שירה ויזנברג, בוגרת בצלאל, הפכה משברים סביבתיים וחברתיים לאובייקטים חזותיים עוצמתיים. בפרויקט הגמר שלה, ״?What on Earth״, היא אורגת שמונה סצנות לסריג פנורמי עצום ברוחב 8 מטר, שמזכיר איך ההיסטוריה והעתיד נטווים זה בזה.
שירה ויזנברג היא מעצבת גרפית, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, בת 27, ועובדת כיום ב-WIX. במקור רמת־גנית, גרה ארבע שנים בירושלים, ועכשיו מתחילה את חייה בתל אביב. אוהבת לעסוק בעיצוב שנע בין טכנולוגיה לעבודת יד, ובוחנת דרכן נושאים חברתיים, סביבתיים ופוליטיים.
פרויקט הגמר שלה "?What on Earth" הוא סריג פנורמי המחולק לשמונה סצנות שמדברות על משברים חברתיים וסביבתיים שהתרחשו בנקודות זמן שונות ברחבי הגלובוס. כל סצנה מתארת משברים סביבתיים וחברתיים שהתרחשו בנקודות זמן שונות ברחבי הגלובוס – מהפצצות נשק גרעיני באיי מרשל, המסת קרחונים בקנדה ושריפות הענק באוסטרליה, ועד לסיפורי המבול המיתולוגיים.
לצד הסריג מוצג אטלס של ארצות שאינן ראויות למחיה (Uninhabitable Lands). האטלס מתמקד באזורים אשר הפכו בלתי ניתנים למחייה בעקבות משברים סביבתיים ומלחמות, ובכך מאפשר לצופה מבט מעמיק יותר אל השבר האקולוגי והחברתי שבבסיס היצירה.
מי הנחו אותך בפרויקט?
נעמי גייגר ונעמה טוביאס, ממש נהדרות!
איך התחקיר מתחיל?
רוב השבועות שלי על הפרויקט היו בכלל מחקר, גם טקסטואלי וגם חזותי. קראתי המון, ובעצם סיננתי את המקרים שאני סקרנית לגביהם. הרי אסונות לא חסר – מלחמות ואירועי אקלים. יש מהלך אוצרותי, ובחרתי מקרים שראיתי את יד האדם נמצאת בתוכם. זה משהו שמעסיק אותי לאורך הרבה שנים, המקום הזה, גם הספקולטיבי של מה אנחנו מעוללים לעצמנו ומה יהיה עם הדבר הזה שנקרא אנושות. וגם, באופן כללי תחושת אשמה של מה שאנחנו עושים לכדור הארץ. זה אפיין את המקרים שבחרתי. המחקר התחיל כך, ואחר כך אחרי שיש לי כמות מידע נכבדה, ישבתי והתחלתי לתרגם את זה לשפה גרפית, לאיזושהי מערכת.
טכניקת הסריגה מגיעה בשלב ראשוני או רק בסוף?
אני מכורה לטקסטיל, אוהבת מאוד. זה מין סגירת מעגל, זה לא הפתיע אותי שבסוף בפרויקט גמר הלכתי על משהו כזה. לאורך הלימודים התעסקתי הרבה בחיבור של טכנולוגיה ומלאכות מסורתיות. המקום הזה, לא יודעת אם פתרון או ריפוי, זה מפגש שמעניין אותי.
בין כל המחשבות על איזשהו עתיד דיסטופי, בחרתי בכוונה לחזור רגע אחורה, למלאכה שהיא תרפויטית יותר וקדומה. היא מציעה מין מרחב וזמן אחר אל מול המציאות המתועשת שאני מדברת עליה, הרגשתי שזה קונטרסט טוב. משם בעצם הבחירה בטקסטיל.
גם לאורך ההיסטוריה, במחקר החזותי, ראיתי הרבה שטיחי קיר שמנציחים אירועי מלחמות או שליטים. הפורמט של שטיח קיר ידוע כאלמנט תיעודי־היסטורי. הסריג שלי מציע איזה חזון של מה שהולך להיות.
באיזה שלב את מתחילה לעבוד על הסריג?
האמת, בשלב מאוחר. אני יחסית נמצאת הרבה תמיד בדילמות ושאלות, ורק בדקה ה־90 פתאום נותנת גז, פתאום משהו מבשיל. חודש לתוך הסמסטר, אני עוד באי־ידיעה לאן זה הולך להיות, רק קוראת. זה דורש אקטים די גדולים מבחינת התכנון. הפקתי אותו לא בארץ. ואז, כל ההפקה התכנסה לחודש מאי. זה מאוד מוקדם בסמסטר של פרויקטי גמר, וזה נתן לי את הסטירה של להתחיל ממש עכשיו לעבוד על זה. באפריל הכל התחיל להתכנס, ובמאי כבר חזרתי לארץ עם הסריג.
איפה יצרת אותו?
בהולנד על גבול גרמניה. יש מפעל שקיבל אותי (המיקום שמור במערכת – ט.ס.ו), שבדרך כלל מקבל סטודנטים של טקסטיל, אבל לא היה להם מקום. לצערי זו השנה האחרונה שלהם שהם עושים את שיתוף הפעולה הזה, אבל הם ממש קיבלו אותי. הייתי שם שבועיים, ולמדתי את הטכניקה המיוחדת. בתוך הסריג שזורים חוטי פוליאסטר שמתנפחים בחום, וזו טכניקה שצריך ללמוד אותה, כי היא משפיעה באופן ישיר על העיצוב.
את מאיירת באילוסטרייטור, ואז זה עובר המרה לרקמה?
בדיוק. כן, יש ממש שבועות רבים שעובדים על ההמרה הזאת, היא מאוד לא פשוטה.
את מאיירת קודם פרגמנטים ואז את מחברת אותם?
ברגע שהיה לי את המחקר ההיסטורי, אני יושבת מול כל אחד מהמקרים שאני רוצה לתאר, ואני מתחילה לפענח אותו באופן נקודתי. התחלתי מסצנה אחת. אני חושבת שזה היה המלחמה בין אוקראינה לסוריה. כל רוחב הסריג בנוי על גריד של מראה. כלומר, זה מין קריאה מהמרכז ואז זה הולך לצדדים, ובכל צד יש ארבעה אירועים והם כמו משתקפים.
הגריד של כל אירוע בנוי ממראה. גם הקריאה שלו היא מהמרכז, ואז במקרה הזה למעלה ולמטה. ברגע שהחלטתי על הגריד הזה, זה השתכפל לשמונת האירועים. התחלתי לבחור ולייצר סמלים שיתווכו את הרעיונות מהמחקר ההיסטורי. בהתחלה זה מהלך קלאסי של עיצוב גרפי, לבנות מערכת לכל הנרטיב.
איזה אירועים את מציינת בסריג?
במרכז יש את הנרטיבים של מלחמה על ציר זמן. האירועים שקרובים למרכז הם של ההווה, וככל שמתרחקים לצדדים זה הולך אחורה על ציר הזמן. בקצוות יש אירועים פרהיסטוריים. בהתחלה יש את המלחמה בין אוקראינה לרוסיה, ואת המלחמה בסוריה מנגד. בצד השני יש אירועים של אקלים – מערבולת בופור בקנדה, מסע קרחונים, ואז הולכים עוד אחורה ויש שוב נרטיבים של מלחמות.
אני לוקחת כל מיני סיטואציות – ממלחמת העולם השנייה, הירושימה ונגסאקי, ומנגד איי מרשל שבמלחמה הקרה עשו שם ניסויים אטומיים. בקצוות יש נרטיבים מיתולוגיים – הסיפור של נח ומנגד נרטיב סקנדינבי שגם מדבר על עונש באמצעות אקלים – המבול.
מדהים. כל הדבר הזה נארג באופן שלם, או שזה פרגמנטים שנתפרים אחרי?
שאלה נהדרת. זה בעצם נארג באופן שלם. זה קצת מסובך, זה יוצא מקופל ואז פותחים את וגוזרים את זה. יש המון טסטים לפני שבודקים את זה.
מה הייתה מטרתו של הספר? להסביר את המאורעות בסריג?
כשחזרתי לארץ היה לי עוד הרבה זמן עד סוף הסמסטר, שם ממש התחרבשתי על איזה פורמט ישלים את זה, אולי זה בכלל אינטרנטי?
כל זמן העבודה היה לי חלק שרוצה לעשות טיפוגרפיה, משם אני באה, מהעולם בכלל של דפדוף בספר. היה לי המון מידע מהמחקר, ולא רציתי שיהיה ספרון שמציג אותו. בחרתי להציג עוד זווית לנושא הזה, ובעצם עיצבתי אטלס שמאגד את כל המקומות שהם כבר לא ראויים למחייה. בדרך כלל אנחנו רגילים לראות אטלסים שמתמחים באיזושהי סוגיה סביב הקיים. כאן סיקרן אותי להציג ממש רצף שמרני במבנה שלו, של אזורים שלא ניתן לחיות בהם יותר.
והבחירה בפלטה הצבעונית?
אחד מהאתגרים הכי גדולים בפרויקט. בקובץ המקורי היה בהתחלה פלטה צבעונית של 16 צבעים בערך. כשהגעתי למפעל הבנתי שיש מגבלה טכנית של גג חמישה צבעים למכונה. זה שינה את הכל.
בסוף התייחסתי לזה מאוד טכני – שני צבעים מרכזיים שהם גם משלימים — האדום והכחול — עוד צבע קונטרסטי שיהיה בהיר יותר, שזה הצהוב הבהיר ברקע, וצבע מאוד כהה שזה הנייבי הכהה. מאוד מתמטי. הרבה פעמים חושבת בצורה הזו, וגם בסריגה יש משהו מאוד מתמטי.
מה היה הכי מלחיץ בתהליך?
ברגע שהייתי בשדה התעופה בחו״ל, והיה לי פחות מחצי קובץ מוכן, משהו בלב אמר לי, ׳זה פשוט לא הולך לקרות׳. הרבה פעמים אני עובדת בדקה ה־90 ותחת לחץ, אבל משהו בלב, התחלתי לדאוג ממה שעוללתי.
הרגשתי שאני נכנסת למשהו שגדול עליי, והשקעתי בזה הרבה כסף וזמן, והאנשים במפעל שמפנים את הזמן לעזור לי. אז זה היה רגע מאוד מלחיץ. גם דברים טכניים של להסתובב עם זה לבד בחו״ל. שמתי את זה במין קייס של גלשן, ולא היה לו ידיות, והייתי עם עוד שתי מזוודות. זה פשוט באותו רגע קשוח.
לגמרי. כמה שוקל הדבר הזה?
21 קילו, בלי המוטות, בעצם רק הסריג, כבד, כן. 8 מטרים על 2 מטר.
האם את מתכננת להציג אותו במקומות נוספים?
כן, אני מאוד מקווה. מוזיאונים, גלריות, מי שיסכים.
מה את מתכננת לחיים שאחרי התואר?
ה־שאלה שאני מתחבטת בה עכשיו. אני מפנטזת על תואר שני. אני חושבת שגם כאישיות, כבן אדם, חושבת שזה יוציא אותי רגע לאיזושהי חווית אקסטרים מחוץ לארץ, מחוץ לאזור הנוחות, בשפה אחרת, שזה יהיה לי טוב. גם כי אני מרגישה שיש איזשהו מהלך שהתחלתי בלימודים, ופרויקט הגמר הוא איזשהו שיא שלו שהייתי רוצה רגע להעמיק בו. לכן אני לא חושבת שאני אחכה הרבה עד שאני אעשה לתואר שני. בלונדון, או שני בתי ספר – אחד בשבדיה ואחד בהולנד. אני מאוד אוהבת את הולנד באופן כללי, חלום שלי לגור שם לתקופה.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
