מעצבת הטקסטיל שמרית בן יעקב בוגרת שנקר, יצרה לפני שנתיים את אחד מפרויקטי הגמר המסקרנים, המרהיבים ומלאי סוואג – POP-PAGAN. בימים אלו מציגה בתערוכה ״מסיבת תחפושות״ בבניין אדמונד דה רוטשילד שסגורה בעקבות ענייני הקורונה. בדיוק עכשיו זה זמן משובח להיחשף לתהליך המרתק.
הפרויקט POP-PAGAN כולל בתוכו סדרה של 5 פריטי לבוש בסגנון ״קוטור-DIY״. כל אחד מהפריטים מייצג דמות אחרת שאליה התייחסתי במהלך העבודה על הפרויקט. דרך צירוף של חומרים המנכסים אליו יסודות מתרבויות דומיננטיות ההופכות לצירוף חדש ישן לביקורת על התרבות הקיימת. הבגדים כמיצגי פרסונה בו בזמן בונים ומפרקים את זהות הלובש.
בימים אלו רוב הקולקציה מוצגת בבניין אדמונד דה רוטשילד, כחלק תערוכה שנקראת ״מסיבת תחפושות״ של האוצרות אושרי כהן נדר ואור-יה רוזמן איזנשטדט מסטודיו 89. האמנים המציגים בתערוכה, פועלים מתוך אמונה כי נוכחותה של תחפושת או מסכה מאפשרת שחרור מההתנהגות היומיומית, יציאה מה-‘אני’ המודע אל עבר ה-‘אני’ הנסתר.
הכל התחיל מהרצון העז שלי ליצור משהו חדש, כזה שלא הייתי עושה ״בחיים האמיתיים״. במהלך התואר גיליתי את הזיקה שלי לתרבות הפופ ולאסתטיקה שהיא מביאה. מתוך חיבה לאופנה, אנשים ועבודות יד הגיעה הרעיון לעצב קולקציה שנעה על הקו שבין המכוער, הטעם הרע לבין אסתטיקה נעימה רומנטית קיטשית. רציתי לערער כמה הבניות חברתיות בקשר לבגד שאותו אנו לובשים. איך הבגד הופך אותך לאדם אחר ממש כמו מסכה.
ההשראות היו בתי אופנה כמו גוצ’י ומוסקינו, שמאוד מאדירים את עבודות היד יחד עם הישענות על התרבות הפופולארית. וגם – האמן Grayson Perry שהוא תופעת תרבות מטורפת
ההשראות היו בתי אופנה כמו גוצ’י ומוסקינו, שמאוד מאדירים את עבודות היד יחד עם הישענות על התרבות הפופולארית. וגם – האמן Grayson Perry שהוא תופעת תרבות מטורפת. הוא אמן טקסטיל שמייצר גובלנים מרהיבים ברוח התרבות הפופולרית ויחד עם זאת החזות החיצונית שלו משנתה ומושפעת בתרבות הפופ עם הרבה חוש הומור כאילו היה חלק מדמויות שלו בגובלנים. התבוננות מציאת הקשר בין החבובות ולבין המסכות השבטיות מתוך טקסים פגאנים. כל אלו גיבשו לי את אופיו וסגנונו של הפרויקט.
מחקר חומרי: שילבתי הרבה מאוד סוגים של חמורים, כדי לראות את ההשתלבות שלהם אחד עם השני. רציתי לראות מה גורם לי למי שרואה אותן במפגש עם החומרים. הונחתי כשלב ראשוני להצמיד את השילובים הכי מזוויעים שאפשר לדמיין. ניסיתי ממש למתוח את גבולות האסתטיקה שלי. השתמשתי בפעולת הבריקולז’ המתאפיינת באלתור ובשימוש בערב רב של חומרים וטכניקות שונות.
מחקר אנושי־חזותי: חזות של אנשים תמיד עניינה אותי. צילמתי מהאייפון המון פורטרטים של אנשים שפגשתי במקרה בכל מיני מקומות. כאלה שהחזות שלהם נראתה לי שונה, אחרת מהנוף, כל אחד וחזותו הוא. הם היו הבודי של כל פריט בפרוייקט. ניסיתי להפוך אותם לדמויות שאותן אני רואה בראשי. איך הן היו נראות באמת אם לא היו נורמות חברתיות מסוימות.
משם ניסיתי לנסח שפה אישית בזהות המוגדרת ע״י התנגשות סגנונית וחומרית. לשלב את תרבות הפופ ומה שהיא מייצגת אל מול המסכות השבטיות . חקרתי את הקשר הויזואלי והתרבותי שביניהם. היחס בין הפרסונה לבין המסכה.
הקושי הגדול היה החלק הפרקטי. את כל הפריטים תפרתי בעצמי. השתמשתי בכל כך הרבה סוגים של חומרים ויכולת התפירה שלי בתחילת השנה של הפרויקט לא היתה מדהימה. זה בהחלט היה אתגר. אני אדם שמאוד חשוב לו שהכל יצא מושלם ומדויק. היו הרבה תפירות ופרימות עד שהגעתי לתוצאה שרציתי. לקחתי על עצמי לעשות כמה שיותר פריטים כי רציתי לתת מגוון של דמויות. ברוב הפריטים מושקע הרבה זמן של עבודות יד. האישה במעיל השחור היא רקמה ידנית שלקח לי חודשיים לרקום אותה. בסופו של דבר הקושי הזה גרם לי להיות הרבה יותר מדוייקת ומקצועית.
היו הרבה תפירות ופרימות עד שהגעתי לתוצאה שרציתי. לקחתי על עצמי לעשות כמה שיותר פריטים כי רציתי לתת מגוון של דמויות
הנחו אותי יערה פרי ומתי הראל. שני אנשים מאוד שונים, יצירתיים ומורכבים. השילוב ביניהם היה מאוד מעניין מכיוון ששניהם מחוברים לאמנות ולעיצוב דווקא מהמקום החתרני שבה. כיאה לבית ספר לעיצוב טקסטיל יש מין רצון סמוי של המערכת שנוציא בדים, פיסות ולא מוצרים סופיים, בטח שלא בגדים, כי מה לנו ולזה?
אני חושבת שזה נובע בעיקר מהפחד שהתוצאה הסופית לא תראה מקצועית. למזלי הייתי מאוד עקשנית בתחילת השנה ולמנחים לא הייתה ברירה אלא לזרום איתי על זה. בדיעבד הם אמרו שהם מאוד שמחים שלא הקשבתי להם בתחילת השנה הצלחתי להוכיח להם שאפשר להוציא בגדים ברמה גבוהה גם אם אני אני לא סטודנטית לאופנה. ההנחיה שלהם במהלך השנה מאוד מיקצעה וליטשה את כל הכוונות שלי לגבי הפקת הפרויקט. הם נתנו לי תרגילים והנחיות שלקחו אותי לקצה בשביל להוציא ממני את הבסט. בגדול הייתי תלמידה טובה וחדורת מטרה עם מנחים בעלי ראש מאוד פתוח.
Blind Drive של גיורי פוליטי ודורון אסייס-טר הוא אחד ממשחקי האינדי הכי מדוברים כרגע, ובצדק. Blind Drive הוא משחק מבוסס אודיו שבו לא צריך להסתכל על המסך, אלא רק להניח את האגודלים המיוזעים על צידי המסך ולצאת לנסיעה פראית בתור הדמות דוני נגד כיוון הנסיעה. ראיון עם היוצרים והמעצבת שירה נתן, על תהליך מרתק שהתבשל לו בשנים האחרונות.
עם סגנון עיצובי בולט בסדרות הדוקו האחרונות של ׳כאן 11׳ — ׳האזרח גואטה׳ ו־׳שרון׳ — קשה שלא להבחין בטייטל סיקוונס (״פתיחים״) של מעצב המושן אריק וייס. חיתוכים, הדבקות, מעברי תנועה ייחודיים וחומרי גלם שונים מהרגיל. טייטל סיקוונס שרואים בעיקר בסדרות בינלאומיות, וההשראות בהתאם. אריק וייס מפרק לגורמים את הקולאז׳ים וחושף את תהליכי העיצוב שהסדרות עברו, וגם אחת שלא קרתה בסוף.
אריאל אניספלד ורז עומר, סטודיו פורמה, משתפים בטיפים יעילים איך לעשות רילוקיישן ולמצוא עבודה בעיצוב בחו״ל, דבר לא פשוט בהיעדר דרכון זר. לאחר הלימודים בשנקר יצאו השניים לרילוקיישן, אך חוו מספר כוויות קור בדרך שישמחו לחסוך ממעצבים אחרים.
הרשמה לניוזלטר ←
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
Uncoated הוא מגזין עיצוב קיצוני, במטרה לחשוף יוצרים ויוצרות מרתקים, תחומי יצירה נישתיים ולהטיל ספק על הגבולות שבין עיצוב, אמנות, אנימציה ואיור.
© כל הזכויות שמורות לטל סולומון ורדי
הפונטים באתר בחסות
פונטף – מטבעת אותיות
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
