4 המלצות לסרטי דוקו בדוקאביב 2021

איזה כיף שבא אביב. סתם. שהתחיל החורף, אה לא, שנגמר. רגע מה? איזה שנה אנחנו? אם אדם אינו יצא מביתו במשך חצי שנה, האם הוא באמת קיים?

העולם השתגע ואנחנו איתו. כדי להקל על התסכול שלוכד נפשותינו ומאיים לקחת אותן יחד איתו אל מעמקי השיברון הכנתי לכם מספר המלצות חמודות חמודות לסרטים שעוד מוקרנים (לא עוד הרבה זמן, כדאי למהר) בפסטיבל הכיפי של השנה הלוא הוא — דוקאביב.
החיים קורים ואנחנו איתם. ותכף זה נגמר. ואנחנו נישאר רווי השראה ותוכן מהמם. אל ייאוש.

דריס: פורטרט אינטימי (Dries)

דריס ואן נוטן, מעצב בלגי הידוע בעיקר בשל עיצוביו הנועזים, פורצי הגבולות והיצירתיים להפליא — נחשף בסרט המשרטט את קו דמותו הכה יחודי בתור מעצב־על, כאשר על המסך נצפה בפנינו גבר, יש לאמר, די סטנדרטי – לבוש סוודר וג׳ינס בצבעים כהים, שום דבר העלול להעיד על היותו אחד ממעצבי האופנה המוערכים ביותר בעולם, ועל בחירותיו העיצוביות פורצות הדרך של ואן נוטן בעבודתו.

ואן נוטן אינו רגיל לעמוד אל מול המצלמה, והסרט הזה הינו הפעם הראשונה ב-30 שנות הקריירה שלו בה מוכן ואן נוטן לחשוף את חייו ותהליך יצירתו המוקפד להפליא.
לצד סקירה מרהיבה של יצירתו לאורך השנים, הסרט מלווה את ואן נוטן בהכנות לתצוגת האופנה הצבעונית ביותר שיצר בחייו.

״אנשים כמו דריס משאירים את הלהבה חיה״ — כך אומרת עליו איריס אפפל באחד מהראיונות עימה בסרט. אין ספק שהלהבה שבו חיה ובוערת, ומקרינה על מה שנוגעות ידיו, בצורה שאין שני לה בעולם האופנה כיום.

הפסקול הולחן ע״י קולין גרינווד, הבאסיסט של רדיוהד.

בלגיה/גרמניה 2017, 90 דק', אנגלית ופלמית

בחדר שלי (In My Room)

סרטה של איילת אלבנדה הינו הצצה חושפנית אל תהליך ההתבגרות של שישה בני נוער, אשר נוצרת באמצעות סרטונים שאותם צילמו בעצמם בחדרם והעלו ליוטיוב בלבד. אותם המתבגרים מצלמים עצמם במשך מספר שנים ופותחים בפנינו את דלתות חדרם (וכולנו יודעים כמה חדר של מתבגר הוא מבצר שמור ומבוצר ורפלקציית אישיות מהודרת) באמצעות יומנים מצולמים. הסרט כולו מורכב ממונטאז' ערוך היטב של אותם הסרטונים שהעלו המתבגרים ליוטיוב. כאשר דרכם נרקם סיפור אישי אך קולקטיבי, על הקושי שבהתבגרות ובצמיחה, השינויים, הבדידות, המאבקים, הכאבים והצורך הבלתי נלאה שיאהבו אותך.

הסרט מרגיש מעט כמו שיטוט יוטיוב של גיל 14. כמו רצף תודעה של מתבגר. במיוחד היום, בעידן האינטרנט. אם אתה לא שם אתה לא קיים, ואני אישית חושבת, בתור חלק מהדור הזה שנקרא 'דור ה-Y', שכל אדם אשר שייך לדור הזה ולזה שאחריו, עשוי למצוא את עצמו או מרכיב מתוך עברו בכל אחד/ת מהנערים/ות הללו.

ישראל, 2017. 68 דק', אנגלית

סופרוומן (Super Women)

הסרט עוקב אחרי חייהן של 5 קופאיות בסופרמרקט ברמת אביב במשך שנתיים ומתעד את כל מה שחשבנו עליו (אולי זאת רק אני?) ב5 הדק' האלה בקופה בין ה- 'תרצי שמן זית ב20 במקום 30?' ל- 'יש כרטיס מועדון'? – האהבות, האכזבות, הקשיים, העבר והעתיד הלא ברור. הקשרים ביניהן, האחווה הכה יחודית שלהן וההתמודדות היומיומית של עולים.ות חדשות בארץ. הסרט מעורר שאלות חשובות בנושאים כמו הגירה והתמודדות עימה, המאבק היומיומי והקשיים, בצורה שאי אפשר להשאר אדישים אליה.

מתי בפעם האחרונה צפיתם בדיאלוגים מרגשים לצד קול כריזה על מבצעי והנחות החודש?
אני מודה שהייתי סקפטית בהתחלה, אך הקלוזפים חסרי הרחמים לא נתנו לי מקום להתבלבל, ולא יכולתי שלא להכנס לעולמן של אותן 5 חברות למשמרת.

ישראל 2012, 80 דק', עברית ורוסית

חפיפה (Women In Sink)

בסרטה הקצר של איריס זכי (שעשתה גם את 'מתנחלת'), הקימה זכי סט צילום מעל לכיור חפיפה במספרת נשים ערבית- נוצרית בואדי ניסנס שבחיפה, בה עבדה בתור חופפת שיער על מנת לצלם את הסרט.

הסרט בנוי מאוסף פורטרטים של נשים ערביות ויהודיות, מוסלמיות ונוצריות- אשר חושפות בהתמסרות וכנות רבה את דעתן על נושאים כמו פוליטיקה, ההיסטוריה של מדינת ישראל, הסכסוך הערבי-ישראלי ואף על אהבה, בעודן מקבלות חפיפה מקיפה מידיה של הבמאית.

נקודת המבט על נושאים אלו, אותה בוחנת זכי, היא מה שהופך את הסרט לכל כך חד פעמי – נקודת מבטן של נשים.
ידיה של זכי שוטפות, מקרצפות ומסבנות את פדחתן של אותן הנשים בעודן מדברות בקלילות משעשעת וכנות גדולה על נושאים קריטיים ומורכבים, מה שמייצר תחושה חמה, אינטימית, וקסם גדול.

ישראל/בריטניה 2015, 35 דק', עברית

ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!

המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←

שליחת פלייליסט מהמם במיוחד