בספרים עתיקים בערך החל מהמאה ה-15 שער הספר לא היה בכריכה, שלרוב היתה כריכת עור מעוטרות באלמנטים גיאומטריים דקורטיביים, אלא בעמוד הראשון המודפס. שם, היה מופיע בגאון עיטורים, ציורים ואיורים שונים ומשונים, מבנים ארכיטקטוניים עתיקים, דמויות מיסטיות וכו׳ שהודפסו לרוב על ידי מטריצה מעץ. לאיורים אלו היתה מטרה אחת לשייך את הספר להאדם או לבית הדפוס שהייתה לו הזכות והרשות להדפיס את הספרים זהו דגל המדפיס. מעין כרטיס ביקור שהופיע בו כמובן שם המחבר, שם הספר, מקום ושנת ההוצאה וכמובן באותיות קידוש לבנה את בית הדפוס בו סודרו האותיות והודפסו.
נפוצים היו גם מגן דוד, עץ אשל או לחילופין ציורים מקראיים המרמזים על שם המדפיס.
ניתנה חשיבות לעיסוק המשני של המדפיס ולעיר בה הודפס הספר. למשל: סכין היה יכול לרמז על עיסוק המדפיס כשוחט או מוהל, תוי נגינה יכלו לרמז על זה שהמדפיס היה חזן או בעל קריאה
כמו כן ניתנה חשיבות לעיסוק המשני של המדפיס ולעיר בה הודפס הספר. למשל: סכין היה יכול לרמז על עיסוק המדפיס כשוחט או מוהל, תוי נגינה יכלו לרמז על זה שהמדפיס היה חזן או בעל קריאה, או הברור מאליו כסת דיו ונוצה לסימול זה שהוא דפס. לעניין הערים היה נהוג לצרף את סמל העיר או אם הודפס בירושליים היה נהוג להדפיס את תצורת המקדש. דימוי המקדש לפעמים גם הודפס בערים אחרות כדי להביא את הכמיהה לציון.
הייתם יכולים לחשוב שהיהודים היו דפסים גדולים ומהוללים ולכולם היה בית דפוס, אבל לא! את רוב ספרי הקודש היהודים (כי ספרי חול כמעט ולא היו) הדפיסו נוצרים. דוגמאות נהדרות ניתן למצוא בספרים שהודפסו בונציה על ידי משפחות קווירני או בארגאדין או קבאלי.
מקורות:
דגלי המדפיסים העבריים מראשית הדפוס העברי ועד סוף המאה התשע־עשרה.
מאת: אברהם יערי
יש פה ממתקים רציניים
Printer's marks – דגל מדפיס
מי שילך היום לפתוח ספר ימצא כריכה מעוטרת עם גרפיקה דימוי וטיפוגרפיה יפים יותר או יפים פחות. לאחר מכן בעמוד הראשון יהיה כתוב איפה הספר הודפס מי עיצב או עימד ואולי עוד סדרת מספרים.
משהו שהמינימליזם המודרני הביא איתו לעולם הספרים – יובש!!! פעם הכל היה אחרת, לבית הדפוס שהיה גם המוציא לאור היה סימן יחודי והוא דגל המדפיס. בפוסט זה אעסוק בסימני מדפיסים של ספרים עיבריים.
״אי״ של מיכאל פאוסט: מסע של עשור – עד הזכייה בפסטיבל אנסי
״אי״, סרטו הקצר של האנימטור מיכאל פאוסט, הוא יצירה חדה ומדויקת כמו סכין, המספרת את סיפורו של אי טרופי באוקיינוס ומאבקי הכוח המתחוללים עליו. הסרט הוא יצירה ללא מילים של שבע דקות, וזכה לאחרונה בפסטיבל אנסי, ה״אוסקר״ של האנימציה העולמית. דורין שוורצמן ישבה עם היוצר לראיון.
שמרית בן יעקב מעצבת בגדים עם כמויות סוואג
מעצבת הטקסטיל שמרית בן יעקב בוגרת שנקר, יצרה לפני שנתיים את אחד מפרויקטי הגמר המסקרנים, המרהיבים ומלאי סוואג – POP-PAGAN. בימים אלו מציגה בתערוכה ״מסיבת תחפושות״ בבניין אדמונד דה רוטשילד שסגורה בעקבות ענייני הקורונה. בדיוק עכשיו זה זמן משובח להיחשף לתהליך המרתק.