החלל הקטן בגלריה אלפרד, מואר רק באור שמש מהחלונות הנמוכים, מתמלא לאיטו באנשים. הם תופסים מקום ליד השולחנות הארוכים, שולפים מהתיק רשימה ארוכה של ציוד: ניירות, משקולות, סרגלים, נרות… כל אלו התכנסו כאן לשם סדנאת כריכה ללא דבק עם האמנית מיכל פוקס.
מיכל, שבילתה זמן לא קצר בלימודי אמנות הספר בגרמניה, מכירה היטב את המדיום. זו מלאכה שיושבת בדיוק על הו' שמפרידה בין אמנות ואומנות, רגל פה רגל שם, ומכאן נובעים הרבה מהיתרונות והמגבלות שלה.
מיכל מספרת שמדובר במדיום מרתק ומקסים אך מצומצם, ואכן נדיר לראות ספר כיצירה שלמה בגלריה לאמנות. ברבות מהעבודות שלה מיכל בוחרת להתייחס לטקסט כאובייקט ומעמידה אותו בחלל כמעין פסל או אינסטליישן, כשהקסם נמצא בשמירה על איזון עם רמת ה"קריאות" של העבודה – הבסיס של ספר כאובייקט אמנותי נוכח מאוד.
זו מלאכה שיושבת בדיוק על ה-ו' שמפרידה בין אמנות ואומנות, רגל פה רגל שם
העבודה בסדנא מרגישה יותר כמו שוטטות ברחוב של עיר יפהפיה עם היסטוריה מפוארת, ומיכל היא מורת־דרך מצויינת. כמו מלאכות אחרות ששוכללו לאורך שנים, גם בכריכת ספרים יש דרך לדברים, מעין חוקי תנועה – את ערימת הקונטרסים מניחים קודם בצד הזה של שולחן העבודה, את פעולת החירור מומלץ לעשות בתנוחה הזו, את החוט משחילים קודם מכאן ואז מותחים חזק, אבל לא יותר מדי. הפעולות חוזרות על עצמן, והשאיפה לדיוק מכתיבה צורך בריכוז מירבי (גם יד מיומנת לא תזיק). יש בכל התהליך הזה מן מקצב נעים, איזה שקט פנימי, ומשהו מהאווירה שתמיד דמיינתי שיש בטקסי תה יפנים.
ולמרות הסדר הגרמני, באמנות כריכת הספר יש המון מקום לביטוי ולהתנסות – השולחן של מיכל מתפקע מדוגמאות מיוחדות, ואלו רק האופציות שלא כוללות שימוש בדבק. קשה שלא לחשוב שדווקא כאשר ספרים פיזיים מאבדים את מקומם על השידה ליד המיטה, מתפנה האפשרות לחשוב עליהם כעל צורת אמנות, כחפץ ייחודי וחד – פעמי שיש בו מעבר לטקסט בלבד, ויעידו על כך מדפים מתפקעים של ספרי אמן וערימות של פנזינים. נכון, רוב הספרים שנכרכו בסדנא ככל הנראה ישמשו כמחברות או ספרי סקיצה, אבל יש עולם שלם בחוץ של אמני ספר, שמשחקים עם תוכן, חומר ופורמט בטווח רחב יותר ממה שאתם כנראה מדמיינים.
קשה שלא לחשוב שדווקא כאשר ספרים פיזיים מאבדים את מקומם על השידה ליד המיטה, מתפנה האפשרות לחשוב עליהם כעל צורת אמנות
אמנות הספר קוראת לכם? בתור ספתח, מיכל פוקס סיפקה לנו רשימה מכובדת של אמנים מצויינים:
יש פה ממתקים רציניים
על ריזוגרף ומשי בפולין – Oficyna Peryferie
מיכאל חויצקי, הבעלים של הסטודיו Oficyna Peryferie בורשה, פולין, על הדרך המרתקת של הסטודיו, על התשוקות שלו ועל מצב העיצוב בעיר המזרח־אירופאית.
תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון סובלת מדיסהרמוניה
תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון עברה לחלל תת־קרקעי באברהם הוסטל, וסובלת מדיסהרמוניה: הצפה של מסכים, רמקולים דחוסים ששמים פס אחד על השני ואוצרות מחופפת. אף על פי כן – בלטו לטובה פרויקטי גמר מרגשים מתחומי האינטראקטיב וחווית המשתמש.
סטודיו Reddish: איך דיטר ראמס היה מעצב חומוס?
סטודיו Reddish, נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, הכניסו למיקסר את המקום בו הם מעצבים – יפו, והמעצב התעשייתי דיטר ראמס – ועיצבו את ׳חומוס ספקולטיבי׳, צלחות חומוס סימטריות ומעוררות תיאבון במסגרת התערוכה ׳אוכל׳ במוזיאון העיצוב חולון.