תגית: יובל אלבג

על מה שכרוך בספר

מיכל פוקס

על מה שכרוך בספר

החלל הקטן בגלריה אלפרד, מואר רק באור שמש מהחלונות הנמוכים, מתמלא לאיטו באנשים. הם תופסים מקום ליד השולחנות הארוכים, שולפים מהתיק רשימה ארוכה של ציוד: ניירות, משקולות, סרגלים, נרות… כל אלו התכנסו כאן לשם סדנאת כריכה ללא דבק עם האמנית מיכל פוקס.

מיכל פוקס
צילום: יובל אלבג

מיכל, שבילתה זמן לא קצר בלימודי אמנות הספר בגרמניה, מכירה היטב את המדיום. זו מלאכה שיושבת בדיוק על הו’ שמפרידה בין אמנות ואומנות, רגל פה רגל שם, ומכאן נובעים הרבה מהיתרונות והמגבלות שלה.

מיכל מספרת שמדובר במדיום מרתק ומקסים אך מצומצם, ואכן נדיר לראות ספר כיצירה שלמה בגלריה לאמנות. ברבות מהעבודות שלה מיכל בוחרת להתייחס לטקסט כאובייקט ומעמידה אותו בחלל כמעין פסל או אינסטליישן, כשהקסם נמצא בשמירה על איזון עם רמת ה”קריאות” של העבודה – הבסיס של ספר כאובייקט אמנותי נוכח מאוד.

זו מלאכה שיושבת בדיוק על ה-ו' שמפרידה בין אמנות ואומנות, רגל פה רגל שם

מיכל פוקס
צילום: יובל אלבג

העבודה בסדנא מרגישה יותר כמו שוטטות ברחוב של עיר יפהפיה עם היסטוריה מפוארת, ומיכל היא מורת־דרך מצויינת. כמו מלאכות אחרות ששוכללו לאורך שנים, גם בכריכת ספרים יש דרך לדברים, מעין חוקי תנועה – את ערימת הקונטרסים מניחים קודם בצד הזה של שולחן העבודה, את פעולת החירור מומלץ לעשות בתנוחה הזו, את החוט משחילים קודם מכאן ואז מותחים חזק, אבל לא יותר מדי. הפעולות חוזרות על עצמן, והשאיפה לדיוק מכתיבה צורך בריכוז מירבי (גם יד מיומנת לא תזיק). יש בכל התהליך הזה מן מקצב נעים, איזה שקט פנימי, ומשהו מהאווירה שתמיד דמיינתי שיש בטקסי תה יפנים.

תוצר הסופי והמקסים - ספרון בכריכת רצועות (צילום: יובל אלבג)

ולמרות הסדר הגרמני, באמנות כריכת הספר יש המון מקום לביטוי ולהתנסות – השולחן של מיכל מתפקע מדוגמאות מיוחדות, ואלו רק האופציות שלא כוללות שימוש בדבק. קשה שלא לחשוב שדווקא כאשר ספרים פיזיים מאבדים את מקומם על השידה ליד המיטה, מתפנה האפשרות לחשוב עליהם כעל צורת אמנות, כחפץ ייחודי וחד – פעמי שיש בו מעבר לטקסט בלבד, ויעידו על כך מדפים מתפקעים של ספרי אמן וערימות של פנזינים. נכון, רוב הספרים שנכרכו בסדנא ככל הנראה ישמשו כמחברות או ספרי סקיצה, אבל יש עולם שלם בחוץ של אמני ספר, שמשחקים עם תוכן, חומר ופורמט בטווח רחב יותר ממה שאתם כנראה מדמיינים. 

מיכל פוקס
מיכל מדגימה (צילום: יובל אלבג)

קשה שלא לחשוב שדווקא כאשר ספרים פיזיים מאבדים את מקומם על השידה ליד המיטה, מתפנה האפשרות לחשוב עליהם כעל צורת אמנות

אמנות הספר קוראת לכם? בתור ספתח, מיכל פוקס סיפקה לנו רשימה מכובדת של אמנים מצויינים:

Hedi Kyle
מיכל פוקס
לפרוטפוליו של מיכל
Anne Deuter
Anne Deuter
Silas Schmidt
uta schneider
Patrizia Meinert

יש פה ממתקים רציניים

הילוך מקרי - ליאת סגל
untold

ליאת סגל יוצרת עם הטכנולוגיה

דיוק, סדר, מתמטיקה, אלגוריתמיקה, מונחים שלא נתקלים בהם לרוב בעולם האמנות. כל אלו נכנסים לתוך העולם שיוצרת האמנית ליאת סגל. התכנסנו כדי לדבר על התערוכה האחרונה, השראות, תהליכי עבודה ומה היא זוממת הלאה. ראיון קצת אחר. קחו את הזמן להתמסר.

קרא עוד »
יפה לך
untold

הסיפור מאחורי תערוכת ׳יפה לך׳

שיטוט שגרתי ברחובות תל אביב בקיץ 2015, הוא שהוליד את המוטיבציה לפרויקט. המדרכות אז היו מוצפות בכרטיסי הביקור הידועים לשמצה שפרסמו מכוני ליווי וצרכנות מין. המפגש עם הכרטיסים הללו הוליד אצל תמר מושינסקי, מעצבת גרפית שרק סיימה את לימודיה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, את התגובה הראשונית ״איכס, איזה עיצוב מחריד״.

קרא עוד »
Filed under: untold, עיצוב, עיצוב גרפיTagged with: , ,

איך לא שמעת על מטרקטשה נסו?

מיניאטורה של העיר בגדד

איך לא שמעת על מטרקטשה נסו?

איש האשכולות של האימפריה העות׳מאנית יצר (גם) מפות מאויירות של איסטנבול והסביבה. כמה דקות על מטרקטשה נסו.

הוא כונה לא פעם ״ליאונרדו דה וינצ׳י של המזרח״, ולא בכדי – הוא היה יליד המאה ה־16, רק במקום איטליה העשירה – בוסניה העות’מאנית, ומתהדר ברשימת תארים ארוכה: מתמטיקאי, היסטוריון, גיאוגרף, קרטוגרף, טופוגרף, מוסקטיר, איש צבא, סייף, צייר, קליגרף ומהנדס. שמו המלא הוא Nasûh b. Karagöz al-Bosnawî, אבל אתם יכולים להשתמש בכינוי מטרקטשה נסו (Matrakçi Nasuh), על שם המשחק שהמציא – מטרק. מתוך כל המגוון הזה, אנחנו נתמקד היום בהיספק אחד של האישיות הגדולה הזאת – כצייר מיניאטורות בחצרו של הסולטן סולימן המפואר.

בניגוד למקביליהם בני הרנסאנס האירופי, שהתמקדו בתיאור ריאליסטי ככל האפשר של בני האדם ונצמדו לנושאים דתיים ומיתולוגיים, ציירי המיניאטורות העות׳מאנים הגיעו מתפיסת עולם אחרת לגמרי: היה עליהם לייצר תמונות העוסקות בהתרחשויות היום-יום בארמון הסולטן, שעקבו באדיקות אחר הטקסט של כתב היד בו הן נכללו. למעשה, בזמנו לא היו אלה יצירות אמנות ייחודיות אלא איורים אקטואליים. הצורך ביצירת מיניאטורות חדשות לעיתים קרובות הכתיב עבודה מהירה, שלא אפשרה ירידה לפרטים, וביחד עם התכתיבים של החברה העות’מאנית הדתית (איסלאם-סופיסטי) והשפעות משכני האימפריה כמו סין ופרס, נוצר מעין קאנון, סגנון אחיד – השטחה של הפרספקטיבה, צבעים חזקים, קווים מסוגננים והתמקדות בעיקר ובנרטיב. למעשה ציירי המיניאטורות עשו עבודה כל כך טובה בתיעוד המתרחש בחצרות האימפריה העות’מאנית שכיום רבים מהם נחשבים מסמכים היסטוריים לכל דבר.

מטרקטשה נסו נחשב למייסד של ז’אנר חדש, שלא התייחס לנרטיב של כתב היד באופן ישיר, אלא התמקד בתיאור דקדקני של ערים, ומכונה ״מיניאטורה טופוגרפית״. אומרים שבעבודתו המתארת את איסטנבול יש מספיק פרטים ודיוק כך שניתן לנווט בה אפילו היום, רק בהתבסס על אותה מפה מהמאה ה-16. אבל, יופין של המיניאטורות הטופוגרפיות של נסו הוא לא ביכולתן למסור מידע מדוייק, שיכול לשמש לניווט בשטח, אלא באופן בו הן ממחישות את החוויה של המקום בצורה מורכבת, רבת פרטים ומשכנעת. יש בהן עולם ומלואו, שניתן לצלול אליו במבט אחד. הוא מאסטר של קומפוזיציות, היררכיה וקונטרסט, ומוביל את העין במיומנות, מלהטט בצבעים החיים והרווים וריבוי הטקסטורות האופייניים למיניאטורות העות׳מאניות, כל זאת תוך הקפדה על ״חוקי הפורמט״ של המיניאטורה העות׳מאנית.  

 

נסו היה היסטוריון,שתרגם וכתב מסמכים היסטוריים בעצמו, ואפילו המציא סגנון קליגרפי ייעודי לפקידי הממשלה (דיוואני –Jeli Divani) ונראה שכבר אז ידע את הערך החשוב של המיניאטורה כמסמך תיעודי. הוא נמנע מתיאור של בני אדם, מה שמקל עלינו, הצופים, להכניס את עצמנו לתמונה באופן מלא, או להתייחס אליה באופן מופשט. הוא לא מתאר את המי ומי בחצר הסולטן אלא קרבות גדולים וארכיטקטורה, ודווקא ההתעסקות בדברים הגדולים מאפשר לו לרדת לפרטים הקטנים בהם התפרסם. הנרטיב שנסו מציג מופשט ולכן גם רחב וגלובאלי יותר, שמאפשר גם לנו, מעל 500 שנה אחר כך, להתחבר אליהן.

יופין הוא לא ביכולתן למסור מידע מדוייק, אלא באופן בו הן ממחישות את החוויה של המקום בצורה מורכבת, רבת פרטים ומשכנעת. יש בהן עולם ומלואו, שניתן לצלול אליו במבט אחד.

קליגרפיב בסגנון ה"דיוואני" שהומצא ע"י נסו עבור פקידים
קליגרפיה בסגנון ה"דיוואני" שהומצא ע"י נסו עבור פקידים

יש פה ממתקים רציניים

מיקסטייפים

Mixtape – YONIL

כולם מכירים כבר את הטעם הויזואלי של Yonil ואת המרצ׳נדייז שהוא מוכר, אבל רגע, אתם מכירים את הטעם המוזיקלי שלו? אם עוד לא, היום יש לכם

קרא עוד »
Filed under: untold, אמנותTagged with: , , ,