לרגל יציאת ״פלומות״, סרט האנימציה החדש והמרהיב של חני דומבה ותום קוריס מסטודיו TOM & HANI, לי דרור ישבה איתם לראיון עומק על התהליך הסזיפי ביצירת סטופ־מושן ידני, הקשיים במסע והתוכניות לעתיד.
״פלומות״ הוא פנטזיית פולקלור המתרחשת במהלך העלייה הרוסית לארץ בשנות ה-90. אלינה היא נערה מתבגרת ועולה חדשה שגרה עם סבתה בעיירה מדברית קטנה. היא מנסה להשתלב עם בני גילה ולהתגבר על העזיבה של אמא שלה, עד שמתחילה להתפתח אצלה תופעה גנטית מוזרה – הגוף שלה מתחיל לצמח נוצות, ואלינה נאלצת לבחור בין הצורך להשתייך ובין הזהות שלה.
הסרט הופק על ידי עמית גיצלטר מסטודיו דה הייב, את התסריט כתבה חני דומבה ואת הסרט ביימו יחד חני ותום. ״פלומות״ נעשה בתמיכת קרן מקור, מפעל הפיס והקרן החדשה.
סטודיו האנימציה TOM & HANI, שמתמחה באנימציית סטופ־מושן, פועל בתל אביב כבר למעלה מעשור. הסטודיו, שהוקם על ידי חני דומבה ותום קוריס, מפתח ומפיק סרטי אנימציה עצמאיים שהשתתפו וזכו בפסטיבלים בינלאומיים ברחבי העולם. בנוסף, הם מפיקים גם קליפים ופרסומות, תוך שימוש במגוון טכניקות סטופ־מושן ואנימציה.
משמח אותי שהסרט ”פלומות” פורס כנפיים ואפשר לצפות בו גם אונליין. בעיניי יש קו מקשר בתמות הסיפוריות בין שני הסרטים שיצרתם — ”לילי” ו־”פלומות”. מסכימים?
חני: האמת שזה לא קרה בצורה מכוונת. שניהם מתעסקים בהתבגרות, אולי בשלבים שונים בחיים. "לילי" מתעסקת בתקופה בחיים שבה זכרונות ילדות הולכים ונעלמים, והנסיון להאחז ולהחזיק בהם שלא יתמוגגו ו־"פלומות" התחיל ממחשבה על אישה עם נוצות על הגוף וחוויה של השונות, משם זה חיבר אותי ל־”ציפור האש” ואגדות סלאביות שגדלתי עליהן, יחד עם הקשר לסבתא שלי. כל אלו ביחד התחברו לנרטיב אחד.
איך היה המעבר מהתסריט אל פיתוח הויזואליה של סרט?
חני: העבודה על התסריט והויז’ואל היתה במקביל לסטוריבורד והוידאו־בורד. היו דברים שהיינו צריכים לפצח, כאלו שעבדו כתסריט ואז תוך כדי ציור הסטוריבורד הבנו שצריכים להתבצע שינויים. בנינו בובות אבטיפוס לדמויות – הדמות של אלינה הנערה עברה שינוי גדול, לעומתה הסבתא נשארה כמו שהיא והייתה מפוצחת מההתחלה.
נראה שיש חלוקה ברורה – חני מתעסקת בארט ותום אחראי על האנימציה. איך נראה יום בחיי הפקת הסרט כשאתם מגיעים לשלב האנימציה?
תום: אלו יחסי כבוד, כל אחד אחראי על שלב אחר בתהליך, מקבל מהשני הערות ומתקדם בהתאם. את הבימוי והמשחק מפצחים כבר בשלב הוידאו־בורד ומחדדים ביחד לפני כל צילום. יש לנו מראש הערות ומחשבות על קצב תנועה ובייחוד על המשחק.
לפני הצילומים אני מכין צ’קליסט של נקודות חשובות שצריך לשים עליהם דגש כמו מעברים, ביטים או קיפריימים חשובים (קי פריים – נקודות חשובות באנימציה שקובעות התחלה או סיום של פעולה שהדמות מבצעת). זה כמו לנתח משחק של שחקן או שחקנית מעולם הלייב אקשן עד לרמת המיקרו – איפה הדמות זזה מהר ונותנת הדגשות על המשחק שלה, על הדרמה. אם זה בשפת גוף ובהבעות, איפה היא שמחה, איפה היא כועסת, איפה היא מהורהרת.
חני: כשדמות הולכת וצריכה להגיע למיקום מסוים בסט, אנחנו חייבים לעשות חישובים כדי שזה יעבוד.
תום: אנחנו בודקים שניות עם סטופר. אם השוט הוא שש שניות והדמות צריכה להגיע אחרי שלוש שניות לנקודה ולהרים משהו בדיוק בטיימינג, אז מסדרים כל צעד בזמן שלוקח ומסמנים על הסט. מצד שני, אני אוהב שיש איזושהי זרימה שקורית תוך כדי התהליך, קצת כמו שאתה מצייר משהו ואז פתאום אתה מרגיש שצריך לתת עוד צבע שחור.
כשעבד איתנו לירון נרונסקי, ניסינו לתת הנחיות כמה שיותר ברורות, אבל לפעמים קורה משהו אורגני תוך כדי העבודה, הבובה יוצרת משהו במקביל למה שתכננת והרבה פעמים זה לא דבר שלילי. אלו דברים שקורים כי אתה רואה את התהליך בכזאת זכוכית מגדלת תוך כדי שאתה עובד, ויש רגעים שמאפשרים הסתכלות קצת אחרת.
יש לכם דוגמה לשוט שבתסריט היה כתוב טוב ופתאום בוידאו־בורד הוא לא עבד כמו שחשבתם?
חני: שוט ההליכה ביער היה שוט ארוך של הסבתא והילדה שהולכות ומתרחקות, ואנחנו רואים אותם ונשבר הלב. גם התעקשתי עליו, ואז צפינו בו בעריכה ואמרתי לתום תקשיב השוט הזו מיותר, והוא הסכים איתי.
צריך להבין לגבי אנימציית סטופ מושן, אם יש דמות שהולכת על משטח חלק זה עניין אחד, ואם הדמות בשטח לא חלק פתאום יש מליון אתגרים אחרים: האינטראקציה בין שתי הדמויות שצריכות ללכת בתוך השביל עם שיחי הפטל, התייחסות לציפורים ושאר העצים היא מורכבת. ״רימינו״ קצת כך שאובייקטים שיותר רחוקים ייראו קטנים יותר בקנה מידה, כדי שלא נצטרך לבנות סט בממדי ענק.
האם היו לכם מסקנות מ־״פלומות״ שתקחו בפרויקט הבא? נראה שהיו הרבה קשיים והצלחתם למצוא להם פתרון.
תום: אולי זו הנטייה המזוכיסטית אישית שלנו, אבל כל סרט אנחנו מרגישים שאנחנו מחפשים משהו חדש, בטעות או לא בטעות – זה להמציא מחדש את הגלגל. עצם זה שפיצחנו הרבה דברים בעבר ברמה הקונספטואלית עוזר לנו להבין איך לפצח את הדבר הבא. לצורך העניין, אם עכשיו נצטרך לעשות מים או אש ,כבר יש לנו תהליך שניסינו בעבר.
חני: דוגמה טובה עם המים – השתמשנו בטכניקה מסוימת ב־״פלומות״ וב־״סאנדיי״. בסרט החדש היינו צריכים לעשות בריכת דם, אבל דם לא מתנהג כמו מים. היינו צריכים ללכת על טכניקה אחרת. אז יצרנו את הדם מסליים ולא מג'ל לשיער. דווקא האתגרים האלה זה מה ששומר לנו על העניין.
תום: אחרי הסרט ״לילי״ היה חסר לי הבעות פנים, וב־״פלומות״ פתרנו את זה בכל מיני צורות. ב־״סאנדיי״ רציתי שיהיה יותר משחק לידיים, אז נתתי על זה במשחק הרבה יותר דגש, ואפשר לראות איך הדמויות מתפתחות כשחקניות ברמה הטכנית.
״פלומות״ הוא למעשה קופרודוקציה עם צרפת. איך הגעתם לזה, ואיך היה התהליך איתם?
חני: בגלל שזה סרט יחסית שאפתני עם המון דמויות וסטים, אז חשבנו על להביא עוד מימון ולעשות הפעם סרט לפי התקציב שבאמת הוא עולה. עמית המפיק שלנו יצר חיבור עם חברת הפקה צרפתית בשם ״לס פילם לארליקון״. הם הביאו את גוף השידור הצרפתי ARTE.
אם ההפקה הצרפתית הייתה משיגה עוד תקציב, היינו עובדים במקביל עם סטודיו אנימציה צרפתי. אבל בגלל שהביאו רק את גוף השידור, הרוב קרה כאן. ב־ARTE עבדנו מול הלן, שהייתה מאוד מעורבת בדיאלוג על התסריט וזה היה חשוב לה.
בעבודה עם הרבה אנשים לכל אחד יש הערות אחרות. איך הצלחתם לשמור על הקו שלכם?
חני: הקרנות בארץ מתערבות אבל בקטע טוב, הן רוצות לראות שאת סגורה על הרעיון שלך. ARTE באו עם המון הערות, היו הרבה חילופי דברים, ולפעמים ההערות שלהם פתחו לנו את הראש.
תום: צריך להיות פתוחים. כשאנחנו היינו סטודנטים בביקורות של מרצים, ואחרי זה בתהליכי עבודה, תמיד יש מתח בין לשמוע ביקורת ובאמת להפוך למציאות. בסופו של דבר האינטרס הוא שהסרט יהיה טוב יותר. אתה פשוט צריך לברור ולחשוב על זה בצורה כנה, להעביר את הסרט במסננת ופילטרים, לזרוק לפח דברים ואולי לשנות כדי שזה יעבוד יותר טוב כסרט.
על איזו סצנה לא הייתם מוותרים בסרט?
חני: הפיוס עם הסבתא , שאולי הוא לא היה צריך להיות כמו שהוא קיים בסרט, ומבחינת מהלך תסריטאי היה אמור להיות עם איזה קלאש.
הרבה יוצרים, כולל אותי, נכנסים ללופים אינסופיים של ספקות וחששות. איך יודעים מתי להגיד לעצמנו בתהליך היצירה מתי לעצור?
חני: אני חושבת שעד סוף הסרט תמיד יש טיפה ספקות והתלבטויות, וגם אחרי שהוא נגמר הם ממשיכות לצוץ. אבל תכלס, מפעל הפיס אומר לנו מתי לעצור, יש להם דדליין מאוד נוקשה להגשה.
תום: אנחנו שמים גבולות אחת לשניה, כדי שלא נחרוג מהלו״ז וצריך להתנער לתוך העשייה. גם יש שלבים שמראים לאנשים חיצוניים את הסרט בכל מיני שלבים וזה עוזר, צריך לבחור בקפידה עוד בן אדם אחד או שניים, אחרת זה יותר מדי רעש עבורי ועודף ההערות מוציא אותי מאיזון.
יש לכם טיפ לסטודנטים שסיימו כדי שיוכלו לשמור אנרגיות ליצירה נוספת מחוץ ללימודים?
תום: אני מלמד במנשר ואומר לסטודנטים, ״גם אם אין לכם תקציב – פשוט ליצור משהו״. יש יצירות דלות תקציב ואפשר גם ליצור בזמן הפנוי ולהיות סבלני עד שכן מקבלים תקציב. אם סיימת ללמוד אנימציה ואתה לא יוצר בשביל עצמך דברים קטנים, אז נראה לי שבחלוף הזמן הסיכוי שאתה תחזור ותעשה את הדברים האלה יהיה מאוד נמוך.
חני: אין הרבה סטודיואים בארץ שאתה יכול ללכת להתמחות בסטופ־מושן. אתה צריך לבד להבין שהכל תלוי בך ואתה חייב להניע את הדברים האלה. אם זה לכתוב או להתחבר לכותבים ופשוט להניע אפילו דברים קטנים וקצרים. גם אנחנו התחלנו ככה.
הכמיהה להגיע לפסטיבלים בחו״ל קיימת בין היתר גם כדי לפגוש קהילה. אמרתם שהיו לכם שיחות עם אנימטורים מהעולם. אתם זוכרים מפגש עם אנימטור ממדינה אחרת שנשאר איתכם?
תום: הכי אוהב בפסטיבלים שמדברים עם יוצרים, ואתה רואה שאותן בעיות שאתה חושב שהן רק כי אנחנו בישראל – קורות לעוד אנשים, כי זה חלק מהתהליך להסתבך עם הפקת אנימציה.
חני: אני הייתי בהירושימה כשהצגנו את ״לילי״, והדהים אותי פשוט התקציבים שיש בחו״ל. אנשים שעושים בול מה שאנחנו עושים רק בתקציב פי 4 מבחינת היקף הפקה. להבין שלכולנו יש את אותם אתגרים ואותם תשוקות. ב־״פלומות״ עבדה איתנו נינה אלון על הארט, ובאמת שלא היינו מצליחים לעמוד בלוחות הזמנים בלעדיה. היא היתה מדהימה.
תום: לירון נרונסקי מאוד עזר עם האנימציה ואביב זיו עזר לנו עם הפוסט־פרודקשן.
איזה אמנים מעוררים בכם השראה?
חני: בשבילי לגמרי הייאו מיאזאקי ואיסהו טקהאטה, כל סרטי האנימציה היפנים הקלאסיים, טים ברטון והסרטים הישנים שלו, ״קורפס ברייד״ זה סרט מדהים בעיניי. מבחינה טכנית יש שם שלדי פנים וכל מיני מכניקות שאני לא יודעת אם עושים היום בכלל. מבחינתי השאיפה היא מה שעשו שם מבחינה טכנית.
תום: אני אסיף קצת מכיוון אחר – אדם אליוט, מרי ומקס.
״פלומות״ אתם מוציאים עכשיו, ״סאנדיי״ היה לאחרונה בפסטיבל חיפה, מה הלאה מכאן?
תום: אנחנו מצלמים עוד סרט למישהו אחר, פעם ראשונה שאנחנו לא הבמאים. הבובות שחני יצרה מלאות באופי, ייקח עוד זמן עד שייצא.
חני: הם שכרו את הסטודיו לצורך צילומי הסרט והאנימציה שאנחנו עושים להם. זה פרויקט מגניב ממש, הפעם הבובות עשויות מלבד ולא מסיליקון. בזמן שתום עובד על האנימציה אני מפתחת פרויקטים חדשים – תסריטים וארט.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
