fbpx

תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון סובלת מדיסהרמוניה

תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון עברה לחלל תת־קרקעי באברהם הוסטל, וסובלת מדיסהרמוניה: הצפה של מסכים, רמקולים דחוסים ששמים פס אחד על השני ואוצרות מחופפת. אף על פי כן – בלטו לטובה פרויקטי גמר מרגשים מתחומי האינטראקטיב וחווית המשתמש.

רגע לפני שנכנסים לשנת לימודים חדשה ודקה לפני החגים – החליטו במכון הטכנולוגי בחולון (HIT) להרים תערוכת בוגרים בחלל התערוכות של אברהם הוסטל. כבר נקודת פתיחה בעייתית. החלל של אברהם הוסטל הוא קלסטרופובי, מתחת לאדמה, נטול חלונות ועם חלוקה מוזרה מאוד של החללים. תנאי המקום לא מאפשרים להשתולל או להבריק יותר מדי עם האוצרות. נראה שההחלטה על הלוקיישן נבעה בעיקר משיקולים מסחריים של לוקיישן, שהרי – התערוכה נועדה כדי להביא נרשמים לשנה הבאה.

את התערוכה אצר יהודה חופשי, מרצה בכיר במחלקה, שרוב העשייה שלו מתמקדת בעיצוב גרפי קלאסי (פרינט) וטיפוגרפיה. 90 אחוז מהעבודות הן מושן (וידאו) או אינטראקטיב (אפליקציות ואתרים), ולא ברור, בהתאם לאופי התלייה ובחירת העבודות, עד כמה הוא מתחבר לפורמטים. כדי להבין את מידת הנזק שהאוצרות עשתה לעבודות הבוגרים, אני מבקש שתסתכלו על הצילומים הבאים:

אני לא מאחל לאף מבקר בתערוכה לחוות 10 מסכים מרצדים עם סרטונים שונים במקביל. זה בדיוק מה שקרה בתערוכת הבוגרים של חולון. כדי להגדיל את תחושת הכאוטיות במקום, חטאו לעשות ושמו רמקולים לכל מסך גדול שאינו איימק. דמיינו 4-5 סרטונים מנגנים במקביל בלי להתחשב אחד בשני. אם היה מדובר במסיבה בבלוק, מילא, אבל מדובר בתערוכת בוגרים. התוצאה היא דיסהרמוניה וקקפוניה של צלילים וצורות בחלל קלסטרופובי. 

בזמן הביקור שלי בארבעת החללים השונים, שכללו גם אינטראקטיב, גם מושן, גם פרינט – בקושי אפשר לזכור את הפרויקטים. אני כועס עבור הבוגרים והבוגרות הטריים שנפגעו מהאוצרות המחופפת. יהודה חופשי האוצר והצוות שעבד איתו טעו בהחלטה להכניס פרויקטים שאינם פרויקטי הגמר. שהרי, הקורונה טרפה את הסמסטר והרוב בחרו במדיום המסך מתוך הבטחה שיהיה אתר בוגרים מכובד. אבל לא כך הדבר, האתר עדיין לא עלה לאוויר.

תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון. צילום: טל סולומון ורדי
תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון. צילום: טל סולומון ורדי

כדי לסגור את פינת העיצוב הגרפי הקלאסי — פרינט — הוחלט להכניס פרויקטים מקורסי ספר שונים, שהתוצר הסופי שלהם ברמה לא מספקת. לא לתערוכת בוגרים. לא חדש שבמכון הטכנולוגי חולון יש בעיה מורכבת של לימודי טיפוגרפיה לא מלוטשים, ובפרויקטי הפרינט רואים את זה במיוחד. אני מקווה שראש המחלקה החדש, צחי דינר, יעשה מהפכה בתחום הזה שמהווה את עקב אכילס של המחלקה לתקשורת חזותית.

כפי שפרויקט הגמר של דנה ברקאי, ׳פוסט׳, צועק – הפרינט לא מת, ובטח לא הטיפוגרפיה. הפוסטרים מעוצבים נפלא ומתחילים לזוז כשמצלמים אותם ב-AR, אבל הספר לצידם מיותר ולא מחדש הרבה בתחום.

פוסט - דנה ברקאי. צילום: טל סולומון ורדי
פוסט - דנה ברקאי. צילום: טל סולומון ורדי

רק 58 מתוך 75 הפרויקטים שהוגשו — הוצגו בתערוכה. לחלק מהסטודנטים לא הייתה סבלנות להציג, חלק לא הסכימו עם המהלך שקרה מחוץ לחולון, וחלק נכשלו. רובם מתוך אלו שהוצגו, לצערי הרב, לא מספיק מעניינים ויזואלית, ואלו שכן – מרתקים ומרגשים במיוחד. הספקטרום נע בין אדישות לבין התרגשות של ממש.

תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון. צילום: טל סולומון ורדי
תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון. צילום: טל סולומון ורדי
תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון. צילום: טל סולומון ורדי
תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון. צילום: טל סולומון ורדי

פרויקטי אינטראקטיב עם צורך אמיתי

ההצלחה הגדולה בתערוכה של המכון הטכנולוגי חולון היא פרויקטי האינטראקטיב שעונים על צרכי היומיום. פרויקטים ברמה גבוהה, עיצובים מורכבים והדמיות מעניינות. בלטו במיוחד:
לינור פינטו עם Feelter, אפליקצית AR המנגישה סאונד עבור אנשים שאיבדו את שמיעתם, ומאפשרת להם לחוות מחדש את הצלילים דרך העיניים.

תמר עטר עיצבה את אפליקצית Itch, ממשק ניהול משימות לדור ה-Z עם איורים מופלאים, במטרה להוריד את הלחץ. לכל משימה דמות נפרדת שגודלה ומצב רוחה מושפעים מפעולות המשתמשת. רק עניין של זמן עד שזה יצא לשוק.

אמיר ביננפלד עיצב את ׳מחולל השנאה׳ – כשמו כן הוא. מחולל קמפיינים המבוסס על טוקבקים אלימים ברשתות החברתיות. מופרע, מוגזם, פנזיני, מדויק. הפרויקט היחיד בתערוכה שמשלב בין ביקורת להומור, וגרם לי לצחוק מול המסך. 

הפרויקט הכי מרגש בתערוכה כולה הוא ׳השבי בו אבי חי׳ של עמית חזן. מדובר בקומיקס דיגיטלי על ההשפעה של פדויי השבי עם פוסט טראומה על בני משפחותיהם. הוא מוצלח מכמה בחינות – גם מרגש, גם היחיד שעובד בצורה מלאה וניתן לגעת בו בטאבלט, וגם מאויר ומסופר מעולה. ממליץ ללחוץ פליי על סרטון ההדגמה ולהבין כמה הפרויקט משובח.

Pieces של זמר חי הוא סיפור אינטראקטיבי על נכדה לסבתא חולת אלצהיימר. כל פרק מספר על סימפטום אחר ומציע למשתמשת להבין איך להתמודד עם המצב החדש. מאוד רגיש, מעוצב מעולה, ונוגע בסוגיה אמיתית מהחיים. נע בין אקספרימנטלי לשימושי ויוצא ממחוזות ה-UI המוכרים.

ממתקי פרינט הציצו בפינות

כאמור, מרבית הבוגרים הטריים בחרו לא להתעסק עם פרינט, גם משיקולי הדפסות טסט שהיו בלתי אפשריים בזמן הסגר, וגם כי לא היה בטוח שתהיה תערוכה. בלטו לטובה: ׳מה יקרה לי?׳ של יובל קפצן – מדובר בנובלה גרפית מאוירת נפלא, מצחיקה ושובת לב. הספר כולל שלושה סיפורים שקרו באמת על חרדות שונות. ההצלחה הגדולה שלו היא הסגנון הגרוטסקי והסטוריטלינג המדויק.
קפצן הבריקה גם במגזין הפלואידית המתייחס למגדר על צורותיו השונות, שנעשה במסגרת קורס בתואר שלא קשור לפרויקט הגמר. הגיליון שהוצג עוסק בא־מגדריות בעיצוב אופנה. מעניין יהיה לראות אותו מתקיים בעולם האמיתי.

׳מקרע׳ של ניצן נצר הוא חווית פרינט של ממש. הפרויקט כולל מקבץ של 12 מיתוסים על החברה הישראלית ומציג אותם כסיפור אגדה מיתולוגי מודרני. מופרע, מוגזם, שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי.

׳בין הקפלים׳ של דנית מנג׳ם מצליח לצאת מהקונבנציות של ספר קלאסי, ובעזרת אוריגמי מופשט ופיגורטיבי מספר על 4 אמנים שונים. קל לדמיין אותו כסדרה שלמה של ניסיונות גרפיים לספר על אמנים שלא בפורמטים הרגילים, ותענוג לשחק איתו הלוך ושוב על צדדיו השונים.

לסיום, על אף ההחלטות האוצרותיות המוזרות שהתקבלו בתערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון, ועל אף המקום הבעייתי שנבחר להציג בו את הפרויקטים, הצליחו לבלוט מספר עבודות מצוינות מעל הבליל הגדול. בליל של סאונד וויזואליה שהקשו עליי ועל הצופים בתערוכה להבין מה קורה בחלל. עם תשומת לב לפרטים של האוצר הראשי והצוות – כל זה היה נפתר בקלות ומקפיץ עבודות נוספות שנעלמו ברעש הגדול.

תערוכת הבוגרים – המחלקה לתקשורת חזותית
המכון הטכנולוגי חולון

אברהם הוסטל, ת״א
06.09.2020 — 12.09.2020

יש פה ממתקים רציניים

חלון ראווה - שופרא
עיצוב פנים

איך מעצבים חלונות ראווה בשופרא?

בזמן שחלונות ראווה נהיו החללים הבודדים להתבונן בהם ברחוב, ומרבית החנויות מזניחות אותם לאור המצב הקשה בתקופת הקורונה, ממשיכות צוות הקריאייטיב של ״שופרא״, בהובלתה של טל בן מנחם, להמשיך ולעצב חלונות מעניינים, ולשמור על קשר עם קהל הלקוחות מבעד לזכוכית.

קרא עוד »
Alexander McQueen, "No. 13". Photography: Ann Ray
עיצוב אופנה

רטרוספקטיבה: אלכסנדר מקווין, מספר 13

חוזרים אל רגעים חשובים בתולדות עיצוב האופנה: אלכסנדר מקווין פותח תצוגת אופנה No. 13 בשבוע האופנה בלונדון – עם רובוטים ומסרים לקראת באג 2000. שקד שביט משלב כוחות עם הצלמת האגדית אן ריי.

קרא עוד »