה מתמונות, ג׳ו בנט יצר אותו מקטעי וידאו

בהרצאתו, ג'ו בנט חלק את תהליך ההפקה על הסדרה: משרטוט פריימים של העולם הקשה בו נלכד הצוות, לתהליך הקלטת הסאונד, ונתן טיפים ללכידת הופעה נטורליסטית. לדוגמא, הוא מתחיל את ההקלטה הרבה לפני שהשחקן מתחיל להקריא את הדיאלוג וכך לוכד אמירות קצרות או משפטים לא קשורים אותנטיים שמוצאים את עצמם אחר כך בתסריט של הסדרה. 

טיפ טוב נוסף בהפקה של הסדרה היה – במקום ליצור לוח השראה מתמונות, הוא יצר אותו מוידאו. בעזרת sizzle reel הוא ערך טריילר מדומיין להפקה שלכד את הטון, משחק ואלמנטים הטבעיים אותם רצה להביא לפרויקט וכך דאג שכל המעורבים יהיו על אותו עמוד מבחינה יצירתית. עוד אלמנט שעזר להם ללכוד את המוזרות של כוכב הלכת היה עבודת הסאונד הייחודית, ג'ו תיאר כיצד הם דאגו שכל יצור בעולם ייצר סאונד לא צפוי. הצוות ניסה ללכת נגד הבחירה המובנת מאליה וכך להגביר את תחושת חוסר הנוחות של הדמויות בעולם. 

היה מעניין לראות את מנעד עבודה של ג'ו בנט מסרטונים קצרצרים וקומיים לסדרה עמוקה ופילוסופית כמו ״סקאוונג'רס״ ודורין תפסה אותו לראיון כדי להרחיב על הקשר בין השניים שיפורסם בקרוב במגזין.

מלבד ההרצאות, הפסטיבל כולו הרגיש מעט מנותק מהמצב הכללי. בעוד שהיה משמח להיתקל ביוצרים ישראלים שהוזמנו להציג בו ולגלות שבניגוד לפסטיבלים אחרים, 'פיקטופלזמה' משתדל מאוד להיות נייטרלי מבחינה פוליטית לעיתים הדבר היה בעוכריו.

במקום מסוים הנייטרליות החלה להיות מעט מחשידה, ורק הדגישה יותר את הכאוס שמחכה בחוץ. בזמן שדגלי פלסטין וכתובות נאצה התנוססו רק רחוב אחד לידנו, הפסטיבל היה כמו מגרש משחקים מהילדות, עטוף בצמר גפן עם דמויות חמודות בכל פינה ובריכת כדורים לצפות בה בסרטים הקצרים, סדנאות יצירה בלבד ועץ ואווירה מזמינה, 'פיקטופלזמה' הרגיש כמו חוויה מתוקה של חזרה לילדות. אך לאחר זמן מה הדיסוננס החל להתגבר והדמויות החלו להרגיש עקרות מתוכן, צפות בחלל ניטרלי ורק מביטות חזרה בקהל בעיניים בורקות. 

'פיקטופלזמה' הוא פסטיבל שמשתדל מאוד לא להרגיז, ובזמן שהערכתי את הניסיון ליצור חלל כל כך מכיל ומזמין לכולם, הייתי מאחלת לו שבשנים הבאות לא יהסס לאתגר יותר את המבקרים, הן בסרטים שהם בוחרים להציג והן בבחירת הדוברים. שיתנו לעולם האמיתי, עם כל התחלואים והלכלוך שלו, לחלחל קצת אל המרחב הילדותי והנעים הזה אותו הם יצרו. אחרי עשרים שנה מבקרי הפסטיבל יכולים להתמודד עם זה.

מייסדי ׳פיקטופלזמה׳, פיטר טאלר ולארס דניקה. צילום: דיאגו קסטרו
מייסדי ׳פיקטופלזמה׳, פיטר טאלר ולארס דניקה. צילום: דיאגו קסטרו
20th Pictoplasma Festival. Diego Castro
20th Pictoplasma Festival. Diego Castro

פיקטופלזמה 2024
1-5.5.2024

לאתר הפסטיבל

ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!

המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←

שליחת פלייליסט מהמם במיוחד