דניאל קלר אבירם, מעצבת תכשיטים וחוקרת בוגרת שנקר, עברה מסע בעולם העיצוב אחרי טיול באפריקה, שבו גילתה עניין רב בחומרים, צבעים, נופים וטקסטורות.
התחלתי את המסע שלי בעולם העיצוב במחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר אחרי טיול באפריקה שבו גיליתי כמה אני מתעניינת בחומרים, צבעים, נופים וטקסטורות. ודרך המשקפיים האלו חוויתי את כל הטיול. הבנתי שלא כל המטיילים לצידי התבוננו במציאות מסביבנו דרך אותה פרספקטיבה והחלטתי ללכת אחרי התשוקה הזו לגעת בחומרים, טקסטורות וצבעים שבערה לי בידיים.
במהלך הלימודים כמו כל סטודנט שעובד קרוב מאד עם חומרים נחשפתי לקסם הזה שקורה כשנוגעים בחומר והוא הופך למשהו יש מהאין – תחושה כמעט אלוהית וכל כך מיוחדת ומרגשת. למדתי לעבוד עם מתכות כאילו היו פלסטלינה, התנסיתי בעבודה עם פלסטיקים, בדים, זכוכית, אבני חן ועורות לצד מגוון אדיר של טכניקות שלא דמיינתי שאדע מעבודה על תוכנות עיצוב גרפי, תוכנות תלת־מימד ואפילו תפירה, רקמה, דפוס וחריטה.
אחרי הלימודים עבדתי כמה חודשים עבור חברת תכשיטי אופנה ומהר מאד הבנתי שזה לא בשבילי ופתחתי מותג תכשיטים ואקססוריז משלי שפעל 5 שנים בארץ ובעולם. מעבר לקולקציות יותר ענידות, יצרתי עבודות לתערוכות ושיתופי פעולה. למשל – סדרת גופיות שהיא בין בגד לתכשיט ונעשתה עבור השקת אלבום הסולו של גלעד כהנא “אפריקה שלי” ב־2015. הסדרה נוצרה בהשראת שיר הנושא של האלבום “אפריקה שלי” ובהשראת המילים (״חושב על פוליטיקה במקום על רומנטיקה״) חזרתי אל הנקודה בה בחרתי לעצב תכשיטים – מקום מאד רומנטי שבו לא מתעסקים במה טרנדי ומסחרי ופשוט יצרתי מהלב והבטן. שילבתי את העבודה עם המתכת שנהייתה עבורי עבודה בעיניים עצומות לצד הדפסת טקסטיל ועבודה עם כל מיני רדי מייד וחומרים ממוחזרים כל זה בכדי שהפריטים עצמם ינגנו בסופו של דבר.
מעולם לא באמת התעסקתי בשאלה מאיפה מגיעים חומרי הגלם שאני כל כל רגילה לגעת בהם? מי הם אותם אנשים שנגעו בהם הרבה לפני? איפה ואיך נוצר הקסם הזה שנקרא זהב למשל? ועוד הרבה שאלות שפתאום ממש ממש הטרידו אותי ולא נתנו לי מנוח.
אחרי העבודה על הפרויקט הזה התגלגלה למוח שלי מחשבה שמעולם לא העסיקה אותי לפני. הרגשתי שממש הבנתי עם השנים והניסיון איך ליצור תכשיט על מגוון הטכניקות והחומרים, ואפילו לימדתי אחרים איך ליצור את הפלא הזה, אבל מעולם לא באמת התעסקתי בשאלה מאיפה מגיעים חומרי הגלם שאני כל כל רגילה לגעת בהם? מי הם אותם אנשים שנגעו בהם הרבה לפני? איפה ואיך נוצר הקסם הזה שנקרא זהב למשל? ועוד הרבה שאלות שפתאום ממש ממש הטרידו אותי ולא נתנו לי מנוח.
התחלתי לקרוא על הנושא באינטרנט אבל חוץ מאזכורים לסרט “לגעת ביהלום” בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו מ־2006 לא ממש מצאתי שום מידע על תכשיטים. הסרט עוסק במלחמת האזרחים ובמלחמת הכנופיות בסיירה לאון בסוף שנות תשעים על השליטה בשדות היהלומים במדינה תוך ניצול אלימות ועבודות כפייה של אזרחים וילדים רבים בכדי לכרות את היהלומים האלו בתנאים מסכני חיים. הבנתי שיש פה משהו אבל לא קיבלתי תשובות לשאלות שהטרידו אותי והבנתי שזו לא התמונה המלאה.
החלטתי ללכת עד הסוף ולחפש תשובות לשאלות שלי, אחרי שהשיטוטים באינטרנט לא ממש השביעו את הרעב שלי לדעת. התקבלתי לתואר שני בברלין שהתמקד בעיצוב אופנה בת־קיימא, ולפני קצת יותר משלוש שנים עזבתי את ישראל, את העסק שהיה לי ואת כל המוכר והנוח והתחלתי הרפתקה חדשה עם בעלי והכלבה החמודה שלנו בחורף המושלג בברלין. הלימודים במדינה זרה עם סטודנטים מכל העולם שמתנהלים באנגלית הייתה חוויה שפתחה את העיניים שלי ברמות שלא דמיינתי בכלל, וללא ספק גם תרמה הרבה ליצירתיות שלי ולהתפתחות שלי בתור בן־אדם ומעצבת.
בלימודים התנסיתי בעיצוב ויצירת אופנה תוך חשיבה הוליסטית על ההשפעות שיש לכל בגד ופריט באופן כללי על העולם, על בני האדם, על הטבע ועל העתיד של כולנו. נדהמתי לגלות שלמרות שהלימודים בשנקר עסקו מאד לעומק בעולם העיצוב ובתהליך עיצובי, אני והסטונדטים שלמדו איתי לא עצרנו לחשוב מאיפה מגיע חומר הגלם הזה? איפה עוד החומר הזה טייל בעולם? איך עיבדו את החומר גלם הזה בכדי שיהיה החומר שהוא עכשיו? ומי עשה את זה? ובטח שלא חשבנו איך התהליכים האלו משפיעים ברמה יותר רחבה.
נדהמתי לגלות כמה מים נדרשים בכדי לייצר כל מטר של כותנה, בכמה כימיקלים רעילים משתמשים בכדי בכלל לגדל את אותה כותנה שמתחילה כזרע וגדלה באדמה. הופתעתי מכמות החומרים הכימיים שנדרשים בכדי שנוכל ללבוש בגדים בכל מיני צבעים, וכמה פיסות ושאריות בד שהם פסולת שנוצרת ונשארת על רצפת מפעלי הגזירה והתפירה ברחבי העולם בגלל הגזרות שפיתחו מעצבים ויצרנים ברחבי העולם.
התנסיתי באתגר העיצובי והיצירתי הזה שלחשוב ולעשות עיצוב מתוך הפרספקטיבה של קיימות והופתעתי כמה מעודד יצירתיות התהליך הזה. לחשוב על פתרונות עיצוביים ויצירתיים לבעיות שהן היום ממש קונבנציונאליות בעולם עיצוב המוצרים (לא ממש משנה איזה מוצרים, בין אם זה בגדים, תכשיטים, רהיטים, אריזות ועוד). המגבלות האלו איפשרו לי לאתגר את עצמי עיצובית וליצור משהו שאולי על פני השטח נראה יחסית פשוט אבל הסיפור מאחורי המוצר הוא מיוחד ואחר. האספקט היותר מרכזי שחזרתי אליו היה שכסטונדטית בשנקר לימדו אותי שהעיצוב מתייחס למה שקורה היום בעולם ולא מנותק מהמציאות מאחר ועיצוב אמור לשקף תקופה והלך רוח תקופתי.
הפריטים בתמונה פה מעל, הם ההתנסות הראשונה שלי בעיצוב אופנה בת קיימא והם נוצרו כחלק מבניית רעיון עסקי עבור החברה איך לנצל את עודפי הטקסטיל הרבים שיש להם. על בסיס השאריות האלו בניתי יחד עם עוד 3 סטודנטיות מהקבוצה שלי (Tamara Fenech, Livia Rotenberg, Luna Mazzolini) ערכות DIY שמלוות את המשתמש לאורך כל התהליך עד לייצור הסופי של המוצרים האלו כולל שילוב טכניקות הטקסטיל הידניות שחקרנו.
בתור מעצבים יש לנו המון כוח להפוך את העולם הזה ואת החיים שלנו לחיוביים יותר
במהלך התואר השני הבנתי יותר לעומק את הכוח שיש למעצבים להשפיע על החיים היומיומיים על פני הכדור הזה, מאחר וכל מוצר או שירות שיש מסביבנו הוא מעוצב (גם אם לא לטעמנו). מישהו החליט איך הוא יראה ואיזו חוויה נחווה כשנבוא עם המוצר או השירות הזה במגע. בתור מעצבים יש לנו המון כוח להפוך את העולם הזה ואת החיים שלנו לחיוביים יותר, ובעיניי, משבר האקלים אמור להיות אחד האתגרים העיצוביים המרתקים ביותר. הוא אמור להנחות בתי ספר לעיצוב בכל העולם וסוכנויות וחברות עיצוב איך לחבר אותו למה שקורה על אמת עכשיו ובתקווה גם לחבר לעתיד.
אם אנחנו בתור מעצבים לא נחשוב על הדרך שחומרי הגלם שלנו עושים ועל ההשפעות היותר רחבות שיש לדיסיפלינת עיצוב שלנו על העולם יכול להיות שנתעורר בעוד כמה שנים וחומרי הגלם האלו יהיו משמעותית הרבה פחות נגישים ויותר יקרים כתוצאה משינויים גלובליים במים נקיים, במזגי אוויר קיצוניים שפוגעים בתשתיות, בחקלאות ותפוקת העבודה. עיצוב הוא לא מנותק מהסביבה אלא אמור לשקף את אותה סביבה ובהתחשב בזה ששמונים אחוז מההשפעות הסביבתיות של מוצרים רבים נקבעות על שולחן המעצב זה רק מתבקש שנאמץ את הכוח הזה שלנו בשתי ידיים ונהפוך אותו לכוח חיובי.
דניאל קלר אבירם היא חוקרת, מייעצת, כותבת ומעצבת על הספקטרום בין עיצוב וקיימות בעיקר באופנה ותכשיטים. היא חיה בברלין ועושה שיתופי פעולה רבים עם עמותות, ארגונים וחברות פרטיות ברחבי העולם.
https://www.instagram.com/daniellekeller
סטנלי דונווד מתראיין על העבודות שלו, דורין שוורצמן משחררת את סרט הגמר המופלא – ׳הדב׳, סרטון אנימציה מרגש על טראומות מלימודי נגינה, עידו אגסי מייצר ספרים כמו פעם, ורופוס ויינרייט מושפע מוינדזור מקיי.
שמונה שנים אחרי שהמעצב והמוזיקאי עידן אפשטיין הגיש את פרויקט הגמר שלו בשנקר — ‘קלפטר’ — הוא עדיין מצלצל יפה, ומהווה את אחד הפרויקטים המרשימים והמעמיקים שנעשו בעשור שחלף במחלקות לתקשורת חזותית.
׳קלפטר׳ היא חברת גיטרות ישראלית דימיונית, שהולכת עד הסוף, ולא רק מייצרת גיטרות – אלא גם שופעת במרצ׳נדייז: מפרטים, מיתרים, רצועות, פוסטרים ועוד.
רגע לפני שתערוכת היחיד של האמנית מורן קליגר, ׳קין׳ בגלריה נגא, נכנסת לפרק התצוגה האחרון שלה, היא משתפת אותנו בתהליך היצירה והמסע שעברה מתערוכת היחיד האחרונה – ״שבעה פרימטים״.
Uncoated הוא מגזין עיצוב קיצוני, במטרה לחשוף יוצרים ויוצרות מרתקים, תחומי יצירה נישתיים ולהטיל ספק על הגבולות שבין עיצוב, אמנות, אנימציה ואיור.
© כל הזכויות שמורות לטל סולומון ורדי
הפונטים באתר בחסות
פונטף – מטבעת אותיות