fbpx

מאיירות פמיניסטיות ששוברות את החוקים

זיו הנאור מגלה לכן על כמה מאיירות פמיניסטיות ששברו את החוקים ואולי, שאתן עדיין לא מכירות.

כשגדלתי והתבגרתי, אף אחד לא סיפר לי איך לאהוב את הגוף שלי. כאמנית, חיפשתי דרך לתעל את התסכול שבי, ועם הזמן גיליתי דרך המדיות החברתיות אמניות פמינסטיות מרחבי העולם שיוצרות איורים מעוררי השראה המשקפים דימויים כנים מאד של נשים אמיתיות, אהבה עצמית וכוח נשי. אותן בחורות לא פוחדות להשתמש בכישרון שלהן ככלי מחאה, ועל הדרך מלמדות אותי כל יום שיעור או שניים על איך להיות אמיצה. אגלה לכן על כמה מאיירות פמיניסטיות ששברו את החוקים ואולי, שאתן עדיין לא מכירות.

אפתח עם הפייבוריטית האישית שלי, פלורנס גיבן. בגיל עשרים בלבד היא הספיקה להיבחר כמשפיענית השנה של מגזין קוסמופוליטן לשנת 2019, לככב בקמפיינים של טינדר בכל לונדון והיא אף עתידה להוציא לאור ביוני 2020 ספר שיעסוק באג’נדות שלה- וכעת מככב בטופ רשימת ה-Best Sellers בקטגוריית היסטוריה של נשים ואמנות באמאזון.

האיורים של פלורנס באים להעצים נשים בכל גיל ומגדר, דרך אמירות נחרצות על סלאט שיימינג, מערכות יחסים תלותיות, אהבה עצמית ועוד. בפונט פסיכדלי, סיקסטיזי, צבעוני ומתקתק, פלורנס מאיירת משפטים כמו “I am the love of my own life”, או “it’s a wonderful day to dump him”. בראיון שנתנה למגזין Independent הסבירה כי “אני רוצה לעודד נשים להטיל ספק בעולם שהן נולדו לתוכו, ושימצאו בתוכן כוחות להבין למה אסור להן להתפשר עבור פחות ממה שמגיע להן”.

התהליך היצירתי שלה החל לפני שנים ספורות כשנרשמה ללימודי אופנה שם נחשפה לאיור לראשונה, ומהם פרשה לאחרונה בכדי שתוכל להפוך את האיור למפעל חייה. ובכן פלורנס, אני ואת באותו הגיל. אפשר שנהיה חברות?

מספיק מבט אחד חטוף באיורים של לורה קלאגן כדי להבין איזה פורטרט עוצמתי של דור היא מציגה באמצעותם. חדרי שינה מבולגנים, נשים שלא מורטות שיער גוף ועוד. מסרבת לתכתיבים בנאליים ומציגה את ה״מכוער״ כיפה. מתי לאחרונה קיבלתם תמונת מראה אותנטית לנערות ונשים בשנת 2019? מבין האיורים שלה – נשים בכל הגדלים שיושבות בחדר השינה שלהן תוך שהן מסתכלות בפלאפון או בוחנות את הגוף שלהן. נשים עם חיג’אב, נשים שמשחקות כדורגל וכאלו שיושבות על האסלה ועוסקות בעניינן. 

היא מאיירת עם צבעי מים ודיו, מה שמסייע לה להדגיש את הגיוון הפיזי של הדמויות שהיא יוצקת לכל חדר דמיוני שלה. כך כל בחורה יכולה להזדהות עם הדימויים של לורה, ואין ספק שגם אני בעצמי הצלחתי לראות את עצמי בכמה מהם.

כוח, כוח, כוח. אני מביטה באיורים של אשלי לוקשבסקי וזה כל מה שאני סופגת. האיורים שלה באים לנטוע כוח, מחאה ואקטיביזם באלו שמתבוננים באמנות שלה, ובחייאת כמה שזה עובד עליי טוב – היא עושה לי חשק לקחת שלט ולצאת לרחוב.

היא משתפת פעולה עם מגוון רחב של ארגונים, מבין החשובים שבהם Planned Parenthood ויצרה עבורם סדרת איורים שמעודדים מיניות בריאה. התרומה האומנותית שלה כל כך חשובה, בייחוד כשבשנה האחרונה ראינו איך לאנשים בעמדות בכירות בעולם היה את האומץ לחתום על חוקים שנוגדים זכויות נשים, בייחוד בנושא הפלות. ואולי מאיירים ישראלים שיפעלו כמו אשלי בשילוב ידיים עם ארגוני נשים – הם מה שצריך כאן בישראל כדי להסיר את השיימינג שמעל הנושא ולשנות את השיח.

למאיירת פולי נורטון יש סגנון שאני לא יכולה להוציא מהראש. האיורים שלה, אותם היא יוצרת בעט ואז סורקת וצובעת במחשב – הם מטלטלים ואפלים. היא לא משאירה את השדים שלה בפנים, אלא מוציאה אותם החוצה – כל איור שלה מזוהה באמצעות השד האדום שמופיע בו. לפעמים הוא מטיל אימה, מקיים יחסי מין, או מהווה חלק בלתי נפרד מדמות האישה שמאוירת לצדו. הם ביטוי לעצב והכעס שיש באותה אישה, דימוי לרגשות העזים שמלווים את פולי בעת הכנת האיור. היא אותנטית באופן שלעתים לא מחליק בגרון, אבל זה מה שעושה אותה מאיירת אדירה בעיני.

רק לאחרונה ציינו שנתיים למהפכת #MeToo שחוללה שינוי עצום בשיח החברתי, כאשר הפלטפורמות שהיוו המקפצה לכך הן הרשתות החברתיות. המאיירות הללו משתמשות בפלטפורמות האלו ומבינות את הכוח שנמצא להן בידיים. בכל יום הן משחררות לעולם מסרים אומנותיים שמתורגמים לשינויים אמיתיים – ועוד היד נטויה מבחינתן כאשר הן אוחזות דף, מברשת ועט ביד השניה.

יש פה ממתקים רציניים

עדן דרסו - בנג. צילום: אלון דניאל
עיצוב מושן

אלון דניאל התאהב באסתטיקה של סרטי פילם

אלון דניאל, במאי בוגר קולנוע במכללת מנשר לאמנות, נדלק לפני שנתיים על פורמט הוידאו של פילם. זה קרה אחרי שנים של צילום סטילס בפילם וצילום וידאו בדיגיטל, כשהשתתף בצילום דוקו בפורמט הייחודי. התוצאה היא סרטי פילם עם אסתטיקה מובחנת, גרעיניות קריספית וצבעוניות מרהיבה.

קרא עוד »
תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון. צילום: טל סולומון ורדי
untold

תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון סובלת מדיסהרמוניה

תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון עברה לחלל תת־קרקעי באברהם הוסטל, וסובלת מדיסהרמוניה: הצפה של מסכים, רמקולים דחוסים ששמים פס אחד על השני ואוצרות מחופפת. אף על פי כן – בלטו לטובה פרויקטי גמר מרגשים מתחומי האינטראקטיב וחווית המשתמש.

קרא עוד »