מיקה ירושלמי עיצבה ואיירה את פרויקט הגמר "צעצועי דמוקרטיה״ במכללת שנקר. ערכים דמוקרטיים הפכו לצעצועים אינטראקטיביים – שילוב מפתיע בין נגרות, איור ואזרחות.
מיקה ירושלמי היא מאיירת בת 28, בוגרת מכללת שנקר במחלקה לתקשורת חזותית, מסלול איור. גרה כיום בפרדס חנה עם בן זוגה אלון, וגדלה לבית של שני הורים מעצבים.
איך מתחיל פרויקט הגמר? איך מתגבש הקונספט שלו?
פרויקט הגמר התחיל כבר בסמסטר הקודם מבחינת המחשבה והעיסוק בקורס "שדים באיור" בהנחיית פרופ׳ ירמי פינקוס. קורס שעוסק בסמיוטיקה (חקר מערכות סימנים) באיור. כל שבוע קיבלנו מילה כלשהי והיינו צריכים להגיב אליה עם איזשהו דימוי, כמו למשל ׳גשם׳ או ׳שיער׳. במחצית השנייה של הקורס הזה, כל אחד יכל לצאת לאיזשהו פרויקט אישי.
בפרויקט האישי הזה החלטתי כבר אז לעשות צעצועי עץ. גם בתחום המושגי של להתמודד עם כל מיני מושגים. זה לא היה ׳דמוקרטיה׳ אלא מושגים אחרים, ועבדתי עם חיתוך לייזר בשביל הצעצועים שיצרתי. יצא פרויקט שמאוד אהבתי ונהניתי ממנו.
בפרויקט גמר החלטתי להמשיך עם צעצועי עץ, כשאני לא רוצה להתעסק שוב עם חיתוך לייזר, אלא מתחשק לי יותר לצלול לעבודה הידנית וללמוד את ההתעסקות עם העץ. לקראת הסמסטר האחרון החלטתי להתעסק עם צעצועים בהקשר של דמוקרטיה.
השתתפת בהפגנות?
קצת. הדרכתי בשנה האחרונה במוזיאון יצחק רבין, מרכז שמעביר הרבה מאוד סדנאות בנושא דמוקרטיה, גם למערכת החינוך, גם לצבא, לתנועות נוער ועוד כל מיני גופים. הפעולה שלי הייתה בעיקר להדריך במוזיאון את התוכן הזה שהוא מאוד קריטי בעיניי, להעביר את הסדנאות ולפגוש נוער מכל הארץ, לראות איך הוא מתמודד עם המושגים, מה ההיכרות שלו איתם.
מי הנחו את הפרויקט?
ירמי פינקוס ומיכל פאוזנר.
הייתה השראה מניב תשבי?
מאוד מאוד אוהבת את העבודות של המאייר ניב תשבי. לגמרי יש השראה. אני חושבת שהייתי שמחה בהמשך גם לעבוד בסקייל גדול, שזה משהו שהוא מתעסק בו. מה ששונה בפרויקט וגם שונה ביחס לפרויקט הקודם שלי שעשיתי באמת עם חיתוך לייזר, זה שהייתי צריכה קצת לשחרר מהמושלמות בעבודה הידנית.
אני חושבת שהעבודות של ניב הן מרשימות בטירוף, ותמיד מאוד מדויקות ומאוד וקטוריות. דווקא בפרויקט הזה העבודה הידנית אילצה אותי גם בשפה האיורית שלי לשחרר את הקו הישר המושלם והצורות המושלמות.
מגניב מאוד. איך בכלל מתחילים? איך נראה התחקיר ואיך זה בא לידי ביטוי בדימויים הויזואליים?
התחלתי בעצם מהמילה ׳דמוקרטיה׳. זה מושג ענק, באמת, עם כל כך הרבה דברים תחתיו, כל כך הרבה מושגים שמתקשרים אליו ותתי־מושגים. התחלתי לפרק את המונח הזה. עשיתי איזשהו תרשים זרימה, שבו דבר מוביל לדבר. הגעתי ליותר מ־90 מושגים בתרשים הזה, ואז הייתי צריכה להתחיל לחשוב איזה מושגים אני בוחרת להתעסק איתם, כי אני באמת לא יכולה להגדיר דמוקרטיה בפרויקט אחד של סמסטר אחד. החלטתי לבחור, בחרתי בסוף שבעה מושגים. היה לי חשוב שהם יהיו רחוקים אחד מהשני בתרשים זרימה. זאת אומרת, שיגעו בכל מיני אספקטים של דמוקרטיה. בסוף המושגים שנבחרו נוגעים גם בעקרונות וגם בזכויות, ואפילו בפן ההיסטורי יותר של דמוקרטיה ובמנגנוני פיקוח.
חלק מהשיקולים גם היו בסוף שאלה של מה מעורר בי איזושהי מחשבה חזותית. מה אני מצליחה לפתור, איך אני רוצה לייצג אותו. כל הצעצועים יש בתוכם אינטראקציה מסוימת. אז גם העניין הזה של לפצח איזה אינטראקציה מביעה את המושג הזה, גם זה היה מאוד קריטי עבורי בבחירה של המושגים.
גם פה בעצם היו חיתוכי לייזר או שזה CNC?
לא, זו עבודה ידנית כמעט לגמרי. התחלתי את הסמסטר בלקחת סדנת נגרות במייקרס רמת גן. זו סדנת נגרות מאוד בסיסית של שלושה מפגשים, והתחלתי לעבוד שם, עם מסור סרט ועם מלטשות. מתישהו הבנתי ששעות הפעילות מאוד מגבילות אותי ושאני צריכה להעביר את זה איכשהו הביתה. בן הזוג שלי אלון – ממש אלוף בדברים האלה. הוא איש עם ידיים ממש טובות, והוא עזר לי הרבה פעמים לחתוך איזושהי צורה בסיסית עם מסור ג'קסון. אחרי זה הרבה מאוד עבודה של ליטוש ושיוף. הרבה עבודה עם דרמל, ועם ראשים משתנים. יש כל מיני חלקים קטנים שהם רדי־מייד, כל העיגולים למיניהם. אבל חוץ מזה הכל עבודה ידנית.
מטורף. איך את מסדרת את הקומפוזיציה הסופית?
זה באמת היה אחד הקטעים היותר מאתגרים בעבודה הזאת, כי בהתחלה כל דבר הוא בנפרד, ואז לחבר את הכל יחד. בסלון הקטן שלי פרסתי נייר על הכל והתחלתי לסמן ריבועים ולהבין איפה כל דבר הולך לשבת ולהעמיד את זה. בסוף החלטתי על הפודיומים שמוצגים עליהם בתערוכה. בניתי אותם יחד עם אלון לפי המידות הספציפיות שהרגשתי שכל מערכת צעצועים צריכה.
איזה טיפ היית נותנת לסטודנטים שנכנסים לתהליך של פרויקט הגמר?
קודם כל, לבחור משהו שבאמת מלהיב אותך. לעשות משהו שיהיה לך כיף, ולא לחשוב יותר מדי רק על האם הדבר הזה הוא פרויקט פרקטי לתיק עבודות. כי בסוף זה פרויקט שאתה מתעסק בו סמסטר שלם, זה יכול להיות נורא מתיש. לבחור משהו שבא לך להמשיך להתעסק בו אחרי זה, זה ממש חשוב.
אני מסכים. יש תוכניות לחיים שאחרי התואר?
מתחילה עכשיו עבודה פה באזור של פרדס חנה, בעמותה שנקראת "מרכזים לצדק חברתי", עמותה שמתעסקת בקידום של דמוקרטיה ושוויון במרחב הציבורי, ויש לה המון סניפים ברחבי הארץ, אז המשרדים שלהם פה בבנימינה ואני מתחילה כמעצבת גרפית שלהם. אני מתכוונת להמשיך במקביל גם לפתח משהו יותר עצמאי, שכולל גם עיסוק בחומר ובעץ. כל-כך נהניתי מהעבודה הזאת עם החומר, ועבודה בתלת־ממד, שזה לא משהו שאני הולכת לשחרר מהחיים שלי.
הבובות יהיו למכירה? יש סיכוי?
כרגע לא, כי אולי אני אציג את זה בעוד מקומות, וגם בגלל שהם באמת עבודת יד one of a kind, כל אחת מהן. החיתוך, כאילו בובות בחיתוכי לייזר שעשיתי סמסטר קודם, כן מוצגות כרגע בגלריית "אילו" בטבעון, בתערוכה שנקראת "מלאכה" – והיא עוסקת במלאכות ידניות. כן לוקחת הזמנות. זה בסופו של דבר אני כל אחת מהן מאויירת ידנית, גם אם זה חיתוך לייזר, אז אני כן לוקחת הזמנות ומייצרת עוד כאלה.
משהו שתרצי להוסיף לסיום?
אני חושבת שהבחירה דווקא במונח ׳דמוקרטיה׳ כשזה נוגע לצעצועים, זה מתוך איך שאני תופסת צעצועים. צעצועים כאיזשהו כלי שנותן לנו אפשרות לתרגל כל מיני כישורי חיים, כמו למשל מטבח עץ שנותן לנו לתרגל בישול, או מכונית צעצוע שנותנת לנו לתרגל נהיגה. אז גם אני אומרת, למה לא להשתמש בכלי הזה כדי לתרגל משהו חשוב כמו אזרחות במדינה דמוקרטית שאנחנו נמצאים בה?
הדיון שלי סביב הנושא של ׳האם זה צעצועים לילדים׳, או ׳האם זה שימוש בפורמט של צעצועים כדי להעביר איזשהו מסר׳ – היה משהו שכל הזמן נכח בדיון הפנימי שלי בזמן תהליך העבודה.
בסופו של דבר הגעתי למסקנה שזה קצת גם וגם. זה צעצועים, שהרמה של ההבנה של המשמעות של המושגים בטח גם עולה עם הגיל. וזה גם בסופו של דבר עומד בתערוכה ומשמש כאיזשהו פורמט של צעצועים כדי להעביר איזשהו רעיון, שימוש בצורה ובתנועה, באינטראקציה, שהיא אפשרית דרך הדבר הזה שנקרא צעצוע, כדי להעביר רעיון, להעביר את המושגים האלה.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
