מאיה לוי

הסקצ'בוקים שלי הם בעיקר מקום לסיעור מוחין והתנסות – לכן הם לרוב מאוד מבולגנים ונדיר לראות בהם כפולות מעניינות וקוהרנטיות.

הרבה זמן חשבתי שהעבודות בסקצ'בוק צריכות להיות מוגמרות ויפות, וזה יצר אצלי חרדת ביצוע רצינית – עד שבצבא קניתי מולסקין במחיר מופקע, והחלטתי שדווקא בגלל זה הוא ילך איתי לכל מקום. זה שחרר משהו גם במחשבה וגם בקו שלי – מאז אני עובדת הרבה יותר בתוך הסקצ'בוק, מרשה לעצמי לכתוב מחשבות לצד רישומים של כוס קפה שנשארה על השולחן או דמויות שנוצרו משאריות נייר, ובעיקר מתרגלת במודע חופש מוחלט וחוסר שיפוטיות.

בסופו של דבר רוב העבודות שאני אוהבת נמצאות מחוץ לסקצ'בוק, אבל העבודה החופשית בסקצ'בוק מאפשרת לי להתפתח כמאיירת, להבין את תהליכי העבודה שלי, וליישם גם בפרויקטים מוגמרים את הכיף והמקריות של שרבוט שהתחיל משאריות צבע על הדף.