תהליך אישי שהתחיל מהצורך להחליף את הרכב באופניים הפך, לאורך יותר מעשור של ניסוי, שיפוץ, בנייה ותיעוד, למחקר עיצובי רחב היקף – ולבסוף גם למסגרת פדגוגית פורצת דרך.
עטר ברוש פורש מהלך מעמיק של למידה דרך עשייה חומרית, שבמרכזו תכנון שלדות אופניים כדרך לבחון גבולות של עיצוב, טכנולוגיה, חינוך ויכולת אנושית.
בשנת 2007 מכרתי את הרכב. סוף הלימודים, תחילת הקריירה, מעבר לתל אביב, שכונת התקווה, צפוף, אין חנייה, האוטו יקר מכדי להחזיק ולתחזק. ההחלטה למכור לא נבעה מאידיאולוגיה ואף לא כללה מרכיב של אקטיביזם סביבתי. הרכב הפך לנטל כלכלי שסירבתי לממן, ובשילוב עם שינוי מיקום, מרחב מגורים ונגישות לתחנת רכבת – הפך למיותר.
המעבר לאופניים היה מיידי. כהכרח. האופניים, שהיוו עד אז אמצעי משלים – כלי לסידורים קצרים או פנאי – הפכו לכלי תחבורה עיקרי. וכך החלה השחיקה. המכנית, רפידות בלו, הילוכים דילגו, שרשראות נפלו, גלגלים יצאו מאיזון. קניתי כלים, בכל הזדמנות כלי נוסף, ולמדתי לתקן לבד.
ראשית היו אלה פעולות פשוטות – החלפת פנימית וגלגל, כיוון הילוכים, החלפת רפידות בלם. בהדרגה נוספו פעולות מורכבות יותר. השלב הבא היה איסוף, שיפוץ ושדרוג שלדות אופניים. ישנות, נטושות, מחלידות – ברחובות, אתרי בנייה, חצרות, מחסנים, חלקן שבורות, רובן ללא גלגלים או מכלולים נלווים. ואז פירוק לגורמים ראשוניים, ניקוי, שיפוץ, הרכבה מחדש, תהליך הלמידה לא בוצע במסלול סדור, אלא התנהל כתהליך ניסוי וטעייה, תוך עיון בפורומים, קריאה בספרים ומדריכים, צפייה בהדגמות, ביקור בחנויות אופניים, תערוכות מקצועיות, והתבססות על חומרים ברשת.
במהלך הזמן גבר העניין שלי לא רק בתפקוד השוטף – אלא במבנה, מושא המחקר, השלד כמחבר רב ממדי. החל להירקם קשר בין גיאומטריה נתונה, זוויות ואורכים של צינורות השלדה לבין תחושת רכיבה שאני מתקשה להסביר מילולית: בין המהות לתופעה, תובנות שנאספו דרך הגוף והמפגש עם התוואי. חיפשתי להעמיק עוד אל תוך יסוד המבנה, סופו של תהליך זה היה בתכנון ועיצוב שלדת אופניים 001.
הישארו סקרנים
המחקר לא החל כהצהרה פורמלית. המחקר התהווה מתוך פעולה – מתוך הריתמוס של הדיווש ורצון להבין, לשפר, להתמודד עם חומר, עם שיטה, מגבלה ואילוץ. עם הזמן, הפעולה הפכה למתודולוגיה. הבחירה להמשיך לבנות שלדה נוספת לא נבעה מהצלחה של קודמתה, אלא מההבנה שמה שלא עבד צריך לעבור שיפור.
הפרויקט התבצע בתוך דירה עירונית קטנה. הסדנה מוקמה במרפסת. המדפסת התלת־מימדית הוצבה ליד המיטה. חלקים אוחסנו בתוך ארונות בגדים. לא הייתה הפרדה בין בית לעבודה. כל חלל הפך לתשתית מעבדה, כל משטח – לשולחן ניסוי. עמדת מחשב, מכונות, תיעדתי, צילמתי, כתבתי , מדדתי, תיקנתי, סימנתי. נוצר ארכיון – לא מסודר לפי קטגוריות פורמליות, אלא מצטבר, רציף, גולמי, חי.
במקביל, התפתחו כלי עזר, אשר בעצמם הפכו למרחב של ניסוי ופיתוח שיטות בנייה. לא תמיד הייתה הפרדה בין שלדה אחת לאחרת. כל תהליך בוצע על פי תנאי הזמן, עונות השנה, מצב הסדנה, חומרים זמינים, כסף, חלום, צורך או תובנה שהתעוררה. את המחקר מימנתי כשליח על אופניי סינגל־ספיד, כשלא לימדתי באקדמיה, דיוושתי ממושכות בכבישי גוש דן, עשרות רבות של קילומטרים ביום.
שלדה 001 נבנתה מחומרים זמינים ונגישים: במבוק מהמשתלה, שעם מבלוק אימון יוגה, סיבי פשתן מהטמבוריה, חלקי מתכת מפירוק פרגולה, ושולחן אוכל של איקאה. תכנון גיאומטרי על פי מדידה של אופניים קיימים. 60 יום של תהליך בנייה, רכבתי איתם אלפי קילומטרים.
מספר חודשים לאחר שסיימתי עם הפרויקט התנגש בי רכב והאופניים נלכדו תחתיו. צולע, סחבתי על הכתף הביתה את האופניים, גאה ומרוצה שרק הגלגל הקדמי התעקם. השלדה נשארה שלמה. התחושה הזו סימנה נקודת מעבר בין עיסוק פונקציונלי טהור לעיסוק מחקרי בתוך שדה חדש. בכל פעם נבחרה גישה חדשה. כל פרויקט נבנה עם כוונה לבחון משתנה אחר– חומר, שימוש, שאלה. ההתנסות הפכה להרגל, ההרגל הפך למחקר.
ככל שהידע הלך והצטבר, החלה להתגבש גם מסגרת רעיונית. המונח CraftTechnology הוטמע כמושג המתאר גישה לעיצוב המבוססת על ייצור ביתי עצמאי הנתמך בטכנולוגיות זמינות, עם גישה מעט שונה כלפי קווי ייצור תעשייתיים. לא מדובר באידאולוגיה – אלא בפרקטיקה חומרית שמבקשת לייצר תשתית מקומית לעשייה משמעותית: נלמדת, חוזרת, רפלקטיבית.
במהלך השנים נבנו 21 שלדות שונות, אשר הוצגו בגלריות, בתערוכות וכנסים מקצועיים בארץ ובחו"ל. הרכיבה עצמה – על שלדה שבנית בעצמך – הפכה לא רק לפעולה פיזית אלא לבדיקה מתמשכת. כל שלדה נמדדה בקילומטרים ובזיעה. כעת, לאחר שנבנה גוף שלם של ידע, כלים, תיעוד, תובנות ותוצרים, התאפשר השלב הבא: תרגום המחקר למסגרת פדגוגית שתוכל לשמש לא רק ככלי הוראה אלא כתשתית למחשבה עיצובית ומבנית.
על בסיס המחקר שנפרש על פני יותר מעשור, כתבתי קורס סטודיו בשם "המכונה האנושית", הנלמד במסגרת תוכנית לתואר ראשון בעיצוב תעשייתי. הקורס מתמקד בתכנון, פיתוח ובנייה של שלדת אופניים מתפקדת, תוך התמודדות עם מגבלות חומריות, טכנולוגיות, תקציביות ותפעוליות. הסטודיו פועל בקבוצות עבודה של שלושה עד חמישה סטודנטים. עבודת צוות מאפשרת חלוקת אחריות, קבלת החלטות משותפת, ניהול שיח תוך־קבוצתי, ושמירה על גמישות בין רמות ידע ויכולת, לצד תיעוד מלא של התהליך, תמונות, וידאו, תרשימים, תוכניות, טבלאות רכש. מודל זה גם מדמה את עבודת הסטודיו בשוק המקצועי לאחר סיום הלימודים.
הסטודנטים מתבקשים לעצב אופניים תוך מתן תשובה לשלוש שאלות פשוטות: מה? איך? למה?
מתוך כך נוצרת סביבה לימודית שלא עוסקת רק בהפשטה אלא ביישום, חוויית למידה שמרכזה איננו הדימוי – אלא העשייה עצמה. לא עוד דיון על תהליכי ייצור, אלא השתתפות פעילה בתהליך ולעיתים אף המצאתו מחדש. לא מדובר בהתנסות ייצוגית אלא במפגש בלתי אמצעי אשר דורש התמודדות עם אילוצים אמיתיים: תקלות, שגיאות מדידה, עיכובים, תקציב, מצאי ומלאי, קשיים טכניים. מתוך הבלתי צפוי נבנה ההיגיון. מתוך ההתמודדות נבנית ההבנה.
כדי להעמיק את התשתית הפיזית שתאפשר את העשייה, ייסדתי במסגרת המחלקה את סדנת האופניים. לשם כך העברתי מהסטודיו שלי חלקים, כלים ועזרים – לשימושם של הסטודנטים. המרחב הפדגוגי של "המכונה האנושית" בחלקו מדמה תעשייה ובחלקו מייצר מציאות יצרנית חלופית – אך בעיקר בונה תשתית של למידה עצמית, התנסות מעשית, עצמאות ומסוגלות. לא ניתנת תבנית – ניתנת מערכת. לא מועבר פתרון – נבנה אופן פעולה. הסטודנטים לומדים לחשוב דרך מגבלה, לתכנן מתוך חומר וטכנולוגיה , ולבצע על בסיס הקשר. ההישג בעיצוב שלדת אופניים טמון באינטגרטיביות – תיאורטית, טכנית, מחקרית, תקשורתית ותפקודית כאחד.
בכל שנה עולות שאלות חדשות, הסטודנטים ממשיכים לבדוק ולאתגר את גבולות העשייה והתחום, ומחייבים ניסוח מחודש של המפגש בין תיאוריה ופרקטיקה. הקורס עצמו ממשיך להתפתח ומתוך כך נבנה מרחב לימודי רלוונטי, עדכני ומבוסס. במקביל להוראה, נערכת בימים אלו עבודת עיבוד וכתיבה נרחבת לקראת הפקת ספר מקיף אשר יתעד את שלבי המחקר, את שלדות הניסוי ואת המהלך הפדגוגי שהתפתח בעקבותיהם. הספר יביא לידי ביטוי תיעוד חזותי, תיאורטי ומעשי של הפרויקט כולו, וישמש בסיס ללמידה, מחקר והוראה.
למידע נוסף הכולל תיעוד מילולי וחזותי של המחקר, ותובנות שנאספו לאורך הדרך.
עטר ברוש, מרצה בכיר במרכז האקדמי הרב־תחומי ירושלים, חוקר עיצוב ומעצב עצמאי. מפתח וכותב קורסים אקדמיים המבוססים על מחקרי עיצוב וניסיון מקצועי, לצד ניהול פרויקטים מסחריים. פועל מתוך סטודיו עצמאי המשמש כמסגרת ייצור וכמרחב ניסיוני לפיתוח שיטות עבודה, תהליכי תכנון ובחינת הקשרים בין חומר, תרבות, מבנה וטכנולוגיה.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
