בוגרי שנקר 2026: חזותית בלי תקשורת
- טל סולומון ורדי
- צילומים: טל סולומון ורדי
תוך כמה זמן עיצוב צריך להעביר מסר? שניות? דקה?
במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר שכחו את הליבה בתפקיד העיצוב: לספר סיפור, ומהר.
מרבית הפרויקטים בתערוכת הבוגרים מעלים שאלות – מה קרה בינואר 2026, הרבה לפני מלחמת איראן 2.0? האם נשכחה מלאכת גיבוש הקונספט?
הפרויקטים ברובם עם קונספטים דיסטופיים, עתידניים, מהורהרים. מפוחדים? אולי. שחור ולבן הם הצבעים הדומיננטים ביותר בתערוכה, עם טיפוגרפיה קרירה למראה. במקום לתת רגע של אסקפיזם או לייצר פתרונות לעולם טוב יותר, מרבית הסיפורים המסופרים בתערוכה גרמו לי לצאת עצוב, ולא בגלל איכות העיצוב, אלא בעקבות קונספטים מדכאים למדי.
גלריה לורבר שנמצאת בכניסה לבניין נצבעה בשחור עם אסופת פרויקטים שלא ברור למה קובצו יחדיו מבחינה אוצרותית. הקשר ביניהם מקרי בהחלט.
בקומה 7 נפרשו פרויקטי האיור המעולים בחלל המרכזי, ולראשונה יצאו מהכיתה הצדדית שתמיד נדחסו אליה. כולם, ללא יוצא מן הכלל, מספקים חוויה מהנה במיוחד. בניגוד לשנים קודמות, שתחום האיור התמקד בספרים או בסרטים, הפעם היה ייצוג מרשים לפסלים, דמויות פיזיות, מקטים קטנים. בעידן שמקדש קיצורי דרך ובינה מלאכותית סינתטית, בחרו אור מנגד עם ״קרנבל״ ועומר כהן עם ״עיירה״ לפסל דמויות משונות, מרהיבות, מסקרנות. הסתובבתי סביבן דקות ארוכות. אקסל גרובמן גרלנד יצר מקטים קטנים, בהם הוא מדמיין חמישה עולמות אפשריים שסבתו תגיע אליהם לאחר מותה בעקבות שיחות שקיים עימה.
הניוזלטר החודשי כולל המלצות סודיות לחו״ל
המאיירת מאיה בן־דניאל עומדת להיות אחת מקולות האיור הבולטים בישראל. בפרויקט הגמר שלה, ״קרלסון על הגג״, שנארז לתוך ספר שהעימוד שלו לא עושה איתו חסד, מוצגים לידו האיורים המקוריים – והם יוצאים מן הכלל בסיגנון, תפיסת הקומפוזיציה, ופרצופי הדמויות עם המבטים המשונים עם השראות משנות ה־50.
עוד באותה קומה – המעצבת אורי סער עם ״תרפ״ו״, מותג אריחים שמתכתב עם אדריכלות תל אביבית ומאפשר להכניס אותם הביתה בעיצוב מודרני. פרויקט שופע צבע ושמחת חיים, לשם שינוי.
אם עד היום היו מגבלות טכניות ותקציבים גדולים כדי להקים לתחייה את קבצי ה-Figma של הסטודנטים לכדי אפליקציות ואתרים, מסתמן שהבינה המלאכותית סגרה את הפער. לא יצא לי להיתקל בשנקר ובבצלאל במוצרים דיגיטליים שלא עבדו.
מבין האפליקציות, התחברתי ל-Thumber של עומר נחמיאס, אפליקציה שמעודדת להקשיב להרצאות בזמן שמשחקים בשישה משחקונים שלא דורשים ריכוז. דמיינו קנדי קראש מינוס הקזינו החברתי ועם מטרה טובה בקצה. זה יכול להיות מוצר מעניין בעולם האמיתי לאחת הבעיות הכי קשות באקדמיה.
בקומה 6 גיליתי את ״סוליקה״ של המעצבת אביטל ביטון לוי, אריג המודפס בתלת־מימד מתוך השראות שנבעו משטיח של סבתה, בה נחשפה לעולם השטיחים האמזיגיים (מרוקאים).
עוד בלט באותה קומה – ״צרפתית, איטלקית וגרמנית הלכו לים״ של המעצבת והמאיירת אחינעם רשף, שבדקה את הפרוזודיה של שפות זרות דרך הקשבה לקריאות המציל בחוף בשפות השונות. רשף המירה את צלילי המילים והפכה אותן לתיווי מתגלגל. הרעיון הנפלא לא הוצג נכון – עבודת הוידאו המוצלחת התכנסה לגודל אייפד ויכלה לגדול למסך מלא עם הסאונדים מעבר לים.
המעצב רן פיצ׳ון הצליח לזקק את הכאב הישראלי לסיסמוגרף בדמות רובוט עם עט לבנה בקצה, שמפרקת טקסטים חשופים של דמויות ציבוריות לקווים רוטטים. לוקח רגע להבין את טקסטורת הקווים, ושווה להתקרב ככל האפשר.
תמר בר דיין, ראשת המחלקה לתקשורת חזותית, נכנסה לתפקיד בדצמבר 2025 רגע לפני סמסטר כאוטי במיוחד. למרות תערוכה מגומגמת עם מעט פרויקטים זכירים, מסקרן לראות לאן תיקח את המחלקה בשנה הבאה. מי ייתן ויהיה קורס גיבוש קונספט ראוי לפני שצוללים אל תהליכי העיצוב.
המחלקה לתקשורת חזותית
תערוכת הבוגרים של שנקר 2026
ידע עם 8, רמת גן
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
