כמו כן ניתנה חשיבות לעיסוק המשני של המדפיס ולעיר בה הודפס הספר. למשל: סכין היה יכול לרמז על עיסוק המדפיס כשוחט או מוהל, תוי נגינה יכלו לרמז על זה שהמדפיס היה חזן או בעל קריאה, או הברור מאליו כסת דיו ונוצה לסימול זה שהוא דפס. לעניין הערים היה נהוג לצרף את סמל העיר או אם הודפס בירושליים היה נהוג להדפיס את תצורת המקדש. דימוי המקדש לפעמים גם הודפס בערים אחרות כדי להביא את הכמיהה לציון.

הייתם יכולים לחשוב שהיהודים היו דפסים גדולים ומהוללים ולכולם היה בית דפוס, אבל לא! את רוב ספרי הקודש היהודים (כי ספרי חול כמעט ולא היו) הדפיסו נוצרים. דוגמאות נהדרות ניתן למצוא בספרים שהודפסו בונציה על ידי משפחות קווירני או בארגאדין או קבאלי.