Printer’s marks דגל מדפיס

מי שילך היום לפתוח ספר ימצא כריכה מעוטרת עם גרפיקה דימוי וטיפוגרפיה יפים יותר או יפים פחות. לאחר מכן בעמוד הראשון יהיה כתוב איפה הספר הודפס מי עיצב או עימד ואולי עוד סדרת מספרים. 
משהו שהמינימליזם המודרני הביא איתו לעולם הספרים – יובש! פעם הכל היה אחרת, לבית הדפוס שהיה גם המוציא לאור היה סימן יחודי והוא דגל המדפיס.

בספרים עתיקים בערך החל מהמאה ה-15 שער הספר לא היה בכריכה, שלרוב היתה כריכת עור מעוטרות באלמנטים גיאומטריים דקורטיביים, אלא בעמוד הראשון המודפס. שם, היה מופיע בגאון עיטורים, ציורים ואיורים שונים ומשונים, מבנים ארכיטקטוניים עתיקים, דמויות מיסטיות וכו׳ שהודפסו לרוב על ידי מטריצה מעץ. לאיורים אלו היתה מטרה אחת לשייך את הספר להאדם או לבית הדפוס שהייתה לו הזכות והרשות להדפיס את הספרים זהו דגל המדפיס. מעין כרטיס ביקור שהופיע בו כמובן שם המחבר, שם הספר, מקום ושנת ההוצאה וכמובן באותיות קידוש לבנה את בית הדפוס בו סודרו האותיות והודפסו. 

בדומה מאוד, לסימני משפחות האצולה של העמים והתרבויות השונות, לדוגמא : סמל משפחת מדיצ׳י בפירנצה המכיל מגן עם שישה כדורים, גם ליהודים שחיברו או הדפיסו ספרים היו סימנים משלהם. למשל סימונים של כלי נגינה על מנת לייחס למשפחות לווים, כפות ידיים עם פיסוק אצבעות לסימון משפחות כהונה או אריות לסמל שהמדפיס היה צאצא לשבט יהודה שכידוע לפי ברכת יעקב לבניו קיבל יהודה את סמל האריה. 
 
יהודים ״פשוטים״ שלא היו מיוחסים לשבטי ישראל, לא וויתרו גם הם על הסמלים ודאגו לבחור או במוטיבים הקשורים לשמם או לאמונתם – למשל נפתלי, או אדם שהיה מאמין בנביא השקר שבתאי צבי, יוסף – ציור נשר שעל כנפיו מצוירת פגישת יעקב ויוסף, מגן דוד, עץ אשל המיוחס לאברהם או לחילופין ציורים של סיפורים מקראים המרמזים על שמו של המדפיס.

נפוצים היו גם מגן דוד, עץ אשל או לחילופין ציורים מקראיים המרמזים על שם המדפיס.

ניתנה חשיבות לעיסוק המשני של המדפיס ולעיר בה הודפס הספר. למשל: סכין היה יכול לרמז על עיסוק המדפיס כשוחט או מוהל, תוי נגינה יכלו לרמז על זה שהמדפיס היה חזן או בעל קריאה

כמו כן ניתנה חשיבות לעיסוק המשני של המדפיס ולעיר בה הודפס הספר. למשל: סכין היה יכול לרמז על עיסוק המדפיס כשוחט או מוהל, תוי נגינה יכלו לרמז על זה שהמדפיס היה חזן או בעל קריאה, או הברור מאליו כסת דיו ונוצה לסימול זה שהוא דפס. לעניין הערים היה נהוג לצרף את סמל העיר או אם הודפס בירושליים היה נהוג להדפיס את תצורת המקדש. דימוי המקדש לפעמים גם הודפס בערים אחרות כדי להביא את הכמיהה לציון.


הייתם יכולים לחשוב שהיהודים היו דפסים גדולים ומהוללים ולכולם היה בית דפוס, אבל לא! את רוב ספרי הקודש היהודים (כי ספרי חול כמעט ולא היו) הדפיסו נוצרים. דוגמאות נהדרות ניתן למצוא בספרים שהודפסו בונציה על ידי משפחות קווירני או בארגאדין או קבאלי.

Schermata 2019-05-18 alle 20.32.58
Schermata 2019-05-18 alle 20.32.21

מקורות: 

דגלי המדפיסים העבריים מראשית הדפוס העברי ועד סוף המאה התשע־עשרה. 
מאת: אברהם יערי

יש פה ממתקים רציניים

Julia Barashkova‏ (Photography: Aya Wind)
untold

יוליה ברשקובה לא נחה

יוליה ברשקובה היא אדריכלית ביום ומולטיטסקרית של פרוייקטים אישיים בלילה. לצד עבודה במשרד לאדריכלות נוף ועיצוב עירוני, היא גם עוזרת מחקר במכון לחקר הטקסטיל בשנקר. בין לבין, היא משתתפת בשבוע האיור 2018.

קרא עוד »