תפריט
׳פנטזיה׳, הסרט השלישי של אולפני דיסני, הוא לא פחות מפורץ דרך שהיווה בסיס להרבה סרטי אנימציה אחריו. אז איך זה שדיסני והתזמורת הפילהרמונית יצרו גירסא לייט לילדים ולא הזהירו מראש?
בבקשה, אל תיגעו לי ב־׳פנטזיה׳. זה כל מה שביקשתי בלב לפני שנכנסנו להיכל התרבות בת״א בשישי האחרון. לדיסני היו תוכניות אחרות, והכל בשביל רייטינג.
כן, הייתה לי את הקלטת הכפולה בניינטיז. כן, טחנתי לה את הצורה במכשיר הוידאו. כן, הייתי נכנס לטריפ כשראיתי היפופוטמים רוקדים בלט. דורות של מעצבים, בטח אלו של ה־20 שנה האחרונות, גדלו על יצירת המופת הזו ומדברים עליה בערגה.
סרט שיצא ב־1940, שיא מלחמת העולם השניה, וניסה להביא את חווית הקונצרט החי בשילוב אנימציה. בזמן אמת הסרט הזה נכשל (בין היתר בגלל המלחמה ובעיות ההפצה באירופה), ודיסני נתנה לוייב האוונגרדי שלה להסתתר עמוק בתוך הבוידעם. מאז כמעט לא יצאו סרטים אנימטיביים ניסיוניים, על אף התכנון המקורי לשחרר אחד כזה כל שנה.
לפני שנה התראיינתי לפודקאסט ׳דיסני־פורמציה׳ של זיו הרמלין-שד״ר וחזרתי לסרט המקורי. מלבד הסיקוונסים המפחידים (עוד נגיע אליהם), זכרתי את כולם בעל־פה. כן, זו יצירת מופת, וכן – אסור לגעת בה. אז למה בפרסומים השיווקיים בשלטי החוצות ובאתר מחביאים את העובדה שרק מחצית היצירות יופיעו בקונצרט החגיגי, והחצי השני יהיה מ-׳פנטזיה 2000׳ הכושל?
הקונצרט היה שופע בילדים. תהיתי לעצמי לפני איך הם עומדים לשרוד את הקטע האחרון, שהוא הקשוח מכולם. מדובר בסרט אימה קצר, אכזרי, ברוטלי, המורכב משתי יצירות – לילה על הר קירח (מודסט מוסורגסקי) ו־אווה מריה (פרנץ שוברט). תראו את הקטע הבא:
תוך כדי הקונצרט ובעיון בברושור שחולק, הבנתי שאין שום קשר לסרט המקורי. לא בסדר של היצירות, ולא ביצירות עצמן. הסרט המקורי בנוי מ-7 קטעי אנימציה סך הכל, עם הסבר קצר לפני כל אחת מהן. בגירסת הפילהרמונית הישראלית החליטו להשמיט את ההסברים ואת שמות היצירות לפני כל אחת מהן, החלטה שהוציאה מהקונצרט את כל הגדולה והעוקץ של היצירה המקורית.
כשדימס טיילור, מנחה הקונצרט בסרט, זורק בשובבות שאנחנו עומדים לראות את היצירה ׳מפצח האגוזים׳, אבל שלא נראה אף אחד כזה בקטע האנימציה, זה מקסים. הוא מכניס עוד כמה קאצ׳פרייז כאלה לאורכו, ומדבר בכלל לקהל מבוגר. אם תשמיטו את ההנחייה שלו לאורך הסרט, סביר להניח שתחוו אותו בצורה הרבה יותר כבדה ומעיקה.
עם כמה אלמנטים פשוטים, כמו התאורה הכחולה ברקע של התזמורת שלא הופיעה בגירסת היכל התרבות והסברים לפני כל היצירה – כבר היו מקפיצים את כל העסק כמה רמות מעל מה שקיים.
המחדל הגדול ביותר הוא לשים את מיקי מאוס מהפוסטר של ׳פנטזיה׳ בחומרי השיווק ולהסתיר בקטן, באתר האינטרנט של הפילהרמונית, שישולבו גם קטעים מ-׳פנטזיה 2000׳. מדובר בסרט כושל, לא מהודק, עם הרבה יותר מדי סגנונות אנימציה ומוזיקה שמותאם לילדים, בניגוד לקודמו.
באתר האינטרנט לא צוינה רשימת היצירות כפי שנהוג בקונצרטים אחרים של הפילהרמונית. כנראה חשבו שקהל היעד במילא לא מבין דבר במוזיקה קלאסית, ואפשר למרוח אותו עם מוצר בינוני. אם הייתי רואה את רשימת היצירות שינוגנו, כנראה שהייתי נמנע מללכת לקונצרט.
דמיינו שאתן הולכות להופעה לציון 20 שנה לאלבום שאתן אוהבות, והלהקה משנה את סדר השירים ודוחפת שירים חדשים בין לבין. לא מבאס? מבאס מאוד.
האולם, שהיה מלא בהורים וילדים, התמלא ברחשי ״אוי, אני לא יודע מאיפה היצירה הזו צצה פתאום״ של הורים נבוכים בכל פעם שצצה לה יצירה מ-׳פנטזיה 2000׳ הידוע לשמצה. רק מחצית מהיצירות היו מהסרט המקורי:
כל מי שלמדה אנימציה באקדמיות לעיצוב, יודעת שאחד האלמנטים החשובים הוא אלמנט ה-Anticipation. לפני שכדור נזרק – יהיה גוף שטוען בו אנרגיה לעוף רחוק.
בסרט מ־1940 מציגים לנו את הקשר שבין מוזיקה, תנועה ואנימציה עם קטע קליל יחסית שמתחיל בסילואטה של תזמורת פילדלפיה (ספציפית כלי הקשת) ועובר לעולם אנימטיבי שופע משיכות מכחול אקספרסיביות ביצירה ׳טוקאטה ופוגה בד' מינור׳ מאת באך. תראו כמה זה פשוט ומרהיב:
אני מודה, עדיין לא הצלחתי לקלוט את הסגנון של המנצח להב שני. אין ספק שהוא מנסה ומעז. לפוצץ את היכל התרבות בארבעה קונצרטים אחד אחרי השני זה הישג רציני, בטח כשלא מדובר בקהל היעד הקלאסי של הפילהרמונית, ומתאר לעצמי ששני גדל על הסרט המקורי. מבחינת ניצוח קשה לי להתחבר אליו.
לעבוד עם תאגידים בסדר גודל של דיסני זה קשוח. סביר להניח שמרבית ממה שמתרחש בקונצרטים של ׳פנטזיה׳ מוכתב מלמעלה. קחו לדוגמא את קובץ הוידאו: במקום שישלחו אותו באופן דיגיטלי (כבד ככל שיהיה – זה אפשרי), לדיסני יש נציג שמביא אותו על הארדיסק מאובטח באופן פיזי. במקרה של ההפקה הישראלית, הנציג של דיסני שהה במדינה אדומה וכמעט שהקובץ המיועד להקרנה לא הגיע בזמן.
נוסטלגיה היא דבר מסוכן, בטח בכל הקשור לזכרונות ילדות מתוקים. באתי עם סט ציפיות וסקרנות בוערת לחוות את הסרט האהוב עליי של דיסני עם קהל. לשמוע ילדים צוחקים כשתנינים מסובבים היפופוטמיות מרהיבות עם חצאיות בלט – זה באמת מקסים. מרבית הילדים שרדו את כל השעה וחצי בהצלחה מרובה.
אבל אני, טל בן השנה-שנתיים-שלוש, שנכנס לאקסטזה מלראות פטריות רוקדות אחת עם השניה לצלילי ׳מפצח האגוזים׳, נשבר הלב. יצאתי כועס ומאוכזב. כאילו מישהו השאיל לי את הקלטת הכפולה ולא החזיר, וגרוע מכך – לא צפה בפלא ששינה את חיי.
עורך ראשי ומייסד־שותף של מגזין אנקואטד. מעצב חווית משתמש, אוהב לחפור בחנויות תקליטים, לצלם באנלוגי ולספר לפני כולם על דברים מעניינים.
הרשמה לניוזלטר ←
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
עורך ומייסד
טל סולומון ורדי
לונדון
דורין שוורצמן
ניו־יורק
שירה סרי לוי
נועם אוחנה
נגה כהן
הפונטים באתר בחסות
פונטף – מטבעת אותיות
מגזין Uncoated מטשטש את הגבולות שבין עיצוב, אמנות, אנימציה ואיור.
Uncoated magazine blurs the lines between design, art, animation, and illustration.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←