תפריט
איך לגעת באותיות, האם לפונט יש קול, וכמה מורכב הכל?
המעצבת נועם אוחנה בילתה ושאבה השראה במשך יומיים בכנס Typographics 2022 בניו יורק: מעצבים מהעולם מדברים על מערכות היחסים שלהם עם עיצוב, אותיות ורגשות.
אחת לשנה מתקיים בניו יורק פסטיבל טייפוגרפיקס (Typographics), פסטיבל עיצוב בנושא טיפוגרפיה. כנס ההרצאות הוא האירוע המרכזי: ליין־אפ מרשים של מעצבים מהעולם שהגיעו לספר על תהליכי העבודה שלהם ולשתף פרויקטים עם אוריינטציה טיפוגרפית (אבל לא רק). פרויקטים זוהרים מול חברות וגופים גדולים, פרויקטים שיצרו כסטודנטים או כאלה שנוצרו במיוחד למטרת מחקר, סקיצות שנפסלו ופרויקטים שנמצאים ממש עכשיו בתהליך העבודה.
הנושאים מגוונים: פוליטיים, אישיים, אקספרימנטליים, טכנולוגיים, מסחריים ועוד. משותף לכולם היה הלהט לספר על תהליך העבודה באופן מאוד חשוף: לשתף מה מקרב או מרחיק אותם מהמקצוע, מהם באמת השיקולים בבחירות עיצוביות ואיך אוספים את התסכול ומתקדמים כשזה לא עובד. משמח שבכל אחד מהפרויקטים נוכח הקונצנזוס שכמו עבור המעצב גם עבור הצרכן אוסף האותיות הוא חלק אינטגרלי מהעיצוב והמסר – לא רק טקסט שנמצא שם כדי להחזיק מידע.
מלבד הכנס, יש אירוע נוסף שמתקיים במקביל ומשודר גם אונליין: הטייפ־לאב (TypeLab), מעבדת טיפוגרפיה שמאחדת תוכן מגוון בפורמטים מתחלפים שמעניין לא פחות מסדרת ההרצאות. את המעבדה מיקמו בכיתת לימוד רגילה למדי, בבניין נפרד מזה של אולם ההרצאות, וחבל. הבניין אמנם סמוך, אך אין ספק שההפרדה השפיעה על הנוכחות הפיזית במעבדה שהייתה לרוב דלה. זה פספוס, כי אם שני האירועים היו מתקיימים בחללים צמודים הייתה יכולה להיות זרימה נפלאה בין הכנס למעבדה בזמן שבין ההרצאות, איזון נעים בין הלו״ז המתוכנן והמוקפד של הכנס לבין האווירה הקלילה של הטייפ־לאב.
עוד בחירה מבאסת של מיקום הייתה של יריד מכירת הספרים (ועוד) בחלל לא מרגש ליד המעבדה, מעניין אם נבחנה האופציה להציב את הדוכנים בחוץ, מה שהיה מזמין גם אנשים מהרחוב לגשת ולבדוק מה מתרחש במקום.
מי שכן הרחיק אל מעבר לכביש או צפה אונליין במעבדה, מצא תכנים מרתקים ומהנים כמו הדגמות בלייב של לטרינג ושימוש בכלים קליגרפיים, מיני־סדנאות, הרצאות, חוות דעת על תיקי עבודות, סיורי סטודיו וירטואליים ועוד. כיף.
בהמשך הכתבה – כמה הרצאות שתפסו אותי במיוחד.
אבוט מילר הוא מעצב גרפי, שותף בסטודיו פנטגרם (Pentagram) ועוסק בעיצוב ספרים, תערוכות ומותגים. בהרצאתו בכנס הוא דיבר על ״איך מרגישים פונטים״ ו״מה הקול שלהם״. מילר הציג מחקר שנעשה לאחרונה על-ידי מונוטייפ (Monotype) שבחן תגובות רגשיות לטיפוגרפיה דרך מילות המפתח: אמון איכות וחדשנות.
המחקר עסק באופן שבו סגנונות טיפוגרפיים הפכו למזוהים עם תעשיות ספציפיות והעלה שאלות כמו – מדוע אנחנו משתמשים בסריפים עבור מותגי אופנה, פונטים הומניסטים (קליגרפים) עבור מותגים פיננסיים ופונטים גיאומטריים עבור סטארטאפים טכנולוגיים? זה מעגל – צרכנים נחשפים לחוקיות הזו, לומדים מההתניה שנוצרת ואז כמובן הם זקוקים לאישור שמגיע כשהעין מבינה את הסימנים. אבל, בו-זמנית הם גם צמאים לראות משהו חדש. מהצד של המעצבים הם מתחזקים את המוסכמות האלה אבל גם מורדים בהן. מילר מגדיר את זה כ״ריקוד עדין עבור מותגים להיראות נכונים בתוך הקטגוריה שלהם אבל גם להיות מובחנים״. התוצאה היא טשטוש בין הקטגוריות ובלאגן שנבלע תחת הכותרת ״חדשנות״. אנחנו מסתכלים על פוסטר של מותג ולא ברור אם מדובר בפלטפורמת דייטינג, תרופה או מותג הלבשה תחתונה.
מילר מגיב למחקר של מונוטייפ שבוחן אימפקט רגשי דרך פרמטרים שהם לא בדיוק רגשיים. הוא שואל: ״מה אם נשתמש במילים שונות?״ בהרצאה הוא הדגים מהי ההשפעה הרגשית של בחירות טיפוגרפיות דרך התייחסות לשלושה ערכים שפונט יכול לשאת: כריזמטי, היסטוריוני, פרפורמטיבי. אבוט מבהיר שהפונט אף פעם לא עומד בפני עצמו, הוא מחובר למילים ולקונטקסט כך שכולם יחד ישפיעו על מה שהצופה ירגיש.
הוא הציג מספר פרויקטים שאת כולם הובילה ההבנה המדויקת שלו שבחירת פונט עבור עיצוב זהה לבחירה של שחקן עבור תפקיד. אחד מהפרויקטים היה תערוכה על האמן ז׳אן-מישל בסקיה (שמוצגת עכשיו בניו יורק) עליה עבד בשיתוף האחיות ואמו של האמן. יחד הם ניסו ליצור תערוכה שתרגיש שונה מתערוכת מוזיאון טיפוסית, כזאת שתחגוג את הסיפור של האדם שהיה. בהתאם לכך, הפונט שנבחר עבור המיתוג הוא כזה שמשדר שילוב של כוח ומשחקיות.
יותם הדר [אינסטגרם] הוא מעצב גרפי וטיפוגרף ישראלי, בוגר בצלאל, שעבד בשיתוף פעולה מול חברות כמו נייקי, פרדה ואפל, ובסטודיואים סגמייסטר אנד וולש, פנטגרם, 2×4 ועוד ועוד. עוסק במיתוג, עיצוב לדפוס, עיצוב סביבתי ואינטראקטיבי.
בהרצאה שלו מציע גישה לעיצוב שלא מבטלת אבל מניחה לרגע בצד את שלב המחקר המקיף של תהליך העיצוב, שכולל למשל חיפוש השראה לשפה ויזואלית בעולם תוכן שהמעצב בחר לאמץ אל הקונספט. הוא מראה כיצד במקרים רבים אין צורך לחפש רחוק, לפעמים זה פשוט יותר.
הדר פתח את ההרצאה בהצגת לקט עיצובים גרפיים מוצלחים בעיניו ועם הרבה הומור ונימוקים ענייניים הוא הסביר מה הופך אותם לכאלה. למשל, לדבריו – ״העיצוב הגרפי המוצלח ביותר שאי פעם נעשה – סמל ה- Free WiFi של בורגר קינג. למה? כי זה חיבור מושלם של צורה ומשמעות שלא יכול היה להיעשות באופן מדויק יותר.
בהמשך הציג כמה מפרויקטים שעיצב, שאל הפתרון העיצובי שלהם הגיע דרך העיקרון שניתן למצוא את התשובה בתוך השאלה. פתרון אחד כזה היה לשאוב רעיונות לקונספט עיצובי מתוך מגבלות לוגיסטיות – כפי שעשה במיתוג לתערוכת הבוגרים בבית הספר לאמנות של אוניברסיטת ייל: התערוכה הייתה גדולה מדי עבור חלל אחד ולכן חולקה לשניים. הדר עיצב הזמנה מחולקת לשניים – מחוברת בפרפורציה (חיתוך קו מקווקו) – כך שכדי לקרוא אותה צריך לפרק ולחבר מחדש.
ליין יון היא מעצבת גרפית שעבודתה נעה בין טיפוגרפיה, קליגרפיה ועיצוב גנרטיבי. היא מספרת שהתחילה את דרכה הטיפוגרפית כמעצבת בעיקר לדפוס. הצורך שלה להזיז אותיות נולד מתחושה שהאותיות שהיא רואה על המסך הן לא אמיתיות – אי אפשר לגעת בהן. המוטיבציה לחוות את הטיפוגרפיה כמוחשית יותר הובילה אותה ללמוד קוד: לחקור את הבסיס שממנו מורכבת האות הדוממת שמופיעה על המסך, כדי שתוכל להבין איך להחיות אותה.
יש משהו מעורר הערכה בתהליך עיצובי שלומד את השפה של הכלים שאיתם עובדים כדי לשכלל את היכולת לתקשר איתם. במקרים רבים כשמעצב יוצר ויז׳ואל במחשב הוא עושה זאת תוך חשיבה על האופן שבו פועל כלי אחר: עט, מברשת או אחד מהכלים הפיזיים המוכרים לו ואינטואיטיביים עבורו לעבוד איתם. במחשב הכל עובד אחרת ועל הפער הזה רצתה יון לגשר.
עם המיומנות והכלים החדשים שלמדה היא יצרה ויוצרת פרויקטי טיפוגרפיה בתנועה מבוססת קוד. לדוגמה, האתר vartype.com, שהוא מגרש משחקים לפונטים גנרטיבים־פרמטריים, בו ניתן לבחון איך פונטים זזים תחת פרמטרים משתנים, פרוייקט מרשים וכיפי שעוד מתפתח אבל כבר עכשיו זמין לשימוש.
עוד מעצבים שבלטו עם הרצאות מעניינות: Mindy Seu ופרויקט הסייבר־פמיניזם, Donna Payne על מסורות עיצוביות וההשפעה שלהן, Pablo Delcan שמעודד: design like no one is watching. שווה להציץ בעבודות שלהם.
אלה היו יומיים עשירים ואצורים היטב שבהחלט עוררו תיאבון לפסטיבל בשנה הבאה. בכל זאת, קשה לומר שאווירה פסטיבלית הייתה שם, אולי זו חלוקת החללים ואולי אלה שאריות הקורונה שבאוויר, התחושה הייתה יותר של יום השתלמות והאקתון שמתקיימים בנפרד, פחות של פסטיבל שלם. השראה בכמויות יפות.
Typographics 2022
Cooper Union’s Herb Lubalin Study Center and Type@Cooper program
https://2022.typographics.com
הרשמה לניוזלטר ←
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
עורך ומייסד
טל סולומון ורדי
לונדון
דורין שוורצמן
ניו־יורק
שירה סרי לוי
נועם אוחנה
נגה כהן
הפונטים באתר בחסות
פונטף – מטבעת אותיות
מגזין Uncoated מטשטש את הגבולות שבין עיצוב, אמנות, אנימציה ואיור.
Uncoated magazine blurs the lines between design, art, animation, and illustration.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
