״אריאדנה בנקסוס״: אופרה על אסיד
- טל סולומון ורדי
- צילום: טל סולומון ורדי
בהתחלה זה נראה כמו ערב קליל ומרענן: אופרה קצרה מאת ריכרד שטראוס, הפקה עכשווית בבימויו של עידו ריקלין, ואפילו קצת הומור על הבמה. ככל שהשירה מתגברת והתפאורה מתחלפת, מתברר שלא מדובר רק בחגיגה לאוזניים – אלא גם באתגר לעיניים. ״אריאדנה בנקסוס״ מצליחה לשעשע ולרגש, אבל בין קומדיה לטרגדיה, היא גם מעלה שאלה על גבולות הטעם והאיזון הבימתי.
אחרי רצף הפקות ״כבדות״ מגיעה האופרה הקלילה של ריכרד שטראוס והוגו פון הופמנסטאל משנת 1912. בזמן אמת ההפקה נכשלה בעקבות ניסיון לערבב בין תיאטרון קומי לאופרה, והפעם – בעיבוד החדש של הבמאי עידו ריקלין היא זוכה לעדנה מחודשת עם פנייה לקהל צעיר יותר, ומתרחשת במאה ה־21.
המערכה הראשונה נמשכת ארבעים דקות ועוסקת בפרולוג שובב, שבו המלחין הצעיר מנסה נואשות לשמור על היצירה הרצינית שכתב – אבל הפטרון, בעזרתו של רב־המשרתים (איתי טיראן מוקרן על קיר) דורש לשלב בה גם ליצנים ורקדנים. התוצאה? בלאגן משעשע עם קריצה למולייר.
במערכה השנייה (שעה ועשרים דקות), אחרי ההפסקה, אנחנו כבר בתוך האופרה עצמה: אריאדנה ננטשה על אי בודד, שבורת לב. צרבינטה וחבורת הקומדיה דל’ארטה מגיעים לנחם אותה, ואיכשהו, גם אל היין בכחוס נכנס לתמונה. שטראוס משלב כאן מוזיקה דרמטית לצד קטעים קומיים והרמוניות עשירות, והדמויות הראשיות – אריאדנה (אן פטרסון) וצרבינטה (הילה פחימה) – גונבות את ההצגה כל אחת בדרכה.
במקור, מעצב התפאורה סיימון לימה הולדסוורת, חשב שהמערכה הראשונה צריכה לתאר מסדרון אינסופי שמוביל מאחורי הקלעים אל הבמה. ״המסדרון הזה הזכיר לי את הלבירינת, מהמיתוס המקורי של אריאדנה, ובהמשך את ארץ הפלאות של אליסה,״ ריקלין משתף. הרעיון ירד, ובדיעבד קצת חבל – אין קשר עיצובי בין שתי המערכות ב־״אריאדנה בנקסוס״.
המערכה הראשונה מתקיימת בביתו העשיר של הפטרון בוינה. עיצוב התפאורה כהה עם פאטרנים מרובעים וחלקים צבועים זהב, יחד עם מסדרון ארוך המוביל אל הכניסה לבית, עם הטייה לא סימטרית כדי לסמן את העולם הכאוטי בתוכו. הפטרון, בגילומו של איתי טיראן, מופיע בהקרנות וידאו שהולכות ומגדילות את פניו כדי להקטין את הצוות ככל שהעלילה מתקדמת.
החלק הקדמי, שמסתיר בתוכו שני חללים המהווים את מאחורי הקלעים של האופרה, נפתח עם קירות (קוליסות) הנתלים מהתקרה, וחושפים את בלבול הצוות לקראת ההפקה המתקרבת במערכה השנייה. בקדמת הבמה מופיע המאקט, מודל קטן המייצג את עיצוב התפאורה, ומהווה סוג של מטא על המטא עם הצצה מסקרנת לקהל. מתי בפעם האחרונה ראיתם מאקט באופרה?
המערכה השנייה, האופרה עצמה, מעוצבת כבית משוגעים מינימליסטי מתחילת המאה ה־20 בהשראת התקופה בה נכתבה ״אריאדנה בנקסוס״. אריאדנה היא אישה דיכאונית ומאושפזת במקום, ובתוך החלל ניצב גל קפוא וגדול בים כדי להמחיש את סערת הרגשות הפנימית. במקור האופרה מתרחשת בחוף הים.
הרגע שבו הז׳אנרים מתערבבים להם קורה כלהקת הבידור נכנסת לבמה עם תלבושות משלל חומרים וצבעים. הקסם קורה מבחינת שירה ומשחק, אך הבעיה נחשפת במינונים בכל הקשור לעיצוב התלבושות של אורן דר, יחד עם צמד המעצבים נטף הירשברג גוליאן וינקי גוליאן, שיוצרים תלבושות לכוכבי פופ וסלבריטאים. כאן באופרה – פלטת הצבעים רחבה מדי, ושפע סגנונות הלבוש לא מאפשרים להבין את תפקידי הזמרים והזמרות בצורה ברורה בתוך האופרה.
העולם המופרע של המערכה השנייה עוצב בהשראת קליפים ומוזיקת פופ, אך מה היה קורה אם הצבעוניות הייתה מצומצמת יותר וסוגי הבדים היו מחומרים דומים? האם זה היה פוגע בסיפור המופלא של ״אריאדנה בנקסוס״?
השימוש בטכניקת הדפסת תלת־מימד מבורך, ומעניין לאן הסטודיו באופרה הישראלית יקח אותו קדימה בהפקות הבאות. שילוב של טכניקות מסורתיות לצד מתקדמות יכול לייצר עולמות חדשים (למשל, מעצבת האופנה איריס ואן הרפן), אך במקרה הנוכחי הצליח לפספס. היה ניתן להוריד את גובה הזיקוקים.
האופרה מסתיימת לאחר שבכחוס ואריאדנה נפגשים ומתאהבים. כל משתתפי המופע רוקדים יחד, עם אלמנטים יורדים מהתקרה ו״מרחפים״ באוויר מהמערכה הראשונה.
למרות הבעיות בעיצוב, ״אריאדנה בנקסוס״ מהנה וזורמת לכל אורכה באספקטים של מוזיקה ומשחק. טריפ של שעתיים ועשרים דקות שכיף להתמסר לתוכו, ורק חסר לחלק קוקטיילים מבוקבקים לפני התו הראשון כדי להפוך אותה לחוויה לא פורמלית בעליל.
טיפ: לא לפספס את ההרצאות המקדימות של ערן מרגלית לפני תחילת האופרה. הן נותנות קונטקסט, מסקרנות, ומגלות פרטים מאחורי הקלעים.
תודה ליונת וערן מרגלית מהאופרה הישראלית.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
