תפריט
״שובר.ת שוויון״, התערוכה החדשה במוזיאון העיצוב חולון, נופלת לכל הקלישאות הקשורות למגדר. היא מספרת סיפור אוצרותי מבולבל בלי מסר חד, בשילוב ניסיון מגומגם להתייחס בחלקה למלחמה. במקום לחדש ולסקרן, היא מותירה אותך אדיש.ה לכל אורכה. מזל שמדי פעם משובצת עבודת עיצוב שגורמת להתפעמות.
על הנייר, עיצוב מגדרי הוא נושא נפלא לחקור ולגלות מבחינה היסטורית – איך השתנה והתפתח לאורך העשורים האחרונים, במיוחד כאן בישראל. ובכן, לא במוזיאון העיצוב חולון. שם פספסו עם אסופה של קלישאות הז'אנר. ״שובר.ת שוויון״, התערוכה החדשה באוצרותן של רונה זינגר ועדי המר יעקבי, תחת שרביטה של האוצרת הראשית מיה דבש, מותירה אותך אדיש. אדיש בכניסה, אדיש באמצע ואדיש ביציאה. פה ושם יש יציאות מבריקות: ניב תשבי עם פסל מרהיב, איתן אלוא עם מגזרות נייר, אור יוגב עם סדרת עבודות בתלת־מימד, עופר זיק עם גוף תאורה בהשראת ׳סיפורה של שפחה׳, קרן שפילשר עם איורים דו-ממדיים וכריות מאוירות ומטלטלות. יש נוספים, אבל הם מעטים מאוד.
החלל המרכזי שמורכב משני מעגלים: ״האינטימי ו־״הביתי״, מפספס לא רק בניווט המבלבל שלו, אלא בבחירת העבודות עצמן. ״במעגל הראשון אנו עוסקות בהבדל בין מין למגדר, כלומר זכר ונקבה לעומת אישה וגבר, ומעלות שאלות על מה מולד ומה נרכש? עבודות ומוצרים שונים המקיימים ממשק עם הגוף ועונים על צרכים תלויי הבדלי גוף שפיתוחם הלקוי או חוסר המענה מושפע ומשפיע בחזרה על הסדר החברתי״, כך נכתב בטקסט האוצרותי. בחיי. אבל בפועל – מרבית העבודות לא משדה העיצוב, אלא משדה האמנות. כלומר, במקום לראות מוצרים, איורים, עיצובים גרפיים עם מסר – תקבלו חוויה במוזיאון שהיא ליד.
גם המעגל השני, ״הביתי״, לא אופטימי לחובבי עיצוב: ״תפיסה מגדרית מתעצבת מהשנים הראשונות לחיינו דרך מערכות היחסים עם המעגלים הקרובים לנו ביותר ובאמצעות מפגש בין אחד לשנייה״. חסכתי את יתר גיבוב השטויות שלא נוגע כלל בעיצוב. גם בו, מספר אובייקטים קטנים ומעטים יחסית מעולמות ה-FemTech, המתייחס לחדשנות ופתרונות טכנולוגיים במענה לצרכי נשים (נושא ששווה קומה שלמה), קצת צעצועי מין, ובפינות – איור מוצלח של המאייר איתן אלוא ועבודת רקמה מרגשת של גיא שרייבר. במרכז (מעגל ראשון? שני?), ממוקמת העבודה ״כל מיני״ של שחר קדם ועמית פורטמן, בה תעמדו עם בת או בן זוג כשמראה חוצצת ביניכם, ועם משחקי תאורה תראו אותו או אותה בהשתקפות עם חילופי תאורה קלים. לא מעוררת רגש ספציפי.
בכניסה לחלל ממוקם פסל סגול וענק. הוא חזק, צבעוני ומהפנט. התבוננתי בו דקות ארוכות, וככל שמשתהים לידו יותר מגלים רבדים נוספים. לצערי לא מצאתי קרדיט ליוצר/ת, וחבל שהיא ממוקמת קרוב מדי למדרגות.
בקומה מעל, ׳קצינות חן׳ של המאייר והאמן ניב תשבי, והיא אחת האייקוניות ביותר בתערוכה – חצאיות של חיילות ועליהן כוס קפה חד־פעמית. בפעולת העיצוב, שחסרה במרבית התערוכה, מצליח תשבי לתקשר את המסר מהר וחד. לא צריך טקסט אוצרותי מייגע כדי להבין אותה, ואפשר להזדהות איתה בהמשך לטראומת השבעה באוקטובר. העבודה היא המשך ישיר של ״הקרנבל״, התערוכה הנפלאה שלו במוזיאון הרצליה שנוצרה הרבה לפני המלחמה, ונטענה במשמעויות אחרות לאחר שפרצה.
במסגרת עבודות תגובה שנוצרו בהשראת המלחמה בלטה זו של קרן שפילשר, המציגה מיצב אמנותי־איורי גדול ממדים – בובות בד מצוירות ותלויות ולצידן ציורי אקריליק. המיצב לא מקבל את המקום הראוי לו, ומסתתר ליד גרם המדרגות. זו עבודה חזקה ומזעזעת, שיכלה לקבל מיקום טוב יותר.
באותה קומה המעצב להב הלוי מציג מספר פוסטרים על עמוד מעוגל ולצידו המעצבת מיכל סהר מציגה את ׳תמרורות׳ – מספר תמרורים עם טוויסט מגדרי. למרות שמדובר בעבודות גרפיות חזקות, הפריסה וההצבה שלהן בחלל פוגמת בהן. הניסיון להכניס את הרחוב לתוך המוזיאון נכשל, ומוגש בצורה קלישאתית.
המאייר אור יוגב מציג את ׳ונוס׳, סדרת דמויות נשיות בהשראת ונוס מווילנדרורף המוצגות במסכים המוצבים לאורך. הדמויות מפוסלות בתלת־מימד, והיה מעניין יותר לראות אותן בפיזי, עשויות מעץ או מודפסות. אלו דימויים חזקים שנשארו איתי.
עופר זיק עיצב גוף תאורה עשוי PVC וקרמיקה בהשראת ׳סיפורה של שפחה׳, ומעלה שאלות מרתקות על מחאה מגדרית בשימוש של עיצוב תעשייתי. גם השם שבחר לעבודה, ״יבורך הפרי״, טוען אותו במשמעויות נוספות.
המעצבת המוכרת ג'סיקה וולש, שהציגה בעבר תערוכה במוזיאון העיצוב עם המעצב סטפן סגמייסטר (ויצאה לאחרונה נגד ישראל באינסטגרם שלה, מעט אירוני) חולשת על רבע מהחלל עם פוסטרים מחאתיים ועבודת מיתוג. האם היה עדיף להקדיש את החלל העצום לטובת מעצבים ישראלים? חד משמעית.
בקצה החלל מציג רועי דרהי את ״דור בכחוס״, מיצב אינטראקטיבי גדול המתפרס על מספר מסכים המוצבים לאורך וטאבלטים כדי שתוכלו להשתמש בפילטרים להתכסות במסכות וירטואליות. אין הצדקה אוצרותית לגודל ולעבודה עצמה בחלל. אופנה דיגיטלית היא נושא מעניין, והמסכות שנוצרו לא מדברות באופן מובהק על טשטוש מגדרי, כפי שנכתב בטקסט האוצרותי.
שלושה פרויקטי גמר נכנסו לתערוכה: הראשונה היא המאיירת שקד בשן שממשיכה את ספרה ״אני רוצה את זה רומנטי״, שהוגש לפני כמה שנים בבצלאל. בשן מתפרסת על כל החללים במוזיאון עם קומיקסים קצרים. הם חמודים, לא יותר, ואם אתם קוראים את מוסף ׳גלריה׳ של עיתון ׳הארץ׳ בסופ״ש – זה עוד מאותו דבר.
השניה היא מאיה לרנר עם ׳כלים טמאים׳, שהציגה בקיץ האחרון בבצלאל פרויקט גמר מצוין, בו איירה איורים מופלאים על כדים. זה פרויקט חזק, וטוב שיצא מכותלי האקדמיה אל עבר קהל רחב יותר. השלישית היא מיכל שומר, שהרחיבה את פרויקט הגמר שלה, ׳עברית רב מגדרית׳, עם שתי גרסאות חדשות לפונטים נרקיס בלוק ופרנק ריהל. האם זה עובד? מבחינת קריאות רציפה – לא ממש.
במסדרון ההיקפי של מוזיאון העיצוב חולון אצרו ועיצבו יובל סער ואסף דיי את חללי השירותים. מבחינה חזותית, לא הייתה בשורה גדולה, והמסר שעבר היה פשטני למדי: שירותי נשים עם ראש סוס מלאכותי תקוע מעל המראות בשילוב צבעים ירוקים, ושירותי גברים בצבע ורוד עם פרוות על המראות וטיפות דם של מחזור מאוירות על הרצפה.
מחוץ לחללי השירותים תגלו עבודות של המעצב התעשייתי שאול כהן, הידוע במיניאטורות המפורסמות, וגם שם אין בשורה גדולה במיוחד: מנות קרב ללוחמות (פוטנציאלית: נושא שלם בפני עצמו), דגם קטן של שירותים מטונפים ועוד מספר מיניאטורות שיכלו להעביר מסר חד יותר. לא הפעם.
האם היה צריך להוסיף עבודות בהשראת המלחמה הנוכחית לתערוכה שעבדו עליה במשך שנתיים? אין הצדקה אוצרותית, על אף הטרור המגדרי המזעזע שבוצע. מגדר הוא נושא רחב ועמוק מספיק, ואפשר לתת טייק מעניין ואסקפיסטי מאשר להזכיר לנו את המתרחש בחוץ. זו הבעיה העיקרית של התערוכה, שאין לה מושג מה היא רוצה לומר: להטיל ספק? לסקרן? לשאול שאלות? למחות?
לצערי, זו התערוכה השניה ברצף תערוכות מוזיאון העיצוב חולון שסובלת מאותן בעיות. הקודמת הייתה ׳אוכל׳, שגם היא הייתה כללית מדי ולא אמרה דבר. גם פה – האדישות חוגגת עם אוסף קלישאות, ובחירות אוצרותיות תמוהות.
עורך ראשי ומייסד־שותף של מגזין אנקואטד. מעצב חווית משתמש, אוהב לחפור בחנויות תקליטים, לצלם באנלוגי ולספר לפני כולם על דברים מעניינים.
הרשמה לניוזלטר ←
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
עורך ומייסד
טל סולומון ורדי
לונדון
דורין שוורצמן
ניו־יורק
שירה סרי לוי
נועם אוחנה
נגה כהן
הפונטים באתר בחסות
פונטף – מטבעת אותיות
מגזין Uncoated מטשטש את הגבולות שבין עיצוב, אמנות, אנימציה ואיור.
Uncoated magazine blurs the lines between design, art, animation, and illustration.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
