בספרים עתיקים בערך החל מהמאה ה-15 שער הספר לא היה בכריכה, שלרוב היתה כריכת עור מעוטרות באלמנטים גיאומטריים דקורטיביים, אלא בעמוד הראשון המודפס. שם, היה מופיע בגאון עיטורים, ציורים ואיורים שונים ומשונים, מבנים ארכיטקטוניים עתיקים, דמויות מיסטיות וכו׳ שהודפסו לרוב על ידי מטריצה מעץ. לאיורים אלו היתה מטרה אחת לשייך את הספר להאדם או לבית הדפוס שהייתה לו הזכות והרשות להדפיס את הספרים זהו דגל המדפיס. מעין כרטיס ביקור שהופיע בו כמובן שם המחבר, שם הספר, מקום ושנת ההוצאה וכמובן באותיות קידוש לבנה את בית הדפוס בו סודרו האותיות והודפסו.
נפוצים היו גם מגן דוד, עץ אשל או לחילופין ציורים מקראיים המרמזים על שם המדפיס.
ניתנה חשיבות לעיסוק המשני של המדפיס ולעיר בה הודפס הספר. למשל: סכין היה יכול לרמז על עיסוק המדפיס כשוחט או מוהל, תוי נגינה יכלו לרמז על זה שהמדפיס היה חזן או בעל קריאה
כמו כן ניתנה חשיבות לעיסוק המשני של המדפיס ולעיר בה הודפס הספר. למשל: סכין היה יכול לרמז על עיסוק המדפיס כשוחט או מוהל, תוי נגינה יכלו לרמז על זה שהמדפיס היה חזן או בעל קריאה, או הברור מאליו כסת דיו ונוצה לסימול זה שהוא דפס. לעניין הערים היה נהוג לצרף את סמל העיר או אם הודפס בירושליים היה נהוג להדפיס את תצורת המקדש. דימוי המקדש לפעמים גם הודפס בערים אחרות כדי להביא את הכמיהה לציון.
הייתם יכולים לחשוב שהיהודים היו דפסים גדולים ומהוללים ולכולם היה בית דפוס, אבל לא! את רוב ספרי הקודש היהודים (כי ספרי חול כמעט ולא היו) הדפיסו נוצרים. דוגמאות נהדרות ניתן למצוא בספרים שהודפסו בונציה על ידי משפחות קווירני או בארגאדין או קבאלי.
מקורות:
דגלי המדפיסים העבריים מראשית הדפוס העברי ועד סוף המאה התשע־עשרה.
מאת: אברהם יערי
יש פה ממתקים רציניים
האסון בונציה והביאנלה
אחרי המבול: השיטפון בונציה הוא תמרור אזהרה גדול יותר מהתערוכות בביאנלה. הוא מדגיש את נקודות התורפה של הביאנלה הנוכחית, שעל אף היותה חזקה, רלוונטית מאד ומקורית, נותרת מצבה אילמת לשינוי שהאנושות היתה צריכה, ונראה שלא תשיג בעזרת תערוכות כאלה.
אריק וייס מקלאז׳ את ההיסטוריה שלנו בסדרות דוקו
עם סגנון עיצובי בולט בסדרות הדוקו האחרונות של ׳כאן 11׳ — ׳האזרח גואטה׳ ו־׳שרון׳ — קשה שלא להבחין בטייטל סיקוונס (״פתיחים״) של מעצב המושן אריק וייס. חיתוכים, הדבקות, מעברי תנועה ייחודיים וחומרי גלם שונים מהרגיל. טייטל סיקוונס שרואים בעיקר בסדרות בינלאומיות, וההשראות בהתאם. אריק וייס מפרק לגורמים את הקולאז׳ים וחושף את תהליכי העיצוב שהסדרות עברו, וגם אחת שלא קרתה בסוף.
איך לא שמעת על הארי קלארק?
פינה חדשה במגזין של המעצבת יובל אלבג – ׳איך לא שמעת על׳ – בו תספר על יוצרים שמשום מה לא שמעת עליהם. מתחילים עם המאייר והאמן הארי קלארק האפלולי והמרתק.