תערוכת ז׳אן-מישל בסקיאט: עבודות שטרם נראו קמו לתחייה בניו יורק

התערוכה Jean-Michel Basquiat: King Pleasure בניו יורק מספרת את סיפורו של ז׳אן מישל בסקיאט: אמן פורץ דרך שחיי חיים של רוקסטאר ועזב את העולם בגיל 27.
במסגרת תערוכה שמוצגת כעת, התקיים אירוע ששילב סיור בתערוכה ובסיומו מופע מוזיקלי־ויזואלי: "Liminal Space", שהציג מספר מוזיקאים שהופיעו על רקע דימויים מונפשים מתוך יצירותיו של האמן. המעצבת נועם אוחנה הייתה והתרשמה.

בסקיאט נולד בברוקלין להורים מהגרים, וגדל בסביבה שהקיפה אותו באמנות ובמוזיקה. בחייו עבר לא מעט טלטלות, הוא התחיל את דרכו האמנותית כנער שישן ברחוב וצייר גרפיטי. לא הרבה שנים אחר כך הוא כבר היה אמן מפורסם בסצנת האמנות בניו-יורק, כיכב על שער הניו-יורק טיימס, יצא עם מדונה ובילה עם אנדי וורהול. 

התערוכה מציגה מגוון יוצא דופן מיצירותיו של בסקיאט, חלק גדול מהן מוצג לקהל לראשונה. המקום תוכנן כך שהשיטוט בו ירגיש כמו מסע דרך חייו של האמן וזה עובד יפה. החללים מחולקים כרונולוגית לפי תקופות בחייו ולמעברים ביניהם יש קצב נכון: הוא לא מרגיש מונוטוני או מעייף – כפי שעלול לקרות כשמסדרים באופן כרונולוגי – אלא קיים פיזור מחושב ששומר על העניין ומוביל את הקהל להסתובב מבלי ללכת לאיבוד יותר מדי – רק במידה הרצויה. התערוכה עשירה: ציורים ורישומים, סקצ׳בוקים עם טקסטים ושירבוטים, אוספים של חפצי אמנות ושחזורי חללים – מהבית שבו גדל, הסטודיו שבו עבד, ומועדון הלילה שבו בילה.

Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili

Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili
Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili
Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili
Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili

ניכר מאוד הרצון לעטוף את הכל באווירה חמה, משפחתית וחיובית. החלטה מובנת כשמדובר באחיותיו של בסקיאט שאצרו את התערוכה. בחלקים מסוימים זה הרגיש אותנטי יותר מבאחרים, אבל בגדול זה עובר לחלוטין, אפילו כשידוע שחייו של בסקיאט לא תמיד היו קלים. הסיפור שלו, בדומה לרבים אחרים הוא מורכב ונראה שהיו בו חום ואהבה לצד התמודדויות לא פשוטות. התערוכה נפתחת בחלק שמוקדש לילדותו ובו ציורים של בסקיאט הילד, מסמכים כמו תעודת הלידה וספר הכתובות שלו וקטעי וידאו משפחתיים.

Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili
Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili

הסגנון של בסקיאט הוא כזה שקל לזהות, כשמסתכלים יודעים של מי זה. צבעים חזקים וקווים גסים לצד שרבוטים מהירים, והמון שכבות של ציורים על מחיקות של ציורים אחרים. העומס גם קונספטואלי: תרבות הפופ, נושאים פוליטיים כמו גזענות והיחס לשחורים (מכאן הכתר השחור המזוהה עמו), אזכורים לנושאים כמו דת, היסטוריה ומדע שהיה לו עניין וידע נרחב בהם ועוד. הוא התייחס למשטח העבודה כמו אל היומן שלו. אחד המאפיינים המעניינים יותר בעבודות שלו הוא שילוב של המון טקסט מהסוג שלא עבר פילטר כדי להיות מנוסח כמשפט שהצופה מיועד לקרוא – אלא אוסף של מחשבות. גם על הקנבס אפשר להרגיש את האנרגיה האקספרסיבית של הגרפיטי. עולה תחושה של אדם שיש לו לא מעט לומר על העולם, אבל הוא לא מרגיש צורך להסביר את עצמו כדי להיות מובן.

Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili
Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili

הסטודיו של בסקיאט ברחוב Great Jones במנהטן

החלק המלהיב במיוחד בתערוכה הוא זה המוקדש לסטודיו ברחוב Great Jones במנהטן. זה מתחיל בשחזור של חלל הסטודיו שמעצם היותו המקום בו עבד בסקיאט בשנותיו האחרונות ובו גם נמצא מת – כבר הופך אותו למרגש. זו הצצה קטנה לעבר וחוץ מצוירים, צבעים ומברשות אפשר לראות ספרים, תקליטים, רצפה מוכתמת, קופסאות סיגריות, בקבוקי אלכוהול, בגדים ועוד. ממש עושה חשק לקפוץ פנימה ולגעת בהכל. 

נהדר, אך בו זמנית לא מספיק: הייתי רוצה יותר. למשל להכפיל את כמות הדיטיילס. בנוסף, היה מעניין אם החלל ייתן תחושה שהאדם שחי ועבד בו עבר שם אתמול, שיטלטל אותי כמו שראוי לצפות מהמקום שבו התרחש הכל – אבל לא קרה. הסיבה לכך היא שהכל היה סטרילי מדי – בלאגן מאורגן.

כפי שציינתי, כשהאוצרות נעשתה על ידי המשפחה, מובן הרצון לנקות. בכל אופן, זה היה החלק האהוב עלי בתערוכה. כשמכירים את הסיפור ויודעים: כאן נוצרו יצירות מדהימות וכאן גם הייתה טרגדיה – החלל הזה תופס אותך ברגע ומיד גורם לך לדמיין: דאון־טאון מנהטן, אייטיז, ז׳אן מישל בסקיאט יוצר, כותב, מעשן, מנגן תקליטים. בתוך החלל הזה שהוא שכר מאנדי וורהול (Fun fact), הוא חי, עבד וגם נמצא מת כתוצאה ממנת יתר. אי אפשר לעמוד מול הסטודיו המשוחזר של בסקיאט ולא לחוש את הריגוש שעובר בגוף כשמביטים באסון.

בהמשך נמצאת גלריה מרהיבה שמציגה אוסף של חפצים מקוריים שנשמרו בסטודיו: ציורים, מחברות, צעצועים, חפצי אמנות שאסף לאורך השנים. מקסים שמחברות וניירות עם הערות וטקסטים שכתב קיבלו ספוטלייט. אגב, יש פלייליסט, שזה תמיד כיף: Listen Like Basquiat: Studio

זו מחווה שובת לב, ואחד המאפיינים שמבדילים את התערוכה הזו מתערוכת מוזיאון סטנדרטית ומקנים לה אלמנט מבריק של כיף

התערוכה מסתיימת בחלל משוחזר נוסף: חדר ה-VIP של מועדון ה־״פלדיום״ האייקוני בניו יורק, עבורו בסקיאט הוזמן ליצור ציורים. בחלל הזה התקיים המופע "Liminal Space", מופע בעל ארבעה חלקים שמשלב מוזיקה על רקע ציורים שלו שהונפשו והוקרנו על מסך. 

מודה, לא התרגשתי ממבנה החלל. כשמגיעים אליו אחרי שאר התערוכה הוא לא מהפנט באופן מיוחד מיתר החלקים. הרעיון היה לתת מקום לחלק בחייו של בסקיאט שהיה שייך למסיבות וחיי לילה, חלק דומיננטי בדמותו. בכניסה לחדר הוצב בר עם משקאות אהובים עליו ועל הקיר היו תלויים תצלומים שלו ממסיבות ובילויים ליליים. זו מחווה שובת לב, ואחד המאפיינים שמבדילים את התערוכה הזו מתערוכת מוזיאון סטנדרטית ומקנים לה אלמנט מבריק של כיף.

Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili

Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili
Jean-Michel Basquiat: King Pleasure. photo: Ivane Katamashvili

Liminal Space: הדימויים קמים לתחייה

ההופעה הייתה מורכבת ממופעים קצרים של שלושה מוזיקאים — Laraaji, Slauson Malone 1, L’Rain — שניגנו ושרו סגנונות שונים: אקספרימנטלי, ג׳אז אוונגרדי ואמביינט.

על המסך ברקע נעו דימויים אבסטרקטיים שיצר האמן Timeboy, שעבד עם פרינס, פליינג לוטוס, דה וויקנד ועוד מוזיקאים, יחד עם יצירותיו של בסקיאט.

החלק המעניין היה שהויז׳ואל שהוקרן על המסך היה בנוי כמו הציורים שלו משכבות על שכבות. בשכבה התחתונה דימויים סטטיים –  שנראו כמו (או היו?) ציורים שהודבקו על המסך עצמו, השכבה האמצעית הייתה תנועה של דימויים אבסטרקטיים. השכבה העליונה הייתה דימוי מאחד מציוריו של בסקיאט — ראש של דרקון — שנותר סטטי אבל עדיין קיבל מידה מסוימת של הנפשה דרך שינוי צבע או בחומריות שהגיבו בזמן אמת לצלילים. הכל השתלב עם הצללים של הנגנים על המסך. טכניקה מאוד מעניינת ולא צפויה של הנפשה ושימוש במקרן, היה תענוג לצפות.

Liminal Space. photo: Nayquan Shuler
Liminal Space. photo: Nayquan Shuler

התערוכה מציגה פריטים ויצירות שלא בטוח שיוצגו שוב במקום אחר או בהרכב דומה. ביצירות של בסקיאט יש פרטים רבים לצלול לתוכם, ושווה להקדיש כמה שעות לביקור בתערוכה כדי שיהיה זמן להתעמק בהכל. כשיוצאים מהתערוכה קשה להאמין שמדובר באמן שהקריירה שלו הייתה בת פחות מעשור. השאיר כמויות של השראה ומספר יצירות רב שרק אדם שהוא שילוב של כישרון מבריק, חיים מורכבים, חוצפה וכריזמה יכול היה ליצור.

https://kingpleasure.basquiat.com

Liminal Space. photo: Nayquan Shuler
Liminal Space. photo: Nayquan Shuler
Liminal Space. photo: Nayquan Shuler
Liminal Space. photo: Nayquan Shuler
Liminal Space. photo: Nayquan Shuler
Liminal Space. photo: Nayquan Shuler
Jean-Michel Basquiat 1982 © James Van der Zee Archive, The Metropolitan Museum of Art
Jean-Michel Basquiat 1982 © James Van der Zee Archive, The Metropolitan Museum of Art

ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!

המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←

שליחת פלייליסט מהמם במיוחד