איך לא שמעת על הארי קלארק?

פינה חדשה במגזין של המעצבת יובל אלבג – ׳איך לא שמעת על׳ – בו תספר על יוצרים שמשום מה לא שמעת עליהם. מתחילים עם המאייר והאמן הארי קלארק האפלולי והמרתק.

הארי קלארק (Harry Clarke) בילה את נעוריו בסדנא של אביו, מקשט כנסיות מדבלין, אירלנד, כשהוא מוקף זכוכית צבעונית, סצנות מהתנ״ך ומהברית החדשה ואמנות קלטית. ואכן, קלארק מוכר בעיקר כמי שחלונותיו מעטרים כנסיות ברחבי אירלנד ואירופה – אך הספרים המאוירים שלו הם המקום בו הוא באמת פורץ דרך, חופשי מדרישות של לקוחות או הגבלות דתיות.

טכניקת הויטראז' משתקפת באיורים של קלארק – הצבעים הזוהרים של הזכוכית אולי לא שם, אבל הקומפוזיציות הדרמטיות, החלוקה למשטחים בקווים עבים והזוויות החדות עדיין. הדמויות שלו מאורכות, עם עיניים גדולות ומלאות הבעה, ובהתאם לרוח התקופה בתחילת המאה ה־20, האיורים שלו עמוסים בקווים מסתלסלים ודוגמאות קישוטיות.

Harry Clarke
Harry Clarke
Detail, The Widow’s Son (1923). מקור: The Public Domain Review
The Widow’s Son (1923). credit: The Public Domain Review

בגלל אותה קישוטיות, ניתן לשייך את קלארק לזרם הארט־נובו, למרות שרוב עבודתו האיורית נעשתה בשנות ה־20, כשהסגנון כבר נחשב למיושן. החלק המרתק הוא המקומות בהם האילוסטרציות שלו חורגות מהקונבנציות של הז'אנר – במיוחד לעיניים מודרניות, שלמדו לזהות את האיורים בסגנון האר-נובו בעיקר עם דימויים פרסומיים של נשים גבעוליות מעוטרות בשיער גולש ובדים מתנופפים. קלארק, לעומת זאת, מעדיף לעסוק במקברי, באפל ואפילו בגרוטסקי – ספרי האיורים שלו מלווים טקסטים פנטסטיים ואפלים כמו מעשיות של אדגר אלן פו ואגדות הנס כריסטיאן אנדרסן.

מפורסמת במיוחד הפרשנות שלו לפואמה הטרגית "פאוסט" (Faust), של המשורר הגרמני גתה. העיסוק בעל-טבעי ואפילו בשטני הוא ניגוד מוחלט לעבודתו עם הכנסייה, ומאפשר לקלארק ליצור דברים שלא נראו קודם לכן. האיורים בספר מלאים דימויים פסיכדליים ואפילו אלימים: פרצופים מאיימים עטויי גלימות, גופות משופדות על פגיון ארוך ויצירי כלאיים מבועתים, והכל עטוף במשטחים תיאטרליים של דיו שחור, קומפוזיציות וירטואוזיות וקישוטים קטנטנים של יד אמן עדינה.

העיסוק בעל-טבעי ואפילו בשטני הוא ניגוד מוחלט לעבודתו עם הכנסייה, ומאפשר לקלארק ליצור דברים שלא נראו קודם לכן.

Faust by Goethe
Faust in glasses, Faust by Goethe
Faust in glasses, Faust by Goethe (1925)
Faust in glasses, Faust by Goethe
אני חושבת שכאן טמון הקסם של האיורים של קלארק – בקונטרסט החד בין הדימוי האסתטי עד כדי בחילה והנושא הגרוטסקי עד כאב. האופן בו הוא עושה שימוש ביפה, בפופולארי ואפילו בארוטי כדי לתאר את המכוער, המנודה או הרשע מרתק את המתבונן ומתאים באופן מושלם לטקסטים הנפלאים שהוא מלווה. אומנם הסגנון שלו לא פורץ דרך, אבל השימוש הציני בשפה האיורית הפופולארית בזמנו כדי לתאר את מה שנמצא בשוליים או אפילו מוגדר כטאבו מקדים את עמיתיו בשנים רבות.

יש פה ממתקים רציניים

אוכל, מוזיאון העיצוב חולון. צילום: טל סולומון ורדי
עיצוב

׳אוכל׳ במוזיאון העיצוב חולון: לא מעוררת תיאבון – עד החומוס

תערוכת ׳אוכל׳ במוזיאון העיצוב חולון לא מצליחה לעורר את בלוטות הטעם, עם נרטיב אוצרותי לא אחיד ברמתו בין החללים שאצרו דנה בן שלום וליאורה רוזין.
החלקים הטובים זרחו תחת האוצרות של טליא ינובר וליאור חרמוני עם עבודות משדה העיצוב המקומי שהאירו זווית מעניינת, לעומת אלו שהגיעו מרחבי העולם. כן, יש גם מכונת קקי מיותרת.

קרא עוד »
The Brutalist, Courtesy of A24
עיצוב

מה מפעפע מאחורי העיצוב של “הברוטליסט”?

״הברוטליסט״ של בריידי קורבט הוא לא עוד סיפור על מהגר שמגשים את החלום האמריקאי – זהו קרב בטון ופלדה בין זיכרון, שאפתנות וחזון אדריכלי שמסתיר צלקות. איך מעוצב סרט כשהארכיטקטורה היא השפה הרגשית שלו?

קרא עוד »
ג׳ף קונס, מוזיאון ת״א. צילום: טל סולומון ורדי
אמנות

ג׳ף קונס — מאחורה

ג׳ף קונס, אחד האמנים השנויים במחלוקת, מציג לראשונה תערוכה במוזיאון תל־אביב. האינסטגרם מוצף בדימויים ממנה. סיבה נהדרת לראות את העבודות שלו מאחורה.

קרא עוד »

ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!

המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←

שליחת פלייליסט מהמם במיוחד