תגית: חומרים

איך לא שמעת על ארנסט הקל?

איך לא שמעת על ארנסט הקל?

רופא שהפך לביולוג בעל תשוקה אדירה לאמנות, שהראה לעולם את מה שרואים מבעד למיקרוסקופ. חמש דקות עם ארנסט הקל.

ראיתם כבר את ההדפס הזה, או לפחות אחד דומה לו – הדפסים מרובי פרטים של סקולנטים או חרקים, מסודרים בקומפוזיציה סימטרית על נייר צהבהב, לרוב גם בצירוף השמות הלטיניים בפונט קורסיבי. יכול להיות שמצאתם אותו בחנות הדפסים מדהימה בגיחה האחרונה לאירופה, או שזה סתם הדפס זול מאיקאה, אבל את ההשראה העיקרית לכל מקשטי הקירות האלה ניתן למצוא אצל אדם אחד – ארנסט הקל.

הקל, לפחות לפי הכשרתו, היה בכלל רופא, שעשה הסבה לביולוגיה לאחר שקרא את “מוצא המינים” של דרווין, קולגה ובן זמנו. הקל לא היה המדען הקר והאובייקטיבי שאנחנו מכירים, אלא אדם מלא רגש, מדען שמעריץ את הטבע אותו הוא חוקר, ועושה את עבודתו בתשוקה גדולה, אולי קצת גדולה מדי.

להקל הייתה משנה סדורה – תיאוריה שלמה על פיה מאותו תא פשוט מתפתחים כל היצורים, מורכבים ככל שיהיו. הוא ייחס חשיבות רבה לנראות החיצונית של כל דבר, וטען שהצורה היא הקובעת את תכונותיו של היצור. אמנם משנתו של הקל לא עמדה במבחן הזמן (ולאחר מותו חלקים ממנה אפילו נוצלו להצדקת תיאוריית הגזע הנאצית), אבל האיורים שלו בהחלט עונים להגדרה.

Ernst Haeckel (ויקיפדיה)
Ernst Haeckel (ויקיפדיה)

עבודתו הפופולארית ביותר היא אלבום ההדפסים art forms in nature) Kunstformen der Natur). כאשר הספר יצא לאור לראשונה עוד לא הייתה אפשרות זמינה לצילום דרך מיקרוסקופ, ולכן כאשר האדם הממוצע חזה באחד ממאה ההדפסים הכרוכים בספר החדש, אי שם ב־1904, הוא ראה דימוי חדש, שהוא לא מכיר – דימוי השקול לקורא בן זמננו להדמיות של נאס”א.

ואכן, זה סוד קסמם של ההדפסים ה”מדעיים” של הקל: הם לא אינדקסיאליים גרידא – הם חורגים מעבר לפונקציה שלהם, והולכים כל כך רחוק ממנה שהם כבר לא דומים לה. אלו יצורים חייזריים, סימטריים, מעוצבים ויפים להפליא. הם מצויירים בפוזות דינמיות, ונראים יותר כמו צורות בקליידוסקופ מאשר הייצורים החיים המוכרים לנו מהיבשה, מצויידים במחושים, בלוטות וקימורים.

כמו בעבודתו המדעית־פילוסופית, גם כאן מכופף הקל את הצורות הנתונות בשם האידיאולוגיה והאסתטיקה. בקווים מדוקדקים וברמת פירוט מרהיבה הוא בורא לנו פנטזיה מדעית, מחזה מהפנט. זה כבר לא משנה האם היצורים האלה באמת קיימים או האם הם באמת נראים כך – השאלה היא האם הוא משכנע אותנו ביופיו ובאחידותו האלוהית של הטבע.

אלו יצורים חייזריים, סימטריים, מעוצבים ויפים להפליא.

Radiolaria skeletons at 100x - Marc Perkins (Flickr)
Radiolaria skeletons at 100x - Marc Perkins (Flickr)

יש פה ממתקים רציניים

untold

האוצרות הקריסה את התערוכה בבצלאל

בחירות אוצרותיות בתערוכת הבוגרים של בצלאל גרמו לעבודות הסטודנטים להיות חנוקות, בלי לתת להן מקום אמיתי להתבטאות. דחוסות, משולבות לא במדויק וללא סינון קפדני, גרמו לקריסת התערוכה כגוף אחד שלם ומעניין.

קרא עוד »
ivan-kovac-562539-unsplash
אספרסו קצר

פקק תנועה

גלית גאון מדברת על סצנת העיצוב המקומי בכתבה למדור עיצוב, ואנחנו מרגישים בפקק מחשבתי אחד גדול. בואו נחשב מסלול מחדש.

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנות, אספרסו קצר, היסטוריהTagged with: , ,

ארז גביש מעצב שירה בתנועה

ארז גביש מעצב שירה בתנועה

יום אחד פנה יאיר קדר, יוצר סדרת הסרטים ׳העברים׳, שסוקרת את המשוררים והמשוררות הגדולים בשפה העברית, אל ארז גביש, מעצב גרפי ואנימטור בכיר, ובין היתר – ראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. יחד עם מעצבים ומעצבות נוספים, החל להיווצר לו יקום חדש, מקביל, שלא דומה לכל מה שאי־פעם דמיינתם בנוגע לשירה העברית.

עיצוב: ארז גביש

איך התחיל החיבור הראשוני עם יאיר קדר, יוצר סדרת הסרטים?

״יאיר פנה אלי. לא הכרנו קודם. מצאתי איש מחויב לתרבות עברית ולפרויקט הנפלא הזה, שאי אפשר להצדיק אותו בשום דרך חוץ מאשר תשוקה לתרבות, ולאפשרות להכיר לקהל הרחב את סיפורם ויצירתם של כותבים עבריים. אהבתי את הבחירות שהוא עשה, ונלחם למימושן, כמו ההחלטה לספר את סיפורה של ז׳קלין כהנוב, שכתבה בעיקר מסות, כמבשרת הלבנטיניות הישראלית, ומעט מאוד ספרות. זו דמות יוצאת דופן בסדרה שרוב גיבוריה משוררים ומשוררות. ר׳ שלם שבזי ששירתו נתפסת בציבור כפולקלור, שירה דתית, כמעט לא יוצאת מחוץ לגבולות העדה התימנית, והנה סיפורו וכתיבתו חושפים עומקים מטלטלים. אברהם סוצקבר, שכתב ביידיש. דוד פוגל, על כתיבתו הטעונה והעברית שלו שכאילו התפתחה על אי בודד, משום שהוא כתב עברית מודרנית בסביבה שלא דיברה את השפה. הסרטים האלו מפנים זרקור אל ענקי רוח רדומים, ומעירה אותם, דרך יצירתם, לתקופה חדשה של נוכחות והשפעה. אני התרגשתי מיד מהפרויקט. הצוות גם הוא יוצא דופן – בכל מפגש עם הבמאים ועם כל איש ואישה בצוותי ההפקה למדתי משהו״.

איך שמרת על קשר ויזואלי בין כל הסרטים, אף על פי שעל כל אחד מהם עבד מעצב אחר? מה היו הקווים המנחים מבחינה עיצובית?

״גם בעונה הראשונה שניהל אמנותית ירון שין (Jewboy) הסרטים בסדרה שונים זה מזה ומופקים כסרטים עצמאיים. בעונה הזו היה זה מורגש במיוחד, משום שיאיר הפקיד את כל הסרטים בידי במאים שונים. ניסיתי לשרת כל סרט בפני עצמו – התוכן הוא שהוביל אותי במלאכת העיצוב. המכנה המשותף נוצר מעצם האתגר של כתיבת טקסט על מסך, שמתחייב מהנושא, ומתוך כך שבכל סרט התמודדנו אחרת עם האתגר הזה. מבחינתי זו היתה מעבדה, מרחב פתוח לניסיונות בקריאת טקסט בקולנוע.

את הסרטים ״דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר״ ו״מורי, חידת שבזי״ עיצבתי והנפשתי בעצמי, מתוך גישות מנוגדות. ב״דבש שחור״ העיצוב מינימליסטי, בפרנק־ריהל. הטקסטים משתהים על המסך. רציתי לעטר את השירה כמה שפחות, ולכן הטיפוגרפיה סטאטית מלבד שלושה קטעים אוטוביוגרפיים, מתוך יומנו של סוצקבר, שבהם יצרתי אנימציה טיפוגרפית על רקע וידאו. הכל בשחור או לבן. הכי מעט שאפשר. אורי ברבש, שקשה לבקש במאי חכם יותר לעבוד איתו, הקניט אותי לא פעם על המאבק שלי לשמור על מינימליזם, אך לשמחתי אימץ את הגישה. הסרט לא זכה לתמיכת גורם משדר ולכן מוקרן רק בקולנוע ולא זמין לצפייה ביוטיוב. הוא כבר זכה בפרסים רבים והוא סרט חובה בעיני. הסרט הזה, שמומן בחלקו בקמפיין מימון המונים שיזמו היוצרים, לימד אותי המון על מאבק ועל אמת אמנותית״.

עיצוב: ארז גביש

״מנגד, ב״מורי, חידת שבזי״ שביימה באומץ ישראלה שאער מעודד, הסיפור הוביל אותי ליישם מתודות של פאנק, שיכפולי זירוקס ופנזינים באנימציה טיפוגרפית, ולפתח כתב ידני, ׳לטרינג׳, בהשראת כתיבה תימנית עברית מהמאה ה-17, גם של שבזי עצמו. הדפוס לא הגיע לתימן עד לאותו הזמן, ולכן כתביו הופצו על ידי מעתיקים שהעתיקו את שיריו בכתיבה ידנית. הספרים המקוריים, ה״דיוואנים״, יפהפיים; עברית תימנית מנוקדת בניקוד בבלי, מעל האותיות. ערבית בכתב עברי. צורת האותיות מעט שונה – שבזי כותב אלף בצורת x, ״ישרxל״. ה׳דגל׳ של האות ל׳ נוטה קדימה. האות ז׳ נכתבת בקו אחד… זה מרתק. ראיתי את עצמי כמעט כמעתיק מודרני והעתקתי את כל הטקסטים שמופיעים בסרט בכתב דיגיטלי, בקו בעובי אחיד (בניגוד לקו הקולמוס המקורי) בתוכנה גרפית, תוך התחקות אחרי תנועת הכתיבה התימנית. הקו הדיגיטלי איפשר לי לצייר, להרטיט, לפרק ולעוות את האותיות באנימציה, לעמת כל הזמן מסורות כתיבה קדומות עם עיצוב עכשווי בתנועה, ולשלב הכל יחד בשכבות של וידאו מעובד כזירוקס.

בסרטים האחרים הנחתי את העקרונות הצורניים והמטפוריים ואחר כך העברתי את השרביט למעצבים אחרים. ב״שישה פרקי אבות״ שביים עמיחי חסון, ה״שבירות״ בחייו של המשורר אבות ישורון יוצגו על ידי קטעי וידאו פואטיים של בניינים מתפרקים בתל אביב. את הטקסטים כתבנו, יחד עם המעצבים איתמר תורן ואלמוג סלע מסטודיו ׳התאומים׳, ב׳הדסה קו׳ של מיכל סהר – גופן שמקורותיו ב׳הדסה׳ המהפכני של פרידלנדר, והוא כולו ישראליות חדשה, ממש כמו ישורון עצמו.

ב״איבד פוגל את פוגל״ שביימה איילת עופרים, המעצבת נועה הבר השתמשה בגופן ״טינוס״ שעיצב סטיב מתיסון לגוגל. זה פונט עקום, זר ומוזר – הוא עברית נכרית, כמו העברית המודרנית המוקדמת ועם זאת העכשווית כל־כך של דוד פוגל, שלא זכה לראות איך נשמעת העברית שלו לצד העברית של המאה העשרים ואחת. את העיצוב הובילו שרטוטי חדרים, תכניות בניין, קו הדיו של ציפורן הכתיבה וכתב היד הצפוף, האובססיבי, של פוגל – הטקסטורה של העולם הפנימי האפל של יצירתו.

יוצא דופן הסרט ״לבדיתי, האגדה על מרים ילן שטקליס״ שבו אמנם ליוויתי את תהליך העיצוב של הטקסט השירי שמופיע על עטיפות של סוכריות (שעיצב בכישרון רב אלי מגזינר) אבל הסרט זר לסדרה – הנראות שלו מובלת על ידי עולם המיניאטורות המשונה שיצר הבמאי ראובן ברודצקי, ולכן הוא הרבה יותר אילוסטרטיבי מהסרטים האחרים. לטקסט של שטקליס יש מעט מאוד נוכחות ויזואלית בסרט״.

״מורי, חידת שבזי״. עיצוב: ארז גביש
״מורי, חידת שבזי״. עיצוב: ארז גביש
״איבד פוגל את פוגל״. עיצוב: נועה הבר

זו פעם ראשונה שמתייחסים מבחינה טיפוגרפית לשירה העברית לא בקלישאות של פרנק ריהל, תוכל לפרט על ההתאמה של כל אחד מהפונטים למשוררים?

״אני לא רואה את השימוש בפרנק־ריהל כקלישאה. זה אולי הגופן ה״שקוף״ היחיד בעברית ולכן מעמדו הקאנוני. המעמד הזה, והשימוש הרחב שנגזר ממנו, הוביל לכך שפרנק־ריהל מנוקד הוא המראה האיקוני של ׳שירה׳. אם הייתי מעצב ספר שירים הייתי כנראה עדיין משתמש בפרנק־ריהל – הרי המשימה של המעצב בספר שירה הוא לאפשר קריאה נטולת פאראטקסט ככל האפשר. התוכן ואין בלתו. בקולנוע הקריאה שונה; לרוב, השיר מקוריין, והקריינות קוצבת את זמן הקריאה. הצופה בסרט מודע בעל כורחו לזמן שעובר, לתקתוק השעון. שלא כמו בספר, מאחורי כל קורא בקולנוע עומד עורך עם מספריים ביד ומאיים לחתוך את השוט ולעבור לשוט הבא. אנחנו מחויבים לסמן לקוראים כמה זמן נותר להם לקרוא, לרוב על ידי הנחייה בקריינות או בכתיבה הדרגתית של הטקסט. זו קריאה הרבה פחות אינטימית, שלא מאפשרת התעמקות, חזרה, מקצב פרטי, ולכן היא מבקשת סיוע פואטי מהעיצוב הגרפי – בטיפוגרפיה, בקומפוזיציה ובאנימציה, ומתוך כך נדרשת גם קריאה של צורת הטקסט – וכאן באים לידי ביטוי הגופנים השונים בהם השתמשנו״.

ישורון, 6 פרקי אבות. עיצוב: ארז גביש

מה היו ההשראות העיקריות של הסדרה? היו רפרנסים מחו״ל?

״חס וחלילה. אני לא מכיר במונח ״רפרנס״ במשמעותו המקובלת בארץ, שהיא ״הנה עבודת עיצוב שנראית כמו מה שהייתי רוצה לעשות״. רפרנס לא יכול להיות תוצר של מעצבים אחרים, משום שכל עבודת עיצוב היא חד פעמית ועצמאית מתוקף התוכן שהוביל אותה. אני לא מתייחס לרפרנס אלא למחקר צורני – אילו מקורות, אילו תחומי ידע, מה מתוך התוכן יכול לספק לי מצע שאני יכול להצמיח ממנו צורות מקוריות. אני ממעט לצפות בעיצוב ומנסה להעשיר את ׳בנק הדימויים׳ שלי מתחומים רחבים של מדע, תרבות ואמנות, ולעיתים אני מנכס מנגנון אמנותי, מתודולוגיה, שפה צורנית או מטאפורה מתחומי הידע האלו לטובת פיתוח שפה צורנית. במקרה שלפנינו, ההשראה העיקרית לעיצוב הסדרה היא השירים, היצירות וסיפור חייהם של גיבורי הסרטים עצמם״.

ספר על מקרה אחד דרמטי באחד התהליכים, ועל תובנה אחת גדולה שהבנת בדרך?

״אני לא יכול לציין אירוע אחד דרמטי, אלא את תהליך ההתגבשות של פרויקט מורכב כמו עיצוב ׳העברים׳. היו מעצבים שהתחילו בסרט אחד ועברו לאחר, היו סקיצות ונסיונות שנפלו בדרך, הסרטים עצמם השתנו לאורך הזמן. התובנה ׳הגדולה׳, אם אפשר לקרוא לה כך, היא שהמעצב צריך להגיב לניואנסים הסיפוריים שמתגבשים בשלב מאוחר יחסית בעריכה. הניסיונות המוקדמים לא הבשילו משום שאי אפשר לדבר על עיצוב. מילים לא יכולות לתווך את הרושם שנוצר מצפייה בתקשורת חזותית או קולנוע. לפחות לא מספיק כדי לפתח שפה עיצובית. רק אחרי שהיצירה הקולנועית מגובשת דיה, אפשר לקרוא אותה נכון ולעצב בהתאם. ועוד תובנה שהבנתי – גם אחרי שנים של עיצוב בתנועה, עדיין הכי כיף לעצב פוסטר״.

לאיזה משורר/ת התחברת במיוחד?

אני מאוד אוהב שירה, וקשה לי למצוא שירים שאני אוהב. הסדרה הכירה לי לעומק כמה משוררים אדירים. למדתי להעריך את הכתיבה של ר׳ שלם שבזי. גיליתי את סוצקבר כמשורר ענק, מרגש. חבל לי שאיני יכול לקרוא אותו בשפת המקור, ביידיש, ואני לרוב נמנע משירה מתורגמת, אבל הרעיונות הפואטיים שלו מצליחים לחצות את גבולות השפה. יותר מכולם שמחתי לגלות את אבות ישורון. הוא מטלטל, השירים שלו נקראים כמו תפילה, כמו לחש. הוא ממציא מילים, משקלים, תחביר. הוא לש את השפה כמו בצק ומגיש אותה אפויה למחצה. זה בלתי נתפס מה שהוא עושה לעברית.

״דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר״. עיצוב: ארז גביש
״דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר״. עיצוב: ארז גביש

איזה סרטים מתוכננים הלאה?

״ממש בימים אלו יוצא להקרנות הסרט ״לבנטינית״ על ז׳קלין כהנוב, שמוכרת בחוגי האקדמיה יותר מאשר בציבור הרחב. רפי בלולו ביים ונועה הבר עיצבה. גם הסרט הזה לא זכה בתמיכת גורמי שידור ולכן לא יוקרן בטלוויזיה אלא רק בהקרנות בבתי קולנוע ופסטיבלים.

כרגע מתוכננים כמה מפגשים מעניינים כדי לפתוח לשיח רחב מי יהיו גיבורי הסרטים הבאים בסדרה. אני מאמין שגם בהמשך יהיה יצוג לזרם המרכזי ולשוליים, למקובלים ולמודרים, למוכרים ולמי שלא זכו להכרה. אני סומך על יאיר קדר בעניין הזה, ושמח שהיה לי חלק קטן במיזם החשוב הזה״.

שאלה לסיום – איך היה לעבוד עם סטודנטים לשעבר מהמחלקה לתקש״ח בבצלאל? תוכל לתאר איך נראה הדיאלוג והתהליך?

״יש לי הזדמנות יוצאת דופן לעבוד עם כשרונות טריים מהמחלקה – בעיקר, אבל לא רק, סטודנטים שלמדו בקורסים שלי ואני מכיר היטב את העשייה הסטודנטיאלית שלהם. לאורך כל הקריירה המקצועית שלי, עד לראשות המחלקה בבצלאל, העסקתי צוותי עיצוב גדולים, ובעיקר בוגרים שלנו. היום אין לי סטודיו, אני עובד בפורמט של ׳המשרד החדש׳ – על מחשב נייד, לבד, בחופש מוחלט ובסיפוק יצירתי עצום. היום כשאני מתגעגע לעבודה בצוות, אני פונה לבוגרים, ואני יכול להניע, לתרום מהנסיון, להדריך, ללוות את הקריירה שלהם בתחילתה. סדרת סרטי ׳העברים׳ דורשת פיתוח חזותי מקורי ומעמיק, והיו גם סרטים שבהם הבנו שצריך לשבור כיוון עיצובי לאחר שלב הפיתוח הראשוני, וקרה שמעצבים עברו לעבוד על סרט אחר בסדרה או פרשו לפרויקטים עצמאיים, אבל גם התהליכים העיצוביים שלא התממשו בסדרה היו מרתקים״.

לבנטינית - ז׳קלין כהנוב. עיצוב: נועה הבר

אלי מגזינר, מעצב בסרט על מרים ילן שטקליס, מספר מנקודת מבטו:

״כשניסינו לנסח את השפה הגרפית לסרט רצינו לשמור על התחושה הנוסטלגית ועל החומריות והמיניאטוריות שיצר ראובן. הגענו די מהר למסקנה שגרפיקה שמנותקת מחומר לא תתאים כאן, וצריך להכניס את העולם הגרפי אל העולם החומרי הקיים כבר של הסרט.

בעקבות המגבלות שהצבנו (התמקדנו בייצוג נוסטלגי, ילדותי, מיניאטורי וחומרי) ראובן נזכר בעטיפות ממתקים ישנות ובכמה הן אייקוניות בתרבות הרוסית. פעם ילדים היו ״מגהצים״ ואוספים את העטיפות (fantik) במגירה, כמו קלפים או בולים. העיצוב הסופי של הסוכריות הוא בעצם שילוב של שתי שפות מאוד נאיביות – מצד אחד שפה גרפית סובייטית של עטיפות ממתקים מברית המועצות, ומצד שני איור ישראלי וגרפיקה ישראלית של שנות ה־50 וה־60, שמסמלים את העולם הויזואלי של אלו שגדלו עם השירים של מרים ילן שטקליס״.

חלק מהרפרנסים שנאספו לקראת עיצוב הסרט.

איתמר תורן ואלמוג סלע שותפים לסטודיו של וידאו ומושן בשם True Twins. בוגרי בצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, עיצבו את הסרט ׳ישורון, 6 פרקי אבות׳, בבימויו של עמיחי חסון בסדרת העברים של יאיר קידר:

השפה הויזואלית של הפתיח שיצרנו נולדה מתוך שיחות משותפות עם יוצרי הסרט על יצירותיו של אבות ישורון. ניסינו לאפיין את קווי דמותו ואת השירה שלו. הוא לקח את העברית פירק אותה ועשה לה החייאה, יצר והלחים מושגים חדשים ודיבר על הקרע בחברה הישראלית.

ישורון התגורר בתל אביב, היה לו מסלול הליכה קבוע בין ביתו לקפה כסית שם היה יושב. ניסינו להביא את מסלול הליכתו ואת נקודת מבטו על העיר- צילמנו בניינים תל אביבים באיזורים בהם היה מסתובב והתחלנו לנסות ולפרק אותם בעריכה – כמו שעשה בשירתו.

העבודה על הפתיח היתה כמעט מחקרית באופיה, שוב ושוב צילמנו מבנים שבמסלול ישורון, חזרנו לחדר העריכה הבנו מתי הקסם עובד ומתי פחות, וחזרנו ללוקיישן בחיפוש אחר זוויות מוצלחות יותר תנועות חלקות ואת השוטים המנצחים. התהליך כולו התנהל בניהולו האומנותי של ארז גביש. שנינו למדנו אצל ארז בבצלאל במספר קורסים והמעבר בין ללמוד אצלו ללעבוד יחד היה טבעי, מפרה וגם יצר עבורנו נחיתה רכה לעולם המקצועי. מקורס טייטל סיקוונס – לאשכרה לעשות פתיח לסרט.

את השפה שיצרנו בפתיח הרחבנו למספר דימויים נוספים במהלך הסרט – למשל שיטוט בארכיון גנזים, ראשי הפרקים וגם עבדנו על אנימציות הטקסט לכל השירים בסרט.

יש פה ממתקים רציניים

Mixtapes

Mixtape – YONIL

כולם מכירים כבר את הטעם הויזואלי של Yonil ואת המרצ׳נדייז שהוא מוכר, אבל רגע, אתם מכירים את הטעם המוזיקלי שלו? אם עוד לא, היום יש לכם

קרא עוד »
untold

איתמר חפץ מצייר אותיות

איתמר חפץ נחשף במקרה לתחום הטיפוגרפיה הידנית. הוא למד קולנוע בארצות הברית ונרשם לסדנת הדפס ששינתה את חייו, מאז הוא לא מפסיק לצייר אותיות בכל מדיום אפשרי.

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסהTagged with: , , ,

איך לא שמעת על הארי קלארק?

Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review

איך לא שמעת על הארי קלארק?

פינה חדשה במגזין של המעצבת יובל אלבג – ׳איך לא שמעת על׳ – בו תספר על יוצרים שמשום מה לא שמעת עליהם. מתחילים עם המאייר והאמן הארי קלארק האפלולי והמרתק.

הארי קלארק (Harry Clarke) בילה את נעוריו בסדנא של אביו, מקשט כנסיות מדבלין, אירלנד, כשהוא מוקף זכוכית צבעונית, סצנות מהתנ״ך ומהברית החדשה ואמנות קלטית. ואכן, קלארק מוכר בעיקר כמי שחלונותיו מעטרים כנסיות ברחבי אירלנד ואירופה – אך הספרים המאוירים שלו הם המקום בו הוא באמת פורץ דרך, חופשי מדרישות של לקוחות או הגבלות דתיות.

טכניקת הויטראז’ משתקפת באיורים של קלארק – הצבעים הזוהרים של הזכוכית אולי לא שם, אבל הקומפוזיציות הדרמטיות, החלוקה למשטחים בקווים עבים והזוויות החדות עדיין. הדמויות שלו מאורכות, עם עיניים גדולות ומלאות הבעה, ובהתאם לרוח התקופה בתחילת המאה ה־20, האיורים שלו עמוסים בקווים מסתלסלים ודוגמאות קישוטיות.

Harry Clarke
Harry Clarke
Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review
The Widow’s Son (1923). credit: The Public Domain Review

בגלל אותה קישוטיות, ניתן לשייך את קלארק לזרם הארט־נובו, למרות שרוב עבודתו האיורית נעשתה בשנות ה־20, כשהסגנון כבר נחשב למיושן. החלק המרתק הוא המקומות בהם האילוסטרציות שלו חורגות מהקונבנציות של הז’אנר – במיוחד לעיניים מודרניות, שלמדו לזהות את האיורים בסגנון האר-נובו בעיקר עם דימויים פרסומיים של נשים גבעוליות מעוטרות בשיער גולש ובדים מתנופפים. קלארק, לעומת זאת, מעדיף לעסוק במקברי, באפל ואפילו בגרוטסקי – ספרי האיורים שלו מלווים טקסטים פנטסטיים ואפלים כמו מעשיות של אדגר אלן פו ואגדות הנס כריסטיאן אנדרסן.

מפורסמת במיוחד הפרשנות שלו לפואמה הטרגית “פאוסט” (Faust), של המשורר הגרמני גתה. העיסוק בעל-טבעי ואפילו בשטני הוא ניגוד מוחלט לעבודתו עם הכנסייה, ומאפשר לקלארק ליצור דברים שלא נראו קודם לכן. האיורים בספר מלאים דימויים פסיכדליים ואפילו אלימים: פרצופים מאיימים עטויי גלימות, גופות משופדות על פגיון ארוך ויצירי כלאיים מבועתים, והכל עטוף במשטחים תיאטרליים של דיו שחור, קומפוזיציות וירטואוזיות וקישוטים קטנטנים של יד אמן עדינה.

העיסוק בעל-טבעי ואפילו בשטני הוא ניגוד מוחלט לעבודתו עם הכנסייה, ומאפשר לקלארק ליצור דברים שלא נראו קודם לכן.

Faust by Goethe
Faust in glasses, Faust by Goethe
Faust in glasses, Faust by Goethe (1925)
Faust in glasses, Faust by Goethe
אני חושבת שכאן טמון הקסם של האיורים של קלארק – בקונטרסט החד בין הדימוי האסתטי עד כדי בחילה והנושא הגרוטסקי עד כאב. האופן בו הוא עושה שימוש ביפה, בפופולארי ואפילו בארוטי כדי לתאר את המכוער, המנודה או הרשע מרתק את המתבונן ומתאים באופן מושלם לטקסטים הנפלאים שהוא מלווה. אומנם הסגנון שלו לא פורץ דרך, אבל השימוש הציני בשפה האיורית הפופולארית בזמנו כדי לתאר את מה שנמצא בשוליים או אפילו מוגדר כטאבו מקדים את עמיתיו בשנים רבות.

יש פה ממתקים רציניים

ידיים שמאליות, יערה קאס. גיליון 1
untold

׳ציפור הרפש׳ שוברות את הקיר הרביעי

מאי 2017, שלוש מאיירות משחררות לאוויר הסייברספייס את ׳ציפור הרפש׳, וובקומיקס חינמי, עצמאי וחתרני. אסופה של מאיירות ומאיירים תחת נושא אחד – ׳העתיד׳. לרגל יציאתו של הגיליון החדש – ׳קלישאות׳, שוחחנו איתן בצ׳אט על האתר ועתיד הקומיקס.

קרא עוד »
אמנות

רושם ראשוני

6 טיפים של הצלמת איה וינד איך לצלם את האובייקטים שלכם בצורה מעניינת, שתתפוס את העין ותכניס לכם עבודה.

קרא עוד »
unseen-חשיפה למעצבים

unseen – Oleg Fedorkov

מעצב גרפי בוגר שנקר, מתמחה במושן ולטרינג. הוקסם מהיכולות להוסיף לסיפור מימד ויזואלי נוסף על ידי אלמנטים ויזואלים בתנועה

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנות, אספרסו קצר, מדע, עיצובTagged with: , ,

מה עושים החודש? ינואר 2019

מה עושים החודש? ינואר 2019

הדבר האחרון שבא לנו לעשות בינואר זה להישאר בבית. חודש נטול חגים, חוץ מהסילבסטר, שאם תחגגו אותו כמו שצריך, כנראה שלא תזכרו ממנו כלום. אז בשביל לא להשתעמם, ריכזנו לכם כמה אירועים מעניינים ששוה לקפוץ לבקר בהם.

איך נראה זעם?
מירי דביר 

תערוכת טיפוגרפיה ידנית, של המעצבת מירי דביר, זוכת פרס אאא לקידום ועידוד היצירה לשנת 2018. דביר, מציגה פרשנות חזותית לתחושות ומחשבות שעולות בתהליך ההתמודדות עם מוות פתאומי.

מתי: פתיחה ב-1.1.2019 
איפה: מאז״ה 9, תל אביב 

DON’T be A DICK 
AYALI 

בא לה על וייבים טובים וכיפים בעולם הזה שלנו. בא לה על חיוכים, חיבוקים, נתינה ועל אנרגיות טובות. עדי אילי מפיצה בתערוכת היחיד החדשה שלה, את הסטייט אוף מיינד הקטנצ׳יק הזה שיכול לשנות את החיים. מזהירים מראש, עומדות להיות הרבה עבודות יפות, אז תכינו את המרשרשים.

מתי: פתיחה 7.1.2019
איפה: KULI-ALMA

הווה מתמשך
תערוכת יחיד להגר ציגלר

גלריה קו 16 חוגגת 20 שנה להקמתה והגר הוזמנה לשקוע לתוך חומרי העבר הקרוב והלא מאוד רחוק של הגלריה. בשונה מהחומרים האנונימיים שאיתם היא עובדת בשנים האחרונות, קיבלה הזדמנות מרתקת לעבוד עם תיעוד תערוכות עבר של מורות, קולגות, אוצרות ואמנים ואמניות מוכשרים ומרתקים ובאמצעותם ליצור עבודה חדשה.

מתי: 27.12.2018
איפה: גלריה קו 16, תל אביב

נוער בסיכון – הופעת בכורה

 

SwanER ו- Yonatan Jony Dahan  שולפים מחטים ומתקלטים על וינילים מהארכיון האישי שלהם, במזקקה בירושלים. קיבלנו טעימה קטנה מהארכיון וזה בהחלט הולך להיות שישי נהדר. 

מתי : 28.12.2018, בערב  
איפה: המזקקה, ירושלים

Stickerz 3 

הם חוזרים ליום אחד בלבד. הסטיקר הוא פורמט שמרכז בתוכו כל כך הרבה השקעה, עשייה, פירגון, גיוון, צורות, צבעים, טכניקות אושר ואהבה. מה יהיה שם? הקרנות מיוחדות, ציורי קירות חדשים, אווירה מיוחדת, וכמובן – המון סטיקרים.

מי יהיה שם: ZIVINK, UNTAY, YONIL וחברים נוספים.
מתי: 19.1.2019
איפה: סורהמרה, הצקלג 21 (בחניון), תל אביב 

שיבוש – גלריה ויטרינה

בקומת הגלריה של המכון הטכנולוגי בחולון נפתחה אתמול תערוכה של מיטב המעצבים והמעצבים, שבאה לחקור ולתת ביטוי למושג השיבוש בעולם היצירה, האמנות והעיצוב. 

אוצרת: מיכל קסטיאל
מתי: 27.12.2018 – הפתיחה
איפה: המכון הטכנולוגי חולון 

יש פה ממתקים רציניים

Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review
untold

איך לא שמעת על הארי קלארק?

פינה חדשה במגזין של המעצבת יובל אלבג – ׳איך לא שמעת על׳ – בו תספר על יוצרים שמשום מה לא שמעת עליהם. מתחילים עם המאייר והאמן הארי קלארק האפלולי והמרתק.

קרא עוד »
untold

גלנדון ואיזבלה

הם לא מפחדים ללכלך את הידיים עם תכנים שנויים במחלוקת. אין להם קווים אדומים והכל הולך. גלנדון ואיזבלה, מעמודי התווך של סצינת הפאנזינים והקומיקס בארץ ובעולם, חברים בקבוצת A4 האגדית של דודו גבע. לקחנו אותם לראיון קצר על יצירה עצמאית ואלטרנטיבית, ועל ההתמודדות עם תחום הדיגיטל שצובר תאוצה בעשור האחרון.

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – Talie Gleitzer‏

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצרTagged with: , ,

מדריך מתנות למעצבים ומעצבות

ottoGraphic

מדריך מתנות למעצבים ומעצבות

יואו, איזה סיוט זה לקנות מתנה למעצבים ומעצבות. לא נורא, רגע לפני הכריסמס וימי ההולדת שלנו, הגיע הזמן למדריך שמסדר לך את החנויות הכי שוות. לא רק למעצבים/ות, אלא גם לאנשים סקרנים במיוחד. מומלץ לגזור את האשראי לפני קריאת הכתבה.

Department Store

אנא מכם ומכן, אל תכנסו לחנות הבאה. מדובר באוסף מדהים וחסר אחריות משלל יוצרים ויוצרות בעולם. מה תמצאו שם?
פרינטים מהממים, Posterine, פוסטרים, גלויות, Stationery (אין לזה מילה בעברית), ספרים, סיכות, לוחות שנה בריזוגרף ועוד ועוד. שפע מטורף.

Yonil

כבר כמה שנים שהמעצב והמאייר יונתן לקס, AKA – יוניל, מייצר חולצות, פרינטים ופוסטרים בסטנדרטים של חו״ל. הדבר הזה לא מובן מאליו בכלל. מאיכות המוצרים עצמם ועד האריזה המהממת עם החותמות והנייר הירוק־זרחני. שווה מאוד והמחירים סבירים לאללה.

Counter Print

חנות ספרים מטריפה שהוקמה אי־שם ב-2008 על-ידי זוג מהמם (שמם טרם אותר), שהגו את הקונספט שלה בפאב. בגדול, המוטיב החוזר פה הוא אוצרות. ספרי עיצוב ואמנות מיוחדים, מרתקים, שונים. מוכרים יותר ומוכרים פחות. החנות משמשת גם כהוצאת ספרים שמוצעים למכירה באתר. תוכלו למצוא גם מגזינים, דברי פרינט יפים לשולחן העבודה, פריטים לילדים ועוד.

הכי שווה? ספרי העיצוב בקטגוריית הוינטג׳. מדובר באסופה נדירה במיוחד וחד־פעמית. שווה לשים ליד המחשב ערימת ניירות טואלט כדי לנגב את הריר שינזל על המקלדת.

Stack

חנות המגזינים הכי טובה באינטרנט, עם עלויות משלוח שפויות לגמרי. הבעלים הוא Steven Watson המתוק, והם נפתחו אי־שם ב-2008. מתרכזים בעיקר במגזינים עצמאיים. יושבים בלונדון ושולחים לכל העולם. מעבר למנוי החודשי שבו מקבלים בכל חודש מגזין אחר, חדש ומפתיע (באמת, מגזינים שבחיים לא שמעתי עליהם), ישנה חנות ׳רגילה׳ שבה ניתן להזמין מגזינים יפיופים במיוחד. תאמינו לי, זה לא חוקי הדבר הזה.
בכל שנה ישנה תחרות מגזינים מטעם Stack, כך שלגמרי שווה להציץ על הרשימות שלהם ולעלעל בערוץ הדפדופים שלהם ב-Vimeo.

גילוי נאות: הכותב מנוי לשירות החודשי שלהם, במסגרתו נשלח בכל חודש מגזין אחר בהפתעה ובעלות סבבה (אזור ה-10 ליש״ט).

Dekel Hevroni

דקל חברוני הוא ממעצבי המוזיקה הכי מוכשרים בארצנו הקטנה. בעידן שבו מסתפקים בפוסטרים שחור־לבן על נייר זרחני, חברוני מדפיס את כל הפוסטרים שהוא מעצב בדפוס משי במספר שכבות. התוצאה? ממתקים ויזואלים שכיף לתלות על הקיר!
אף על פי שהאתר שלו נטול חנות אינטרנטית, מומלץ לשלוח לו מייל לגבי פוסטר ספציפי שהדליק אותך באתר או באינסטגרם שלו ולרכוש. הם באיכות גבוהה מאוד על ניירות משובחים.

NAMA

נעמה בן משה התחילה דרכה כמעצבת טקסטיל, ולאט לאט האיורים שלה קיבלו נפח תלת־מימדי ועברו לעולמות הבד והטקסטיל. המוצרים הנפלאים שלה גורמים לחיוך מפגר על הפנים והקו האיורי הספציפי שלה קם לתחייה בחנות האונליין שלה. תמצאו שם בובות, כריות, שמיכות לתלייה, תיקים ועוד. וזה עוד לפני שדיברנו על איך היא אורזת יפה את המוצרים.

The Silent Giants

אם בעיצוב פוסטרים עסקינן, מאחורי המותג הנ״ל עומד המעצב הגרפי Christopher Everhart, שביומיום שלו הוא בכלל ארט־דיירקטור בחברת מקאן העולמית (והסחית). אבל, את התשוקה של כריסטופר אי־אפשר לעצור, ולכן הקים את The Silent Giants ב-2006 בדטרויט, ארה״ב. תמצאו בפנים פוסטרים רשמיים שעוצבו והודפסו בדפוס משי מהמם להופעות של:
Jack White, Leon Bridges, The National, The Dead Weather, The Flaming Lips ועוד ועוד.

ottoGraphic

טוב, זה מדהים ממש. המאייר והמעצב Otto Dettmer הוא צבא של איש אחד – הקים באופן עצמאי הוצאה לאור של פנזינים, חוברות הוראות לדפוס משי וספרי אמן – שכולה נעשית באופן ידני למהדרין. הוא יושב במערב אנגליה (ליד Bath), מדפיס בסדנה שלו, ואף כורך בעצמו.
יצא לי לפגוש אותו ביריד פנזינים בלונדון, ואיכות ההדפסה והעיצוב של ההוצאה לאור מעוררים השראה. אין שם פריטים סתמיים, והמחירים הגבוהים (יחסית לז׳אנר) מוצדקים לאור העבודה האינטנסיבית על כל אחד מהם.

All-You-Can-Eat Press

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שאתם רעבים וסקרנים במיוחד. קהילת העיצוב והאמנות ידועה בגרגרנותה, ולכן קמה ההוצאה הנ״ל, לספק לפודיז ברחבי העולם מדריכי אוכל לפי נושאים ומיקומים. פיצה, ראמן, המבורגר ואוכל סיני בניו־יורק, קרואסונים ושוקו חם בפריז ועוד. מדובר במדריכים המודפסים באופן דו־צדדי שמתקפלים קטן־קטן וכיף לנווט איתם ברחובות, או סתם לתלות כפוסטר במשרד. שווה לקרוא את הטקסטים, יש שם מחקר מקיף ומעניין. איכס! תנגבו את הריר.

יש פה ממתקים רציניים

untold

2019 Brooklyn Art Book Fair

בסוף השבוע האחרון התקיים בברוקלין יריד הפרינט היפה והמרשים – Brooklyn Art Book Fair 2019. כמה צילומים מהמאורע הנפלא

קרא עוד »
untold

גלנדון ואיזבלה

הם לא מפחדים ללכלך את הידיים עם תכנים שנויים במחלוקת. אין להם קווים אדומים והכל הולך. גלנדון ואיזבלה, מעמודי התווך של סצינת הפאנזינים והקומיקס בארץ ובעולם, חברים בקבוצת A4 האגדית של דודו גבע. לקחנו אותם לראיון קצר על יצירה עצמאית ואלטרנטיבית, ועל ההתמודדות עם תחום הדיגיטל שצובר תאוצה בעשור האחרון.

קרא עוד »
קופסא - עתליה אופק (צילום: טל סולומון ורדי)
untold

קופסא – עתליה אופק

׳הקופסא׳ הוא פרויקט הגמר של המעצבת והמאיירת עתליה אופק, סדרת ערכות יצירה לילדים שמטרתן היא פיתוח יצירתיות אצל ילדים בגילאי 7-10. כל חודש הילד או הילדה המנויים מקבלים הביתה ערכה בנושא שונה – חלל, סיפור, זמן, צבע ועולם. כאשר המטרה המרכזית היא לאפשר לילד ולילדה מרחב יצירתי ללא שיפוט ועם כמה שיותר מקום לפרשנות וביטוי אישי.

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנות, להכניס למצב טיסה, עיצובTagged with: , ,