בספרים עתיקים בערך החל מהמאה ה-15 שער הספר לא היה בכריכה, שלרוב היתה כריכת עור מעוטרות באלמנטים גיאומטריים דקורטיביים, אלא בעמוד הראשון המודפס. שם, היה מופיע בגאון עיטורים, ציורים ואיורים שונים ומשונים, מבנים ארכיטקטוניים עתיקים, דמויות מיסטיות וכו׳ שהודפסו לרוב על ידי מטריצה מעץ. לאיורים אלו היתה מטרה אחת לשייך את הספר להאדם או לבית הדפוס שהייתה לו הזכות והרשות להדפיס את הספרים זהו דגל המדפיס. מעין כרטיס ביקור שהופיע בו כמובן שם המחבר, שם הספר, מקום ושנת ההוצאה וכמובן באותיות קידוש לבנה את בית הדפוס בו סודרו האותיות והודפסו.
כמו כן ניתנה חשיבות לעיסוק המשני של המדפיס ולעיר בה הודפס הספר. למשל: סכין היה יכול לרמז על עיסוק המדפיס כשוחט או מוהל, תוי נגינה יכלו לרמז על זה שהמדפיס היה חזן או בעל קריאה, או הברור מאליו כסת דיו ונוצה לסימול זה שהוא דפס. לעניין הערים היה נהוג לצרף את סמל העיר או אם הודפס בירושליים היה נהוג להדפיס את תצורת המקדש. דימוי המקדש לפעמים גם הודפס בערים אחרות כדי להביא את הכמיהה לציון.
הייתם יכולים לחשוב שהיהודים היו דפסים גדולים ומהוללים ולכולם היה בית דפוס, אבל לא! את רוב ספרי הקודש היהודים (כי ספרי חול כמעט ולא היו) הדפיסו נוצרים. דוגמאות נהדרות ניתן למצוא בספרים שהודפסו בונציה על ידי משפחות קווירני או בארגאדין או קבאלי.
מקורות:
דגלי המדפיסים העבריים מראשית הדפוס העברי ועד סוף המאה התשע־עשרה.
מאת: אברהם יערי
מעיין בוכניק היא צלמת קולנוע שעשתה דרך מפותלת ומרתקת. האסתטיקה שלה מובחנת בצילום פילם (לא רק), תאורה רכה ושימוש במראות. לאחרונה שוחררו קליפים שצילמה לעוזי נבון, אד שירן, וסרטי ארטהאוס קצרים.
לרגל יציאת ״פלומות״, סרט האנימציה החדש והמרהיב של חני דומבה ותום קוריס מסטודיו TOM & HANI, לי דרור ישבה איתם לראיון עומק על התהליך הסזיפי ביצירת סטופ־מושן ידני, הקשיים במסע והתוכניות לעתיד.
מדי חודש יתפרסם קומיקס חדש כתגובה למצב של המאיירת אור סגל, סטודנטית במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
