תגית: חומרים

איך לא שמעת על הארי קלארק?

Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review

איך לא שמעת על הארי קלארק?

פינה חדשה במגזין של המעצבת יובל אלבג – ׳איך לא שמעת על׳ – בו תספר על יוצרים שמשום מה לא שמעת עליהם. מתחילים עם המאייר והאמן הארי קלארק האפלולי והמרתק.

הארי קלארק (Harry Clarke) בילה את נעוריו בסדנא של אביו, מקשט כנסיות מדבלין, אירלנד, כשהוא מוקף זכוכית צבעונית, סצנות מהתנ״ך ומהברית החדשה ואמנות קלטית. ואכן, קלארק מוכר בעיקר כמי שחלונותיו מעטרים כנסיות ברחבי אירלנד ואירופה – אך הספרים המאוירים שלו הם המקום בו הוא באמת פורץ דרך, חופשי מדרישות של לקוחות או הגבלות דתיות.

טכניקת הויטראז’ משתקפת באיורים של קלארק – הצבעים הזוהרים של הזכוכית אולי לא שם, אבל הקומפוזיציות הדרמטיות, החלוקה למשטחים בקווים עבים והזוויות החדות עדיין. הדמויות שלו מאורכות, עם עיניים גדולות ומלאות הבעה, ובהתאם לרוח התקופה בתחילת המאה ה־20, האיורים שלו עמוסים בקווים מסתלסלים ודוגמאות קישוטיות.

Harry Clarke
Harry Clarke
Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review
The Widow’s Son (1923). credit: The Public Domain Review

בגלל אותה קישוטיות, ניתן לשייך את קלארק לזרם הארט־נובו, למרות שרוב עבודתו האיורית נעשתה בשנות ה־20, כשהסגנון כבר נחשב למיושן. החלק המרתק הוא המקומות בהם האילוסטרציות שלו חורגות מהקונבנציות של הז’אנר – במיוחד לעיניים מודרניות, שלמדו לזהות את האיורים בסגנון האר-נובו בעיקר עם דימויים פרסומיים של נשים גבעוליות מעוטרות בשיער גולש ובדים מתנופפים. קלארק, לעומת זאת, מעדיף לעסוק במקברי, באפל ואפילו בגרוטסקי – ספרי האיורים שלו מלווים טקסטים פנטסטיים ואפלים כמו מעשיות של אדגר אלן פו ואגדות הנס כריסטיאן אנדרסן.

מפורסמת במיוחד הפרשנות שלו לפואמה הטרגית “פאוסט” (Faust), של המשורר הגרמני גתה. העיסוק בעל-טבעי ואפילו בשטני הוא ניגוד מוחלט לעבודתו עם הכנסייה, ומאפשר לקלארק ליצור דברים שלא נראו קודם לכן. האיורים בספר מלאים דימויים פסיכדליים ואפילו אלימים: פרצופים מאיימים עטויי גלימות, גופות משופדות על פגיון ארוך ויצירי כלאיים מבועתים, והכל עטוף במשטחים תיאטרליים של דיו שחור, קומפוזיציות וירטואוזיות וקישוטים קטנטנים של יד אמן עדינה.

העיסוק בעל-טבעי ואפילו בשטני הוא ניגוד מוחלט לעבודתו עם הכנסייה, ומאפשר לקלארק ליצור דברים שלא נראו קודם לכן.

Faust by Goethe
Faust in glasses, Faust by Goethe
Faust in glasses, Faust by Goethe (1925)
Faust in glasses, Faust by Goethe
אני חושבת שכאן טמון הקסם של האיורים של קלארק – בקונטרסט החד בין הדימוי האסתטי עד כדי בחילה והנושא הגרוטסקי עד כאב. האופן בו הוא עושה שימוש ביפה, בפופולארי ואפילו בארוטי כדי לתאר את המכוער, המנודה או הרשע מרתק את המתבונן ומתאים באופן מושלם לטקסטים הנפלאים שהוא מלווה. אומנם הסגנון שלו לא פורץ דרך, אבל השימוש הציני בשפה האיורית הפופולארית בזמנו כדי לתאר את מה שנמצא בשוליים או אפילו מוגדר כטאבו מקדים את עמיתיו בשנים רבות.

יש פה ממתקים רציניים

Mixtapes

Mixtape – Talie Gleitzer‏

במהלך שבוע האיור-2018, לה-קולטור מציגים את תערוכת האמנות הגדולה ביותר בשבוע האיור, שיתפרש על פני סופ”ש שלם, בו יוצגו וימכרו איורים בנושא: בית. בתערוכה יציגו כ-100 מאיירות

קרא עוד »
untold

אל תדליקו לו נר – להב הלוי

תאמינו ללהב הלוי כשהוא אומר לכם שהוא מצליח להישאר אופטימי. אחד המעצבים הבודדים שעוסקים במחאה, חוזה ונלחם בתופעות מדאיגות בחברה הישראלית, והוא כאן כדי להישאר ולהבעיר את השדה. לכתבה הבאה כדאי להכין ספל תה מהביל ומוזיקה מרגיעה, כי אין לדעת איך תצאו ממנה.

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצרTagged with: , ,

מה עושים החודש? ינואר 2019

מה עושים החודש? ינואר 2019

הדבר האחרון שבא לנו לעשות בינואר זה להישאר בבית. חודש נטול חגים, חוץ מהסילבסטר, שאם תחגגו אותו כמו שצריך, כנראה שלא תזכרו ממנו כלום. אז בשביל לא להשתעמם, ריכזנו לכם כמה אירועים מעניינים ששוה לקפוץ לבקר בהם.

איך נראה זעם?
מירי דביר 

תערוכת טיפוגרפיה ידנית, של המעצבת מירי דביר, זוכת פרס אאא לקידום ועידוד היצירה לשנת 2018. דביר, מציגה פרשנות חזותית לתחושות ומחשבות שעולות בתהליך ההתמודדות עם מוות פתאומי.

מתי: פתיחה ב-1.1.2019 
איפה: מאז״ה 9, תל אביב 

DON’T be A DICK 
AYALI 

בא לה על וייבים טובים וכיפים בעולם הזה שלנו. בא לה על חיוכים, חיבוקים, נתינה ועל אנרגיות טובות. עדי אילי מפיצה בתערוכת היחיד החדשה שלה, את הסטייט אוף מיינד הקטנצ׳יק הזה שיכול לשנות את החיים. מזהירים מראש, עומדות להיות הרבה עבודות יפות, אז תכינו את המרשרשים.

מתי: פתיחה 7.1.2019
איפה: KULI-ALMA

הווה מתמשך
תערוכת יחיד להגר ציגלר

גלריה קו 16 חוגגת 20 שנה להקמתה והגר הוזמנה לשקוע לתוך חומרי העבר הקרוב והלא מאוד רחוק של הגלריה. בשונה מהחומרים האנונימיים שאיתם היא עובדת בשנים האחרונות, קיבלה הזדמנות מרתקת לעבוד עם תיעוד תערוכות עבר של מורות, קולגות, אוצרות ואמנים ואמניות מוכשרים ומרתקים ובאמצעותם ליצור עבודה חדשה.

מתי: 27.12.2018
איפה: גלריה קו 16, תל אביב

נוער בסיכון – הופעת בכורה

 

SwanER ו- Yonatan Jony Dahan  שולפים מחטים ומתקלטים על וינילים מהארכיון האישי שלהם, במזקקה בירושלים. קיבלנו טעימה קטנה מהארכיון וזה בהחלט הולך להיות שישי נהדר. 

מתי : 28.12.2018, בערב  
איפה: המזקקה, ירושלים

Stickerz 3 

הם חוזרים ליום אחד בלבד. הסטיקר הוא פורמט שמרכז בתוכו כל כך הרבה השקעה, עשייה, פירגון, גיוון, צורות, צבעים, טכניקות אושר ואהבה. מה יהיה שם? הקרנות מיוחדות, ציורי קירות חדשים, אווירה מיוחדת, וכמובן – המון סטיקרים.

מי יהיה שם: ZIVINK, UNTAY, YONIL וחברים נוספים.
מתי: 19.1.2019
איפה: סורהמרה, הצקלג 21 (בחניון), תל אביב 

שיבוש – גלריה ויטרינה

בקומת הגלריה של המכון הטכנולוגי בחולון נפתחה אתמול תערוכה של מיטב המעצבים והמעצבים, שבאה לחקור ולתת ביטוי למושג השיבוש בעולם היצירה, האמנות והעיצוב. 

אוצרת: מיכל קסטיאל
מתי: 27.12.2018 – הפתיחה
איפה: המכון הטכנולוגי חולון 

יש פה ממתקים רציניים

Mixtapes

Mixtape – ANAT GUTBERG

חדשה דנדשה, יצאה מדלתות בצלאל, ענת גוטברג מעצבת מוכשרת עם משיכה חזקה לדימויים שזזים ומוזיקה. ענת, בחרה לנו מוזיקה רגועה ללילות ארוכים ומהנים ולרכיבות אופניים

קרא עוד »
untold

תחת לחץ

ריחות של דיו טרי, רחשי סכיני החיתוך המפלסות דרכן בעץ, אורות בוהקים הצורבים את התמונה בכימיקלים רגישים לאור וחריקות מכבשי המתכת, הן התוספות הצבעוניות שמוסיפים

קרא עוד »
Filed under: untold, אספרסו קצרTagged with: , ,

מדריך מתנות למעצבים ומעצבות

ottoGraphic

מדריך מתנות למעצבים ומעצבות

יואו, איזה סיוט זה לקנות מתנה למעצבים ומעצבות. לא נורא, רגע לפני הכריסמס וימי ההולדת שלנו, הגיע הזמן למדריך שמסדר לך את החנויות הכי שוות. לא רק למעצבים/ות, אלא גם לאנשים סקרנים במיוחד. מומלץ לגזור את האשראי לפני קריאת הכתבה.

Department Store

אנא מכם ומכן, אל תכנסו לחנות הבאה. מדובר באוסף מדהים וחסר אחריות משלל יוצרים ויוצרות בעולם. מה תמצאו שם?
פרינטים מהממים, Posterine, פוסטרים, גלויות, Stationery (אין לזה מילה בעברית), ספרים, סיכות, לוחות שנה בריזוגרף ועוד ועוד. שפע מטורף.

Yonil

כבר כמה שנים שהמעצב והמאייר יונתן לקס, AKA – יוניל, מייצר חולצות, פרינטים ופוסטרים בסטנדרטים של חו״ל. הדבר הזה לא מובן מאליו בכלל. מאיכות המוצרים עצמם ועד האריזה המהממת עם החותמות והנייר הירוק־זרחני. שווה מאוד והמחירים סבירים לאללה.

Counter Print

חנות ספרים מטריפה שהוקמה אי־שם ב-2008 על-ידי זוג מהמם (שמם טרם אותר), שהגו את הקונספט שלה בפאב. בגדול, המוטיב החוזר פה הוא אוצרות. ספרי עיצוב ואמנות מיוחדים, מרתקים, שונים. מוכרים יותר ומוכרים פחות. החנות משמשת גם כהוצאת ספרים שמוצעים למכירה באתר. תוכלו למצוא גם מגזינים, דברי פרינט יפים לשולחן העבודה, פריטים לילדים ועוד.

הכי שווה? ספרי העיצוב בקטגוריית הוינטג׳. מדובר באסופה נדירה במיוחד וחד־פעמית. שווה לשים ליד המחשב ערימת ניירות טואלט כדי לנגב את הריר שינזל על המקלדת.

Stack

חנות המגזינים הכי טובה באינטרנט, עם עלויות משלוח שפויות לגמרי. הבעלים הוא Steven Watson המתוק, והם נפתחו אי־שם ב-2008. מתרכזים בעיקר במגזינים עצמאיים. יושבים בלונדון ושולחים לכל העולם. מעבר למנוי החודשי שבו מקבלים בכל חודש מגזין אחר, חדש ומפתיע (באמת, מגזינים שבחיים לא שמעתי עליהם), ישנה חנות ׳רגילה׳ שבה ניתן להזמין מגזינים יפיופים במיוחד. תאמינו לי, זה לא חוקי הדבר הזה.
בכל שנה ישנה תחרות מגזינים מטעם Stack, כך שלגמרי שווה להציץ על הרשימות שלהם ולעלעל בערוץ הדפדופים שלהם ב-Vimeo.

גילוי נאות: הכותב מנוי לשירות החודשי שלהם, במסגרתו נשלח בכל חודש מגזין אחר בהפתעה ובעלות סבבה (אזור ה-10 ליש״ט).

Dekel Hevroni

דקל חברוני הוא ממעצבי המוזיקה הכי מוכשרים בארצנו הקטנה. בעידן שבו מסתפקים בפוסטרים שחור־לבן על נייר זרחני, חברוני מדפיס את כל הפוסטרים שהוא מעצב בדפוס משי במספר שכבות. התוצאה? ממתקים ויזואלים שכיף לתלות על הקיר!
אף על פי שהאתר שלו נטול חנות אינטרנטית, מומלץ לשלוח לו מייל לגבי פוסטר ספציפי שהדליק אותך באתר או באינסטגרם שלו ולרכוש. הם באיכות גבוהה מאוד על ניירות משובחים.

NAMA

נעמה בן משה התחילה דרכה כמעצבת טקסטיל, ולאט לאט האיורים שלה קיבלו נפח תלת־מימדי ועברו לעולמות הבד והטקסטיל. המוצרים הנפלאים שלה גורמים לחיוך מפגר על הפנים והקו האיורי הספציפי שלה קם לתחייה בחנות האונליין שלה. תמצאו שם בובות, כריות, שמיכות לתלייה, תיקים ועוד. וזה עוד לפני שדיברנו על איך היא אורזת יפה את המוצרים.

The Silent Giants

אם בעיצוב פוסטרים עסקינן, מאחורי המותג הנ״ל עומד המעצב הגרפי Christopher Everhart, שביומיום שלו הוא בכלל ארט־דיירקטור בחברת מקאן העולמית (והסחית). אבל, את התשוקה של כריסטופר אי־אפשר לעצור, ולכן הקים את The Silent Giants ב-2006 בדטרויט, ארה״ב. תמצאו בפנים פוסטרים רשמיים שעוצבו והודפסו בדפוס משי מהמם להופעות של:
Jack White, Leon Bridges, The National, The Dead Weather, The Flaming Lips ועוד ועוד.

ottoGraphic

טוב, זה מדהים ממש. המאייר והמעצב Otto Dettmer הוא צבא של איש אחד – הקים באופן עצמאי הוצאה לאור של פנזינים, חוברות הוראות לדפוס משי וספרי אמן – שכולה נעשית באופן ידני למהדרין. הוא יושב במערב אנגליה (ליד Bath), מדפיס בסדנה שלו, ואף כורך בעצמו.
יצא לי לפגוש אותו ביריד פנזינים בלונדון, ואיכות ההדפסה והעיצוב של ההוצאה לאור מעוררים השראה. אין שם פריטים סתמיים, והמחירים הגבוהים (יחסית לז׳אנר) מוצדקים לאור העבודה האינטנסיבית על כל אחד מהם.

All-You-Can-Eat Press

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שאתם רעבים וסקרנים במיוחד. קהילת העיצוב והאמנות ידועה בגרגרנותה, ולכן קמה ההוצאה הנ״ל, לספק לפודיז ברחבי העולם מדריכי אוכל לפי נושאים ומיקומים. פיצה, ראמן, המבורגר ואוכל סיני בניו־יורק, קרואסונים ושוקו חם בפריז ועוד. מדובר במדריכים המודפסים באופן דו־צדדי שמתקפלים קטן־קטן וכיף לנווט איתם ברחובות, או סתם לתלות כפוסטר במשרד. שווה לקרוא את הטקסטים, יש שם מחקר מקיף ומעניין. איכס! תנגבו את הריר.

יש פה ממתקים רציניים

ivan-kovac-562539-unsplash
אספרסו קצר

פקק תנועה

גלית גאון מדברת על סצנת העיצוב המקומי בכתבה למדור עיצוב, ואנחנו מרגישים בפקק מחשבתי אחד גדול. בואו נחשב מסלול מחדש.

קרא עוד »
Mixtapes

Mixtape – YONIL

כולם מכירים כבר את הטעם הויזואלי של Yonil ואת המרצ׳נדייז שהוא מוכר, אבל רגע, אתם מכירים את הטעם המוזיקלי שלו? אם עוד לא, היום יש לכם

קרא עוד »
נעמה בן משה
untold

נעמה בן משה עושה קסמים בטקסטיל

מעצבת הטקסטיל נעמה בן משה עברה דרך מרתקת מהלימודים בשנקר ועד המותג העצמאי שפתחה – NAMA – שהתחיל בכלל בברלין. היום היא משתפת פעולה עם יוצרים מוכשרים אחרים ולוקחת השראה מעולמות מופלאים, וזה זמן לא פחות ממדהים לעצור ולהתבונן בדרך שעשתה.

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסהTagged with: , ,

נעמה בן משה עושה קסמים בטקסטיל

נעמה בן משה

נעמה בן משה עושה קסמים בטקסטיל

מעצבת הטקסטיל נעמה בן משה עברה דרך מרתקת מהלימודים בשנקר ועד המותג העצמאי שפתחה – NAMA – שהתחיל בכלל בברלין. היום היא משתפת פעולה עם יוצרים מוכשרים אחרים ולוקחת השראה מעולמות מופלאים, וזה זמן לא פחות ממדהים לעצור ולהתבונן בדרך שעשתה.

נעמה בן משה
נעמה בן משה - צילום : פולי שאול

רוצה להציג את עצמך בכמה מילים, רגע לפני שנצלול פנימה אל הדרך היצירתית שעברת?

״אני נעמה, מעצבת טקסטיל בהכשרתי, בת 30 מתל אביב. סיימתי את לימודי במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר לפני כ־3 שנים. הכי אוהבת חומוס וסושי ויכולה לאכול את שניהם כל יום (פחות ביחד). לא אוהבת צבע חום. השראה – דונה וילסון, כמובן. דונה היא מעצבת טקסטיל עם עסק משגשג כבר 15 שנים, יצרה מותג עם שפה אישית מובהקת וכל הדברים שלה יפים״.

איך הגעת ללימודי טקסטיל בשנקר? מאיפה התשוקה לבדים?

״האמת שהכרתי את התחום ממש מעט לפני תחילת הלימודים (כמעט כמו כולם?) תמיד ידעתי שאני יכולה לעשות דברים עם הידיים וללמוד עיצוב. כשחיפשתי את התחום שמעניין אותי במיוחד, התלבטתי בהתחלה בין עיצוב אופנה לתקשורת חזותית. הרגשתי שאני רוצה ליצור עם הידיים ועם חומרים, ועולם האופנה פחות קרץ לי. ואז שמעתי על טקסטיל והבנתי שזה בדיוק מה שחיפשתי. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. יש לי חיבה גדולה לבדים מכיוון שזה חומר רך, גמיש, וצבעוני שמאפשר עולם ומלואו. בעצם אפשר לשלב איתו את כל התחומים״.

מה הדבר הכי חזק שלמדת במהלך התואר?

״הדבר הכי חזק שלמדתי בלימודים הוא להאמין שאפשר לעשות כמעט מה שרוצים. לשבור גבולות ולהגשים חלומות קטנים״.

עיצוב: נעמה בן משה
עיצוב: נעמה בן משה

איזה גבולות היו במהלך התואר ונשברו?

״יותר כמו עיקרון שאין כזה דבר אי אפשר. אני חושבת שזה משהו שטמון גם באופי הישראלי״.

גיליתי באתר שלך פטרנים של באוהאוס ואת Wilderme, יכולה לספר עליהם?

״הפורטפוליו מורכב מעבודות מהלימודים וגם מהפרויקטים שאחרי. בלימודים עולם ההשראות וסוגי הטכניקות שספגנו היו מאוד מגוונות. פרויקט הבאוהאוס היה חלק מקורס בשנה ב’ שעובר כל סטודנט לאריגה (תחום ההתמחות הראשית שלי, דרך אגב) למדנו על התנועה, הלך הרוח של התקופה והאנשים שיצרו בה, ומתוך זה יצאנו לקולקציות אישיות של אריגים. 

Wilderme היה גם בשנה ב’ והיה מתוך קורס של מבוא לעיצוב אופנה. באותו זמן התעניינתי מאוד בתלבושות גוף גרוטסקיות ומבנים טקסטיליים שמתייחסים לגוף ומקצינים אותו. הפרויקט היה בהשראת תופעת ה-wilderman שזה בעצם צורת לבוש של עמים אירופאיים שונים בתקופת החורף (ובפסטיבל החורף). סוג של פולקלור מאוד ייחודי שכולל תחפושות שונות ומשונות. השראה נוספת הייתה בול העץ. אני תמיד נהנית לקחת נושאים שונים ולהתיך אותם לכדי פרויקט אחד״.

מפתיע לגלות שאין קשר בין שני הפרויקטים הללו למותג העצמאי שפתחת, ששם נוכח האיור בצורה משמעותית. יכולה לספר על איך ולמה התחלת?

״ובכן, הדרך לגילוי העצמי היא ארוכה. האיור תמיד נכח בעבודות שלי, גם כשנדמה שלא. תמיד ציירתי, זה למעשה היה בארגז כלים שלי עוד לפני הלימודים. היה בי הרצון ללכת ללמוד איור אבל לא חשבתי שאבלוט שם מספיק. מתוך החסך הזה נראה לי ניסיתי תמיד להכניס את העולם הזה לשפה העיצובית שלי. גם המון מההשראות שלי קשורות באיור.

פתחתי את המותג שלי בתחילת 2017 בברלין (שם גרתי למשך שנתיים). אני חושבת שתמיד רציתי לייצר דברים משלי ושאנשים יוכלו לקחת חלק קטן מזה לבית שלהם. זה היה תהליך מאוד טבעי עבורי אחרי סיום הלימודים”.

Wilderme. עיצוב: נעמה בן משה

״השפה האיורית התגבשה מתוך הסתכלות על עבודות של אנשים וזיהוי של מה אני אוהבת בהם. האיור גם מאפשר לי להכניס המון חדווה ונגיעה אישית במוצרים שלי״.

עיצוב: נעמה בן משה
עיצוב: נעמה בן משה. מתוך שבוע העיצוב בירושלים 2018

איך השפה האיורית התגבשה? היו מאיירים שהשפיעו עלייך במיוחד?

״השפה האיורית התגבשה מתוך הסתכלות על עבודות של אנשים וזיהוי של מה אני אוהבת בהם. האיור גם מאפשר לי להכניס המון חדווה ונגיעה אישית במוצרים שלי. יש המון מאיירים שאני אוהבת, אני יכולה להגיד שסגנונות שמאוד השפיעו עלי הם יפניים וסקנדינביים. מאוד אוהבת את Tonko House סטודיו אנימציה יפני. גם Kim Hyeon Ju‏ ו-Louise Lockhart‏. יש באמת כל כך הרבה מוכשרים״.

ספרי על התקופה בברלין, למה נסעת, למה התחברת ולמה פחות. האם את רואה את עצמך חוזרת לשם בעתיד?

״נסעתי ממש אחרי הלימודים, ידעתי כבר תוך כדי שאני רוצה לגור ולחוות מקום אחר. ברלין נראתה כמו אופציה מתאימה כי המשפחה משם ולכן קל להגר. ברלין לא ידועה כיעד אולטימטיבי לחובבי עיצוב (יותר אמנות ומוזיקה) אבל החלטתי שאנסה את מזלי שם. אהבתי מאוד את החופש, המרחב, הירוק, פתיחות מחשבתית של אנשים וכמובן שהתחבורה נהדרת. על אף היתרונות, הבנתי שהאופי שלי פחות גרמני ממה שחשבתי, והקצב הנמוך בעיר הפריע לי. אולי כרגע זה זמן טוב יותר בשביל להזיע. מבחינתי האופציות תמיד פתוחות והכל אפשרי, אבל סביר להניח שאם אהגר שוב זה יהיה ליעד אחר״.

״למעשה אני עד היום מדפיסה באותו מקום בברלין. יש שם הרבה יותר אופציות של מקומות ייצור, והחיבור לשאר אירופה בכלל עושה את הכל לזמין וקל הרבה יותר״.

NAMA&Slowdown

כמעצבת טקסטיל, היו לך שם אפשרויות ייצור שאין בארץ? יכולה לפרט?

״בהחלט. למעשה אני עד היום מדפיסה באותו מקום בברלין. בארץ אמנם כבר יש מקומות שמדפיסים דיגיטלית אבל האיכות עוד לא השביעה את רצוני. כמובן שיש שם הרבה יותר אופציות של מקומות ייצור, והחיבור לשאר אירופה בכלל עושה את הכל לזמין וקל הרבה יותר (קשר לספקים שונים מכל היבשת ואפשרות ייבוא זולה).

אני באופן אישי מדפיסה כיום ב-spoonflower והדפסתי בעבר בבית דפוס גרמני לבדים בשם textilfab‏.

כיום אני בעיקר מדפיסה מחוץ לסטודיו (בין אם זה הדפס רשת או דיגיטלי) והשאיפה הגדולה היא לחזור לטכניקה של אריגה ולייצר מוצרים מג’קארד (זה סוג אריגה שמאפשר לצייר באופן חופשי על הבד ונותן מראה מורכב יותר מאשר הדפסה). כרגע אני בודקת אופציות בארה”ב. לצערי אחד המפעלים המקומיים סגר את המפעל בארץ והעביר אותו לטורקיה״.

מבחינת קהל היעד של NAMA, מי הוא היה בתחילת הדרך ומי הוא בהווה?

״אני מנסה כל הזמן להבין מי הקהל הכי מדויק 🙂 אני חושבת שהמותג מתאים גם לילדים וגם למבוגרים, הקהל העיקרי שלי הוא מעצבים, צעירים שאוהבים עיצוב מיוחד לבית, ואמהות כמובן!״

NAMA & Juan Molinet
NAMA & Miki Mottes

מהמם. איך למדת לפתוח עסק עצמאי? לתמחר? עם מי מתייעצים בתחום הטקסטיל?

״אני מה שנקרא לומדת תוך כדי תנועה. זה לא עסק שהתחיל עם תוכנית עסקית מדוקדקת. הכל מתחיל מאהבה ליצור ולעצב, ואח”כ נכנסים כל שאר המשתנים לתמונה. אני כל הזמן בתהליכים של למידה, ומתייעצת עם קולגות מתחום העיצוב (לאו דווקא טקסטיל, מעצבים עצמאיים שונים) עבדתי לאורך הדרך אצל מעצבות ‘יזמיות’ כמוני, וזה עזר לי להבין מאוד איך מתנהל עסק״.

אצל מי עבדת?

״Talia Sari ו-Mikabarr‏, וגם עשיתי התמחות בסטודיו לטקסטיל בשם aufschnitt בברלין״.

מעניין. איפה NAMA תהיה בעוד חמש שנים מהיום?

״בשאיפה לגדול לכדי סטודיו שמייצר בסקיילים גדולים יותר, ומשווק בהרבה חנויות בעולם, ותמיד להמשיך לחדש וליצור דברים משמחים וכיפיים״.

שיתופי פעולה עם מעצבים מתחומים אחרים – היו כאלה? איך זה היה? והאם בא לך עוד?

“היו לי הרבה שיתופי פעולה, בעיקר עם מאיירים ועם סטודיואים חיצוניים. אני מאוד אוהבת דו־שיח יצירתי והפריה הדדית ולדעתי נוצרים דברים חדשים מעולמות שונים שמתחברים. זה בגדר תועלת הדדית לשני הצדדים אם זה שיתוף פעולה מוצלח. בטח שבא לי עוד וכבר יש דברים על הפרק. אבל זה עדיין סוד.

שיתפתי פעולה עם:

Juan Molinet ,Felizia Brechtold יהלי זיו, YONIL, SLOWDOWN studio, מיקי מוטס‏״.

שאלה לסיום, מה החלום הכי גדול שלך בהווה?

״שואפת שיהיה לי סטודיו מהמם בקרוב שכולכם תוכלו לבוא לבקר בו ❤״

NAMA & YONIL
NAMA & Yali Ziv
עיצוב: נעמה בן משה

יש פה ממתקים רציניים

Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review
untold

איך לא שמעת על הארי קלארק?

פינה חדשה במגזין של המעצבת יובל אלבג – ׳איך לא שמעת על׳ – בו תספר על יוצרים שמשום מה לא שמעת עליהם. מתחילים עם המאייר והאמן הארי קלארק האפלולי והמרתק.

קרא עוד »
אסף ארביב (צילום: נעמי מרוז)
untold

אסף ארביב לא מוותר על הפיזיות

המעצב והצלם אסף ארביב לא אוהב להיצמד למובן מאליו. כבר בלימודים בשנקר, כשכולם רינדרו תלת־מימד כמו משוגעים עד שעה לפני ההגשה, הוא החליט לצלם פיזית, בוידאו, את חומרי הגלם. ההחלטה האסתטית הזו והסזיפיות הגלומה בתוכה, הכתיבה לו קו לא קוהרנטי, מעניין ואחר.

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסהTagged with: , ,

לירון אשכנזי מפסלת עולמות

לירון אשכנזי

לירון אשכנזי מפסלת עולמות

רגע אחרי הצבא, לירון אשכנזי הכינה תיק עבודות מושקע, שלחה ל-School of Visual Art בניו־יורק והתקבלה. כאן במגזין ולראשונה בעברית, המסע המטאורי שלה מהלימודים, התובנות בדרך, העבודה בסטודיו של סגמייסטר & וולש ועד החומרים המרתקים שהיא מפרקת ומרכיבה בהווה.

לירון אשכנזי - Liron Ashkenazi
לירון אשכנזי
לירון אשכנזי
לירון אשכנזי

נצא מנקודת הנחה שהקוראים של המגזין לא מכירים אותך כלל (כי אין אף מידע עלייך בעברית). ספרי על עצמך בכמה מילים.

״אז שמי לירון, נולדתי בארץ באזור המרכז וגדלתי בשרון בישוב נעים ופסטורלי. הילדות שלי הייתה סופר רגילה ונעימה בשנות ה־90 וה־2000. התחלתי להתעסק בעולם הויזואלי בגיל 14 מסיבה לא ברורה. פשוט גיליתי שאפשר לערוך תמונות ולייצר גרפיקה בכל מיני תוכנות (כגון, Paint Shop Pro דאז, פוטושופ, ואילוסטרייטור). היה לי בלוג די מגוון בישראבלוג שבו הייתי מפרסמת שירים, כתבים ויצירות. לעולם העיצוב התגלגלתי דרך שירותי בצבא ביחידת ההסרטה בתור מעצבת גרפית ואחרי זה עסקתי בעיצוב למסך (Motion Graphics בלעז – ט.ס.ו). מיד אחרי זה החלטתי שאני נוסעת ללמוד בניו־יורק עיצוב ב-School of Visual Arts״.

עוד!

״בלימודים שמתי לעצמי מטרה די ברורה, להיות הכי טובה. זה בעצם הפעם הראשונה שהחלטתי כזה דבר בחיי. בכל תקופת בית הספר בארץ הייתה לי הפרעת קשב וריכוז לא מאובחנת, ורוב הזמן ממש התקשתי. מצאתי את עצמי בעיקר מציירת וכותבת שטויות לעצמי ופחות מקשיבה בכיתה. איכשהו את רוב התיכון נדמה לי שביליתי על הדשא, תפסתי את עצמי בידיים בכיתה י״ב והשלמתי את הבגרות. ההורים ממש ממש עזרו לי בזה, תמכו ודחפו, ולא נתנו לי לוותר. (זה כל כך חשוב שהמשפחה תומכת בך להמשיך במקצוע הזה, לא לקחתי את זה כמובן מאליו, אני אכיר להם תודה על זה כל חיי.

בכל אופן, לנסוע לניו־יורק ולשלם סכום כסף לא מבוטל על לימודי עיצוב דחפו אותי לעשות החלטה ולעמוד בה. כמובן שההורים עזרו, גם נפשית וגם כלכלית, אז גם היה בזה משהו של לא לאכזב אותם. וכך היה, קרעתי את התחת והצלחתי מאוד, גם בציונים (שזה הרבה פחות חשוב) אבל גם בלהרשים את המורים, שזו בעצם הייתה המטרה. הם האנשים הכי מוצלחים פה בתעשייה בניו־יורק.

את הקשר הכי חשוב שלי מבית הספר יצרתי עם ג׳סיקה וולש, שהייתה לא רק דמות להערצה מבחינה מקצועית, אלא גם בתור מנטורית שלי מבחינה אישית, משם נדמה לי שהסיפור לקח תפנית מעניינת כשהיא הציעה לי להתמחות אצלה תוך כדי הלימודים בשנה הרביעית, ואני בתמורה אמרתי לה שאעשה זאת אם היא היה המנחה שלי לתזה (פרויקט גמר – ט.ס.ו) שיכללו פגישות שבועיות ופרויקט אישי. הפרויקט הזה, לצערי מעולם לא יצא לפועל כפי שתיכננתי, ועסק כולו ב Creative Block״.

למה הוא לא יצא לפועל?

“נוצרה בעיה, ברגע שהתחלתי לעבוד במשרה כמעט מלאה אצל ג׳סיקה וולש תוך כדי הלימודים ולנסות למצוא זמן לעשייה קריאייטיבית מהצד זה פשוט לא עבד. המחסום נשאר ולא עבר, לא משנה מה עשיתי. היא הבינה ותמכה בי והמשכנו בעצם את הדיונים לשיחות שבועיות ויצירה, אבל בסוף לא הרגשתי שהפרוייקט היה עגול וחזק מספיק. הודעתי לה שאני מפסיקה.

באיזשהו מקום אני מרגישה שפרוייקט הגמר שלי היה לעבוד בסטודיו שנה שלמה, למדתי כל כך הרבה, ועבדתי איתה כל כך מקרוב שלמתי להכיר אותה כל כך מקרוב שזה היה מספיק, וזה שחרר את המחסום הקריאייטיבי. ברגע שעזבתי את הסטודיו,  אני ובעלי החלטנו לפתוח משהו קטן משלנו, ואז הרגשתי הכי קריאייטיבית שהייתי בחיי״.

צריך הרבה אומץ כדי לגשת למבחנים ל-SVA, יכולה לספר על תהליך הקבלה, מהרגע שהחלטת ללמוד שם?
“התהליך היה פשוט יותר ממה שחושבים למען האמת. הכל אונליין, הכל דיי ברור, ולא היו ממש מבחנים, פשוט הייתי צריכה להגיש פורטפוליו (אונליין) של 5 או 6 פרוייקטים נבחרים. מבחן ה-TOFEL היה מאוד קל, משום שכתבתי המון שנים לא הייתה לי בעיה לכתוב את החיבור ולספר על עצמי. את התהליך עשיתי לפני יותר מ־6 שנים ולכן יכול להיות שמשהו השתנה מאז. אני חושבת שיש בזה משהו שצריך אומץ, אבל זה לא בגלל שזה קשה, אלא בגלל שזה לא מוכר וזה דורש לקחת החלטה גורלית, אבל האמת היא שזו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי (אולי בעצם אחרי להתחיל עם בעלי כיום ב-myspace בגיל 16)”.
מה למדת במהלך התואר שנשאר איתך עד היום? מה היה לך פחות מעניין?
״באופן מוזר אחד הקורסים שנשארו איתי היה מבוא למדעים, מתמטיקה ואסטרונומיה, משהו שלא היה לי שום ידע מיוחד עליו לפני ואיכשהו המורה ב-12 שיעורים הצליחה לרתק את כולנו וללמד אותנו על העולם דברים שאף פעם לא התחברו אצלי לפני וממש לא עניינו אותי. אני חושבת שבעבודה שלי היום, חקר של חומרים וטקסטורות טבעיות וגולמיות, משחקים של אור וטקטיליות, יש המון משם, וזה משהו שמעסיק אותי רבות עד היום. נהייתי עסוקה מאוד בהיסטוריה שלנו כיצורים. ובהיסטוריה של העולם כחומר. האמת שהיה איזה שיעור של ההיסטוריה של אנימציה שמאוד התרגשתי לגביו והמורה היה נורא משעמם. הוא העביר אותו בצורה נוראית. אני מעריצה שרופה של סרטי דיסני לדורותיהם ומייאזאקי, ואיכשהו חשבתי שהכל יתחבר לי ואלמד המון על התהליך שהסרטים האלה עברו משנות ה-20 אבל זה לא קרה. באסה״.

תכף נחזור לעניין החומרים. מה השיעור הכי חשוב שלמדת מג׳סיקה וולש ומהעבודה בסטודיו שלהם?

״למדתי שאין גבול לקריאייטיביות כשאתה נמצא ליד אנשים כאלה, שהם כל פעם מפתיעים אותך מחדש בדרך המחשבה שלהם. עוד למדתי שאף אחד לא מקבל שום דבר בחינם, ועם כמה שהם מפורסמים, הם קורעים את התחת כל יום בעבודה, Jessica is the harderst working person I’ve ever met!
הם הגיעו לאן שהם הגיעו בעבודה קשה וזה מדהים לראות אותם קוצרים את הפירות״.

מה הבנת שם על התנהלות מול לקוח ועל תהליך עבודה בעיצוב?
״אני חושבת שכל מקום הוא ממש שונה. משמע, שמה שלמדתי שם, לאו דווקא הדרך הכי נכונה להתנהל מול לקוח, זו הדרך הנכונה בשבילם, אבל היום כשאני מתנהלת מול הלקוחות שלי אני עושה את זה אחרת, אני פשוט לא חושבת שיש דרך אחת להתנהל מול לקוח, הם גם מגיעים ממקום שיש להם המון ״סיי״, כי מגיעים אליהם בגלל שהם כל כך ידועים בתחומם, לכן לכל מעצב אחר לאו דווקא יש יכול להתנהל מול לקוחות כפי שהם מתהלים, מגבוה מאוד. אף אחד לא יכול להיות בדיוק הם, זה למה הם כל כך מרתקים. ולגבי תהליך העבודה, גם למדתי שלכל לקוח יהיה תהליך עבודה מעט שונה – אין ממש אפעם דרך אחת. הם מאוד מאוד ממוקדים בקונספטים, ותמיד מתחילים את העבודה משם, ולא מהויז׳ואל, אני חושבת שזה מדהים ולקחתי המון מזה לתהליך שלי״.
Ladies, Wine & Design; Design Director: Liron Ashkenazi, at Sagmeister & Walsh
The Artery (design: Liron Ashkenazi)
The Artery (עיצוב: לירון אשכנזי)

ספרי קצת על The Artery שאת עובדת בו בימים אלו. מה גרם לך לצאת לעצמאות אחרי שנים כשכירה? איך מגייסים צוות טוב, ומה הכי מפחיד בדבר הזה?

״אז זהו, שלא הייתי ממש שכירה שנים. הייתי שכירה פחות משנה אחרי הצבא לפני הלימודים ומהר מאוד עברתי לפרילאנס (מושן גרפיקס) זה איפשר לי לחסוך הרבה כסף למימון הלימודים. ובעצם אחרי זה תוך כדי הלימודים הייתי מגיעה לארץ ועובדת כפרילאנסרית כל חופש כדי לממן את השנה הבאה, הקצב היה מטורף וזה לא היה קל. הסטודיו הקטן שאני ובעלי החלטנו לפתוח אחרי הלימודים הוא לא The Artery אלא Times Two Studio שזה היה בעצם מיני־סטודיו לווב (אתרים אקספרמנטלים ושונים) והוא בעצם ״נסגר״ ברגע שהארטרי שכרו אותנו לפתוח סטודיו לעיצוב בתוכם. אז כיום אנחנו מנהלים את הסטודיו אבל הוא תחת חברה קריאייטיבית גדולה יותר שעוסקת לא רק בעיצוב אלא גם ב-VFX ו-Production ו-Experiental Work – אנחנו בעצם עובדים ביחד כל המחלקות על המון סוגים של פרויקטים – והסטודיו אחראי על כל העיצוב בכל התחומים וגם לוקח פרויקטים משלו בתחום המושן גרפיקס והמיתוג. הרבה אנשים מתבלבלים וחושבים שהארטרי זה הסטודיו שאז אני וגל פתחנו, אבל החברה והרעיון לשלב אותנו לתוך הארטרי היא בעצם פרי יצירתו של ויקו שהרבני.

גיוס הצוות זו עבודה שאתה באמת לומד על הדרך, וזה תהליך מדהים! לאט לאט אנחנו אוספים לנו את הטאלנטים שאנחנו מרגישים שהופכים אותנו לשלמים יותר. אנחנו אף פעם לא באמת מחפשים אנשים שהם בדיוק כמונו, שחושבים כמונו או שיוצרים כמונו. הרעיון הוא להביא מגוון ולראות מה קורה, מה יקרה. בינתיים זה עובד מדהים. אני אוהבת ללמוד מהאנשים שלי ואני אוהבת לראות שהם לומדים ממני, יש המון פירגון וחברות ואני נהנית לבלות איתם גם זמן מחוץ לסטודיו, שזה תמיד כיף.

בגלל שהסטודיו גדל תחת המטריה של The Artery הצעד הזה לא היה כל כך מפחיד. כשאני וגל רק התחלנו לקחת פרויקטים של ווב ל-Times Two (הסטודיו העצמאי – ט.ס.ו) היינו ממש ממש בחיתולים. אני השניה סיימתי את התואר בעיצוב והוא השניה סיים את התואר בפילוסופיה ומדעי המחשב. את הפורטפוליו שלנו היינו צריכים לבנות מחדש ביחד ולאורך כמה שבועות ממש לא ידענו איך בכלל נקבל את הפרויקט הראשון, וזה בהחלט היה מפחיד!

ואז, החלטנו לעשות פרויקטים שבא לנו ולראות לאן זה יתגלגל – הצענו לחברה טובה לבנות לה אתר ומשם זה היה היסטוריה, שני אתרים בחוץ וכבר הגענו לארטרי כדי לדבר על אתר חדש בשבילם ונשארנו. בנינו להם את האתר מתוך החברה במקום מבחוץ, ויצאנו למסע של להרים סטודיו לעיצוב מחברה שהייתה כבר ידועה בתחומה בתור בית פוסט פרודקשן. היה חשש שהעיצוב יהיה משני לטכניקה ולקראפט של ה-VFX – אבל התמיכה בנו מהמקום ומ-ויקו הייתה באמת שאין כמותה”.

The Artery (design: Liron Ashkenazi)
The Artery (עיצוב: לירון אשכנזי)

אני רוצה שנחזור רגע לעניין החומרים. ראיתי הרבה רינדורים מרתקים באינסטגרם ובאתר, ותהיתי אם יוצא לך להתנסות בחומרים פיזיים לפני שאת מתחילה למדל בתלת־מימד? או שאת ישר ניגשת למחשב?

“אני בטוחה שאם היה לי יותר חלל להתעסק בו עם חומרים זה היה קורה! אבל לצערי דירות בניו־יורק זה מקום בלי הרבה חלל ולכן את רוב המחשב אני עושה בהתבוננות בספרים ורפרנסים אונליין ואת העבודה הפיזית על המחשב. זה תמיד מתחיל מאיזה רעיון או קונספט מאוד רחב. לדוגמא, ״מגע״ או ״שחור״ ואז אני מפרקת את זה בראש לגורמים ומרכיבה מחדש בקומפוזיציה שהיא לא רק מנסה (!) להראות טוב ויזואלית, אלא שיש בה גם איזה uncanniness.
אני זוכרת שגל, בעלי, סיפר לי על המילה הזאת במהלך הלימודים והיא עדיין מרתקת אותי – מזה באמת uncanny. שזה בעצם יותר הרגשה ממשהו פיזי אמיתי, אבל המטרה שלי בעבודה שלי זה לגעת בזה איכשהו, שיהיה שם איזה רגש.כשיוצא לי סתם לרנדר משהו שנראה נחמד בזמן שאני עושה איזה סטאדי על חומרים אני מתבאסת אם אין בזה איזה עומק (והרבה פעמים יוצא שאין, אם אני ממהרת, או באמת רק צריכה לייצר איזה חומר ספציפי) אז זה לא אותו דבר בשבילי. אני חושבת שלייצר יופי זה לא קשה אבל לייצר קונטנט יפה זה כן, ואני שואפת לשם. מקווה שאתקדם עם זה יותר מהר ממה שאני מרגישה שאני מתקדמת עכשיו”.

איזה חומר גילית לאחרונה ונהנית ליצור איתו?

״זה פחות חומר אחד ויותר הרעיון של שילוב חומרים בצורה מוזרה. זכוכית עם אבן לדוגמא. יש שם איזה ניגוד מעניין. גם חומר שהוא אטום מאוד עם חומר שהוא שקוף (חלקית או במלואו), וגם חומר עדין עם חומר גס כמו אבן (שחורה במקרה הזה)״.

יש לך זמן לפרויקטי צד שלא תלויים בלקוח?

״אין לי באמת זמן לפרוייקטים צדדים כרגע. הסטודיו באמת לוקח את כל הזמן שלי ואיכשהו בזמני הפנוי אני מעדיפה לקרוא ולהיות בבית ובטבע כמה שיותר, לנוח ולתת לראש לנוח, זה סופר חשוב לאיך שאני חושבת, כשאני מרגישה ״שרופה״ אני לא טובה כמו שאני יכולה להיות, אז למדתי לשמור על עצמי ולתת לעצמי ולראש שלי לנוח בלי להעמיס לחץ מיותר.
כשצריך לעשות איזה משהו חשוב מהצד, כמו האנימציית רזומה הקטנה שעשיתי שנה שעברה לכנס של  SVA אז הייתי צריכה למצוא זמן בסופ״ש כדי לכתוב את זה לעצב ואז לאנמץ. זה היה כמה סופ״שים ברצף ואחרי זה הרגשתי עייפה, אבל זה היה שווה את זה, אז אני מקווה שאוכל ליצור יותר מהצד בעתיד״.

לירון אשכנזי - Liron Ashkenazi
לירון אשכנזי

מה נותן לך השראה? מוזיקה, תרבות, מקומות.

״אני מאוד מאוד אוהבת מוזיקה ומאוד אוהבת סרטים ואומנות, אבל בפועל מה שהכי נותן לי השראה זה העולם הפיזי, אנשים, רעיונות, לדבר, להסתכל ממש ממש מקרוב על משהו, להסתכל ממש ממש מרחוק, לשנות פרספקטיבה, להפוך, להתבונן ארוכות והכי חשוב להקשיב.

כפי שאמרתי Hayao Miyazaki הוא דמות סופר חשובה בחיי, מוזיקה קלאסית ומוזיקה אלקטרונית מלווה אותי כל יום, ופודקאסטים של היסטוריה ועסקים זה ה-דבר:
History on fire, Business wars, The Podcast history of our world, Work life

מבחינת אומנות, האומנים הסוריאליסטים הם אלו שאני מסתכלת עליהם לרוב, ולא רק כקונספטים. הטכניקה של מגריט ודאלי מאוד מעניינת בעיני. מבחינת הצבעים, המינימליסטיות והחוסר במינימליסטיות עושה לי נעים. אחד הדברים שהכי התבוננתי בהם כשרק התחלתי עם התלת־מימד זה James Turrell, ואני חושבת שלמדתי הכי הרבה ממנו על אור ותאורה, אז אני חבה לו הרבה״.

מבחינת פרויקטים, מה החלום?

״החלום הוא להמשיך לעשות עבודה מגוונת, שלעולם לא אצטרך לעשות את אותו דבר שוב ושוב ושוב, שלא אפול לאיזה נישה והסטודיו ייפול איתי ונעשה רק עבודה בסגנון אחד. החלום הוא לעשות הכל מהכל כל הזמן, זה מה שעושה אותי מאושרת.

בפועל הייתי רוצה לעשות יותר פרינט, אני באמת לא חושבת שהפרינט מת או ימות או צריך למות, אני חושבת שיש לו קהל ואני מאוד מאוד אוהבת לראות את העבודות שלי ושלנו מודפסות, אין יותר כיף מדף חם ונטול עץ (uncoated) שיוצא ממדפסת״.

נשמע מעולה. טיפ לסיום?
“תטרפו את העולם ואל תפחדו לבקש בדיוק מה שאתם רוצים. מי שלא מבקש – בדרך כלל לא מקבל”.
לירון אשכנזי
עיצוב: לירון אשכנזי

יש פה ממתקים רציניים

גל צרפתי
Mixtapes

Mixtape – Gal Tsarfati

הישר מחופה הדרומי של אנגליה, אנחנו מביאים לכם פלייליסט מלא בג׳אז, סול והפתעות בסוף. גל צרפתי על עמדת התקליטים – מאייר ואבא לחתול בשם דזמונד.

קרא עוד »
untold

מזוודה, דרכון וצבעים

היום כמעט כל אמן, יוצר מעצב ומאייר שמכבדים את עצמו, מציעים סדנאות, בהן הם חושפים את סודות המקצוע שלהם.
אז אחת לשנה, כדאי לכם מאוד לארוז את הדברים שלכם
ולצאת ליעד מסוים בעולם בעקבות סדנה שמעניינת אתכם.
זה יתרום לכם הרבה יותר ממה שאתם חושבים.

קרא עוד »
untold

שירה ענבר גילתה את התנועה

אחרי שסיימה את בצלאל, המעצבת שירה ענבר חיפשה להמשיך ללמוד בארה״ב. כך מצאה את עצמה בתואר שני באוניברסיטת ייל היוקרתית, ושם גילתה מהי מתודולוגיה ויזואלית, הרבה לפני שמתחילים לעצב. כאן, לראשונה בעברית, היא מספרת על המסע שלה מעולמות הפרינט לעולמות המושן, והעבודה ב-MTV, סקוורספייס ופנטגרם.

קרא עוד »
Filed under: untold, להכניס למצב טיסהTagged with: , , , , ,