יום: 16 בספטמבר 2019

נוק אאוט צבעוני עם שירה נוק

נוק אאוט צבעוני עם שירה נוק

שירה נוק, מתהדרת בהמון כובעים וזוג כפפות, היא מעצבת, מאיירת, מרצה במכון הטכנולוגי חולון ואפילו אלופת הארץ לאיגרוף, אז היזהרו. לאחרונה סיימה פרויקט עצום מימדים במשרדי PUB+ ושרדה לספר לנו על התהליך, עבודת הצוות הנשית שהרימה את הפרויקט ואת הדברים שלמדה על עצמה תוך כדי.

פרויקט איור הקירות של המשרדים החדשים של +PUB היה בוודאות הפרויקט הכי מאתגר בקריירה שלי. פרויקט שהגיע אלי לגמרי במקרה מתיוגי חברים בפייסבוק. עבדתי באק טו באק עם צוות נשים חזקות, מעצבת הפנים שני רינג המופלאה שעיצבה בכישרון את כל הקומת המשרדים ובפיקודה של שירי הרשקוביץ מנהלת השיווק של +PUB. התפקדתי לאייר 5 טפטים מאויירים ענקיים, 2 מנורות ניאון ובמסגרת זמן של פחות מחודש וחצי. במקביל לימדתי בשני מוסדות אקדמיים במשרה כמעט מלאה ובדיוק חזרתי מאליפות ישראל באיגרוף (כן, אני אלופת ישראל).

טריבונה / טפט ויניל רוחב 6.30 מ׳ על גובה 1.70מ׳ 

זה האיור הראשון בסדרה, הוא הכתיב את הקונספט העיצובי לשאר האיורים והוא גם האיור שאני הכי אוהבת. בדרך כלל שאני ניגשת לאיור ראשון בפרויקט מול לקוח חדש אני אוהבת להרשים ואני תמיד נותנת 200% יותר ממה שתכננתי. זה נותן יריית פתיחה גבוהה עם טעם לעוד, ובתור יוצרת תחרותית זה נותן לי רף גבוה לעמוד בו בשאר הפרויקט, למעשה התחרתי בעצמי כמו בפייטקלאב. שירי ושני התרגשו מכל סקיצה, הן רצו ״עוד! ועוד״ הרעב שלהן נתן בוסט אנרגיה. 

כך היה גם באיור הזה, התחלתי עם סקיצה פשוטה יותר שמתאימה ללו״ז הלחוץ אבל הלקוחה והקריאייטיב רצו שאתפרע יותר, משהו שלא הייתי רגילה לעשות אחרי שנים של איורים לתעשייה ששם היה ברור מנסיוני מה מקובל ומוכר. לאט לאט הצלחתי לפרום שורות של מחסומים עד שהגעתי לסקיצה דינאמית המיוחלת.

 

לפני שהתחלתי את האיור מצאתי ברחוב ספר ישן של מאטיס, אמן שמעולם לא הבנתי את עבודותיו. פתחתי את הספר ובכיתי מהתרגשות, כי ראיתי כמה עבודות מגזרות הנייר שלו רלוונטיות ומשפיעות על הטרנדים של האיור הדיגיטלי כיום. 

 התנועה, הקומפוזיציה והצבע של העבודות המאוחרות של מאטיס מסכמות בצורה אינטליגנטית כל כך את עבודות השמן הרבות שצייר. מאוד אהבתי את התנועה והבשרניות של המודליסטיות בעבודותיו, אבל עבודה אחת תפסה את תשומת ליבי, Pink Nude, שמן על בד, 1935. אהבתי את התנוחה המשונה של הדמות, ראשה הקטן והדרך שבה קו שובר כתם בפשטות. לקחתי השראה מהתנוחה של הדוגמנית הורודה של מאטיס בבניית דמות המתאבק שיושב בפינה הימנית, נתתי לו למעשה טייק שובב ונשי.

 

כשבניתי את הקומפוזיציה חקרתי את הגרניקה של פיקאסו, אמן שאני מעריצה בטירוף מגיל 12. ניסיתי להבין איך פיקאסו יצר עבודה שמצד אחד עמוסה ויזואלית אבל מצד שני נראית מסודרת לעין. נקודות המיקוד בעבודה ברורות למרות הכאוס. ההבנה הזאת עזרה לי להשתלטת בצורה אפקטיבית יותר על הפורמט המוארך ולחבר בין הדמויות באמצעות תנועה.

Shira

אחרי אליפות ישראל באיגרוף החלטתי שהגיע הזמן לאחד בין שני העולמות שאני מזגזגת ביניהם בשנים האחרונות, אומנויות לחימה ואיור. גדלתי בבית דתי על הקו הירוק ולא ידעתי עד גיל 13 שבנות יכולות להיות לוחמות גם  (זה היה לפני באפי), חשבתי שנגזר עלינו להיות בלרינות, מורות, מתעמלות קרקע או רבניות. מי חשבה בכלל שהיא יכלה ללמוד קונג פו, להיות סקייטרית, נינג׳ה או מתאגרפת. 

רק בגיל 25 היה לי את האומץ להגשים את החלום והלוואי והייתי מתחילה עוד אז שהייתי בת 13. הרגשתי שהפרויקט הזה שכולו מנוהל על ידי נשים, בחברה ששמה את הקול הנשי במרכז, זאת ההזדמנות המושלמת לצעוק בגדול, בתקווה להשפיע על עוד בנות אמיצות.

השלמתי עם זה לפני שנים שדברים טובים אף פעם לא באים בזמן נוח… השנה הבנתי שהם פשוט קוראים בזמן הנכון למרות שבאותו הרגע זה לא מרגיש ככה. לפני הפרויקט הזה הסתובבתי מתוסכלת כמה חודשים, הגעתי לפרק שיוצר מגיע אליו בשלב מסויים. אחרי לא מעט עבודות מסחריות, הרגשתי שאני עוסקת ב״לקשט״ ולא ביצירה של תוכן ויזואלי בעל משמעות עם אמירה, אחת הסיבות שהתחלתי ללמד ב HIT. לכן חיבקתי את הפרויקט בכל הכוח וצללנו ביחד עמוק לתוך מערבולת. רק קריאייטיב משוגעת כמוני הייתה הולכת על זה, האינטואיציה ידעה שזה הולך להיות בין הפרויקטים המשמעותיים שעשיתי עד כה, וכן היה. ובנוסף לראשונה בקריירה המקצועית שלי הצלחתי להכניס חלקים מהעולם המופרע שלי ואפילו סוף סוף עשיתי את המחווה לפיקסו שתמיד חלמתי לעשות.

עוד על שירה נוק : 

פורטפוליו

אינסטגרם

שני רינג

יש פה ממתקים רציניים

Filed under: איור וקומיקס, עיצוב פניםTagged with: ,

מעצבות ללא גבולות – ראיון עם אורית דולב

מעצבות ללא גבולות – ראיון עם אורית דולב

יום אחד, המעצבת אורית דולב שבזמנו עוד היתה סטודנטית, ארזה מזוודה לעמק הסיליקון, בניסיון לפרוץ את מסגרות העיצוב בארץ. היציאה אל הלא נודע, זימנה לה הזדמנויות יקרות מפז לעבודה עם חברות בינלאומיות. אורית דולב, מקור השראה שלא מפסיק לחפש חדשנות בעיצוב מספרת לנו הכל. 

היי, ספרי קצת, מי את?

אני מגדירה את עצמי היום "מעצבת טכנולוגיה". הטכנולוגיה שזורה היום ברמות הכי אינטימיות ומהותיות בהוויה האנושית ובחיים שלנו, מטרת העל שלי היא לצקת משמעות חיובית בחיבור הזה ולהפוך את החוויה שלנו עם טכנולוגיה לאנושית יותר.

צמחתי מתוך העולם של עיצוב תעשייתי ובשנים האחרונות אני מעצבת חוויות שיושבות על התפר בין העולם הפיזי לדיגיטלי, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כמו: מציאות רבודה, ׳האינטרנט של הדברים׳, הדפסה בתלת-ממד, מחשוב לביש ועוד.

היום אני מובילה את תחום ה Product ועיצוב החוויות ב Magic Leap ישראל ומובילה את הפעילות הגלובלית של עיצוב חוויות בתחומי ה Health & Fitness. החברה האמריקאית מפתחת משקפי Mixed Reality המאפשרים לראות ולתקשר עם תוכן דיגיטלי תלת מימדי המוצג על גבי העולם הפיזי סביבנו. הטכנולוגיה, המכונה גם Spatial Computing (מחשוב מרחבי), עתידה לשנות לנו את החיים שלנו במגוון רחב של תחומים – חינוך, עבודה, בילויים, ספורט ורפואה.

את מגיעה מעולם העיצוב תעשייתי, למי שלא מכיר. איך לדעתך לתחום הזה יש השפעה על החיים שלנו?

כל חלל שאליו אנחנו נכנסים, כל חפץ שאנחנו מרימים, כל אפליקציה שאנחנו פותחים – מישהו חשב על החוויה שנעבור ועל הערך שנקבל ממנה. בעולם שהולך ונעשה יותר ויותר דיגיטלי, עיצוב חוויות שמביאות ערך ומעוררות רגש אצל אנשים, הוא אתגר קשה. לכן, כשמעצבים חפץ חדש חשוב לחשוב לא רק על האובייקט הפיזי, אלא על החוויה כולה.

אחד המוצרים הכי מוכרים שיצא לי לעבוד עליהם הוא ה UE Roll, רמקול נייד ועמיד במיוחד, שמאפשר לך לגלוש, לרכב על אופני הרים ולעשות איתו סנובורד מבלי שיקרה לו כלום. הרמקול, עם בחירת החומרים החדשנית שלו, הממשק האייקוני וסאונד 360, התחיל פרדיגמה חדשה בשוק הרמקולים הניידים ואף זכה במספר פרסים בינלאומיים. גם היום, 7 שנים לאחר השקתו, UE היא אחת מהמובילות בקטגוריה ומוצריה נמכרים בשלל חנויות ברחבי העולם.

 

UE Roll

בעיצוב יש צד תרבותי-הומני לצד אלמנטים פונקציונליים־שימושיים. ההשראה לרמקול הגיעה מכלי נגינה, הנוכחות העל-זמנית שלהם, היכולת לחבר בין אנשים והחיבור הרגשי שלנו איתם שרק הולך ומתחזק עם הזמן. לא עוד גאדג׳ט שמחליפים כל שנה, אלא כלי מוזיקלי שרק משתבח עם הזמן. הרגע הכי משמעותי בעבודה שלי זה לראות אנשים משתמשים במוצרים שעיצבתי ונהנים מהם. 

עד היום, כשאנשים מגלים שאני עומדת מאחורי העיצוב של סדרת הרמקול של UE אני מתרגשת לגלות איך הרמקול השפיע להם על החיים – אחד הסיפורים היותר מרגשים היה כשמטפס הרים העלה לאינסטגרם תמונה שלו תלוי בגובה מאות מטרים, לצד ציוד מינימלי שהוא בחר בקפידה ובין היתר גם בחר למסע ב UE Roll.

יש שמועות שאת עושה קסמים ב- Magic Leap  מה זה? למי זה טוב? וכמובן מה החלק שלך בכל הסיפור המרתק הזה? 

ב Magic Leap אנחנו מפתחים משקפי Mixed Reality המאפשרים לראות ולתקשר עם תוכן דיגיטלי תלת מימדי המוצג על גבי העולם הפיזי סביבנו. טכנולוגיות מהסוג הזה מאפשרות לנו ליצור חוויות אשר יוצאות מגבולות המסך, והעולם האמיתי הוא זה שהופך להיות הקנבס שלנו. מקלדת ועכבר מוחלפים במצלמות חכמות וממשק קולי – שמאפשרים לנו לתקשר עם טכנולוגיה באופן הכי אנושי וטבעי לנו, הדרך שבה אנחנו מדברים אחד עם השני, באמצעות דיבור, מבט עיניים ותנועות גוף.


יחד עם הצוות שלי, העוסק בתחומי ה Health & Fitness, אנחנו חוקרים ומפתחים פרדיגמות חדשות של אינטראקציה שמטרתן שיפור תהליכים רפואיים, אבחון מוקדם של מחלות, הנגשת שירותי רפואה, מתן טיפול אפקטיבי ומותאם אישית.


אנחנו במסע אל תוך העידן מיחשוב הבא וזו תקופה מרגשת לקחת חלק, להשפיע ולעצב את אבני היסוד של החוויות והאינטראקציה של אנשים עם טכנולוגיה פורצת דרך שכזו, ובוודאי כאשר מדובר בעתיד של עולם הרפואה. המטרה שלנו היא להשתמש בטכנולוגיה כאמצעי שפותר בעיות, מביא ערך, ומשפר איכות חיים.

Magic Leap

היום העולם מתחלק לכמה סוגי מעצבים – הבולטים מהם, דוגלים בעיצוב על טהרת הטכנולוגיה ויש כאלה המנסים להחיות את המלאכות הידניות ולשלבם בעיצוב עכשוי, איפה הטכנולוגיה תופסת אותך? 

מאז ומתמיד התעניינתי בחיבור בין עיצוב לטכנולוגיה ובאופן שבו חיבור מוצלח ביניהם משנה את הדרך שבה אנחנו חיים. נולדתי למשפחה של מהנדסים ומאז שאני זוכרת את עצמי אני יוצרת, חוקרת, מעצבת ובונה, כל פעם בעזרת טכנולוגיה חדשה – בילדות טכנולוגיות מסורתיות (כמו תפירה ונגרות) ובהמשך טכנולוגיות מתקדמות יותר כמו הדפסה בתלת מימד, מחשוב לביש, האינטרנט של הדברים (IoT), חוויות AR/VR (מציאות רבודה ומדומה). בצבא שירתתי ביחידת 8200, שם נחשפתי לאתגרי הטכנולוגיה ובשנקר למדתי תואר ראשון בעיצוב תעשייתי. עם הזמן הבנתי את הפוטנציאל שיש לטכנולוגיה לפתור בעיות, להביא ערך, ולשפר איכות חיים. מאז ועד היום, המחשבה הזו מלווה אותי.

במהלך השנים האחרונות קיימת צמיחה גדולה במיוחד של חברות גדולות וסטארטאפים שיושבות על התפר בין העולם הפיזי לדיגיטלי ואני מאמינה שהצמיחה רק תמשיך. חלק גדול מהעולם חושב על מעצבים כמי שמתעסקים בצד החיצוני ובדברים שטחיים אבל זה רחוק מאוד מלהיות נכון. אנחנו קרובים הרבה יותר להגדרת המוצר מאשר לביצוע החזותי שלו.

מעצבים שסקרנים להשתלב בעולמות האלו יצטרכו לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהתנסות במגוון רחב של תחומים המרכיבים חוויה מרחבית כמו עולמות התלת מימד, חוויות מבוססות חלל, עיצוב אינטראקציה, סאונד ועוד. בנוסף, יהיה עליהם ללמוד את ׳שפת הטכנולוגיה׳, לצלול לעומק שכבות התוכנה והחומרה השונים, על מנת להבין טוב יותר את מרחב ההזדמנויות ואת ההשפעה שלהם על העיצוב ועל מה שבסופו של דבר אנשים חווים. לטכנולוגיה יש חיכוך הולך וגדל עם אנשים, צריך לרכך אותה, להפוך אותה לאינטואיטיבית יותר. חוויה מוצלחת היא כזו שמצליחה לייצר ערך ובנוסף גם מעלה חיוך, חיוך הוא האישור הגדול. זה הלב של מה שאני עושה.

האם לדעתך, שרשרת החיול העיצובי –
(ציור בגן -> אקדמיה -> השתלבות בסטודיו -> יציאה לעצמאות )

זה משהו שחייב לעבור כל מעצב או מעצבת כדי להצליח? או שיש אלטרנטיבות? 

באופן כללי אני לא מאמינה במסלולים מוגדרים מראש. להפך, היום כדי לבלוט דווקא יש יתרון לאלו שבוחרים לעשות דברים קצת אחרת. אני מאמינה שלאקדמיה יש מקום חשוב בגיבוש הזהות העיצובית, בסופו של דבר מדובר ב-4 שנים בהן הסטודנטים מקבלים סט של כלים, מחדדים את החושים שלהם, מתנסים בפרויקטים ולומדים מתוך עשייה. כישרון יכול לקדם מעצבים עד לגבול מסוים, עבודה קשה והתמדה הם אלו שבאמת גורמים לפריצת דרך.

NOMAD – פרויקט הגמר של אורית דולב, מכללת שנקר

תוכלי לספר לנו על חווית הרילוקיישן שלך? איך היא השפיעה על היצירתיות שלך? ואילו תובנות הפקת מהחוייה?

בזמן הלימודים שלי בשנקר, בין שנה ג׳ לשנה ד׳, החלטתי שאני מעוניינת לעשות התמחות קיץ בסטודיו עיצוב בחו״ל. שלחתי את תיק העבודות שלי לעשרות סטודיואים ברחבי העולם, רובם הגיבו בשלילה, חלקם לא הגיבו עד היום. מכולם, היה סטודיו אחד שרציתי במיוחד, סטודיו Nonobject הממוקם בלב הסיליקון וואלי ונחשב לפורץ דרך בתחום. לאחר תהליך מתיש, שכלל ראיונות ותרגילי בית, בסופו של דבר לא התקבלתי. בעצת חבר טוב, החלטתי שאני לוקחת צ׳אנס, כתבתי להם בחזרה והצעתי שנעשה תקופת ניסיון קצרה ללא תשלום, משום שהעיקר מבחינתי הוא ההזדמנות ללמוד מתוך העשייה המשותפת איתם. בנוסף, ציינתי שאני מגיעה בכל מקרה לקליפורניה בשבועות הקרובים (דבר שממש, אבל ממש, לא היה בתכנון!) ואשמח להיפגש ולהכיר פנים מול פנים. 

עד היום לא ברור לי איפה מצאתי את האומץ לארוז מזוודה ולטוס אל ׳הלא נודע׳ בצד השני של העולם, אל עמק הסיליקון בקליפורניה, המקום בו עיצוב וטכנולוגיה נפגשים – אבל הצעד הנועז הזה, הוא שהוביל אותי למקפצה הכי גדולה בקריירה שלי. מה שהתחיל בהתמחות קיץ בסטודיו לעיצוב, התפתח בסופו של דבר לעבודה במשרה מלאה וניהול פרויקטי עיצוב עם לקוחות בינלאומיים כמו BMV, Nespresso, Ultimate Ears, Logitech ועוד. 

 

בהמשך אמרו לי: "כששמענו שאת כל כך להוטה להצטרף אלינו, החלטנו – זו מישהי שאנחנו חייבים לפגוש". זה לימד אותי על מוטיבציה ונחישות, יציאה מאזור הנוחות ולקיחת סיכונים.

נכנסת לרשימת פורבס-30.
מה לדעתך התכונות שגרמו לך להיכנס לרשימה?

׳השקעה אינסופית׳, ׳היכולת לעבוד כחלק מצוות׳ ו׳אהבה אמיתית למה שאני עושה׳ – הן ככל הנראה התכונות שקידמו אותי הכי הרבה בחיי המקצועיים. בנוסף, אני גם מתאמצת מאוד כדי לא לתת לפחד לשתק אותי. בהתחלה זה היה מאוד קשה אבל אחרי כמה כישלונות, מבינים שזה לא סוף העולם ומשם פשוט ממשיכים.

הרגע החשוב ביצירה זה לראות אנשים משתמשים במוצרים שעיצבנו ונהנים מהם, עם זאת, ההצטרפות לרשימת 30 הצעירים פורצי הדרך של פורבס, היה בפירוש רגע מהותי עבורי.

צילום: ניר סלקמן, פורבס ישראל

אם ננסה לאזן את היחס בין מעצב ליזם, כמה אחוזי יזמות מעצב צריך כדי להגדיל את סיכויו להצליח. האם תוכלי לתת ככה טיפים וכלים למעצבים צעירים שרוצים לקפוץ למים?

מעצב טוב, בדומה ליזם, לומד כל יום משהו חדש. לכן, אני מעודדת מעצבים תמיד לצאת מאזור הנוחות, לא להתבייש לשאול שאלות, להסתכל על העולם דרך עיניים של ילד ותמיד להטיל ספק במובן מאליו.

בתקופת הלימודים, אני ממליצה לסטודנטים לקחת קורסי בחירה ממחלקות אחרות, להשתתף בהקאתונים ולקחת חלק בפרויקטים חברתיים שמעניינים אותם. גם לאחר הלימודים יש המון הזדמנויות לצמיחה, החל מהשתתפות במיטאפים וסדנאות מקצועיות ועד לפרוייקטי צד אישיים ויוזמות בתוך מקום העבודה.


הזדמנויות לא נופלות מהשמים, צריך לדאוג לייצר אותם. חשוב להיות Out there, כי בסופו של עניין – דבר מוביל לדבר. לכו תדעו את מי תפגשו, מה תלמדו, ואיך כל זה יוביל אתכם להזדמנות הבאה בקריירה שלכם. צאו מאזור הנוחות, קחו סיכונים, לכו תדעו, החיים מלאים בהפתעות. כמו שד״ר סוס אמר: ״אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים״.

המסלול בין נביטת הרעיון דרך פיתוחו ועד המוצר המוגמר, לא קל בכלל  – תוכלי להסביר קצת על התהליך? איך מפתחים רעיון? איך מגייסים תמיכה? והכי חשוב, איך מפקחים על כל הפרויקטים בו זמנית?

רעיונות הם דבר מאוד שברירי, ולכן במיוחד בתחילת הדרך חשוב לעטוף אותם בהרבה סקרנות ואופטימיות. אני מאמינה שהרעיונות הטובים באמת הם לא רעיון של אדם אחד, אלא של קבוצת אנשים שלרוב מגיעים מתחומים שונים ונקודות מבט אחרות. מעצב טוב חייב להיות גם יזם, כזה שיודע לחקור, לגבש רעיון בעל ערך ולרתום סביב הרעיון אנשים.

החוזקה האמיתית של מעצבים מתעוררת כשהם מצליחים לגבש רעיון שמייצר הרמוניה בין טכנולוגיה, עיצוב וביזנס, ויחד ליצור מוצר שמציע חוויה משמעותית איכותית ובסופו של דבר גם רווחית. לכן, אני מרבה לשתף במחשבות שלי את חברי הצוות השונים, לשאול לדעתם, לזהות את האתגרים הטכנולוגים והפוטנציאל העסקי, ויחד להבין את מרחב ההזדמנות. 

אני נוהגת לשאול שאלות ולהתייעץ המון, עם חברים, קולגות, משפחה, ולפעמים גם קשרים רחוקים יותר שעברו תהליך דומה למה שאני מנסה לבנות.

 

בפרויקט חדש, הצעד הראשון הוא לרוב הצעד הכי קשה, ולכן אני נוהגת לפרק משימה גדולה להמון משימות קטנות שפתאום נראות ממש קלות לתפעול ויצירה. ככל שעושים את זה יותר ויותר, כך מתחזק לו ׳שריר העשייה׳, ממש כמו בספורט, ואז משימות הופכות פתאום להיות קלות ומהירות יותר.

לפני שאני נכנסת לפגישה, אני מדמיינת איך הייתי רוצה שהפגישה תסתיים, לאילו תוצרים הייתי רוצה שנגיע ומה יהיו הצעדים להמשך. אני דואגת להבהיר תמיד מה חלוקת המשימות, אילו משימות אני לוקחת על עצמי ומה יהיו לוחות הזמנים.

מעל לכל, אני מאוד מאמינה בעבודת צוות, בחברות ובפירגון. כשעובדים ביחד, לא רק שתוצרים איכותיים ומדוייקים יותר, גם מבחינת הדרך, אין ספק שהרבה יותר כיף לעשות דברים ביחד מאשר לבד.

 את מנהלת את הקבוצה  Ladies, Wine & Design Tel Aviv  –
מה גרם לך להקים את הקבוצה, ומה מטרות העל שלה?  

לאורך השנים מצאתי את עצמי שוב ושוב האישה היחידה בחדר במסגרות רבות. הדבר בלט במיוחד בזמן תקופת העבודה שלי בסטודיו, שם עבדתי על פיתוח ועיצוב מוצרים שנמצאים בבתים של מיליונים ברחבי העולם, והנה אני, האישה היחידה – נציגת הקול הנשי בתהליך. זה הרי אבסורד, נשים מהוות כמחצית מהאוכלוסיה, אז איך זה יכול להיות שרוב המוצרים סביבנו עוצבו על ידי מעצבים גברים, על-פי מה שגברים צריכים ולא על-פי מה שנשים צריכות.

העולם צריך עוד מעצבות. חייהן של נשים מלאים בחוסר נוחות, אי נעימות ומצבים מסכני חיים – כי העולם שבו הן חיות עוצב למידותיו של גבר ממוצע ולפי צרכיו. ככה זה כשנשים אינן נלקחות בחשבון בניסויים רפואיים, במבחני ריסוק של מכוניות, בעיצוב גאדג'טים ובתכנון המרחב הציבורי ושוק העבודה.

 

לפני שנתיים הקמתי את קהילת Ladies, Wine & Design Tel Aviv מתוך רצון עז לעשות משהו בנוגע לפערים שקיימים היום בתעשיית העיצוב בין נשים לגברים. אחוז הנשים בתפקידי מפתח בעולם העיצוב הוא קטן מאוד, זאת בניגוד לנוכחות הנשית הגדולה שקיימת בזמן הלימודים. פעילות הקהילה כוללת מעגלי מנטורינג, סדנאות בנושא מתן כלים לצמיחה בקריירה, הגברת נוכחות נשית על במות שונות ויצירת סביבה נשית תומכת ומאפשרת. כיום, אחרי שנתיים של עשייה, הקהילה מונה אלפי מעצבות מתחומי העיצוב השונים ופועלת למען שוויון מגדרי בתחום.

בעולם מקביל, שאת יכולה פשוט לשנות או לשפר את האקדמיה לעיצוב בארץ, אילו שינויים היית מכניסה? קורסים מיוחדים? הכנה לחיים האמיתים? 

האקוסיסטם בעולם ובמיוחד בישראל הוא מאוד טכנולוגי, קיימות הרבה הזדמנויות תעסוקה אטרקטיביות בתחום. כיום קיים פער בין התכנים שנלמדים באקדמיות לעיצוב לבין הצורך שקיים בתעשייה, ולכן הייתי מוסיפה יותר תכנים שעוסקים בטכנולוגיה.

סטודנטים שמסיימים לימודים ומעוניינים להשתלב בעולמות ההיי טק, יהיה עליהם להשלים את הפער בעצמם, וזו משימה שהיא לא תמיד פשוטה. ניתן לעדכן את תכני האקדמיה ולגשר על הפער במספר דרכים, החל מקורסים משותפים עם התעשייה ועד לתכנית התמחויות קיץ של סטודנטים לעיצוב בחברות טכנולוגיה מובילות.

יש פה ממתקים רציניים

Filed under: עיצוב תעשייתי, עיצובTagged with: