fbpx

לונדון רותחת: אליס, ווס אנדרסון, חוויות אימרסיביות וקוסאמה

אין מה להתלבט, קנו כרטיס — לונדון שופעת תערוכות עיצוב ואמנות מטריפות עד סוף 2021: תערוכה מקיפה על ׳אליס וארץ הפלאות׳, כל הפרופס ופרטי העיצוב מהסרט החדש של ווס אנדרסון, חוויות אימרסיביות מרגשות בתערוכה LUX, וכמובן – קוסאמה.

מה יהיה מחר? בעיר יש תחושה של הווה, בלי לנסות להבין מה יהיה בעתיד. 

Alice

V & A Museum

תערוכת רטרוספקטיבה מושקעת מאוד על הסיפור ׳אליס בארץ הפלאות׳ והאבולוציה שלו. מאז יציאתו ע״י המחבר לואיס קרול (שם עט) לפני 157 שנה, דרך התהליך היצירתי, רישומים מקוריים, הטיפוגרפיה שעיצב בעצמו (לסיור המלא – תנו הצצה בהיילייטס של המגזין באינסטגרם).

בנוסף, סקיצות מקוריות וזעירות של האוירים על־ידי ג׳ון טניאל, שזו סגירת מעגל סופר מעניינת עבורו: הוא גם מתכנן את הפסיפס ׳לאונרדו דה וינצ’י׳ בחצר הדרומית במוזיאון ויקטוריה ואלברט שבו מוצגת התערוכה. אבל טניאל, שידוע בתור האיש שאחראי לכל השפה החזותית של ׳אליס בארץ הפלאות׳, לא היה היחיד וצירף אליו את האחים דלזיאל שפיתחו אותה למנעד הרחב של הדמויות בסיפור (בתערוכה מוצגים הסקצ׳בוקים העצומים שלהם).

בתערוכה גיליתי כל מיני דברים מאוד מעניינים, למשל: באחד המוצגים יש גירסא עברית (בסגנון תנ״כי) בקונסרטינה ארוכה במיוחד שהייתה חלק מאחת הגירסאות המודפסות. התרגום שם לא מלא, אלא חלקי מאוד של קטע קטן. התחקיר ימשיך כי זה מרתק. וגם, בסרט של דיסני תוכנן שסלבאדור דאלי יעצב את אותו על־פי סטוריבורד מאויר של John Hench. ספוילר: זה לא קרה. אבל אל דאגה, ב-1969 הוא חזר בצורת ספר במהדורה מוגבלת. הידעתן שבשנות השבעים השתמשו באליס להיות פרזנטורית בפרסומות שונות? מעניין אם טניאל היה מאשר את זה.

׳אליס׳ זזה כרונולוגית בזמן וכל אולם שלה מייצר עולם ויזואלי עשיר ואחר לחלוטין (כולל התייחסות לעיצוב הרצפה): הקרנות וידאו, סקיצות, קצת דיסני, עיצוב אופנה, ואפילו VR שדורש זמן וסבלנות המאפשר את החוויה הפסיכדלית המלאה. תערוכה מטריפה, מומלץ.

מחיר: 20 פאונד
מציגה עד: 31.12.2021

The French Dispatch

180 Strand

הסרט החדש של הבמאי ווס אנדרסון (חביב המעצבים), The French Dispatch, כבר יצא ברחבי אירופה (וגורף ביקורות מעולות, בישראל ייצא ב-2.12), ואין דבר יותר הגיוני מלחגוג אותו בתערוכה מקיפה עם כל הארט מתוכו. הסרט מורכב משלושה סיפורים שונים הקשורים לדסק החוץ הצרפתי של עיתון בדיוני בקנזס. העלילה מתבססת בקווי מתאר כלליים על עיתון ׳הניו יורקר׳, ושופעת כוכבים.

אנדרסון הוא שם נרדף לאסתטיקה מהודקת, שכל פריים שלו אפשר להדפיס כפוסטר. התערוכה מפרקת לגורמים את הפריימים ומאפשרת להתקרב ככל האפשר לפרופס, האביזרים, התלבושות, והמודלים המוקטנים שמהם נוצרו התפאורות. התערוכה אצורה היטב וזזה בקצב שמתחקה אחרי הסרטים שלו – איטי, מדוד, ומאפשר להתבונן בנחת.

אל תשכחו לשתות קפה בבית הקפה שמעוצב באופן זהה לסרט, כולל הספלים המהממים (שלא מוצעים למכירה).

מחיר: 10 פאונד
מציגה עד: 28.11.2021

LUX

180 Strand

מתי בפעם האחרונה בכית בתערוכת אמנות? ממש בכי כזה מעומק הלב, דקות ארוכות בלי שליטה. לא חושב שיצא לי לפני, האמת. זה מה שחוויתי ב־LUX, מול המיצב של A’stric. חדר שחור, שתי מראות זו מול זו שמייצרות קו חוף אינסופי, ולופ של גלים ששוטף את הקיר ממול והרצפה. גם את הנפש, מסתבר. 

התערוכה נמצאת באותו בניין עם התערוכה של ווס אנדרסון, אך מעוצבת אחרת לגמרי. היא מנסה לטשטש את הגבולות שבין הפיזי לדיגיטלי ולהציג קבוצת אמנים ואמניות שהם חוד החנית בתחום של חוויות אימרסיביות ווידאו־ארט: אס דבלין (אוצרת ומעצבת תפאורות מדהימה), רפיק אנאדול (אילת אביב כתבה עליו במגזין), A’stric, Carsten Nicolai, Cao Yuzi, Cecilia Bengolea ו-Universal Everything.

מעבר לניים דרופינג, כל מיצב שם מקבל חלל שלם ורחב, כשמסכי וידאו מקיפים ועוטפים אותך. לכאורה אין בין העבודות שום קשר קונספטואלי, אך הם מתפקדים מעולה ביחד. כל עבודה גורמת להרהר בנושא אחר, ולהיות חלק מעבודות האמנות עצמן. לבטל את הדיסטנס שיש בתערוכות אמנות קונבנציונאליות — ולשאוב אותך פנימה. לצערי, בישראל אנחנו עדיין בחיתולים בנושא, אך עולם האמנות הולך לכיוון החוויות האימרסיביות. התערוכה היא טעימה עסיסית מזרם מאוד מעניין שמתגבש לו בעולם.

האוצרות המשובחת נעשתה על־ידי SUUM ו-Fact, יחד עם הצוות של 180 Studios. הם יצרו חוויה שלמה שמורכבת מאוסף נרטיבים שונים עם חוויה רגשית עוצמתית במיוחד. שווה לבדוק את יתר התערוכות במבנה, שלצערי לא יצא לי להספיק הפעם. דרגת המלצה: חובה.

מחיר: 18 פאונד
מציגה עד: 18.12.2021

Yayoi Kusama:
Infinity Mirror Rooms

Tate Modern

כן, אני יודע שאתן שבעות מקוסאמה ברשתות החברתיות. הפעם מדובר בתערוכה קטנה, 9 שנים אחרי הרטרוספקטיבה המפורסמת שנערכה ב-Tate Modern בלונדון. בסך הכל שני חדרי מראות חדשים מהשנים האחרונות, וקצת צילומים מתקופת הסיקסטיז כשציירה עיגולים על אנשים באירועים היפים למדי.

החדר הראשון, Chandelier of Grief, עוסק בתהליך האבל עם מבנה משושה במרכז. השנדלירים בתוכו מבזיקים אורות בקצב משתנה ומסתובבים. מקיפים אותך מכל הצדדים. יש כוח אדיר לקו האופק החשוך, שווה להתמסר ליצירה בלי לשלוף מיד טלפונים לצילום.

החדר השני הופיע כבר ברטרוספקטיבה, Infinity Mirrored Room, ומדמה את החלל החיצון. יש שביל צר יחסית, ומסביבו מים שזזים באיטיות. הנורות משנות את צבען ומפסיקות מדי כמה שניות לחלוטין. היזהרו לא ליפול למים.

לכל חדר כזה יש 120 שניות שלמות, הכל מתנהל בשקט מופתי, כיאה לבריטים. בקיצור, למי שרוצה לחוות את קוסאמה באמת, בלי דציבלים של עברית ברקע. תערוכה חמודה מאוד אבל לא הכרחית.

לא ניתן להשיג כרטיסים עד מרץ 2022.

מחיר: 10 פאונד
מציגה עד: 12.06.2022

ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!

המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←

שליחת פלייליסט מהמם במיוחד