שירה נוק, מתהדרת בהמון כובעים וזוג כפפות, היא מעצבת, מאיירת, מרצה במכון הטכנולוגי חולון ואפילו אלופת הארץ לאיגרוף, אז היזהרו. לאחרונה סיימה פרויקט עצום מימדים במשרדי PUB+ ושרדה לספר לנו על התהליך, עבודת הצוות הנשית שהרימה את הפרויקט ואת הדברים שלמדה על עצמה תוך כדי.
פרויקט איור הקירות של המשרדים החדשים של +PUB היה בוודאות הפרויקט הכי מאתגר בקריירה שלי. פרויקט שהגיע אלי לגמרי במקרה מתיוגי חברים בפייסבוק. עבדתי באק טו באק עם צוות נשים חזקות, מעצבת הפנים שני רינג המופלאה שעיצבה בכישרון את כל הקומת המשרדים ובפיקודה של שירי הרשקוביץ מנהלת השיווק של +PUB. התפקדתי לאייר 5 טפטים מאויירים ענקיים, 2 מנורות ניאון ובמסגרת זמן של פחות מחודש וחצי. במקביל לימדתי בשני מוסדות אקדמיים במשרה כמעט מלאה ובדיוק חזרתי מאליפות ישראל באיגרוף (כן, אני אלופת ישראל).
טריבונה / טפט ויניל רוחב 6.30 מ׳ על גובה 1.70מ׳
זה האיור הראשון בסדרה, הוא הכתיב את הקונספט העיצובי לשאר האיורים והוא גם האיור שאני הכי אוהבת. בדרך כלל שאני ניגשת לאיור ראשון בפרויקט מול לקוח חדש אני אוהבת להרשים ואני תמיד נותנת 200% יותר ממה שתכננתי. זה נותן יריית פתיחה גבוהה עם טעם לעוד, ובתור יוצרת תחרותית זה נותן לי רף גבוה לעמוד בו בשאר הפרויקט, למעשה התחרתי בעצמי כמו בפייטקלאב. שירי ושני התרגשו מכל סקיצה, הן רצו ״עוד! ועוד״ הרעב שלהן נתן בוסט אנרגיה.
כך היה גם באיור הזה, התחלתי עם סקיצה פשוטה יותר שמתאימה ללו״ז הלחוץ אבל הלקוחה והקריאייטיב רצו שאתפרע יותר, משהו שלא הייתי רגילה לעשות אחרי שנים של איורים לתעשייה ששם היה ברור מנסיוני מה מקובל ומוכר. לאט לאט הצלחתי לפרום שורות של מחסומים עד שהגעתי לסקיצה דינאמית המיוחלת.
לפני שהתחלתי את האיור מצאתי ברחוב ספר ישן של מאטיס, אמן שמעולם לא הבנתי את עבודותיו. פתחתי את הספר ובכיתי מהתרגשות, כי ראיתי כמה עבודות מגזרות הנייר שלו רלוונטיות ומשפיעות על הטרנדים של האיור הדיגיטלי כיום.
התנועה, הקומפוזיציה והצבע של העבודות המאוחרות של מאטיס מסכמות בצורה אינטליגנטית כל כך את עבודות השמן הרבות שצייר. מאוד אהבתי את התנועה והבשרניות של המודליסטיות בעבודותיו, אבל עבודה אחת תפסה את תשומת ליבי, Pink Nude, שמן על בד, 1935. אהבתי את התנוחה המשונה של הדמות, ראשה הקטן והדרך שבה קו שובר כתם בפשטות. לקחתי השראה מהתנוחה של הדוגמנית הורודה של מאטיס בבניית דמות המתאבק שיושב בפינה הימנית, נתתי לו למעשה טייק שובב ונשי.
כשבניתי את הקומפוזיציה חקרתי את הגרניקה של פיקאסו, אמן שאני מעריצה בטירוף מגיל 12. ניסיתי להבין איך פיקאסו יצר עבודה שמצד אחד עמוסה ויזואלית אבל מצד שני נראית מסודרת לעין. נקודות המיקוד בעבודה ברורות למרות הכאוס. ההבנה הזאת עזרה לי להשתלטת בצורה אפקטיבית יותר על הפורמט המוארך ולחבר בין הדמויות באמצעות תנועה.
אחרי אליפות ישראל באיגרוף החלטתי שהגיע הזמן לאחד בין שני העולמות שאני מזגזגת ביניהם בשנים האחרונות, אומנויות לחימה ואיור. גדלתי בבית דתי על הקו הירוק ולא ידעתי עד גיל 13 שבנות יכולות להיות לוחמות גם (זה היה לפני באפי), חשבתי שנגזר עלינו להיות בלרינות, מורות, מתעמלות קרקע או רבניות. מי חשבה בכלל שהיא יכלה ללמוד קונג פו, להיות סקייטרית, נינג׳ה או מתאגרפת.
רק בגיל 25 היה לי את האומץ להגשים את החלום והלוואי והייתי מתחילה עוד אז שהייתי בת 13. הרגשתי שהפרויקט הזה שכולו מנוהל על ידי נשים, בחברה ששמה את הקול הנשי במרכז, זאת ההזדמנות המושלמת לצעוק בגדול, בתקווה להשפיע על עוד בנות אמיצות.
השלמתי עם זה לפני שנים שדברים טובים אף פעם לא באים בזמן נוח… השנה הבנתי שהם פשוט קוראים בזמן הנכון למרות שבאותו הרגע זה לא מרגיש ככה. לפני הפרויקט הזה הסתובבתי מתוסכלת כמה חודשים, הגעתי לפרק שיוצר מגיע אליו בשלב מסויים. אחרי לא מעט עבודות מסחריות, הרגשתי שאני עוסקת ב״לקשט״ ולא ביצירה של תוכן ויזואלי בעל משמעות עם אמירה, אחת הסיבות שהתחלתי ללמד ב HIT. לכן חיבקתי את הפרויקט בכל הכוח וצללנו ביחד עמוק לתוך מערבולת. רק קריאייטיב משוגעת כמוני הייתה הולכת על זה, האינטואיציה ידעה שזה הולך להיות בין הפרויקטים המשמעותיים שעשיתי עד כה, וכן היה. ובנוסף לראשונה בקריירה המקצועית שלי הצלחתי להכניס חלקים מהעולם המופרע שלי ואפילו סוף סוף עשיתי את המחווה לפיקסו שתמיד חלמתי לעשות.
מאיה רטמנסקי היא ארט דיירקטורית מהעסוקות והמוכשרות בארץ. בימים אלו היא מעצבת פרסומות למותגים גדולים וקליפים למוזיקאים כמו נטע ברזילי, שחר טבוך, נגה ארז, ג׳יין בורדו ועוד ועוד.
פטריק או'קיף, המעצב האמנותי של ״ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש״ הוא כנראה כוכב הרוק הכי גדול של עולם האנימציה כרגע.
עידו שפירא מצייר את ״מחשבות קשות ונוראיות״, קומיקס שבועי שמנסה לעבד ולעכל את המצב הישראלי העכשווי – האיום והנורא והבלתי נסבל.
מייסד־שותף של uncoated. כורך ומשמר ספרים וניירות עתיקים בספריה הלאומית. הבעלים של סטודיו קפיטלים. פרש מהמגזין ב-ינואר 2020.
הרשמה לניוזלטר ←
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
עורך ומייסד
טל סולומון ורדי
לונדון
דורין שוורצמן
ניו־יורק
שירה סרי לוי
נועם אוחנה
נגה כהן
הפונטים באתר בחסות
פונטף – מטבעת אותיות
מגזין Uncoated מטשטש את הגבולות שבין עיצוב, אמנות, אנימציה ואיור.
Uncoated magazine blurs the lines between design, art, animation, and illustration.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←