צילום: טל סולומון ורדי
תערוכת ״גיבורות״ במוזיאון העיצוב חולון של האוצרת יערה קידר מלווה בהבטחה – לספר על הקשר שבין מלחמה לאופנה. הנושא כשלעצמו מרתק, אך הביצוע לא מדויק מספיק, ולא מעורר רגש.
בחלל המרכזי בחלקו התחתון של המוזיאון, נפרשות בפנינו סקיצות ורישומים של מעצבת האופנה הדי סטרנד. הסיפור מתחיל בשנת 1939, במעטפה שנשלחה על ידי בעלה, פאול סטרנד, מצ׳כוסלובקיה למילווקי בארצות הברית, הכוללת בתוכה איורי אופנה צבעוניים, במטרה לבקש עזרה מהמשפחה לברוח מתופת מלחמת העולם השנייה. הקריאה לא נענתה, והזוג סטרנד נספה במלחמה, ויחד איתו – חלומותיה.
משם, נכנסים לבית המלאכה המדומיין של סטרנד – קודם המתפרה עם בובות הלבושות בבגדים תקופתיים, האחת תופרת, השנייה מגהצת. מאחורי הקיר – בגדי אופנה שנתפרו שישים שנה אחרי שהאיורים שורבטו על נייר, בניסיון לדמיין מה היה אילו הייתה ניצלת. התלבושות מוצבות על במה ומסתובבות על ציר, יחד עם התאורה המוצלחת של שי שטרקר, כאילו נכחנו עכשיו בתצוגת אופנה.
שם נסדקת האשליה. עיצוב חלל התערוכה מעלה שאלות: למה להציג בחלון הראווה של ה"חנות" בובות דיגום עם פיסות בד? מה הסיבה לשים בתוך החנות טפט עם חזית חוץ של בניין? אנחנו בפנים או בחוץ?
אם התכנסנו כדי להיסחף לתוך מציאות אחרת – קשה להאמין לעולם שנרקם בתערוכה וסובל מבעיות אמינות רציניות. התפאורה המושקעת גוברת ב״רעש״ שלה על המוצגים, שאף אחד מהם אינו מהתקופה, אלא אסופת שחזורים ורפרודוקציות. מלחמה היא דבר מכוער, ואין בעיצוב החלל שום רמיזה על המציאות והתקופה בה היא מתקיימת. היה אפשר לפתור את זה בשלל דרכים יצירתיות, למשל – סאונד, אך לא הפעם.
התערוכה ממשיכה עם ״לוחמות ללא נשק״, הממוקמת במסדרון ההיקפי והבעייתי בעקבות המבנה המעוקל שלו. החלל נצבע בצבעי אדום־חמרה עם עיטורי זהב. הקונספט נהגה על ידי עידית ברק, שגם ביצעה כאן את רוב השחזורים, ולא בהכרח במיומנות רבה, מתמקד הפעם בנשים בעורף וההתמודדות שלהן עם מלחמת העולם השנייה בעזרת אופנה. תמצאו כאן ליפסטיקים, כובעים, קופסאות קטנות, כרטיסי ברכה, סיכות דש, עגילים, גרביונים משנות ה־40.
כמעט כל הפריטים מהאוסף של האוצרת יערה קידר, ומעלה שאלה גדולה – מה אם האוצרות הייתה שואבת מאוספים נוספים? האם כל הפריטים בהכרח מקיימים את ההבטחה בטקסט האוצרותי?
מרבית מהפריטים, יפים ככל שיהיו, נשכחו רגע אחרי שהתבוננתי בהם. אם נקודת המבט של האוצרת הייתה מתמקדת רק בנושא אחד — טכניקה, סוג פריט, צבע — היה קל יותר לצופה הממוצעת, גם אם אינה משדה העיצוב, לזכור ולהישאר עם החוויה.
ואז נחתה עליי ההבנה – כמו בסרט דוקו שבו הבמאי מעריץ את מושא הסרט, מסתמן שגם כאן לא היה מספיק מרחק רגשי בין המוצגים, שרובם מהאוסף של קידר, והשתרבבו לתערוכה מכורח הנסיבות.
בתום הסיבוב במסדרון שמסתיים עם האצבעון של אלבר אלבז שהיה נקודת הפתיחה לתערוכה, נכנסים לגלריה כהה ובתוכה 14 פריטי לבוש מאוסף ״יד ושם״, וביניהם: חזייה מאולתרת שנתפרה מבטנת מעיל, תליון שפוסל מלחם וחגורה מחוטי חשמל. השקט בחלל, נטול תפאורה מוגזמת, מאפשר להתבונן בכל אחד מהפריטים המונחים על הפודיומים, להסתובב סביבם, לדמיין. מהרגעים היותר מרגשים בביקור.
הגלריה העליונה של ״גיבורות״ מוקדשת לחיים שאחרי המלחמה. מתחילה עם חתיכות טקסטיל צבעוניות ותפורות, אך לא מעניינות ויזואלית. קל לפספס אותן.
ממשיכה עם ״מסביב לעולם: ממפות בריחה לאופנת קוטור״, המציגה 6 שמלות תפורות מבד עשוי מפות שהודפסו על משי, לפי שרטוטים משנות ה־40. ההשראה הייתה מפות בריחה עבור טייסים וחיילי בעלות הברית שהיו עמידים במים ומפגעים פיזיים, לעומת נייר. בבריטניה שאחרי המלחמה היה מחסור בבדים, והשתמשו בהם כדי לייצר שמלות חדשות ללא הגבלת הקיצוב שהייתה באותה תקופה. בתערוכה מוצגים רפרודוקציות של מוני מדניק, ולא פריטים מקוריים. האמת? מאכזב.
בסמוך ובאותו חלל – ״עשו אהבה ולא מלחמות״, 6 שמלות כלה העשויות מבד משי לבן ששימש למצנחים בשנות ה־40. גם כאן, רפרודוקציות של מוני מדניק ולא תלבושות תקופתיות מקוריות, עם מצנח לבן גדול ברקע. מבין את הבחירה, אבל לא את כמות השחזורים שיש בתערוכה.
שיא התערוכה מגיע בסיומה עם ״גוטקס״ בתוך בריכת שחייה גדולה, ומסביבה נשים בבגדי ים צבעוניים עם ייצוג שוויוני לצבעי עור ומידות גוף שונות. עיצוב החלל חוגג את חייה של מעצבת האופנה לאה גוטליב ז״ל, ניצולת שואה, מעמודי התווך של האופנה בישראל.
למרות שפע הפוטנציאל של החלל, לו היה קצת פחות ״רועש״ ונותן מקום גדול יותר לפריטים המרהיבים המרכיבים אותו, היה מצליח לסחוף את התערוכה באקורד סיום עוצמתי.
מרבית מהמוצגים תלויים גבוה ורחוק מדי, ומקשים להתבונן מקרוב בפרטים ובתפרים של בגדי הים. ההחלטה התמוהה ביותר הייתה לשים בובות עם בגדי ים לבנים הצפות על פני המים, ובפועל נראות כמו אסופת גופות במרכז הבריכה.
יערה קידר האוצרת הצליחה בענק עם התערוכות הקודמות במוזיאון העיצוב חולון — ״אלבר אלבז״ (2022), ״הנשף״ (2021) ו־״רונית אלקבץ״ (2018) — שהציגו נקודת מבט רעננה ומרתקת. ״גיבורות״ יכלה להיות תערוכה מוצלחת, אך הקירבה של קידר אל הנושא (הוריה ניצולי שואה) והחיבור הרגשי העמוק אל האוסף הפרטי, יצרו תערוכה עם אוצרות לא חזקה מספיק, שלא משאירה טעם של עוד.
ווהו! נרשמת לניוזלטר שלנו בהצלחה!
המלצה:
קבוצת הפייסבוק שלנו Secret Uncoated כוללת יופי של ממתקים המתעדכנים על בסיס יומי, עם מלא אנשים טובים ←
