שבוע העיצוב בירושלים הסתיים ממש עכשיו ולפי הפירסומים ברשתות נראה שהיה אירוע גדול ומשמעותי. יש לאירוע את כל האלמנטים הפוטנציאלים: רשימת מעצבים ויוצרים מכובדת, ספונסרים בין-לאומיים, ומגוון רחב של אינטרפטציות לתמה המרכזית של האירוע – מזרח.
אך לגילי גולן היה חסר משהו קטן. בפוסט שפרסמה לאחר בביקור בבית הנסן – לצד פרגון לצוות היוצרים היו כמה דגשים שלדעתנו ממש כדאי להקשיב להם אז החלטנו לפרסם את הפוסט במלואו, יאללה מתחילים.
מאז שנפתח שבוע העיצוב לראשונה בירושלים לא הצלחתי להגיע אליו. זה תמיד מקביל להמון דברים אחרים שקורים בסוף שנה, אבל רציתי, הסתקרנתי.
הפעם החלטתי שאני עושה מאמץ, הפרסום וה״הרמה״ שעשו לאירוע הזה היו יוצאי דופן מבחינת פרסום ותקציב וזה חלחל לתודעה שכדאי לבדוק אותו.
במהלך השנים שלא הגעתי לשבוע העיצוב בירושלים, הספקתי גם לראות כמה ״שבועות עיצוב״ בעולם. אז אולי הגעתי עם ציפייה גבוה מידי. מצד שני אני יודעת ודוגלת בכך שיש לנו בארץ עיצוב משובח ויוצא דופן ומעצבים מוכשרים בטירוף. החוויה הכוללת של הביקור השאירה אותי עם סימן שאלה.
מתוך מניפסט שבוע העיצוב 2019
הקונספט? מעולה.
השם? מזרח ומערב- מדויק.
המיקום? ירושלים – מרענן ותואם את תוכן העיסוק.
הבניין? מדהים, בעיקר בשעות אחר הצהריים בתאורה מלטפת.
הנוף? הורס.
התוכן? מעניין ומעמיק.
תמונות וכתבות? מפרגן מאוד.
ועיצוב?
כמה אנחנו באמת דנים בהבדל בין אומנות לעיצוב? כמה אנחנו מלמדים את זה ומתעמקים בהבדל ובחפיפה בניהם? מה שמוצג בבית הנסן ברובו הינו לדעתי אומנות וריבוי מייצגים. למעט החנות של ״אסופה״ שהייתה מוצבת שם ומכרה עיצוב.
האם כל מה שביקורתי, מעורר מחשבה ומצריך פיצוח הוא בהכרח אומנות וכל מה ששימושי, אסתטי, נחשק ובעל תג מחיר הוא עיצוב? האם אומנות על מנת למשוך את צומת ליבינו צריכה לגרות אותנו ויזואלית או חושית ולהיות אסטתית?
האם עיצוב הוא רק רעיון או מחייב גם דיוק בהגשה?
היו כמה דברים יוצאי דופן ובהחלט ברמה של גבוהה של קונספט, ביצוע ואסתטיקה אך עדיין בהוויה אומנותית. ״החוט המקשר״ והחדר הטורקי -רוחות איסטנבול, הם שעניינו אותי שניהם ברמה גבוהה של הגשה המושכת התבוננות ועומק. רוב העבודות האחרות היו עם מסרים מעניינים יחסית אך ללא עיצוב מספיק גבוה וללא ביצוע מספיק איכותי בכדי באמת לעצור אותי להתעניין.
גרם המדרגות שנבנה מסביב לבניין וכוסה בוורוד היה בהחלט יציאה מעולה כתוספת וקונטרה לבניין. התערוכה של גבי קריכלי עובדת יפה על התחושה המרחבית וחוש השמיעה בלבד, שונה לדעתי מכל מה שגבי הציג עד כה.
התערוכה של גבי מוצגת בבית הנסן במשך תקופה בלי קשר ישיר לשבוע העיצוב.
בטוחה שרבים לא יסכימו איתי, שאולי אני לגמרי לא-politically correct אבל זו דעתי והרגשתי חוסר תיאום ב build-up שנעשה לאירוע לבין התוצאה:
ביחס לשם ״שבוע העיצוב״, לאירועים מקבילים בעולם.
ביחס לאיכות החזותית, ביחס למה שאני יודעת שיש לנו לתת, ובאיכות הביצוע והשחיקה של המייצגים בימי התערוכה. ובכל זאת נהניתי לתפוס קומפוזיציות בעין המצלמה של הטלפון. זה תמיד מעצים עבורי את החוויה.
ואולי תמונת הקאבר כאן מסכמת הכל.
גילי חשבה שהרבה לא יסכימו אותה, אבל התגובות לא איחרו לבוא. דמויות מפתח בעולם העיצוב, מהמעגלים החברתיים של גילי תרמו לפיתוח הדיון. המעצב דורון אשכנזי הגיב שרוב העבודות דיברו אמנות ולא עיצוב, אך ציין לטובה שהפעם שילמו למעצבים שהשתתפו. ענבל פוגל ונוי אלון, שתיהן מעצבות תכשיטים עם ניסיון בעיצוב אמנותי אל מול עיצוב מסחרי, העלו לדיון עד כמה עיצוב יכול להיות אקספרימנטלי מבלי לפגוע בפונקציונאליות והאם בכלל זה משהו שחייב לאפיין עבודות עיצוב.
גילי סיכמה את הפוסט במעין תגובה סוגרת דיון ומדברת על דברים בסיסיים החוזרים על עצמם בכל תקופת הגשות: ״רעיון טוב בלי ביצוע שמגדיר אותו לדעתי לא עומד בסטנדרט של מה שנקרא עיצוב. רעיונות היו בשפע ומאוד מעניינים. אבל החיבור בין הרעיון לביצוע ולתוצאה הסופית היה ברובו לא מהוקצע ולא נחשק כמו שעיצוב לדעתי צריך להיות״.
מעצבת בוגרת בצלאל ואוניברסיטת Tample שבפנסילבניה, מרצה ותיקה בשנקר ובמרכז הטכנלוגי בחולון, יזמית בתחום העיצוב ופעילה ציבורית לקידום העיצוב בארץ. מתמחה בניהול עיצוב ושיווק בתעשיה – עם ניסיון של 25 שנה בשיווק ומכירה של מוצרי מעצבים ישראלים בכל העולם.
פיתחה את שיטת ״מודל תפיסת הערך״ – העוזרת לאנשים יצירתיים להגיע להצלחה כלכלית בתחום עיסוקם על ידי העלאת תפיסת הערך של המעצב, אותה היא מלמדת בקורסים, סדנאות ויעוץ אישי.
5 המלצות לסרטי דוקו משובחים במסגרת פסטיבל דוקאביב. השנה, כמעט פוסט קורונה, הוא חוזר בעוצמה לאולמות, ומאפשר לצפות גם אונליין מבלי להתגלגל מהספה לטובת המיזנטרופים והלא־מחוסנים. שושנה דמארי, דוד גרוסמן, ספארקס, דאש סנואו ורוברט סמית׳סון בסרטי דוקו משובחים, הללויה!
איש האשכולות של האימפריה העות׳מאנית יצר (גם) מפות מאויירות של איסטנבול והסביבה. כמה דקות על מטרקטשה נסו.
השנה מלאו 50 שנים למותו של פבלו פיקאסו ומוזיאונים בעולם מציגים תערוכות לכבוד האמן. במוזיאון ברוקלין בניו־יורק מוצגת התערוכה “It’s Pablo-Matic” של האנה גדסבי, ומהכותרת אפשר לנחש שלא מדובר בתערוכה נוספת בשבחו. נועם אוחנה יצאה ממנה אמביוולנטית.
עורך ראשי ומייסד־שותף של מגזין אנקואטד. מעצב חווית משתמש, אוהב לחפור בחנויות תקליטים, לצלם באנלוגי ולספר לפני כולם על דברים מעניינים.
הרשמה לניוזלטר ←
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
עורך ומייסד
טל סולומון ורדי
לונדון
דורין שוורצמן
ניו־יורק
שירה סרי לוי
נועם אוחנה
נגה כהן
הפונטים באתר בחסות
פונטף – מטבעת אותיות
מגזין Uncoated מטשטש את הגבולות שבין עיצוב, אמנות, אנימציה ואיור.
Uncoated magazine blurs the lines between design, art, animation, and illustration.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←