תפריט
אני חושב שרובנו כבר הבנו שהעולם שלנו הולך להשתנות בצורה דרסטית, ומי שעוד לא השתכנע – עכשיו זה זמן טוב לעלות על הרכבת הזאת. ממש בימים האחרונים התחילה סערה גדולה בתוך תעשיית הקריאייטיב, בדמות גל התנגדות קהילתי מרשים שיוצא נגד עבודות בבינה מלאכותית ומערער על האתיות שביצירה עם הכלים האלו. בדיון הזה קיימות הרבה חששות: מה מקומם של האמנים ששימשו כבסיס לכלי הבינה המלאכותית, האם זה אקט יצירתי, למי שייכות זכויות היוצרים והאם בכלל מי שיוצרים בעזרת הכלים האלו רשאים לקרוא לעצמם אמנים. אלו לא נקודות רעות, אבל יש פה סוגיה עמוקה יותר, שאני חושב שכולנו מתחמקים ממנה כי היא גדולה מדי.
השיחות בנושא קצת מקבילות לשיחה בין זוג סוחרים בתנ״ך שמסתכלים על המבול המתקרב ותוהים איך לשנות את מבנה העסקה ביניהם בהתחשב בפגיעה האפשרית בהכנסות הרבעוניות. זו שיחה שכנראה חשובה להישרדות המיידית שלהם, אבל היא לא תעזור לאף אחד כשהם יהיו מתחת למים.
האירוע שמתחיל להתגלגל כאן הוא כל כך דרמטי, לא בגלל היחס שמגולם בו כלפי היוצרים, אלא בגלל הסדק שנגלה בפנינו ביחס התרבותי שלנו בין יצירה לתעשייה. כמרצה באקדמיות לעיצוב, יוצא לי לדבר הרבה בכיתה על הצורך כאיש.ת מקצוע להפריד בין האישי למקצועי. זה בדיוק ההבדל בין יצירה כאמנות ויצירה כשירות – יצירה אמנותית היא תהליך אינטרוספקטיבי ואישי, ויצירה שירותית היא עבודה מול מטרה חיצונית. הגבול תמיד אפור, וככל שהוא יותר מטושטש יש אמנם יותר סיפוק מהצלחות שירותיות – אבל הכשלונות השירותיים הופכים לכשלונות אישיים, וזה דבר שיכול לרסק. זה תמהיל שיש בו סכנה אמיתית, הערבוב הזה של רוחניות וחומריות, שבו הרעיון של נשמה קשור אינהרנטית לשורת רווח קפיטליסטית. כשהפרנסה שלך קשורה כל הזמן באופן ישיר לרכיב לא מוגדר בתוכך שאתה מגדיר כחלק מהאנושיות שלך, ברור שאירוע שבו מאיימים לך על הפרנסה הוא אירוע שבו מאיימים לך על האנושיות.
המכונה לא תחליף לחלוטין את האדם, אבל גם אם היא תחליף רק את העבודה של האדם, היא תעלים חלק גדול מהזהות התרבותית שלנו. במהלך האבולוציה החברתית, העבודה שלנו הפכה לחתיכה בלתי נפרדת מהזהות. אנחנו חיים בחברה שבה העבודה מגדירה אותנו, והיעדר עבודה הוא דבר מסוכן ולא יציב. מפחיד לאבד את העבודה שלך, וזה אפילו יותר מפחיד כשפשוט לא צריך אותך יותר. פעם חשבנו שאי-אפשר יהיה להחליף יוצרים בעבודה שלהם, בגלל שיצירתיות היא קופסה שחורה בתת מודע האנושי, אבל הנה באה הטכנולוגיה הזאת והראתה לנו שגם אם יש שם קופסה שחורה, רוב עבודת המימוש היא בכלל לא יצירתית אלא טכנית ושגם את זה מחשב יכול לעשות יותר מהר וטוב מאיתנו.
הטקסט, בויכוחים בנושא, הוא ריב על דיני זכויות יוצרים ותהליכי יצירה, הסאבטקסט הוא מורכב יותר – זה שינוי רדיקלי של מה אנחנו בכלל מגדירים כיצירה, והיוצרים מסרבים להיכנע למחשבה שאת רוב מה שהם עושים ניתן לבצע באופן אוטומטי. זה הרי אומר שרוב העבודה שלהם כשהם יוצרים היא לא יצירתית, אלא עבודה שחורה מסביב ליצירתיות. זו ההבנה שגם הם, בדרכם, עובדים בפס ייצור שניתן לאכלס ברובוטים, וזו הבנה שקשה לעמוד מולה ולקבל אותה.
מבול המכונה מגיע. אבל המבול הוא לא צונאמי. האמנים לא יפוטרו כולם מחר, כי המערכות האנושיות והחברתיות שבנינו לא עובדות ככה – שינוי תרבותי אמיתי הוא דבר איטי יותר משחושבים, אבל הוא יקרה בסוף. הלודיטים הם מקרה בוחן טוב לאומללות שבקרב הזה. המלחמה האידיאולוגית הלודיטית בתיעוש לא הייתה על התנגדות למכונה כמכונה, היא הייתה סביב התפיסה הכלכלית החדשה שהמכונה הביאה איתה – שינוי של קונבנציות בחברה האנושית. המעבר לרעיון מוזר (ובכנות קצת אבסורד) כמו עקרון היד הנעלמה של השוק בבת אחד העלימה את הביטחון הכלכלי של המון אנשים, והדרך היחידה שלהם להתמודד עם רעידת האדמה הזאת הייתה להיעמד על הרגליים האחוריות ולנסות לשבור את האיום על הסדר שבעולם שלהם. לצערם, זה היה כמו להוציא מי מבול בעזרת דליים. הלודיטים, למרות העמדה הלגיטימית שלהם, הפכו לכינוי גנאי להתנגדות טכנולוגית והפסידו – כל כך הפסידו אותו עד שרוב האנשים שמתווכחים ממש עכשיו על נושא הבינה המלאכותית נאלצים לצעוק שוב ושוב שהם אינם לודיטים, כדי לא להיתפס כאטומים ובורים, סטיגמות שהוצמדו על ידי המנצחים ההיסטוריים.
טפטוף הגשם כבר פה, והמשקעים מצטברים. זה נכון שהשאלה המיידית היא מה יהיה עם העבודה שלנו מחר, אבל זו לא השאלה הנכונה. תשאלו איך תיראה האידאולוגיה האנושית בעוד כמה עשורים ביחס למה שאנחנו מגדירים כעבודה יצירתית או עבודה בכלל. לא תצליחו לנצח את המבול. גם אם מחר תוקפא כל העבודה על כל כלי הבינה המלאכותית בשוק, אנחנו נגיע בסוף לאותה פינה מזווית אחרת. מאותה סיבה שאני יוצר, מישהו אחר חוקר את המחשבות על בינה מלאכותית. זו התאווה האנושית לראות מה נמצא מעבר לאופק, ולא נוכל לשנות אותה. במקום זה, נסו להתחיל לחשוב לא על דליים למי מבול, אלא על תיבות לצוף איתן בעולם החדש הזה.
הרשמה לניוזלטר ←
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
עורך ומייסד
טל סולומון ורדי
לונדון
דורין שוורצמן
ניו־יורק
שירה סרי לוי
נועם אוחנה
נגה כהן
הפונטים באתר בחסות
פונטף – מטבעת אותיות
מגזין Uncoated מטשטש את הגבולות שבין עיצוב, אמנות, אנימציה ואיור.
Uncoated magazine blurs the lines between design, art, animation, and illustration.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
